הומופוביה

עמדות שליליות ואפליה כלפי הומוסקסואלים ולהט"בים
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הומופוביה הוא מונח ממדעי החברה המתאר פחד, רתיעה או סלידה (אנטיפטיות) מחברי קהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות ועוד).[1] בהגדרה רחבה יותר, המונח מתאר את ביטוי תכונות אלה באפליה, דחיה, שנאה, זלזול, או תוקפנות כלפי נטייתם המינית, כלפי מימושה של הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין, וכלפי גילויי חיבה בין בני אותו המין.

המנחה וילפרד דה ברוין אשר הותקף ברחוב בפריז ממניעים הומופובים באפריל 2013, והפך למניע משמעותי בהקשר של דיונים פרלמנטריים בנושא התרת נישואים חד מיניים בצרפת

המילה "הומופוביה" היא הלחם של המילים הומו ופוביה, שפירושה בעת או חרדה, אף כי במקרה זה, משמעותה היא חברתית ולא קלינית, בדומה לשימוש בה במושג קסנופוביה – שנאת זרים, שגם לה אין מובן קליני.[2] המונח מתקשר לעיתים קרובות גם לתיאור אפליה בקרב כלל קהילת הלהט"ב הכוללת טרנספוביה, לסבופוביה וביפוביה. ארגון "IDAHO" מצא שבין השנים 2000-1980 נרצחו ברחבי העולם לפחות 1,960 אנשים על רקע נטייתם המינית ההומו-לסבית או זהותם המגדרית.[3]

מקור המונח

אף על פי שגישות מיניות נובעות עוד מימי יוון העתיקה (המאות ה-8-6 לפני הספירה עד סוף העת העתיקה (כ-600 שנה לספירה) הן כונו על ידי חוקרים כ-"הומופוביה" אשר מונח זה משמש לתיאור חוסר סובלנות כלפי הומוסקסואלים שגדלו בימי הביניים במיוחד על ידי חסידי האסלאם והנצרות.[4] המונח עצמו הוא חדש יחסית והושמע לראשונה בשנות השישים על ידי הפסיכולוג ג'ורג 'וויינברג, כשהוא מתייחס לפחד מגברים.[5] המונח הוא הלחם של המילים הומו ופוביה. פירוש המילה "פוביה" מהשפה היוונית "φόβος" ,"phóbos" שפירושה "פחד", "פחד חולני" או "סלידה".[6][7] למרות זאת, יש להדגיש כי הומופוביה אינה מתארת פוביה במשמעות הקלינית-רפואית המקובלת של מושג זה, אלא במובן החברתי, בדומה לשימוש במונח זה בביטוי קסנופוביה ודומים לו.[8]

ב-23 במאי 1969 הופיעה המילה לראשונה בדפוס בצהובון האמריקאי "סקרו" (Screw), שם נעשה בה שימוש לתיאור גבר הטרוסקסואל אשר חושש שיחשבו אותו להומוסקסואל.[8] הרעיון לדעות קדומות נגד להט"ב כבעיה חברתית הראויה לתשומת לב מלומדת לא היה חדש. מאמר במגזין טיים בשנת 1969 תיאר דוגמאות לעמדות שליליות כלפי הומוסקסואליות כ-"הומופוביה" כולל "תערובת של סלידה" וחשש שקראו לחלקם "פאניקה הומוסקסואלית". בשנת 1971 השתמש קנת סמית בהומופוביה כפרופיל אישיות לתיאור הסלידה הפסיכולוגית מהומוסקסואליות. וינברג השתמש בו גם כך בספרו "החברה וההומוסקסואלים הבריאים" מ-1972,[9] שפורסם שנה לפני שהאיגוד הפסיכיאטרי האמריקני הצביע על הסרת הומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות שלו.[10][11] הקדנציה של וויינברג הפכה לכלי חשוב עבור פעילים, תומכים ובעלי בריתם הומוסקסואלים ולסביות. הוא תיאר את המושג כ-"פוביה רפואית" באומרו,

"פוביה מהומוסקסואלים היה פחד מהומוסקסואלים שנראה כאילו קשור לפחד מהדבקות, פחד להפחית את הדברים שהם נלחמים עליהם - בית ומשפחה. זה היה פחד דתי והוא הוביל לאכזריות רבה כפי שפחד תמיד עושה".

בשנת 1981 המונח הומופוביה שימש לראשונה במגזין הטיימס בלונדון עבור דיווח על כך שהסינוד הכללי של כנסיית אנגליה הצביע על סירוב לגנות הומוסקסואליות.[12] עם זאת, כאשר לוקחים אותו באופן מילולי, המונח עשוי להיות מונח בעייתי. פרופסור דייוויד א.פ. האגה אמר כי השימוש העכשווי כולל "מגוון רחב של רגשות, עמדות והתנהגויות שליליות כלפי הומוסקסואליים" שהם מאפיינים שאינם תואמים את ההגדרות המקובלות לפוביות, בהם "פחד עז, לא הגיוני או לא נורמלי מפני דבר מוגדר". חמישה הבדלים מרכזיים מפורטים כמבדילים בין הומופוביה, כפי שנהוג להשתמש בה לעיתים קרובות, לבין פוביה אמיתית.[13] הומופוביה שייכת ל-"משפחת" השנאה החברתית, אליה שייכים גם המונחים שוביניזם גברי, אנטישמיות, וגזענות בכלל.

מונח דומה במשמעות זהה, "הומוארוטופוביה", שימש אצל ויינרייט צ'רצ'יל בספר "התנהגות הומוסקסואלית בין זכרים" שיצא לאור בשנת 1967. הומופוביה אינה מוכרת כיום בפסיכולוגיה כהפרעה נפשית, אולם משמעות המונח הורחבה והוא מתאר לאו דווקא סוג של הפרעה נפשית אלא שנאה ורדיפה של חברי קהילת הלהט"ב באופן כללי, בדומה לקסנופוביה ("שנאת זרים"). אף על פי שהמונח נטבע לתיאור עוינות על רקע נטייה מינית, הוא משמש גם לתיאור עוינות כלפי טרנסג'נדרים על רקע זהותם המגדרית השונה. לתיאור עוינות זו נעשה שימוש גם במונח "טרנספוביה".[14] בחלוף הזמן התפתחו מונחים כלליים יותר כגון 'להטבופוביה", "הומופוביה מופנמת", "הטרופוביה", ועוד.[15]

הומופוביה מופנמת

  ערך מורחב – הומופוביה מופנמת
 
מפגין במצעד הגאווה בירושלים, 2009, נושא שלט: "הומואים מפיצים איידס"

הומופוביה מופנמת מתייחסת לסטריאוטיפים שליליים, אמונות, סטיגמות ודעות קדומות לגבי הומוסקסואליות ואנשי להט"ב שאדם עם משיכה חד-מינית פונה כלפי עצמם, בין אם הם מזדהים כלהט"בים ובין אם לא.[16] המידה בה מישהו מושפע מרעיונות אלו תלויה בכמה ובאילו רעיונות הם הפנימו במודע ובתת מודע. ניתן למתן אמונות שליליות אלו באמצעות השכלה, ניסיון חיים וטיפול,[17] במיוחד באמצעות פסיכותרפיה או ניתוח ידידותי כלפי הומוסקסואליות.[18] הומופוביה מופנמת חלה גם על התנהגויות מודעות או לא מודעות שאדם מרגיש צורך לקדם או להתאים לצפיות תרבותיות הטרונורמטיביות או הטרוסקסיזם אשר יכולות לכלול דיכוי והכחשה קיצונית יחד עם הצגת התנהגות הטרונורמטיבית מאולצת כלפי חוץ לצורך הופעה או ניסיון להרגיש "נורמלי" או "מקובל". ביטויים אחרים של הומופוביה מופנמת יכולים גם להיות מעודנים יותר, מספר התנהגויות פחות גלויות עשויות לכלול הנחות לגבי מין בן הזוג הרומנטי של האדם, או לגבי תפקידים מגדריים. ישנם חוקרים שמיישמים תווית זו גם על אנשי להט"ב התומכים במדיניות פשרה, כאלו שמוצאים איחודים אזרחיים כמספקים במקום נישואים עבור רצון להתאים עצמם אל דרישות שמרניות הטרונורמטיובת עם פחות ביקורות שליליות.[19]

מספר מחקרים הראו שאנשים שהומופוביים נוטים יותר לדחוק רצונות הומוסקסואליים.[20] בשנת 1996, מחקר מבוקר על 64 גברים הטרוסקסואלים באוניברסיטת ג'ורג'יה מצא כי גברים שנמצאו הומופוביים היו בסיכון גבוה יותר לחוות תגובות זיקפה יותר בעת חשיפה לתמונות הומרוטיות מאשר גברים שאינם הומופוביים.[21] בשנת 2012 הגיעו לתוצאות דומות כאשר חוקרים מצאו כי סטודנטים שהגיעו מ-"הבתים ההומופובים הנוקשים ביותר" חשפו ככל הנראה משיכה הומוסקסואלית מודחקת. החוקרים אמרו כי הדבר הסביר מדוע מתגלה מאוחר יותר.[22] החוקרים ציינו כי מנהיגים דתיים המוקיעים הומוסקסואליות מקיימים יחסים הומוסקסואליים סודיים ואמרו כי "אנשים אלה נמצאים במלחמה עם עצמם ומפנים את הסכסוך הפנימי הזה כלפי חוץ".[23] מחקר מעקב אחר משנת 2016 הראה כי גברים הטרוסקסואליים עם תגובות דחף שליליות גבוהות כלפי הומוסקסואלים התבוננו תקופות ארוכות יותר בדימויים הומוסקסואליים מאשר בהטרוסקסואלים אחרים.[24]

לעיתים משתמשים בביטוי סטיגמה מינית מופנמת במקום לייצוג הומופוביה מופנמת.[25] סטיגמה מופנמת מתעוררת כאשר אדם מאמין בסטריאוטיפים שליליים לגבי עצמו, ללא קשר למקום ממנו מגיעים הסטריאוטיפים. זה יכול להתייחס גם לסטריאוטיפים רבים מעבר למיניות ולתפקידים מגדריים. הומופוביה מופנמת עלולה לגרום לאי נוחות עם נטייה מינית של עצמך ואי-הסתייגותם. נטייה מינית אגו-דיסטונית או הומופוביה אגודיסטונית, למשל, הוא מצב המאופיין על ידי נטייה מינית או משיכה העומדת בסתירה לדימוי העצמי האידיאלי, גורם לחרדה ורצון לשנות נטייה מינית. מצב כזה עלול לגרום לדיכוי קיצוני של רצונות הומוסקסואליים.[21] במקרים אחרים, עלול להתרחש מאבק פנימי מודע למשך זמן מה, ולעיתים קרובות מעמיד אמונות דתיות או חברתיות עמוקות כנגד רצונות מיניים ורגשיים חזקים. אי התאמה זו עלולה לגרום לדיכאון קליני, ותופעה זו יוחסה שיעור גבוה יותר של התאבדות בקרב בני נוער להט"בים (עד 30 אחוז מבני הנוער הלא-הטרוסקסואליים). פסיכותרפיה, כגון פסיכותרפיה חיובית כלפי הומוסקסואליות, והשתתפות בקבוצה התומכת במיעוטים יכולה לסייע בפתרון הסכסוכים הפנימיים, כגון בין אמונות דתיות וזהות מינית ומגדרית.[25] גם טיפולים לא פורמליים העוסקים בהבנת וקבלת נטייה לא הטרוסקסואליות יכולים להוכיח יעילות.[26] ניתן להשתמש במאפייני "קשקשים הומופוביים מופנמים" רבים למדידת אי הנוחות של האדם במיניותו, ובחלקם ניתן להשתמש על ידי אנשים ללא קשר למין או נטייה מינית.[21][27]

הומופוביה חברתית

  ערך מורחב – גבריות

הפחד להיות מזוהה כהומו יכול להיחשב כצורה של "הומופוביה חברתית". תאורטיקנים כולל קלווין תומאס וג'ודית באטלר הציעו כי הומופוביה יכולה להיות מושרשת בפחד של האדם להיות מזוהה כהומו. הומופוביה אצל גברים מתואמת עם חוסר ביטחון לגבי גבריותם.[28] מסיבה זו, הומופוביה מצויה לעיתים קרובות בענפי ספורט, ובתת-תרבות אשר בקרב תומכיה נחשבת לגברית סטריאוטיפית כמו כדורגל ורוגבי.

תאורטיקנים אלה טענו כי אנשים המביעם מחשבות ורגשות הומופוביים אינם עושים זאת רק כדי להעביר את אמונותיהם אודות מעמד ההומואים, אלא גם להתרחק ממעמד זה וממעמדו החברתי. לפיכך, על ידי התרחקותם מאנשים הומוסקסואליים, הם מאשרים מחדש את תפקידם כהטרוסקסואלים בתרבות ההטרונורמטיבית, ובכך מנסים למנוע מעצמם מלתייגם על ידי הסביבה ולקבלת יחס כלפיהם כאל אדם הומו. פרשנות זו רומזת לרעיון שאדם עשוי להביע התנגדות אלימה לנטייה מינית או מגדרית שונה מהפרשנות ההטרונורמטיבית בנושא כאמצעי לבסס את זהותם כחלק מהרוב ההטרוסקסואלי ובכך לזכות בקבלה חברתית ותשומת לב רחבה יותר ולא מתחושת התנגדות אמיתית כלפי העניין. ננסי ג'יי צ'ודורוב קובעת כי ניתן לראות בהומופוביה שיטת הגנה על "הגבריות הגברית".[29]

גורמים להומופוביה

  ערך מורחב – הטרונורמטיביות
 
מפגינים הומופובים במהלך מחאה נגד נישואים חד מיניים, בברנו, צכיה בשנת 2008

הסיבות לשנאת אנשי קהילת הלהט"ב הן בדרך-כלל תרבותיות. בתרבויות שונות נתפשת נטייה מינית או מגדרית שאינה הטרונורמטיבית כטאבו. כלומר, במסגרת הנורמות המגדירות את המותר והאסור, הנכון, המוסרי והסוטה בקשרים רומנטיים ומיניים בין בני אדם, הומוסקסואליות נתפשת סטייה חמורה. חלק מהאנשים המאמצים תפישות אלו, מגלים עוינות כלפי אלו המתנהגים באופן שונה מהנכון והמקובל בעיניהם. הומופוביה נובעת גם מדעות קדומות שנקשרו בקהילת הלהט"ב. גם חברי הקהילה עצמם עלולים לחוש תחושות הומופוביות ולהביע עמדות הומופוביות אשר לרוב נובעת מהומופוביה מופנמת כתוצאה מקבלת הסביבה. נמצא מתאם בין הומופביה עצמית זו לבין לחץ ומצוקה נפשית. במחקרים שנערכו על עמדות החברה כלפי הומואים ולסביות התברר שהומופוביה נפוצה במיוחד אצל אנשים שנוטים לדפוסי חשיבה דיכוטומיים, כאלה שאינם יכולים לשאת עמימות, אי-בהירות ואי-ודאות. נמצא גם קשר מובהק בין אנשים שהם חסרי ביטחון כלפי המיניות של עצמם לבין עמדות הומופוביות (התקה).

במחקרים שונים שערך ד"ר ג'ורג' מ. הרק, חוקר ומרצה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, הוא בדק את הקשר בין משתנים דמוגרפיים והומופוביה, ומצא מספר מאפיינים הקשורים לעמדות הומופוביות,[30]

  • אנשים שלא הכירו להט"בים באופן אישי מעולם.
  • אנשים בעלי אמונה דתית.
  • אנשים בעלי נטייה לסמכותיות ושיפוטיות.
  • אנשים בעלי רגשות אשם בנושאים שונים הקשורים למיניות.
  • אנשים בעלי השכלה נמוכה.
  • אנשים בעלי תפיסות תפקיד נוקשות.

גם גיל נמצא כגורם הקשור לעמדות הומופוביות כאשר מבוגרים נוטים לגלות ביטויים הומופוביים יותר מאשר צעירים. ככלל, מהמחקרים עלה כי גברים נוטים להחזיק בעמדות הומופוביות ולבטא אותן יותר מאשר נשים.[31][32] כל מחקריו אשר בדקו את נושא ההומופוביה מצאו שהיכרות וקשר עם הומואים ולסביות הוא האמצעי היעיל ביותר לשינוי עמדות סטראוטיפיות ולהפחתת הומופוביות. במחקר מאוניברסיטת טור ורגטה ברומא, איטליה, נמצא כי בקרב אנשים המחזיקים בעמדות הומופוביות, נמצאות רמות גבוהות יותר של בעיות פסיכולוגיות דוגמת פסיכוטיות ומנגנוני התמודדות כושלים, לעומת מי שאדיש כלפי העניין או מביע התייחסות חיובית.[33]

סיווג

הומופוביה באה לידי ביטוי בצורות שונות, ומספר סוגים שונים הוצבו במשך השנים בהם, הומופוביה מופנמת, הומופוביה חברתית, הומופוביה רגשית, הומופובית רציונליזציה ואחרים.[34] הומופוביה מסווגת לעיתים כגזענות והפרעת אישיות.[35]

בשנת 1992, איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, שהכיר בכוח הסטיגמה נגד הומוסקסואליות, פרסם את ההצהרה הבאה, שאושרה מחדש על ידי חבר הנאמנים ביולי 2011,[36]

"בעוד שההומוסקסואליות כשלעצמה אינה מרמזת על פגיעה בשיקול הדעת, ביציבות, באמינות וביכולות החברתיות או המקצועיות הכלליות, איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (APA) קורא לכל ארגוני הבריאות הבינלאומיים, ארגוני הפסיכיאטריה ופסיכיאטרים בודדים במדינות אחרות לדחוק לביטול חוקים במדינות אשר שמענישים מעשים הומוסקסואליים על ידי הסכמת מבוגרים באופן פרטי. יתר על כן, "APA" קורא לארגונים ולאנשים אלה לעשות כל שניתן כדי להפחית את הסטיגמה הקשורה להומוסקסואליות בכל מקום ובכל זמן שהיא עלולה להתרחש".

גישות דתיות

  ערך מורחב – הומוסקסואליות ודת

דתות עולמיות רבות מכילות תורות אנטי-הומוסקסואליות, ואילו לדתות אחרות יש דרגות שונות של אמביוולנטיות, נייטרליות, או שילוב בהן תורות הרואות הומוסקסואלים כמין שלישי. גם בתוך כמה דתות שמרתיעות בדרך כלל הומוסקסואליות, ישנם גם אנשים הרואים בחיוב את הנטייה, ומספר עדות דתיות מברכות או מנהלות נישואים חד מיניים. קיימות גם מה שמכונה "דתות קוויריות", המוקדשות לשרת את הצרכים הרוחניים של אנשי קהילת הלהט"ב. תאולוגיה קווירית מבקשת לספק נקודת נגד להומופוביה דתית.[37]

בשנת 2015 הצהירה עורכת הדין והסופרת רוברטה קפלן כי קים דייוויס (פקידת מחוז לשעבר במחוז רואן, קנטקי, שזכתה לתשומת לב בינלאומית באוגוסט 2015 כאשר התריסה עם צו בית משפט פדרלי בארצות הברית נגד הנפקת רישיונות נישואים לזוגות חד מיניים אשר הובסה על ידי המתמודד הדמוקרטי אלווד קאודיל ג'וניור בבחירות 2018 ופינתה את המשרד ב-7 בינואר 2019) "היא הדוגמה המובהקת ביותר למי שרוצה להשתמש בטיעון "חופש דת" כדי להפלות זוגות חד מיניים".[38]

יהדות

 
מפגינים יהודים נגד מצעד הגאווה בחיפה בשנת 2010. בכרזות נכתב: "מוסר הוא לא סובייקטיבי!" "זה לא אהבה זו תועבה!", ו"חיות לגן חיות".
  ערך מורחב – להט"ב ויהדות

קטעים המתפרשים בדרך כלל כמגנים הומוסקסואליות או יחסי מין חד-מיניים נמצאים בתנ"ך וגם בברית החדשה.

בתנ"ך נאמר בויקרא 18:22: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא". הרס סדום ועמורה נתפס לעיתים כגינוי של הומוסקסואליות. נוצרים ויהודים מפרשים לרוב מקורות אלה כמתנגדים להומוסקסואליות. עם זאת, הוצעה גם פרשנות שונה. הוויכוח הפרשני התמקד בהקשר ההיסטורי ובתרגום של מילים נדירות או יוצאות דופן בקטעים הנדונים. למשל, חטאי סדום מתפרשים היסטורית ככאלו שאינם קשורים בהומוסקסואליות כשלעצמה.

נצרות

  ערך מורחב – להט"ב ונצרות
 
חבר הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו הבדלנית, נושא שלט עם הכיתוב, "אלוהים שונא מתרוממים" (כינוי גנאי להומוסקסואלים)

במגזין "Religion Dispatches" טוענת קנדס צ'לוו-הודג' כי ששת הפסוקים שמצוטטים לעיתים קרובות כדי לגנות את אנשי קהילת הלהט"ב מתייחסים במקום ל-"מין פוגעני". היא ציינה כי אין בתנ"ך גינוי ל-"יחסים אוהבים, מחויבים, בין הומואים ולסביות" וכי ישו "שתק בנושא".[39] לדעה זו מתנגדים מספר אוונגליסטים שמרניים, בהן רוברט א. ג. גאנון אשר טוען כי "כל האנשים שהם הומוסקסואלים בחרו בהתנהגות זו מרצון ולכן הם יכולים לשנות בהצלחה את זהותם המינית".[40]

משנתה הרשמית של הכנסייה הקתולית ביחס להומוסקסואליות היא כי אין לבטא התנהגות חד מינית. בארצות הברית, סקר של מרכז המחקר של פיו בשת 2012 בפברואר הראה כי קתולים תומכים בנישואים חד מיניים בהפרש של 52% עד 37%.[41] מספר תומכים זה עלה ב-6% משנת 2010, אז כ-46% מהקתולים היו בעד נישואים חד מיניים.[42] הקטכיזם של הכנסייה הקתולית קובע כי, "'מעשים הומוסקסואליים מופרעים באופן מהות. הם מנוגדים לחוק הטבע... בשום פנים ואופן לא ניתן לאשר אותם".

