הו!

הוֹ! הוא כתב עת ספרותי עברי בעריכת המשורר והמתרגם דורי מנור, שהחל לצאת לאור בישראל משנת 2005 בהוצאת אחוזת בית. חברי מערכת כתב העת הם סיון בסקין ומשה סקאל.

עטיפת הגיליון הראשון של הו! שיצא בינואר 2005

תיאור

נכון לאפריל 2020 ראו אור שמונה עשר גיליונות של "הו!". המדורים התמאטיים הוקדשו בין השאר לנושאים הבאים: מסות ורשימות על שירה, ערבית ויידיש: שתי אחיותיה של התרבות העברית המודרנית, תרגומי שירה, יורדי ים, לאה גולדברג, דמות השטן בשירה ובספרות, יצירה לסבית, המשוררת הרוסייה מרינה צבטייבה, התנועה הפוטוריסטית בשירה, דוד אבידן ויומנים אישיים. המדורים הצורניים עסקו בסונטות קלאסיות, ב"סונטות על סונטות" (מטה-סונטות), במרובעים פרסיים ומודרניים, במסות ארס-פואטיות קלאסיות ובחבורת אוליפו האוונגרדיסטית והמצאותיה הצורניות. הגיליון האחד עשר הוקדש באופן בלעדי לדרמטורגיה (מקורית לצד מתורגמת), והשנים עשר הוקדש לשירה והוא כולל שירים גנוזים מעזבונה של דליה רביקוביץ. גיליון שלושה עשר הוא אנתולוגיה של תרגומי שירה מכעשרים שפות, משירה יוונית עתיקה ועד לשירה אמריקאית ואיראנית מהמאה ה-21; גיליון 15 הוקדש חלקית למסות ורשימות על שירה; גיליון 16 הוקדש כולו לערבית ויידיש, שתי אחיותיה של התרבות העברית המודרנית. החלק הערבי בגיליון נערך בשיתוף עם "מכתוב", פורום המתרגמים של מכון ון-ליר. הגיליון כולל ראיון מיוחד עם נשיא המדינה ראובן ריבלין על אביו, המתרגם יואל-יוסף ריבלין, ועל התרבות העברית וקשריה עם התרבות הערבית.

מעל דפי מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" נטען בתחילת דרכו של כתב העת כי עיקר ייעודו של "הו!" היא השבת החרוז והמשקל לשירה העברית, ברוח חבורת "יחדיו" והתנגדות למשקל החופשי. בתגובה לכך, מנור הסביר בפתח הדבר לגיליון השני של כתב העת כי מאבקו של "הו!" אינו כרוך בחזרה לחרוז ולריתמוס, כי אם בפתיחת הספרות העברית להשפעות קלאסיות, השבת השירה למקומה הבכיר בתרבות העברית והדגשת היסוד האמנותי ביצירה השירית. בפתח הדבר לגיליון השביעי מסביר העורך, דורי מנור, את פשר השם "הו!": "המילה "הו!" היא הזמנה להפוגה מן היומיום הבלתי-שירי ולקריאה נרגשת יותר, מְחָרֶפֶת-נפש יותר, בשירה. כתב העת "הו!" הוא פתיחת פתח לחידוש האופציה הרהוטה, העשירה והקוסמופוליטית בספרות העברית, ליצירה מתוך התכתבות מתמדת עם קולות של יוצרים לא עבריים, מתוך הסתכלות ביקורתית ומפוכחת על הישראליוּת ומתוך מוּדעוּת לקולותיה של העברית האחרת: הרב-תרבותית, העל-זמנית, הטרום-צברית."

בפולמוס סביב הופעת כתב העת, שרובו התחולל מעל דפי מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", טען פרופ' אריאל הירשפלד כי מדובר באפיגוניה (פואטיקה של חיקוי) ובשירה לא חיה ואנכרוניסטית הקרובה לקיטש וחרזנות. במאמר תגובה האשים דורי מנור את המבקרים בהיותם "שומרי סף", מייצגים של "מהפכה מתמדת" ו"אוונגרד תשוש בן חצי מאה ויותר".

בראיון שנתן ל"תרבות מעריב" ביקר בני ציפר, עורך מוסף "תרבות וספרות", בו פרסמו קודם לכן דורי מנור והמשוררת אנה הרמן באופן קבוע, את כתב העת: "אני רואה בהו! שמרנות שאותי היא ממש מזעזעת. לעיסה של דברים ישנים לגמרי, בלי שום חידוש". מנור הגיב על כך ב"העיר": "סוף סוף נפטרנו מחיבוק הדוב של בני ציפר". הפולמוס סביב כתב העת הו! התרחש בעיקר כתגובה לגיליונות הראשונים. ככל שעבר זמן, הובטח מקומו של הו! כאחד מכתבי העת המרכזיים והמשפיעים בעולם הספרות הישראלי.

בגיליון של כתב העת "עכשיו" משנת 2005 בעריכת גבריאל מוקד נכתבה פסקה על כתב העת במדור הסאטירה "דג הדיו" וכותרתה "הו! גראפומנים."

ב"הו!" מתפרסמות מסות בענייני שירה וספרות, כמו למשל מאמרו של דן מירון על ספרות בלשית. בגיליון הראשון התפרסם "חידון לאה גולדברג", שהיא אחת המשוררות המשפיעות על עורכי העיתון וכותביו. בגיליון 3 של הו! יוחד חלק לחבורת אוליפו. בגיליון 7 הוקדש מדור מיוחד ליומנים אישיים, ומדור נוסף כלל פרסום ראשון לדיגומים של דוד אבידן לשירים מאת אלתרמן, שייקספיר (בתרגום אברהם שלונסקי) ורחל בלובשטיין, שנמצאו בארכיון המשורר, וכן "שאלון דוד אבידן".

בין משתתפי "הו!": סיון בסקין, אנה הרמן, מאיה ערד, משה סקאל, אורי הולנדר, רחל אלבק-גדרון, רועי חן, אפרת מישורי, רויאל נץ, מרחב ישורון, ננו שבתאי, שלומי שבן, יהושע קנז, דן מירון, דן דאור, נסים קלדרון, רונית מטלון, יובל שמעוני, דרור בורשטיין, דרור משעני, יעקב ביטון, שמעון אדף, נורית גרץ, יוסף סדן, יוסי גמזו, מעין רוגל, שמעון בוזגלו, מתן חרמוני, רוברט וייטהיל-בשן, אלמוג בהר, חמוטל בר יוסף, עודד כרמלי, רועי שניידר, אבידב ליפסקר, שחר-מריו מרדכי, תמר מרין, לילך נתנאל, מנחם פרי, ז'יל רוזיֶה, יערה שחורי, דורית שילה, רונה קינן, אלון חילו והמתרגמים שמעון זנדבנק, נילי מירסקי, ניצה בן ארי, רונן סוניס.

קישורים חיצוניים

• ארכיון הו! באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
• על "הו!" באתר הרשמי של דורי מנור
• קריאה בשירת אנה הרמן, סיון בסקין ודורי מנור. שלומי שבן מבצע את שירו של מנור "פרימה"

ביקורות על כתב העת והפולמוס סביב "הו!":

• אריאל הירשפלד, נרקיס כדחליל, באתר הארץ - המאמר נגד "הו!" במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" שפתח את הפולמוס
  • דורי מנור, גולדה מאיר של הספרות העברית, באתר הארץ - מאמר תגובה לאריאל הירשפלד
• ‫זיוה שמיר, והלם נהיה יהלום, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2005‬
• ‫מרב מנוח, הו מה יהיה מה יהיה, באתר nrg‏, 12 ביולי 2005‬
• מיכאל גלוזמן, התרפקות נוסטלגית על צורות עבר לא תועיל ללשון העברית, באתר הארץ - על הגיליון השני של הו!
• נורית גוברין, הוצאת כתב עת חדש היא מעשה אופטימי, באתר הארץ - מאמר התומך ב"הו!" מס' 2
• המבקר פאר פרידמן, כותב בבלוג מאמר תמיכה בהו!
• המתרגם רונן סוניס, שותף בכתב העת, מסכם את פולמוס "הו!" בשלושה חלקים: 1 2 3
• ‫דפנה שחורי, שגעת מכונות הדפוס, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2006‬
• שירה סתיו, לא הכאב מבעבע כאן, אלא העונג המופק מן הציות לחוק, באתר הארץ - על דילמת היחס בין צורה לתוכן בגיליון 3 של הו!
• לנה שילוני, אולפנא ליצירה פוטנציאלית, באתר הארץ - מאמר ביקורת על הגיליון השלישי של הו!
• רועי ארד, סטירת לחי והטעם הציבורי: על מוסף הפוטוריזם בהו! האחרון, בבלוג "צווחת שעון המחשב"
• ‫מרב יודילוביץ', נשים, תל אביב ובוב דילן, באתר ynet, 5 בספטמבר 2006‬
• אלי הירש, על גיליון הו! 6, ידיעות אחרונות 27/12/2007
• ‫nrg מעריב, רונה קינן תוהה מה קרה ליואל, באתר nrg‏, 29 בינואר 2009‬
• ‫רוני דורי תצלום: גבריאל בהרליה, עכבר העיר אונליין, זו שהייתי זה שאהיה, באתר הארץ, 06 בפברואר 2009‬
• מנחם בן, "באמת הו!"(הקישור אינו פעיל, 4.04.2018) ביקורת על גיליון 7 של כתב העת, מעריב,‏ 6 בפברואר 2009
• ‫ניסים קלדרון, הו! רה מי, באתר ynet, 9 בפברואר 2009‬
• אלי הירש, על גיליון הו! 7, ידיעות אחרונות 27/2/2009
• נוית בראל, המפץ של כתב העת "הו!", באתר הארץ, 5 בפברואר 2017
• עופרה עופר אורן, הו! גיליון 17, "המוזיקה לפני הכל": מרתק!, בבלוג "סופרת ספרים", 14 בפברואר 2019