הוועד להגנת היהודים בבלגיה
הוועד להגנת היהודים בבלגיה (בצרפתית: Comité de Défence des Juifs), ובשמו המקוצר הס.ד.ג'י, היה ארגון יהודי מחתרתי, שמילא תפקיד מרכזי בהצלת יהדות בלגיה בתקופת השואה.
הרקע להקמת הוועד עריכה
הוועד נוסד בקיץ 1942 והיה קשור לתנועת ההתנגדות הבלגית החזית העצמאית Front de l'Indépendance. הוועד הוכר גם על ידי הממשלה הבלגית וגם על ידי הארגונים היהודיים הגדולים שבעולם החופשי.[1]
בין שמונת מייסדיו היו שבעה יהודים ובלגי אחד, קתולי שמאלי, שלאחר מכן נספה באחד המחנות.[1] אחד המייסדים, ששכנע את החזית העצמאית בחשיבות הקמת הארגון, היה גרט הרץ יושפה Hertz Jospa. מייסד נוסף, אבוש ורבר Werber, היה מנהיג פועלי ציון שמאל ששכנע את חבריו הקומוניסטים הבלגים מראשי ה-F.I. להקים ועד כזה.[1] בנוסף היה כתב ועורך של עיתונים רבים וביניהם העיתון המחתרתי של הוועד, Le Flambeau, שהופץ בבלגיה בקרה היהודים המסתתרים בין השנים 1941 - 1944. בעזרת כושר השכנוע שלו צירף לוועד כמה ציונים כלליים, ביניהם: איש עסקים הולנדי, בנז'מין-בנו ניקרק Nykerk, שהתמנה לגזבר הוועד עד אשר נעצר, רובר מנדלבאום Mandelbaum, אדוארד רוטקל Rotkel, אג'ן הלנדאל Hellendeal, דוד פרלמן שהיה אזרח בלגי בעל תעודת חסות שהיה מוגן מפני גירוש לפחות עד 1943 בזכות חברותו באיגוד יהודי בלגיה. היה נדבן שהעמיד לרשות הוועד את הונו האישי כדי להשיג הלוואות נוספות. ורבר ופרלמן היו היחידים מבין חברי הוועד להגנת היהודים בבריסל שהצליחו לחמוק ממעצר בכל שנות המלחמה, ובזכות זה הקנו למוסד יציבות והמשכיות עד השחרור.[2]
השתתפו בו יהודים מזרמים שונים, ציונים וקומוניסטים, וכן לא יהודים. אחת מהפעילות הלא יהודיות הבולטות בוועד הייתה אנדרה גלן, שתפקידה העיקרי היה לקחת את הילדים היהודים ממשפחתם וללוות אותם למקום המחבוא. [3]
פעילות בתקופת השואה עריכה
הוועד היה פעיל בעזרה ליהודים מבוגרים וילדים. הוועד ארגן מקומות מסתור ליהודים ודאג לאותם ילדים שנותרו לבדם בעקבות שילוח הוריהם למזרח בראשותה של איבון יושפה, אשתו של גרט ושל שפרה ורבר, מייצגת "עזרה הדדית". בנוסף, הוועד דאג לאספקת תלושי מזון ולחלוקת מזון וביגוד, סיפק מענק חודשי לנזקקים ולמסתתרים.[2] הוועד ניהל גם עיתונות ותעמולה וכן פעילות כלכלית ומדור להכנת מסמכים מזויפים. בין מדוריו השונים התקיים שיתוף פעולה. הוועד סייע גם ללא יהודים בהשגת תעודות מזויפות תמורת תשלום, שעזר למימון תקציב חלקי של הוועד. מצב זה היה קיים באיזור שרלרואה, ולא בבלגיה כולה.[1]
הוועד השתתף בפעולת חבלה ברכבת הקומרוי מס' 20 בלילה שבין 19 ל-20 באפריל 1943. בזכות פעולה זו הצליחו להימלט משילוח למזרח מעל 200 יהודים. סך הכל הצליח הוועד להציל 3,000 עד 4,000 ילדים יהודים ומעל 10,000 מבוגרים. במרבית המקרים היוזמה להצלת היהודים היתה מצד חברי הוועד היהודיים, אך היו גם חברי ועד לא יהודים שיזמו פעולות, בעיקר שני הכמרים: האב אנדריי בנמור והאב הנרי רינדר שנקרא בשם ברונו לובין, אשר לפני המלחמה הצהיר שהוא אנטישמי אך חלה בו מהפכה מחשבתית עת ראה את הטלאי הצהוב. האב ברונו הצליח לגייס עזרה ממוסדות בנקאיים, סוציאליים ותרבותיים בהסתרת יהודים רבים, כמו בית ספר לעיוורים שסייע למספר לא קטן של צעירים להסתתר בו למרות שלא היו כלל עיוורים.[1]
חברים רבים שלקחו חלק בארגון זה נתפסו ונאסרו על ידי הגרמנים. גרט הרץ מייסד הוועד, נעצר על ידי הגסטפו ונשלח לבוכנוואלד במרץ 1944 ושוחרר במאי 1945.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 לוסיין שטיינברג, פעולות להצלת יהודים בבלגיה וצרפת, באתר יד ושם
- ^ 1 2 אברהם מילגרם, עלה אתי בגורלי-יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה, אסופת מקורות-יד ושם, יש ושם
- ^ משה פרלמן, המחתרת היהודית בבלגיה, באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה
- ^ מקבלי אות המציל היהודי לשנת תשע"ט, באתר קרן קיימת לישראל, 29.4.2019