אסלאם

  ערך מורחב – להט"ב ואסלאם
 
מפגינים מוסלמים מוחים נגד קיום מצעד הגאווה בנוטינגהאם, אנגליה בשנת 2010

בחלק מהמקרים ההבחנה בין הומופוביה דתית לבין הומופוביה בחסות המדינה אינה ברורה, דוגמה מרכזית היא שטחים שבסמכות האסלאם. כל הזרמים האסלאמיים הגדולים אוסרים על הומוסקסואליות, שהיא פשע על פי חוקי השריעה ונענשים ברוב המדינות המוסלמיות. באפגניסטן, למשל, הומוסקסואליות נשאה עונש מוות תחת שלטון ארגון הטרור, טליבאן. לאחר נפילתם, הומוסקסואליות הופחתה מפשע מוות לפשע שנענש בקנסות ועונשי מאסר. המצב המשפטי באיחוד האמירויות הערביות, לעומת זאת, אינו ברור אך מדווח כדין עונש מוות גם כן.

באיראן, מאוריטניה, ערב הסעודית, סודאן ותימן קיים עונש מוות כיום על פעילות חד מינית במדינה.[43] מאז המהפכה האיראנית בשנת 1979, הממשלה האיראנית הוציאה להורג יותר מ-4,000 להט"בים שהורשעו בקיום מעשים הומוסקסואליים.[44][45] אירוע ידוע בנושא הוא הוצאתם להורג של מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני. בערב הסעודית, העונש המקסימלי על הומוסקסואליות הוא הוצאה להורג ציבורית, אך הממשלה משתמשת בעונשים נוספים כגון קנסות, מאסר בפועל, הצלפות ואף שינוי מין כפוי כאלטרנטיבות עבור מניעת גינויים פומביים מרחבי העולם, אלא אם כן היא מרגישה שאנשים העוסקים בפעילות הומוסקסואלית מאתגרים את המדינה בסמכות על ידי עיסוק בתנועות חברתיות להט"ביות.[46] בניגריה וסומליה, קיימים הוצאות להורג על פעילות הומוסקסואלית באזורים מסוימים ברחבי המדינות.[43] באזורים מסוימים, הומוסקסואלים נרדפים ונרצחים על ידי מיליציות איסלאמיסטיות כגון ג'בהת פתח א-שאם והמדינה האסלאמית בחלקים של עיראק וסוריה.[47][48]

ב-2001, אל-מוחג'ירון, ארגון בינלאומי המבקש להקים ח'ליפות אסלאמית עולמית, הוציא פתווה בה הכריז כי כל חברי ארגון הלהט"ב המוסלמי אל-פתח'ה הם כופרים, ונגזר עליהם עונש מוות. בגלל האיום ומכיוון שהם מגיעים מחברות שמרניות, רבים מחברי האתר של הארגון עדיין מעדיפים להיות אנונימיים כדי להגן על זהותם בזמן שהם ממשיכים במסורת של סודיות.[49]

הדת הבהאית

  ערך מורחב – להט"ב והדת הבהאית

על פי החוק בדת הבהאית, ביצוע מעשים הומוסקסואליים הוא דבר אסור. לאחרונה עולה הדרישה בקרב להט"בים בהאים להתאמת החוק הבהאי למציאות הנוכחית, מתוך תפיסה שהאיסורים על משכב זכר בחוקי העולם העתיק נובעים בחלקם מפני שהם תמיד מבוססים על יחסים אדנותיים והפעלת כוח. מעבר לכך, הם גם נובעים מכך שהחוק לא מתייחס לכוונה מאחורי המעשים הללו, ולכן חל איסור על יחסי מין בין בני אותו מין. הרעיון של יחסים בין בני אותו מין מתוך נטייה מינית ולא מתוך רצון לשליטה של החזק על החלש, הוא רעיון יחסית חדש בתרבות האנושית. הומוסקסואליות כיחסים שנובעים מתוך רצון הדדי בין שני בני הזוג, התחיל להופיע בעת המודרנית.

סיקיזם

  ערך מורחב – להט"ב וסיקיזם

לדת הסיקיזם אין תורות ספציפיות על הומוסקסואליות ובספר המקודש לסיקים, הגורו גראנת סאהיב, אין ציון מפורש של הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות או ביסקסואליות.

המטרה האוניברסלית של אלו הנמנים לדת זו (סיקים) היא שלא תהיה להם שום שנאה או איבה כלפי אף אדם, ללא קשר לגורמים כמו גזע, קאסטה, צבע עור, אמונה, מגדר או מיניות. בשנים האחרונות, נושא ההומוסקסואליות נדון הרבה יותר בדתות שונות בכל רחבי העולם, מה שהפך את נושא זה, שבעבר היה טאבו לגביו בקרב הסיקים, לנושא לדיון גלוי. אף על פי שנושא ההומוסקסואליות עדיין נחשב לטאבו בחלק ממאמיני הסיקיזם, הדור הצעיר מחפש תשובות באינטרנט. האינטרנט הפך לדרך חדשה עבור סיקים צעירים שנולדו בתוך הודו ומחוצה לה לדון בדת ובנושאים אקטואליים באופן אנונימי דרך האינטרנט. האינטרנט מאפשר לאנשים לקבל את המידע הדרוש להם ללא אי-הנוחות לשוחח על כך בקהילה.[50] האינטרנט הפך לכלי עבור הסיקים הצעירים לקבל מידע על נושאים אקטואליים שאולי לא דנים בהם בצורה ישירה בתוך קהילותיהם בהם כוכבי היוטיוב סיקים מפורסמים כגון הקומיקאי הקנדי ג'וס רייך ולילי סינג אשר השמיעו בגלוי את תמיכתם בזכויות להט"ב.

הומופוביה בחסות המדינה

  ערך מורחב – התאבדויות בני נוער להט"בים, בריונות והטרדות נגד להט"ב, לסבופוביה, טרנספוביה, It Gets Better, התאבדותו של טיילר קלמנטי, התאבדותו של ג'יידן בל, אלימות נגד להט"ב, פרויקט טרוור, ג'סטין פשנו, אלן טיורינג, רצח אלי פאזלי מונפרד

הומופוביה בחסות המדינה כוללת הפללה וענישה של פעילות הומוסקסואלית, דברי שנאה מצד אנשי ממשל וצורות נוספות של אפליה ישירה או עקיפה, התעלמות מטיפול בבריונות, צנזורה של חופש ביטוי, אלימות ממומנת, אי נכונות למתן גישה לטיפול רפואי (בהם איידס ו-HIV) תמיכה בחוקים אנטי-להט"בים בהם איסור אימוץ ילדים, נישואים חד מיניים, תרומת דם, הכרה במערכת יחסים, שירות צבאי, איסור על גישה לשינוי מגדר והכרה בחוק, איסור על הפריה חוץ-גופית, תמיכה בטיפולי המרה, איסור על פונקאות מסחרית ואלטרואיסטית עבור זוגות הומוסקסואלים, תמיכה בארגונים הומופובים, התנגדות לשוויון זכויות הגירה לזוגות חד מיניים וחוקים המגנים על להט"בים נגד אפליה בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, דברי שנאה, וזהות מגדרית.

 
מדבקות "אזור חופשי מלהט"ב" שצורפו לעיתון "גזטה פולסקה" בפולין

ממשלות עבר

 
לאומנים פולנים מפגינים נגד מצעד שוויון הלהט"ב בז'שוב, בעודם אוחזים בדגל הקונפדרציה בשנת 2019
 
הפגנת "אימהות צ'צ'ניות מתאבלות על ילדיהן" בסנט פטרסבורג ב-1 במאי 2017 נגד רדיפת להט"בים על ידי הרשויות בצ'צ'ניה האסלמית

באירופה של ימי הביניים, הומוסקסואליות נחשבה לסדום והעונש עליה היה מוות. הרדיפות הגיעו לשיא במהלך האינקוויזיציות של ימי הביניים, כאשר כתות הקתרים והוולדסנים הואשמו בזנות ובסדום, לצד האשמות בשטניזם. בשנת 1307, האשמות בדבר מעשי סדום והומוסקסואליות היו כתבי אישום משמעותיים במהלך משפט האבירים הטמפלרים. התאולוג תומאס אקווינס השפיע רבות על קשר בין גינויים של הומוסקסואליות לרעיון חוק הטבע וטען כי "חטאים מיוחדים הם כנגד הטבע, למשל אלה הנוגדים את יחסי הגומלין של גברים ונשים הטבעיים לבעלי חיים".[51]

אף על פי שביסקסואליות התקבלה כהתנהגות אנושית רגילה בסין העתיקה, הומופוביה הושרשה בשושלת צ'ינג המאוחרת וברפובליקת סין עקב יחסי גומלין עם המערב הנוצרי, והתנהגות הומוסקסואלית הוצאה מחוץ לחוק בשנת 1740.[52] כשמאו דזה-דונג עלה לשלטון, הממשלה ראתה הומוסקסואליות כחרפה חברתית או כמחלת נפש. במהלך מהפכת התרבות בסין (1966–1976), הומוסקסואלים עמדו בפני תקופת הרדיפה הגרועה ביותר בהיסטוריה הסינית. אף על פי שלא היה חוק ברפובליקה העממית הקומוניסטית נגד הומוסקסואליות, המשטרה "אספה באופן קבוע הומואים ולסביות". חוקים אחרים שימשו להעמדה לדין של הומוסקסואלים והם "הואשמו בחוליגניזם או בהפרת הסדר הציבורי".[53]

בכניסתו לשלטון של ולדימיר לנין על רחבי ברית המועצות הומוסקסואליות הפכה לחוקית בשנת 1922, הרבה לפני מדינות רבות אחרות באירופה. המפלגה הקומוניסטית הסובייטית הכשירה בנוסף גירושין ללא אשם והפלות לצד פעילות הומוסקסואלית, בעודה מבטלת את כל חוקי הצאר הישנים והקוד הפלילי הסובייטי הראשוני. המפלגה שמרה בשנות שלטונה על מדיניות ליברלית זו.[54] החלפתו של לנין התרחשה כעבור עשור על ידי יוסיף סטלין והומוסקסואליות נותרה בלתי חוקית על פי סעיף 121 עד לתקופתו של בוריס ילצין.

בתקופת גרמניה הנאצית בין השנים 1933–1945 נרדפו גברים הומוסקסואליים על ידי השלטונות אשר מתוכם, כחמישה עד חמש עשרה אלף נכלאו במחנות ריכוז נאציים.[55]

ממשלות בהווה

  ערך מורחב – אזור חופשי מלהט"ב

נכון לשנת 2021, הומוסקסואליות איננה חוקית ב-72 טריטוריות ומדינות שונות. ממשלת צפון קוריאה מגנה את התרבות ההומית המערבית כסגן שנגרם על ידי הדקדדנות של חברה קפיטליסטית, והיא מגנה אותה כמקדמת "צרכנות, קלאסיות ופקרות".[56] בצפון קוריאה ניתן להעניש "הפרת כללי החיים הסוציאליסטים הקולקטיביים" עד שנתיים מאסר. עם זאת, לטענת ממשלת צפון קוריאה, "כמדינה שחיבקה מדע ורציונליזם, ארצות הברית הקונגרסית מכירה בכך שאנשים רבים נולדים עם הומוסקסואליות כתכונה גנטית ומתייחסים אליהם בכבוד הראוי. דיכוי, כמו במשטרים קפיטליסטיים רבים ברחבי העולם".

רוברט מוגאבה, נשיא זימבבואה לשעבר, ניהל קמפיין אלים כלפי להט"בים, וטען כי לפני הקולוניזציזם "זימבבווים לא עסקו במעשים הומוסקסואליים".[57] גינויו הציבורי הגדול הראשון של הומוסקסואליות היה באוגוסט 1995, במהלך יריד הספרים הבינלאומי בזימבבואה.[58] במהלכו אמר לקהל: "אם אתה רואה אנשים שמדרגים את עצמם כלסביות והומואים, עצור אותם והעביר אותם לידי המשטרה!". בספטמבר 1995 הציג הפרלמנט של זימבבואה חקיקה האוסרת על מעשים הומוסקסואליים.[58] בשנת 1997 מצא בית משפט את כנען בננה, קודמו של מוגאבה והנשיא הראשון של זימבבואה, אשם ב-11 סעיפי מעשי סדום ותקיפה מגונה על פי החוק הזימבבואי.[59]

נכון ליוני 2020, כ-100 עיריות שונות החלו בפולין להכריז על אזוריהן כעל "אזור חופשי מלהט"ב" בעידוד מפלגת השלטון הידועה בהתנגדותה ליחסים חד מיניים, חוק וצדק בתמיכת נשיא פולין, אנדז'יי דודה אשר במרץ 2021, לאחר שהצליחה למנוע מזוגות להט"בים לאמץ ילדים ביחד, הגישה מפלגתו הצעת חוקל איסור אימוץ בידי להט"בים גם כהורים יחידנים, לאחר שכמה זוגות להט"בים הצליחו לעקוף את ההגבלה על אימוץ, בכך שאחד או אחת מבני או בנות הזוג אימצו ילד באופן יחידני.[60]

עלות כלכלית

  ערך מורחב – כסף ורוד

ישנם מחקרים המצביעים על כך שלהומופוביה עשויה להיות השפעה כלכלית שלילית משמעותית על המדינות בהן היא רחבה. במדינות אלה יש מעוף מאוכלוסיות הלהט"ב שלהם - עם אובדן הכנסה כתוצאה מכך וכן הימנעות מתיירות גאה, שמשאיר את ה-"כסף הורוד" במדינות ידידותיות כלפי להט"בים (גיי פרנדלי) בהן ספרד אשר בשטחיה תיירים להט"בים תורמים מעל 6,800 מיליון דולר מדי שנה לכלכלה הספרדית כתוצאה מחברה פרו-להט"בית רחבה עם אחוז הומופוביה מזערי.[61]

כבר בשנת 2005, מאמר מערכת של הניו יורק טיימס סיפר על השפעתה של מדיניות "אל תשאל, אל תספר" אשר מנעה מלהט"בים מוצהרים לשרת בצבא ארצות הברית. מדיניות זו חשפה היעדר מתרגמים מהשפה הערבית, ועם העיכוב בתרגום מסמכים בערבית, אשר חושב בקירוב ל-120,000 שעות בזמנו. מאז שנת 1998, עם הנהגת המדיניות החדשה, גורשו כ-20 מתרגמים לשפה הערבית מצבא המדינה בייחוד במהלך השנים בהן ארצות הברית הייתה מעורבת במלחמות במדינות ערב, עיראק ואפגניסטן.[62]

 
תרשים קבלת הומוסקסואליות לצד עלייה וירידה ברמת תוצר מקומי גולמי ברחבי מדינות העולם.[63]

לי בדגט, כלכלנית באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, הציגה במרץ 2014 בפגישה עם הבנק העולמי את תוצאות המחקר על ההשפעה הכלכלית של הומופוביה בהודו. רק בהוצאות בריאות, הנגרמות על ידי דיכאון, התאבדויות וטיפול במחלות HIV ואיידס, המדינה נאלצה להוציא במשך השנים כ-23,100 מיליון דולר נוספים כתוצאה מהומופוביה בחברתה. נוסף על כך, היו עלויות הנגרמות על ידי אלימות, אובדן מקום העבודה, דחיית המשפחה ובריונות בביתי הספר, אשר הביאו לרמת השכלה נמוכה יותר, להורדת תפוקה, שכר נמוך יותר, בריאות לקויה ותוחלת חיים נמוכה יותר בקרב להט"בים.[64] בדגט העריכה בסך הכל בשנת 2014, הודו הפסידה עד 30,800 מיליון דולר (1.7% מהתמ"ג ההודי) כתוצאה מהומופוביה.[61][65]

פעיל זכויות הלהט"ב אדביסי אלימי, חישב לפי הערכה ראשונית כי ההפסד הכלכלי עקב הומופוביה בניגריה הוא כ-1% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) במדינה. נכון לשנת 2015 הומוסקסואליות עדיין איננה חוקית ב-36 מתוך 54 מדינות אפריקה, אשר כתוצאה מכך, הפסד ההכנסות עקב הומופוביה ביבשת עשויה להסתכם במאות מיליוני דולרים בכול שנה.[61]

מחקר נוסף בנושא מדידה סוציואקולוגית של הומופוביה והשפעתה על בריאות הציבור על 158 מדינות נערך בשנת 2018. המחקר מצא כי לדעה קדומה כלפי הומוסקסואלים יש מחיר כלכלי עולמי של כ-119.1 מיליארד דולר. ההפסד הכלכלי באסיה היה 88.29 מיליארד דולר עקב הומופוביה, ובאמריקה הלטינית ובקריביים הוא עמד על 8.04 מיליארד דולר. העלות הכלכלית במזרח אסיה ובמרכז אסיה הייתה 10.85 מיליארד דולר. העלות הכלכלית במזרח התיכון ובצפון אפריקה הייתה 16.92 מיליארד דולר. חוקריו הצהירו כי ירידה של 1% ברמת הומופוביה ברחבי שטחי מדינה קשור לעלייה של 10% בתוצר המקומי הגולמי לנפש.

מחקר חדש יותר ממרץ 2018 שנערך על ידי מכון ויליאמס (בית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) חשף כי ישנו קשר חיובי בין קבלת הקהילה הגאה לתוצר לנפש. על פי מחקר זה, לזכויות החוקיות של להט"בים ישנה השפעה גדולה יותר על מידת הקבלה בחברה, בעוד שתי ההשפעות מחזקות זו את זו.[66] עלייה של נקודה אחת במדד הקבלה הגלובלית של קהילת בלהט"ב (GAI) הראתה עלייה של 1,506 דולר בתוצר לנפש, וזכות חוקית נוספת אחת הייתה מתואמת עם עלייה של 1,694 דולר בתוצר לנפש.[67]

חלוקת עמדות

 
חברי המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית משתתפים במצעד הגאווה בלונדון בשנת 2016

חרדתם של הטרוסקסואליים (במיוחד אצל מתבגרים שבניית "הגבריות ההטרוסקסואלית" שלהם מבוססת בין השאר על כך שהם לא נתפסים כהומואים) מפני שאחרים עשויים לזהות אותם ככאלה, זוהתה גם על ידי הסוציולוג מייקל קימל כדוגמה להומופוביה. יש האומרים שההתגרות בבנים שנחשבים אקסצנטריים (ואשר הם בדרך כלל לא הומוסקסואליים) אנדמית בבתי ספר אמריקאיים כפריים ופרבריים, ונקשרה להתנהגות של לקיחת סיכונים והתפרצויות אלימות (כגון שלל ירי בביתי הספר) על ידי נערים המבקשים לנקום או מנסים לטעון את גבריותם.[68] בריונות הומופובית נפוצה מאוד גם בבתי ספר בממלכה המאוחדת.[69] לפחות 445 ברזילאים להט"בים נרצחו או התאבדו בשנת 2017.[70] במקרים מסוימים, יצירותיהם של מחברים שבמילה בלבד הופיעה המילה "גיי" או עבודות על נושאים אשר מכילים את המונח, הושמדו מפני שנחשדו כתומכים בהומוסקסואליות.[71]

בארצות הברית, עמדות לגבי אנשים שהם הומוסקסואלים עשויות להשתנות על בסיס הזדהות מפלגתית. לתומכי המפלגה הרפובליקנית יש סיכויים גבוהים יותר מאשר לתומכי המפלגה הדמוקרטית לעמדות שליליות לגבי אנשי קהילת הלהט"ב על פי סקרים שערכו מחקרי הבחירות הלאומיים בין השנים 2000–2004. פער זה מוצג בגרף מימין, מתוך ספר שפורסם בשנת 2008 מאת ג'וזף פריד. הנטייה של הרפובליקנים לראות להט"בים באופן שלילי יכולה להתבסס על הומופוביה, אמונות דתיות או שמרנות ביחס למשפחה, המתוארת בדתות שונות כמורכבת מאב, אם, וצאצאים משותפים. התנהגות הומופובית משתנה לפי אזור, נתונים סטטיסטיים הראו כי בדרום ארצות הברית יש יותר דיווחים על דעות קדומות נגד הומוסקסואלים מאשר בכל אזור אחר במדינה.[72]

בנאום שערככה בשנת 1998, הכותבת, האקטיביסטית ומנהיגת זכויות האדם, קורטה סקוט קינג, אמרה כי "הומופוביה היא כמו גזענות ואנטישמיות וצורות אחרות של שנאה בכך שהיא מבקשת להשפיל הומניזציה של קבוצה גדולה של אנשים, להכחיש את האנושיותם שלהם, כבודם ואישיותם". מחקר אחד של גברים מתבגרים לבנים שנערך באוניברסיטת סינסינטי על ידי ג'נט בייקר שימש לטענה שרגשות שליליים כלפי הומואים קשורים גם להתנהגויות מפלה אחרות.[73] על פי המחקר, שנאת הומוסקסואליים, אנטישמיות וגזענות כונו כ-"בני זוג סבירים".[74] מחקר שבוצע בשנת 2007 בממלכה המאוחדת דיווח כי עד 90 אחוזים מהאוכלוסייה תומכת בחקיקת חוקים נגד אפליה כלפי אנשי קהילת הלהט"ב.[75]

הומופוביה ברחבי העולם

אוקיאניה

איי קוק

הומוסקסואליות גברית אינה חוקית באיי קוק ונענשת בין 5 עד 14 שנות מאסר מאז 1969 אם כי החוק דווח כלא נאכף. לסביות היא חוקית. הכנסייה הקונגרציוניסטית באיים מאמינה כי הומוסקסואליות היא סימן של חוסר מוסריות אשר משפיעה הן על עמדות הציבור והן על מדיניות הממשלה. עם זאת, יחסים הומוסקסואלים היוו חלק מתרבות איי קוק במשך מאות שנים מבחינה היסטורית.[76][77] הגעתם של מיסיונרים נוצרים זרים שינתה במהירות את הקבלה החברתית, והחוקים ההומופובים הראשונים באיי קוק נחקקו לאחר מכן.[78]

איי שלמה

הומוסקסואליות פלילית מאז שנות השמונים של המאה ה-19 באיי שלמה המטילה 14 שנות מאסר. עם זאת, משרד החוץ של ארצות הברית בשנות 2010–2013 הצהירו כי לא היו דיווחים על מעצרים או תביעות.[79] תיירים הומוסקסואלים אשר מבקרים באי יחד עם בני זוגם מתבקשים להימנע מהפגנות חיבה פומביות אשר עשויות להיות מסווגות על פי חוק העונשין כמעשה "מגונה, גס או פשע" אשר מטיל עונש מאסר של 5 שנים.[80] הוועדה לרפורמת חוק הציעה אי-הפללה של פעילות הומוסקסואלית בדצמבר 2008 במדינה, אך המהלך אופיין בהתנגדות רבה. ממשלת איי שלמה הודיעה לאו"ם בשנת 2011 כי אין בכוונתה להפוך ההומוסקסואליות לחוקית בשטחה.

ביוני 2018, הנגיד הכללי פרנק קבוי, בעודו מכיר בקיומם של אנשי להט"ב באיי שלמה, חזר על התנגדותו לנישואים חד מיניים. הוא גינה כל ניסיון לשנות את החוקים, והצדיק את עמדתו בהתייחס לחוק המפליל הומוסקסואליות על רקע התייחסותו להזכרת הנושא בתנ"ך בהיותו דתי נוצרי.[81]

טובאלו

בטובאלו, סעיפים 153, 154 ו-155 לחוק העונשין מוציאים מחוץ לחוק הומוסקסואליות עם עונש של עד 14 שנות מאסר, אם כי דווח כלא נאכף.[82] אף על פי איסורה בחוק, אפליה תעסוקתית על בסיס נטייה מינית נאסרה במדינה מאז 2017.

טונגה

הומוסקסואליות אינה חוקית בטונגה, עם עונש מרבי של 10 שנות מאסר, אך החוק דווח כלא נאכף. לדברי היועץ המשפטי לממשלה, החל משנת 2016 "מעולם לא היו הרשעות סדום" על רקע מערכת יחסים הומוסקסואלית בהסכמה.[83] החברה הטונגנית מוגדרת כשמרנית מאוד מבחינה חברתית-דתית והממשלה דורשת מכל הפניות הדתיות בתקשורת השידור להתאים לאמונות הנוצריות המרכזיות. תערובת הערכים השמרניים והחוקים מהתקופה הקולוניאלית גרמה לאקלים של פחד, אפליה והומופוביה בקרב הומוסקסואלים. יחד עם קיריבטי, טונגה היא המדינה הפולינזית היחידה שלא הצביעה בעד הצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדרית, המגנה אפליה כלפי אנשי להט"ב על רקע הומופובי.[84]

ניואה

הומוסקסוליות גברית בניואה היא פלילית ומטילה 14 שנות מאסר מאז 1966. אף על פי שחוק התיקון של ניואה 2007 בניו זילנד ביטל את סעיפי ההפללה, נשארו בתוקף במדינה.

סמואה

הומוסקסואליות איננה חוקית בסמואה ועונשה הוא עד 7 שנות מאסר, אך החוק דווח כלא נאכף. הומוסקסואליות נשית היא חוקית. בדצמבר 2017 תיאר ראש הממשלה טוילאפה איונו סייללה מליאלגאוי נישואים הומוסקסואלים כ-"תועבה" ו-"נוהג סדום ועמורה" והוסיף כי "אין מדינה נוצרית אמיתית בעולם שתאפשר את קיומם".[85][86]

בשנת 2009, ועדת הצנזורה של סמואה אסרה על הקרנת הסרט מילק המתאר את חייו ומותו של פעיל זכויות הלהט"ב והפוליטיקאי הארווי מילק, שהיה ההומוסקסואל הגלוי הראשון שנבחר לכהונה ציבורית בכירה בקליפורניה, כחבר במועצת העיר סן פרנסיסקו. בשנת 2019 הוועדה אסרה על הקרנת הסרט רוקטמן על חייו של המוזיקאי ההומוסקסואל אלטון ג'ון.[87] איסורי הקרנות הסרטים הובילו לביקורות מצד פעילי זכויות אדם באומרם כי פקידי הוועדה הם "צבועים" ולמחאה מצעד ארגון הלהט"ב "איגוד הפאפאפינים של סמואה".[88]

פיג'י

דיווחים על פשעי שנאה נגד אנשי להט"ב בפיג'י כתוצאה מהומופוביה אינם נדירים. ב-1 ביולי 2001 נרצחו מנהיג הצלב האדום ג'ון מוריס סקוט ובן זוגו גרגורי סקריבנר באכזריות בסובה, בהתקפה הומופובית עם מניע פוליטי אפשרי. סיפורם של סקוט וסקריברנר הפך לנושא סרט תיעודי בניו זילנד משנת 2008, "An Island Calling".[89] בספטמבר 2017, סטודנט הומוסקסואל גלוי נמצא מת בנסינו. חוסר אמון במשטרה עקב הטרדה אפשרית מרתיע אנשי להט"ב מלדווח על אלימות הומופובית.[90]

ב-17 במאי 2013, ציון לראשונה היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (IDAHOTB) במדינה עם אירועים עבור זכויות להט"ב. ארגון הלהט"ב "Drodrolagi", דיווח בשנת 2018 כי אפליה ובריונות כלפי אנשי להט"ב נותרו בעיות בהווה במדינה. עם זאת, החוקה החדשה של פיג'י אשר פורסמה בספטמבר 2013, כללה בתוכנה איסור על אפליה המבוססת על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.[91]

פלאו

בשנים האחרונות, התקיימו מהלכים לביטול איסור החוקה על נישואים חד מיניים בחוקת פלאו. ביולי 2019, בתשובה לשאלה במסיבת עיתונאים שבועית בנוגע למחשבותיו בנושא, אמר הנשיא טומי רמנגסאו ג'וניור כי הוא תומך בביטול האיסור בטענה כי הוא מאמין בשוויון מלא ותייג אותו כהומופובי באומרו, "אלה השונים מאיתנו לא אומר שהם צריכים להיות מנודים, אזרחים סוג ב', או שהם לא יכולים לתרום לקהילה. אני רוצה להבהיר שאני לא מאמין במצב החוקתי שמקדם אפליה. אני רוצה להיות מתועד שאני תומך בזכויותיו של כל אדם, כל פלואן, שיתייחסו אליו באופן שווה... תנו לנו להתייחס זה לזה בכבוד ובכבוד. זה לא יהיה חיובי עבורנו ברמת האו"ם כמגמה ברחבי העולם, אנחנו עושים צעד לאחור. כל עוד הם מאמינים באלוהים כמו כולם, אנו יכולים להתייחס זה לזה בכבוד ובכבוד". פעילים מקומיים שיבחו את הערותיו וכינו אותן כ-"מעשה מאוד מפתיע ומתקדם".[92][93][94]

פפואה גינאה החדשה

הומוסקסואליות היא פלילית בפפואה גינאה החדשה ונענשת עד 14 שנות מאסר אם כי החוק דווח כלא נאכף.

בשנת 2011 הודיעה הממשלה לאו"ם כי הפיכתה של הומוסקסואליות לחוקית במדינה "אינה בסדר העדיפויות".[95] על פי משרד החוץ של ארצות הברית בשנת 2012, לא התקבלו דיווחים על העמדות לדין שהופנו כלפי הומוסקסואלים על רקע מערכות יחסים חד מיניות.[96] עם זאת, המחלקה דיווחה כי הומוסקסואלים במדינה, "חשופים לסטיגמטיזציה חברתית הומופובית".[97] חברת הפרלמנט לשעבר דאם קרול קידו בשנת 2012 תיארה הומוסקסואלים בפפואה גינאה החדשה כמי שנאלצים לחיות חיי חשאיות, וקראה ללא הצלחה לממשלה להפוך הומוסקסואליות לחוקית. ראש הממשלה פיטר אוניל הסביר בתגובה כי ישנם "רגשות עזים" נגד הומוסקסואליות במדינה, והוסיף כי האזרחים "עוד לא קיבלו פתיחות כזו".

קריבטי

ההומוסקסואליות פלילית בקריבטי עם עונש של עד 14 שנות מאסר, אם כי החוק אינו נאכף. הומוסקסואליות נשית היא חוקית. למרות האיסור על פעילות חד מינית בחוק, הפרלמנט של קירבטי העביר בשנת 2015 איסור על אפליה בתעסוקה על רקע נטייה מינית. באוגוסט 2015, כחלק מביקורת אוניברסלית תקופתית, נבדקו זכויות האדם של קיריבטי על ידי מדינות אחרות. במהלכה, צרפת, סלובניה וצ'ילה קראו לקריבטי לבטל את חוקיה נגד הומוסקסואליות. עם זאת, הממשלה לא הגיבה להמלצות הללו.

בנובמבר 2016 הצביעה המדינה נגד הצעה להיפטר מהמומחה העצמאי של האו"ם לאלימות ואפליה המבוססת על נטייה מינית וזהות מגדרית בעצרת הכללית של האו"ם. הדחיפה להיפטר ממומחה האו"ם נכשלה בהצבעה של 84–77. מכיוון שההצבעה הייתה על תיקון לחסימת הצעה נגד אנשי להט"ב, הצבעת קיריבטי שמרה על הדובר בתפקידו בעוד קיריבטי יחד עם סרי לנקה היו שתי המדינות היחידות, בהן ההומוסקסואליות עדיין מופללת, אשר הצביעו בעד.[98]

אסיה

אזרבייג'ן

 
צעירים מנציחים את קורבנות פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו מול השגרירות האמריקאית בבאקו, אזרבייג'ן ב-14 ביוני 2016

אף על פי שמעשים הומוסקסואלים בין מבוגרים בהסכמה הם חוקיים רשמית באזרבייג'ן, הדיווחים על התעללות משטרתית בהומואים נמשכים. תוך כדי התלוננות על אלימות הומופובית כנגדם, הקורבנות מעדיפים להישאר בעילום שם מחשש לנקמה מצד המשטרה.[99] בינואר 2014 מת איסה שחמארלי, הומוסקסואל מוצהר מייסד ארגון הלהט"ב "AZAD LGBT" בהתאבדות בתלייה עם דגל הגאווה. בזמן מותו, דווח כי שחמארלי היה מנוכר ממשפחתו שראתה בו כאדם "חולה".[100] שחמארלי השאיר מכתב התאבדות בחשבונו בפייסבוק בו האשים את יחס החברה השלילי להומוסקסואליות במותו. זמן קצר אחר כך הוא נמצא על ידי חבריו.[101] התאבדותו של שחמרלי עוררה עלייה בפעילות זכויות להט"ב באזרבייג'ן, ויום מותו סומן כיום הגאווה במדינה וזכה לכבוד בשנת 2015 עם פרסום מקוון.[102]

בשנת 2019, בית הדין האירופי לזכויות אדם גינה את המדינה כתוצאה מפשיטותיה בשנת 2017 בהן עצרה למעלה מ-80 אנשי להט"ב, אשר רבים מתוכם עונו על ידי המשטרה. דוח זכויות אדם ממשרד החוץ של ארצות הברית בשנת 2017 ציין כי הנעצרים ציינו כי המשטרה איימה עליהם באונס, ובמקרים מסוימים אנסה אותם באמצעות אלות.[103] הדוח הצהיר כי באוקטובר דיווחו ערוצי תקשורת ועורכי דין לזכויות אדם שמאז אמצע ספטמבר המשטרה עצרה ועינתה 83 גברים הנחשבים הומואים או ביסקסואלים. לאחר שהוחזקו במעצר, המשטרה הכתה את העצורים במכות חשמל עבור השגת שוחד ומידע על מציאתם של גברים הומואים נוספים במדינה. עד 3 באוקטובר שוחררו רבים מהעצורים לאחר שנגזרו עליהם 20–45 ימי מאסר, קנס של עד 200 מאנט או שניהם.[103]

 
מפגינים מוחים נגד הומופוביה באזרבייג'ן במהלך מצעד גאווה בגרמניה, 2015

באפריל 2019, ניסתה אלינה חג'יבה, ילדה לסבית בת 14 מבאקו, פעם נוספת להתאבד בגלל בריונות הומופובית בבית ספרה. אף על פי שאמה דיווחה על כך למנהלת בית הספר, לא היא ולא מורים אחרים נקטו כל פעולה בנושא. לאחר ניסיון התאבדותה, החזיקה המנהלת את חג'יבה במשרדה במשך שעה שבמהלכה ניסתה לשכנעה להטיל את האשמה בקשיים המשפחתיים ולא בנושאי בריונות הומופובית בבית הספר בעוד כי לא הזעיקה אמבולנס או אפשרה לאחרים לעשות זאת עבור סיוע.[104] חג'יבה נפטרה בבית חולים יומיים לאחר מכן. מנהלת בית הספר, המשנה למנהל ופסיכולוג בית הספר פוטרו מתפקידם בעוד שהמנהלת הועמדה לדין בגין רשלנות שגרמה למוות והשארת מישהו בסכנה ביודיעין. ב-24 באוקטובר 2019 נידונה על ידי בית המשפט המחוזי בבאקו לשלם 18,500 מאנט פיצוי כספי להורים ולשנתיים ו-2.5 חודשי הגבלת חירות,[105] אשר חייבו אותה לשהות בביתה בשעה 21:00.[106][107] המקרה עורר קמפיין מדיה חברתית בפריסה ארצית נגד בריונות. זוכת האירוויזיון 2011 האזרבייג'נית ניגר ג'מאל פרסמה סרטון בחשבונה באינסטגרם המופנה לנשיא אילהם אלייב וביקש מגורמי הממשלה לפעול בנושא. משרד החינוך השיק תוכנית פעולה נגד בריונות ב-13 במאי, שעניינה מספר משימות להבטחת "סביבה בריאה במוסדות החינוך הכללי", לשיפור יחסי בית הספר והמשפחה והגנה על התלמידים מפני התעללות. כמו כן הוקם מוקד לסיוע בנושא.[108]

בספטמבר 2019, נער הומוסקסואל אזרבייג'ני הוכה, נאנס וגורש מכפרו יולצ'ובלי בשל נטייתו המינית. לאחר מכן דיווח למשטרה על האלימות. תוך זמן קצר תמונות של האונס שלו עלו ברשת.[109]

אינדונזיה

באינדונזיה ישנם יותר מוסלמים מכל מדינה אחרת בעולם עם כ-86% מאזרחיה. המדיניות המשפחתית של הרשויות, הלחץ החברתי להינשא והשפעת הדת מפורשים כדחייה כלפי הומוסקסואליות. קבוצות פונדמנטליסטיות אסלאמיות רבות בהם חזית תומכי האסלאם (FPI) ופורום מועצת בטאווי (FBR) עוינות בגלוי כלפי אנשי להט"ב על ידי תקיפת ביתם או עבודתם של אלה שהם מאמינים בכך שקשורים לקהילה במדינה בטענה כי הם מהווים "איום על ערכי האסלאם".[110] באינדונזיה לא קיימים "חוקי סדום" ואינם מפלילים כיום יחסים הומוסקסואלים בקרב מבוגרים בהסכמה, אך החוק האינדונזי אינו מגן על קהילת הלהט"ב מפני אפליה ופשעי שנאה אם כי במחוז אצ'ה, ועבור מוסלמים בעיר פלמבאנג, הומוסקסואליות היא פלילית על פי חוקי השריעה האיסלאמית, ועונשה עשרות הצלפות על ידי מלקות בפומבי. הרשויות הדתיות במדינה מגנות מעשים הומוסקסואלים ומתנגדות בחריפות לתנועות עבור זכויות להט"ב באינדונזיה. ההתנגודות הפעילה ביותר מגיעה מקבוצות רוב-איסלאמיות, כאשר מג'ליס אולמה אינדונזיה, הגוף הפקידות המוסלמי הבכיר במדינה, קרא להפוך הומוסקסואליות לפלילית.[111] קבוצות דתיות נוספות, בהן הנצרות הקתוליות-רומית, הביעו גם כן את דחייתן עבור זכויות להט"ב במדינה. הרשויות הקתוליות האינדונזיות חזרו והדגישו כי הקתוליות אינה מכירה בנישואים חד מיניים אך הצהירו כי למרות דחייתן, "יש להגן על אנשי להט"ב ולא לפגוע בהם".[112]

עד לא מזמן, תיאורם של אנשי להט"ב נראה למדי בתקשורת האינדונזית. עם זאת, לאחר שערוריות הומוסקסואליות לכאורה בהן היו מעורבים סלבריטאים אינדונזים, במרץ 2016, הדגישה ועדת השידור הלאומית מדיניות האוסרת תוכניות טלוויזיה ורדיו הגורמות להתנהגות הלהט"ב להיראות "נורמלית" ואמרה כי הדבר נועד להגן על ילדים ובני נוער אשר "חשופים לחיקוי סטיות".[113]

גל רטוריקה הומופובית החל בינואר 2016 כאשר שר ההשכלה הגבוהה מוחמד נאסיר הצהיר שיש "לאסור על אנשי להט"ב מלהגיע לקמפוסים באוניברסיטאות".[113] השר קרא לאסור על קבוצות להט"ב מלהשתתף בקמפוסים לאחר שקבוצת סטודנטים מאוניברסיטת אינדונזיה (UI) הקימה קבוצת ייעוץ ותמיכה בשם "קבוצת התמיכה ומרכז המשאבים לחקר מיניות" (SGRC) אשר נועדה לשירות ייעוץ, מרכז משאבים וקבוצת תמיכה בנושאי מיניות ומגדר, בדגש עבור בני נוער ותלמידים להט"בים, הסובלים לא פעם מהתעללויות, הטרדות, אלימות ואפליה בשטחה.[114] בעיצומה של הסוגיה, אוניברסיטת אינדונזיה סירבה להיות אחראית לפעולות הקבוצה והכריזה שהיא אינה ארגון סטודנטים רשמי. גורם רשמי אחר לחץ בתגובה על שירותי הודעות מיידיות של טלפונים ניידים לחסום אימוג'ים הקשורים להומואים ולסביות ברשתות חברתיות.[115]

מפלגות אסלאמיסטיות בהן מפלגת הצדק המשגשג (PKS) ומפלגת הפיתוח המאוחדת (PPP) התבטאו בחריפות נגד זכויות להט"ב והציעו הצעת חוק לאומית להפללתם במרץ 2016.[116] עם זאת, מפלגת המנדט הלאומי (PAN), למרות התנגדותה לקהילת הלהט"ב האינדונזית ביקשה מאזרחים לא להפלות ולהטריד את אנשיה. עם זאת, בתמורה, הפצירו באנשי להט"ב "לא לקדם את זכויותיהם במדינה".[117]

האיגוד הפסיכיאטרי באינדונזיה (PDSKJI) מסווג הומוסקסואליות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות כהפרעות נפשיות בהתייחסותו לאינדונזים הומוסקסואליים כ-"אנשים עם בעיות פסיכיאטריות" וטרנסג'נדרים כבעלי "הפרעות נפשיות".[118]

עם זאת, על רקע פעולות שנאה עזות כלפי להט"ב, מספר גורמים רשמיים בהם: מושל ג'קרטה לשעבר בסוקי צ'אג'ה פורנאמה ושר המשפטים והביטחון לשעבר, לוהוט בינסאר פנג'איטן, הגנו על אנשי להט"ב מפני התקפות הומופוביות. "מי שהם, באשר הם עובדים, הוא או היא ממשיכים להיות אזרחים אינדונזים. יש להם גם את הזכות להיות מוגנים", אמר פנג'איטן.[113] הנשיא ג'וקו וידודו הביע גם כן תמיכה בזכויות הלהט"ב וקרא להפסיק את אפלייתם.[119]

בשנת 2017, שני גברים הומואים צעירים (בני 20 ו-23) נידונו ל-85 הצלפות על ידי מלקות בפומבי בפני הציבור במחוז אצ'ה בגין מערכת יחסים הומוסקסואלית.[120][121] במאי 2017 נעצרו 141 גברים בגין "מסיבת יחסים הומוסקסואלים" בג'קרטה הבירה.[122] פשיטה נוספת אירעה באוקטובר 2017, כאשר המשטרה האינדונזית פשטה על סאונה במרכז ג'קרטה הפופולרית בקרב גברים הומואים, ועצרה 51 איש. פרשנות רחבה מדי של "חוק איסור הפורנוגרפיה" יחד עם חוסר מעש ממשלתי, אפשרה למשטרה להשתמש בו כלפי אנשי להט"ב.[123]

בינואר 2018 פשטה משטרת אצ'ה עם תמיכה מהממשלה האוטונומית בשטחה ועינתה את כל אזרחי הלהט"ב בתוך מתחם הטרקלין, גילחה את ראשיהן של נשים טרנסג'נדריות, הפשיטה את חולצתן וחזיותיהן והציגה אותן ברחוב תוך שהיא מכריחה אותן לצעוק "להפוך לגברים". האירוע זכה לביקורת חריפות מצד ארגוני זכויות אדם.[124]

בשנת 2018, העיר פריאמן בסומטרה העבירה תקנה לקנוס את תושביה ההומואים במיליון רופי אינדונזי (70 דולר) על הפרת "הסדר הציבורי" על ידי איסור "מעשים הנחשבים להט"בים". התקנה אוסרת מערכת יחסים בין זוגות חד מיניים בטענת "מעשים לא מוסריים" ואוסרת על התושבים להציג קרוס-דרסינג. מספר ערים במחוז סומטרה המערבית, נקטו בתגובה צעדים לצמצום כוחן של קבוצות עבור זכויות להט"ב באזור.[125]

במרץ 2019, אינדונזי בן 30 הגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בסמרנג במרכז ג'אווה תביעה נגד המשטרה המחוזית בטענה שהפרה את חוק האפליה בטענה שהוא פוטר על היותו הומו לאחר שעמיתים הוציאו אותו ואת בן זוגו בכוח מהארון והגיש בנוסף תלונה לנציבות זכויות האדם.[126][127] במאי 2019 דחה בית המשפט את התביעה. עורך דינו קבע כי צוות השופטים החליט כי הם אינם יכולים להמשיך ולבדוק את המקרה מכיוון שהיה צריך לערער לראשונה על הפיטורים לרשויות במשטרת ג'אווה המרכזית כאשר קיבל את מכתב הפיטורים לפני שפנה להגשת תביעה.[128]

ביוני 2019, ראש אוכלוסיית התכנון המשפחתית, תייג את אזרחי הלהט"ב במדינה כ-"אויב העיקרי של הפיתוח הלאומי".[129][130]

אפגניסטן

הומוסקסואליות באפגניסטן היא פלילית ונענשת בהוצאה להורג על פי חוק השריעה האסאלמי. אנשי קהילת הלהט"ב האפגנית נאלצים לשמור על נטייתם החד-מינית בסוד מהציבור מחשש להטרדות, הפחדות, רדיפות ומוות בשל הומופוביה רחבה. אופיה הדתי של האומה והיעדר השכלה ציבורית בנושא מגבילים כל הזדמנות לדיונו הציבורי, כאשר כל אזכור של הומוסקסואליות ומונחים קשורים נחשב לטאבו או קשורים לעיתים קרובות לזנות ופדופיליה. דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 דיווח כי חברי קהילת הלהט"ב האפגנית הצהירו כי הם ממשיכים להתמודד עם אפליה, תקיפה, אונס ומעצר מצד כוחות הביטחון והחברה בכלל.[131]

בשנת 2009 פרסם גבר אפגני בשם חמיד זאהר את ספרו המדבר על חייו כהומוסקסואל במדינה, וכיצד נאלץ לעזוב את שטחה כדי להימנע מהתקפות הומופוביות. מכיוון שספרו עוסק בהומוסקסואליות וביקורת על הומופוביה, לא ניתן היה להפיצו באפגניסטן עצמה. לאחר מכן משפחתו של זהר ניתקה עמו כל קשר.

