ההרים הלבנים (קליפורניה)
ההרים הלבנים (באנגלית: White Mountains) הם רכס הרים במרכז מזרח קליפורניה ובקצה המערבי של נבדה בארצות הברית.
 | |
| פסגת הר וייט, מכביש הגישה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | פסגת הר וייט, הפסגה הגבוהה ביותר, 4,344 מטר |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מיקום | מזרח קליפורניה ומערב נבדה ארצות הברית |
| רכס הרים |
פרובינציית אגן ורכס |
| אורך הרכס | 100 קילומטרים |
| קואורדינטות | 37°35′00″N 118°16′03″W / 37.583333°N 118.2675°W |
  | |
גאוגרפיה עריכה
.jpg)
ההרים הלבנים הם רכס הרים השוכן ברובו במזרח קליפורניה, ובחלקו במערב נבדה. צורתו של הרכס משולשת, והוא מהסוג הקרוי בגאולוגיה "גושים מועתקים" (fault-block). הרכס שוכן מזרחית לרכס סיירה נבדה, כשביניהם חוצץ חלקו העליון של עמק אוונס. הרכס משתרע לאורך של כ-100 קילומטרים ולרוחב של כ-30 קילומטרים בדרום, כשהוא הולך ונעשה צר עד לנקודה בצפון, כשבאופן כללי הרכס הולך ונעשה גבוה יותר מדרום לצפון. הקצה הרחב הדרומי של הרכס הוא סמוך ליישוב ביג פיין (Big Pine), שם מפרידים מעבר וסטגארד (Westgard Pass) ועמק דיפ ספרינגס (Deep Springs Valley) בינו לבין רכס הרי איניו. הקצה הצפוני הצר הוא במעבר מונטגומרי (Montgomery Pass) שבו עובר כביש 6. מזרחית לרכס שוכן עמק פיש לייק (Fish Lake Valley). הקצה הדרום-מזרחי של הרכס מופרד מרכס סילבר פיק (Silver Peak Range) בשל העתק הסטה אופקי ימני המכונה "אזור ההעתקים פרנס קריק" (Furnace Creek Fault Zone), היוצר עמק שמימיו נשפכים לעמק פיש לייק.
ההרים הלבנים הם הרכס הגבוה ביותר השוכן כולו בתחומי האגן הגדול. הנקודה הגבוהה ביותר ברכס היא פסגת הר וייט (White Mountain Peak), שגובהה 4,344 מטרים. היא הפסגה השלישית בגובהה בקליפורניה (אחרי שתי פסגות בסיירה נבדה). פסגה זו היא למעשה שרידים של הר געש כבוי המתנשא לגובה של 490 מטרים מעל הרמה שסביבו. הפסגה בנויה מסלע געשי מותמר מהמזוזואיקון, לבה שהתרוממה והתמוססה על ידי הגרניט מתחתיה. הר הגעש עצמו נעלם מזמן. אל הפסגה מובילה מדרום דרך עפר המתאימה לרכבי ארבע על ארבע המגיעה עד למעבדת המחקר השוכנת על הפסגה, "מרכז המחקר של הר וייט" (White Mountain Research Center), שלוחה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. שער חוסם בדרך כלל את הדרך כ-11 קילומטרים מהפסגה בגובה 3,560 מטרים.
צפונית לפסגת הר וייט, לאורך הרכס, יש שתי פסגות מסוג גב חדיד, רמה רחבה מדורגת המכונה פלסיה פלטס (Pellisier Flats) ועוד שש פסגות מעל לגובה של 4,000 מטרים. פלסיה פלטס הוא מדף סלע רחב משופע בגובה 4,000 מטרים ובו שדות של סלעים וצמחייה אלפינית נמוכה. הרמה כוללת את הר הוג (Mt. Hogue) בגובה 3,884 מטרים וצפונה יותר את הר דובואה (Mt. Dubois) בגובה 4,132 מטרים, המקום הגבוה ביותר ברמה.[1]
קו הרכס חוצה את הגבול בין קליפורניה לנבדה דרומית לפסגה הגבוהה האחרונה, פסגת באונדרי (Boundary Peak) בגובה 4,007 מטרים, הנקודה הגבוהה ביותר בנבדה. פסגת באונדרי היא ה"חרטום" של גוש ההעתקים המשולש. ממנה יש תצפיות ישירות לעמקים למטה ממערב, מצפון וממזרח הנחבאים ככל שהרמה הגבוהה שמדרום הולכת ומתרחבת. צפונית לפסגת באונדרי הרכס מאבד גובה במהירות ומסתיים במעבר מונטגומרי.
