הגסיפוס הקדושיוונית: Ἅγιος Ἡγήσιππος; ‏110 - 7 באפריל 180 לערך) היה כרוניקן קדום של הכנסייה הנוצרית. נולד בארץ ישראל בתקופה הרומית, ייתכן שלמשפחה יהודית. כל כתביו המקוריים אבדו, אולם הוא מצוטט על ידי אוסביוס מקיסריה, שציין אותו כמקור המהימן ביותר לאחר שנים עשר השליחים, ואחרים, בהם הירונימוס ואפיפניוס מסלמיס.

הגסיפוס
לידה 110 בערך
ארץ ישראל
פטירה 7 באפריל 180 בערך
ירושלים, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
קדוש עבור כלל-כנסייתי
חג 7 באפריל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו וחיבוריו עריכה

אוסביוס, בספרו היסטוריה כנסייתית[1][2], טוען שהגסיפוס נולד למשפחה יהודית, היה בקיא בכתבי הקודש היהודיים וידע עברית, אולם עקב הידע המצומצם מאוד של אוסביוס לגבי היהדות, אמירה זו אינה יכולה להתקבל כפשוטה.[דרוש מקור] החוקר ויליאם טלפר מראה כי ככל הנראה לא ידע הגסיפוס עברית, משום שהוא מסתמך על תרגום השבעים ולא על התנ"ך בעברית[3]. אוזביוס מספר כי מותו והאלהתו של אנטינואוס, מאהבו של אדריאנוס, שאירעו בשנת 130, התרחשו בימי חייו של הגסיפוס. כן מספר אוזביוס שבתקופת האפיפיור אניקטוס (155166) נסע הגסיפוס מארץ הקודש, דרך קורינתוס כשמגמת פניו רומא, אליה הגיע בימי אנקיטוס וחי בה עד ימי יורשו, אלאוטריוס (174189)‏[4].

לפי אוסביוס, חיבר הגסיפוס "ספר זכרונות" (בלטינית: Hypomnemata או Memoranda; ביוונית: Ὑπομνήματα) בחמישה ספרים. לדברי הירונימוס, כתב הגסיפוס חיבור העוקב באופן כרונולוגי אחר האירועים מייסורי ישו (הפסיון) ועד לתקופתו-שלו. חיבוריו לא היו היסטוריה גרידא אלא שימשו כדרשה לביסוס הנרטיב המקובל וכללו גינוי נגד המינות (בעיקר הגנוסיס וסיעת מרקיון).

מבין החומרים ההיסטוריים הייחודיים שניתן למצוא בציטוטי הגסיפוס, תיאור מותו של יעקב הצדיק, אחי ישו, אותו מצטט אוסביוס מספר הזכרונות החמישי[5]; רשימת בישופי ירושלים הראשונים ורשימת האפיפיורים הראשונים (המקבילה בחלקה ושונה בחלקה מרשימותיהם של אירנאיוס וסקסטוס יוליוס אפריקנוס); הזכרת צאצאי יהודה, אחי ישו החיים ברומא בימי הקיסר דומיטיאנוס[6] ותיארוך הגעת הכופר ולנטינוס, מתלמידי מרקיון, לרומא בימי האפיפיור אניקטוס.

פסאודו-הגסיפוס עריכה

במאה הרביעית תורגם ספרו של יוספוס פלביוס, "מלחמת היהודים" ללטינית, תוך עיבוד וקיצור. עיבוד מקוצר זה, ממנו תורגם לעברית "ספר יוסיפון" במאה ה-10, נקרא "ספר הגסיפוס". זאת בשל שגיאת תעתיק שמו של יוספוס שהובילה לזיהויו השגוי של יוספוס עם הגסיפוס[7]. מחברו העלום של "ספר הגסיפוס" נקרא פסאודו-הגסיפוס.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ספר 4, פרק 8; עמ' 334 ב-PDF
  2. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ספר 4, פרק 22; עמ' 378–382 ב-PDF
  3. ^ W. Telfer, ?Was Hegesippus a Jew בתוך: Harvard Theological Review / Volume 53 / Issue 02 / April 1960, pp 143-153
  4. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ספר 4, פרק 11; עמ' 343 ב-PDF
  5. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ספר 2, פרק 23; עמוד 195–200 ב-PDF
  6. ^ אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ספר 3, פרק 20; עמ' 254–255 ב-PDF
  7. ^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, תרגום: ליזה אולמן; מבוא: יונתן פרייס, הוצאת כרמל, ירושלים 2009, עמ' 16 במבוא