הגה מצויה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
הָגָה מצויה (שם מדעי: Alhagi maurorum) היא עשב רב-שנתי קוצני מסוג הגה, בתת-משפחת הפרפרניים. העשב מגיע לגובה של 50–80 סנטימטר, מתייבש בסוף הקיץ ומתחדש באביב. לגבעול ענפים רבים וקוצניים. העלים פשוטים ותמימים, הפרחים בודדים וצבעם ארגמני והפרי דמוי מפרקת. טיפוס התפוצה של ההגה הוא מזרח ים-תיכוני והיא גדלה בישראל במלחות, באדמות כבדות ובצדי דרכים.
 הָגָה מצויה
| |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||||||||||||
| ממלכה: | צומח | ||||||||||||||||||||||||
| מערכה: | צמחים | ||||||||||||||||||||||||
| מחלקה: | דו-פסיגיים | ||||||||||||||||||||||||
| סדרה: | קטניתאים | ||||||||||||||||||||||||
| משפחה: | קטניות | ||||||||||||||||||||||||
| תת־משפחה: | פרפרניים | ||||||||||||||||||||||||
| סוג: | הגה (סוג) | ||||||||||||||||||||||||
| מין: | הגה מצויה | ||||||||||||||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||||||||||||||
 Alhagi maurorumמדיקוס, 1787 | |||||||||||||||||||||||||
| עונת פריחה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
ההגה המצויה היא עשב שוטה, הצומח גם בשטחים מעובדים; קשה להיפטר ממנה מכיוון שגם אם משמידים את הנוף, השורשים מצמיחים נוף חדש בקיץ הבא.
שמה בערבית הוא 'חאג' ושמה הלטיני הגיע משם זה. כמו כן, בהמות אינן יכולות לאכול את ההגה המצויה בשל קוצניותה ורק גמלים אוכלים אותה. לכן היא נקראת בערבית: "שאאוך אל-ג'מל" - קוץ הגמל.
הגה מצויה במקורות היהודייםעריכה
מקובל שצמח זה מוזכר בספר ישעיהו כנעצוץ:
- בדברי פורענות על ממלכת ישראל ועל הארמים (ז', י"ח-י"ט): ”וֱהָיה ביום ההוא ישרק ה' לזבוב אשר בקצה יארי מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור. ובאו ונחו כלם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים, ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים.”
- בנבואת נחמה (נ"ה,י"ג): ”תחת הֲנֲעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת”.
הצמח נזכר בתלמוד הבבלי בשמו הארמי הִגֵא או היגֵי:
לאו אמר רב ששת: האי מאן דתלש כשותא (זה מי שתולש כשות) מהיזמי והיגי מיחייב (מחויב) משום עוקר דבר מגידולו
ורב חסדא כד הוה מסגי (כאשר היה הולך) ביני היזמי והִגֵא מדלי להו למאנייה. אמר: זה מעלה ארוכה וזה אינו מעלה ארוכה
שימושים רפואיים על פי מקורות קדומים ועד ימינועריכה
בימי הביניים השתמשו רופאים ערביים בתמצית העלים לריפוי מחלות עיניים, כאבי ראש, שיעול, כאבי בטן ועוד. נוזל סוכרי המופרש מהצמח שימש סם משלשל ומכייח. ברפואה העממית בימינו משמשות טיפות השרף הנוזלי המופרשות מהצמח כסם משלשל. יהודי פרס[1] נוהגים להכין מהפרש המתוק משקה לטיפול בהצטננות, חום גבוה, עצירות וכאבי בטן[2].
-
-
-
-
זרעי ההגה המצויה
לקריאה נוספתעריכה
- זהר עמר, "הגים וחגים", סיני, קטז (תשנ"ה), עמ' רפד-רפח.
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ צמח זה מכונה בפרסית תרנג'בין (ראו גם: http://www.herbology.org.il/?CategoryID=243&ArticleID=140)
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 100.