הגדוד השישי של הפלמ"ח

הגדוד השישי ("גדוד ירושלים") היה אחד מהגדודים שהוקמו על ידי הפלמ"ח עם תחילת מלחמת העצמאות. במהלך 1948 הפך לאחד מגדודי חטיבת הראל תחת פיקודו של צבי זמיר. במסגרת המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות זירת הפעילות העיקרית של הגדוד הייתה ירושלים והדרכים אליה. במאי 1949 פורק הגדוד (עם פירוק הפלמ"ח).

הגדוד השישי של הפלמ"ח
סמל הגדוד השישי
סמל הגדוד השישי
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך פלמ"ח
סוג גדוד רגלים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות דצמבר 1947 – מאי 1949 (כשנה)
מקים היחידה צבי זמיר
מלחמות מלחמת העצמאות
פיקוד
יחידת אם חטיבת הראל
דרגת המפקד סגן אלוף  סגן אלוף
מפקדים מפקד הגדוד: צבי זמיר
סמג"ד: דני מס, עמוס חורב
קמב"ץ: יצחק יעקב
קצין מודיעין: איסר חלמיש
מפקדי פלוגות: שלמה גזית, אליהו סלע, גיורא זיבנר, אליעזר לוסיק, זלמן (זומה) כהן, שמואל ללקין
המסדר החגיגי שפתח את "יום הגדוד השישי" במחנה ישראל. מימין: יעקב חפץ (שליש), במרכז: צביקה זמיר (מג"ד), משמאל: יצחק יעקב (קמב"ץ)
חטיבת הראל - הגדוד השישי: מימין לשמאל: יעקב חפץ (שליש), יצחק יעקב (קמב"ץ), גיורא זיבנר (מ"פ מסייעת), אליעזר לוסיק הן (מ"פ א'), צבי זמיר (מג"ד)
שלט באתר ההנצחה לגדוד השישי מול שואבה

הפלמ"ח הוקם ב-1941 ככוח הכפוף למטה ההגנה ובפיקודו של יצחק שדה ותהליך בניית הכוח החל מייד עם קבלת ההחלטה. תחילה התארגנו והתאמנו הכוחות במסגרות מחלקתיות ופלוגתיות בהתאם לצו המטה הארצי של ההגנה מ-15 במאי 1941 שהורה על הקמת 9 פלוגות (בהמשך גדל המספר ל-12). במקביל לבניית הפלוגות החל מטה הפלמ"ח לתכנן את מבנה הארגון והוחלט על הקמת שלש חטיבות כשבכל חטיבה 2–3 גדודים. החטיבות שעל הקמתן הוחלט היו חטיבת יפתח (הצפונית), חטיבת הראל (המרכזית) וחטיבת הנגב (הדרומית). בחטיבת הראל נבנו, בתחילה, 3 גדודים (הגדוד הרביעי, הגדוד החמישי והגדוד השישי) ובהמשך נוסף הגדוד העשירי.

ההיסטוריה של הגדוד השישי

עריכה

הגדוד הוקם בדצמבר 1947 כשגרעין הגדוד הורכב מפלוגה ח' של הגדוד השני ומה"רזרבה" הירושלמית[1]. כמפקד הגדוד מונה צבי זמיר וסגנו היה עמוס חורב.

יחידות הגדוד פוזרו ביישובים מסביב לירושלים:

דצמבר 1947

עריכה

בתחילת מלחמת העצמאות היה היעד העיקרי של הגדוד לסייע לשיירות האספקה שעלו לירושלים. סיוע זה התבטא בצירוף לוחמים מלווים ("הפורמנים") ובכיבוש משלטים שחלשו על הדרכים לירושלים. בין השאר פעלו מחלקות הגדוד נגד בית סוריכ, דיר איוב וכפר יאלו.

ינואר 1948

עריכה
  • בינואר 1948 הצטרפו כ-20 מחיילי פלוגה ח' של הגדוד (של המ"פ אליהו סלע "רעננה") לשיירת הל"ה ונהרגו בדרכם לגוש עציון.
  • בשלהי אותו חודש תקפה המחלקה של קריית ענבים את הקסטל ונאלצה לסגת לאחר ש-10 מחיילה נהרגו (וביניהם המ"מ יעקב ישראלית).

מרץ 1948

עריכה
  • במרץ 1948 תקפה מחלקת קריית ענבים שוב את הקסטל וגם התקפה זו נכשלה ומספר מחיילי המחלקה נהרגו (וביניהם מפקד המחלקה, סרן גדעון "ג'וני" פלאי).
  • באותו חודש הוביל מפקד הגדוד, צבי זמיר, את שיירת נבי דניאל כשחלק ממגיניה היו מחיילי הגדוד.

אפריל 1948

עריכה
  • בתחילת אפריל פוצצו חיילי פלוגת "בית הערבה" גשרים בדרכים שעולות לירושלים וזאת כדי למנוע הגעת תגבורות לעיר.
  • במהלך החודש ירד הגדוד להתארגנות ומנוחה במחנה 80 שבפרדס חנה.

מאי 1948

עריכה

יוני 1948

עריכה

יולי 1948

עריכה

אוקטובר 1948

עריכה

דצמבר 1948

עריכה

הנצחת הגדוד

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אברהם כץ, תש"ח - מכבי הצעיר - הגדוד השישי של הפלמ"ח, הוצאת בית הפלמ"ח, 2015[5]
  • מתי מגד, הגדוד הששי מספר, הוצאת "שרות התרבות של צה"ל" ו"ספריית כיס לחייל העברי", 1948, איורים: יורם קניוק[6]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אנשי הרזרבה היו אנשי ארגון "ההגנה" שהתאמנו לפני 1947 ושוחררו לאזרחות כאנשי מילואים
  2. ^ ההתקפות על המשטרה והכפר א צאפי, באתר הפלמ"ח
  3. ^ התקפה על "רכס התותחים", באתר הפלמ"ח
  4. ^ אתר הנצחה לגדוד השישי של פלמ"ח-הראל, באתר "יזכור"
  5. ^ על הספר, באתר הפלמ"ח
  6. ^ ספר "הגדוד הששי מספר", באתר הפלמ"ח