הו!
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיתון
שימוש בפרמטרים מיושנים [ תמונה ]
 | |
| שער הגיליון הראשון של הו! שיצא בינואר 2005 | |
| תדירות | חצי שנתי |
|---|---|
| מו"ל | הוצאת אחוזת בית, הוצאת הקיבוץ המאוחד |
| מייסד | דורי מנור |
| עורך ראשי | דורי מנור |
| תאריכי הופעה |
2005–הווה (כ־18 שנים)  |
| שפה |
עברית |
| מדינה |
ישראל |
  | |
_s.jpg)
.jpg)
.jpg)
הוֹ! הוא כתב עת ספרותי עברי בעריכת המשורר והמתרגם דורי מנור, שהחל לצאת לאור בישראל משנת 2005 בהוצאת אחוזת בית. חברי מערכת כתב העת הם סיון בסקין ומשה סקאל. מאז 2014 כתב העת מופץ בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
תיאור עריכה
נכון לפברואר 2023 ראו אור עשרים וארבעה גיליונות של "הו!". המדורים התמאטיים הוקדשו בין השאר לנושאים הבאים: מסות ורשימות על שירה, ערבית ויידיש: שתי אחיותיה של התרבות העברית המודרנית, הגירה, פריון, תרגומי שירה, יורדי ים, לאה גולדברג, דמות השטן בשירה ובספרות, יצירה לסבית, המשוררת הרוסייה מרינה צבטייבה, התנועה הפוטוריסטית בשירה, דוד אבידן ויומנים אישיים. המדורים הצורניים עסקו בסונטות קלאסיות, ב"סונטות על סונטות" (מטה-סונטות), במרובעים פרסיים ומודרניים, במסות ארס-פואטיות קלאסיות ובחבורת אוליפו האוונגרדיסטית והמצאותיה הצורניות.
ב"הו!" מתפרסמות מסות בענייני שירה וספרות, למשל מאמרו של דן מירון על ספרות בלשית. בגיליון הראשון התפרסם "חידון לאה גולדברג", שהיא אחת המשוררות המשפיעות על עורכי העיתון וכותביו. בגיליון 3 של הו! יוחד חלק לחבורת אוליפו. בגיליון 7 הוקדש מדור מיוחד ליומנים אישיים, ומדור נוסף כלל פרסום ראשון לדיגומים של דוד אבידן לשירים מאת נתן אלתרמן, שייקספיר (בתרגום אברהם שלונסקי) ורחל בלובשטיין, שנמצאו בארכיון המשורר, וכן "שאלון דוד אבידן".
כמו כן ראו אור לראשונה מעל דפי "הו!" יצירות מהעיזבון של דליה רביקוביץ, לאה גולדברג, אבות ישורון, זלדה ואברהם בן יצחק.
היסטוריה עריכה
על הקמת כתב העת הוכרז במרץ 2004, ביוזמת מייסדת הוצאת "אחוזת בית" שרי גוטמן, שגייסה את דורי מנור ואנה הרמן כעורכים[1]. הגיליון הראשון יצא לאור בינואר 2005[2].
עם הופעת כתב העת פרץ פולמוס, שרובו התחולל מעל דפי מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ"[3]. מבקר וחוקר הספרות אריאל הירשפלד פרסם מאמר ביקורת על הגיליון הראשון שבו טען כי מדובר באפיגוניה (פואטיקה של חיקוי) ובשירה לא חיה ואנכרוניסטית הקרובה לקיטש ולחרזנות[4]. במאמר תגובה האשים דורי מנור את הירשפלד ומבקרים נוספים בהיותם "שומרי סף", מייצגים של "מהפכה מתמדת" ו"אוונגרד תשוש בן חצי מאה ויותר"[5].
בתחילת דרכו של כתב העת הסביר מנור כי עיקר ייעודו של "הו!" היא השבת החרוז והמשקל לשירה העברית, ברוח חבורת "יחדיו" והתנגדות למשקל החופשי[6]. בתגובה לביקורות הסביר מנור בפתח הדבר לגיליון השני של כתב העת כי מאבקו של "הו!" אינו כרוך בחזרה לחרוז ולריתמוס, כי אם בפתיחת הספרות העברית להשפעות קלאסיות, השבת השירה למקומה הבכיר בתרבות העברית והדגשת היסוד האמנותי ביצירה השירית[7]. הגיליון השני שיצא לאור ביוני 2005[8], גם זכה לשורה של מאמרי ביקורת, שרובם היו אוהדים[9].
בראיון שנתן ל"תרבות מעריב" ביקר את כתב העת בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" (בו פרסמו קודם לכן דורי מנור והמשוררת אנה הרמן באופן קבוע), ואמר: "אני רואה בהו! שמרנות שאותי היא ממש מזעזעת. לעיסה של דברים ישנים לגמרי, בלי שום חידוש"[10]. מנור הגיב על כך במקומון "העיר": "סוף סוף נפטרנו מחיבוק הדוב של בני ציפר". הפולמוס סביב כתב העת הו! התרחש בעיקר כתגובה לגיליונות הראשונים. עם הזמן הובטח מקומו של "הו!" כאחד מכתבי העת המרכזיים והמשפיעים בעולם הספרות הישראלי.
הגיליון השלישי, שיצא לאור בפברואר 2006, כלל בין השאר: מאמר של דן מירון על הסיפור הבלשי ומקומו בתרבות הישראלית, תרגום של יוסף סדן מערבית לסיפור מתוך סיפורי אלף לילה ולילה ומספר מאמרים על חוג הסופרים הצרפתי "אוליפו"[11].
הגיליון הרביעי, שיצא לאור בספטמבר 2006, כלל שיר של הזמר שלומי שבן[12].
בפתח הדבר לגיליון השביעי שיצא לאור בינואר 2009 הסביר מנור את פשר השם "הו!": "המילה "הו!" היא הזמנה להפוגה מן היומיום הבלתי-שירי ולקריאה נרגשת יותר, מְחָרֶפֶת-נפש יותר, בשירה. כתב העת "הו!" הוא פתיחת פתח לחידוש האופציה הרהוטה, העשירה והקוסמופוליטית בספרות העברית, ליצירה מתוך התכתבות מתמדת עם קולות של יוצרים לא עבריים, מתוך הסתכלות ביקורתית ומפוכחת על הישראליוּת ומתוך מוּדעוּת לקולותיה של העברית האחרת: הרב-תרבותית, העל-זמנית, הטרום-צברית"[13]. לאחר הגיליון נפסקה פעילות כתב העת לשלוש שנים, והגיליון השמיני יצא לאור רק במאי 2012.
הגיליון התשיעי, שיצא לאור באפריל 2013, כלל מבחר שירים של משוררים צעירים[14]. במשך הזמן נתפס "הו!" גם כחממה בולטת לטיפוח משוררים צעירים, ובגיליון 21 נערך רב-שיח עם משוררים ילידי שנות השמונים והתשעים שמרבים לפרסם בכתב העת[15].
הגיליון ה-11 הוקדש באופן בלעדי לדרמטורגיה (מקורית לצד מתורגמת). הגיליון ה-12 הוקדש לשירה והוא כולל שירים גנוזים מעזבונה של דליה רביקוביץ[16]. גיליון 13 הוא אנתולוגיה של תרגומי שירה מכעשרים שפות, משירה יוונית עתיקה ועד לשירה אמריקאית ואיראנית מהמאה ה-21; גיליון 15 הוקדש חלקית למסות ולרשימות על שירה; גיליון 16 הוקדש כולו לערבית וליידיש, שתי אחיותיה של התרבות העברית המודרנית. החלק הערבי בגיליון נערך בשיתוף עם "מכתוב", פורום המתרגמים של מכון ון ליר. הגיליון כולל ריאיון מיוחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין על אביו, המתרגם יוסף יואל ריבלין, ועל התרבות העברית וקשריה עם התרבות הערבית. גיליון 17 כלל 19 מסות העוסקות בקשר שבין שירה ומוזיקה[17].
גיליון 20 של כתב העת הוקדש לשאלה "מהי ספרות?" כ-95 סופרות וסופרים, משוררות ומשוררים, חוקרות וחוקרים השיבו על השאלה במסות קצרות על מהות הספרות בעיניהם. בין המשתתפים: פרופ' זאב שטרנהל במאמרו האחרון, ראובן ריבלין, א"ב יהושע ועוד. בחלקו השני של הגיליון, "מצעד הלהיטים של הו!" - מבחר של ארבעים השירים הבולטים שהתפרסמו ב-19 הכרכים הקודמים.
משתתפי "הו!" עריכה
בין משתתפי "הו!": סיון בסקין, אנה הרמן, מאיה ערד, משה סקאל, בני מר, אורי הולנדר, רחל אלבק-גדרון, רועי חן, אפרת מישורי, רויאל נץ, מרחב ישורון, ננו שבתאי, שלומי שבן, יהושע קנז, דן מירון, דן דאור, נסים קלדרון, רונית מטלון, יובל שמעוני, דרור משעני, יעקב ביטון, שמעון אדף, נורית גרץ, עמרי שרת, יוסף סדן, יוסי גמזו, מעין רוגל, שמעון בוזגלו, מתן חרמוני, רוברט וייטהיל-בשן, אלמוג בהר, חמוטל בר יוסף, עודד כרמלי, רועי שניידר, אבידב ליפסקר, שחר-מריו מרדכי, תמר מרין, לילך נתנאל, מנחם פרי, זמירה פורן-ציון, ז'יל רוזיֶה, יערה שחורי, דורית שילה, רונה קינן, אלון חילו, א"ב יהושע, אילנה ברנשטיין, חדוה הרכבי, נורית זרחי, ראובן נמדר, ראובן ריבלין, אילנה ברנשטיין, מיכל בן-נפתלי, דודו בוסי, סמי ברדוגו, והמתרגמים שמעון זנדבנק, נילי מירסקי, ניצה בן ארי, רונן סוניס, אלכס בנדרסקי.
הוצאת הספרים ה-21 עריכה
הוצאת ה-21 הוקמה ב-2021 בידי עמותת כתב העת "הו!", במטרה לפרסם ספרים נגישים שיחשפו לקורא העברי תרגומי קלאסיקות ותיקות וחדשות, מבחרי שירה ייחודיים, פרוזה תיעודית־אמנותית ומסות. ספרי ההוצאה רואים אור בשיתוף פעולה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת אפרסמון ועורכי ההוצאה הם דורי מנור וסיון בסקין. בהוצאה ראו לאור (נכון ל-2022) שלושה ספרי מקור וארבעה ספרי תרגום, הכוללים, בין השאר, את יצירותיהם ותרגומיהם של סיון בסקין, רועי חן, דורי מנור, בני מר, ריטה קוגן, אורית פוטשניק ועוד.
קישורים חיצוניים עריכה
- ארכיון הו! באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
- על "הו!" באתר הרשמי של דורי מנור
- דפנה שחורי, שגעת מכונות הדפוס, באתר nrg, 24 בפברואר 2006
- דרור בורשטיין, מה צריך כתב-עת לשירה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2007
- אלי הירש, על גיליון הו! 6, ידיעות אחרונות 27/12/2007
אורי הולנדר, הריאקציונריות המהפכנית של כתבי העת "הו!" ו"דחק", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2013- נוית בראל, המפץ של כתב העת "הו!", באתר הארץ, 5 בפברואר 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ שירי לב-ארי, כתב עת ספרותי חדש, "הו!", בעריכת דורי מנור ואנה הרמן, באתר הארץ, 9 במרץ 2004
- ^ אורי הולנדר, הריאקציונריות המהפכנית של כתבי העת "הו!" ו"דחק", באתר הארץ, 9 באוגוסט 2013
- ^ המתרגם רונן סוניס, שותף בכתב העת, מסכם את פולמוס "הו!" בשלושה חלקים: 1 2 3
- ^ אריאל הירשפלד, נרקיס כדחליל, באתר הארץ, 16 בפברואר 2005 - המאמר נגד "הו!" במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" שפתח את הפולמוס
- ^ דורי מנור, בברכה,דורי מנור, גולדה מאיר של ביקורת הספרות העברית, באתר הארץ, 23 בפברואר 2005 - מאמר תגובה לאריאל הירשפלד
- ^ זיוה שמיר, והלם נהיה יהלום, באתר nrg, 28 באוקטובר 2005
- ^ מרב מנוח, הו מה יהיה מה יהיה, באתר nrg, 12 ביולי 2005
- ^ שירי לבארי, גיליון שני לכתב העת "הו!", באתר הארץ, 29 במאי 2005
- ^ מיכאל גלוזמן, התרפקות נוסטלגית על צורות עבר לא תועיל לספרות העברית, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005 - על הגיליון השני של הו!
זיוה שמיר, או-הו, כמה שה"הו!" נפוץ בשירה העברית!, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2005
נורית גוברין, הוצאת כתב עת עברי חדש היא מעשה אופטימי ללא תקנה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2005 - ^ רואי וולמן, מה ברנאר פיבו היה אומר על זה?, באתר nrg, 11 בפברואר 2005
- ^ שירה סתיו, לא הכאב מבעבע כאן, אלא העונג המופק מן הציות לחוק, באתר הארץ, 26 במרץ 2006
לנה שילוני, אולפנא ליצירה פוטנציאלית, באתר הארץ, 13 במרץ 2006 - ^ מרב יודילוביץ', נשים, תל אביב ובוב דילן, באתר ynet, 5 בספטמבר 2006
- ^ על הגיליון השביעי של הו!:
רוני דורי, זו שהייתי זה שאהיה, באתר הארץ, 6 בפברואר 2009
ניסים קלדרון, הו! רה מי, באתר ynet, 9 בפברואר 2009
אלי הירש, על גיליון הו! 7, "ידיעות אחרונות", 27 בפברואר 2009
nrg מעריב, רונה קינן תוהה מה קרה ליואל, באתר nrg, 29 בינואר 2009 - ^ נסים קלדרון, ניסויים במעבדה לשירה, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
- ^ עומר ולדמן ודורי מנור, "לצרוף זהב מהעופרת של העברית: שיח משוררים ילידי סוף האלף", הו! 21, עמ' 30-10
- ^ אדריאנה ג'ייקובס, "הו!" מנסח מהי שירה עברית עכשווית, באתר הארץ, 7 במרץ 2016
- ^ עופרה עופר אורן, הו! גיליון 17, "המוזיקה לפני הכל": מרתק!, בבלוג "סופרת ספרים", 14 בפברואר 2019