הדיוויזיה השישית "פונה" (צבא הודו הבריטית)

הדיוויזיה ה-6 "פונה" הייתה דיוויזיה של צבא בריטניה, שהוקמה ב-1903 כחלק מצבא הודו הבריטית. הדיוויזיה השתתפה במערכה במסופוטמיה במלחמת העולם הראשונה במהלכה נלכדה במצור על כות וחילייה נפלו בשבי צבא האימפריה העות'מאנית. הוקמה מחדש לאחר מלחמת העולם הראשונה.

אדווין אלדרסון - מפקדה הראשון של הדיוויזיה
ארתור ברט - מפקדה השני של הדיוויזיה
צ'ארלס טאונסנד - מפקדה השלישי של הדיוויזיה

הקמת הדיוויזיה עריכה

ב-1902 מונה הרוזן הוריישו הרברט קיצ'נר למפקד הכוחות הבריטים בהודו כדי לערוך רפורמה בצבא ההודי. במסגרת משימה זו הקים קיצ'נר 3 פיקודים (צפוני, מערבי ומזרחי) שהורכבו מ-9 דיוויזיות[1]. כחלק מתהליך זה הוקמה גם הדיוויזיה ה-6 שרוב חייליה היו מאזור פונה והייתה חלק מהפיקוד המערבי. הדיוויזיה כללה יחידות בריטיות ויחידות הודיות.

מפקדי הדיוויזיה עריכה

עד מלחמת העולם הראשונה:

יחידות הדיוויזיה עריכה

עד מלחמת העולם הראשונה:

  • הבריגדה ה-16 של "פונה" - כללה 4 רגימנטים
  • הבריגדה ה-17 של "אחמדנגר" - כללה 4 רגימנטים
  • הבריגדה ה-18 של "בלגאום" - כללה 4 רגימנטים
  • סוללות ארטילריה
  • יחידות הנדסה
  • רגימנט פרשים

המערכה במסופוטמיה עריכה

פתיחת המערכה עריכה

ב-4 בדצמבר 1914 פלשה בריטניה לאזור שאט אל ערב במסופטמיה, שבשליטת האימפריה העות'מאנית, מתוך רצון להגן על שדות הנפט של בריטניה בפרס ועל נתיבי ההולכה הימיים במפרץ הפרסי.

הכוח הבריטי שמונה לנהל את המערכה היה כוח D של חיל המשלוח ההודי בפיקודו של גנרל ג'ון ניקסון והדיוויזיה ה-6 "פונה", בפיקודו של לוטננט גנרל ארתור ברט, הייתה הכוח העיקרי בו.

במאמץ לבסס את האחיזה בדרום מזרח מסופוטמיה פעלו כוחות של הדיוויזיה להרחיב את אזור הכיבוש הבריטי ובמסגרת זו לחמה הדיוויזיה ללכבוש את בצרה במהלך קרב בצרה ובהמשך את העיר אל-קורנה (אנ') בעקבות קרב אל-קורנה.

המערכה הראשונה לכיבוש בגדאד עריכה

באפריל 1915 החליף צ'ארלס טאונסנד את ארתור ברט כמפקד הדיוויזיה. לפי הנחייתו של מפקדו ניקסון יצא טאונסנד עם הדיוויזיה ה-6 במעלה החידקל על מנת לכבוש את בגדאד. במהלך 1915 התקדמה הדיוויזיה תוך השתתפות בסדרה של קרבות שהביאו אותה לפאתי בגדאד:

המצור על כות עריכה

 
קבוצה של חיילים הודים מהדיוויזיה ה-6 ששרדו את השבי. התמונה צולמה לאחר השחרור

לאחר קרב קטסיפון נסוגה הדיוויזיה בחזרה לכות שהכוחות הטורקים דולקים בעקבותיה. לפי פקודתו של ניקסון לא המשיכה הדיוויזיה לסגת אלא התבצרה בכות[2][3].

לאחר ניסיון טורקי, שלא צלח, לפרוץ לכות החליט מפקד הכוח הטורקי, קולמר פון דר גולץ, לצור על העיר כדי להרעיב את חיילי הדיוויזיה ולהתישם בירי והפגזות. בתקופת המצור מתו כ-1,700 מחיילי הדיוויזיה עקב הרעב, המחלות והירי.

