ויקיפדיה

הגל הרביעי של הפמיניזם

שלב בהתפתחותן של התנועות הפמיניסטיות בעידן האינטרנט

הגל הרביעי של הפמיניזם הוא שלב של פמיניזם, שהחל סביב שנת 2012 ומאופיין בהתמקדות בהעצמת נשים[1] ושימוש באינטרנט ככלי להעברת מסרים.[2] גל זה מבוסס במידה רבה על הצטלבות של דיכויים,[3] מתוך בחינת את האופן בו מערכות הכוח משתלבות זו בזו באופן המחזק את הריבוד המוכר של קבוצות שוליות.

פמיניסטיות מן הגל הרביעי תומכות בייצוג גדול יותר של קבוצות מוחלשות בפוליטיקה ובעסקים, וטוענות שהחברה תהיה שוויונית יותר אם מדיניות ושיטות הנהגה וממשל ישלבו את נקודת המבט של כל האנשים.

בעוד שפמיניסטיות בעבר נלחמו למען נשים והשיגו שחרור רב יותר, אינדיבידואליזם וניידות חברתית, הגל הרביעי מקדם נושאים נוספים לסדר היום החברתי על ידי קריאה לצדק חברתי במקרים של תקיפה והטרדה, לצד מאבק לשכר שווה ולאוטונומיה גופנית.[4]

פמיניסטיות מן הגל הרביעי משתמשות לעיתים קרובות במגוון אמצעי תקשורות הכוללים מדיה מסורתית ומדיה חברתית. זאת, כדי לשתף פעולה ולהשמיע קול נגד מי שמנצלים את כוחם ומעמדים, ועל מנת לספק שוויון הזדמנויות לילדות ולנשים.

בנוסף לתמיכה בזכויות נשים, פמיניסטיות מהגל הרביעי מאמינות כי בנים וגברים צריך לזכות ביותר הזדמנויות להביע את רגשותיהם בחופשיות, ושעל אבות לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם.[5]

מדיה חברתית עריכה

בעוד שגלים קודמים של פמיניזם נתקלו במכשולים כמו מבנים חברתיים-פוליטיים נוקשים והיעדר ערוצי תקשורת זמינים,[6] פמיניסטיות מהגל הרביעי רותמות את המדיה הדיגיטלית כפלטפורמה רבת עוצמה המאפשרת לחבר בין נשים, לשתף פרספקטיבות, ליצור מבט רחב יותר של חוויות של דיכוי ולהתבונן על גלים פמיניסטיים בעבר.[7][8][9]

 
יום האישה הבינלאומי, לונדון, 2017

ההוגה קירה קוקרנה טוענת כי הגל הרביעי של הפמיניזם "מוגדר על ידי טכנולוגיה" ומאופיין במיוחד בשימוש בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם, ביוטיוב, בטומבלר ובבלוגים כדרך לאתגר מיזוגניה.[9][10][11]

אקטיביזם במדיה החברתית יכול להתבטא כשרשורים בטוויטר המבקרים טרנספוביה[12] או בקמפיינים פמיניסטיים המלווים בסולמית, כגון "פמיניזם האשטאג", ובמיוחד:

  • MeToo#
  • YesAllWomen# (בעברית: כןכולהנשים)
  • bringbackourgirls# (בעברית: החזירואתהנערות)
  • NotYourAsianSidekick# (בעברית: לאמופעהבידורהאסייתישלך)
  • SolidarityIsForWhiteWomen# (בעברית: סולידריותהיאלנשיםלבנות)[13]
  • #GirlGaze (בעברית: מבטשלנערות)[14] נועד לקדם יצירתיות ויזמות בקרב נשים,[15] תוך הדגשה של חשיבות השיח הפמיניסטי ועידוד נשים צעירות לתת ביטוי לקולן.

על חשיבות הפלטפורמה האינטרנטית ניתן ללמוד גם מכך שמגזין טיים העניק לפעילות מובילות בתנועת #MeToo, את תואר איש השנה לשנת 2017. קמפיינים פמיניסטיים נוספים מהגל הרביעי בארצות הברית ובעולם כוללים את פרויקט הסקסיזם היומיומי, No More Page 3, Ni una סקסיזם, Free the Nipple, צעדת השרמוטות, מצעד הנשים 2017 ו-2018, Time Up, ומיליארד עולה.

השיח סביב נושא הפריווילגיה נפוץ בקרב פמיניסטיות גל רביעי, הטוענות כי חברי קבוצות חברתיות דומיננטיות באופן מסורתי צריכים להכיר בפריבילגיה החברתית שלהם ולהשתמש בה כדי להעצים ולחזק את חברי הקבוצות השוליות.[16]

היסטוריה והגדרה עריכה

בשנות השמונים של המאה העשרים, פמיניסטיות בצפון אמריקה, אמריקה הלטינית ואירופה הצליחו בחלק ממטרותיהן לקידום נשים, והקימו מוסדות המנוהלים על ידי המדינה שקידמו באופן מפורש את זכויותיהן של נשים, או את המעורבות הפמיניסטית בממשל; בה בעת, מוסדות אלה החלישו גם את התנועות הפמיניסטיות בכך שנתנו למדינה להשתלט על יישום המטרות הפמיניסטיות.[17]

הגל הרביעי של הפמיניזם באירופה ובאמריקה הלטינית החל בשנות התשעים, עם דעיכתם של פמיניזם שפתון ופמיניזם צרכניסטי וסימני שאלה שהחלו לעלות לגבי התאוריה הקווירית שצמחה באקדמיה האמריקאית.[18][19][20][21][22][23] הגל הרביעי של הפמיניזם התפתח לאטו באופן גלובלי, באמצעות התקשורת והאינטרנט.[24] הגל צמח מדור חדש של נשים שלרוב לא היה מודע לגלים הקודמים, שלא נלמדו בתיכון, ובאוניברסיטאות.

הידע על פמיניזם הושג באופן לא פורמלי, באמצעות פיתוח אקדמיה וירטואלית בה למדו פמיניסטיות כי האישי הוא הפוליטי; ידע זה זה לא נבע מלמידה פמיניסטית מובנית.

הגל הרביעי של הפמיניזם, כמו הגלים לפניו, לא עסק באידאולוגיה אחידה, או בבניית קולקטיב אחד.[25] מדובר היה בהתכנסות קבוצתית לעבודה משותפת למען מטרה משותפת של סיום האלימות כלפי נשים, מתוך מחויבות הדדית ותמיכה בנשים נוספות.[26]

שורשיו של הגל הרביעי של הפמיניזם בספרד בתגובות לרציחתה של אנה אוראנטס ב־17 בדצמבר 1997.[25][18] אוראנטס נשרפה למוות על ידי בעלה בביתה בגרנדה מפני שדיברה בפומבי על ההתעללות שעברה על ידו.[27][28] מותה הוציא את נושא האלימות המגדרית מפרטיות הבית והביא אותו לתשומת לב לאומית.[29][30] בעקבות המקרה, הדיווח העיתונאי והטלוויזיוני שינה את מדיניותו בנושא אלימות סקסיסטית מבוססת מגדר. בדיחות על נשים שנפגעו על ידי חברים ובעלים כבר לא היו מקובלות בטלוויזיה הספרדית והדיווחים על אלימות סקסיסטית גדלו. השיח הציבורי בנושא זכויות נשים נמשך בדיון על בעיות השכר, זוגיות מגדרית ותקרת הזכוכית, כאשר האקטיביזם הווירטואלי הופך לשחקן ראשי בקידום נושאים אלו.[31]

מכיוון שהגל הרביעי של הפמיניזם באמריקה הלטינית מקיף בו זמנית תנועות נפרדות, שרבות מהן נמצאות במתח זו עם זו, קיימת התייחסות ל'פמיניזמים של אמריקה הלטינית בלשון רבים.[32] אחד הענפים היותר מעוררי מחלוקת התגלה כתגובה ודחייה של פמיניזם קווירי ושל פמיניזם פוסטמודרני.[20][33][34][21] פמיניסטיות אמריקאיות לטיניות טוענות כי באטלר ניסתה למחוק את מושג הנשיות ובכך גרמה להתעלמות מנשים כנושאים פוליטיים, ולדחייתם של מחקרי מגדר. פעולה זאת נתפסה כקונספירציה להסתרת נשים באקדמיה, וכקנוניה להסתרת תוקפים גברים.

פעילות ברוח זו התקיימה בתקופה זו באמריקה הלטינית, ארגנטינה ופולין[34] כאשר חלק מהמוכנות לפעולה נבעה מהוועידה העולמית לנשים ב -1995 בבייג'ינג.[35]

לרשתות החברתיות הייתה השפעה רבה על הגל הרביעי.[27][36] שנת 2018 תהיה השנה בה הגל הרביעי של הפמיניזם החל את שיאו בספרד, ארגנטינה וברזיל כתוצאה ממספר גורמים שונים, כאשר נשים מגויסות בהיקף נרחב לצאת לרחובות.[28][37] ההתגייסות שלהם גם אתגרה לראשונה, את הלגיטימיות של מערכת המשפט בספרד. זאת, בניגוד לגלים הקודמים בהם המוקד היה המנהיגות הפוליטית. בארגנטינה, מוקד הפעילות נסב סביב זכויות ההפלות, דבר שהוביל אלפי נשים עם צעיפים ירוקים לצאת לרחובות.[38]