המדרון המערבי של ההרים הלבנים מתנשא בתלילות מעמק אוונס. טיפוס הרים לכל פסגה מכיוון זה מחייב סקרמבלינג,[א] להפרש גובה של 2,400 מטרים. המורדות המזרחיים מתונים יותר וכוללים מספר רב של קרקסים קרחוניים שנותרו מהקרחונים של הפליסטוקן ואפילו כמה שדות שלג המצליחים להישאר במרבית הקיצים. למרבית הקרקסים אפשר להיכנס או להגיע בדרכי עפר המתאימים לרכבי ארבע על ארבע ומאפשרים נתיבים נופיים שאינם דורשים כושר טכני אל קו הרכס.
הרכס שוכן בחלק המזרחי של היער הלאומי איניו.
אקולוגיה עריכה
האקולוגיה של רכס ההרים הלבנים דומה לרכסים אחרים בפרובינציית אגן ורכס. האקלים צחיח, אבל במדרונות העליונים מגובה 2,800 עד 3,500 מטרים גדלים יערות תת-אלפיניים פתוחים של אורן האצטרובל הזיפני על מצעים של דולומיט ומצעים מסוימים שמקורם גרניטי החדירים למים, ואורן גמיש על מצעים ממקור סלעי המחלחלים פחות. במדרונות התיכוניים מגובה 2,000 עד 2,5000 מטרים יש חורשות צפופות יותר במידת מה של אורן חד-מחטי (Pinus monophylla) וערער יוטה (Juniperus osteosperma) אזורי מחטניים אלו העליונים והתחתונים מופרדים לעיתים קרובות על ידי שיחים של צרקוקרפוס (Cercocarpus). תת-מינים שונים של לענה משוננת (Artemisia tridentata) משתרעים מהעמקים המקיפים את הרכס ועד לתחתית האזור האלפיני.
מתושלח, אורן האצטרובל הזיפני הגדל בחלק הדרומי של הרכס, הוא העץ החי הידוע השני העתיק ביותר בעולם, גילו המוערך הוא כ־4,856 שנים.[2] צנוברים מאורן חד-מחטי נאספו כמזון בסיסי לחורף על ידי בני הפאיוט הצפוניים שצאצאיהם חיים עדיין בעמקים הסמוכים.
עדיין יש בהרים הלבנים חורשות קטנות ששרדו של אורן מפותל, אורן ג'פרי, אורן הזפת, מין הערער Juniperus grandis (באנגלית Sierra juniper) וצפצפה רעדנית, כולל זן ננסי יוצא דופן. מינים אלו נפוצים ברכס סיירה נבדה הסמוך והגשום יותר מערבית לעמק אוונס, וכנראה היו נפוצים יותר בהרים הלבנים עד שתקופות הבצורת בהולוקן גרמו להיכחדותם במרבית רכס צחיח יותר זה. בהרים הלבנים גדלים כמה מינים של צמחים אנדמיים לאזור זה, כולל הורקליה של ההרים הלבנים, Horkelia hispidula, מתת-משפחת Rosoideae.
בעלי חיים כוללים שני עדרים של כבש גדול-קרניים, אייל פרדי שחור-זנב, מרמיטה וסוסי פרא. אין דגים מקומיים בנחלי האיתן, יש אוכלוסיות שאוקלמו של טרוטה, כולל תת-מין של טרוטת קלארק (Oncorhynchus clarkii seleniris, באנגלית Paiute cutthroat trout) המוגן בפני דיג. עופות כוללים קיק אגוזים אמריקאי ועורבים אחרים האוכלים ונוהגים להטמין צנוברים.
היסטוריה עריכה
בני הפאיוט הצפוניים נהגו לשהות בקיץ במחנות ציד שהוקמו עד גובה 4,000 מטרים, והותירו מאחוריהם שרידים שיש להם ערך ארכאולוגי. באמצע המאה ה-19 הגיעו מתיישבים ממוצא אירופאי והתיישבו בעמקים הסובבים את הרכס. המתיישבים נהגו לרעות עדרי בקר וכבשים בשטח ההרים. הכבשים, שרעו במספרים גדולים, הביאו מחלות שהאוכלוסיות המקומיות של הכבשים גדולי-הקרניים עדיין מתאוששים מהן באיטיות. גם כיום רועה בקר מחוות שבעמקים הסובבים בהרים עד האזור האלפיני תחת רישיון.
קישורים חיצוניים עריכה
ביאורים עריכה
- ^ מאנגלית Scrambling, טרם נקבע מונח עברי, ראו באנציקלופדיית הטיפוס
הערות שוליים עריכה
- ^ "The Natural History of the White Mountain Range, Geomorphology, Deborah Elliot-Fisk, pg 34". University of California Press, 1991.
- ^ "Oldlist". Rocky Mountain Tree Ring Research.