נפילת כות וההליכה לשבי עריכה

במהלך ינואר עד אפריל 1916 ערך הצבא הבריטי מספר רב של ניסיונות לפרוץ את המצור על כות ולשחרר את הנצורים. ב-29 באפריל 1916, לאחר שכשלו כל ניסיונות החילוץ ונגמר המזון בעיר, נכנעה הדיוויזיה, וטאונסנד בראשה, לטורקים.

בניגוד לטאונסנד, ושאר הקצינים הבכירים הבריטים, שטופלו בכפפות של משי הרי היחס לשאר חיילי הדיוויזיה היה מחפיר. הם הוכרחו לצעוד ברגל מכות למחנות השבויים באנטוליה כשהם סובלים ממחסור במזון ונתונים להתעללות מתמדת של שוביהם הן בדרך והן במחנות השבויים. מתוך כ-10,000 חיילים שנפלו בשבי ב-1916 נותרו בחיים בסוף המלחמה רק כ-3,000.

טאונסנד, שזכה לתנאים טובים במהלך שביו, הואשם לאחר המלחמה שלא השתדל להקל על סבל חייליו שבשבי על אף שרקם קשרים טובים עם שר ההגנה העות'מאני אנוור פאשה[4].

שבייתה של הדיוויזיה מחק אותה ממצבת יחידות הצבא הבריטי.

לאחר המלחמה עריכה

כשעזבה הדיוויזיה ה-6 את הודו בדרכה למערכה במסופוטמיה הוקמה במקומה דיוויזיה אזורית שמילאה את תפקידי השמירה האזוריים. ב-1917 שונה שמה לדיוויזיה ה-6 של "פונה".

לקריאה נוספת עריכה

  • Gardner, Nikolas (ביולי 2004). "Sepoys and the Siege of Kut-Al-Amara, December 1915-April 1916". War in History. 11 (3). doi:10.1191/0968344504wh302oa. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Haythornthwaite, Philip J. (1996). The World War One Source Book. London: Arms and Armour Press. ISBN 1-85409-351-7.
  • Perry, F.W. (1993). Order of Battle of Divisions Part 5B. Indian Army Divisions. Newport: Ray Westlake Military Books. ISBN 1-871167-23-X.
  • Barber, Major Charles H. Besieged in Kut - and After Blackwood, 1917
  • Braddon, Russell The Siege Cape, 1969 / Viking Adult, 1970 ISBN 0-670-64386-6
  • Dixon, Dr. Norman F. On the Psychology of Military Incompetence Jonathan Cape Ltd 1976 / Pimlico 1994 pp 95–109
  • Gardiner, Nikolas. 2004. 'Sepoys and the Siege of Kut-al-Amara, December 1915-April 1961', War in History, 11(3): pp. 307–326.
  • Harvey, Lt & Q-Mr. F. A. The Sufferings of the Kut Garrison During Their March Into Turkey as Prisoners of War 1916–1917 Ludgershall, Wilts: The Adjutants's Press, 1922
  • Keegan, John (1998). The First World War. Random House Press.
  • Long, P. W. Other Ranks of Kut Williams & Norgate, 1938
  • Mouseley, Capt. E. O. The Secrets of a Kuttite: An Authentic Story of Kut, Adventures in Captivity & Stamboul Intrigue Bodley Head, 1921
  • Sandes, Major E. W. C. In Kut & Captivity with the Sixth Indian Division Murray, 1919
  • Strachan, Hew (2003). The First World War, pp 125. Viking. published by the Penguin Group .
  • Wilcox, Ron (2006) Battles on the Tigris. Pen and Sword Military.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עד לרפורמה היה רוב הצבא מפוזר ברחבי הודו בשיוך לתחנות, ערים ומוצבים
  2. ^ קיימת גרסה שטוענת שהיה זה טאונסנד שהעדיף להתבצר בעיר ולא להמשיך לסגת
  3. ^ יש הגיון אסטרטגי בהתבצרות בכות מאחר שהייתה מוגנת מ-3 עבריה על ידי הנהר
  4. ^ התנהגותו השנוייה במחלוקת של טאונסנד לפני הנפילה בשבי ולאחריו הביאה לכך שלאחר שחרורו מהשבי לא הוצע לו כל תפקיד בצבא והוא אולץ להשתחרר