בהקשר פמיניסטי מערבי, בשנת 2011, ג'ניפר באומגרדנר קבעה את שנת 2008 לציון תחילת הגל הרביעי.[39] תאריך זה חופף במידה מסוימת את כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו: זאת כאשר טוויטר, הרשת החברתית הפופולרית ביותר בקבוצת הגילאים 18–29, הוקמה בשנת 2006[40] והפכה את הפמיניזם לנגיש יותר, תוך הולדת "פמיניזם האשטאג".[41]

הגל הרביעי של הפמיניזם הוביל להקמת תנועות פמיניסטיות ולקראיות רבות לפעולה; אחת מהן מבוטאת בקמפיין "HeForShe" שמקורו בנאום האו"ם הוויראלי של אמה ווטסון ב־2014 ובפעילותה בעקבותיו.[42] קריאות נוספות לפעולה התרחשו בעקבות מקרה האונס של כנופיית דלהי (הודו, 2012), האשמות של ג'ימי סוויל (בריטניה, 2012), מקרי תקיפה מינית של ביל קוסבי (ארצות הברית, 2014), רצח של איסלה ויסטה (ארצות הברית, 2014), משפט על ג'יאן ג'ומשי (קנדה, 2016), האשמות של הארווי ויינסטין (ארצות הברית, 2017) Me Too שקמה בעקבות זאת, השערוריות המיניות של וסטמינסטר (ברחבי העולם ובריטניה, 2017), ותיק האונס של כנופיית לה מאנדה בספרד (2018).[43]

רעיונות עריכה

ברית' קירה קוקרן והחוקרת הפמיניסטית פרודנס צ'מברלין מתארות את הגל הרביעי של הפמיניזם כמתמקד בצדק לנשים, המתבטא בעיקר בהתנגדות להטרדות מיניות, לאלימות נגד נשים, לאפליה והטרדה במקום העבודה, לבושה מצורת הגוף, לתמונות סקסיסטיות בתקשורת, למיזוגיניה מקוונת, לתקיפה מינית בקמפוס, לתקיפה בתחבורה ציבורית ולתרבות אונס. לדבריהן, הגיל הרביעי מבטא תומכת בהצטלביות, באקטיביזם של המדיה החברתית ובעתירות מקוונות.[9][1][44] מהותו, כותבת צ'מברלין, היא "אי אמון שגישות מסוימות עדיין יכולות להתקיים".[45]

אירועים וארגונים העוסקים בגל הרביעי של הפמיניזם כוללים פרויקט סקסיזם יומיומי, Feminista בבריטניה, Reclaim the Night, Million Rising, ו- "A protest the Lads of the Lads". תנועות כמו #GirlGaze מתמקדות בתעשיות הנשלטות על ידי גברים כמו צילום וקולנוע, מתוך כוונה לדחוף את קהלי הנרטיבים לכלול את המבט הנשי.[14] כך גם גברים מסבירים לי דברים (2014) מאת רבקה סולניט האמריקאית, שהולידה את המונח הסגברה.

פמיניסטיות מהגל השלישי של הפמיניזם החלו להציג את מושג הפריווילגיה הגברית בכתביהן בשנות התשעים, ופמיניסטיות מהגל הרביעי ממשיכות לדון בנושא באקדמיה ובמדיה החברתית.[46] פמיניסטיות מהגל הרביעי נקטו בפעולות לצמצום הסקסיזם על ידי העלאת המודעות לקבוצות מיוחסות מחד ולקבוצות חסרות זכויות מאידך. עם זאת, הגל הרביעי של הפמיניזם דוגל באמונה שגברים וקבוצות פריבילגיות יכולים לפעול למען שינוי חברתי בתוך קהילותיהם.[47]

פמיניסטיות מהגל הרביעי טענו כי סטריאוטיפים מגדריים מייצרים לחץ על גברים להיות מפרנסים בלבד, בניגוד לנשים, שחשות מחויבות לקחת על עצמן גם את התפקיד של עקרות בית. פמיניסטיות טוענות כי לחצים אלה להתאמה חברתית יכולים לגרום לאפליה מגדרית במקום העבודה ובאופן נרחב יותר בחברה.[48] על פי מחקר Pew, רוב הנשים העובדות במקומות עבודה הנשלטים על ידי גברים מאמינות כי הטרדה מינית היא בעיה בתעשייה שלהן.[49]

