הבתולה מלודמיר
חנה רחל ורברמאכר (בכתיב יידי: ווערבערמאכער; ה'תקס"ו, 1805 – כ"ב בתמוז ה'תרמ"ח 1 ביולי 1888), בת רבי מאניש,[1] הידועה כבתולה מלודמיר (די לאדמירער מויד), הייתה אישה יהודייה שהשתייכה לתנועת החסידות וסיגלה לעצמה גינוני אדמו"רות.
 | |
| לידה |
1806 לודמיר, פלך ווהלין, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
29 ביוני 1888 (בגיל 82 בערך) ירושלים, מוטצאריף ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מקום מגורים |
לודמיר, ירושלים |
| תקופת הפעילות |
? – 29 ביוני 1888 |
| השקפה דתית |
יהדות, תנועת החסידות |
  | |
ביוגרפיהעריכה
תולדות חייה ידועים בעיקר מתוך אגדות וסיפורי עם. חנה רחל נולדה בעיירה לודמיר שבאוקראינה והייתה בת יחידה להוריה. הוריה מתו בצעירותה והיא ירשה ממון רב מאביה שהיה סוחר. דבר זה העניק לה עצמאות כלכלית. בשלב מסוים החלה לנהוג באדמו"רות, ללמוד תורה ולקבל בקשות מאנשים שפנו אליה - בעיקר בני המעמד הנמוך. ההנהגה הדתית לא ראתה זאת בעין יפה, והרב מרדכי טברסקי, האדמו"ר מצ'רנוביל, הורה לה לחדול ממנהגיה ולהתחתן. לפי חלק מהמסורות התארסה ואולי אף התחתנה, אך הקשר לא עלה יפה והיא נפרדה במהרה מבעלה. משגברו הרינונים אחריה עלתה לארץ ישראל, כנראה בערך בשנת 1860 (על רקע עליות אחרות של חסידים באותה תקופה).
בירושלים המשיכה חנה רחל לנהוג מנהגי אדמו"ר חסידי - התעטפה בטלית, הניחה תפילין, ערכה מדי שבת סעודה שלישית לחסידיה בביתה שבשכונת מאה שערים, לימדה תורה, אמרה מאמרי חסידות והעניקה ברכות. חנה רחל נהגה להתפלל עם נשים אחרות בכותל המערבי ובקבר רחל. לפי חלק מהעדויות אף עסקה בקבלה מעשית. נפטרה ככל הנראה בכ"ב בתמוז ה'תרמ"ח (1888) ונקברה בבית הקברות בהר הזיתים. יש הטוענים כי כינויה "הבתולה" ניתן לה ככינוי גנאי על ידי מתנגדיה.[2]
דמותה בימינועריכה
בשנים האחרונות הפכה דמותה לסמל בעיני תנועות המקדמות את מעמד האישה ביהדות. על חייה נערכו מספר מחקרים, ויוספה אבן-שושן כתבה מחזה בשם "הבתולה מלודמיר" שהועלה בתיאטרון החאן ב-1997.[3] לפי סברה מסוימת[דרושה הבהרה] חלק מהמוטיבים במחזה "הדיבוק" נלקחו מדמותה.
הרב שלמה אבינר הוציא את הספר הנערה מלודמיר אשר עוסק בדמותה.
ועדת השמות בעיריית ירושלים החליטה לקרוא על שמה רחוב בעיר. בעקבות התנגדות החרדים לשם "הבתולה מלודמיר" נקבע ששם הרחוב יהיה "חנה רחל מלודמיר".[4] כיום ישנו רחוב על שמה בשכונת חומת שמואל בירושלים.
לקריאה נוספתעריכה
- יוחנן טברסקי, הבתולה מלודמיר, הוצאת ביאליק, 1950
- עדה רפפורט-אלברט, על הנשים בחסידות: ש"א הורודצקי ומסורת הבתולה מלודמיר, בתוך: צדיק ועדה, ירושלים תשס"א, עמ' 496–527.
- נתנאל דויטש, The Maiden of Ludmir: A Jewish Holy Woman and Her World, University of California Press, 2003
- יעל לוין, "נפש לחנה-רחל: תקס"ו-תרמ"ח (1888-1806)", הצופה, כ"ז בתמוז תשס"ד, 16 ביולי 2004, סופרים וספרים, עמ' 12.
- יעל לוין, "אירועי יום השנה להסתלקותה של חנה-רחל ורברמאכר", מבוע מג (תשס"ה), עמ' 65–74.
- מוריה תעסן מיכאלי, צדיקה מהאגדות, סגולה 74 (יולי 2016), עמ' 24–33.
קישורים חיצונייםעריכה
- יאיר שלג, שוב אפשר לבקש ברכה מ"הבתולה מלודמיר", באתר הארץ, 8 ביולי 2004
- יעל לוין, הבתולה מלודמיר, באתר "nrg".
- עדה רפפורט-אלברט, הבתולה מלודמיר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- מקורות להרחבה על דמותה של הבתולה מלודמיר באתר מדרשת
- אוהד אזרחי, חתונה איננה (רק) אקט של אהבה. באתר "הגן".
- שמואל אבא הורודצקי, Die jüdische Frau und der Chassidismus (תחתית העמוד והלאה), 1918.
- יעל לוין, ה'בתולה מלודמיר' - האדמו"ר המסתורית, באתר כיפה, 22 ביולי 2016
- מרגלית שילה, עלייה לארץ כפרישות נשית: המקרה של הבתולה מלודמיר, באתר קולך
חנה רחל ורבמכר, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ ש. א. הורודצקי, החסידות והחסידים, ברלין: הוצאת "דביר" ירושלים, תרפ"ג, עמ' סט - עא. (בעברית)
- ^ מאמרו של יאיר שלג באתר הארץ.
- ^ אלי ויסברט, 'הבתולה מלודמיר: מחזה מאת יוספה אבן שושן בבימויה של אופירה הניג', דעות 1, (ניסן תשנ"ח), עמ' 18-19
- ^ ציפי מלכוב, הבתולה שחוללה סערה בעירייה, באתר mynet ירושלים, 30 בספטמבר 2014
ציפי מלכוב, ניצחון חרדי בירושלים: רחוב בלי בתולה, באתר mynet ירושלים, 6 בינואר 2016