ויקיפדיה

הומוסקסואליות ברומא העתיקה

הדיכוטומיה העיקרית של המיניות ברומא העתיקה הייתה אקטיבית/דומיננטית/גברית ופסיבית/כנועה/נשית. החברה ברומא העתיקה הייתה פטריארכלית, והאזרח החופשי היה בעל חירות פוליטית, בין היתר בעל הזכות לשלוט הן בעצמו והן במשק ביתו. מנטליות הכיבוש ו"פולחן הגבריות" עיצבו את היחסים בין בני אותו המין. גברים רומאים היו חופשיים ליהנות ממין עם גברים אחרים ללא אובדן נתפס של גבריות או מעמד חברתי, כל עוד הם נטלו את התפקיד הדומיננטי או החודר. הגברים שנטלו את התפקיד הפסיבי או הנחדר היו עבדים ועבדים לשעבר, זונות ובדרנים, בעלי מעמד חברתי נמוך. אף על פי שנראה שגברים רומאים באופן כללי העדיפו צעירים בין הגילאים 12 עד 20 כשותפים מיניים, היה איסור על קטינים חופשיים בתקופות מסוימות ברומא, אם כי זונות ובדרנים מקצועיים יכלו להיות גם קטינים.[1][2]

פסיפס רומי מהעיר העתיקה אפולוניה (אנ') בסוסה (אנ'), לוב, המתאר את המיתוס של זאוס בדמות נשר החוטף את הילד גנימדס.

יחסים חד-מיניים בין נשים מתועדים הרבה פחות,[3] ואם אפשר לסמוך על סופרים רומאים, ייתכן שהומוארוטיות נשית הייתה נדירה מאוד, עד כדי כך שאובידיוס תיאר אותה כ"בלתי נשמעת".[4] עם זאת, ישנן עדויות מפוזרות - למשל, כמה לחשים בפפירוסי הכישוף היווניים - המעידות על קיומן של נשים בודדות במחוזות הנשלטים של האימפריה הרומית, שהתאהבו בנשים.[5]

סקירה כללית עריכה

 
פסל של אנטינואוס, נעשה בתקופת שלטונו של קיסר רומא אדריאנוס, אהובו

בתקופת הרפובליקה הרומית, לאזרח רומי היה הזכות להישמר מפני כפייה פיזית, לרבות הן ענישה גופנית והן התעללות מינית.[6] החברה הרומית הייתה פטריארכלית, והגבריות התבססה על היכולת לשלוט בעצמו ובאחרים ממעמד נמוך יותר.[7][8][9][10][11] בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, חוקרים שיערו כי הגברים הרומאים נהגו לקיים יחסי מין הומוסקסואליים, כך שהנחדר היה מסכן את מעמדו החברתי.[12][13]

בתרבות הרומואית העתיקה, גבר רומאי יכול לקיים יחסי מין הן עם גברים והן עם נשים, ככל שהיה לוקח את התפקיד האקטיבי.[14] בנוסף, כאשר גבר נישא, הוא היה יכול לקיים יחסי מין רק עם עבדים וזונות. מעבר לכך, קיום יחסי מין עם גבר נשוי, אשתו, בתו הנשואה או בנו הקטין לא היה מקובל. כמו כן, שימוש מיני בעבד של גבר אחר היה כפוף לאישור הבעלים. חוסר שליטה עצמית, כולל בניהול חיי המין של האדם, הצביע על כך שגבר אינו מסוגל לשלוט באחרים.[15]

נושאים הומוארוטיים בספרות הלטינית פותחה בתרבות הרומית, במהלך תקופת ההתייוונות ברומא העתיקה במאה ה-2 לפנה"ס. הגישות התרבותיות היווניות על הומוסקסואליות היו שונות מאלו של הרומאים בעיקר באידיאליזציה של הארוטיקה בין אזרחים גברים חופשיים במעמד שווה, אם כי בדרך כלל עם הבדלי גיל. התקשרות עם זכר מחוץ למשפחה, שנתפסה כהשפעה חיובית בקרב היוונים, נתפסה בתוך החברה הרומית כאיום.[16] כמו כן, ההומוסוציאליות (אנ') ביוון הקלאסית הייתה יותר נפוצה מאשר ברומא.[17]

בעידן קיסרי רומא, גברים רומאים חופשיים שנתפסו לוקחים את התפקיד הפסיבי, היו נענשים בענישה גופנית, ולעיתים אפילו בהוצאות להורג.[18][19]

ספרות ואמנות הומוארוטיות עריכה

 
פסל ניסוס ואוריאלוס (אנ') (1827) מאת ז'אן-בטיסט רומן (אנ')

אהבה או תשוקה בין גברים הוא נושא שכיח מאוד בספרות הרומית.[20]

מבין יצירות הספרות הרומית שניתן לקרוא כיום, המחזות של טיטוס מאקיוס פלאוטוס הם המחזות הראשונים שהזכירו הומוסקסואליות. החוקר קרייג א. ויליאמס מציין כי הניצול ההומו-הטרוסקסואלי של עבדים, שאליו יש כל כך הרבה התייחסויות ביצירותיו של פלאוטוס, מוזכר רק לעיתים נדירות בקומדיה היוונית החדשה.[21]

הקונסול קווינטוס לוטאטיוס קאטולוס נמנה עם חוג משוררים שהפכו שירים הלניסטים קצרים וקלים לאופנתיים. אחד מהקטעים הבודדים שלו ששרדו הוא שיר תשוקה המופנה לזכר בעל שם יווני.[22] על פי החוקר האמריקאי, רמזי מקמולן, לפני שהרומאים הושפעו מהיוונים, הרומאים היו נגד העיסוק בהומוסקסואליות, העלאת הספרות והאמנות היוונית כמודלי ביטוי קידמה להומואירוטיות.[23] החוקר קרייג ויליאמס, טוען אחרת.[24] הוא טוען כי עצם העובדה שכותבי שירי אהבה ברומא העניקו לאהוביהם כינויים בדויים יוונים ללא קשר למינם, ולפיכך, לא ניתן להסיק שהרומאים ייחסו את ההומוסקסואליות כמנהג יווני או כמנהג רומאי בהשפעת היוונים.[25]

הפניות לתשוקה הומוסקסואלית או לקיום יחסי מין הומוסקסואליים, למעשה, מופיעות גם אצל סופרים רומיים, שלא הושפעו מהיוונים. באטלן שחיבר קווינטוס נוביוס (אנ'), נאמר על ידי אחת הדמויות כי "כולם יודעים שנער עדיף על אישה" עם פירוט של תכונות פיזיות, שרובן מציינות את תחילת ההתבגרות, המסמנות את הבנים כשהם הכי מושכים בעיני הדמות.[26] בהמשך האטלן, הדמות ציינה כי השימוש המיני בבנים נפסק לאחר ש"הישבן שלהם נעשה שעיר".[27] העדפה של גופים זכריים חלקים על פני שעירים ידועה גם במקומות אחרים בספרות הרומית, וכנראה הייתה שותפה לרוב הגברים הרומאים באותה תקופה. [28]

הסאטיריקן הרומאי, גאיוס לוקיליוס, השווה בין מין אנאלי עם גברים לבין מין נרתיקי עם נשים. יש המשערים כי הוא כתב פרק שלם של השוואות בין מאהבים למאהבות באחד מספריו.[26][29]

בסאטירות אחרת, כמו אלו של מרטיאליס, מציינים לפעמים את עליונותם של גברים על נשים. יצירות אחרות בז'אנר עשויות להביא את הרושם שהומוסקסואליות פסיבית הייתה מקובלת יותר בקרב גברים רומאים מהמאה הראשונה.[30] עם זאת, ייתכן שהתרגול היה מקובל עוד קודם לכן, בין היתר בשל המחזה שכתב המחזאי לוציוס פומפוניוס (אנ'), שבו הדמות הראשית, זונה ממין זכר, מכריז שהוא מקיים יחסי מין עם לקוחות גברים גם בתפקיד האקטיבי.[31]

בין "המשוררים החדשים" שהופיעו בסוף המאה ה-2 לפנה"ס, היה המשורר הרומאי, גאיוס ולריוס קאטולוס, שאחת מיצירתיו כללה הבעת תשוקה בנער חופשי.[32][33][34][35] נושאים הומוארוטיים נכתבו ביצירותיהם של משוררים שנכתבו בתקופת שלטונו של אוגוסטוס קיסר.[36][37] אינאיס, שנכתב על ידי ורגיליוס (שלפי ביוגרפיה שכתב סווטוניוס הייתה לורגיליוס העדפה מינית בולטת לבנים)[38][39] מתבסס על המסורת היוונית של פדרסטיה במסגרת צבאית על ידי הצגת האהבה בין ניסוס ואוריאלוס (אנ').[40][41][42]

בסוף התקופה האוגוסטנית, המשורר אובידיוס, טען כי יש לפתח לחלוטין סדר יום חדש המתמקד דווקא באהבה בין גברים לנשים, ולא באהבה בין גברים,[43] על אף שאובידיוס עצמו לא היה הטרוסקסואל, בין היתר בשל ההומוארוטיקה שמופיעה ב"מטמורפוזות" שכתב.[44] [45][46]

עם זאת, מספר סופרים רומיים אחרים הביעו הטיה לטובת גברים כאשר הם הושוו בין גברים לנשים במיניותם, בין היתר יובנאליס, לוקיאנוס מסאמוסאטה, סטרטון (אנ'),[47] והמשורר מרטיאליס, שלעיתים קרובות לעג לנשים כשותפות מיניות.[48] בספרות של התקופה הקיסרית, בסטיריקון של פטרוניוס מוזכר התרבות המינית בין גברים, עד כדי כך שבחוגים הספרותיים האירופיים של המאה ה-18, כינו את הספר כ-"פתגם להומוסקסואליות".[49]

יחסי מין, אמנות וחפצים יומיומיים עריכה

 
בקבוק בושם עשוי זכוכית שנמצא בנקרופוליס הרומי של אוסטיפו (ספרד). מהמאה ה-1 לפנה"ס או לספירה. בצד ב' של הבקבוק, המתואר למעלה, נראים שני גברים צעירים במיטה. צד א', שלא מוצג כאן, מציג גבר ואישה.
 
ציור הקיר של שלישייה במרחצאות הפרברים בפומפיי, המתארת תרחיש מיני כפי שתואר גם על ידי המשורר גאיוס ולריוס קאטולוס.
 
דוגמאות של קמעות מברונזה גאלו-רומיות.

הומוסקסואליות הופיעה בהרבה פחות תדירות באמנות החזותית של רומא מאשר בספרות הרומית.[50] מתוך כמה מאות חפצים המתארים דימויים של מגע מיני (ציורי קיר ומנורות שמן וכלים מסוגים שונים של חומר), רק מיעוט קטן מציג יחסי מין בין גברים, ועוד פחות מציג יחסי מין בין נשים.[51]

הומוסקסואליות הופיעה מדי פעם על כלים מסוגים רבים, מכוסות ובקבוקים העשויים מכסף ומזכוכית ועד לקערות בייצור המוני ובעלות נמוכה עשויות חרס. הופעת יצירות הומוארוטיות על כלים עשויה להוות עדות לכך שליחסים מיניים בין גברים הייתה מקובלת ברומא בכל המעמדות החברתיים.[52][53]

לעיתים, כאשר נמצאים חפצים שלמים שקשורים לתקופה הרומית, ניתן למצוא עליהם סצנות הומוארוטיות יחד עם תמונות של זוגות ממין השני.[52][54] גביע וורן הוא חריג בין האובייקטים שנמצאו: הוא מציג רק זוגות גברים.[55]

הטיפול שניתן לנבדק בכלים כאלה הוא אידיאלי ורומנטי, בדומה לזה שניתן להטרוסקסואליות. הדגש של האמן, ללא קשר למינם של הזוג המתואר, טמון בחיבה ההדדית בין בני הזוג וביופי גופם.[56]

מגמה כזו מבדילה את האמנות ההומאירוטית הרומית מזו של היוונים.[54] למעט כמה יוצאים מן הכלל, ציור אגרטלים יווני מייחס תשוקה והנאה רק לבן הזוג האקטיבי, בעוד שהפסיבי נראה בלתי מעורער פיזית ולעיתים, מרוחק רגשית. כיום, יש המאמינים כי זו עשויה להיות מוסכמה אמנותית שעוררה חוסר רצון מצד היוונים להכיר בגלוי בכך שגברים יוונים יכולים ליהנות מלקבל תפקיד "נשי" במערכת יחסים אירוטית.[57] למוניטין של תפקיד כזה יכלו להפריע למעמדו ולהפריע ליכולתו להשתתף בחיים הפוליטיים-חברתיים של הפוליס כאזרח מכובד.[58] מאחר שבקרב הרומאים התקיימה הומוסקסואליות נורמטיבית, לא בין גברים חופשיים או שווים חברתיים כמו אצל היוונים, אלא בין אדון לעבדים, בין לקוחות וזונות, או בכל מקרה, בין עליונה חברתית לנחותה חברתית. ייתכן שבאופן פרדוקסאלי, אמנים רומאים הרגישו בנוח יותר מעמיתיהם היוונים לתאר יחסי מין אנאליים, חיבה ותשוקה הדדית בין זוגות גברים.[56][56]

שפע של ציורי קיר בעלי אופי מיני נצפו בחורבות של מספר ערים רומיות, כאשר רובן נמצאו בפומפיי. אפריז בבית בושת שסופח למרחצאות הפרברים בפומפיי,‏[59] מציג סדרה של 16 סצנות מין, כאשר שלוש מהן מציגות מעשים הומוארוטיים: שלישייה של שני גברים ואישה, יחסי מין של זוג נשים בשימוש עם סטראפ-און (אנ'), ורביעייה של שני גברים ושתי נשים.

בניגוד לאמנות הכלים שנדונו לעיל, כל 16 הסצנות מציגות מעשים מיניים הנחשבים חריגים או מושפלים על פי המנהגים הרומיים: למשל, שליטה מינית של נשים בגברים, מין אוראלי הטרוסקסואלי, התנהגות פסיבית של גבר מבוגר, לסביות ומין קבוצתי. לכן, ייתכן שהצגתם נועדה לספק מקור להומור רצוף ולא לגירוי מיני למבקרים בבניין.[60]

לעומת ציור הקיר במרחצאות הפרברים בפומפיי, שלישיות באמנות הרומית מציגות שני גברים חודרים לאישה אחת. תרחיש זה מתואר גם על ידי המשורר גאיוס ולריוס קאטולוס, בקטע Carmen 56, שראה את ציור הקיר כהומוריסטי.[61][62] רביעיות מופיעות גם באמנות הרומית, בדרך כלל עם שני גברים ושתי נשים, לפעמים כזוגות חד-מיניים.[63]

היחס הרומאי כלפי עירום גברי שונה מהיחס של היוונים הקדמונים, שהתייחסו לתיאורים אידיאלים של הזכר העירום. לבישת הטוגה סימנה אדם רומי כאזרח חופשי.[64] קונוטציות שליליות של עירום כללו הפסד במלחמה, שכן שבויים הופשטו, ונהיו לעבדים, שכן עבדים למכירה הוצגו לעיתים קרובות כעירומים.[65]

במקביל, הפאלוס הוצג בקמעות מזל, שנועדו להרחיק כוחות זדוניים. קמעות אלו נמצאו רבות בהריסות פומפיי, במיוחד בצורת פעמוני רוח.[66][67] עם זאת, ההתייוונות השפיעה על תיאור העירום הגברי באמנות הרומית, והובילה למשמעות מורכבת יותר של הגוף הגברי המוצג כעירום, כעירום חלקית או ככזה שלבוש עם קיראס.[68]

גביע וורן עריכה

  ערך מורחב – גביע וורן

גביע וורן הוא גביע עשוי כסף, המתוארך לתקופת השושלת היוליו-קלאודית (המאה הראשונה לספירה), המתארת 2 סצנות של יחסי מין הומוסקסואליים.[69] יש הטוענים[70] כי שני הצדדים של הספל הזה מייצגים את הדואליות של המסורת הפדרסטית הרומאית והיוונית. בצד ה-"יווני" של הגביע, גבר מזוקן ובוגר חודר לזכר צעיר בן 17 או 18. ילד עבד צופה בסצנה מבעד לדלת פתוחה. בצד ה-"רומאי" של הגביע, מראה זכר צעיר בן 12 או 13, שמקיים יחסי מין עם זכר מבוגר, מגולח למשעי ובכושר. הגבר המזוקן עשוי להיות יווני, עם בן זוג שמשתתף בצורה חופשית יותר. מקבילו, בעל תספורת חמורה יותר, נראה רומאי, ולכן משתמש בעבד. זר ההדס שהוא עונד מסמל את תפקידו כ-"כובש ארוטי".[71] ייתכן שהגביע תוכנן לעורר את סוג הדיאלוג על האידיאלים של אהבה ומין שהתקיים בסימפוזיון ביוון העתיקה.[72][73]

האקדמית מריה תרזה מראביני מואבס הטילה ספק באותנטיות של הגביע, וטענה כי הגביע נוצר כנראה בתחילת המאה ה-19 או ה-20, וכי הוא מייצג כביכול תפיסות של הומוסקסואליות יוונית-רומית מאותה תקופה.[74] אחרים טענו והדגישו כי קיימים סימנים מסוימים של קורוזיה עתיקה והעובדה שכלי שנוצר במאה ה-19, היה עשוי להיות מכסף טהור, בעוד שלגביע וורן יש רמת טוהר השווה לזו של כלים רומיים אחרים.[75] כדי לטפל בסוגיה זו, המוזיאון הבריטי, המחזיק בכלי, ביצע ניתוח כימי ב-2015 כדי לקבוע את תאריך ייצורו, והגיע למסקנה שכלי הכסף אכן נוצר בעת העתיקה הקלאסית.[76]

יחסי מין הומוסקסואליים עריכה

 
אריסטוקרט צעיר בשם ולריוס קאטולוס התגאה בכך שחדר לקיסר קליגולה (בתמונה) במהלך פגישה אינטימית ממושכת.[77]

תת-תרבות עריכה

ללטינית הייתה שפע של מילים לגברים מחוץ לנורמה הגברית, עד שמספר חוקרים[78] טוענים לקיומה של תת-תרבות הומוסקסואלית ברומא. כלומר, אף על פי שלשם העצם "הומוסקסואל" אין מקבילה פשוטה בלטינית, מקורות ספרותיים חושפים דפוס התנהגויות בקרב מיעוט של גברים חופשיים המעידים על העדפה או נטייה חד-מינית. המחזאי טיטוס מאקיוס פלאוטוס מזכיר באחד ממחוזותיו רחוב הידוע בזנות גברית.[79] בתי מרחץ ציבוריים היו המקום למצוא בני זוג מיניים. המשורר יובנאליס הצהיר שגברים שחיפשו שרטו בראשם באצבע כדי להזדהות.

ברומן של אפוליוס, "חמור הזהב", הוא מתאר קבוצה אחת שרכשה וחלקה פילגש במשותף. באחת מהפעמים, הם הזמינו למסיבה שלהם בחור צעיר, וקיימו איתו מין אוראלי בתורות.[80]

חוקרים אחרים טוענים שאין קבוצה חברתית שבה היא ניתנת לזיהוי של גברים שהיה ניתן לזהות כ-"הומוסקסואלים" בתוך הקהילה.[81]

נישואים חד-מיניים של גברים עריכה

על אף שבאופן כללי הרומאים התייחסו לנישואים כאיחוד בין גבר לאישה, במטרה להביא ילדים לעולם, מספר חוקרים מאמינים שבתקופה הקיסרית המוקדמת כי היו זוגות גברים שחגגו טקסי נישואים מסורתיים בנוכחות חברים. חתונות בין גברים דווחו בדרך כלל על ידי מקורות הלועגים להם. המשוררים מרטיאליס ויובנאליס התייחסו לנישואים בין גברים כמשהו שמתרחש לא פעם, על אף הסתייגותם.[82] החוק ברומא לא הכיר בנישואים בין זכרים, אך אחת הסיבות לביטול המובעות בסאטירה של יובנאליס היא שחגיגת הטקסים עשויה הייתה להוביל לציפיות לרישום רשמי של נישואים כאלה. כשהאימפריה התנצרה במאה ה-4, החלו להופיע איסורים חוקיים על נישואים בין גברים.[83]

מקורות עתיקים שונים מציינים כי הקיסר נירון חגג שתי חתונות פומביות עם זכרים, פעם אחת לקח את תפקיד הכלה (עם אוצר היין שלו, פיתגורס), ופעם החתן (עם ספורוס). ייתכן והייתה חתונה נוספת עם זכר, שבו הוא לקח את תפקיד הכלה.[84] הטקסים כללו אלמנטים מסורתיים כמו נדוניה ולבישת צעיף הכלה הרומאי.[85] בתחילת המאה ה-3 לספירה, דווח כי הקיסר אלאגבאלוס לקח את תפקיד הכלה, בחתונה עם בן זוגו. לגברים בוגרים אחרים בחצרו היו בעלים, או אמרו שיש להם בעלים בחיקו של הקיסר.[86] על אף שהמקורות באופן כללי עוינים, ההיסטוריון הרומאי, דיו קסיוס, מרמז שהופעות הבמה של נירון נחשבו שערורייתיות יותר מאשר נישואיו לגברים.[87]

ההתייחסות המוקדמת ביותר בספרות הלטינית לנישואים בין גברים מתרחשת ב-"פיליפיסיה" (Philippicae) של קיקרו, שהעליב את מרקוס אנטוניוס על קרובתו לגאיוס סקריבוניוס קריו.[88] על אף שההשלכות המיניות של קיקרו ברורות, מטרת הקטע הייתה ללהק את אנטוניוס לתפקיד הפסיבי במערכת היחסים, ולהטיל דופי בגבריותו בדרכים שונות.[85]

אונס גברים עריכה

 
עמוד מתוך אינקונבולה של ולריוס מקסימוס, Factorum ac dictorum memorabilium libri IX, מודפס באדום ושחור על ידי פטר שפר (מיינץ, 1471).

החוק ברומא התייחס לאונס של אזרח זכר כבר במאה ה-2 לפנה"ס,[89] כאשר נפסק שגם לאדם שהיה "מעורר כבוד עם עבר מפוקפק", יש את אותה זכות כמו לגברים חופשיים אחרים, שלא יאנסו אותו.[90] ה-Lex Julia de vi publica,‏[91] שנכתב בתחילת המאה ה-3 לספירה או בתקופתו של יוליוס קיסר, מגדיר אונס כמין כפוי נגד "נער, אישה או כל אחד". האנס היה נתון להורג, עונש נדיר במשפט הרומי.[92] לעומת עובדי מין ואלו שהסכימו מינית להיות פסיביים, גברים שנאנסו היו פטורים מאובדן מעמד חברתי או משפטי.[93] כחוק, אי אפשר לאנוס עבד, כי הוא נחשב רכוש ולא אדם מבחינה חוקית. עם זאת, בעל העבד יכול להעמיד לדין את האנס על נזק לרכוש.[94]

החששות מאונס המוני בעקבות תבוסה צבאית התפשטו באופן שווה בין הגברים הרומאים לבין הנשים הרומאיות.[95] לפי המשפטן סקטוס פומפוניוס (אנ'), "כל אדם שנאנס בכוח של שודדים או אויב בזמן מלחמה (vi praedonum vel hostium)" לא צריך לשאת שום סטיגמה.[96]

איום של אדם אחד לאנוס אדם אחר היה נושא של לשון הרע.[97][98] אונס היה אחד העונשים המסורתיים שהוטלו על זכר נואף על ידי הבעל שנעשה עליו עוול,[99] אם כי עשוי להיות קשור לפנטזיית נקמה מאשר מעונש בפועל.[100]

באוסף של 12 אנקדוטות העוסקות בהתקפות על צניעות, ההיסטוריון ולריוס מקסימוס הציג שוויון בין קורבנות גברים לקורבנות נשים.[101] במקרה של "משפט מדומה" שתואר על ידי סנקה הזקן, אדם בגיל ההתבגרות (אדם צעיר מספיק שלא התחיל את הקריירה הרשמית שלו) נאנס בקבוצה על ידי עשרה מבני גילו. על אף שהמקרה הוא היפותטי, סנקה הזקן הניח שהחוק התיר את ההעמדה לדין מוצלח של האנסים.[102] מקרה היפותטי נוסף מדמיין את הקיצוניות שאליה עלול קורבן אונס להיגרר: הגבר החופשי שנאנס מתאבד.[103] ברחוב הרומאי, אונס של גבר נתפס כבין הפשעים הגרועים ביותר שיכולים להתבצע, יחד עם רצח אב, אונס של בתולה ושדידת מקדש.[104]

יחסים חד-מיניים בצבא עריכה

החייל הרומי, כמו כל זכר רומי חופשי ומכובד בעל מעמד, היה צפוי לגלות משמעת עצמית בענייני מין מעבדים וזונות. אוגוסטוס קיסר אפילו אסר על חיילים להינשא, איסור שנשאר בתוקף עבור הצבא הקיסרי במשך כמעט מאתיים שנה.[105][106] בספר De Bello Hispaniensi, על מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר בהיספניה, הוזכר על ידי קצין שיש לו פילגש ממין זכר. יחסי מין בין חיילים, לעומת זאת, הפר את העיצוב הרומי נגד קיום יחסי מין עם זכר אחר חופשי. חייל שמר על גבריותו בכך שלא איפשר לאחרים להשתמש בגופו למטרות מיניות.[107]

במלחמה, אונס סימל תבוסה, מניע לחייל לא להפוך את גופו לפגיע מינית באופן כללי.[108] בתקופת הרפובליקה הרומית, התנהגות הומוסקסואלית בין חיילים הייתה נתונה לעונשים קשים, כולל גזר דין מוות,[109] כהפרה של המשמעת הצבאית. ההיסטוריון פוליביוס דיווח כי העונש לחייל שנכנע לחדירה מרצון היה נידון למוות.[110]

היסטוריונים רומאים תיעדו סיפורים על קצינים שניצלו לרעה את סמכותם לכפות מין מחייליהם, ושלאחר מכן סבלו מהשלכות קשות.[111] ניתנה המלצה לקצינים צעירים כי לא לקחת בושם או לקצץ את שיערם בנחיריים או בבית השחי.[112] הפילוסוף פלוטרכוס כתב בביוגרפיה שלו על תקרית עם גאיוס מריוס, שהמחישה את זכותו של החייל לשמור על שלמותו המינית למרות הלחץ של הממונים עליו. טירון צעיר נאה למראה בשם טרבוניוס[113] הוטרד מינית למשך תקופה מסוימת על ידי הקצין הבכיר שלו, שהיה במקרה אחיינו של מריוס, גאיוס לושיוס. לילה אחד, לאחר שדחה את הקצין הבכיר שלו בהזדמנויות רבות, זומן טרבוניוס לאוהל של לושיוס. כשהוא לא הצליח להפר את פקודה של הממונה עליו, הוא מצא את עצמו מושא לתקיפה מינית, שבמהלכו שלף את חרבו והרג את לושיוס. הרשעה בהריגת קצין הביאה בדרך כלל לגזר דין מוות. כשטרבוניוס הובא למשפט, הוא הצליח להביא עדים שאמרו שהוא נאלץ לדחות שוב ושוב את לושיוס, ו-"מעולם לא זינה את גופתו לאיש, למרות הצעות למתנות יקרות". מריוס לא רק זיכה את טרבוניוס בהריגת קרובו, אלא העניק לו כתר על אומץ ליבו.[114]

תנוחות מין עריכה

 
מטבע או אסימון שהיה ככל הנראה בשימוש בבית בושת, המתאר מין אוראלי בין גבר לנער.

בנוסף לקיום יחסי מין אנאליים המתוארים שוב ושוב, מין אוראלי היה נפוץ.[115] בניגוד ליוון העתיקה, פין גדול היה מרכיב מרכזי באטרקטיביות. הסאטיריקן פטרוניוס תיאר אדם עם איבר מין גדול בחדר שירותים ציבורי.[116] מספר קיסרי רומא דיווחו באור שלילי על כך שהם מוקפים בגברים עם איברי מין גדולים.[117]

המשורר הרומי, אוסוניוס, כתב בדיחה על שלישייה מינית גברית:[118][119]

"שלושה אנשים במיטה ביחד: שניים חוטאים מצד אחד, ושניים חוטאים מצד שני."
"האם זה לא ארבעה גברים?"
"אתה טועה: 2 האנשים שבסוף כל צד מעורבים פעם אחת בלבד, אבל האיש שבאמצע ממלא חובה כפולה."

יחסי מין לסביים עריכה

 
זוג נשים מסדרה של ציורים ארוטיים במרחצאות הפרברים, פומפיי.

נדיר למצוא התייחסויות למין בין נשים בספרות הרומאית שמתוארכת לתקופת הרפובליקה הרומית או הפרינקיפט. המשורר אובידיוס מוצא את המין בין נשים כ-"תשוקה שלא ידועה לאיש, מטורפת, חדשנית... בין כל החיות אף נקבה לא נתפסת על ידי תשוקה לנקבה אחרת".[120] בתקופת הקיסרות הרומית, מקורות ליחסים חד-מיניים בין נשים, אם כי עדיין נדירים, נמצאים בשפע, בצורה של לחשי אהבה, כתיבה רפואית, טקסטים על אסטרולוגיה ופירוש חלומות ומקורות נוספים.[121] בעוד שכתובות גרפיטי של גברים בחורבות רומאיות מבטאות בדרך כלל תשוקה לזכרים ולנקבות,[122] כתובות גרפיטי של נשים מבטא ברובו רצון רק לגברים.[122] עם זאת, כתובת גרפיטי אחת, שמתארת יחסי מין בין נשים, נמצאה במרחצאות הפרברים בפומפיי.[123]

על פי החוקר קרייג ויליאמס, ניתן לקרוא את כתובת הגרפיטי גם כ-"דו-שיח פואטי שבו אישה מהרהרת בחוויותיה הכואבות עם גברים ופונה לעצמה בצורה קטולה; המשאלה הפותחת לחיבוק ונשיקות מבטאות חיפוש כמיהה לגבר שלה."[122]

התייחסות מוקדמת ליחסים מין לסביים נמצאת אצל הסאטיריקן היווני, לוקיאנוס מסאמוסאטה: "אומרים שיש נשים כאלה בלסבוס, בעלות מראה גברי, אבל הן לא רוצות לתת את זה לגברים. במקום זאת, הן מתאחדות עם נשים, בדיוק כמו גברים."[124][125]

מפני שהרומאים חשבו שאקט מיני מצריך בן זוג פעיל או דומיננטי, שהוא "פאלי", סופרים גברים דמיינו שביחסי מין לסביים, אחת מהנשים תשתמש בדילדו או תהיה בעלת דגדגן גדול במיוחד לחדירה, ושהיא תחווה הנאה.[126] הדילדו הוזכר לעיתים נדירות במקורות הרומיים, אך שימש כפריט קומי פופולרי בספרות ובאמנות היוונית הקלאסית.[127] ידוע רק תיאור אחד של אישה החודרת לאישה אחרת באמנות הרומית, בעוד שימוש של דילדו על ידי נשים נפוץ בציורי אגרטלים יווניים.[128]

המשורר מרטיאליס תיאר נשים הפועלות מינית באופן אקטיבי עם נשים אחרות כבעלות תיאבון מיני מוגזם למין חודרני הן בנשים והן בגברים.[129] תיאורים אימפריאליים של נשים שעושות מעשה סדום בגברים, שותות ואוכלות כמו גברים ועוסקות במשטרים פיזיים עשויים לשקף חרדות תרבותיות לגבי העצמאות הגוברת של נשים רומיות.[130]

ביטוי מגדרי עריכה

 
קרוס-דרסינג של הרקולס ואומפלה (אנ') (פסיפס מהיספניה, המאה ה-3 לספירה)

קרוס-דרסינג הופיע בספרות ובאמנות הרומית בדרכים שונות כדי לציין את אי-הוודאות ואי-הבהירות של המגדר:

המשפטן אולפיאנוס סיווג את הבגדים הרומיים על בסיס מי רשאי וראוי ללבוש אותו. גבר שלבש בגדי נשים, מציין אולפיאנוס, יסתכן ביצירת מושא לבוז לעצמו.[132] נשים זונות היו הנשים היחידות ברומא העתיקה שלבשו את הטוגה הגברית המובהקת. לבישת הטוגה עשויה לאותת שהזונות היו מחוץ לקטגוריה החברתית והחוקית הרגילה של "אישה".[133]

קטע שכתב מהמחזאי לוקיוס אקיוס (אנ') מתייחס לאב שלבש בחשאי "בגדי פאר של בתולה".[134] מקרה של טרנסווסטיזם שצוין בתיק משפטי, היה "סנאטור מסוים הרגיל ללבוש בגדי ערב נשים" נפטר מהבגדים בצוואתו.[135] בתרגיל "משפט מדומה" שהציג סנקה הזקן,[136] צעיר נאנס אונס קבוצתי כשהוא לבוש בגדי נשים בפומבי, אך הלבוש שלו מוסבר כאומץ על ידי חבריו, ולא בתור בחירה המבוססת על זהות מגדרית או שאיפה להנאה אירוטית.[137]

אי-בהירות מגדרית הייתה מאפיין של הכוהנים של האלה קיבלי, אשר הלבוש הפולחני שלה כלל פריטי לבוש של נשים, שנחשבו לבגדי כמורה טרנסג'נדריות או טרנססקסואליות, שמחקות את דמותו של אטיס (אנ'). המורכבות של הזהות המגדרית של קיבלי ואטיס נכתבו באחד מהשירים של המשורר גאיוס ולריוס קאטולוס, Carmen 63.‏[138]

הפילוסוף מקרוביוס תיאר צורה גברית של ונוס שהתקבל בקפריסין. לדמות הייתה זקן ואיברי מין גבריים, ולבושה בבגדי נשים.[139] המשורר הלטיני, ליוויוס (אנ'), כתב על סגידה לוונוס בין אם נקבה או זכר.[140] במספר חלקים ששרדו של פיסול יווני ורומי, אלת האהבה מושכת את בגדיה כדי לחשוף את איבר המין הגברי, מחווה שבאופן מסורתי החזיקה בכוח אפוטרופאי או מאגי.[141]

אינטרסקס עריכה

הסופר פליניוס הזקן ציין כי "יש אפילו כאלה שנולדו משני המינים, שאנו קוראים להם הרמפרודיטים, בעת ובעונה אחת אנדרוגיני".[142] חלק מהפרשנים רואים בביטוי כ-"הפרה של גבולות חברתיים, במיוחד אלה הבסיסיים לחיי היומיום כמו זכר ונקבה".[143][144]

תחת שלטון נוצרי עריכה

היחס להתנהגות חד-מינית השתנה ככל שהנצרות נהייתה בולטת יותר באימפריה. את התפיסה המודרנית של הדקדנס המיני הרומאי ניתן לייחס לפולמוס נוצרי מוקדם.[145] מלבד צעדים להגנה על חירות האזרחים, העמדה לדין של מין בין גברים כפשע כללי החלה במאה ה-3 לאחר שהוטל איסור על זנות גברית על ידי הקיסר פיליפוס הערבי. שורה של חוקים המסדירים את המין בין גברים פורסמו במהלך המשבר החברתי של המאה ה-3, מאונס סטטוטורי של קטינים ועד לנישואים בין גברים.[146]

עד סוף המאה ה-4, גברים פסיביים אנאליים תחת האימפריה הנוצרית הועלו על המוקד.[147] "מוות בחרב", לפי קודקס תאודוסיאנוס, היה העונש ל-"גבר שמזדווג כמו אישה".[148] במאה ה-6, תחת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, השיח המשפטי והמוסרי על מין בין זכרים התבטל.[149] כל מין בין גברים, פסיבי או אקטיבי, לא משנה מי בני הזוג, הוכרז כמנוגד לטבע, ומי שנתפס מקיים היה מקבל עונש מוות.[150] מין בין גברים הוזכר כגורם לזעם של אלוהים בעקבות סדרה של אסונות שקרו בסביבות 542 ו-559.[151]

לקריאה נוספת עריכה

  • Boswell, John. Christianity, Social Tolerance, and Homosexuality. Chicago: University of Chicago Press, 1980. Esp. pp. 61–87.
  • Clarke, John R. "Sexuality and Visual Representation." In A Companion to Greek and Roman Sexualities, edited by Thomas K. Hubbard, 509–33. Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2014.
  • Hubbard, Thomas K., ed. Homosexuality in Greece and Rome: A Sourcebook of Basic Documents. Los Angeles, London: University of California Press, 2003. ISBN 0-520-23430-8
  • Lelis, Arnold A., William A. Percy, and Beert C. Verstraete. The Age of Marriage in Ancient Rome. Lewiston, NY: Edwin Mellen Press, 2003.
  • Skinner, Marilyn B. Sexuality in Greek and Roman Culture. 2nd edition. Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2014.
  • Williams, Craig. Roman Homosexuality: Ideologies of Masculinity in Classical Antiquity. New York: Oxford University Press, 1999.
  • Williams, Craig. Roman Homosexuality. 2nd edition. New York: Oxford University Press, 2010.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הומוסקסואליות ברומא העתיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Craig Williams, Roman Homosexuality (Oxford University Press, 1999, 2010), p. 304, citing Saara Lilja, Homosexuality in Republican and Augustan Rome (Societas Scientiarum Fennica, 1983), p. 122.
  2. ^ Williams, Roman Homosexuality, passim; Elizabeth Manwell, "Gender and Masculinity," in A Companion to Catullus (Blackwell, 2007), p. 118.
  3. ^ Kristina Minor (2014). Graffiti and the Literary Landscape in Roman Pompeii. Oxford University Press. p. 212. ISBN 978-0199684618. Despite the best efforts of scholars, we have essentially no direct evidence of female homoerotic love in Rome: the best we can do is a collection of hostile literary and technical treatments ranging from Phaedrus to Juvenal to the medical writers and Church fathers, all of which condemn sex between women as low-class, immoral, barbarous, and disgusting.
  4. ^ Skinner, Sexuality in Greek and Roman Culture, p. 69
  5. ^ Christopher A. Faraone (2001). Ancient Greek Love Magic. Harvard University Press. p. 148. ISBN 978-0674006966.
  6. ^ Thomas A.J. McGinn, Prostitution, Sexuality and the Law in Ancient Rome (Oxford University Press, 1998), p. 326. See the statement preserved by Aulus Gellius 9.12. 1 that " it was an injustice to bring force to bear against the body of those who are free" (vim in corpus liberum non aecum ... adferri).
  7. ^ Eva Cantarella, Bisexuality in the Ancient World (Yale University Press, 1992, 2002, originally published 1988 in Italian), p. xii.
  8. ^ Elaine Fantham, "The Ambiguity of Virtus in Lucan's Civil War and Statius' Thebiad," Arachnion 3; Andrew J.E. Bell, "Cicero and the Spectacle of Power," Journal of Roman Studies 87 (1997), p. 9; Edwin S. Ramage, "Aspects of Propaganda in the De bello gallico: Caesar’s Virtues and Attributes," Athenaeum 91 (2003) 331–372; Myles Anthony McDonnell, Roman manliness: virtus and the Roman Republic (Cambridge University Press, 2006) passim; Rhiannon Evans, Utopia Antiqua: Readings of the Golden Age and Decline at Rome (Routledge, 2008), pp. 156–157.
  9. ^ Davina C. Lopez, "Before Your Very Eyes: Roman Imperial Ideology, Gender Constructs and Paul's Inter-Nationalism," in Mapping Gender in Ancient Religious Discourses (Brill, 2007), pp. 135–138.
  10. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, p. xi; Marilyn B. Skinner, introduction to Roman Sexualities (Princeton University Press, 1997), p. 11.
  11. ^ Craig A. Williams, Roman Homosexuality (Oxford University Press, 1999), p. 18.
  12. ^ Rebecca Langlands, Sexual Morality in Ancient Rome (Cambridge University Press, 2006), p. 13.
  13. ^ For further discussion of how sexual activity defines the free, respectable citizen from the slave or "un-free" person, see Master-slave relations in ancient Rome.
  14. ^ Amy Richlin, The Garden of Priapus: Sexuality and Aggression in Roman Humor (Oxford University Press, 1983, 1992), p. 225.
  15. ^ Catharine Edwards, "Unspeakable Professions: Public Performance and Prostitution in Ancient Rome," in Roman Sexualities, pp. 67–68.
  16. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, p. xi; Skinner, introduction to Roman Sexualities, p. 11.
  17. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, pp. xi–xii; Skinner, introduction to Roman Sexualities, pp. 11–12.
  18. ^ Amy Richlin, "Sexuality in the Roman Empire," in A Companion to the Roman Empire (Blackwell, 2006), p. 329. The lower classes (humiliores) were subject to harsher penalties than the elite (honestiores).
  19. ^ This is a theme throughout Carlin A. Barton, The Sorrows of the Ancient Romans: The Gladiator and the Monster (Princeton University Press, 1993).
  20. ^ Richlin, The Garden of Priapus, p. 33. "Whatever the relationship between the poetry and the reality, it is a fact that poems to pueri are as common as poems to mistresses, and are similar in tone."
  21. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., pp. 36–39.
  22. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, p. 120; Edward Courtney, The Fragmentary Latin Poets (Oxford: Clarendon Press, 1992), p. 75.
  23. ^ Ramsay MacMullen, "Roman Attitudes to Greek Love," Historia 31.4 (1982), pp. 484–502.
  24. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., pp. 16, 327, 328.
  25. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., pp. 70–78.
  26. ^ 1 2 Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., p. 23.
  27. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., p. 24.
  28. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., p. 19.
  29. ^ Quintilian, Institutio Oratoria, 10.1.93.
  30. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, p. 154.
  31. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., p. 12.
  32. ^ Catullus, Carmina 24, 48, 81, 99.
  33. ^ John Pollini, "The Warren Cup: Homoerotic Love and Symposial Rhetoric in Silver," Art Bulletin 81.1 (1999), p. 28.
  34. ^ Lucretius, De rerum natura 4.1052–1056). See also Sexuality in ancient Rome#Epicurean sexuality.
  35. ^ Amy Richlin, "Not before Homosexuality: The Materiality of the cinaedus and the Roman Law against Love between Men," Journal of the History of Sexuality 3.4 (1993), p. 536.
  36. ^ Tibullus, Book One, elegies 4, 8, and 9.
  37. ^ Propertius 4.2.
  38. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., pp. 35 and 189.
  39. ^ Suetonius. "The Life of Vergil". University of Chicago. ארכיון מ-2022-02-21. נבדק ב-2022-02-21.
  40. ^ Williams, Roman Homosexuality, pp. 116–119.
  41. ^ Mark Petrini, The Child and the Hero: Coming of Age in Catullus and Vergil (University of Michigan Press, 1997), pp. 24–25.
  42. ^ James Anderson Winn, The Poetry of War (Cambridge University Press, 2008), p. 162.
  43. ^ Ovid, Ars Amatoria 2.683–684; Pollini, "Warren Cup," p. 36.
  44. ^ Judith P. Hallett; Marilyn Skinner, eds. (1997). Roman Sexualities. Princeton University Press. p. 55.
  45. ^ As at Metamorphoses 10.155ff.
  46. ^ Habinek, "The Invention of Sexuality in the World-City of Rome," p. 31 et passim.
  47. ^ Paul Chrystal (2017). In Bed with the Romans. Amberley Publishing. ISBN 978-1445666730.
  48. ^ Potter, David S., ed. (2009). "Sexuality in the Roman Empire". A Companion to the Roman Empire. John Wiley & Sons. p. 335. ISBN 978-1-4051-9918-6. ארכיון מ-2021-10-16. נבדק ב-2022-02-21.
  49. ^ Louis Crompton, Byron and Greek Love (London, 1998), p. 93.
  50. ^ Williams, Roman Homosexuality, 2nd ed., p. 351, n. 150.
  51. ^ Johns, Catherine (1982). Sex or Symbol? Erotic Images of Greece and Rome. British Museum. pp. 102–104.
  52. ^ 1 2 Clarke, “Sexuality and Visual Representation,” p. 514
  53. ^ Richlin, The Garden of Priapus, p. 223.
  54. ^ 1 2 Skinner, Sexuality in Greek and Roman Culture, p. 369
  55. ^ James L. Butrica (2005). "Some Myths and Anomalies in the Study of Roman Sexuality". Same-Sex Desire and Love in Greco-Roman Antiquity and in the Classical Tradition. Haworth Press. p. 210.
  56. ^ 1 2 3 Clarke, Looking at Lovemaking, p. 78.
  57. ^ Andrew Lear, “Ancient Pederasty: An Introduction,” in A Companion to Greek and Roman Sexualities, edited by Thomas K. Hubbard, 102–127 (Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2014), p: 107.
  58. ^ Nick Fisher; Aeschines (2001). Against Timarchus. Clarendon Press. p. 50. ISBN 978-0198149026.
  59. ^ "The monuments of the ancient Pompeii - SUBURBAN BATH - POMPEII". www.pompeii.org.uk. ארכיון מ-2021-01-25. נבדק ב-2022-02-21.
  60. ^ John R. Clarke, “Sexuality and Visual Representation,” in A Companion to Greek and Roman Sexualities, edited by Thomas K. Hubbard, 509–33 (Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2014).
  61. ^ John R. Clarke, Looking at Lovemaking: Constructions of Sexuality in Roman Art 100 B.C.–A.D. 250 (University of California Press, 1998, 2001), p. 234.
  62. ^ Clarke, Looking at Lovemaking, pp. 234–235.
  63. ^ Clarke, Looking at Lovemaking, p. 255.
  64. ^ Habinek, "The Invention of Sexuality in the World-City of Rome," in The Roman Cultural Revolution, p. 39.
  65. ^ Williams, Roman Homosexuality, pp. 69–70.
  66. ^ Amy Richlin, "Pliny's Brassiere," in Roman Sexualities, p. 215.
  67. ^ David Fredrick, The Roman Gaze: Vision, Power, and the Body (Johns Hopkins University Press, 2002), p. 156.
  68. ^ Paul Zanker, The Power of Images in the Age of Augustus (University of Michigan Press, 1988), pp. 239–240, 249–250 et passim.
  69. ^ John Pollini, "The Warren Cup: Homoerotic Love and Symposial Rhetoric in Silver," Art Bulletin 81.1 (1999) 21–52. John R. Clarke, Looking at Lovemaking: Constructions of Sexuality in Roman Art 100 B.C.–A.D. 250 (University of California Press, 1998, 2001), p. 61, asserts that the Warren cup is valuable for art history and as a document of Roman sexuality precisely because of its "relatively secure date."
  70. ^ Pollini, "The Warren Cup," passim.
  71. ^ Pollini, "Warren Cup," pp. 35–37, 42.
  72. ^ Pollini, "Warren Cup," p. 37.
  73. ^ As analyzed by John Pollini, "The Warren Cup: Homoerotic Love and Symposial Rhetoric in Silver," Art Bulletin 81.1 (1999) 21–52.
  74. ^ Maria Teresa Marabini Moevs, “Per una storia del gusto: riconsiderazioni sul Calice Warren,” Bollettino d’Arte 146 (2008): 1-16.
  75. ^ Dalya Alberge. "German archaeologist suggests British Museum's Warren Cup could be forgery | Science". The Guardian. ארכיון מ-2021-12-06. נבדק ב-23 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Luca Giuliani, “Der Warren-Kelch im British Museum: Eine Revision.” Zeitschrift für Ideengeschichte 9, no. 3 (2015): 89–110.
  77. ^ Suetonius. "Life of Caligula". University of Chicago. ארכיון מ-2021-07-13. נבדק ב-2022-02-21.
  78. ^ Primarily Amy Richlin, as in "Not before Homosexuality."
  79. ^ Plautus, Curculio 482-84
  80. ^ Williams, Roman Homosexuality, p. 201.
  81. ^ As summarized by John R. Clarke, "Representation of the Cinaedus in Roman Art: Evidence of 'Gay' Subculture," in Same-sex Desire and Love in Greco-Roman Antiquity, p. 272.
  82. ^ Martial 1.24 and 12.42; Juvenal 2.117–42. Williams, Roman Homosexuality, pp. 28, 280; Karen K. Hersh, The Roman Wedding: Ritual and Meaning in Antiquity (Cambridge University Press, 2010), p. 36; Caroline Vout, Power and Eroticism in Imperial Rome (Cambridge University Press, 2007), pp. 151ff.
  83. ^ Williams, Roman Homosexuality, p. 280.
  84. ^ Suetonius, Tacitus, Dio Cassius, and Aurelius Victor are the sources cited by Williams, Roman Homosexuality, p. 279.
  85. ^ 1 2 Williams, Roman Homosexuality, p. 279.
  86. ^ Williams, Roman Homosexuality, pp. 278–279, citing Dio Cassius and Aelius Lampridius.
  87. ^ Dio Cassius 63.22.4; Williams, Roman Homosexuality, p. 285.
  88. ^ Cicero, Phillippics 2.44, as quoted by Williams, Roman Homosexuality, p. 279.
  89. ^ Richlin, "Not before Homosexuality," p. 561.
  90. ^ As recorded in a fragment of the speech De Re Floria by Cato the Elder (frg. 57 Jordan = Aulus Gellius 9.12.7), as noted and discussed by Richlin, "Not before Homosexuality," p. 561.
  91. ^ Digest 48.6.3.4 and 48.6.5.2.
  92. ^ Richlin, "Not before Homosexuality," pp. 562–563. See also Digest 48.5.35 [34] on legal definitions of rape that included boys.
  93. ^ Richlin, "Not before Homosexuality," pp. 558–561.
  94. ^ Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, pp. 99, 103; McGinn, Prostitution, Sexuality and the Law, p. 314.
  95. ^ Williams, Roman Homosexuality, pp. 104–105.
  96. ^ Digest 3.1.1.6, as noted by Richlin, "Not before Homosexuality," p. 559.
  97. ^ Richlin, The Garden of Priapus, pp. 27–28, 43 (on Martial), 58, et passim.
  98. ^ Williams, Roman Homosexuality, p. 20; Skinner, introduction to Roman Sexualities, p. 12; Amy Richlin, "The Meaning of irrumare in Catullus and Martial," Classical Philology 76.1 (1981) 40–46.
  99. ^ Williams, Roman Homosexuality, pp. 27, 76 (with an example from Martial 2.60.2.
  100. ^ Catharine Edwards, The Politics of Immorality in Ancient Rome (Cambridge University Press, 1993), pp. 55–56.
  101. ^ Valerius Maximus 6.1; Richlin, "Not before Homosexuality," p. 564.
  102. ^ Richlin, "Not before Homosexuality," p. 564.
  103. ^ Quintilian, Institutio oratoria 4.2.69–71; Richlin, "Not before Homosexuality," p. 565.
  104. ^ Richlin, "Not before Homosexuality," p. 565, citing the same passage by Quintilian.
  105. ^ Men of the governing classes, who would have been officers above the rank of centurion, were exempt. Pat Southern, The Roman Army: A Social and Institutional History (Oxford University Press, 2006), p. 144; Sara Elise Phang, The Marriage of Roman Soldiers (13 B.C.–A.D. 235): Law and Family in the Imperial Army (Brill, 2001), p. 2.
  106. ^ Phang, The Marriage of Roman Soldiers, p. 3.
  107. ^ Sara Elise Phang, Roman Military Service: Ideologies of Discipline in the Late Republic and Early Principate (Cambridge University Press, 2008), p. 93.
  108. ^ Phang, Roman Military Service, p. 94. See section above on male rape: Roman law recognized that a soldier might be raped by the enemy, and specified that a man raped in war should not suffer the loss of social standing that an infamis did when willingly undergoing penetration; Digest 3.1.1.6, as discussed by Richlin, "Not before Homosexuality," p. 559.
  109. ^ Thomas A.J. McGinn, Prostitution, Sexuality and the Law in Ancient Rome (Oxford University Press, 1998), p. 40.
  110. ^ Polybius, Histories 6.37.9 (אורכב 21.02.2022 בארכיון Wayback Machine) (translated as bastinado).
  111. ^ Phang, The Marriage of Roman Soldiers, pp. 280–282.
  112. ^ Phang, Roman Military Service, p. 97, citing among other examples Juvenal, Satire 14.194–195.
  113. ^ The name is given elsewhere as Plotius.
  114. ^ Plutarch, Life of Marius 14.4–8 (אורכב 13.07.2021 בארכיון Wayback Machine); see also Valerius Maximus 6.1.12; Cicero, Pro Milone 9, in Dillon and Garland, Ancient Rome, p. 380; and Dionysius of Halicarnassus 16.4. Discussion by Phang, Roman Military Service, pp. 93–94, and The Marriage of Roman Soldiers, p. 281; Cantarella, Bisexuality in the Ancient World, pp. 105–106.
  115. ^ CIL 4, 9027; translation from Hubbard, Homosexuality, 423
  116. ^ Petronius: Satyricon
  117. ^ Aelius Lampridius: Scripta Historia Augusta, Commodus, 10.9
  118. ^ The Latin joke is hard to translate: Ausonius says that two men are committing stuprum, a sex crime; "sin" is generally a Christian concept, but since Ausonius was at least nominally a Christian, "sin" may capture the intention of the wordplay.
  119. ^ Ausonius, Epigram 43 Green (39); Matthew Kuefler, The Manly Eunuch: Masculinity, Gender Ambiguity, and Christian Ideology in Late Antiquity (University of Chicago Press, 2001), p. 92.
  120. ^ Ovid, Metamorphoses 9.727, 733–4, as cited by Richlin, "Sexuality in the Roman Empire," p. 346.
  121. ^ Bernadette J. Brooten, Love between Women: Early Christian Responses to Female Homoeroticism (University of Chicago Press, 1996), p. 1.
  122. ^ 1 2 3 Craig A. Williams, “Sexual Themes in Greek and Latin Graffiti,” in A Companion to Greek and Roman Sexualities, edited by Thomas K. Hubbard, 493–508 (Malden, MA: Wiley-Blackwell, 2014).
  123. ^ The Latin indicates that the I is of feminine gender; CIL 4.5296, as cited by Richlin, "Sexuality in the Roman Empire," p. 347.
  124. ^ Brooten, Love between Women, p. 4.
  125. ^ Lucian, Dialogues of the Courtesans 5.
  126. ^ Jonathan Walters, "Invading the Roman Body: Manliness and Impenetrability in Roman Thought," pp. 30–31, and Pamela Gordon, "The Lover's Voice in Heroides 15: Or, Why Is Sappho a Man?," p. 283, both in Roman Sexualities; John R. Clarke, "Look Who's Laughing at Sex: Men and Women Viewers in the Apodyterium of the Suburban Baths at Pompeii," both in The Roman Gaze, p. 168.
  127. ^ Richlin, "Sexuality in the Roman Empire," p. 351.
  128. ^ Diana M. Swancutt, "Still before Sexuality: 'Greek' Androgyny, the Roman Imperial Politics of Masculinity and the Roman Invention of the tribas," in Mapping Gender in Ancient Religious Discourses (Brill, 2007), pp. 11–12.
  129. ^ Martial 1.90 and 7.67, 50; Richlin, "Sexuality in the Roman Empire," p. 347; John R. Clarke, Looking at Lovemaking: Constructions of Sexuality in Roman Art 100 B.C.–A.D. 250 (University of California Press, 1998, 2001), p. 228.
  130. ^ Clarke, Looking at Lovemaking, p. 228.
  131. ^ Ovid adduces the story of Hercules and Omphale as an explanation for the ritual nudity of the Lupercalia; see "Male nudity in ancient Rome" and Richard J. King, Desiring Rome: Male Subjectivity and Reading Ovid's Fasti (Ohio State University Press, 2006), pp. 185, 195, 200, 204.
  132. ^ Digest 34.2.23.2, as cited by Richlin, "Not before Homosexuality," p. 540.
  133. ^ Edwards, "Unspeakable Professions," p. 81.
  134. ^ Cum virginali mundo clam pater: Kelly Olson, "The Appearance of the Young Roman Girl," in Roman Dress and the Fabrics of Roman Culture (University of Toronto Press, 2008), p. 147.
  135. ^ Digest 34.2.33, as cited by Richlin, "Not before Homosexuality," p. 540.
  136. ^ See above under "male–male rape."
  137. ^ Seneca the Elder, Controversia 5.6; Richlin, "Not before Homosexuality," p. 564.
  138. ^ Stephen O. Murray, Homosexualities (University of Chicago Press, 2000), pp. 298–303; Mary R. Bachvarova, "Sumerian Gala Priests and Eastern Mediterranean Returning Gods: Tragic Lamentation in Cross-Cultural Perspective," in Lament: Studies in the Ancient Mediterranean and Beyond (Oxford University Press, 2008), pp. 19, 33, 36.
  139. ^ Macrobius, Saturnalia 3.8.2. Macrobius says that Aristophanes called this figure Aphroditos.
  140. ^ Venerem igitur almum adorans, sive femina sive mas est, as quoted by Macrobius, Saturnalia 3.8.3.
  141. ^ Dominic Montserrat, "Reading Gender in the Roman World," in Experiencing Rome: Culture, Identity, and Power in the Roman Empire (Routledge, 2000), pp. 172–173.
  142. ^ Pliny, Natural History 7.34: gignuntur et utriusque sexus quos hermaphroditos vocamus, olim androgynos vocatos; Véronique Dasen, "Multiple Births in Graeco-Roman Antiquity," Oxford Journal of Archaeology 16.1 (1997), p. 61.
  143. ^ Roscoe, "Priests of the Goddess," p. 204.
  144. ^ Philostratus, VS 489
  145. ^ Alastair J.L. Blanshard, "Roman Vice," in Sex: Vice and Love from Antiquity to Modernity (Wiley-Blackwell, 2010), pp. 1–88.
  146. ^ John Boswell, Christianity, Social Tolerance, and Homosexuality: Gay People in Western Europe from the Beginning of the Christian Era to the Fourteenth Century (University of Chicago Press, 1980), p. 70.
  147. ^ Michael Groneberg, "Reasons for Homophobia: Three Types of Explanation," in Combatting Homophobia: Experiences and Analyses Pertinent to Education (LIT Verlag, 2011), p. 193.
  148. ^ Codex Theodosianus 9.7.3 (4 December 342), introduced by the sons of Constantine in 342.
  149. ^ Christopher Records, "When Sex Has Lost its Significance: Homosexuality, Society, and Roman Law in the 4th Century", in UCR Undergraduate Research Journal, Volume IV (June 2010)
  150. ^ Groneberg, "Reasons for Homophobia," p. 193.
  151. ^ Michael Brinkschröde, "Christian Homophobia: Four Central Discourses," in Combatting Homophobia, p. 166.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הומוסקסואליות_ברומא_העתיקה&oldid=38451017"