פתיחת התפריט הראשי
עטיפת הגדה של פסח בנוסח קיבוצי בהוצאת שיטים - מכון החגים של התנועה הקיבוצית

הגדה קיבוצית היא כינוי כולל לשלל הגדות של פסח שיצאו בהוצאות מחודשות ושונות מההגדה האורתודוקסית המסורתית, ונקראו במהלך ליל הסדר, בעיקר (אך לא רק) בחוגי התנועה הקיבוצית בארץ ישראל.

תוכן עניינים

רקע היסטוריעריכה

בקרב אנשי היישוב החדש בארץ ישראל, בעיקר מתקופת העלייה השנייה ואילך, היו רבים שהגיעו מבתים משכילים וציונים, ואחרים שהיו בעלי אוריינטציה חלוצית. אצל חלק גדול מהם החליפה הזהות כיהודים וכציונים לאומיים את זיקתם לדת היהודית, ורובם היו חילונים. עם זאת, היוו ליל הסדר וההגדה של פסח מרכיב בעל משמעות גם בזהות הציונית החילונית. בקיבוצים בעיקר הובן הצורך להתחבר לשורשים המסורתיים של העם היהודי, אם כי באופן שונה. אנשי רוח בתנועת העבודה ובתנועה הקיבוצית בפרט, דוגמת ברל כצנלסון ואחרים, הבינו כי לא ניתן לחולל את המהפך הציוני-חלוצי החילוני ללא שימור הסמלים התרבותיים והמורשת ארוכת השנים. היה ברור לחלוצים מייסדי היישוב החדש בארץ ישראל, כי יש לשמר את חגי ישראל וחלק מהמסורות תוך הוצאת משמעותם האמונית. הם שמרו על החגים ועל הסמלים, תוך כדי עיקור הקשרם המקורי ויציקת תכנים חדשים, שהתאימו לדעתם לתקופה ולצרכיה, ולערכים שהם רצו להקנות לעם.

ההגדה הקיבוצית נחשבה כאחד המיזמים הגדולים בהתאמת ושינוי המורשת הציונית לצורכי ציונות המתחדשת.[1]

מאפייניםעריכה

בתנועה הקיבוצית נכתבו מספר "הגדות קיבוציות", בעלות הבדלים פנימיים. לכולן הייתה אוריינטציה ציונית עם דגש על החקלאות ואהבת הטבע, ובמקביל הייתה חילונית. לפיכך הושמט בה חלקו של האל וקיומן של מצוות, והודגשו בה חלקים אחרים מהסיפור המקראי ומהמסרים העולים ממנו. הגדות אלו אמנם מבוססות על ההגדה של פסח המסורתית, והמבנה שלהן דומה, אך מופיעים בהם גם טקסטים ואיורים חדשים, ובראשם אזכורים לאירועים מן האקטואליה של היהדות והציונות במאה העשרים, ראיית היציאה "מעבדות לחירות" באור הציונות המתחדשת, וכן הדגשת חג הפסח כחג חקלאי המסמל את האביב.

המצווה העיקרית שאותה ראו מנסחי ההגדה הקיבוצית לפסח לנגד עיניהם היא "והגדת לבנך"; לפיכך ההגדה בנויה באופן שמספר אכן את סיפור יציאת מצרים, אך גם את סיפור הגאולה הציונית.

ברוב ההגדות הקיבוציות הופיעו קטעים משיר השירים, שאינו מופיע בהגדה המסורתית. לצידו הוקראו שירים של לאה גולדברג, אברהם שלונסקי ואחרים. הביצועים המוזיקליים בוצעו על ידי חברי המשק או על ידי להקות זמר מקומיות שהוקמו במיוחד, ושהתכוננו רבות למועד ההופעה.[2]. בחלק מהמקומות היה שימוש בנעימות המסורתיות, אך נוצרו גם לחנים ייחודיים.[3] "סדר הפסח של קיבוץ יגור" מאת יהודה שרת, לדוגמה, היא יצירה מוזיקלית שבוצעה בהמשך באולמות הקונצרטים.[4]

בתחום הגרפי נעשו בהגדות הקיבוציות איורים חדשניים, ששימרו מצד אחד את המסורות היהודית, אך מצד שני הדגישו נושאים אחרים או שינו את המוקד. לדוגמה, באיורים של "ארבעת הבנים" צוירו הבנים כחלוצים.

היו מקרים בהם לא אוירו, ובחלקם אף הושמטו לגמרי, חלקים שונים שלא התאימו לרוח התנועה. סוגיית "ארבעת הבנים" כולה, למשל, הושמטה מהגדת פסח של קיבוצי "השומר הצעיר" מאחר שלדעת החברים הצגת הנושא פגעה בערכים שונים כגון שוויון חברתי.[5].

ההגדה הקיבוצית של הקיבוץ הארציעריכה

 
כריכת ההגדה הקיבוצית של הקיבוץ הארצי בעיצוב שמואל כץ (1964)

ההגדה הקיבוצית של הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר היא הגדה משותפת לכל קיבוצי הקיבוץ הארצי. המהדורות הראשונות של ההגדה של תנועת "השומר הצעיר" נערכו על ידי הסופר מרדכי אמיתי. מהדורה של ההגדה אוירה על ידי הציירת רות שלוס והייתה בשימוש בשנים 1945-1943, לאחר מכן אוירה ההגדה מחדש על ידי אברהם אמרנט במהדורה של השנים 1945-1950. בשנת 1951 אייר שרגא ווייל את ההגדה הקיבוצית וזו הייתה בשימוש עד שנת 1958 בה יצאה מהדורה חדשה עם ציוריו של משה פרופס. בשנת 1964 אוירה ההגדה על ידי שמואל כץ ומאז מופיעה באותה מתכונת. ההגדה נחלקת לארבעה "שערים": אביב, יציאת מצרים, גאולה ותקומת מדינת ישראל, השלום.

בשער האביב מצויים קטעי קריאה משיר השירים: "הנה הסתיו עבר.." (שיר השירים ב') ו"נצא השדה.." (שיר השירים ז'), והפיוטים: "גשם חלף וסתו עבר... בוא בשלום טל"[6] המיוחס ליוסי בן יוסי או לאליעזר הקליר, "הלילה הזה כל העולם כולו אומרים בו הלל ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה" (פרקי רבי אליעזר), מספר פרקים מתפילת הטל של אליעזר הקליר החל מ"טל צווה שנה טובה ומעוטרת"[7], שירו של משה אבן עזרא: "כתנות פסים לבש הגן.."[8] ושירו של מתתיהו שלם, "שיבולת בשדה"[9].

שער הסיפור ביציאת מצריים מתחיל במה נשתנה, הא לחמא עניא והשיר העממי "עבדים היינו" המסורתיים ולאחרים מספר פרקים מספר שמות (ארוכים יותר מהקיים בהגדה המסורתית) המספרים את סיפור יציאת מצריים ומזכירים את הנהגתו של משה רבנו (הנעדרת מההגדה המסורתית), עשר המכות ודברי רבן גמליאל: על "פסח, מצה ומרור". לכך נוספים קטעי קריאה מודרניים משלימים כשיר מתי מדבר האחרונים של חיים נחמן ביאליק וקטע מ"במדבר" של דוד פרישמן: "לך, בוא מצרימה ובאת אל הנענים והאומללים, אל כל הנאנחים והנדכאים, ואמרת אליהם כי עבדים הם - והם לא יבינו; ואמרת אליהם כי אומללים הם – והם לא יידעו; וכי גדול עוניים וגדולים מכאוביהם ונורא לחצם – והם לא יאמינו; ופקחת את עיניהם בחוזק יד על כל לחצם ועל כל עוניים–וגאלת אותם". סיפור יציאת מצריים מסתיים בשירת הים ובמילים, שהן פרפרזה על הנוסח המסורתי:

זכור את היום הזה אשר יצאתם בו ממצרים מבית עבדים. כי בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לא אבותנו בלבד, אף אנו נגאלנו עמהם כי בכל דור ודור עולה זעקת ישראל ושוועת העשוקים תחת יד משעבדיהם ובכל דור ודור יחמר חרונם לפרוק עול. ובכל דור ודור תפרח תקוות אביב חדש חיים חדשים תקוות השחרור והתחיה.

