הבת היחידה

הספר "הבת היחידה" הוא נובלה (או רומן קצר) מאת אברהם ב. יהושע, שיצאה לאור בשנת 2021 בסדרת "הספריה החדשה" של הוצאת הקיבוץ המאוחד. הנובלה מתרחשת בעיקר בימים שלפני תחילת שנת 2000, והדמות הראשית בה היא רָקֶלֶה לוצאטו, נערה יהודייה העומדת לחגוג בת מצווה. בנוסף לרקלה מתאר הסיפור עוד עשרות דמויות, של ילדים ומבוגרים, יהודים, נוצרים, מוסלמים ופגאנים. העלילה מתרחשת בעשרות זירות בצפון איטליה.

הבת היחידה

מידע כללי
מאת	אברהם ב. יהושע
שפת המקור	עברית
הוצאה
הוצאה	הוצאת הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה	2021
מספר עמודים	165
עורך	מנחם פרי
סדרה
סדרת ספרים	"הספריה החדשה"

תמצית העלילה

רקלה לוצאטו היא נערה יהודייה המתקרבת לגיל שתים-עשרה ומתגוררת בעיר בצפון איטליה. היא בת יחידה לאביה, עורך הדין ריקרדו לוצאטו, ולאמה, שהיא גיורת. סבה וסבתה מצד אמה הם קתולים המתגוררים באותה עיר שהיא גרה בה.

בבית הספר שהיא לומדת בו מתקיימת הצגה לכבוד חג המולד. מורתה של רקלה בחרה בה לתפקיד אם האלוהים, אך אביה אסר עליה לגלם תפקיד זה, למורת רוחה של רקלה, ונימוקה "מדובר בהצגה ולא בתפילה" לא הועיל. בנוסף ללימודיה בבית הספר הכללי, יחד עם שלוש בנות גילה היא לומדת עברית ומתכוננת לטקס בת המצווה בהדרכת הרב אזולאי שהגיע מירושלים.

לכבוד חופשת החגים רקלה והוריה נוסעים לחופשת סקי בקורטינה ד'אמפצו שבהרי האלפים, שם רקלה נהנית מסקי בחברת אביה. כשתשוב מהחופשה ממתין לרקלה בבית סבה וסבתה הקתולים תוכי כמתנת חג, ואותו רקלה מתכננת ללמד איטלקית ועברית. כלבת הציד של המשפחה, דיאנה, העומדת להמליט, נשלחה לכפר יחד עם מרטינה, המבשלת של המשפחה. לרקלה נודע שאביה אובחן כבעל גידול במוח ("תוספת" בלשונה של רקלה), ועליו לעבור ניתוח בבית חולים בוונציה. מאתר הסקי יוצאים רקלה ואביה, על אופנועו של האב, לביקור בכפר הנידח שבו נולד האב בזמן מלחמת העולם השנייה. הם פוגשים שם את הרופא המיילד, שהיה נאצי, וטיפל באם כדי שבמקרה תבוסה של גרמניה "יוכלו יהודייה, ואיתה תינוק שרופא גרמני סייע להביא לעולם, להיות נקודות זכות למשפחה שלו".

הסבתא לארה לוצטו, גרושתו של הסבא סרג'ו לוצאטו, מתגוררת בוונציה בבית מפואר שהעניק לה אחד ממאהביה, והיא עורכת בו נשף תחפושות לקראת השנה החדשה. רקלה מוזמנת אף היא לנשף, והסבתא קונה לה שמלות ונעליים לכבוד הנשף, אך בסופו של דבר רקלה אינה לובשת אותן לנשף.

לקראת טקס הבת מצווה לומדת רקלה את תפילת "עלינו לשבח", והיא חשה חוסר נוחות כאשר היא מדקלמת תפילה זו, היוצאת נגד "גויי הארצות", באוזני סבה הקתולי ובאוזני מורתה הקתולית. עקב כך היא מבקשת מהרב אזולאי שיחליף תפילה זו בקטע אחר, שאינו פוגעני, והרב מחליף לתהילים י"ג.

בהמלצתה של רקלה הרב אזולאי מבקר בקרנבל המסכות בוונציה, כשהוא מחופש לכומר. שני מחופשים לחרדים מעוררים בו חשש שזיהו אותו, והוא נוטש את הקרנבל ומוצא מקלט בבית סבתהּ של רקלה, המארחת אותו.

בחרדתה לחיי אביה ובהמלצת מורתה משוחחת רקלה עם שניים מחבריה החיים עם הורה חולה, ומגלה שבאחד מהמקרים החולה מת. לאחר הניתוח של אביה הוא מחלים ממנו בבית אמו בוונציה. רקלה נשכבת לידו במיטת חוליו כדי לעודד אותו ואומרת "אתה תשאיר אותי לבד ... בלעדיך אין לי אף־אחד", ובסיום שיחתם היא מבקשת שרוח הקודש תוליד אתה "אח, פשוט אח, שיהיה אתי כשאתה כבר לא תהיה".

