הכשרת כלים

תהליך להשמשת כלי בישול בהתאמת להלכה היהודית
(הופנה מהדף הגעלת כלים)
המונח "הגעלה" מפנה לכאן. לערך העוסק בתחושת גועל, ראו גועל.

בהלכה, הכשרת כלים היא פרוצדורה המתבצעת על מנת להכשיר לשימוש כלי בישול, אפייה ומאכל שנעשה בהם שימוש קודם במאכלים לא כשרים באופן שגרם להיבלעות טעם האיסור בדפנות הכלי.

הגעלת כלים במים רותחים בבני ברק בערב פסח

הכשרת כלים נעשית גם לצורך השמשת כלים לבישול חלבי לאחר שבושל בהם בשר ולהפך, או לצורך שימוש בכלים במהלך חג הפסח כשנעשה בהם שימוש קודם במאכלי חמץ. ככלל, ההכשרה נעשית באותו אופן שבו נבלע האיסור בדופני הכלי ("כבולעו כך פולטו").

מקור הדין

עריכה

בספר במדבר מסופר שלאחר מלחמת מדיין, חזרו הלוחמים עם שלל מדיין בידיהם, ואלעזר הכהן צווה אותם להכשיר את כלי המדיינים בטרם ישתמשו בהם: ”כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם” (במדבר פרק ל"א פסוק כ"ג).

חז"ל בארו שכתוצאה מבישול מאכל בסיר, טעמו נבלע בדפנותיו. וכיוון שבעת בישול נוסף בסיר, הטעם שנבלע בדפנות נפלט אל התבשיל ונבלע בו, קבעה התורה שיש להכשיר את הכלים שבלעו איסור, אם רוצים לעשות בהם שימוש חוזר. חשש בליעה זה אינו קיים במאכלים קרים שאינם חריפים.

כללי ההכשרה

עריכה

על פי ההלכה חלק מהכלים ניתנים להכשרה באמצעות הליך שגורם למזון שנבלע בדפנות להיפלט החוצה.

הכלל המרכזי שננקט בתלמוד לעניין זה, הוא "כבולעו כך פולטו". כלומר, באותו אופן שבו "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו. קיימת מחלוקת עקרונית, בעלת משמעות הלכתית רבה, לגבי כלל זה: דעת השולחן ערוך היא, שיש לבחון כל כלי לפי רוב שימושו, ולכן אם רוב השימוש בכלי מסוים הוא ללא חום - אינו צריך הכשרה, גם אם לפעמים משתמשים בכלי זה בחום. לעומתו הרמ"א פוסק, שיש להחמיר ולנהוג בכל כלי לפי השימוש החמור יותר שנעשה בו, כך שגם אם רוב שימושו לא היה בחום, ורק לפעמים משתמשים בו בחום - הוא צריך הכשרה. לדוגמה: כוסות שתייה - לפי השו"ע אינן צריכות הגעלה, כי השימוש העיקרי שלהם הוא לשתייה פושרת או קרה, ואילו לפי הרמ"א - הן צריכות הכשרה, כי לפעמים משתמשים בהן לשתייה חמה.[1]

ישנם כלים שאינם ניתנים להכשרה כלי חרס ודומיהם (לדעת הרמ"א גם כלי זכוכית), משום לא ניתן "להוציא" מהם את הטעם ה"בלוע" בדפנותיהם, וכן כלים שלא ניתן להעבירם את התהליכים הללו בלא שיינזקו.

שאלות חדשות בדיני ההכשרה

עריכה

המציאות המודרנית העמידה בפני הפוסקים שאלות חדשות, למשל חומרים חדשים שלא היו בימי חז"ל, כגון חרסינה ופלסטיק. לדעת הפוסקים דין קרמיקה, חרסינה, פורצלן ודומיהם זהים לדין של חרס ואין אפשרות להכשירם. לדעת רוב הפוסקים כלי פלסטיק דומים לרוב הכלים והם פולטים את הבלוע בהם בהגעלה[2], אחרים, ובהם הרב משה פיינשטיין, כתבו[3] כי אין לנו יכולת לדעת מהו טיבם של כלי פלסטיק וייתכן שהם דומים דווקא לכלי חרס ולכן לא ניתן להכשירם, פוסקים אחרים העלו את החשש שההגעלה לא תתבצע כראוי מפני חששו של האדם המגעיל לגרום נזק לכלי הפלסטיק. וכפי שנפסק בשולחן ערוך[4] לגבי כלי קרן.

שאלה נוספת שהתעוררה בפני הפוסקים בדור האחרון היא מה דינם של כלי מתכת בני ימינו, שמחמת התפתחות הטכנולוגיה וההיגיינה אינם בולעים טעמים אל דפנותיהם באופן שעלול להשפיע על טעמו של התבשיל הבא שמתבשל בהם.[5]

אופני הכשרת כלים

עריכה
 
הגעלת כלים במים במאה שערים

הכשרת הכלים מתחלקת לארבע רמות שמבוססות על העיקרון "כבולעו כך פולטו":

הגעלת כלים

עריכה

הגעלת כלים[6] היא תהליך שנועד להוציא מהכלים את ה"טעם" הבלוע בדפנותיהם ממאכל שהתבשל בהם לפני כן, או ממאכל שעורה לתוכם.

הגעלה כוללת שני סוגי הכשרה: הטבלה במים רותחים ועירוי (שפיכה) מכלי ראשון.

הטבלה במים רותחים

עריכה

ההגעלה מתבצעת על ידי הטבלת הכלים במים רותחים, הגורמים לטעם המאכלים שבושלו ונבלעו בו, להיפלט.

יש להכניס את הכלים הטעונים הכשרה לתוך המים מבעבעים שבחבית או בסיר, באופן שהמים יגעו בכל חלקי הכלי. ברגע שכל הכלי נגע במים הוא הוכשר והחמץ שבו נפלט למים. על המים לרתוח בשעת הכנסת הכלי בכל אופן אפילו אם הבליעה נעשתה ללא רתיחה אלא בטמפרטורה גבוהה של 'יד סולדת בו'[7]. הכשרה זו מועילה גם לכלים שהם "כלי ראשון" כלומר מונחים על האש עצמה ומבשלים.

כיום, הגעלה מתבצעת לרוב לפני פסח, כאשר יש צורך להכשיר כלים רבים משימושם היום-יומי לשימוש בפסח. עם זאת, רבים נוהגים לקנות מערכות כלים חדשות לצורך פסח. הרבנות הראשית לישראל נוהגת להציב לפני פסח חביות ענק במקומות שונים בארץ לרווחת הציבור. נהוג להוסיף למים חומר ניקיון (כדי לפגום בטעם המאכל שאותו מפליטים). יש לסיים את ההגעלה לפסח דווקא לפני סוף זמן אכילת חמץ (= שעה חמישית בשעות זמניות) של יום י"ד בניסן.

עירוי מכלי ראשון

עריכה

לכלים שהשימוש בהם אינו על האש ממש (כסירים), אלא שימושם הוא ככלי המקבל מן הסיר (כקערה). באופן זה יש להערות על הכלי מים רותחים מכל צדדיו.

כאשר מגעילים כלי שבלוע מאיסור, באופני ההגעלה שעל ידי מים (-למעט ליבון) צריך שאחד משני התנאים יתקיים:

  • הכלי לא יהיה בשימוש "בן יומו" (ב-24 שעות הקודמות להכשרה).
  • במים בהם מגעילים את הכלי תהיה כמות הגדולה מפי 60 מדפנות הכלי (בהם בלוע האיסור).

בדיעבד אם לא התקיים אף אחד מהתנאים ניתן להוסיף למי ההגעלה קודם ההכשרה חומר שיפגום בטעם הנפלט מן הכלי (כמו סבון).

אמנם לדעת הרמ"א בכל אופן לא מכשירים כלי בן יומו[8]

ליבון

עריכה
 
הכשרת כלים באמצעות ליבון בבסיס צבאי בישראל, לקראת חג הפסח 2005

כאשר הבליעה נעשתה על ידי אש ולא על ידי מים כלומר בליעה ביבש, לא מועילה הגעלה על ידי מים בלבד, ולצורך ההכשר יש צורך ללבן את הכלי על ידי אש. בחלק מהמקרים די בליבון קל יותר, ובמקרים אחרים נדרש 'ליבון חמור':

ליבון קל

עריכה

לכלים שטעונים הגעלה במים אך יש בהם חורים וסדקים שאי אפשר לנקות או לכלוך שאי אפשר להסיר. במקרה זה יש לחמם את הכלי על ידי אש עד חום ברמה כזו שאם יונח קש בצדו השני של הכלי הקש יישרף.

ליבון חמור

עריכה

לכלים שמשתמשים בהם ללא מים, אלא ישירות על המתכת (כמו רשת צלייה). מחממים את הכלי עד שיצאו ממנו ניצוצות או עד שיאדים.

ליבון (קל וחמור) נהוג לעשות על ידי מבער (ברֶנֶר).

נחלקו הפוסקים מהי הטמפרטורה המקבילה לליבון חמור. יש אומרים שהיא 371 מעלות[9] יש אומרים שאפשר שהיא 350 מעלות[10] ויש אומרים שהיא 450 מעלות[11]

הכשרת כלים לאחר קנייתם

עריכה

יש שהחמירו להגעיל כלים חדשים שיוצרו על ידי גויים מחשש שמרחו אותם בשומן מן החי שאינו כשר, אך מצד הדין אין זה חובה כיון שבזמן בליעת החומר האסור הוא היה כבר פגום[12][13][14].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"א, סעיף ו'.
  2. ^ מנחת יצחק חלק ג', סימן ס"ז
  3. ^ שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן צב
  4. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"א, סעיף ז'
  5. ^ סיכום הדעות בזה מובא באתר פניני הלכה כשרות ב' פרק ל"ב הלכה ו' - כלי מתכות בימינו.
  6. ^ מקור המילה 'הגעלה' הוא, ככל הנראה, על פי הפסוק בספר איוב, פרק כ"א, פסוק י': "שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל". המפרשים על פסוק זה מסבירים ש'יגעיל' פירושו 'יפליט'; זוהי גם המשמעות של הגעלת כלים (לפי דעת חלק מהפרשנים) - הפלטת הטעם הבלוע.
  7. ^ ראה שולחן ערוך סימן תנ"א סעיף א בדברי הרמ"א
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"א, סעיף ב'
  9. ^ ספר הגעלת כלים עמוד תמ"ה בשם האגרות משה
  10. ^ ספר דרך כוכב לרב אהרן פפויפר עמוד 311
  11. ^ המכון הטכנולוגי להלכה. ראה כאן מאמר בנושא תנורים פירולטיים
  12. ^ בית מדרש לבירורי הלכה בנין ציון הרב אשר וייס שליט"א, הגעלת כלים חדשים
  13. ^ בית ההוראה המרכזי שע"י מכון ירושלים לדיינות, הגעלת כלים חדשים
  14. ^ רבני כושרות, הגעלת סירים חדשים


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.