שער זה כולל אף את קריאת עשר מכות מצרים, אותן היה נהוג להציג באופן דרמטי על הבמה. במהדורת 1964 מופיע לאחר המכות החרוז "כִּי צַדִּיק בְּדִינוֹ הָשֵּלָח, -/ אַךְ תָּמִיד, בְּעֳבְרוֹ שוֹתֵת,/ הוּא מַשְאִיר, כְּמוֹ טַעַם מֶלַח,/ אֶת דִּמְעַת הַחַפִּים מְחֵטְא" מתוך "שירי מכות מצרים" מאת נתן אלתרמן. במהדורת 1986 חרוז זה הושמט.

שער הגאולה והתקומה מקשר בין גאולת מצריים לבין התקומה הציונית שגולת הכותרת שלה הקמת הקיבוץ ושיקומו על ידי עולים פליטי השואה. במהדורת 1964 נמצאים בחלק זה הפסוקים "זכור את אשר עשה לך עמלק", שיר הפרטיזנים, מגש הכסף, יזכור ושירו של יהודה הלוי "ציון הלא תשאלי". במהדורת 1986 חלק זה מצומצם יותר ואינו כולל את שיר הפרטיזנים, את מגש הכסף ואת היזכור.

שער השלום כולל את נבואות הנחמה: "הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה" (ספר זכריה, פרק ז'), "והיה באחרית הימים וכיתתו חרבותם לאיתים..." (ספר ישעיהו, פרק ב'), שיר המעלות, "שאי סביב עינייך וראי: כולם נקבצו באו לך" (ספר ישעיהו, פרק ט'), "הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר..." (ספר עמוס, פרק ט'). במהדורת 1986 נוסף שיר השלום מאת יהודית כפרי "פעם תהיה אהבה גדולה"[10].

ההגדה מסתיימת בחד גדיא.

ברכות ארבע הכוסות אף הן זכו לנוסח חדש, המתאים לפרקי ההגדה ולרוחה, שואב ממסורות אך מהווה יצירה מקורית:

  • כוס ראשון: "כוס ישועות נישא ליציאת ישראל מגולה לגאולה משיעבוד מלכויות לקוממיות בארצנו לחיים ולישועה!"
  • כוס שני: "כוס גאולה נישא לניתוק מוטות עבדות במלוא תבל לפדות עמלים לחיים ולגאולה!"
  • כוס שלישי: "כוס נחמה נישא לשלום שארית ישראל ולשלום העמים יהי שלום בחילינו, שלווה באהלינו לחיים ולשלום!"
  • כוס רביעי: "כוס ברכה נישא לנו ולבנינו ולכל מעשה ידינו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה!"

ההגדה הקיבוצית נוסח יגורעריכה

הגדה זו נערכה לראשונה בשנת 1935 על ידי המלחין ומנצח הקהילות יהודה שרת בקיבוץ יגור, תוך התבססות מסוימת על נוסחים מסורתיים ועל סדר פסח שהתעצב עוד קודם לכן על ידי חברים כמשה כרמי ומשה שרת בקיבוץ עין חרוד, בתוספת לחניו של יהודה שרת לביצוע מקהלתי של קטעים מן התנ"ך ושל משוררים עבריים חדשים כמו חיים נחמן ביאליק.[11]. כאמור, "סדר הפסח של קיבוץ יגור" של יהודה שרת, הפכה ליצירה מוזיקלית שבוצעה בהמשך באולמות הקונצרטים. נוסח מאוחר יותר של הגדה זו נערך בשנת 1985 בהוצאת הקיבוץ המאוחד תחת השם "הגדה של פסח - נוסח ישראלי קיבוצי", ועד שנת 2012 הודפס ב-23 הדפסות. הוא נפוץ בעיקר בקיבוצי הקיבוץ המאוחד ויוצאיהם.

הגדת מעפילי עתלית (קיבוץ הזורע)עריכה

הגדת מעפילי עתלית - "עבדים היינו לפרעה בגרמניה" היא עוד אחת ההגדות שהיו המשך למסורת ההגדות הקיבוציות המהוות פירוש חילוני אקטואלי להגדה המסורתית. בשנת 1940 נכלאה במחנה המעצר בעתלית קבוצת צעירים שברחו מגרמניה הנאצית על סיפונה של האוניה "הילדה" ונתפסו על ידי הבריטים. עם התקרב חג הפסח החל מנחם רביב, לימים חבר קיבוץ הזורע, לכתוב מחדש את ההגדה בגרמנית, תוך פירוש מחדש של הטקסט המסורתי והתאמתו לאירועי הבריחה מגרמניה, העלייה לארץ, השבי בידי הבריטים והחלום הציוני. רודא ריילינגר, צייר ואמן, ולימים גם הוא חבר קיבוץ הזורע, אייר את ההגדה שתורגמה מגרמנית לעברית. לערב הסדר התאספו כ-40 חברים מארגוני ורקלויטה והשומר הצעיר שהיו במחנה, וקראו את ההגדה שחוברה, חלקה בעברית וחלקה בגרמנית, לתדהמתם של שומרי המחנה הערבים והבריטים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • צבי שוע (פאוסט), עורך ראשי: אל ארץ חדשה אתה עובר - ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה, הוצאת שיטים, מכון החגים, 2011
  • אריה בן-גוריון, אלה זבולון, דב מיזל, מה נשתנה -הארות על הגדה של פסח קיבוצית, הוצאת ברית התנועה הקיבוצית, תשל"ט.
  • יובל דניאלי, יוצאים בחודש האביב: פסח ארצישראלי בהגדות מן הקיבוץ, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
  • טלי תמיר, רות שלוס, המשכן לאמנות, עין חרוד, 2006.
  • טלי תמיר, שמואל כץ: ימי הדיו, הוצאת המשכן לאמנות, עין חרוד, 2013.
  • רון ברטוש, שרגא ווייל: אמן בחברה, 1952-1947, הוצאת ברוש, תל אביב, 2015.
  • גדעון עפרת, משה פרופס: לקראת אמנות עברית, הוצאת גלריה קינג דייוויד, תל אביב, 2003.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אורי הייטנר, ההגדה הקיבוצית כנכס לתרבות הישראלית - א, אתר "שווים" של התנועה הקיבוצית, 26.03.2007
  2. ^ טל מאיר, הגדת הקיבוץ: כשסדרן העבודה נהפך לפרעה, ynet‏, 23.032013
  3. ^ רשימת נעימות ששימשו בסדר הקיבוצי, מתוך האתר "שירה אובדת - לקידום ולשימור זמר ההתיישבות העובדת"
  4. ^ אלי אשכנזי, בחזרה להגדת הקיבוץ: סדר פסח נוסח יגור, שנתן השראה לקיבוצים רבים, שוחזר כקונצרט, הארץ, 30.03.2012
  5. ^ יובל דניאלי, הגדה קיבוצית: ההגדה - החיבור היהודי המעוטר ביותר, הזמן הירוק, 5.04.2012
  6. ^ מילות הפיוט
  7. ^ מילות תפילת הטל
  8. ^ מילות השיר
  9. ^ מילות השיר
  10. ^ יעקב לזר, ירוקת החמור, "הדף הירוק", 16.10.2003 תחת כותרת הפרק "פעם תהיה אהבה גדולה"
  11. ^ מוקי צור, סדר פסח ביגור