פרשנות

רקלה

חוקר הספרות אבנר הולצמן הציג את דמותה של רקלה העולה מהסיפור:

יהושע עיצב אותה כדמות קורנת במלוא מובן המילה: ילדה-נערה תמירה ויפהפייה, בעלת חזות אקזוטית, ספק מזרחית, שתלתליה שופעים, עורה בצבע זית ועיניה בוערות. אלה הופכים אותה מועמדת מושלמת לגלם את 'אֵם האלוהים' בהצגת בית הספר. באופיה ובהתנהגותה יש משהו מתעתע המגביר את קסמה. מצד אחד יש לה עדיין גינוני התנהגות של ילדה מפונקת, קפריזית ואנוכית, היודעת שהיא בבת עינם ומחמל נפשם של הוריה וסביה. למשל, כאשר היא מסרבת לבקר אצל מורתה הזקנה אמיליה באומרה 'מה בכלל ייצא לי מזה שאבקר אותה?'. מצד אחר נחשפת חריפות השכל הבוגרת שלה, כמו בסצנה שבה היא עורכת לבקשת מורתה דיון השוואתי מקורי במימד המוסרי בשניים מסיפורי 'הלב' ('שומר מיטת אביו' ו'הכתבן הקטן מפירנצה'). ובעיקר: רקלה משדרת משהו המושך אליה, כמו במגנט, דמויות שנקלעו לחוג קרינתה ומתקשות להיפרד ממנה, כמו האופה הגמד או הנער אנדראה, ואפילו הרב אזולאי המוכן ומזומן להתאהב בה.

מבקר הספרות עמרי הרצוג ציין:

יותר משהיא דמות משכנעת, רקלה היא פנטזיה נאיבית על תום וטוהר. היא מצוידת בתבונה וברגישות ילדית, המסרבות לייחס משמעות־יתר להבחנות זהות החוצצות בין אדם לאדם.

"הלב"

לספר "הלב" מאת אדמונדו דה אמיצ'יס מקום מרכזי בנובלה. בתחילת הנובלה רקלה לומדת את הסיפור, ובמהלך הנובלה מובאים שני סיפורים מתוך "הלב", בתרגומו של מנחם פרי, העוסקים בדאגתו של ילד לאביו החולה. רקלה, המתארחת אצלה מורתה, משווה באוזניה שני סיפורים אלה.

על שילובם של שני סיפורים אלה בנובלה כתב פרופ' יגאל שוורץ:

שני הסיפורים מתכתבים זה עם זה ושניהם מתכתבים, באורח קונטרפונקטי, עם הסיפור של רקלה. העוני המחריד שבו גדל גיבור הסיפור הראשון שופך אור אירוני, אבל לא חמור סבר, על שפעת העושר, הנוחות והפינוק שבה טובלת רקלה. לעומתו, סיפורו של גיבור הפרק השני מוסיף נופך דרמטי לסיטואציה מקבילה שאליה נקלעת רקלה, שלא בטובתה. העובדה שהנער בסיפור הזה טועה בזיהויו של האדם הגוסס יוצרת מתח נרטיבי, משום שהיא מקבעת בתודעתנו ציפייה לשני סופים שונים בתכלית לסיפור המעשה.

על מקומו של "הלב" בחייו סיפר יהושע:

זה היה הספר שעשה אותי לסופר. אבי קרא לי אותו בגיל 5 וכל כך אהבתי אותו, ובכיתי. אהבתי את הרגשיות שלו, ואת הטון הלא־סנטימנטלי. הקטע שאני הכי אוהב ב'הבת היחידה' הוא כשרקלה הולכת לבקר את המורה הזקנה שלה. היא לא רוצה לבקר אותה, אבל הסבתא שלה מכריחה אותה, ופתאום נוצר ביניהן איזה קשר, והיא ישנה שם. היא מספרת לה על שני סיפורים מתוך 'הלב', אחד מהם, 'הלבלר הקטן מפירנצה', היה מאוד חשוב לי בשעתו, כי הוא היה הבסיס לסיפור 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר'. בכל מקרה, היא הולכת למורה בידיעה שהמורה תכין אותה, בעזרת 'הלב', לקראת הדבר הנורא שהולך לקרות לה - כי האבא הוא מרכז הזהות שלה.

מסכת הזהויות החצויות

חוקר הספרות דן מירון הציג את הזהויות החצויות שמאפיינות את הסיפור:

סיפור המעשה הזה משובץ לכל אורכו במסכת שאפשר לכנותה מסכת הזהויות החצויות. בחלקה העיקרי מסכת זו כה גלויה לעין עד שמותר לראות באותו חלק המשך ישיר של פני השטח העלילתיים. הכל עומד כאן בסימן הכפילות הגזעית, הלאומית, הדתית, הפוליטית, ואפילו המעמדית. רקלה, כאמור, היא בת לאב יהודי ולאם שנולדה איטלקייה־קתולית; הוריה הקתוליים של האם, בני מעמד הפועלים האיטלקי (האב היה עובד רשות הרכבות), נפלגים זה מזה בזיקתם הדתית. הוא מאמין המשתתף בפעולות הכנסייה והיא אתאיסטית מוצהרת, כמעט לוחמנית. הוריו היהודים של האב נפרדו, ובעוד הסבא סרג'יו נאחז ביהדותו (אם כי לא ברור מוצאה הדתי של אשתו השנייה, פאולה), הסבתא, מי שהיתה, ובמידה מסוימת עודנה, יפהפייה, מקיימת את עצמה כגבירת סלון, קורטיזנה ונציאנית שמאהביה (כולם נוצרים) מעתירים עליה מתנות.

