ההימור של פסקל

ההימור של פסקל (במקור נקרא הימור הפתאים של פסקל) הוא ניסוי מחשבתי אשר הגה המתמטיקאי בלז פסקל להוכחת כדאיות האמונה באל (תאיזם). הטיעון נמצא כיום בשימוש על ידי מתנגדי האתאיזם, אנשים הפועלים להחזרה בתשובה ומטיפים דתיים רבים מדתות שונות.

אחת מתרומותיו החשובות של פסקל למתמטיקה הייתה הנחת יסודות לתורת ההסתברות. דרך מחשבה זו מתבטאת בניסוי המחשבה אשר בוחן את שאלת האמונה כהימור. פסקל מציע ניתוח סיכון-תועלת להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו ביחס לתגמול או לעונש. ניסוי המחשבה מיועד לחזק את המאמין בטיעון רציונלי ולא כנגד האתאיזם כפי שלעיתים נתפס.

פסקל מניח כי קיים סיכוי חיובי (גדול מאפס) לכך שהאל קיים. אם האל אכן קיים והאדם מאמין בו, הרי שיזכה לעושר נצחי בגן עדן. בעוד שאם אינו מאמין הרי שיענש לנצח בגיהנום. פסקל ייחס לתוצאות אלה ערך אינסופי, חיובי במקרה הראשון ושלילי במקרה השני. לעומת זאת אם האל אינו קיים והאדם מאמין בקיומו, ההפסד שלו מאמונת השווא הוא לדעת פסקל זניח, ואם אינו מאמין הרווח גם הוא זניח, משום שממילא חיי האדם סופיים ובמותו יחדל מלהרגיש.

מכאן, לפי פסקל, נובע שאמונה באל היא ההחלטה הרציונלית היחידה, משום שעשויה להביא לתועלת אינסופית, בעוד שההחלטה שלא להאמין עלולה לגרום להפסד אינסופי. בחישוב התוחלת, ערך ההחלטה להאמין הוא אינסוף משום שהרווח האינסופי, כשהוא מוכפל בכל הסתברות חיובית, שווה לאינסוף, בעוד שערך ההחלטה שלא להאמין הוא מינוס אינסוף.

אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול

ביקורת על הטיעוןעריכה

ביקורות שונות עלו נגד הטיעון של פסקל:

  • פסקל מניח שההסתברות לקיום האל היא מספר חיובי. לעומת זאת, יש אתאיסטים הסבורים שהסתברות זו היא אפס. עמדה זו מבטלת את נימוקו של פסקל. מאידך, הגישה הזו איננה מוחלטת באמיתותה, מאחר שאינה מביאה איתה הוכחה הגיונית, הוכחה ודאית לכך שאין אלוהים, ואם כן- הספק אם יש אלוהים או אין נשאר בעינו, ויחד איתו - הטיעון של פסקל.
  • מונחות מספר תכונות שאינן נדמות הכרחיות. הוא מניח כי האל רוצה שיאמינו בו; שהוא גומל על האמונה ברווח אינסופי; ושהוא מעניש על חוסר אמונה בעונש אינסופי. הוא אינו מתייחס כלל לאפשרות שאולי ישנו אל שאינו מחלק שכר למאמינים ועונש לכופרים, שבאם נניח שזהו האל הקיים ולא זה שפסקל האמין בו, אזי שאין כל רווח למאמין בו. גם טיעון זה אינו באמת סותר את הטיעון של פסקל, מאחר שהרווח להאמין באל כזה שאינו נותן שכר ועונש על האמונה - הוא זניח, לעומת שכר אינסופי באם האל כן רוצה שיאמינו בו ומחלק שכר ועונש, ואם כן- עדיין הטיעון של פסקל עומד בעינו.
  • יש הטוענים שאמונה אינה יכולה לנבוע מחישוב כדאיות, ושאמונה המבוססת על חישובים כאלה אינה מועילה ואינה נחשבת לאמונה, ולכן לדעתם אין בה טעם ואינה מצילה מהגיהנום או מזכה בשכר נצחי.
  • ייתכן שההימור שפסקל מציג הוא דילמה כוזבת. ייתכן שקיימות יותר אפשרויות מאשר האם האל קיים או לא. ישנם אלים אפשריים רבים, ותכונותיהם המיוחסות להם יכולות להיות סותרות (לדוגמה: מוסלמים דורשים לעלות לרגל למכה, ליהודים ונוצרים זה אסור). כלומר, על מעשה מסוים אל אפשרי אחד מעניש, בעוד אל אפשרי אחר גומל. לפי גישה זו, חישוב הרווח האינסופי אינו נכון. טענה זו אכן סותרת את פסקל, אך זהו רק באם נסבור בדיוק כמו פסקל, שישנן רק שתי אופציות, אשר שתיהן אינסופיות: או שכר אינסופי, או עונש אינסופי, כך שלפי זה לא יועיל קיום של כל מצוות האל מלבד אלו השנויים במחלוקת ועדיין יהיה עונש אינסופי באם האל הוא זה של הנצרות או היהדות ועלית למכה, למשל. אבל לפי אמונות מסוימות (למשל: היהדות[1]) הסוברות שהשכר הוא נצחי והעונש הוא זמני, לפי חומרת וכמות העבירות שעשה האדם, אם כן עדיין כדאי להיות מאמין, ולגבי הדברים השנויים במחלוקת- לבחור באקראי באמונה אחת ואם האל הוא אכן של אותה אמונה נבחרת, אז האדם ניצל לחלוטין מעונש וזכה לחלוטין בשכר אינסופי, ובאם האל הוא של אמונה אחרת- אזי לפחות אותו אדם ניצל מעונש יותר כבד.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • בלז פסקל, הגיגים, תרגם מצרפתית בצירוף מבוא והערות: יוסף אור, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ו.
  • עדי צמח, "על כדאיות האמונה באלוהים" בתוך על הגוף, על הרוח, על מה שיש, ועל מה שראוי להיות, הוצאת מאגנס, 2001.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה