ההיפוגאום של חל-ספליני

ההיפוגאום של חל-ספליני (מלטית Ħal-Saflieni) הוא מבנה תת-קרקעי בשטח של כ-500 מ"ר בעיר פאולה במלטה. ההיפוגאום מחולק לשלושה מפלסים - העליון מתוארך ל-3600 עד 3300 לפנה"ס, המרכזי ל-3300 עד 3000 לפנה"ס, והתחתון שעומקו המרבי 10.6 מטר מתחת לפני הקרקע, מתוארך ל-3150 עד 2500 לפנה"ס. ההיפוגאום הוא מבוך הבנוי מחדרים, אולמות ומעברים חצובים בסלע, בגדלים ובאיכויות גימור שונים. הסברה היא כי שימש כמקדש, ובשלב כלשהו הפך לאתר קבורה שהכיל את שרידיהם של כ-7,000 בני אדם. האתר הוא המקדש התת-קרקעי הפרה-היסטורי היחיד בעולם. הממצא המפורסם ביותר באתר הוא פסל האשה הנמה המוצג כיום במוזיאון הארכאולוגי של מלטה.

ההיפוגאום של חל-ספליני
Ipoġew ta’ Ħal Saflieni
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 3
שטח האתר 500 מ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 500 מ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות פרהיסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט https://heritagemalta.org/hal-saflieni-hypogeum/ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה מלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 35°52′12″N 14°30′23″E / 35.87°N 14.506388888889°E / 35.87; 14.506388888889
(למפת מלטה רגילה)
 
ההיפוגאום של חל-ספליני
ההיפוגאום של חל-ספליני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ההיפוגאום של חל-ספליני
פסל האשה הנמה
הכניסה לאתר

גילוי ומחקר עריכה

המבנה התגלה באקראי ב-1902 על ידי בנאי שחצב יסודות לבתים ופער פתח בתקרת המבנה. הכומר מנואל מגרי הופקד על חקירת האתר אך הוא נפטר ב-1907 ורישומיו אבדו. לאחר מכן מונה סיר טמי זמיט לתפקיד, וחפירותיו הניבו ממצאים רבים, ובכלל זה חרסים, עצמות אדם, תכשיטים ופסלוני חיות. עם הכרזתו של המקום כאתר מורשת עולמית בשנת 1980 נופקו בולים לציון האירוע. ההיפוגאום היה סגור לקהל לצורכי עבודות שימור משנת 1992 ועד 1996, עת נפתח לביקור שוב. מאז מבוקרים הטמפרטורה, הלחות והרכב האוויר שבו, ובכל יום רשאים 80 איש לכל היותר לבקר באתר.

מבנה האתר עריכה

המפלס העליון עריכה

המפלס העליון מגיע לעומק של כשלושה מטרים וחלק מחדריו הם מערות טבעיות שהורחבו מאוחר יותר באופן מלאכותי. מפלס זה הוא הקדום ביותר והוא כולל מעבר מרכזי עם אולמות קבורה משני צידיו ובור מים בעומק של שמונה מטרים.

המפלס האמצעי עריכה

המפלס האמצעי נחצב לאחר שהמפלס העליון שוב לא ענה על הצרכים ועומקו 4 עד 6 מטר. מפלס זה הוא הגדול מבין השלושה ובו אולם מרכזי עגול עם מספר שערי טריליתון, חלקם מובילים לאולמות אחרים וחלקם חסרי מוצא. רוב קירותיו של האולם המרכזי נצבעו באוכרה, ובחדר זה נמצא פסל האשה הנמה. חדר האורקל נמצא מערבית לחדר המרכזי וצורתו מלבנית. אחד המאפיינים המעניינים של חדר זה הוא שקול גברי יוצר בו הד ואילו קול נשי לא. במרכזו של המפלס נמצא בור הנחשים אשר שימש ככל הנראה לאחסנת נחשים או לאחסון זבחים. בצידו הדרומי של המפלס נמצא חדר האורקל.

המפלס התחתון עריכה

המפלס התחתון בעומק של 8 עד 10.6 מטר קטן בהרבה מקודמו ומאחר ולא נמצאו בו עצמות או ממצאים אחרים, הסברה היא כי שימש כמחסן בלבד, אולי לתבואה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה