פתיחת התפריט הראשי

ההתקוממות השיעית בתימן (הידועה גם בשמות מרד החות'ים, מלחמת צעדה או העימות בצעדה) היא מלחמת אזרחים המתחוללת בצפון תימן. היא התחילה ביוני 2004 כאשר חוסיין באדרדין אל-חות'י(אנ'), מתנגד משטר ומנהיג החות'ים, השייכים לשיעה הזיידיית המהווה כ-30% מאוכלוסיית המדינה, פתח במרד נגד ממשלת תימן. מרבית הלחימה התרחשה במחוז צעדה, שבצפון-מערב המדינה, אולם היא התפשטה גם למחוזות השכנים חאג'ה, עמראן, אל-ג'וף ואף מחוז ג'אזאן, שבערב הסעודית. ממשלת תימן טוענת כי המורדים, שנקראים חות'ים על שם מנהיגם, מנסים להדיח אותה משלטונה ולכונן שלטון אסלאמי המבוסס על ההלכה השיעית. המורדים מצהירים כי הם "מגנים על הקהילה שלהם מפני אפליה" ומפני תוקפנות הממשלה. המשטר מאשים את איראן בהכוונת המרידה ובמימונה.

ההתקוממות השיעית בתימן
תאריך התחלה: 18 ביוני 2004
תאריך סיום: מתמשך
משך הסכסוך: 15 שנים
מקום: תימן, ערב הסעודית
תוצאה:

סכסוך מתמשך

  • המורדים החות'ים משתלטים על מחוז צעדה ומקים מנהל עצמאי במחוז צעדה ובחלקים ממחוזות עמראן, אל-ג'וף וחג'ה
  • עד סוף ספטמבר 2014 המורדים כבשו את הבירה צנעא
  • החות'ים השתלטו על רוב צפון המדינה
  • הפיכה דה-פקטו נגד הנשיא האדי
  • האדי נמלט מצנעא ומקים שלטון מתחרה בעיר עדן
  • ערב הסעודית מכריזה על מבצע צבאי נגד שלטון החות'ים
הצדדים הלוחמים

בשנים הראשונות
תימןתימן  תימן
לאחר השתלטות החות'ים
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
המדינה האסלאמיתהמדינה האסלאמית  המדינה האסלאמית

חות'יםחות'ים  חות'ים
נתמכים על ידי
איראןאיראן  איראן

Yemeni Civil War.svg
המצב בתימן נכון ל-22 במאי 2016
  אזור הנשלט בידי חות'ים ונאמני עלי עבדאללה סאלח
  אזור הנשלט בידי נאמני עבד רבו מנסור האדי
  אזור הנשלט בידי אל-קאעידה (לא כולל האפור של המדינות הגובלות)
  שטחי הפקר (בלבן)

באוגוסט 2009 החל צבא תימן במתקפה מחודשת נגד החות'ים במחוז צעדה הצפוני, ומאות אלפים נעקרו מבתיהם בשל הלחימה. ב-4 בנובמבר 2009 התפשט העימות מעבר לגבולות תימן כשפרצו קרבות בין המורדים לבין כוחות הביטחון של ערב הסעודית לאורך גבולן המשותף וערב הסעודית פתחה במערכה נגד החות'ים. המורדים האשימו את ערב הסעודית בתמיכה בהתקפות של ממשלת תימן נגדם, אך השלטונות בריאד הכחישו זאת. מנהיגי החות'ים טענו כי ארצות הברית מעורבת במלחמה נגדם, לאחר שלכאורה ביצע חיל האוויר של ארצות הברית 28 פשיטות נגד יעדי המורדים.

גנרל עלי מוחסן אל-אחמר פיקד על הכוחות המזוינים של תימן והוביל את כל מתקפות הממשלה נגד המורדים מ-2004 ועד 2011, אז התפטר מתפקידו כדי להגן על המפגינים במהלך המהפכה במדינה.

ב-20 בינואר 2015 תקפו המורדים את ביתו הפרטי של הנשיא עבד רבו מנסור האדי והשתלטו על ארמון הנשיאות בבירה צנעא[1]. לדברי שרת המידע, נדיה א-סקף, הנשיא האדי שהה בביתו כשהחות'ים הפציצו אותו במשך כחצי שעה, אולם הוא לא נפגע ושומריו הגנו עליו. בתגובה להתפתחויות, מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה לדיון חירום ובסיומו התקבלה החלטה פה אחד המגנה את האלימות ומביעה תמיכה בשלטונו של האדי, שנותר במעצר בית.

ב-22 בינואר הכריזו הנשיא האדי וראש הממשלה ח'אלד בחאח על התפטרותם בעקבות המשבר ועל פירוק הממשלה. ארצות הברית ומדינות המפרץ גינו את ההתפתחויות הפוליטיות במדינה וטענו שמדובר בהפיכה נגד השלטון הלגיטימי.

ב-6 בפברואר הודיעו החות'ים על פיזור הפרלמנט ועל הקמת מועצה נשיאותית שתנהל את ענייני המדינה בשנתיים הקרובות. בעקבות השתלטותם הסופית של המורדים על המדינה, ב-11 בפברואר החלה ארצות הברית לסגור את שגרירותה בצנעא ויום למחרת עשו זאת גם צרפת והממלכה המאוחדת.

תוכן עניינים

רקעעריכה

ב-1962 אירעה מהפכה בצפון תימן שהביאה לסיום השלטון בן 1,000 השנים של האימאמים הזיידים, פלג באסלאם השיעי, שטוענים כי הם צאצאיו של הנביא מוחמד. מחוז צעדה, בצפון, היה המעוז העיקרי שלהם, אולם מאז הופל משטרם האזור הוזנח מבחינה כלכלית ונותר לא מפותח.

בזמן מלחמת האזרחים של 1994, הוואהבים, תנועה אסלאמית-סונית שמרנית המפרשת את האסלאם ככתבו וכלשונו ושנוסדה בערב הסעודית השכנה, עזרו לממשלה במלחמתה נגד הבדלנים בדרום. הזיידים טענו כי הממשלה אפשרה לוואהבים להשיג השפעה גדולה מדי בתימן. ערב הסעודית, מצדה, חששה שהתרעומת בקרב הפלג השיעי סמוך לגבולה תזלוג גם לשטחה. אף על פי שהסכסוך, שלמעשה נסוב בין ממשלת הרוב הסונית ללוחמים השיעים, לא סוקר בהרחבה ברחבי העולם, הייתה לו חשיבות בעיניי מדינות ערביות רבות באזור, שחששו מהשפעתה הגוברת של איראן בעלת הרוב השיעי.

ההתקוממות המזוינת החלה ב-2004, לאחר שהממשלה ניסתה לעצור את חוסיין באדרדין אל-חות'י(אנ'), מנהיג זיידי של החות'ים וחבר פרלמנט לשעבר, שעל ראשו הציבה ממשלת תימן פרס בסך 55,000 דולר.

מהלך האירועיםעריכה

סבב ראשון: יוני-ספטמבר 2004עריכה

מחודש יוני עד חודש אוגוסט 2004, כוחות הביטחון של תימן לחמו בתומכיו של אל-חות'י בצפון[2]. מניין ההרוגים בעימותים נע בין 500 ל-1,000 איש. ב-10 בספטמבר, כוחות הביטחון הרגו את אל-חות'י, ומאז מי שהוביל את המרד היה אחד מאחיו, עבד אל-מלכ אל-חות'י. אביו, בדר א-דין אל-חות'י, לקח על עצמו את תפקיד המנהיג הרוחני של הארגון.

סבב שני: מרץ-מאי 2005עריכה

בין מרץ לאפריל 2005, כ-1,500 בני אדם נהרגו עקב התחדשות הקרבות בין כוחות המשטר לבין תומכיו של אל-חות'י.

במאי 2005, המורדים סירבו להצעת החנינה של הנשיא עלי עבדאללה סאלח, משום שהתנאים שהם הציבו עבור כניעתם לא התקבלו על ידי הממשלה ועימותים ספורדיים בין הצדדים נמשכו. ב-21 במאי, הממשלה פרסמה את הערכתה את השפעת ההתקוממות על המדינה והכריזה כי במהלכה נהרגו 552 איש, נפצעו 2,708 בני אדם נוספים וכי היא גרמה לנזק כלכלי בסך 270 מיליון דולר.

ב-23 ביוני נכנע המפקד הצבאי של המורדים עבדאללה א-רוזמי בפני השלטונות לאחר שמתווכים מטעם השבטים הגיעו להסכם עם הממשלה.

סבב שלישי: נובמבר 2005-תחילת 2006עריכה

סבב לחימה שלישי פרץ בחודש נובמבר 2005 ונמשך עד לתחילת 2006. במהלך הסבב הזה, שבט המדאן הפרו-ממשלתי, שהונהג על ידי שייח' עבדאללה אל-אווג'ארי, לחם בשבטים פרו-חות'ים, שניסו להתנקש בגורם במשרד המשפטים במחוז דמאר. הלחימה הסתיימה לפני הבחירות לנשיאות שנערכו באותה שנה. במרץ 2006 ממשלת תימן שחררה יותר מ-600 לוחמים שיעים ששבתה במהלך הקרבות. אין מספרים רשמים בנוגע למספר ההרוגים בסבב זה, אך הם היו נמוכים באופן משמעותי מסדרת הקרבות הקודמת.

סבב רביעי: ינואר-יוני 2007עריכה

גל חדש של אלימות פרץ ב-28 בינואר 2007, כשחמושים תקפו בו זמנית מבני ממשלה במחוז צעדה בצפון המדינה, והרגו שישה חיילים ופצעו 20 נוספים.

תקיפות נוספות אירעו ב-31 בינואר, שבמהלכן נהרגו שישיה חיילים ונפצעו עשרה נוספים. ב-1 בפברואר נהרגו עשרה חיילים ו-20 נוספים נפצעו בהתקפה על מחסום בסמוך לגבול עם ערב הסעודית. אף על פי שלא היו דיווחים רשמיים על מספר ההרוגים בשורות המורדים השיעים, מקורות ממשלתיים טענו כי שלושה לוחמים נהרגו בפעולה של כוחות הביטחון אחרי ההתקפה ב-31 בינואר.

בחודש פברואר החלה הממשלה במבצע רחב היקף נגד המורדים שכלל כ-30,000 חיילים. עד 19 בפברואר, כ-200 מאנשי כוחות הביטחון ויותר מ-100 מורדים מתו במהלך הקרבות. במהלך השבועיים הבאים נהרגו עוד 160 מורדים, כמו גם סטודנט צרפתי.

הסכם הפסקת אש הושג ב-16 ביוני 2007. מנהיגי המורדים הסכימו להניח את נשק ולצאת לגלות בקטר, שתיווכה בין הצדדים הנצים, וממשלת תימן שחררה מורדים ששבתה, סייעה במימון שיקום האזור ועזרה לעקורים לשוב לבתיהם.

עד סוף 2007, מספר ההרוגים בהתקוממות עמד על כ-1,500, בהם 800 חיילים, 600 מורדים ו-100 אזרחים.

סבב חמישי: אפריל-יולי 2008עריכה

העימותים התחדשו באפריל 2008, כששבעה חיילים מצבא תימן נהרגו במארב שהציבו המורדים ב-29 באפריל. ב-2 במאי, 15 מתפללים נהרגו ו-55 נוספים נפצעו בפיצוץ שאירע במסגד בן סלמן במחוז צעדה, כשקהל רב של אנשים סיימו את תפילות יום השישי. הממשלה האשימה את החות'ים בפיגוע, אולם החות'ים הכחישו כי הם האחראים. זמן קצר לאחר ההתקפה, שלושה חיילים וארבעה מורדים נהרגו במהלך חילופי אש שהתרחשו בשעות הלילה.

ב-12 במאי נהרגו 13 חיילים מצבא תימן ועוד 26 מורדים בעימותים שפרצו בסמוך לגבול עם ערב הסעודית.

במהלך הלחימה בחודש מאי 2008, נהרגו בסך הכול 1,000 איש מקרב כוחות הביטחון ו-3,000 נוספים נפצעו. כ-70,000 בני אדם נעקרו מבתיהם בעקבות הקרבות. הנשיא עלי עבדאללה סאלח הכריז על סיום הקרבות במחוז צעדה שבצפון המדינה ב-17 ביולי 2008. 

סבב שישי: אוגוסט 2009-פברואר 2010עריכה

ב-11 באוגוסט 2009 פתחו חיילים מצבא תימן, כשהם מגובים בטנקים ובמטוסי קרב, במתקפה נרחבת, ששם הקוד שלה היה "מבצע אדמה חרוכה", נגד מעוז המורדים בצפון המדינה. זאת, אחרי שהממשלה הבטיחה להשתמש ב"אגרוף ברזל" נגד המורדים. ב-17 בספטמבר, יותר מ-80 בני אדם נהרגו מתקיפה אווירית על מחנה של עקורים בצפון תימן. העימות זכה להד תקשורתי בינלאומי בהמשך החודש לאחר שפרצו קרבות בין החות'ים לכוחות הביטחון של ערב הסעודית בסמוך לגבול. כמו כן, הרשויות בתימן השתלטו על ספינה בים האדום ועליה טילי נ"ט. על פי כמה דיווחים, היו עליה גם חמישה "מדריכים" איראנים, שנשלחו לסייע למורדים.

עימותים עם השבטים הפרו-ממשלתיים 2010עריכה

המהפכה בתימן 2011עריכה

  ערך מורחב – המהפכה בתימן (2011)

אחרי המהפכה (2014-2012)עריכה

כיבוש צנעא והפיכה (2015-2014)עריכה

  ערך מורחב – מלחמת האזרחים התימנית (2015)

ב-18 באוגוסט 2014, החות'ים החלו בסדרת הפגנות המוניות בבירה צנעא נגד העלייה במחירי הדלק. ב-21 בספטמבר הם השתלטו על העיר וראש הממשלה מוחמד בסינדוואה התפטר בעקבות זאת. המורדים חתמו על הסכם להקמת ממשלת אחדות עם גורמים פוליטיים אחרים. ההפגנות אופיינו בעימותים בין החות'ים לממשלה כמו בעימות בין החות'ים לאל-קאעידה בחצי האי ערב. לפחות 340 בני אדם נהרגו בפאתי הבירה במהלך שבוע של לחימה בין המורדים השיעים והלוחמים הסונים בטרם נפלה צנעא. הממשלה החדשה הושבעה ב-9 בנובמבר 2014, אולם החות'ים ומפלגת קונגרס העם הכללי הודיעו כי לא יהיו חלק ממנה.

המשבר החריף כאשר החות'ים תקפו את ארמון הנשיאות ואת משכנו הפרטי של הנשיא האדי בינואר 2015 והשתלטו עליהם במהירות. ב-22 בינואר הודיעו הנשיא ושריו על התפטרותם. המורדים השיעים הכריזו כי הם לוקחים לידיהם את השליטה המלאה על הממשלה ב-6 בפברואר, כשפיזרו את הפרלמנט והקימו מועצה מהפכנית בראשות מוחמד עלי אל-חות'י שתהיה אחראית לענייני המדינה.

ב-20 במרץ 2015, דאעש הוציא לפועל שני פיגועי התאבדות כפולים בשני המסגדים השיעים המרכזים בצנעא, שגבו כ-142 הרוגים, והבטיח שזו רק ההתחלה.

מבצע סופה נחרצתעריכה

  ערך מורחב – מבצע סופה נחרצת

ב-26 במרץ 2015 פתחה קואליציה של מדינות ערביות ומוסלמיות, בהובלת ערב הסעודית, במבצע סופה נחרצת שמטרתו להדוף את החות'ים ולהחזיר את השלטון לידי ממשל האדי.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הפיכה בתימן? המורדים השיעים השתלטו על ארמון הנשיאות, באתר וואלה!, 20 בינואר 2015‬
  2. ^ Clashes 'leave 118 dead' in Yemen, ‏באתר BBC,‏ 3 ביולי 2004