מסביב לעולם עריכה

ככל שהגל הרביעי של הפמיניזם הפך פופולרי בארצות הברית, מדינות אחרות התמודדו גם עם סוגיות דומות. אף שהתגובות של הממשלות המקומיות היו שונות זו מזו, לתנועתן של פמיניסטיות מן הגל הרביעי בארצות הברית הייתה השפעה משמעותית ברחבי העולם. כמה האשטאג חלופיים מקומיים ל- #MeToo כללו:

  • # And Now או NowWhat#[50] (בעברית: #עכשיומה) בקנדה
  • #WoYeShi (עברית: #גםאני)[51] בסין
  • #BalanceTonPorc (בעברית: #הוקיעיאתהחזירשלך או #חשפיאתהחזירשלך)[52] בצרפת
  • #NotinMyName[53] בהודו
  • #QuellaVoltaChe (בעברית: #הזמןשבו)[54] באיטליה
  • # BoycottAliZafar, # BoycottTeefainTrouble, #TeefaisTrouble[55] בפקיסטן
  • #BabaeAko (בעברית: #אניאישה)[56] בפיליפינים
  • #YoTambien (בעברית: #גםאני) בספרד
    1. SEX4GRADES בניגריה ובמקומות נוספים במערב אפריקה[57]
  • גם_אני בישראל
  • #למה_לא_התלוננתי בישראל

התפיסה שלמדיה החברתית חשיבות רבה ביצירה ובקיימות של קהילה פמיניסטית[8] הפכה פופולרית יותר ויותר, מתוך כך שהמגוון והיצירתיות הם מאפיין מרכזי של האקטיביזם הפמיניסטי ברחבי העולם במאה ה-21.

לדוגמה, בקנדה, לאחר #מיטו, החל להתפתח באוקטובר 2017, האשטאג נוסף, #AndNow (#ועכשיו), שהפך לפופולרי בקנדה בגלל תמיכתו של ראש הממשלה ג'סטין טרודו . #AndNow תמך בדיון בפתרון להטרדה מינית או התעללות מינית במקום העבודה כדי לעזור לאנשים להילחם על שוויון בין כל האנשים.[50]

בהודו, היו כמה תנועות או מחאות עם מספר גדול של נשים, אשר שינו את נקודת המבט של רבים במדינה לגבי נשיות.[53] אלה כוללים את מחאת SlutWalk משנת 2011, תנועת פינג'רה טוד לשבירה לשנת 2015 ותנועת בקאוף אזדי לשנת 2017 (חופש ללא פחד). השיח החברתי ההודי החל להתמקד בנושאים ארוכי טווח ומושרשים עמוק, כמו אי שוויון בין המינים, אלימות מינית, נישואין לילדים, הפלות מין-סלקטיביות ואלימות הקשורה לנדוניה. ההשפעה והעוצמה של הקמפיין גרמו לממשלה להרחיב את ההגדרה החוקית של אונס, הציגה "ענישה קשה יותר לאנסים, פושעים של גנבה ומציצנות.[58]

 
מפגין בפורטו אלגרה, ברזיל, משתתף בתנועת " אל נאו" .

בברזיל, ב־19 בספטמבר 2018, תנועת "אל נאו" ("אל נאו" היא פורטוגזית עבור "לא הוא"), הידועה גם כמחאה נגד ז'איר בולסונארו, כללה הפגנות שהובלו על ידי נשים שהתקיימו במספר אזורים במדינה. המטרה העיקרית הייתה להפגין נגד קמפיין הנשיאות של בולסונארו והצהרותיו הסקסיסטיות.[59][60][61][62] באירועי התנועה לקחו חלק ידוענים לאומיים ובינלאומיים, בהם מדונה שפרסמה באינסטגרם שלה תמונה בה היא מופיעה עם פיה אטום בקלטת עם האימרה "חופש". מעל, זה קורא בפורטוגזית "לעלי não vai nos desvalorizar, ele não vai nos calar, ele não vai nos oprimir".[63]

ביפן בשנת 2019 קמה תנועה בשם "KUTOO", שמטרתה לצאת נגד הנורמה שדורשת מנשים ללכת רק עם נעלי עקב.[64]

ציר זמן עריכה

תאריך אירוע
16 באפריל 2012 לורה בייטס יוצרת את פרויקט "הסקסיזם היומיומי" המאפשר לנשים לדווח על אירועים סקסיסטיים.[65]
אוגוסט 2012 לוסי-אן הולמס מתחילה ב- No More Page 3 לעצור את הפורנוגרפיה היומית בעיתון הסאן בבריטניה.[66]
ספטמבר 2012 איב אנסלר מקימה "מיליארד אחד" לסיום אלימות מינית כלפי נשים.[67]
ספטמבר 2012 טענות מובילות לשערוריית ההתעללות המינית של ג'ימי סווילה. [68]
אליסה קווארט מטביעות את המונח "היפסטר סקסיזם".[69]
16 בדצמבר 2012 אונס כנופיית דלהי מ -2012 מוביל להפגנות ענק בהודו ולזעם עולמי.[70]
2014 תנועת "הפטמה החופשית" טוענת לזכותן של נשים להראות שדיים בציבור.[71]
פברואר 2013 קאו ג'ו (שם בדוי), האישה הראשונה שהגישה תביעה על אפליה מגדרית בסין, זוכה ב -30,000 יואן והתנצלות מאקדמיה של יורן.[72]
7 במרץ 2013 אניטה סרקיזיאן משיקה את "טרופס מול" נשים במשחקי וידאו.
דצמבר 2013 ספרה של קירה קוקראן כל הנשים המורדות: עליית הגל הרביעי של הפמיניזם ראה אור.[73]
22 בינואר 2014 הנשיא אובמה משיק את כוח המשימה של הבית הלבן כדי להגן על סטודנטים וסטודנטיות מפני תקיפה מינית.
אפריל 2014 רשידה מנג'ואו, נציגת האו"ם בנושא אלימות נגד נשים, מבקרת את "התרבות הסקסיסטית של מועדון הבנים בבריטניה".
24 במאי 2014 תנועת #YesAllWomen מתחילה בתגובה להרג ההיסטוריה של איסלה ויסטה ב -2014.
אוגוסט 2014 Gamergate מתחיל, מה שמוביל להתנכלות סקסיסטית למפתחת משחקי וידאו-וידאו ולגינוי נרחב.
14 בספטמבר 2014 סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת מיאמי מדווחת על קולין מק'גין על הטרדות מיניות, מה שהוליד ויכוח על הטרדה מינית באקדמיה.
20 בספטמבר 2014 אמה ווטסון משיקה את HeForShe באו"ם.
ספטמבר 2014 אמה סולקוביץ' מתחילה את לשאת את המשקל (Carry That Weight) כדי להדגיש תקיפה מינית בקמפוס.
27 באוקטובר 2014 שחרור של 10 שעות הליכה בניו יורק כאישה.
נובמבר 2014 נשים ראשונות מדברות על התקיפה המינית של ביל קוסבי.
אוקטובר 2014 קריסטינה לונץ מתחילה את מחאת בילד סקסיזם כדי לעצור את העיתון "בילד" הגרמני מלהתנגד לנשים.
31 באוקטובר 2014 #BeenRapedNeverReported צייץ מיליוני פעמים בתגובה להאשמות התקיפה המינית של ג'יאן ג'ומשי בקנדה.
דצמבר 2014 בספר הקומיקס שאקטי של פרייה מופיעה ילדה הודית שנאנסת על ידי כנופיה.
23 בדצמבר 2014 מגזין טיים מציין כי שנת 2014 "הייתה אולי השנה הטובה ביותר לנשים מאז שחר הזמן".
22 בספטמבר 2015 השקת הבלוג "השדיים בריאים", כדי לסייע לנשים להופיע בציבור חשוף-חזה ללא הפרעה של המשטרה.
1 בפברואר 2016 משפטו של ג'יאן ג'ומשי מתחיל בטורונטו.
21 בינואר 2017 מרץ האישה לשנת 2017 תומך בזכויות האישה ובחנוכת המחאה של דונלד טראמפ.[74]
5 באוקטובר 2017 ההאשמות של הארווי ויינסטין דיווחו לראשונה על ידי הניו יורק טיימס.
10 באוקטובר 2017 קמפיין #MeToo, המבוסס על התנועה שנוצרה בשנת 2007 על ידי טראנה בורק, מתחיל בתגובה לטענות ויינשטיין.[75]
30 באוקטובר 2017 השערוריות המיניות הראשונות של וסטמינסטר לשנת 2017 מופיעות באתר הבלוג של גידו פוקס.[76]
6 בדצמבר 2017 מגזין Time מציין את קמפיין #MeToo כאדם השנה.
1 בינואר 2018 Time's Up, תנועה נגד הטרדות מיניות, נוסדה על ידי ידוענים הוליוודיים בתגובה לאפקט וויינשטיין ו- #MeToo .

ראו גם עריכה

עיינו גם בפורטל:
  פורטל פמיניזם

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הגל הרביעי של הפמיניזם בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Abrahams, Jessica (14 באוגוסט 2017). "Everything you wanted to know about fourth wave feminism—but were afraid to ask". Prospect. אורכב מ-המקור ב-17 בנובמבר 2017. נבדק ב-17 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Grady, Constance (20 ביולי 2018). "The waves of feminism, and why people keep fighting over them, explained". Vox.com. אורכב מ-המקור ב-5 באפריל 2019. נבדק ב-25 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Munro, Ealasaid (5 בספטמבר 2013). "Feminism: A fourth wave?". The Political Studies Association. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2018. נבדק ב-1 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה) / Munro, Ealasaid (בספטמבר 2013). "Feminism: A Fourth Wave?". Political Insight. 4 (2): 22–25. doi:10.1111/2041-9066.12021. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Phillips, Ruth; Cree, Viviene E. (21 בפברואר 2014). "What does the 'Fourth Wave' Mean for Teaching Feminism in Twenty-First Century Social Work?" (PDF). Social Work Education. 33 (7): 930–43. doi:10.1080/02615479.2014.885007. ISSN 0261-5479. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Chamberlain, Prudence (2017), "Introduction", The Feminist Fourth Wave, Springer International Publishing, pp. 1–19, doi:10.1007/978-3-319-53682-8_1, ISBN 9783319536811
  6. ^ Schuller, Kyla (2018). The Biopolitics of Feeling: Race, Sex, and Science in the Nineteenth Century. Duke University Press. ISBN 9780822372356. OCLC 1050035724.
  7. ^ Baer, Hester (2016-01-02). "Redoing feminism: digital activism, body politics, and neoliberalism". Feminist Media Studies (באנגלית). 16 (1): 17–34. ISSN 1468-0777.
  8. ^ 1 2 Evans, Elizabeth; Chamberlain, Prudence (ביולי 2015). "Critical Waves: Exploring Feminist Identity, Discourse and Praxis in Western Feminism" (PDF). Social Movement Studies. 14 (4): 396–409. doi:10.1080/14742837.2014.964199. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 Cochrane, Kira (10 בדצמבר 2013). "The Fourth Wave of Feminism: Meet the Rebel Women". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-14 במרץ 2016. נבדק ב-14 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Solomon, Deborah (13 בנובמבר 2009). "The Blogger and Author on the Life of Women Online". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-16 ביולי 2016. נבדק ב-16 במרץ 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Zerbisias, Antonia (16 בספטמבר 2015). "Feminism's Fourth Wave is the Shitlist". NOW Toronto. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2015. נבדק ב-21 באפריל 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Parry, Diana C. (2018), "Fourth wave feminism", Feminisms in Leisure Studies, Routledge, pp. 1–12, doi:10.4324/9781315108476-1, ISBN 9781315108476
  13. ^ Dixon, Kitsy (באוגוסט 2014). "Feminist Online Identity: Analyzing the Presence of Hashtag Feminism". Journal of Arts and Humanities. 3 (7): 34–40. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2019. נבדק ב-2 באפריל 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Looft, Ruxandra (2017-11-02). "#girlgaze: photography, fourth wave feminism, and social media advocacy". Continuum. 31 (6): 892–902. doi:10.1080/10304312.2017.1370539. ISSN 1030-4312.
  15. ^ Robinson, Cheryl (17 באפריל 2018). "How #GirlGaze Founder Is Inspiring The Next Generation of Photographers". Forbes. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2019. נבדק ב-25 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Maclaran, Pauline (2015-10-13). "Feminism's fourth wave: a research agenda for marketing and consumer research". Journal of Marketing Management. 31 (15–16): 1732–1738. doi:10.1080/0267257X.2015.1076497. ISSN 0267-257X.
  17. ^ Vega Ugalde, Silvia (2013). "Comentarios al Dossier: "Nuevas voces feministas en América Latina: ¿continuidades, rupturas, resistencias?"". Iconos. Revista de ciencias sociales (באנגלית) (46): 103–109. ISSN 1390-1249. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-26 באפריל 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 Urzaiz, Begoña Gómez (2017-12-21). "Ana de Miguel: "Considerar que dar las campanadas medio desnuda es un acto feminista es un error garrafal"". S Moda EL PAÍS (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ webdeveloper. "Estudio sobre la recuperación integral de las mujeres víctimas de violencia de género en Cantabria". Dirección General de Igualdad y Mujer (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ 1 2 "Somos la Cuarta Ola; el feminismo estratégico". Kamchatka (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 Cuaderno, El (2018-10-29). "Entrevista a Beatriz Gimeno". El Cuaderno (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "¿Qué significa que somos la Cuarta Ola feminista?". Las Gafas Violetas (בספרדית). 2019-03-07. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ García, Kike (2013-07-11). "El nuevo-nuevo-feminismo, totalmente desorientado sobre si está bien o mal hacer felaciones". El Mundo Today (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Digital, Estrella. "La cuarta ola del movimiento feminista". Estrella Digital (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ 1 2 Aragón, El Periódico de. "Pepa Bueno: 'Estamos en una cuarta ola imparable de feminismo'". El Periódico de Aragón (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Yolanda Besteiro defiende un 8-M que se sienta "en cada uno de los rincones del planeta", también en los pueblos". Lanza Digital (בEuropean Spanish). 2019-03-09. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Albalat, Miriam Ruiz Castro / J. G. (2018-11-06). "Juicio a 'la Manada', segunda parte". elperiodico (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 "Lo que Vox no te cuenta sobre la Ley contra la violencia de género". Cuartopoder (בספרדית). 2019-01-09. אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ ConcienciaCultural. "Nuria Coronado, periodista y activista de género: "Sin feminismo, no hay democracia" | Conciencia Cultural" (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "FEMINISMO AL PODER". Qué Leer (בספרדית). 2019-03-08. אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-25. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Matiushkov Badia, Tatiana; Martínez García, Luisa del Carmen (2018). Las narrativas de Twitter sobre violencia machista. Universitat Autònoma de Barcelona. אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2019. נבדק ב-25 באפריל 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ^ Rivera Berruz, Stephanie (2018), Zalta, Edward N. (ed.), "Latin American Feminism", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2018 ed.), Metaphysics Research Lab, Stanford University, אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2019, נבדק ב-2019-05-03 {{citation}}: (עזרה)
  33. ^ Igualdad. "El sujeto político feminista en la 4ª ola". eldiario.es (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 "Cinzia Arruzza: "Las mujeres son las que están enfrentando el ascenso de la extrema derecha en todo el mundo"". Infobae (בEuropean Spanish). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Czwarta Fala Feminizmu". Nowa Orgia Myśli (בפולנית). 2018-02-12. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Hidalgo, Mamen (2018-11-06). "Las feministas reivindican la Cuarta Ola del movimiento y estos son sus motivos". elperiodico (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "40 años de igualdad en la Constitución: "Nos creímos que seríamos iguales, pero no valía solo con eso"". abc (בספרדית). 2018-12-06. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Clarín.com. "La cuarta ola feminista: mujeres al poder, pañuelos verdes y la lucha por el fin del patriarcado". www.clarin.com (בספרדית). אורכב מ-המקור ב-22 בנובמבר 2018. נבדק ב-2019-04-26. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Baumgardner 2011, p. 250.
  40. ^ Brodzky, Brandon (18 בנובמבר 2014). "Social Media User Statistics & Age Demographics for 2014". LinkedIn Pulse. נבדק ב-16 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Bennett 2014.
  42. ^ Hopkins, Susan (באפריל 2018). "UN celebrity 'It' girls as public relations-ised humanitarianism". International Communication Gazette. 80 (3): 273–292. doi:10.1177/1748048517727223. ISSN 1748-0485. {{cite journal}}: (עזרה)
  43. ^ For Savile and fourth wave, see Chamberlain 2017
  44. ^ Martin, Courtney E.; Valenti, Vanessa (15 באפריל 2013). "#FemFuture: Online Revolution" (PDF). Barnard Centre for Research on Women. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 במאי 2016. נבדק ב-8 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ Chamberlain 2017, p. 115.
  46. ^ van der Gaag, Nikki (2014). Feminism and Men. London: Zed Books. ISBN 9781780329130. OCLC 886112252.
  47. ^ Case, Kim A. (2012). Systems of privilege: intersections, awareness, and applications. Wiley-Blackwell. OCLC 799010636.
  48. ^ Ganesh, Sarlaksha; Ganesh, Mangadu Paramasivam (2014-05-27). "Effects of masculinity–femininity on quality of work life". Gender in Management: An International Journal. 29 (4): 229–253. doi:10.1108/gm-07-2013-0085. ISSN 1754-2413.
  49. ^ "Gender discrimination more common for women in mostly male workplaces". Pew Research Center. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-02. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ 1 2 "Après #MoiAussi, #EtMaintenant". HuffPost Québec (בצרפתית). 2018-01-14. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Phillips, Tom (2018-01-09). "China's women break silence on harassment as #MeToo becomes #WoYeShi". The Guardian. ISSN 0261-3077. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2018. נבדק ב-2019-03-25. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Tarnopolsky, Noga; Etehad, Melissa (18 באוקטובר 2017). "A global primal scream: #MeToo (#YoTambien #QuellaVoltaChe #גםאנחנו أنا_كمان#)". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ 1 2 "#MeToo Campaign Brings the Rise of 'Fourth-Wave' Feminism in India". The Wire. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ Powell, Catherine (2017-12-15). "How #MeToo has spread like wildfire around the world". Newsweek. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Khan, Manal Faheem (21 ביולי 2018). "Police detain protesters at Ali Zafar's Teefa in Trouble screening in Nueplex Karachi". cutacut. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "How President Duterte Sparked an Uprising of Filipina Women". Time. 2019-07-23. אורכב מ-המקור ב-25 במרץ 2019. נבדק ב-2019-03-25. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ יואב זהבי, סין, יפן ומערב אפריקה: תנועת METOO חוללה שינויים גם מחוץ לארה"ב וישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 בפברואר 2021
  58. ^ Kurian, Alka. "#StopThisShame, #GirlsAtDhaba, #WhyLoiter and more: women's fight against sexual harassment didn't start with #MeToo". The Conversation (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-21. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "Mulheres lideram multidão contra Bolsonaro em São Paulo, Rio e Recife" (בBrazilian Portuguese). El País. 30 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "15 imagens que resumem os atos a favor e contra Jair Bolsonaro pelo Brasil" (בBrazilian Portuguese). Exame. 30 בספטמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-2019-03-28. נבדק ב-2019-11-21. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "Um protesto histórico, menos na tevê". Revista Piauí (בBrazilian Portuguese).
  62. ^ "Mulheres quebram o jejum das ruas no Brasil com manifestações contra Bolsonaro". El País (בBrazilian Portuguese). 2018-09-30.
  63. ^ Sousa, Silvana (28 בספטמבר 2018). "#EleNão: Madonna adere à campanha contra Bolsonaro e pede o fim do fascismo". Correio Brasiliense (בפורטוגזית). {{cite journal}}: (עזרה)
  64. ^ יואב זהבי, סין, יפן ומערב אפריקה: תנועת METOO חוללה שינויים גם מחוץ לארה"ב וישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 25 בפברואר 2021
  65. ^ Aitkenhead, Decca (24 בינואר 2014). "Laura Bates Interview: 'Two Years Ago, I Didn't Know What Feminism Meant'". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2017. נבדק ב-14 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ Thorpe, Vanessa (27 ביולי 2013). "What now for Britain's new-wave feminists – after page 3 and £10 notes?". אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2017. נבדק ב-18 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ "One Billion Rising: Eve Ensler, Activists Worldwide Plan Global Strike to End Violence Against Women". Democracy Now! (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-21. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ Chamberlain 2017, pp. 114–115.
  69. ^ Quart, Alissa (30 באוקטובר 2012). "The Age of Hipster Sexism". New York Magazine. אורכב מ-המקור ב-2 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ Harris, Gardiner (2013-01-03). "5 in New Delhi Rape Case Face Murder Charges". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-21. {{cite news}}: (עזרה)
  71. ^ Esco, Lina; ContributorDirector; Nipple', 'Free the (2013-12-09). "Why I Made a Film Called Free the Nipple and Why I'm Being Censored in America". HuffPost (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2019. נבדק ב-2019-04-21. {{cite web}}: (עזרה); |last2= has generic name (עזרה)
  72. ^ FlorCruz, Michelle (3 בפברואר 2014). "Chinese Woman Wins Settlement in China's First Ever Gender Discrimination Lawsuit". International Business Times. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2017. נבדק ב-20 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ^ Cochrane, Kira (2013). All the Rebel Women: The Rise of the Fourth Wave of Feminism. London, UK: Guardian Books. ISBN 9781783560363. אורכב מ-המקור ב-21 באפריל 2018. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  74. ^ "Women's March Floods Washington, Sparking Rallies Worldwide". NPR.org. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2017. נבדק ב-5 בפברואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  75. ^ Garcia, Sandra E. (20 באוקטובר 2017). "The Woman Who Created #MeToo Long Before Hashtags". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2017. נבדק ב-7 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "Tory Aides' Spreadsheet Names 36 Sex Pest MPs -". Guido Fawkes (באנגלית אמריקאית). 2017-10-29. אורכב מ-המקור ב-4 בנובמבר 2017. נבדק ב-2019-04-21. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הגל_הרביעי_של_הפמיניזם&oldid=36951547"