הדסיים

משפחה של צמחים

הדסיים (שם מדעי: Myrtaceae) משפחה של עצים או שיחים, ירוקי עד, בדרך כלל ארומטיים ונפוצים באזורים טרופיים, משפחת ההדסיים מונה 129 סוגים ו-6,161 מינים[1], הפזורים ברחבי העולם באזורים בעלי אקלים ממוזג.

קריאת טבלת מיוןהדסיים
Eugenia uniflora O.Berg - Flickr - Alex Popovkin, Bahia, Brazil (3).jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: הדסיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Myrtaceae
ז'יסייה, 1789
אקליפטוס בשמורת הטבע עין אפק
כובע של פקע פריחה לפני הסרתו הסופית ופרחים של אקליפטוס המקור

המשפחה כוללת מין יחיד בסוגו שצומח בר בישראל (הדס מצוי) ומספר סוגים שהוכנסו לישראל כגון כעצי פרי או נוי וגינון: פיג'ואה, פיטנגו, גויאבה, אקליפטוס, קָלִיסְטֶמוֹן (קליסטמון הנצרים ניכר בתפרחות אדומות דמויות מברשות לניקוי בקבוקים). מרבית המינים הנושאים פירות אכילים נפוצים באוסטרליה ומלזיה, במיוחד האקליפטוס.

מאפייניםעריכה

עצים או שיחים, ירוקי עד. בדרך כלל בעלים, בענפים דקים וצעירים ובפרחים יש מיכלי הפרשה כדוריים, המלאים שמנים אֶתֶרִיִּים. בהדס ובאקליפטוס השמן האתרי מיוצר ונאגר גם בשערות בלוטיות אפידרמליות (Trichomes Glandular), דהיינו על פני האֶפִּידֶרְמִיס של איברי הצמח. בדרך כלל השיפה המובילה מוצרי הטמעה היא חיצונית לעצה בגבעול. למיני הדסיים מצוי גם שיפה נוספת פנימית לעצה כלפי מרכז הגבעול המכונה שיפה פנימית (intraxylary phloem)[2].

הלוואים נעדרים או שהם קטנים ונושרים בשלב מוקדם. העלים פשוטים, לרוב תמימים, בדרך כלל גלדניים, על פי רוב נגדיים, ולפעמים מסורגים או ערוכים בשלשלות או בדור מדומה; הטרף עם עורקים משניים מנוצים (יוצאים מצדי העורק הראשי), או עם עורקים שיוצאים מנקודה משותפת שבבסיס העלה, ואז לרוב העורקים צמודים לשפת העלה ועוברים פחות או יותר במקביל אליה. הטרף זרוע בנקודות בלוטיות שקופות למחצה.

התפרחות יוצאות מחיק העלה או מקצה הענף, והן מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת, אבל הן מסודרות באופנים שונים, מתפרחות פשוטות עד מורכבות, מפרח בודד בציר ועד מספר רב של פרחים. חפיות לעיתים קרובות מצויות.

הפרחים - על פי רוב נכונים, בעלי עטיף כפול ודו-מיניים, לפעמים הם חד-מיניים מחמת ניוון (האיבר הזכרי והנקבי מתפתחים בכל הפרחים, אבל אחד מהם מתנוון ונותר עקר) ולכן לפעמים הם פוליגמיים (נושאים פרחים חד-מיניים ודו-מיניים גם יחד).

צינור הפרח משתייר, והוא בדרך כלל מאוחה בשחלה ומתמשך מעליה ונלווה אליה במהלך התפתחותה. אונות הגביע לרוב 4 או 5 או יותר לעיתים רחוקות 3. הם מפורדים או מאוחים למכסה פקע הפריחה (קליפטרה, operculate,calyptra) כמו כן, אונות הגביע חופפות או צמודות אחת לשנייה או מתפצלות באופן לא סדיר.

עלי הכותרת - 4 או 5 או לעיתים רחוקות 6 או נעדרים לחלוטין. הם נעוצים בשולי המצעית ומרפדים את צינור הגביע וחופפים או צמודים ונוגעים אחת אחת בשנייה, אך לא מאוחים, או שהם מאוחים במכסה פקע הפריחה, ולפעמים מאוגדים, אך לא מאוחים ויוצרים מעין מכסה.

האבקנים - בדרך כלל בולטים מאוד ומרובים ולעיתים רחוקות רק 4 או 5 או 10. הם ערוכים זקופים בדור אחד או במספר דורים בהיקף המצעית, ובפקע הפריחה הם מכופפים או מקופלים לשתיים. הזירים מופרדים או מאוחים בבסיסם לצינור קצר או ל-4-5 צרורות כנגד עלי הכותרת; המאבקים מורכבים משתי לשכות, כאשר הזירים מקובעים היטב לבסיס המאבקים או לגבם. לשחרור גרגרי האבקה נפתחים המאבקים לכל אורכם בסדקים ולעיתים רחוקות בנקבים בקצה העליון שלהם. רקמת החיבור של המאבק מסתיימת בדרך כלל בבלוטה קודקודית אחת או יותר.

השחלה - תחתית, תחתית למחצה, או לעיתים רחוקות יותר עילית. השחלה מורכבת מ-2 שחלילים מאוחים או יותר, ומאחת או הרבה מגורות, לפעמים ישנן מחיצות לא שלמות. השליות בדרך כלל זוויתיות או לעיתים רחוקות דופניות; בכל מגורה ביצית אחת או רבות; בהמשך השחלה עמוד עלי אחד (נעדר בסוג אחד) ובראשו צלקת אחת.

הפרי - הלקט, או ענבה, או ענבה הדמויה לבית גלעין או בית גלעין הפרי עם זרע אחד או זרעים מרובים. הזרעים ללא אֶנְדּוֹסְפֵּרְם או אנדוספרם דליל ודק; קליפת הזרע סחוסי או קרומי דק, לפעמים נעדר; העובר ישר או מעוקל[1].

טקסונומיהעריכה

 
פירות של אקליפטוס

באופן מסורתי, מחולקת המשפחה הגדולה לשתי תת-משפחות:

  • הדסים (Myrtoideae) הכוללת צמחים נושאי פרי בשרני, עליהם נגדיים ושלמים;
  • לפטוֹספרמונים (Leptospermoideae), הכוללת צמחים בעלי פירות יבשים (הלקטים) ועלים מסורגים או ספירליים.

חלוקה זו נחקרה על ידי בוטנאים ולאחרונה (2001) נמצאו עדויות גנטיות למיני הדסים עם זיקה ללפטוספרמונים, דבר המעמיד חלוקה מסורתית זו בסימן שאלה.

סוגים נבחריםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הדסיים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Classification, world flora online
  2. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת, 1987, עמ' 150