בהמשך מאמרו הוא מציג דוגמאות נוספות לכפל זהויות זה.

את תערובת הזהויות הדתיות בסביבת הקרובה של רקלה הדגים לראשונה חוקר הספרות מנחם פרי (עורך הספר), על עטיפת הספר:

לאורך כל הספר מתהלכת רקֶלֶה בין אינספור מראות אירוניות צבעוניות, שנשקפות מהן זהויות מעורבלות, עם "תוספת" של פרטים זרים. כושר ההמצאה המדהים של יהושע עולץ וחוגג בספר במיוחד בערבולים הללו. כך, למשל – ברכב שֶׁטח בריטי, שרקֶלֶה מוסעת בו תדירות, כבר הועבר ההגה הימני שמאלה, אך לוח־השעונים עודו משמר את זהותו הבריטית הימנית, והנהג נאלץ להיעזר בנוסעת כדי לעקוב אחריו; במוחו של התוכי שרקֶלֶה מקבלת במתנה לחג־המולד אמורות להתערבב עברית ואיטלקית, ולכן אמור להיות לו מקור גדול; הרב שליח חב"ד המדריך את רקֶלֶה, שמשום־מה הוא דווקא יהודי תוניסאי, התחפש בקרנבל ונציה לכומר עם צלב בגבו, וסופו שנמלט מבוהל משני צעירים איטלקים שלבשו שחורים, חגרו אבנטים וחבשו לראשיהם שטריימלים שעירים.

במאמר פרשני הוסיף פרי:

המבט האירוני בזהויות בכלל, ובזהויות דתיות ולאומיות בפרט, הוא העיקרון המכונן את הרקע לסיפורה של רקלה. יהושע מתגרה כאן בזהויות למיניהן ומשתעשע על חשבונן באמצעות בלילתן בניגודיהן.

מהלך ארוטי חבוי

במאמר זה הציג פרי תזה שמתנגדת לפרשנויות שהציעו כל האחרים, וטען כי:

מאחורי הנאיביות המופגנת והמשועשעת של פני־השטח – כביכול בנוסח 'הלב' של דה אמיצ'יס (...) – מתפתח ורוחש בספר מהלך ארוטי חבוי, עולה פנטזיה של הפרת טאבו, שהיא לטענתי מוקד הספר.

מאמרו מתאר את התגבשותו של המהלך הזה כעניינו העיקרי של הספר.

שם הספר

עורך הספר, מנחם פרי, גילה כי "עד לאחר ההגהות הראשונות נקרא הספר 'אם האלוהים', ורק אז הסב יהושע את שמו ל'הבת היחידה'."

קישורים חיצוניים

• א. ב. יהושע, הבת היחידה, פרקים ראשונים מתוך הספר, באתר הארץ, 16 באפריל 2021
  • א. ב. יהושע, סיפור | אדון לוצאטו לא השתכנע. מספיק יהודים כבר איבדתם לנו, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2019 - גרסה מוקדמת של פרקים אלה
• ניצה בן-דב, הפיתרון הוא ירושלים, באתר הארץ, 11 בינואר 2021; פורסם גם בספרה: אל מקום שהלב מושך, הוצאת שוקן, 2022, עמ' 88-82
• אודי בן סעדיה‏, יותר מדי אלוהים: הכתיבה של א. ב. יהושע רעננה ועולצת ב"הבת היחידה", באתר וואלה!‏, 27 בינואר 2021
• עלית קרפ, ‏ספרו העגמומי של א"ב יהושע, בעיתון מקור ראשון, 8 במרץ 2021
• עמרי הרצוג, בגוף היצירה העשיר של א"ב יהושע, "הבת היחידה" תישאר רק כהערת שוליים, באתר הארץ, 1 באפריל 2021
• דן מירון על 'הבת היחידה', חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד', באתר הארץ, אפריל 2021
• יוסף אורן, גיחה אקטואלית נוספת של א”ב יהושע אל ההיסטוריה בנובלה “הבת היחידה”, באתר "סלונט", 13 באפריל 2021
• אבנר הולצמן, יומן קריאה: 'הבת היחידה' של א"ב יהושע, בבלוג "עונג שבת", 21 במאי 2021
• מנחם פרי, בין הרוחות: על 'הבת היחידה' של א.ב. יהושע, מאזניים, יוני 2021
• שירי לב-ארי, האב, הבת, ורוח הקודש, באתר "מעלה", יוני 2021
• יגאל שוורץ, האור בשולי הענן, פנס (מוסף לביקורת ספרות), אפריל 2021
• זיוה שמיר, בנות שתיים (חלק א), מאי 2022, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית
  • זיוה שמיר, בנות שתיים (חלק ב), יוני 2022, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית

• Simona Sala, Rachele c’est moi, azione, 13.12.2021