הֲדָתָה[1][2] (בלועזית: רֶליגיוניזציה, באנגלית: Religionization או Religionisation) היא תהליך של אימוץ רעיונות, זהויות, סמלים או פרקטיקות המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כדתות על ידי בני אדם או מוסדות. המונח משמש לעיתים חוקרים במדעי החברה, אם כי הוא נדיר יחסית בספרות. "הדתה" מתייחסת על פי רוב לתיאור תהליכים בחברה, בתרבות הפוליטית ובמוסדות ציבור כגון צבא ומערכת החינוך.[3] הדתה היא התהליך ההפוך לחילון.

הדתה ברחבי העולםעריכה

המושג הדתה (בטורקית: dinselleşen) רווח בטורקיה, שם הוא מתאר את שחיקת העקרונות החילוניים של הכמאליזם והתחזקות האסלאם תחת ממשל ארדואן, ובמיוחד להחדרת תכנים מוסלמיים למערכת החינוך.[4] התחזקות דתית דומה במדינות המוגדרות כחילוניות ובעלות מורשת חילונית מתחוללת גם במדינות יוגוסלביה לשעבר: הכנסייה הקתולית בקרואטיה והכנסייה האורתודוקסית בסרביה מחזיקות שתיהן בהשפעה הולכת וגוברת בארצותיהן.[5] בכל המקרים הללו, הלחץ שיוצרת התגברות הכוחות הדתיים, המתבטא למשל בתמיכה בערכי משפחה ומגדר שמרניים ובהכנסת יסודות דתיים למערכת החינוך הכללית, הביא לתגובת נגד של גורמים ליברליים וחילוניים.

הדתה בישראלעריכה

בישראל, "הדתה" היא הכינוי שניתן לתהליכים הדוחקים את האתוס הלאומי הישן והשוקע של הממלכתיות, שרווח בעשורים הראשונים לקיום המדינה, ומחליפים אותו במערכת ערכים בעלת מרכיבים דתיים חזקים וגלויים יותר, המטופחת בייחוד על ידי הציונות הדתית והימין. הדבר מתבטא בנוכחות גוברת של הדת המסורתית בצבא, במערכת החינוך, בתקשורת ההמונים ובאמנות, כמו גם בניכוס מחדש של סמלים קולקטיביים, שרבים מהם נוכסו בעצמם מן המסורת היהודית על ידי הציונות הסוציאליסטית והממלכתיות.[6] ב-2018, העריך יואב פלד שהמערכת החדשה נמצאת על סף השגת הגמוניה בחברה הישראלית.[7]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הדתה, באתר האקדמיה ללשון העברית, 10 ביולי 2017
  2. ^ הערך המילוני "הדתה" באתר ויקימילון העברי.
  3. ^ Phil Zuckerman, Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies, New York, NY: Oxford University Press, 2016, Ch. 3, footnote 77.
  4. ^ Özgür Düşünce Hareketi 4 + 4 + 4: Why “Religionization” of Public Education is Harmful – Özgür Düşünce Hareketi, 31 January 2013.
  5. ^ Danijela Gavrilovic and Dragoljub B. Đorđević, Religionization of Public Space: Symbolic Struggles and Beyond—The Case of Ex-Yugoslav Societies, Religions 2018, 9(2), 36.
  6. ^ נוכסו בעצמם: פלד, עמ' 3-4, 15-18, 22.
  7. ^ כל הפסקה: יואב פלד, הורית הרמן פלד. The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2018. עמ' 17. להרחבה: אליעזר דון יחיא, Changes and Developments in Israeli Civil Religion: 1982–2017. ‏Israel Studies, Vol. 23, No. 3.‏ סתיו 2018; אורי רם, The Future of the Past in Israel: A Sociology of Knowledge Approach (בייחוד עמ' 214-215).‏ אוניברסיטת בן-גוריון, 2007.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.