הדס מאור

אוצרת אמנות ישראלית

הדס מאור (נולדה ב-1968) היא אוצרת ישראלית עצמאית לאמנות עכשווית.

הדס מאור
אין תמונה חופשית
לידה 1968 (בת 54 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
תחום יצירה אוצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
hadasmaor.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

הדס מאור נולדה בתל אביב. היא בוגרת לימודי תולדות האמנות וצילום, ובהמשך לכך לימודי תרבות, אוצרות וביקורת, ולימודים בחוג לפרשנות באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1993 החלה לעבוד בגלריה בוגרשוב בתל אביב, כמשנה לאוצרת אריאלה אזולאי. פעילות הגלריה הוקדשה באותה עת לקריאה ביקורתית בפרקים מוקדמים של אמנות ישראלית לצד הצגה של אמנים צעירים מובילים. במסגרת זו אצרה מאור ב-1994 את התערוכה הראשונה שלה – עבודות צילום מטופל של האמן הנרי שלזניאק. באותה שנה החלה גם לעבוד כמבקרת תערוכות צילום ווידאו בעיתון שישי, מוסף התרבות של עיתון גלובס, אותו יזם וערך אדם ברוך. מאור עבדה בעיתון שישי עד לסגירתו בשנת 1995.

בשנים 1995–1997 למדה מאור במחזור הראשון של הסמינר החדש ללימודי תרבות, אוצרות וביקורת בקמרה אובסקורה. עם סיום הלימודים קיבלה לידיה את אוצרות הגלריה לצילום של קמרה אובסקורה, שם פעלה בשנים 1997–2000. פעילותה בגלריה באותן שנים הוקדשה לטיפול בייצוגי גוף ומגדר, לטיפול בשאלות של חלל ומרחב ולקידום הצבות תלויות חלל.

בשנים 2005–2007 למדה בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן.

אוצרותעריכה

החל משנת 2001 פועלת מאור כאוצרת עצמאית ומשתפת פעולה עם מוזיאונים מובילים בישראל. במסגרת זו הציגה תערוכות יחיד ותערוכות נושא קבוצתיות, תוך שילוב עבודתם של אמנים מקומיים ובינלאומיים. תערוכות אלו כללו עבודות של אמנים כגון נלי אגסי, קרלוס אמורלס, קאדר עטייה, ג'נט קרדיף, ג'ורדי קולומר, ציבי גבע, מונה חאטום, מיכל היימן, סיגלית לנדאו, מריה מרשל, ארנסטו נטו, שיהרו שיוטה, נעמה צבר, אלונה רודה, וונג ווי, גל ויינשטיין. על כך הרחיבה גליה יהב "התערוכות שלה תמיד מקיפות נושאים גדולים ומוגשות עם תשומת לב פרטנית לחוויה של הצופה בחלל. [...] המגויסות לנושא היא טוטלית, ואין כל סטייה, ולו רגעית, מהנושא המוצהר."[1]

תערוכת נושא לדוגמה הייתה התערוכה "רקמת פעולה", 2004, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית [אתי אברג'יל, נלי אגסי, ארז גולן, גל וינשטיין, מאשה יוזפפולסקי, מיכל נאמן, ארנסטו נטו, ראדה עאמר, אליס קלינגמן, שיהרו שיוטה]. רקמת פעולה היא תערוכת נושא קבוצתית הבוחנת עבודות אמנות שונות הנשענות על שימוש בחומרים "רכים" (חוטי תפירה, גלילי צמר, יריעות בד), בחומרים סינתטיים (לייקרה, לטקס) ובחומרים "חלופיים" נוספים (נייר, מסקינגטייפ, צמר פלדה) אל מול הקשרים אמנותיים "נוקשים" הנגזרים מיסודות התפישה המודרניסטית כפי שהוגדרה והתבססה מאז אמצע המאה העשרים. על תערוכה זו כתבה סמדר שפי "תערוכות אלה ואחרות התייחסו להרחבת המונח "אמנות גבוהה" כך שיכלול לא רק ציור, פיסול, צילום ווידאו, לא רק מדיומים שהם במובהק לא שימושיים ולא "ביתיים". מאור מרחיבה ומעמיקה את בחינת הנושא הזה. היא יוצרת זיקות בין העבודות השונות, ואלה מעניקות לתערוכה רובדי משמעות מרובים - חלקם עוסקים בחלוקות המסורתיות לנשי וגברי, גבוה ונמוך, ואחרים נוגעים בפרידה, מוות והתכלות."[2]

בשנת 2015 אצרה מאור את הביתן הישראלי בביאנלה ה-56 לאמנות בוונציה, בו הוצג פרויקט של ציבי גבע.[3] העיתון הבריטי המוביל Financial Times בחר את הביתן לאחד מבין חמשת הביתנים המובילים בביאנלה באותה שנה.[4]

בשנת 2019 נבחרה מאור לאוצרת הראשית של "רשמים VII – קו פעולה", הביאנלה השביעית לרישום בישראל. בביקורת שפורסמה בעיתון הארץ, כתב גלעד מלצר כי התערוכה בבית האמנים היא "היא אחת המרשימות שנאצרו בשנים האחרונות". עוד ציין כי "מאור היא האוצרת הראשית של הביאנלה שמציגה השנה בשלושה חללים נוספים בירושלים: סדנת ההדפס, גלריה ברבור, ובית אנה טיכו, כשלכל אחת מהן מונה אוצר. גם בהן יש לא מעט עבודות טובות, אבל ההישג הגדול של מאור הוא התערוכה בבית האמנים, שבה אוצרת־יוצרת הפיקה בעזרת עין רגישה, מחשבה מדויקת ורגישות ויזואלית חוויה שחורגת מסך כל העבודות שנבחרו, כסיום מושלם לעשור. "[5]

בשנת 2021 הייתה מאור אוצרת שותפה של פרויקט בינלאומי פורץ דרך, Seeing the Invisible, תערוכת אמנות עכשווית של עבודות מציאות רבודה (AR), פרי יוזמה של הגן הבוטני האוניברסיטאי ירושלים בשיתוף עם קרן אאוטסט לאמנות עכשווית ובתמיכת הקרן לירושלים. התערוכה נפתחה והוצגה בו זמנית ב-12 גנים בוטניים שונים ברחבי העולם, בהם גנים בארצות הברית, קנדה, אנגליה, סקוטלנד, דרום אפריקה ואוסטרליה. בין האמנים שיצרו עבודות במיוחד עבור התערוכה איי וֵויוֵוי (סין), מל או'קלהאן (אוסטרליה), רֵפיק אנדוֹל (טורקיה), אייזק ג'וליאן CBE RA (בריטניה), אוֹרי גרשט (ישראל/בריטניה), סיגלית לנדאו (ישראל), דַייטוֹ מנאבֵּה (יפן),, טימור סי-קין (ארצות הברית), מוחמד קאזֵם (איחוד האמירויות). התערוכה נבחרה על ידי עיתון הניו ירק טיימס לאחת מתערוכות הסתיו המומלצות. בפריוויו שכתב Peter Libbey באותו עיתון הדגישה מאור את הקשר העכשווי בין הממד הפיזי לזה הדיגיטלי, כפי שבא לידי ביטוי במושג phygital.

עבודתה האוצרותית של מאור מתייחסת לעיתים קרובות למושגים תאורטיים הנוגעים לקיום העכשווי ושמה דגש על ליווי ופיתוח עבודות הצבה גדולות ממדים וספציפיות לחלל ולהקשר. בתוך כך שואפת מאור לזהות ולהציג קשרים משמעותיים בין האמנות המקומית לזו הבינלאומית ולשלב בין עבודתם של אמנים צעירים מבטיחים לזו של אמנים מוכרים ומבוססים.

לאורך השנים לימדה מאור במוסדות חינוך שונים בהם מכללת הדסה ירושלים, קמרה אובסקורה תל אביב, מכללת סמינר הקיבוצים תל אביב ועוד, ולקחה חלק בוועדות שונות להענקת פרסים, מלגות ותמיכות. כיום היא מרצה בתוכנית ללימודי תואר שני באמנות (MFA) בבצלאל – אקדמיה לאמנות ולעיצוב. כמו כן, מרבה מאור להרצות על נושאים הקשורים באמנות עכשווית ובאוצרות בפורומים שונים.

מאור חיה בתל אביב ולה שני ילדים.

תערוכות נושא מובילותעריכה

הוראה אקדמיתעריכה

פרסומיםעריכה

קטלוגיםעריכה

  • 1997: רותי אגסי, מתוך לפרק את הבית III, גלריה לימבוס
  • 1997: חנה סהר, בינגו הנסיכה, גלריה קמרה אובסקורה
  • 1997: תמר קרוון, תיאודורה, גלריה קמרה אובסקורה
  • 1998: רועי קופר, אתרי היעלמות
  • 1999: רונה יפמן, ארנב על הגג, גלריה בורוכוב
  • 2001: טלי אמיתי טביב, ספריות, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב
  • 2001: חנה סהר, סדרת הטטים, מוזיאון הרצליה לאמנות
  • 2001: מירב הימן, אחות רחמנייה, גלריה בורוכוב
  • 2002: נלי אגסי, ארמון הדמעות, המשכן לאמנות, עין חרוד
  • 2003: מירב הימן, שפאגט, גלריה נגא לאמנות
  • 2004: רקמת פעולה, מוזיאון הרצליה לאמנות
  • 2004: נלי אגסי, נוף שאול, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2005: (לאחר), מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2007: באופן זמני, המרכז לאמנות דיגיטלית, חולון
  • 2008: ציבי גבע, תל דברים, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2009: היסטוריה של אלימות, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2010: Grzegorz Klaman, Political Things, Wyspa Institute of Art, Gdánsk
  • 2010: קרלוס אמורלס (Carlos Amorales), מנימל, מוזיאון הרצליה לאמנות
  • 2010: סלון, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2010: נעמה צבר, זיעה, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2011: שש-בש, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2011: ערן רשף, ציורים, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 2011: מאיה גולד, אקו, גלריה אלון שגב
  • 2015: ציבי גבע, ארכאולוגיה של ההווה, הביתן הישראלי, הביאנלה ה56 לאמנות, ונציה
  • 2018: יערה צח, ספק בלתי סביר, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2018: טטיאנה טרובה, האטלס הגדול של הדיסאוריינטציה, מוזיאון פתח תקווה לאמנות
  • 2019: רשמים VII – קו פעולה – בית האמנים ירושלים

ספריםעריכה

  • 2006: ורדי כהנא, פורטרט ישראלי, הוצאת חרגול
  • 2009: אמנות ישראלית עכשיו, ריבקינד/אלקלעי, הוצאת מודן
  • 2015: רועי קופר, מתוך אתרי היעלמות, ספר אמן
  • 2017: יאיר ברק, היבשות והפנים, ספר אמן
  • 2018: טל שושן, 2010-2015, ספר אמן
עיתונות
  • 1993-1995: עיתון שישי, גלובס
  • 1997-2001: סטודיו, מגזין לאמנות
  • 1997-2001: טרמינל, מגזין לאמנות
  • 1997-2001: פלסטיקה, כתב העת של הסמינר החדש לתרבות חזותית, ביקורת, תאוריה
  • 1997-2001: עיתון קמרה אובסקורה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה