הגוש הלטיני

הגוש הלטיניאיטלקית: Blocco Latino, בספרדית: Bloque Latino) הייתה ברית שהוצעה על ידי מנהיג איטליה הפשיסטית, בניטו מוסוליני, ב-1927. מוסוליני הציע להקים ברית בין איטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל (ואולי אף רומניה), וזאת על בסיס המכנה המשותף התרבותי של המדינות, שכולם למעשה מדינות בעל תרבות לטינית[1]. הברית הוצעה גם באופן פומבי על ידי ממשלות איטליה, ספרד וצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה[2].

מפת המדינות שהיו אמורות להיות חלק מ"הגוש הלטיני"

היסטוריהעריכה

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הביע ראש ממשלת צרפת, פייר לאוואל לצד חבריו השמרנים הצרפתים תמיכה בהקמת גוש לטיני עם איטליה וספרד[3].

במהלך מלחמת העולם השנייה נדונה ההצעה בין הדוצ'ה האיטלקי בניטו מוסוליני, הקאודיו פרנסיסקו פרנקו הספרדי ומנהיג צרפת של וישי, אנרי פיליפ פטן[2], אולם המגעים לא נשאו פרי. הגוש המתכונן היה מאחד את איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל וקריית הוותיקן כגוש של מדינות מאוחדות הנושאות את דגל התרבות הלטינית ולהוות חלק ממדינות הציר ואף לאזן את הכוחות בין איטליה ובעלות בריתה לכוחה של גרמניה ובעלותה ברית. מרבית המאמצים השוקעו ביצירת "ציר רומא-מדריד", פרנקו אף לקח חלק מרכזי בקידום ההצעה וניסה לקדם אותה בפגישה עם פטן ב-1940 במונפלייה ובפגישה עם מוסוליני בבורדיגרה ב-1941.

גרמניה הנאצית תמכה בהצעה להקים גוש לטיני והתעמולה הנאצית סייעה לתעמולה האיטלקית בקידום הגוש, הפיהרר, אדולף היטלר אף נסע לעיירה הצרפתית הנדיי שעל גבול ספרד, שם נפגש עם פרנקו וניסה לגרום לו להצטרף למאבק שלו, של צרפת של וישי ושל איטליה נגד בריטניה באזור הים התיכון[4], חרף המגעים והרצון הטוב של הצדדים הברית מעולם לא יצאה לפועל.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Stanley G. Payne. A History of Fascism, 1914–1945. Madison, Wisconsin, USA: Wisconsin University Press, 1995. P. 233
  2. ^ 1 2 John Lukacs. The Last European War: September 1939 - December 1941. P. 364
  3. ^ Robert O Paxton. Vichy France: Old Guard and New Order 1940-1944. P. 63
  4. ^ Nicholas Atkin, Michael Biddiss, Frank Tallett. The Wiley-Blackwell Dictionary of Modern European History Since 1789. John Wiley & Sons, 2011. P. 155