הודא שעראווי
הודא שעראווי (בערבית: هدى شعراوي, תעתיק מדויק: הדא שעראוי; 23 ביוני 1879 - 12 בדצמבר 1947) הייתה מנהיגה פמיניסטית מצרית. מעמדה כחלוצה ופורצת דרך במאבק למען מעמד הנשים במצרים ובמדינות ערב הביא לכך שהוענק לה התואר "אם הפמיניזם" והיא נחשבת לאחת מהנשים הבולטות במהפכה הפוליטית והפמיניסטית של המאה ה-19 במצרים.
 | |
| לידה |
23 ביוני 1879 מיניה, ח'דיוות מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1947 (בגיל 68) קהיר, ממלכת מצרים |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, סולטנות מצרים, ממלכת מצרים |
| השקפה דתית |
אסלאם |
| פרסים והוקרה |
מסדר המעלות (1945) |
  | |
שעראווי החילונית עמדה בראש תנועת הנשים המוסלמיות שקראו להסרת הרעלה, נלחמה למען שחרור לאומי ונאבקה בקולוניאליזם הבריטי במצרים.
חייה האישיים עריכה
שמה המקורי של הודא שעראווי הוא נור אלהודא מוחמד סולטאן (בערבית: نور الهدى محمد سلطان). היא נולדה בשנת 1879 בעיר אל-מיניה שבמצרים למשפחה אמידה. אביה היה מוחמד סולטאן באשא, יו"ר הפרלמנט המצרי הראשון. הוא נפטר בעת ששעראווי הייתה בת 5. בצעירותה למדה את הקוראן בעל פה.
כאשר שעראווי הייתה בת 13, היא נישאה לבן דודתה, עלי שעראווי, שהיה מבוגר ממנה ב-40 שנה ונשוי לאישה אחרת. שעראווי התנתה את הסכמתה לנישואין בכך שהוא יתגרש מאשתו הראשונה ושהזוג יתגורר בקהיר. עלי שעראווי היה מבין מנהיגי המהפכה של המאה ה-19 במצרים, ופעילותו הפוליטית השפיעה רבות על הודא שעראווי ומילאה תפקיד מרכזי בעיצוב אישיותה הציבורית.
פעילותה החברתית והפוליטית עריכה
בשנת 1895 החלה שעראווי את פעילותה החברתית כאשר השתתפה בוועדה לגיוס כספים והקמת אגודת צדקה. בשנת 1907 קראה שעראווי לנשים לתרום להקמת עמותה לטיפול בילדים אך הממשלה הפסיקה פרויקט זה.
בשנת 1908 ביקשה הסופרת הצרפתית מרגרט קליימן משעראווי להרצות בעניין הנשים המצריות באוניברסיטה המצרית. באותה שנה שעראווי הקימה את הארגון הנשי הראשון בתולדות מצרים. ארגון זה התמקד בהקניית ידע ומיומנויות מעשיים לנשים במצרים.
בשנת 1910 הקימה שעראווי בית ספר לבנות שהתמקד בהוראת נושאים אקדמיים, פרויקט זה בוצע כחלק מפרויקט של שעראווי, שהוקם ביוזמת הנסיכה עין אלחיאא לטיפול בילדים חולים במחלת הכולרה.
בשנת 1914 סייעה שעראווי לייסד את "איחוד הנשים המצריות המשכילות" ועמותת "האישה החדשה" בתמיכת הנסיכה עין אלחיאא והנסיכה אמינה חלים.
פעילותה החברתית של שעראווי, שהוקפאה בשל מלחמת העולם הראשונה, חודשה והפכה לפעילות פוליטית בשנת 1919 כאשר שעראווי עמדה בראש הפגנת נשים אנטי-בריטית. הפגנה זו נחשבת להפגנת הנשים הראשונה בתולדות מצרים ואף בתולדות העולם הערבי, אשר נערכה לאות הבעת תמיכה אקטיבית במאבק הלאומי המצרי נגד הכיבוש הבריטי.
בשנת 1920 החלה שעראווי לכהן כיו"ר המועצה המרכזית לנשים של מפלגת הוופד. במסגרת זו הגישה בהמשך לפרלמנט המצרי רשימה של דרישות לקידום מעמד הנשים במצרים.
בשנת 1923, שנה לאחר מות בעלה, סייעה שעראווי בהקמת "האיחוד הפמיניסטי המצרי" והייתה לנשיאה הראשונה של הארגון.
שעראווי סייעה להביא את הארגון לידי הכרה בינלאומית, והתייצבה בשנת 1923 בכנס הבינלאומי של איחוד הנשים ברומא. לכנס נסעו עם שעראווי נבאויה מוסא סיזא נבראוי, רוג'ינה כיאט ומאדאם ויסא ואסף. לאחר ששעראווי חזרה מהכנס ברומא למצרים, היא החליטה באקט הפגנתי להסיר מפניה את הרעלה שלה בציבור בפעם הראשונה בחייה, בתחנת הרכבת רעמסס שבקהיר. בכך יזמה יחד עם חברותיה את מהפכת כיסוי הפנים, כאשר הסירו וקרעו את כיסוי הפנים, ה"ניקאב", מעל פניהן ויחד יצאו לרחובות בפנים חשופות.
בשנת 1924 פרשה שעראווי ממפלגת הוופד והחלה להקדיש את מלוא זמנה לפעילות בארגון האיחוד הפמיניסטי המצרי. האיחוד פעל לאורך השנים למען קידום רפורמות שונות לשיפור חייהן של נשות מצרים. שעראווי השתתפה בין השנים 1924–1936 בכנסים בינלאומיים שונים, בין היתר באוסטריה, פריז, אמסטרדם, ברלין, קופנהגן, מרסיי, איסטנבול, בריסל ובודפשט.
בשנת 1925 הוציאה לאור מטעם הארגון עיתון בשפה הצרפתית "L'Egyptienne" בעריכת סיזא נבראוי. העיתון שימש במה בינלאומית להצגת הישגים של הנשים המצריות והערביות. עיתון זה נשלח ליותר משמונה מאות קוראים באירופה, אפריקה, אוסטרליה ויפן. העיתון "לה פיגארו" תיאר את העיתון הזה כמעגל המקשר בין המזרח לבין המערב.
"האיחוד הפמיניסטי המצרי" הוציא לאור בשנת 1937 את המגזין הפמיניסטי המצרי "אל-מאסרייה", אשר היה הראשון מסוגו במצרים והציג עמדות של סופרים שקראו לשחרור האישה דוגמת פכרי אבאזה ותאופיק אלחכים. בשנת 1938 ערך הארגון אירוע שנתי בבית האופרה, בו השתתפה המלכה ובירכה את שעראווי על פעילותה בארגון.
בשנת 1938 ערכה כנס בקהיר לטיפול בסוגיה הפלסטינית, אליו הגיעה מנהיגת הנשים הפלסטינית טרב עבד אלהאדי עם משלחתה ועאדלה בייהם עם המשלחת מסוריה, ובשנת 1944 הצליחה להקים את "פדרציית הנשים הערבית" הראשונה בתולדות העולם הערבי, פדרציה אשר הוקמה כמה חודשים לפני הקמת הליגה הערבית.
שעראווי המשיכה לכהן בתפקיד הנשיאה של "האיחוד הפמיניסטי המצרי", עד שמתה ב-12 בדצמבר 1947, בת 68.
נכדתה של שעראווי, סנייה שעראווי, הוציאה לאור בשנת 2012 ספר ביוגרפיה על חייה ופועלה של הודא שעראווי, (Casting Off the Veil: The Life of Huda Saharawi, Egypt's First Feminist (1879-1947.
יצירותיה של הודא שעראווי עריכה
עסר אלחרים (ערבית:عصر الحریم), הספר מהווה זכרונות של האשה המצרית בין השנים (1880–1924) והוא תורגם לשפה האנגלית על ידי העיתונאית מרגוט בדראן (אנגלית: Harem Years: The Memories of an Egyptian Feminist).
לקריאה נוספת עריכה
- Badran, Margot, Feminists, Islam and Nation: Gender and the Making of Modern Egypt, Princeton, NJ: Princeton U. Press, 1995.
- Shaarawi, Huda, Harem Years: The Memoirs of an Egyptian Feminist (Translated and introduced by Margot Badran), New York: The Feminist Press, 1987.
קישורים חיצוניים עריכה
- הודא שעראווי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)