בשנת 2011, כתבי חדשות אפגניים ראיינו גברים עם סמלי להט"ב על רכביהם. המרואינים אינם היו מודעים למשמעותם של דגלי הגאווה והמדבקות בעוד כי חשבו "שזו רק עוד אופנה מערבית". לאחר מכן החלו להסירם במהירות עבור "הימנעות מתפיסתם כעם התומך בזכויות להט"ב".[132]

בהוטן

בערות לגבי הומוסקסואליות נפוצה בשל סטריאוטיפים על להט"בים בתרבות הפופולרית בבהוטן.[133] על פי סקר משולב של מעקב ביולוגי והתנהגותי משנת 2016 (IBBS), למעלה מ-42% מהנשים הטרנסג'נדריות ו-23% מהגברים ההומואים והביסקסואליים במדינה ניסו להתאבד יותר מפעם אחת בשל דחייה מהסביבה. הסקר גם מצא כי נשים טרנסג'נדריות וגברים הומואים וביסקסואליים היו לעיתים קרובות קורבנות של "אלימות פיזית ומינית קיצונית".[134] דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 הצהיר כי חברי קהילת הלהט"ב הבהוטאנית דיווחו על מקרים של אפליה וסטיגמה חברתית המבוססת על נטייה מינית.[135] מחקר שנערך בשנת 2019 כדי לראות כיצד סעיף 213 אשר עסק בהפללה של הומוסקסואליות במדינה השפיע על הקהילה הראה כי 69% מהנשאלים הרגישו השפעה לרעה בחיי היום יום.[136]

היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין לראשונה בבהוטן בשנת 2016 אשר במהלכו, משרדי האו"ם במדינה פתחו בקמפיין מקוון להגנה על זכויות אזרחי להט"ב בהוטנים והניפו לראשונה את דגל הגאווה במטהם. ציון האירוע נצפה בכל שנה מאז.[137][138]

בנגלדש

בבנגלדש ישנה התנגדות חריפה כלפי הומוסקסואליות. גישה עוינת זו נובעת מתרבות שמרנית במדינה, כאשר כ-90% מהאוכלוסייה מכריזים על עצמם כמאמיני האסלאם אשר רואים הומוסקסואליות כ-"לא מוסרית", "לא נורמלית", "פשע חברתי" ו-"שונאי מוסר".[139] הומוסקסואליות אינה חוקית במדינה, על פי חוק אשר עבר בירושה מסעיף 377 של מהראג' הבריטי משנת 1860 לפיו הומוסקסואלים נענשים עד מאסר עולם.[140][141] דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 מצא כי, "קבוצות להט"ב בנגליות דיווחו שהמשטרה השתמשה בחוק כעילה להציק לאנשי להט"ב, כמו גם לאלה שנחשבים לנשיים ללא קשר לנטייתם המינית".

ב-23 ביולי 2013 נעצרו זוג לסביות על נישואים בחשאי ואוימו בעונש מאסר עולם.[142] באופן דומה, זוג לסביות נוסף נעצר באוקטובר אותה שנה בגין קיום מערכת היחסים שלהן אשר הוגדרה לפי סעיף 209, "עיסוק בפעילויות לא חברתיות".[143]

באפריל 2016 נהרג פעיל הלהט"ב והמייסד והמוציא לאור של "Roopbaan", מגזין הלהט"ב היחיד במדינה, יחד עם מהוב הרב טנוי, פעיל להט"ב בנגלי נוסף. אנסאר-אל-אסלאם, קבוצה טרור הקשורה לאל-קאעדה, לקחה אחריות על מעשי הרצח והודתה כי פעילי הלהט"ב אישרו את נטייתם ההומוסקסואלית ולכן היו "צריכים להיהרג על פי חוקי השריעה".[144]

במאי 2019 הואשמו שמונה איסלאמיסטים קיצונים על ידי משטרת בנגלדש בגין הרציחות. ארבעה מתוך השמונה נמצאים במעצר והמשטרה עודנה בחיפושים אחר הנאשמים הנוספים.[145]

ברוניי

הומוסקסואליות היא פלילית בברוניי על פי חוק השריעה האסלאמי ונענשת במוות, 100 הצלפות על ידי מלקות או בסקילת אבנים. הומוסקסואלית נשית נידונה לעונשי 40 הצלפות או מאסר. פני החוק הנוכחי, הומוסקסואליות הייתה נענשת עד 10 שנות מאסר אם כי בשנת 2014 הודיע חסן אל-בולקיה, סולטאן ברוניי כי יתחיל להטיל חוק השריעה במדינה אשר היה אמור להיחקק ב-3 באפריל 2019. אם זאת הושהה. השחקן האמריקאי ג'ורג' קלוני, המנחה אלן דג'נרס והזמרת הבריטית דואה ליפה קראו להחרים את בתי המלון של אל-בולקיה לאחר הצגת החוקים.[146][147]

בשנת 2011, אקדמאים באוניברסיטת ברוניי ערכו מחקר רשמי על הומואים ברוניים. המחקר הדגים כיצד בחרו לשמור על שתיקה ודיסקרטיות בנוגע לנטייתם המינית כתוצאה מהומופוביה רחבה ומצא רק כ-29 משיבים אשר היו מוכנים להיסקר בעוד כי חלקם הוגדרו כזרים.[148]

פרויקט ברוניי, שהוקם בשנת 2015, מבקש לקדם זכויות אדם, לרבות חופש דת, חופש ביטוי וזכויות להט"ב בברוני באמצעות מדיה חברתית. הקבוצה ארגנה אירוע קהילתי פרטי בשנת 2016, שציין את היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה הראשון של ברוניי.[149]

האיים המלדיביים

הומוסקסואליות היא פלילית באיים המלדיביים על רקע חוקי השריעה האיסלאמיים ונענשת עד 8 שנות מאסר עם אפשרות להצלפות, קנסות, מעצר בית או גירוש. עם זאת, הומוסקסואלים אינם מועמדים לדין לעיתים קרובות אך אפליה על רקע נטייה מינית מתרחשת לעיתים קרובות ואנשי להט"ב נתונים לפשעי שנאה והפרות של זכויות אדם.[150]

בשנת 2013, דווח כי בלוגר מלדיבי בשם הילת רשיד היה קורבן פיגוע אלים מחוץ לביתו בשל היותו הומוסקסואל גלוי.[150] מאמר שנערך בניו זילנד ב-2014 דיבר על אברהם נעים שקיבל מקלט במדינה בשל רדיפתו שעמדה בפניו בהיותו הומוסקסואל במלדיביים. במהלכו, נאמר כי משרד העסקים, החדשנות והתעסוקה העניק לנעים מעמד של פליט מכיוון שהוגדר כמי שנמצא "בסיכון לפגיעה חמורה מצד סוכני מדינה וסביר להניח שיעמוד לרדיפות נוספות על היותו הומו בגלוי בחזרתו למלדיביים".[151] כך אישר איבראהים מועז, דובר משרד הנשיא, שהעיר כי מבקשי מקלט מחוץ למדינה מסיבות של אפליה נטייה מינית יעמדו לדין עם חזרתם.[152] אף שהומופוביה ניכרת באיים המלדיביים, המדינה מוגדרת כיעד פופולרי לחופשות בקרב זוגות חד מיניים אשר ממעטים לחוות את המציאות של החוק האיסלאמי במדינה בשל ענף התיירות הרב ממדינות מערביות.[153]

פעילי ארגון הלהט"ב, "Rainbow Warriors" הצהירו כי תנועת הלהט"ב המקומית במלדיביים מוגבלת ברובה לעולם הווירטואלי הפועלת באינטרנט בשל חוסר ודאות ועוצמת ההומופוביה במדינה.[154][155]

בשנת 2015 נעצרו שני גברים מקומיים בביתם הפרטי באחד האיים באשמת הומוסקסואליות בעקבות תלונה של תושב.[155]

מועצת זכויות האדם, בשנת 2015, המליצה למלדיבים להאיץ את פעולתה לקראת חקיקת חקיקה נגד אפליה בה יובטח שתכלול "איסור אפליה על רקע נטייה מינית, ומאבק בסטיגמציה ושוליות של הומוסקסואלים בחברה". המלצות אלו צוינו על ידי הממשלה אך לא התקבלו.

הודו

 
מפגינים מוחים תחת הבניין הראשי של דלהי נגד הומופוביה בהודו, 2019

למרות מגמה חזקה לטובת זכויות להט"ב בהודו מאז 2018, קיימת כמות ניכרת של הומופוביה בקרב האוכלוסייה ההודית, כאשר בערך אחד מכל ארבעה נסקרים מתנגד למערכות יחסים הומוסקסואלית על פי סקר דעת קהל. ניסיונות התאבדות בקרב אנשי להט"ב במדינה שכיחים עקב הומופוביה. בתחילת 2018 התאבדו זוג לסביות והשאירו פתק התאבדות בו נכתב: "עזבנו את העולם הזה כדי לחיות אחת עם השנייה. העולם לא איפשר לנו להישאר ביחד".[156]

עדויות שנמסרו לבג"ץ בשנת 2007 תיעדו כיצד הומוסקסואל שנחטף על ידי המשטרה בדלהי נאנס על ידי שוטרים במשך מספר ימים ונאלץ לחתום על הודאה בהיותו הומוסקסואל באומרו "אני גנדו" (מונח גנאי להומוסקסואלים).

בשנת 2011 נרצחו זוג לסביות על ידי אחייניהם בשל היותן במערכת יחסים "לא מוסרית".[156] על פי דיווחים של הארגון הפעיל קאוויס חומסאפר נאמנות, שני חמישים מההומוסקסואלים במדינה התמודדו עם סחיטה לאחר פסיקת בית המשפט העליון בשנת 2013.[157]

בשנת 2018, הודו הפכה פעילות הומוסקסואלית במדינה לחוקית על ידי פסיקת בית המשפט העליון. שופטי העליון קבעו בין היתר כי, "ההיסטוריה חייבת התנצלות לאנשי הלהט"ב ולמשפחותיהם. הומוסקסואליות היא חלק מהמיניות האנושית. יש להם את הזכות לחיות בכבוד וללא אפליה" ו-"על פי ההיסטוריה קשה לתקן עוול. אבל אנחנו יכולים לקבוע את המסלול לעתיד. מקרה זה כרוך בהרבה מעבר להפיכת הומוסקסואליות לחוקית. מדובר באנשים שרוצים לחיות בכבוד". בנוסף, קבעו השופטים שכל אפליה על רקע נטייה מינית מהווה הפרה של החוקה ההודית באומרם: "נטייה מינית היא אחת התופעות הביולוגיות הרבות שהן טבעיות וטבועות באדם ונשלטות על ידי גורמים נוירולוגיים וביולוגיים. מדע המיניות העלה תיאוריה שאדם אינו שולט במידה מועטה על מי שהוא נמשך. כל אפליה על רקע הנטייה המינית של האדם תגרור פגיעה בזכות היסוד של חופש הביטוי".[158]

ב-17 במאי 2018, היום הבינלאומי נגד הומופוביה, צוין בפעילויות ברחבי המדינה בהם: בבופאל, דלהי, מומבאי, קולהאפור, טריוונדרום ולאקנאו בתמיכת כ-33 שגרירויות זרות.

הפיליפינים

נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, התבטא בשנת 2019 כי פעם היה הומוסקסואל, אך "נרפא בזכות נשים יפיפיות" והפך "שוב לגבר". ב-2015, שנה לפני שנבחר לנשיאות, אמר שגם הומואים "נבראו על ידי אלוהים ולכן הדת צריכה להכיר בהומוסקסואליות" והוסיף כי "נישואים חד מיניים זה טוב. לכולם מגיע להיות מאושרים", אם כי לאחר ניצחונו בבחירות, ב-2016, קרא לשגריר ארצות הברית בפיליפינים: "הומו בן זונה", ושנה לאחר מכן הצהיר כי "אנחנו קתולים. ויש קוד אזרחי שבו אתה יכול להתחתן רק עם אישה, ואישה יכולה להתחתן רק עם גבר. זה החוק בפיליפינים".[159] דוטרטה השתמש לא פעם במונחים כגון "באקלה" או "באות", מילות סלנג להומוסקסואלים, כעלבונות ליריביו הפוליטיים. בינואר 2019 תקף דוטרטה בישופים קתולים במדינה וטען שרובם הומואים לאחר שהכנסייה מתחה ביקורת על צורת מלחמתו בסמים והצהיר כי "רק אני יכול לומר שהבישופים הם בני כלבים, לעזאזל... רובם הומואים. הם צריכים לצאת מהארון".[160]

 
מפגינה מוחאת נגד הומופוביה במהלך מצעד הגאווה במנילה, הפיליפינים, 2016

במאי 2004 קיבלו מפיקים של מספר תוכניות טלוויזיה תזכיר מכיסא המועצה לביקורת וסיווג סרטים וטלוויזיה (MTRCB), אזהרה מפני תיאורים חיוביים של מערכות יחסים בין לסביות פיליפיניות בה נכתב כי "מערכות יחסים הומוסקסואליות הן חריגות/סטייה בתוכניות טלוויזיה בפריים-טיים".

עבור קהילות מוסלמיות בפיליפינים, התמודדות עם הומוסקסואליות היא עניין של חטא וכפירה. העיר מאראווי, שהכריזה על עצמה כ-"עיר אסלאמית", הצהירה על מדיניות המאפשרת אפליה של אנשי להט"ב והומוסקסואליות היא פלילית בשטחה מאז 2004. המדיניות טרם ניתנה לערעור בבית המשפט. מוהאגר איכבל, מנהיג בכיר בקבוצת ה-"MILF" (חזית השחרור האיסלאמית של מורו) הצהיר באומרו כי "אין לנו מדיניות להרוג הומואים ולסביות, אך אנו מרתיעים הומוסקסואליות". ההצהרה הגיעה לאחר דיווחים על כך שאנשי להט"ב נמלטים ממאראווי בשל הומופוביה רחבה וזינוק של דיווחים על התעללות בבתי ספר כלפי תלמידים להט"בים אשר עלתה בהתמדה.[161] בשנת 2012, עלונים ושידורי רדיו ממקורות לא מזוהים שוחררו בקמפוס אוניברסיטה בעיר בה נאמר כי כל אנשי הלהט"ב צריכים להתרחק מהעיר, אחרת יירצחו באמצעות "וואג'יב" הידועה כ-"חובה מוסלמית". דיווחים מצאו כי בתוך 4 שנים, 8 חברי להט"ב קרובים של טרנסוואנית מוצהרת בעיר נרצחו.[162]

בשנת 2011 ערך ריאן ת'ורסון במאמרו "Capably Queer: Exploring the Intersections of Queerness and Poverty in the Urban Philippines" מחקר על אנשי להט"ב בפיליפינים בה קבע מבחינת בטיחות ואבטחה, כי 55% ממשיביו הוטרדו ברחוב, 31.2% נשדדו, 25% הותקפו פיזית, 6.25% הותקפו מינית, 5% שרדו ניסיון רצח ו-5% היו קורבנות לסחיטה מצד ​​המשטרה.[163]

הרפובליקה העממית של סין

ב-31 בדצמבר 2015 פרסם איגוד תעשיית הפקות הדרמה בטלוויזיה של סין קווים מנחים חדשים אשר כללו איסור על הצגת מערכות יחסים חד מיניות בטלוויזיה. התקנון קבע כי "אף דרמה בטלוויזיה לא תציג מערכות יחסים מיניות חריגות והתנהגויות כגון גילוי עריות, יחסים חד מיניים, סטייה מינית, תקיפה מינית, התעללות מינית, אלימות מינית וכן הלאה" אשר החל להשפיע בנוסף על הצגת אנשי להט"ב בדרמות אינטרנטיות.[164][165]

ביוני 2016 בית משפט במחוז הנאן פסק כי בית חולים לחולי נפש בעיר ז'ומאדיאן חייב להיתנצל ולפצות גבר הומוסקסואל בשם יו הו ב-5000 יואן (735 דולר) בגין העברתו בניגוד לרצונו בשנת 2015 "טיפול המרה". עובדי בית החולים אילצו את וו לקחת תרופות וזריקות במשך 19 ימים לאחר שאבחנו אותו לדבריהם עם "הפרעת העדפה מינית".[166]

בפברואר 2016 נאסר על שידור סדרת הטלוויזיה הסינית, Addicted, לשידור מקוון של 12 פרקים לעונה בת 15 פרקים בשל הצגתה מערכות יחסים הומוסקסואליות. יוצרי הסדרה העלו בתגובה את שאר הפרקים לאתר יוטיוב.[167]

בשנת 2017, אמור היה להתקיים אירוע להט"ב בשיאן. עם זאת, המארגנים טענו כי לאחר מעצרם וקבלת איומים מצד המשטרה, האירוע בוטל.[168][169][170]

באפריל 2018 החליטה "Sina Weibo", אחת מפלטפורמות המדיה החברתית הפופולרית ביותר במדינה, לאסור על הצגת כל הנושאים הקשורים לקהילת הלהט"ב.[171] הדבר עורר במהירות ביקורת חריפה מצד הציבור ויומון העם, העיתון הרשמי של מפלגת השלטון, המפלגה הקומוניסטית הסינית. הביקורות כללו שימוש בהאשטאג "#IamGay" (אני הומוסקסואל) להפגנת סולידריות עם קהילת הלהט"ב הסינית אשר נצפה יותר מ-240 מיליון פעמים בפלטפורמה.[172] מספר ימים לאחר מכן "Sina Weibo" ביטלה את האיסור. סינים רבים פירשו את תגובת יומון העם כאות לכך שהממשלה עשויה לרכך את יחסה לזכויות להט"ב. עם זאת, קמפיין לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה בקמפוסים בבתי הספר נאסר על ידי פקידים ממשלתיים כעבור חודש בלבד.[173]

במאי 2018, איגוד השידור האירופי חסם את "Mango TV", אחד הערוצים הנצפים ביותר בסין, כתוצאה מחששות שלילים של השלטון מלשדר את גמר אירוויזיון 2018 לאחר שכלל את הופעתו של הזמר האירי ראיין או'שונסי, שתיאר שני רקדנים גברים ורקע של דגלי גאווה במהלך הופעתו במסגרת ייצוגה של שווייץ.[174]

מספר ימים לפני ציונו של היום הבינלאומי נגד הומופוביה בשנת 2018, שתי נשים אשר ענדו תג עם סמל דגל הגאווה הוכו על ידי שלושה מאבטחים בבייג'ינג. חברת האבטחה פיטרה את המאבטחים המעורבים זמן קצר לאחר מכן.[172]

בשנת 2018, סופרת אשר כתבה רומן בנושא מערכת יחסים חד מינית בין זוג גברים, נידונה ל-10 שנים ו-6 חודשי מאסר בפועל על "הפרת חוקי גסויות".[175] באותה שנה, גנן הומוסקסואל מצ'ינגדאו תבע את גנו לשעבר לאחר שפוטר מעבודתו, בעקבות פוסט ברשתות החברתיות שפרסם על השתתפותו באירוע להט"ב.[176] על גן הילדים גזר בית המשפט לפצותו על שישה חודשי שכר. הגן הגיש ערעור בדצמבר של אותה שנה על הפסיקה.[176]

על רקע הביקורת ההולכת וגוברת על החמרת הדרתה של זכויות להט"ב בסין בתקשורת תחת שלטונו של הנשיא שי ג'ינפינג,[177][178][179] פסטיבל הסרטים הבינלאומי בבייג'ינג עורר מחלוקת כאשר ב-2018 אסרה הממשלה על הפסטיבל להציג את קריאת זכיית פרס האוסקר של סרט ההתבגרות, קרא לי בשמך, אשר מציג מערכת יחסים הומוסקסואלית בין השחקנים ארמי האמר וטימותי שאלאמה.[180][181]

וייטנאם

בשנת 2001, סקר מצא כי 82% מהווייטנאמים סבורים שהומוסקסואליות "לעולם אינה מקובלת".

בשנת 2002 הכריזה התקשורת המנוהלת על ידי הממשל כי הומוסקסואליות היא "רוע חברתי" הדומה לזנות, הימורים ושימוש בסמים בלתי חוקיים והבטיחה כי תתקיים חקיקה שתאפשר לממשלה להילחם בהומוסקסואליות ולעצור יחסים בין זוגות חד מיניים. פרסומים כגון "Thế Giới Phụ Nữ" ו-"Tiếp thị & Gia đình" דיברו על הומוסקסואליות כמחלה ו-"התנהגות סוטה שאינה תואמת את המוסר הטוב והמנהגים הנכבדים של וייטנאם".[182]

בספטמבר 2010 פרסמה מהדורת האינטרנט של העיתון "Tuoi Tre", מכתב של נער בן 18 המתאר את התמודדותו הקשה עם משפחתו לאחר שגילו שהוא הומו. המכתב קיבל מאות תגובות תומכות מצד קוראים אחרים שהובילו את האתר לסיים אותו בראיון עם ד"ר הוינה ואן סון, מהבולטים במחלקת הפסיכולוגיה באוניברסיטה הפדגוגית בהו צ'י מין סיטי. לאחר מכן, בפעם הראשונה, התקשורת הממלכתית הגדולה הסכימה כי "הומוסקסואליות היא נורמלית".[183]

דו"ח "USAID" מ-2014 קבע כי 54% מתלמידים להט"בים הצהירו שבית הספר שלהם איננו מקום בטוח עבורם אשר כתוצאה מכך רבים מתוכם נשרו מלימודיהם. מבין אלה שחוו אלימות, שליש אמרו שהם חושבים להתאבד וכשמחצית מאלה ניסו זאת. אחוז הנושרים היה גבוה יותר בקרב תלמידים טרנסג'נדרים (85%).[184]

מחקר שנערך בשנת 2015 גילה כי כ-44% מתלמידי להט"ב ווייטנאמיים בגילאי 14–22 התמודדו עם סטיגמה, אפליה ואלימות הומופובית בשל זהותם. מחקר נוסף שנערך על ידי אונסק"ו באותה שנה מצא כי 19% מהתלמידים ראו את תופעת הבריונות כנגד סטודנטים להט"בים כ-"לא מזיקה". 70% מההורים בהאנוי הצהירו כי לא יתנו לילדיהם לדבר עם סטודנטים הומואים, וחלקם סברו שטיפול המרה יכול לעזור להם "לרפאם".[185]

טג'יקיסטן

אנשי להט"ב נוטים להתמודד עם אפליה תכופה, הטרדות ואלימות הומופובית מצד הרשויות וציבור הרוב המוסלמי בטג'יקיסטן.[186][187][188] למנהיגים דתיים אסלאמיים ישנה השפעה משמעותית על עמדתה של החברה הטג'קית בנושא הומוסקסואליות. המופתי העליון של טג'יקיסטן סיידמוקארם עבדולקודירזודה גינה בפומבי מערכות יחסים חד מיניות, וכינה אותן "אסון". בנוסף, גינה מדינות שהותירו נישואים חד מיניים, והתבטא נגד פעילי זכויות אדם וחוקים המגינים על אנשי להט"ב מפני אפליה.[189][190][191]

מספר פסיכולוגים ורופאים טג'יקיים רואים בהומוסקסואליות סוג של התמכרות הדומה לסמים ואלכוהוליזם ומספקים "שיטות ריפוי" להומוסקסואלים.[192][193]

בשנת 2017 ערכו הרשויות "רשימה רשמית" של אזרחי להט"ב בעקבות שתי פעולות מדינה בשם "מוסר" ו-"טיהור".[188][194]

טורקמניסטן

הומוסקסואליות היא פלילית בטורקמניסטן ועונשה 5 שנות מאסר לכל היותר. חקירותיהן של הנאשמים משפילות בצורה גסה וכוללות עינויים מצד גורמים מהמדינה ושאינם ממשלתיים, תביעות חוזרות ונשנות עלולות לגרום לשיקום חובה למרפאות פסיכיאטריות. המדינה דחתה בעקביות ליישם חקיקה נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב, אף על פי שהתבקשה על ידי מספר מדינות בעת שלוש סקירות תקופתיות אוניברסליות. בדיאלוג עם אגפים שונים של האו"ם, טורקמניסטן הצדיקה את המסגרות המפלות בטענה כי "כל סטיה היא איום פוטנציאלי למרקם המסורות והחברה הטורקמניות".[195]

באוקטובר 2019, רופא הומוסקסואל מוצהר עונה על ידי מנגנון המדינה במשך תקופה ארוכה, לפני שנעלם זמנית.[196]

במאי 2020 נעצרו מספר אישים ידועים מתעשיית הדוגמנות הטורקמנית באשמת הומוסקסואליות. לסביות טורקניות קיבלו מקלט בארצות הברית, והומואים טורקנים חיפשו מקלט באיחוד האירופי.[197][198]

בפברואר 2021 ציינה ממשלת טורקמן בפני לשכת הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם בנוגע לכוונות "לשקול מחדש את הנימוק של המאמר המפליל יחסים הומוסקסואלים בהסכמה" ו-"ללמוד את האפשרות להכניס חקיקה נגד אפליה כלפי להט"ב".[199]

יפן

נכון לשנת 2021, נטייה מינית וזהות מגדרית אינן מוגנות על ידי חוקי זכויות האזרח הלאומיים, מה שאומר שבפני להט"בים יפנים ישנם מקרים משפטיים איתם הם מתמודדים עם אפליה בתחומים כמו תעסוקה, חינוך, דיור, בריאות ובנקאות. על פי סקר מעבדת הגיוון של "Dentsu" בשנת 2018, יותר מ-65% מאנשי קהילת הלהט"ב היפנית שנשאלו הצהירו כי לא יצאו לאף עבודה בציבור או בבית כתוצאה מהומופוביה.[200] בנוסף, בני זוג מאותו המין אינם נכללים בחוק למניעת אלימות בני זוג והגנה על קורבנות במדינה.[201] יפן מוגדרת כמדינה היחידה ב-"G7" שעדיין לא הכירה בזוגות חד מיניים בחוק.[202]

בשנת 1990, האגודה היפנית לתנועה לסבית גאה (OCCUR) זכתה בתיק בית משפט נגד מדיניות ממשלתית בטוקיו שמנעה מבני נוער הומוסקסואליים ולסביות להשתמש ב-"בית המטרופוליטן לנוער" בשל נטייתם המינית.[203]

בשנת 2017 הוסיף משרד החינוך נטייה מינית וזהות מגדרית למדיניות הבריונות הלאומית שלו.[204][203] המדיניות מחייבת כי על בתי הספר למנוע בריונות הומופובית וטרנסופובית של תלמידים על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית על ידי "קידום הבנה נכונה של מורים בנושא... נטייה מינית או זהות מגדרית וכן על ידי הקפדה ליידע את הצעדים הנדרשים של ביתי הספר בעניין זה".

בינואר 2018, לאחר תקרית בולטת בשנת 2015, שבה סטודנט הומוסקסואל באוניברסיטת היטוצובאשי התאבד לאחר שהוצא מהארון בניגוד לרצונו, העבירה העיר קוניטאצ'י פקודה "נגד אאוטינג" לקידום הבנת הקשיים של אנשי להט"ב להיות גלויים בנוגע לנטייתם המינית.[205] מחוז מיה העביר גם חוק נגד הסוגיה ביוני 2020.[206]

באוקטובר 2020 דיווח עיתון התקשורת הבריטי הגרדיאן כי מלונות לשהייה קצרה ביפן עדיין מפלים גברים הומוסקסואליים עם שותפיהם אף על פי שאפליה זו איננה חוקית על פי חוקי הלינה היפניים.

במאי 2021 הואשמה מפלגון השלטון השמרנית של יפן, המפלגה הליברלית-דמוקרטית, בהפרת האמנה האולימפית לאחר שלא העבירה הצעת חוק להגנה על זכויות של אנשי להט"ב, במהלך דיונים שכללו התפרצויות הומופוביות מצד חברי פרלמנט שמרניים. פגישות סגורות שהתקיימו במאי לדיון בהצעת חוק שהוצעה על ידי מפלגות אופוזיציה, הסתיימו ללא הסכמה לאחר שחלק מחברי המפלגה אמרו כי זכויות המיעוטים "הלכו רחוק מדי". כישלון הגיבוי לחוק המוצע נידון לאחר מכן על ידי ארגוני זכויות אדם שהצהירו כי הגיעה למפלגה "מדליית זהב להומופוביה".

לאוס

בשנת 2013 דיווח משרד החוץ של ארצות הברית כי "אפליה חברתית המבוססת על נטייה מינית ואנשים החיים עם HIV/איידס" נפוצה ברחבי לאוס, וכי חיי קהילת הלהט"ב בשטחה תוארו כ-"בלתי נראים" אם כי ראו עלייה בנראות בשנים האחרונות.[207] ממשלת המדינה חסמה את הגישה לדפי אינטרנט בנושא להט"ב בעבר והדיונים בנושא זכויות להט"ב בלאוס בתקשורת הם נדירים, אם כי טרנסקסואלים נראים למדי בתרבות כאנשי בידור.[208]

בשנת 2015, חברי ארגון הלהט"ב, "Proud to be Us Laos" ציינו במדינה את היום הבינלאומי הראשון נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (IDAHOT) בתמיכת ארגון האיחוד האירופי. ציונו דווח גם בטלוויזיה הלאומית, ערוץ טלוויזיה ממשלתי.[209][210]

מונגוליה

במונגוליה, לא קיימים חסמים דתיים בנוגע להומוסקסואליות, שכן הדת הדומיננטית, הבודהיזם הטיבטי, שותקת על הומוסקסואליות והומופוביה נחשבת לסוג של לאומנות.[211] עד לאחרונה, אלימות ואפליה כלפי אנשי להט"ב במדינה היו נפוצות למדי ולעיתים קרובות לא דווחו למשטרה.

בשנת 2001, דווח כי אישה לסבית מונגולית נאנסה, נחטפה ונדקרה על ידי שני גברים.

בפברואר 2014, גבר הומוסקסואל הותקף מינית על ידי קבוצה נאו-נאצית. בעקבות סערה ציבורית מצד קהילת הלהט"ב וארגוני החברה האזרחית כלפי האירוע, ממשלת מונגוליה הודיעה במאי 2014 כי תשקול חקיקה נגד אפליית אנשי להט"ב עבור הגנה.

ב-3 בדצמבר 2015, הפרלמנט המונגולי אימץ חוק פלילי חדש המכסה פשעי שנאה, כשהסיבות המוגנות כוללות נטייה מינית, זהות מגדרית ומצב בריאותי, מה שהופך את מונגוליה לאחת ממדינות אסיה הראשונות המחוקקות רמת הגנה כזו עבור אנשי להט"ב בשטחן.[212] כניסתו של החוק הפלילי תוכננה ל-1 בספטמבר 2016. עם זאת, הקבינט החדש שנבחר דחה את התאריך ל-1 ביולי 2017. החל מאוגוסט 2018, מרכז הלהט"ב הכשיר יותר מ-300 שוטרים, תובעים ושופטים להכשרת במה עוסקים פשעי השנאה וכיצד להתמודד איתם כראוי.[213] למרות זאת, דיווחים מקומיים ופעילי זכויות להט"ב מצהירים כי המשטרה ממשיכה להתעלם ואינה מתייחסת ברצינות לתלונות על אירועים הומופובים, וכי פעמים רבות תוקפים אלו אינם נושאים עונש כלשהו.[214]

בשנת 2016, המדינה תמכה במינויו של מומחה עצמאי שיזהה מה גורם לאלימות והומופוביה כלפי אנשי להט"ב במונגוליה, וימצא דרכים להגנה בקרב הקהילה.[215]

בדצמבר 2018 ערך מרכז הלהט"ב במדינה ניסוי חברתי באולן בטור, והציב שלושה אנשי להט"ב (הומו, לסבית וטרנסג'נדר) בצד הכביש וצפה בתגובות העוברים. התגובות היו מעורבות, החל מאיומי מוות והערות שליליות לתגובות חיוביות אשר מצאו כי הציבור מסביר פנים יותר כלפי לסביות וטרנסג'נדרים מאשר עבור הומוסקסואלים.[216]

מזרח טימור

במזרח טימור קיימת לכנסייה הרומית-קתולית יש השפעה חזקה במדינה והיא הייתה המתנגדת העיקרית לסעיף החוקתי להגנה על אנשים להט"ב מהאפליה. בשנת 2002, כשהסעיף נדון בפרלמנט, פוליטיקאי נוצרי בולט טען כי "אין הומואים במזרח טימור" וכינה הומוסקסואליות כ-"מחלה".[217]

אפליה ואלימות מצד בני משפחה והחברה הרחבה ממשיכים להשפיע על אנשי להט"ב.[218] סקר שנערך בקרב 57 נשים לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות ב-2017 מצא כי 86% מהנשאלות חוו אלימות פיזית ופסיכולוגית כאחד, כולל אלימות במשפחה, נישואים בכפייה וניסיונות של בני משפחה לשנות את נטייתן המינית או זהותן המגדרית.[219][220]

ב-29 ביוני 2017 התקיים מצעד הגאווה הראשון במדינה בעיר הבירה דילי עם דיווחים של 500 משתתפים.[221] באותו שבוע הכריז ראש הממשלה רואי מריה דה אראוג'ו כי "אפליה, חוסר כבוד והתעללות כלפי אנשים בגלל הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם אינם מספקים שום תועלת לאומה שלנו" והוסיף כי, "לכל אדם יש פוטנציאל לתרום להתפתחות האומה שלנו, כולל קהילת הלהט"ב".[222][223]

באפריל 2019, שר הרפורמה החקיקתית והפרלמנטרית של מזרח טימור, קרא להפסיק את האפליה כלפי אנשי להט"ב באומרו, "חוקים ברבריים והתייחסות מפלה לקבוצות שוליים חייבים להסתיים". יתר על כן, בתגובה לטענות שהועלו בפרלמנט הלאומי על ידי שני חברי פרלמנט, הוא הודיע כי יבקש בירור רשמי בנוגע לטענות על התנהגות לא כחוק לחולים נכים וללהט"בים בבית החולים הלאומי בדילי.[224]

מיאנמר

הומוסקסואלית היא פלילית במיאנמר משנת 1861 גם אם מעשיה נעשו בהסכמה או באופן פרטי לתקופת מאסר של 10 שנים.[225] המוסר החברתי של המדינה בנוגע למיניות האנושית תואר כ-"שמרני ביותר" וגברים הומואים מתוארים בסטיגמות, בייחוד החולים ב-HIV/איידס.[226] במסורת הבודהיסטית המקומית, אלה הנולדים כלהט"בים נתפסים כעומדים בפני עונש על חטאים שביצעו בחייהם הקודמים.[227][228] מבחינה היסטורית, השילוב של הומופוביה רשמית, מודעות ציבורית מוגבלת וחוסר מודלים לחיקוי בקהילה במדינה, הפכו את אנשי הלהט"ב לבלתי נראים בחברה הבורמזית.[229]

אונג מיו מין הוא הומוסקסואל גלוי אשר היה מעורב בחזית הדמוקרטית של כל הסטודנטים בבורמה (ABSDF). בשנת 2005, דיבר על תהליך יציאתו מהארון ועל ההומופוביה הקיימת במדינה.[230]

מיאנמר ציינה את אירועי הגאווה הראשונים בשטחה במספר ערים ברחבי המדינה בשנת 2012, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה.[231]

בשנת 2016, "התאומים" שוחרר והפך לסרט הלהט"ב הראשון בקולנוע של מיאנמר אשר התנגד בגלוי נגד חוקי הפליליות כלפי הומוסקסואליות במדינה.[232][233]

בסוף יוני 2019, צעיר הומו, קיאו זין ווין, שעבד כספרן באוניברסיטה הקיסרית במיאנמר ביאנגון, ביצע התאבדות לאחר הטרדות והתנכלויות מתמשכות מצד עמיתים על רקע נטייתו המינית. לפני התאבדותו, שיתף מסר בחשבונו בפייסבוק אשר כלל את המשפט "ניסיתי, אבל כבר לא יכולתי לסבול את הבריונות". יותר מ-600 איש השתתפו בהלווייתו, ודגל הגאווה שלו היה עטוף סביב ארון קבורתו. האוניברסיטה פתחה בחקירת הנושא והשעתה שלושה אנשי צוות. הוועדה הלאומית לזכויות אדם במיאנמר פתחה בחקירה נפרדת וקראה לחוקק הוראות נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב. עיתון הלהט"ב האינטרנטי, PinkNews, דיווח כי הנושא "עורר שיחה לאומית" בנושא זכויות להט"ב במיאנמר.[234][235][236]

מלזיה

הומוסקסואליות היא פלילית במלזיה ונענשת ב-20 שנות מאסר, קנסות, הצלפת מלקות וגירוש. לעיתים דווח כי הוצאות להורג, עינויים ומכות הם עונשים "נסבלים". נכון לשנת 2021, אין הגנה משפטית לאנשי להט"ב במדינה. עם זאת, מספר חברי פרלמנט ממפלגת קואליציית השלטון הקודמת, "Pakatan Harapan", הביעו תמיכה בזכויות להט"ב במלזיה, וכך גם מרינה מהאתיר בתו של ראש הממשלה מאהאטיר מוחמד שקראה להפסיק את האפליה על רקע נטיות מיניות בשנים 1998-1999.[237] "Pakatan Harapan" היא המפלגה הפוליטית היחידה שתומכת בפומבי בזכויות להט"ב לצד זכויות מיעוט אחרות. כוח פוליטי מנוגד הוא "התנועה ההתנדבותית האנטי-הומוסקסואלית של העם", שנוצרה בשנת 1998 כדי לפעול למען חוקים פליליים מחמירים יותר נגד הומוסקסואליות.[238]

בשנת 1994, הממשלה אסרה על כל מי שהוא הומוסקסואל, ביסקסואל או טרנסג'נדר להופיע בתקשורת בשליטת המדינה.[239]

בשנת 1995, שר הדתות במדינת סלנגור שיבח את קבוצות האיגרים של באדר האסלאמי, שהתארגנו בשנת 1994, כדי לסייע במעצרם של 7,000 אזרחים על שעסקו בפעילויות "לא איסלאמיות" הכוללות הומוסקסואליות.[239]

בשנת 1998, 45 מוסלמים אשר הציגו קרוס-דרסינג הואשמו והורשעו בבית המשפט בגין "לבוש נשי", ו-23 טרנסג'נדרים נוספים עמדו בפני קנסות דומים ומאסר בשנת 1999.[239] באותה שנה, הואשם הפוליטיקאי אנואר איברהים ב-"שחיתות וסדום". בשנת 2000, נידון ל-9 שנות מאסר על שעסק ביחסים הומוסקסואלים עם נהגו בן ה-19 ועם כותב הנאומים שלו לשעבר. למרות ההפגנות הלאומיות והבינלאומיות עבור חירותו, לא שוחרר עד שריצה 4 שנים מעונשו בשנת 2004 לאחר שבית המשפט הפדרלי במלזיה זיכה אותו מכל האישומים.[240] בשנת 2007, ראש הממשלה לשעבר מאהאטיר מוחמד הגיב לתביעה אזרחית שהגיש אנואר וקבע כי "הומוסקסואל אינו אמור לכהן בתפקיד ציבורי במלזיה".[240]

בשנת 2005, ראש הצי המלזי המלכותי (RMN), מוהד אנואר מוהד נור, הצהיר כי חיל הים "לעולם לא יקבל הומוסקסואלים לשירותו".[241]

בשנת 2010, הודיעה מועצת הצנזורה של מלזיה כי היא תאפשר רק תיאור של דמויות הומוסקסואליות כל עוד הדמויות "חוזרות בתשובה" או מתות.[242][243]

בספטמבר 2018 הורשעו שתי נשים בגין ניסיון לקיים יחסי הומוסקסואלים ונקנסו ב-3,300 רינגיט מלזי בעודן נושאות בעונש של 6 מלקות בפני קהל בית המשפט. ראש הממשלה מאהאטיר מוחמד גינה את העונש ואמר כי "לא שיקף צדק או את חמלת האסלאם".[244]

באפריל 2019 הואשמו הרשויות במלזיה כי איימו על פעיל זכויות הלהט"ב נומן אפיפי בכך שתחקרו אותו בתחנת המשטרה על נאום שנשא במועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHCR) בז'נבה במרץ 2019. במהלכו, ציין כי מלזיה דחתה המלצות קואליציה של 12 ארגוני להט"ב מלזיים בנושא מיגור אפליה על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית.[245]

במאי 2019, פשטו שוטרים ואנשי אכיפה דתיים על גיי בר בבירה קואלה לומפור בעוד שאישה טרנסג'נדרית הוכתה על ידי קבוצת תוקפים בסרמבן, ליד העיר. באותה תקופה, השר הממונה על ענייני האסלאם הורה להסיר דיוקנאות של שני פעילי להט"ב מתערוכת אמנות.[246]

בפברואר 2021 הכריז בית משפט כי כל חוקי המדינות במלזיה אינם יכולים להתנגש או לעקוף חוקים פדרליים ברורים האוסרים הומוסקסואליות.[247][248]

מקאו

ב-9 ביוני 2015 פרסם העיתון המקומי "אסמו" במקאו, כתבה בעמוד הראשון על תלמיד תיכון שהטריד לכאורה ילד בן 9. התוקף נקרא "השד ההומוסקסואלי" בכותרת הכתבה אשר הובילה לביקורות שליליות.[249][250]

ב-16 באוגוסט 2018, סגנית מנהל לשכת לענייני חינוך ונוער (DSEJ) לאונג ואי קיי אמרה כי סטודנטים עם "סימנים להומוסקסואליות" יופנו לבדיקה רפואית אצל רופאים או פסיכולוגים.[251] מאוחר יותר טענה לאונג שהתקשורת ציטטה אותה לא נכון והתנצלה על התרגום השגוי.[252]

נפאל

מועצת החינוך של נפאל יישמה תוכנית לימודים על מגוון מיני ומגדרי בתוכנית הלימודים של כיתות ז'-ט למיגור הומופוביה בבתי ספר, מה שהפך את נפאל למדינה האסייתית השנייה, אחרי מונגוליה, ליישם זאת. עם זאת, דיווחים קבעו כי תלמידי להט"ב רבים עדיין נתקלים באפליה על רקע הומופובי ואינם מסוגלים להשלים את לימודיהם בשל "איומים, בריונות והזנחה מצד סטודנטים ועמיתים כאחד".[253]

המפלגה הקומוניסטית של נפאל מסרה בעבר הצהרות הומופוביות במהלך מלחמת האזרחים בין נפאל לממלכה המאוחדת. עד שנת 2007, חברי המפלגה הגדירו את ההומוסקסואליות כ-"ייצור של קפיטליזם" "שאיננו "קיים תחת הסוציאליזם" ואת אנשי קהילת הלהט"ב כ-"מזהמים חברתיים".[254]

סינגפור

הומוסקסואליות היא פלילית בסינגפור ונענשת בשתי שנות מאסר. הומוסקסואליות נשית חוקית. היועץ המשפטי לממשלה הצהיר כי תביעות לפי סעיף 377 א עדיין מתרחשות מדי פעם,[255][256] אף על פי שמקורות קובעים כי אינו נאכף היטב.[257][258][259] לא קיימים חוקים המגינים על אנשי להט"ב במדינה מפני אפליה במקום העבודה, הדיור או כל תחום אחר. ניסיונות קודמים אשר תבעו פיצויים בגין התנהגות מפלה בתחומים הללו נדחו בבתי המשפט בסינגפור.[260] הרשות לפיתוח המדיה בסינגפור אוסרת "קידום אורח חיים הומוסקסואלי" בטלוויזיה וברדיו. בין היתר, המשמעות היא שאסור לשדר פרסומות הממוקדות לקהילת הלהט"ב, כגון אלה בנושא מאבק במחלות ה-HIV/איידס.[261]

לפני 2003 נאסר על הומוסקסואלים להיות מועסקים בתפקידים רגישים בשירות המדינה בסינגפור.[262] בעבר, מגויסים בשירות הלאומי עודדו לעבור טיפול המרה בעוד שמספר מתגייסים סינגפוריים אשר הצהירו על ההומוסקסואליות שלהם הודרו מהכשרתם לתפקיד קצינים, ואחרים היו מסורבים לקבלת אישורי ביטחון הדרושים לביצוע תפקידים מסוימים בצבא.[263]

 
מפגיני זכויות להט"ב בסינגפור מוחאים נגד אפליה ביום זכויות האדם הבין לאומי בשנת 2014

ביולי 2019, הראפר הסינגפורי ג'ושוע סו, הידוע יותר בשם "The G3sha", יצא מהארון כהומוסקסואל בשיר חדש שכותרתו "אני בסדר" המדגיש את ילדותו וההומופוביה איתה התמודד והשלמה עם נטייתו המינית.[264][265] ימים לאחר מכן, פרש משיחת רדיו של "TEDx" במחאה לאחר שצונזר בטענה כי התבקש שלא להעיר הערות "רגישות" בנושא. דיווחים הצביעו על כך שפעיל זכויות להט"ב בסינגפור נאסר לדבר בשנת 2018 בשיחת הרדיו גם כן.[266]

סקר שנערך על ידי האוניברסיטה הטכנולוגית נאניאנג בשנת 2005 מצא כי 69% מהסינגפורים ראו הומוסקסואליות כשלילית, בעוד 23% כחיובית.[267] סקר דעת קהל שנערך בשנת 2018 מצא כי 55% מהסינגפורים האמינו שלגברים הומואים אין זכות לפרטיות.[268] ביוני 2019, סקר מקוון שערכה יאהו סינגפור שאל 887 סינגפורים כיצד הם יגיבו למספר מצבים הקשורים ללהט"ב. כשנשאלו על בן משפחה הלהט"ב אשר יצא מהארון, 53% מהנשאלים אמרו שהם יגיבו בצורה שלילית, 14% הביעו תגובה "שלילית מאוד" בעוד 39% דיווחו על תגובה "שלילית במקצת". במהלכו, 80% מהסינגפורים הסכימו שאנשי להט"ב נתקלים באפליה.[269][270][271]

סרי לנקה

  ערך מורחב – סעיף 365 לחוק העונשין של סרי לנקה

הומוסקסואליות היא פלילית בסרי לנקה ונענשת ב-10 שנות מאסר על פי סעיף 365 בחוק העונשין אם כי דווח כלא נאכף.[272] עם זאת, ארגוני זכויות אדם דיווחו כי עובדי משטרה וממשלה השתמשו באיום מעצר על פי החוק כדי לתקוף, להטריד ולסחוט מינית וכספית אנשי להט"ב במדינה.[273] בית המשפט העליון של סרי לנקה קבע כי החוק לא ניתן לאכיפה. ממשלתו הסוציאליסטית של ראג'פסקה והממשלה השמרנית של סיריסנה במשך השנים הצהירו כי "אפליה של אנשי להט"ב אינה חוקתית וכי יישום הסעיף 365 באופן המפלה את אנשי הלהט"ב אינו חוקתי". נכון ל-2019 רשת הטלוויזיה "Global News" טוענת כי לא ידוע על כך שהמדינה הרשיעה מישהו על פי הוראות אלה מאז כניסת החוק ב-1948.[274]

פקיסטן

הומוסקסואליות היא פלילית בפקיסטן ונענשת ב10 שנות מאסר וקנס מאז 1860, על ידי חוק שפותח במקור תחת הראג' הבריטי ובהוראות נוספות המשפיעות על זכויות האדם של הומוסקסואליים פקיסטנים, במסווה של "הגנה על המוסר והסדר הציבורי". אם כי תואר לעיתים כלא נאכף.[275]

בשנת 2003, שלושה גברים פקיסטנים נעצרו בעיר לאהור כשאחד מקרובי משפחתם התלונן למשטרה בגין קיום מעשים הומוסקסואלים במסיבה פרטית. עונשם נותר לא ידוע.

בשנת 2005, זוג גברים מאזור חיבר הגובל באפגניסטן התחתנו בחתונה שבטית. לאחר ששמעו על בגידתו הדתית של אחד מבני הזוג בשבטו, מועצת השבטים אמרה לזוג לעזוב את האזור או להתמודד עם עונש מוות.[276]

ב-4 ביולי 2011 קיימה שגרירות ארצות הברית באסלאמאבאד אירוע להט"ב לתמיכה בזכויות הקהילה הפקיסטנית. ג'מאת-אי-אסלאמי וקבוצות אחרות של שמרנים דתיים בפקיסטן גינו את האירוע ויצאו להפגנה נגד קיומו. פקיסטנים דתיים כינו את האירוע הזה כפעולה של "טרור חברתי ותרבותי נגד המדינה". בהשערות חדשות, נאמר על ידי מנהיגים דתיים כי הומוסקסואלים אינם יכולים להיות "פקיסטנים" או "מוסלמים". אלימות על רקע הומופובי נגד קהילת הלהט"ב עלתה רבות לאחר התקרית השנויה במחלוקת.[277]

ביוני 2013 הצהיר מרכז המחקר פיו כי 87% מהנשאלים בסקר כלפי להט"ב בפקיסטן הצהירו כי "הומוסקסואליות אינה צריכה להתקבל על ידי החברה".[278]

בשנת 2017, בראיון ל-"Manchester Evening News" אישה בת 40 דיברה על חייה כמוסלמית לסבית בפקיסטן לפני שעברה לממלכה המאוחדת. בראיונה הצהירה על כך שהייתה צריכה להתמודד עם אלימות פיזית רבה והומופוביה בעוד כי נאמר לה שהיא לא יכולה להיות לסבית אם היא מוסלמית והייתה מחויבת לעזוב את האוניברסיטה בה למדה ואת מקום עבודתה בשל נטייתה המינית.[279]

קוריאה הדרומית

הומוסקסואליות נשארת טאבו למדי בחברה של קוריאה הדרומית. התנגדות הומופובית למערכות יחסים חד מיניות מגיעה בעיקר ממגזרים נוצריים במדינה. בשנים האחרונות, בין היתר בשל התמיכה ההולכת וגוברת בזכויות להט"ב, קבוצות שמרניות ארגנו אירועים ציבוריים וצעדות הומופוביות אשר כללו שלטים הקוראים לאנשי הקהילה, "לחזור בתשובה מחטאיהם". במהלכם, השתתפו אלפים ופוליטיקאים שמרנים שונים.[280]

ב-17 במאי 2018, לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה (IDAHOT), לבשו שמונה סטודנטים בגדים בצבעי דגל הגאווה באוניברסיטה הפרסביטריאנית ובסמינר התאולוגי (PUTS). ביולי 2018 העניקה האוניברסיטה לארבעה סטודנטים עונשים הכוללים השעיה משיעורים בשל המעשה. ביולי 2019 זכו הסטודנטים בתיק כשבית המשפט המחוזי במזרח סיאול קבע כי על האוניברסיטה לבטל את העונשים ולשלם את שכר הטרחה של הסטודנטים.[281][282]

השחקן הפופולרי קים ג'יו-הו, אשר היה הומוסקסואל בגלוי, מת מהתאבדות בתלייה ב-8 באוקטובר 2008. המשטרה ייחסה את התאבדותו לדעות קדומות של הציבור נגד הומוסקסואליות.[283]

"בנותיה של ביליטיס", ספיישל דרמה של "KBS" על חייהן של נשים לסביות, שודר ב-7 באוגוסט 2011. מיד לאחר עלייתו לאוויר החלו לוחות הודעות באינטרנט להיכלל במפגינים זועמים שאיימו להחרים את הרשת בשל הצגת מערכת יחסים הומוסקסואלית. צוות ההפקה סגר את שירות ההפעלה המקוונת מחדש ארבעה ימים לאחר השידור.[284]

בשנת 2016 אושרה חברת שידור נוצרית על ידי ועדת תקני התקשורת בקוריאה לשידור ראיון נגד קהילת הלהט"ב הדרום קוריאנית בתוכנית רדיו, שבה טען המרואיין כי אם יתקבל חוק נגד אפליה לאנשי להט"ב, "פדופיליה, בהמתיות וכו' ינורמלו" וכי דרום קוריאה, "תפגע ממחלות בלתי ניתנות לתיאור כגון איידס".[285]

במאי 2020, מספר כלי תקשורת קישרו מקבץ של מקרי התפשטות של מחלת הקורונה לקיומו של גיי בר בסיאול.[286][287][288]

פסטיבל הלהט"ב בסיאול, הוא אירוע הלהט"ב הגדול ביותר במדינה אשר התקיים לראשונה בשנת 2000 כאשר רק כ-50 איש השתתפו במהלכו. בשנת 2015, בעקבות הפגנות של קבוצות נוצריות שמרניות, אסרה סוכנות המשטרה המטרופולינית של סיאול את קיום האירוע תוך ציון חששות לביטחון הציבור מצד מפגינים הומופובים ושיבוש התנועה כסיבות.[289] ההחלטה בוטלה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, מה שאפשר את קיומו בו השתתפו כ-20,000 איש.

בשנת 2018, במהלך מצעד הגאווה השני בפוסאן, נפרסו כ-2,000 שוטרים כדי לשמור על האירוע ללא אלימות ולהגן על 15,000 המשתתפים באירוע ממפגינים אלימים הומופובים.[290] ערים נוספות בהן אינצ'ון וג'ונג'ו, קיימו את אירועי הגאווה הראשונים שלהן באותה שנה. פקידי עיריית אינצ'ון הכחישו בתחילה את האישור לקיים את אירוע הלהט"ב, בהתייחסות לחוסר חניה אם כי התקיים לאחר מכן והסתיים בעימותים אלימים לאחר שכ-1,000 מפגינים נוצרים החלו לתקוף באלימות את המשתתפים.[291] באפריל 2019 הגישו מארגני האירוע בעיר כתב אישום נגד מספר כמרים נוצרים אשר שיבשו את האירוע באלימות, והגישו בנוסף תלונות לגוף זכויות האדם הלאומי בדרום קוריאה בעודם מאשימים את המשטרה בחוסר מעש בנושא.[292][293]

מפלגת העתיד המאוחדת מתנגדת לזכויות להט"ב, הגנות נגד אפליה ונישואים חד מיניים. מספר מחבריה הצהירו הצהרות הומופוביות פומביות רבות לאורך השנים.[294][295] במהלך הבחירות לנשיאות 2017, בהן ניצח מון ג'יאה-אין, הצהיר כי הוא מתנגד להומוסקסואליות,[296] והוסיף כי חיילים הומואים "מערערים את קיומו של הצבא הקוריאני".[297] ממשלת דרום קוריאה נהגה בצנזורה של אתרי תוכן הומוסקסואלים משנת 2001 עד 2003, באמצעות ועדת האתיקה של המידע והתקשורת, גוף רשמי של משרד המידע והתקשורת. מנהג זה הסתיים מאז.[298] על פי סקר במאי 2021, 81% מהנשאלים ענו לא לשאלה "האם זה הוגן לפטר עובדת על סמך המיניות שלהם?" ו-12% ענו שכן.[299]

שירות צבאי הוא חובה לכל האזרחים הגברים בדרום קוריאה. המתגייסים מתגייסים באמצעות מינהל כוח האדם הצבאי המנהל "מבחן פסיכולוגיה" בזמן הגיוס הכולל מספר שאלות בנוגע להעדפות המיניות של המתגייס. אנשי צבא הומוסקסואליים בתפקיד פעיל מסווגים כבעלי "הפרעת אישיות" או "לקות התנהגותית" ויכולים להיות ממוסדים או להיות מודחים באופן לא מכובד. חוק העונשין הצבאי אינו מבדיל בין פשעים בהסכמה ובין שאינם בהסכמה ומגדיר יחסי מין בהסכמה בין מבוגרים הומוסקסואלים כ-"אונס הדדי". בית משפט צבאי קבע בשנת 2010 כי חוק זה אינו חוקתי, ואמר כי הומוסקסואליות היא נושא אישי בהחלט. עם זאת, על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט החוקתי של דרום קוריאה, אשר בשנת 2011 אישר את חוקתיות החוק.[300] בשנת 2017, האשים ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל את הצבא בציד מכשפות הומוסקסואלי הרודף אחר הומוסקסואלים על מנת להענישם בו נכללה האשמה פלילית של 32 אנשי צבא בגין "מעשי סדום או התנהגות מבישה אחרת", לרבות גזר דין של חייל הומוסקסואל לשישה חודשי מאסר בפועל בשל יחסים הומוסקסואלים בהסכמה עם חייל נוסף במקום פרטי.[301]

קוריאה הצפונית

הומוסקסואליות חוקית דה יורה בקוריאה הצפונית, אך היא פלילית דה פקטו על רקע "הגינות חוקי גסות" אשר אינם תואמים את "אורח החיים הסוציאליסטי". על פי אתר "Smart Traveler" של ממשלת אוסטרליה, "יחסים הומוסקסואלים חוקיים במדינה, אך הרשויות לא מוצאות אותם כמקובלים בפועל".[302] השירות הקוריאני של רשת השידור קול אמריקה הצהיר כי כל דיון ציבורי בנושא הומוסקסואליות הוא טאבו ביותר, ואף משוער כלא חוקי במדינה.[303]

בשנת 2014, לאחר שמועצת זכויות האדם של האו"ם פרסמה דו"ח בנושא זכויות אדם בצפון קוריאה ובו המליצה לפניה להעמדת המדינה בבית הדין הפלילי הבינלאומי על רקע הפרות נרחבות של זכויות אדם, סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית (סוכנות ידיעות ממשלתית, המנוהלת על ידי קוריאה הצפונית המייצגת ומבטאת את עמדות המדינה במגוון נושאים ומשמשת ככלי חשוב לצורכי תעמולה) הגיבה לאירוע במאמר שכלל עלבונות הומופוביים נגד כותב הדו"ח מייקל קירבי אשר הוא הומוסקסואל גלוי. מאמר התגובה של סוכנות הידיעות המשיך וקבע כי נישואים חד מיניים, "לעולם לא יכולים להיות במדינה הצפון-מזרחית המתפארת במנטליות נכונה ומוסר טוב". והוסיף כי, "למעשה, זה מגוחך עבור הומו כזה לתת חסות להתמודדות עם סוגיות של זכויות האדם של אחרים".[304][305]

קירגיסטן

אנשי להט"ב נוטים להתמודד עם אפליה והטרדות תכופות בקירגיסטן בעוד כי הומופוביה נפוצה ולעיתים קרובות מלווה באלימות פיזית כתוצאה מתרבות שמרנית אסלאמית ונוצרית אורתודוקסית.[306] החברה הקירגיזית נוטה לראות הומוסקסואליות כלא מוסרית או הפרעה בעוד סקר שנערך על ידי אינדיגו הקירגיזית, קבוצת להט"ב מקומית, מצא כי 84% מאנשי להט"ב קירגים חוו אלימות פיזית ו-35% אלימות מינית.

בשנת 2014 השיקה הממשלה שורה של רפורמות משפטיות הכוללות "חוק תעמולה נגד הומואים" אשר הוביל לעלייה של כמעט 300% בהתקפות הומופוביות.[307]

על פי דיווחי 2018, גורמי המשטרה סחטו אנשי להט"ב ברשתות חברתיות ובאתרי היכרויות, ודרשו בין 5000 ל-30,000 סומים (70 עד 500 דולר אמריקאי) קנס לנאשמים.[306]

ב-8 במרץ 2019 אירעה צעדת שלום של כ-400 בני אדם בבירה בישקק. אף שהצעדה נועדה להנציח את יום האישה הבינלאומי, היא ראתה נטייה כבדה לזכויות להט"ב בקירגיסטן, שהתקשורת כינתה אז את "מצעד הגאווה הראשון של קירגיסטן". אולם, האירוע עורר מחלוקת בולטת, במיוחד מצד חברי פרלמנט שהביעו איומים רצחניים על המשתתפים. חבר הפרלמנט ג'ילדיז מוסאבקובה כתב בחשבונו בפייסבוק כי "יש להכות את המשתתפים".[308][309]

קזחסטן

אנשי להט"ב בקזחסטן מתמודדים עם אפליה ודעות קדומות על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית במהלך חיי היומיום. גילוי עמדות שליליות כלפי אנשי להט"ב, כגון הדרה חברתית, התעללות ואלימות, גורמים לעיתים קרובות לקורבנות נזק פיזי, פסיכולוגי ורגשי. על מנת להימנע מהסכנות הנובעות מאנשים שאינם מאשרים נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות, אנשי להט"ב רבים נאלצים לשמור על הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלהם בסוד. ניסיונות לדווח למשטרה על אלימות הומופובית נתקלים לעיתים קרובות בהתנגדות ואף בעוינות מצד השוטרים.[310]

מחקר בין-לאומי שנערך על ידי אוניברסיטת שיקגו בשנת 2011 הוכיח כי מגמה הולכת וגדלה של הומופוביה גדלה ברוסיה ובמספר רפובליקות לשעבר של ברית המועצות, בניגוד למגמות בכל מדינות העולם.

קמבודיה

אף על פי שקמבודיה נחשבת לסובלנית כלפי קהילת הלהט"ב יחסית ליבשת אסיה, ישנם דיווחים נרחבים כי עדיין קיימת אפליה כתוצאה מהומופוביה. סקר שנערך ביולי 2019 שכותרתו "אלימות במשפחה כלפי לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות (LBT) בקמבודיה", בו נבדקו 61 נשים (23 לסביות, 4 ביסקסואליות ו-34 טרנסיות), העלו כי יותר יותר מ-80% מהנשאלות סבלו מאלימות נפשית ופיזית מצד בני משפחתן, 35% חשבו להתאבד בעקבות אי קבלת משפחותיהן ו-10% חוו אלימות מינית או אולצו להינשא להטרוסקסואלים בניגוד לרצונן.[311][312][313]

בשנת 2007, ראש ממשלת קמבודיה הון סן הצהיר בפומבי כי הוא מנתק קשר מבתו המאומצת מכיוון שהיא לסבית והתחתנה עם אישה.[314] עם זאת, באותה הצהרה הודיע כי הוא לא רוצה שהורים אחרים יתעללו בילדיהם השייכים לקהילת הלהט"ב.

בשנת 2015, משרד המידע שלח מכתב שבו דחק בכלי תקשורת פופולריים בקמבודיה להפסיק ללעוג לקהילת הלהט"ב. המכתב ציטט את חוקת המדינה כי גיחוך לקהילת הלהט"ב שולל "את כבודם וזכויותיהם של אנשי להט"ב המוגנים בחוק המדינה כמו גם אזרחים אחרים".[315] עם זאת, חוקת המדינה אינה מגנה במפורש על אנשי להט"ב מפני אפליה, אך מבטיחה שוויון זכויות לכל האזרחים, ללא קשר למין או "מעמד אחר". באופן דומה, בעוד שאפליה מינית אסורה בחוקי זכויות האזרח, אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית אינה אסורה במפורש בתחומים כגון תעסוקה, חינוך, בריאות, דיור, בנקאות או התאמות ציבוריות.

דו"ח משרד החוץ של ארצות הברית 2017 הצהיר כי ארגון זכויות להט"ב מקומי דיווח על יותר מ-100 מקרים של אלימות או התעללות כלפי אנשי להט"ב קמבודים, כולל "אלימות מצד בני משפחה. סטיגמה או הפחדה אשר עשויה לעכב דיווחים נוספים על אירועים".[316]

בינואר 2019 קיבלה קמבודיה המלצות מאיסלנד, מקסיקו, שוודיה ואורוגוואי להוציא מחוץ לחוק אפליה על רקע נטייה מינית ולהקים תוכניות חינוכיות וקמפיינים להעלאת המודעות לאנשי להט"ב ואפליה. המדינה אמנם לא אישרה ישירות אם תחוקק חקיקה כזו, אך הצהירה כי "הממשלה מעריכה ומכבדת זכויות להט"ב בקמבודיה".[317]

תאילנד

בשנת 2016 הכתב פייזרן ליהיטפרצ'אקול, חבר מועצת המנהלים בקרן סוגי, פרסם בכתב העת בנגקוק פוסט אזהרה על כך שקיימים אנסים המתקנים כביכול בשימוש נרחב בתאילנד לסביות מהנטייה המינית שלהם על ידי המעשה המכונה "אונס מתקן" והדגיש את המקרה של אב בשם לואי אשר התוודה כי אנס את בתו בת ה-14 במשך ארבע שנים כדי למנוע ממנה להתרועע עם טומבוים. לשכת הנציבות העליונה לזכויות אדם של האו"ם זיהתה רצח, מכות, חטיפות, אונס ותקיפה מינית נגד אנשי להט"ב במדדינה כדוגמאות לאלימות הומופובית בשנת 2016.[318]

המזרח התיכון

  ערך מורחב – רדיפת להט"ב במדינה האסלאמית, מבחן ההומוסקסואליות של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ

איחוד האמיריות הערביות

הומוסקסואליות היא פלילית באיחוד האמירויות הערביות ונענשת במאסר, הוצאה להורג, גירוש, מלקות, קנסות, סירוס כימי, טיפולים פסיכולוגים כפויים, מכות, זריקת הורמונים בכפייה ועינויים על פי חוק השריעה האסלאמי.[319][320][321][322][323] הממשלה הגבילה את הגישה לאתרים שונים ומפקחת על שיחות צ'אט. דיווחים מצביעים על כך שכל אתר עם המילה הומו נחסם.[324]

בשנת 2001 סגרו הרשויות בדובאי מועדון לילה בשם "מועדון היהלומים" לאחר שכלל לילה מיוחד עבור אנשי להט"ב.[325]

בשנת 2005 נעצרו 26 צעירים במלון באבו דאבי לאחר שהמשטרה מצאה את הגברים עוסקים בפעילות הומוסקוסאלית.[326] בדיון לגבי הפשיטה אמר מוחמד בן נוקאירה אל דהחירי, שר המשפטים, "לא יהיה מקום לפעולות הומוסקסואליות באיחוד האמירויות. החברה שלנו לא מקבלת התנהגות קווירית, לא במילה או בפעולה". דיווחים ראשוניים הצביעו על כך שחלק מהצעירים הורו לקבל טיפולים הורמונאליים ניסיוניים, אם כי הממשלה הכחישה את ההצהרות. על הנאשמים נגזר עונש מאסר של 5 שנים.

בשנת 2008 ניתנו לשתי תיירות לסביות עונש מאסר של כחודש ימים וגירוש בגין "עיסוק בפומבי של חיבה" בעת ביקורן בחוף.[327] המשפט, על פי הדיווחים הראשון מסוגו, גרם למשטרה להקים כוח משימה מיוחד "למאבק בהומוסקסואליות" ו-"מעשים מגונים" בחופים.[328]

ב-21 במרץ 2012 פשטה משטרת דובאי על מסיבת להט"ב אשר הורכבה מ-30 גברים.[329]

ב-7 ביוני 2012 הודה אזרח אמירתי במשטרה כי היה במערכת יחסים הומוסקסואלית. כתוצאה מכך נעצר ונכלא לשנה ולאחר מכן גורש מהמדינה.[330]

איראן

  ערך מורחב – מחמוד אסגרי ואייאז מארחוני, רצח אלי פאזלי מונפרד

הומוסקסואליות היא פלילית באיראן מאז 1930 ונענשת במאסר, ענישה גופנית (99 מלקות), הוצאות פומביות להורג וקנסות עד 1,500,000 עד 6,000,000 ריאל. פעילי זכויות אדם ומתנגדי השלטון באיראן טוענים שבין 4,000 ל-6,000 הומואים ולסביות הוצאו להורג במדינה בשל פשעים הקשורים לנטייתם המינית מאז שנת 1979.[331][332] על פי קרן בורומנד, ישנם רישומים של לפחות 107 הוצאות להורג עם האשמות הקשורות להומוסקסואליות בין השנים 1979 ל-1990. בפגישה שנערכה בנובמבר 2007 עם עמיתו הבריטי הודה חבר הפרלמנט האיראני מוהסן יחיאבי כי הממשלה באיראן מאמינה בעונש מוות של הומוסקסואלים אשר לדבריו, "להומאים מגיע עינוי, רצח או שניהם". התקשורת הממלכתית באיראן הפגינה בזלזול כלפי הומוסקסואלים בהזדמנויות רבות לאורך השנים. חדשות משרג', אתר חדשות המקורב לארגוני הביטחון והמודיעין, תיאר במאמר הומוסקסואלים כ-"אנשים שהסתבכו נפשית בנטיות אנושיות טבעיות, איבדו את שיווי המשקל ודורשים טיפול פסיכולוגי".

 
הפנה נגד הומופוביה באיראן, הולנד, יוני 1979

ב-19 ביולי 2005 הורשעו מחמוד אסגרי ואייאיז מארחוני, שני נערים ממחוז ח'וראסאן, על ידי בית המשפט בכך שאנסו ילד בן 13 לכאורה ונתלו בפומבי למוות. המקרה משך תשומת לב תקשורתית בינלאומית, וקבוצת הלהט"ב הבריטית "!OutRage" טענה כי בני הנוער הוצאו להורג בגין מעשים הומוסקסואליים בהסכמה ולא ממעשה אונס. בתקשורת היה מחלוקת האם ההוצאות להורג של שני בני הנוער, או של שלושה גברים נוספים שהוצאו להורג בשנת 2011 במחוז חוזהסטן, הן עונש על פשעים אחרים או שבוצעו במיוחד בשל פעילותם ההומוסקסואלית.[333]

ב-15 במרץ 2005 דיווח העיתון היומי אטמאד כי בית המשפט הפלילי בטהראן גזר עונש מוות על שני גברים בעקבות גילוי סרטון המציג אותם מעורבים במעשים הומוסקסואלים המוגדרים כ-"סדום" עליהם הודו. על פי החשד, שני גברים נוספים נתלו בפומבי בעיר גורגן שבצפון המדינה בשל האשמת סדום בנובמבר 2005.[334] ביולי 2006 נתלו שני צעירים בצפון מזרח איראן בגלל "פשעי מין", אשר דווח כמעשים הומוסקסואליים בהסכמה.[335] ב-16 בנובמבר 2006 דיווחה סוכנות הידיעות המנוהלת על ידי המדינה על הוצאתו להורג בפומבי של אדם בעבירת סדום בעיר כרמאנשאה.

בשנת 2005 דחתה ממשלת יפן בקשת מקלט של פליט הומוסקסואל איראני. באותה שנה דחתה ממשלת שוודיה גם טענה דומה בערעורו של פליט נוסף. הולנד הצהירה כי היא עוברת גם כן בדיקה של מדיניות המקלט שלה ביחס לאיראנים אשר טוענים שהם קורבנות של המדיניות ההומופובית במדינה ובשנת 2006, הפסיקה לגרש פליטים הומוסקסואלים בחזרה לאיראן באופן זמני. במרץ 2006 הודיעה שרת ההגירה ההולנדית ריטה ורדונק כי "כעת ברור כי אין הוצאה להורג או גזר דין מוות המבוססים אך ורק על כך שנאשם הוא הומוסקסואל באיראן", והוסיפה כי "הומוסקסואליות מעולם לא הייתה האישום העיקרי נגד אזרחים". אולם, באוקטובר 2006, לאחר ביקורות גינוי מצד הולנד ומחוצה לה, שינתה ורדונק את עמדתה והודיעה כי פליטים להט"בים איראנים לא יגורשו.[336] הממלכה המאוחדת נתונה גם כן לביקורות חריפות על המשך מדיניות גירושה, במיוחד בשל דיווחי חדשות המתעדים איראנים הומוסקסואלים אשר מתאבדים כתוצאה מגירושם חזרה לאיראן. חלק מהמקרים עוררו קמפיינים ממושכים מטעם מגורשים פוטנציאליים, ולעיתים הביאו לכך שפליטים איראנים הומוסקסואלים קיבלו מקלט במדינה, בהם במקרים של קיאנה פירוז ומהדי קזמי.[337][338]

 
מפגין מוחה נגד רצח הומוסקסואלים באיראן בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, 19 ביולי 2006

ב-23 בינואר 2008 נעצרו חמזה צ'אווי (18) ולוגמן המזהפור (19) בסרדשט, מערב אזרבייג'ן, בשל פעילות הומוסקסואלית. עתירה מקוונת בינלאומית לשחרורם הופצה ברחבי האינטרנט.[339]

ב-10 במאי 2007 עצרה משטרת עוספיה בעיר אספהאן 87 איש במסיבת יום הולדת, בהם 80 אשר היו חשודים כהומואים בעוד כי הוכו ועונו על ידי השוטרים.[340] על פי משמר זכויות האדם, בפברואר 2008 פשטה המשטרה בעוספהאן על מסיבה בבית פרטי בה 30 גברים הוחזקו ללא הגבלת זמן בחשד לפעילות הומוסקסואלית.[341]

בשנת 2007, נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, נאום באוניברסיטת קולומביה והצהיר כי "באיראן אין לנו הומוסקסואלים", אם כי דובר הקשור לאחמדינז'אד הצהיר מאוחר יותר כי "הערותיו לא הובנו כהלכה".[342]

בשנת 2013 כינה מזכיר המועצה העליונה לזכויות אדם מוחמד-ג'וואד לריג'אני בראיון בטלוויזיה הממלכתית הומוסקסואליות כ-"מחלה" תוך הכחשת הרדיפה של הומואים באיראן, וקבע כי "קידום הומוסקסואליות אינו חוקי ויש לנו חוקים נוקשים נגד זה. אנו רואים הומוסקסואליות כמחלה שצריך לרפא. איננו רואים בכך מקובל להכות או להתעלל בהומוסקסואלים".[343]

בשנת 2014 הכחיש השופט הראשי של איראן סאדק לאריג'אני בכנס שנערך בטהראן את הוצאתם להורג של הומואים במדינה וקבע כי "הם אומרים שאנחנו מוציאים להורג הומוסקסואלים זה לא יותר משקר. אנחנו לא מספקים לאנשים האלה הזדמנות, אבל מה שהם אומרים שאנחנו תולים אותם הוא שקר שהם המציאו עבור הרפובליקה האיסלאמית".[344][345]

באפריל 2017 נעצרו 30 גברים בפשיטה במחוז אספהאן באשמת "סדום, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים פסיכדליים".[346]

ביוני 2019, במסיבת עיתונאים שנערכה בטהראן בין שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף לבין שר החוץ הגרמני הייקו מאס, שאל העיתונאי הגרמני הומו פול רונזהיימר מהצהובון בילד את זריף "מדוע הומוסקסואלים מוצאים להורג באיראן בגלל נטייתם המינית?". זריף הגן בתגובה על הוצאתם להורגעל רקע "עקרונות מוסריים" באומרו, "לחברה שלי יש עקרונות. ואנחנו חיים על פי עקרונות אלה. אלה עקרונות מוסריים הנוגעים להתנהגות של אנשים באופן כללי, וזה אומר שהחוק מכובד ואנחנו מצייתים לו".[347][348][349]

במאי 2021 נרצח עלי פאזלי מונפרד, צעיר איראני בן 19, על ידי שלושה גברים קרובי משפחתו, אחיו החורג ושני בני דודיו בעריפת ראשו ימים על רקע חילול כבוד המשפחה לאחר שצבא המדינה שלח לו בדואר מסמך הפוטר אותו משירות צבאי בגלל היותו הומוסקסואל.[350] על פי הדיווחים, פאזלי מונפרד תכנן לעבור לטורקיה עם בן זוגו ולבקש מקלט לאחר קבלת הפטור.[351][352] ארגוני זכויות אדם, פעילים, פוליטיקאים וסלבריטאים, בהם הזמרת האמריקאית דמי לובאטו, גינו את הרצח והצהירו על קיומו ברשתות החברתיות עבור העלת המודעות להומופוביה באיראן.[353] פעילת הלהט"ב האיראנית, מאשיח אלינג'אד, המתגוררת בארצות הברית, הודיעה באומרו למגזין Insider כי "הלכתי להסתכל בעמוד שלו וראיתי שהוא היה כל כך מלא חיים. מיד פרסמתי על מותו ברשתות החברתיות שלי וזה הפך לוויראלי. הלוואי שהוא היה זוכה לתשומת לב כזאת כשהיה בחיים".[353] אמנסטי אינטרנשיונל גינה בחריפות את רציחתו וקרא לחקירה מלאה של הרצח וביטול חוקי הפללת ההומוסקסואליות של איראן.[354]

בחריין

על פי סקר משנת 2011, 42% מאזרחי בחריין האמינו כי "הומוסקסואליות לעולם אינה מוצדקת". אותו סקר מצא ש-18% מתושבי המדינה "לא היו רוצים שיהיו הומוסקסואלים כשכנים". עם זאת, אחוז זה היה בין הנמוכים בעולם.[355] הצעות חוק אשר עומדון כתלויות לאורך השנים במדינה יאסרו במפורש לאנשי להט"ב זרים להיכנס לממלכה או לקבל אישורי שהייה, כמו גם כוללות תוכניות להדרכת מורים בסימני אזהרה לכאורה של הומוסקסואליות כך שניתן יהיה להענישם.

בשנת 2008, חברי הגוש הפרלמנטרי הקומוניסטי "al-Minbar" קראו למאבק חריף יותר במעשים הומוסקסואלים. תגובתה הראשונית של הממשלה הייתה כאשר שר הפנים הצהיר כי על "חשודים" בהומוסקסואליות להיאסר להיכנס לבחריין באמצעות בדיקות בשדה התעופה. השר הודיע כי הומוסקסואלים רבים בוחרים במקצוע במספרות ובספא יופי ועיסוי, שלדבריו "נבדקים לעיתים קרובות".

בשנת 2011 פשטה המשטרה על מסיבה שתוארה בעיתונות כטקס חתונה הומוסקסואלית.[356]

טורקיה

על פי מחקרים, אנשי להט"ב בטורקיה מתמודדים עם אפליה, הטרדה ואלימות מצד קרוביהם, שכניהם, עמיתים לעבודה, בוסים, עובדים, מורים ואנשי משטרת טורקיה. הומוסקסואליות היא טאבו ברחבי טורקיה, וניתן לראות את תרבות "הרג הכבוד" במשפחות החברה הטורקית שרוצחות את חבריהם (בדרך כלל נשים) העוסקות בהתנהגויות חד מיניות "לא מוסריות" הנחשבות כבלתי הולמות. רצח אחמט ילדיז, הומו כורדי-טורקי בן 26 מסאנליורפה, עשוי להיות הדוגמה הראשונה הידועה במדינה להריגת כבוד עם קורבן הומוסקסואל.[357] מחקרים שנעשו בשנים 2007–2009 על ידי פורום טורקיה הדמוקרטית הגרמנית מראים כ-13 הרוגים בשנת 2007, 5 בשנת 2008 ולפחות 4 בשנת 2009 הקשורים לנטייתם המינית של הקורבנות. ב-21 במאי 2008 הארגון "Human Rights Watch" פרסם בניו יורק דו"ח שכותרתו "אנחנו צריכים חוק לשחרור". הדו"ח תיעד כיצד גברים הומוסקסואלים וטרנסג'נדרים טורקים מתמודדים עם מכות, שוד, הטרדות שוטרים ואיום ברצח. הארגון מצא כי ברוב המקרים, תגובת הרשויות אינה מספקת אם בכלל קיימת. במקרה של רציחת שנאה נגד הומוסקסואלים, בתי משפט בטורקיה מטילים לעיתים תנאי של "פרובוקציה כבדה" מצד הקורבנות ועונשים קלים בעבור הרוצחים.

דעות קדומות כלפי הומוסקסואלים נפוצות באזורים רבים במדינה.[358] מאז תחילת שנות האלפיים, ביצעו מוסדות מינהליים נהלים מפלים רבים כגון פשיטות משטרה על ברים הומוסקסואליים, סגירת עמותות להט"ב, פשיטות על הומוסקסואליים בבתיהם וצנזורה על מגזינים ואתרים. באופן דומה, בשנות העשרים של המאה ה-20 נעשו איסורים על כל אירוע להט"ב על רקע "אי מוסריות".[359][360][361] על פי המחקר של "KAOS GL" כ-27% מאנשי קהילת הלהט"ב שלא הסתירו את זהותם המינית הופלו בתהליך גיוסם הצבאי בשנת 2017, 8% בשנת 2018, ו-11% בשנת 2019. המחקר קבע כי אנשי הקהילה, הסבורים כי המוסדות שהם פונים אליהם מושחתים, נוטים יותר להסתיר את זהותם המינית, ולכן שיעור האחוזים יהיה גבוה יותר אם המועמדים יהיו גלויים בפני המעסיקים.

בשנת 2013, הואשם ספק טורקי במכירת תקליטורי די וי די "לא מוסריים" בהם נכללו תכנים הומוסקסואליים מפורשים. השופט מחמוט ארדמלי מבית המשפט באיסטנבול ביטל את האישומים הפליליים וקבע כי יש לכבד את נטייתו המינית של הפרט.[362]

הומוסקסואליות נותרה עילה לגירוש של קצינים ממונים, קציני משנה וסטודנטים צבאיים במסגרת חוק המשמעת של כוחות הצבא הטורקיים.[363] במחקר שנערך בשנת 2015 ושאל 1,300 קצינים "האם יש לאפשר להומוסקסואלים לשרת בצבא", 96.3% השיבו בשלילה.[364]

ירדן

אף על פי שזכויות להט"ב בירדן נחשבות למתקדמות יחסית בהשוואה לרוב המדינות האחרות במזרח התיכון, ניתן להעמיד לדין אנשי להט"ב המפגינים חיבה בציבור בגין "הפרעה למוסר הציבורי". היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה צוין במדינה בשנים 2014 ו-2015. באירועים השתתפו פעילים רבים וחברי הארגון בני ברית להט"ב בירדן. האירוע השני בשנת 2015 פורסם בכל כלי התקשורת המקומיים אשר במהלכו שגרירת אמריקה אליס וולס הייתה אחת הדוברות.

כווית

הומוסקסואליות היא פלילית בכווית ועונשה 6 שנות מאסר וקנסות. הומוסקסואליות נשית היא חוקית.

בשנת 2017 אושיית האינסטגרם ההומוסקסואל, "King Luxy", נעצר בכווית בטענה כי נראה לכאורה כ-"נשי מדי" בעוד ששהה שבועיים במעצר לפני ששוחרר.[365]

מצרים

  ערך מורחב – קהיר 52, שרה חג'אזי

הומוסקסואליות היא פלילית במצרים ונענשת ב-17 שנות עבודת כפייה.[366] על פי מרכז המחקר של פיו מ-2013, 95% מהמצרים סבורים כי החברה לא צריכה לקבל הומוסקסואליות.[367] עד 2001 סירבה ממשלת מצרים להכיר בכך שהומוסקסואליות היא נטייה מינית הקיימת אצל חלק מתושביה,[368] ולאחר 2001, הכירה בכך עבור מניעה מביקורות מצד ארגוני זכויות אדם ופוליטיקאים זרים.

בשנת 1999 הופסקה ההצגה הפומבית של הבמאי המצרי מאהר סברי, שחקרה הומופוביה במצרים, על ידי הממשלה לאחר מספר הופעות. בשנת 2008, ביים סברי סרט עצמאי עטור פרסים על הומו מצרי המספר על התמודדות ההומופוביי במדינה, שעורר מחאות מצד אנשי דת ובכירים בממשל שדרשו שסרטו ייאסר.

 
הפעילה המצרית שרה חג'אזי בעת הפגנה נגד ענישת הומוסקסואלים במצרים, קנדה, 2020

בשנת 2009, עיתון מצרי שבועי בשם "Al Balagh Al Gidid" נסגר ושני כתבים נכלאו, בשל הדפסת מאמר אשר האשים את השחקנים המצרים נור אל שריף, חאלד אבול נאגא וחמדי אל וזיר בשוחד של שוטרים על מנת להסתיר את מעורבותם ב-"זנות הומוסקסואלית".[369]

בשנת 2013, הסרט "סודות משפחתיים" הוקרן בבכורה במצרים אשר הוחשב כסרט המצרי והערבי הראשון על חייו של גבר בן 18 המתמודד עם נטייתו החד מינית, והסטיגמה החברתית סביב הומוסקסואליות. הבמאי עלה לכותרות בינלאומיות כשסירב לבקשת מועצת הצנזורה המצרית למחוק סצנות מסוימות בסרט.

ב-2017 הוציאה המועצה לפיקוח התקשורת צו המונע "הופעת הומוסקסואלים" או "קידום סיסמאותיהם" בתקשורת.[370]

כאשר תוכנית טלוויזיה מצרית אכן עוסקת בהומוסקסואליות היא נוטה לעשות זאת באופן שלילי אשר אף הוא מעורר מחלוקת מצד שמרנים חברתיים. בין הסרטים כגון "Uncensored", "Out of Control", "A Plastic Plate" ו-"The Yacoubian Building" משנת 2006, מתארים איסורים רבים בחברה המצרית, בהם הומוסקסואליות.

סוריה

הומוסקסואליות היא פלילית בסוריה ונענשת ב-3 שנות מאסר דה יורה משנת 1949. עם זאת, דה פקטו, החוק מושהה. באזורים הנשלטים על ידי הארגון תחריר א-שאם, המהווים כ-7% מכלל המדינה, אנשי להט"ב סורים נרדפים, מדוכאים ומוצאים להורג. נסראדן אחמה, חברת צבא סוריה החופשית הפועלת למיטוט שלטונו של בשאר אל-אסד, הצהירה באומרו כי, "אם הייתי אחראית, הייתי אוכפת חוקים נוקשים יותר נגד הומוסקסואלים. אם יציעו לסקול הומוסקסואלים למוות, כמו באיראן וסעודיה, לא אתנגד".[371] מקרי ההידבקות הראשונים ב-HIV בסוריה דווחו ב-1987. ב-2005 הצהיר סגן שר ההקדשים בפומבי, כי HIV ו-איידס הן עונש משמיים הנגזר על אנשים העוסקים "בזנות והומוסקסואליות".

בשנת 2010 החלה משטרת סוריה לנקוט באמצעים להענשת אנשי להט"ב. מהלך זה הוביל למעצרם של למעלה מ-25 גברים אשר הואשמו בשורה של עבירות שונות, החל במעשים הומוסקסואלים וכלה בשימוש לא חוקי בסמים.

באוגוסט 2015 התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם כדי לדון בנושא זכויות להט"ב, בחסות ארצות הברית וצ'ילה. המועצה השמיעה עדויות מפי פליטים שנמלטו מסוריה ועיראק בשטחים הנשלטים על ידי המדינה האסלאמית בה מתבצעת רדיפה נגד אנשי להט"ב. מלבד זאת פליטים שברחו מאזורים אשר נשלטים על ידי הארגון דיווחו על אלימות מוגברת ומסכת התעללויות עקובות מדם כלפי נשים ואנשי להט"ב.[372][373] בעת התכנסות המועצה דיווחו כי בדאעש טענו כי הוציאו להורג 30 בני אדם לפחות בגין "מעשי סדום". התכנסות זו הייתה לפעם הראשונה מזה 70 שנה, בה מועצת הביטחון של האו"ם דנה בעניין זכויות להט"ב.[374]

ב-19 באוקטובר 2017 יצא לאקרנים הסרט מר גיי סוריה, העוקב אחר שני פליטים סורים הומוסקסואלים המנסים לשקם את חייהם מרדיפתם בסוריה.[375]

עומאן

הומוסקסואליות היא פלילית בעומאן ונענשת ב-3 שנות מאסר אלא אם אירוע ההרשעה מוגדר כ-"גורם ציבורי". בספטמבר 2013 פורסם כי כל מדינות החברות במועצה לשיתוף הפעולה של מדינות המפרץ הסכימו לדון בהצעה להכין "מבחן הומוסקסואליות" שנועד לייחד זרים הומוסקסואלים ולמנוע מהם להיכנס לאחת המדינות. עם זאת, החשש לאירוח הומוסקסואלים במונדיאל 2022 בקטר, וחשש למחלוקת בינלאומית במקרה שאנשי להט"ב יהיו מוקרנים, חזרה המועצה בהצעתה והתעקשה כי מדובר "בהצעה בלבד".

בשנת 2013, מאמר בעיתון העומני, The Week, העלה כי עומאן סובלנית יותר כלפי מיניות של אנשים מאשר מדינות המפרץ האחרות, אף על פי שהומוסקסואליות אסורה בשטחה. המאמר עקב אחר סיפורו של הומו צעיר במדינה תחת הכותרת "הזרים". בתגובה, ממשלת עומאן התערבה כדי להשעות את פרסום העיתון. יתר על כך, המאמר גונה ברשתות חברתיות מקוונות במדינה ועל ידי התאחדות העיתונאים. חבר מועצת השורה, תאופיק אל-לואטי, צייץ כי המאמר דוגל בהומוסקסואליות ומציע כי עומאן היא "מקום מקלט בטוח להומואים". אל-לואטי קרא למשרד המידע לפעול נגד העיתון בגין הפרת קוד העיתונות במדינה. מספר אומנים טענו כי המאמר מתעד את האמת על המדינה וכי על העיתונות לשקף את המציאות. העיתון נאלץ לאחר מכן להתנצל.

ערב הסעודית

הומוסקסואליות פלילית בערב הסעודית ונענשת בקנסות, מלקות, מכות, עינויים, מאסר ללא הגבלה, סירוסים כימיים, הוצאה להורג, הצלפת שוטים וגירוש לעבריינים בפעם הראשונה. נאשמים אשר הורשעו פעמיים מתמודדים עם הוצאה אוטומטית להורג על פי חוק השריעה. מעשה הומוסקסואלי הידוע כ-"סדום" במדינה מוכח או על ידי הנאשם שהודה 4 פעמים או על ידי עדותם של 4 גברים מוסלמים אמינים, שהיו עדי ראייה למעשה. אם יש פחות מ-4 עדים, או אם אחד אינו עומד בקנה מידה עם השאר, כל ארבעת הגברים נענשים עם הצלפת 80 מלקות על "לשון הרע".[376] רדיפת הומוסקסואליות נותרה אחת ממטרותיה העיקריות של הוועדה לקידום סגולה ומניעת סגן (PVPV).[377] הפגנות בינלאומיות מצד ארגוני זכויות אדם גרמו למספר גורמים סעודים בשגרירות ערב הסעודית בוושינגטון הבירה לרמוז באופן לא רשמי ושגוי כי הממלכה "תשתמש בעונש מוות רק כאשר מישהו הורשע בהתעללות בילדים, אונס, תקיפה מינית, רצח או עיסוק בכל מה שנחשב לסוג של הסברה פוליטית".[378]

החינוך הציבורי בסעודיה נדרש ללמד ערכים אסלאמיים בסיסיים המבוססים על פרשנות הקוראן, הכוללת גינוי חריף של הומוסקסואליות. משרד החינוך אישר ספרי לימוד המשקפים את השקפת האסלאם של המחוז נגד מעשים הומוסקסואליים בכך שקבע כי "הומוסקסואליות היא אחד החטאים המגעילים והפשעים הגדולים ביותר" וכי "העונש הראוי על מעשה מכוון של יחסי מין הומוסקסואליים בפומבי הוא עונש מוות". עם זאת, בשנת 2020 משרד החינוך הסיר את גינוי ההומוסקסואליות כמעשה שעונשו מוות מספרי הלימוד.[379]

בשנת 2000 דיווחה ממשלת סעודיה כי גזרה על 9 גברים סעודים תקופות מאסר נרחבות על רקע פעילות הומוסקסואלית.[380] באותה שנה הוציאה הממשלה להורג 3 עובדים תימנים בגין "הומוסקסואליות והתעללות בילדים".[381]

בשנת 2001 הואשם המורה והמחזאי הסעודי מוחמד א-סוהיימי ב-"קידום הומוסקסואליות". בשנת 2006, קיבל חנינה והורשה לחדש את הוראתו.

במאי 2005 עצרה הממשלה 92 גברים בגין הומוסקסואליות, שנגזרו עליהם עונשים שנעו בין קנסות ועד עונשי מאסר של מספר חודשים. כמו כן, ב-7 בנובמבר 2005 פשטה משטרת ריאד על מה שהעיתונות הסעודית כינתה "תחרות יופי לגברים הומואים" באל-קטייפה. דינם של 5 מארגני האירוע נותר לא ידוע.[382] פשיטה דומה בשנת 2008 התקיימה כלפי עובדים פיליפינים שנעצרו באשמת "אלכוהול וזנות הומוסקסואלית". במאמר העיתון "חדשות ערבית" על המעצרים נכתב כי "זכויות הומואים אינן מוכרות במדינות המזרח התיכון ופרסום חומרים המקדמים אותן נאסר".

בשנת 2010, נכדו של המלך עבדאללה, מלך ערב הסעודית ה-6, סעוד בן עבד אל-עזיז בן נאסר אאל סעוד נמצא באשמת רצח משרתו בנדר עבדולאזיז (32) בסוויטה שלהם במלון לנדמרק בלונדון.[383][384][385] במהלך משפטו, נטען כי הנסיך קיבל "עיסוי מיני" לפני הרצח, כסופו של בילוי ביום ולנטיין, וכי הוא ועבד אל-עזיז היו בקשר הומוסקסואלי.[386][387] בן נאסר נידון למאסר עולם ובמרץ 2013, הורשה לחזור לסעודיה לשרת את שארית כהונתו בכלא הסעודי. על פי ההסכם בין הממלכה המאוחדת לסעודיה, עליו לרצות לפחות 20 שנה לפני שניתן יהיה לשחררו אם כי על-פי הערכות, בן נאסר יבקש מקלט בממלכה המאוחדת לאחר שיסיים לשאת את עונשו במדינה.[388] באותה שנה, דיפלומט סעודי הומוסקסואל בשם עלי אחמד אסרי הגיש בקשת מקלט בארצות הברית לאחר שטען כי ממשלת סעודיה גילתה את נטייתו המינית.

בשנת 2011, מירל רדוי, שחקן כדורגל רומני שמשחק במועדון אלחילאל הסעודי, נקנס ב-20,000 ריאל סעודי והושעה לשני משחקים לאחר שקרא כעלבון לשחקן הכדורגל הסעודי, חוסיין עבדול גאני המשחק במועדון נסר, הומו. ההערה הציבורית, שנועדה כעלבון, הייתה שנויה במחלוקת רבה ויצרה לא מעט סיקור בעיתונות הסעודית, כולל סירובו של עבדול גאני ללחוץ את ידו עם רדוי לאחר משחק מאוחר יותר.[389]

בשנים 2011–2012, העיתון הסעודי Okaz הודיע ​​כי הממשלה עצרה למעלה מ-260 בני אדם בגין פשע של הומוסקסואליות במשך תקופה של שנה.[390]

בשנת 2014, נער סעודי בן 24 נידון למאסר של 3 שנים ו-450 מלקות לאחר שבית משפט במדינה מצא אותו אשם ב-"קידום הומוסקסואליות", לאחר שנתפס באמצעות טוויטר עבור פגישות דייט עם גברים נוספים.[391]

ב-13 באוקטובר 2019 עצרו הרשויות הסעודיות את אישיות המדיה החברתית ההומוסקסואל הסעודי, סוהיל אל-ג'מייל (23), על שפרסם תמונה שלו לבוש במכנסיים קצרים בחוף הים. אל ג'מייל הצהיר בחשבונו בסנאפצ'ט כי נעצר באשמת "שיתוף עירום ברשת". זמן קצר לאחר שהאוהדיו החלו להשתמש בהאשטאג "FreeSuhail#" (שחררו את סוהיל) בטוויטר.[392]

ב-28 ביולי 2020, בית משפט סעודי גזר על מוחמד אל-בוקארי, בלוגר תימני, 10 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 10,000 ריאל (2,600 דולר) וגירוש בגין ציוץ בטוויטר התומך בשוויון למען זכויות להט"ב.[393]

קטר

הומוסקסואליות היא פלילית בקטר ונענשת בקנסות ו-7 שנות מאסר, ובעונש מוות עבור מוסלמים (אם כי לא היו מקרים ידועים של הוצאה להורג). בשנות התשעים הודיע ​​מינהל התעסוקה בפיליפינים לעובדיו על איסור עבודה להומואים בקטר. זאת בתגובה למספר מעצרים המוניים וגירושים של עובדים פיליפינים במדינה בגין הומוסקסואליות.

בשנת 1998, אזרח אמריקאי שביקר במדינה נידון לשישה חודשי מאסר ול-90 מלקות בגין פעילות הומוסקסואלית.

בשנת 2016 כוכב האינסטגרם הפולני קינג לוקסי נעצר בקטר בשל היותו הומוסקסואל ושהה כחודשיים במעצר לפני ששוחרר. באותה שנה, מאמר דעה שהופיע בבלוג החדשות הקטרי, Doha News, מאת אזרח קטרי הומוסקסואל תחת השם הבדוי מג'יד אל-קטארי שתיאר את מצב ההומוסקסואלים במדינה כ-"צורם" ותיאר את הנזק הבלתי הפיך אשר נגרם לבריאותו הנפשית כתוצאה מהומופוביה. אל-קטארי זכה לביקורת משבחות לאחר מכן אשר תוארו כ-"אפשרות לדון בהומוסקסואליות בקטר".

בשנת 2018, 9 מאמרים המתייחסים לזכויות להט"ב שפורסמו מאפריל עד יולי, כללו דיון בזכויות להט"ב באפריקה, ביקורת על איסור שירות טרנסג'נדרים בצבא ארצות הברית על ידי דונלד טראמפ, ורטרוספקטיבה על שריפה בשנת 1973 בה נהרגו 32 בני אדם בניו יורק בגיי בר אשר צונזרו ממהדורת בירת המדינה, דוחה, של המהדורה הבינלאומית של הניו יורק טיימס. משרד התקשורת הממשלתי בקטר פרסם הודעה על "התחייבות לחקור את הנושא".[394]

בפברואר 2020 ביטלה אוניברסיטת נורת'ווסטרן בקטר אירוע בהשתתפות הלהקת הלבנונית משרוע ליילה (בעוד חאמד סינו, סולן הלהקה, הוא הומוסקסואל מוצהר) בעקבות תגובת הומופוביות.[395]

תימן

הומוסקסואליות היא פלילית בתימן ונענשת בשנת מאסר, הצלפת 100 מלקות או הוצאה להורג (לעיתים קרובות) על פי חוקי השריעה.[396] הומוסקסואליות נשית נענשת עד 3 שנות מאסר.[397] הממשלה חוסמתגישה לדפי אינטרנט המביעים תמיכה באנשי להט"ב בעוד מדיניות זו נוגעת גם לפרסומים ומגזינים. בשנת 2003, Week, כתב עת בשפה הערבית, פרסם מאמר שכלל ראיונות עם גברים תימנים הכלואים בגין הומוסקסואליות. שלושת העיתונאים שהיו מעורבים בכתבה הורשעו על ידי הממשלה. בשנת 2013 התקבלו דיווחים אמינים על כך שחברי אל-קאעדה בחצי האי ערב טבחו בגברים הומוסקסואלים על רקע נטייתם המינית.[398]

אירופה

  ערך מורחב – סעיף 28 לחוק הממשל המקומי 1988, אלן טיורינג, סעיף 377, פרשת הארדן-אוילנבורג, חוק אלן טיורינג

אוקראינה

אנשי קהילת הלהט"ב באוקראינה נרדפים באופן פעיל באזורים שבשליטת הבדלנים בדונבאס.[399] ב-22 ביוני 2012, אדם פנה לפעיל הלהט"ב טאראס קרסיצ'יוק ושאל אותו "אתה מתרומם?" (כינוי גנאי להומוסקסואלים) ולאחר מכן בעט בו בראשו ולסתו. הארגון הבינלאומי לזכויות אדם "Human Rights Watch" גינה בחריפות את האירוע ואמר כי על הרשויות להתייחס לאירוע זה כאל פשע שנאה.[400]

מומחה מהארגון אמנסטי אינטרנשיונל במטה אוקראינה הצהיר בשנת 2013 באומרו כי "אנשים הוכו ובמקרה אחד נרצחו בגלל הנטייה המינית האמיתית או הנתפסת שלהם או זהותם המגדרית. רוב הפשעים הללו לא נחקרו כראוי ולא נענשו".[401] ב-23 במאי 2013, בית המשפט באוקראינה סיפק עתירה של רשויות העיר קייב לאסור על קיום אירועים, פרט לאלה שתוכננה לחגיגת יום קייב (בחלק המרכזי של העיר) ובכך למעשה אסר על מצעד הגאווה בקייב שתוכנן ל-25 במאי.[402] אירוע הגאווה שונה אז ל-"אירוע פרטי מחוץ לחלק המרכזי של קייב" אשר ביום זה התכנסו כ-50 איש וצעדו לאורך פארק פושקין ותחנת המטרו שוליאבסקה.[403] במהלכו צעדו בהגנת 1,500 שוטרים, 13 מתוך כ-100 מפגינים הומופובים נעצרו כתוצאה מניסיון לתקוף את הצועדים.[404][405] לאחר שעה פונו הצועדים שהשתתפו במצעד מהאזור. בניסיון להימנע מהתקפות נקמה, הם החליפו את בגדיהם והחליפו אמצעי תחבורה מספר פעמים.

ב-6 ביולי 2014, קבוצה של 15–20 נאו-נאצים יצאה למתקפה נגד המועדון הגאה "פומדה" בקייב. התוקפים לבשו הסוואה ומסכות סקי וזרקו רימון עשן וחזיזים אל המועדון.[406]

ב-29 באוקטובר 2014, בית הקולנוע הוותיק ביותר בקייב, ז'ובטן, עלה באש כאשר נזרק לתוכו רימון עשן במהלך הקרנת סרט הלהט"ב הצרפתי, Summer Nights, שהוצג במסגרת פסטיבל מולודיסט. לא דווח על נפגעים.[407][408] המשטרה עצרה שני חשודים, אחד מהם אמר כי הכוונה לא הייתה לשרוף את הבניין, אלא "להפגין נגד הקרנת סרטים הכוללים את אנשי קהילת הלהט"ב".[409]

אולכסנדר זינצ'נקו, נציג ארגון הלהט"ב האוקראיני "Our World", הצהיר ב-3 ביוני 2015 כי בוצעו 40 פשעי שנאה נגד אנשי להט"ב אוקראינים בשנת 2014 וכי עשרה פשעים מסוג זה כבר התרחשו בשנת 2015.[410] ב-6 ביוני 2015 נערך מצעד הגאווה השני של אוקראינה,[411] מספר ההגנה המשטרתית עלה כלפי משתתפיו. במהלך המצעד נפצעו חמישה שוטרים בהתכתשות לאחר שאזרחים לא מזוהים תקפו את העצרת עם פצצות עשן ואבנים. שוטר אחד אושפז בטיפול נמרץ ונעצרו כ-25 פעילים הומופובים.[412] במאי 2017 ארגנו פעילי להט"ב עצרת בעיר חרקוב. כ-30 תושבים תקפו את המשתתפים ואת השוטרים ופצעו שניים.[413] ב-29 באוגוסט 2021 פרצו עימותים אלימים בין המשטרה לבין ארגון הימין הקיצוני הלאומני "מסורת ומסדר" במהלך מצעד השוויון בעיר. במהלכם, כ-29 שוטרים נפצעו, בעיקר כתוצאה מתגובות לגז מדמיע, ו-51 מפגיני הארגון נעצרו.

ב-17 ביוני 2018 נערך מצעד הגאווה החמישי של קייב במרכז העיר.[414] מספר המשתתפים עלה כפול מהמצעד הקודם וכלל כ-5,000 איש. כ-57 מפגינים הומופובים עוכבו במטרה להפר את קיומו.[415] ב־30 באוגוסט 2020, צעדת שוויון להט"ב באודסה הסתיימה בעימות בין חברי קהילת הלהט"ב לבין מתנגדים הומופובים אשר כ-16 מהם עוכבו ושני שוטרים נפצעו במהלכו. ב-20 בספטמבר 2020 נערך בזפוריז'יה מצעד גאווה ראשון בכיכר הפסטיבל בעיר. אף על פי שמשתתפיו הוטרדו על ידי פעילים הומופובים, לא דווח על נפגעים.[416]

איטליה

עמדות חברתיות מקובלות בנושאי להט"ב באיטליה נוטות לשקף ערכים קתוליים הנוגעים למיניות האדם ולתפקידי המגדר, עם תמיכה נמוכה יותר בהשוואה למדינות מערב אירופה אחרות.[417]

בשנת 2008 ניתנה לדנילו ג'ופרידה פיצוי של 100,000 יורו לאחר שנצטווה לחזור על מבחן הנהיגה שלו על ידי משרד התשתיות והתחבורה האיטלקי בשל נטייתו המינית. השופטת באירוע פסקה כי משרד התחבורה הפר הפרה ברורה של חוקי האפליה.[418]

בשנת 2020 הפעיל והמחוקק הלהט"בי אלסנדרו זאן תיאר את ההומופוביה באיטליה כמורחבת ולעיתים קרובות מתעוררת בכל פעם שאנשי להט"ב מנסים לחיות את חייהם בגלוי.[419] ביוני אותה שנה אדם שהלך עם בן זוגו בפסקארה הותקף באלימות על ידי שבעה אנשים, אשר הותירו אותו עם פציעות קשות הדורשות ניתוח שחזור לסת.[419]

אלבניה

הגישות החברתיות כלפי קהילת הלהט"ב באלבניה הן בדרך כלל שליליות. נתונים שפרסם "ESS" בשנת 2013 חושפים כי הרוב המכריע של האלבנים הם שמרנים מבחינה חברתית, על פי נתוני הסקר, 53% מהאלבנים סבורים ש-"הומואים ולסביות לא צריכים להיות חופשיים ולחיות את החיים כרצונם", האחוז הגדול ביותר מחזיק בדעה זו בסקר.[420]

בדצמבר 2010 הכריז סגן נציבות העבודה, הרווחה והבריאות, טריטן שהו כי "על הצוות הרפואי להתייחס להומוסקסואליות כאל הפרעה הורמונלית, כמו גם פסיכולוגית". ארגוני להט"ב הגישו תלונה קולקטיבית לממונה על הגנה מפני אפליה. הנציב בחן את ההצהרות ולאחר עיכוב ממושך, נזף ב-30 בספטמבר 2011 בשהו במכתב לפרלמנט באומרו: "מר שהו צריך להימנע מהערות מפלות בעתיד, הגורמות לאווירה של מתח וחוסר קבלה כלפי קהילת הלהט"ב באלבניה".

על פי הדו"ח השנתי של ארגוני להט"ב באלבניה, עד סוף שנת 2018 היו במדינה 421 מקרים מתועדים של אפליה כנגד אנשי להט"ב. סוגי האפליה נעים בין אלימות פיזית ישירה ללחץ פסיכולוגי כגון העלבה, גיחוך, תיוג, רכילות זדונית, השפלה ברחוב, אי קבלת שירות בברים, חדרי כושר, סופרמרקטים או בהתקפות בהליכה ברחוב על ידי הומופוביים. מתוך כל המקרים שדווחו, נמצא כי רק חמישה מקרי אלימות דווחו לרשויות.

אסטוניה

למרות שאסטוניה נחשבת ליברלית יותר בזכויות להט"ב בהשוואה למדינות בלטיות אחרות, אפליה ודעות קדומות נותרו נפוצות ברוב חלקי החברה האסטונית. מצעדי גאווה אשר נערכו בטאלין בין השנים 2004–2007, משתתפיו הותקפו והכו על ידי מפגינים הומופובים.[421]

ביוני 2006, שגריר הולנד באסטוניה האנס גלאוביץ ביקש להעביר אותו לקונסוליה ההולנדית במונטריאול, קנדה, לאחר שהתעללות הומופובית וגזענית מתמשכת הושלכה נגד בן זוגו, רקדן אפרו-קובני בשם ראול גרסיה לאו, על ידי אזרחים במדינה בבירה טאלין. בהודעה שפורסמה על ידי השלטונות האסטוניים נכתב כי הם "הצטערו מאוד על התקריות".[422]

לאחר פיגועים אלימים אשר התרחשו כלפי הומוסקסואלים בשנת 2007, לא התקיים מצעד גאווה בטאלין עד שנת 2017, אשר במהלכו, צעדו כ-1,800 איש.[423][424]

בפברואר 2019 תבעה עמותת הלהט"ב "SevenBow", ממארגני פסטיבל הסרטים "Festheart", את מועצת העיר רקוורה על קיצוץ במימון שלה ב-80%. ועדת התרבות בעיר אישרה בתחילה את בקשות המימון של הקבוצה, אך מועצת העיר קיצצה את המימון שלה לחמישית בלבד מהסכום המבוקש. עורכי הדין טענו כי דעות הומופוביות הניעו את הקיצוץ במימון סרטי העמותה.[425] במאי 2019, בית משפט לעניינים מנהליים קבע כי החלטת המועצה לקצץ במימון הפסטיבל אינה חוקית, והוסיף כי אין לה הצדקה לתת מימון נמוך יותר ל-"SevenBow".[426]

ארמניה

בסתיו 2004, בעקבות הודעתו של ארמן אווטיסיאן, מייסד AAU (ארגון הארי הארמי), הידוע כארגון ימין קיצוני, כי חלק מבכירי ארמניה היו הומואים, יזמו חברי פרלמנט שונים ויכוחים סוערים ששודרו בערוץ הטלוויזיה הציבורי. חברי הפרלמנט הצהירו כי כל חבר שנמצא כהומוסקסואל צריך להתפטר - חוות דעת משותפת של היועץ לנשיאות לביטחון לאומי, גרניק איזגוליאן.[427]

במאי 2012, נאו-נאצים פתחו בשני פיגועי הצתה בפאב בבעלות לסבית בבירת ארמניה, ירוואן. חדשות ארמניה דיווחו כי בפיגוע השני ב-15 במאי הגיעה קבוצה של צעירים לפאב הרוק ההומוסקסואלי "DIY" בסביבות השעה 18:00, שם שרפו את הכרזה אשר הייתה תלויה על חלונותיו עם הכיתוב "לא לפשיזם" וציירו את צלב הקרס הנאצי על קירותיו. האירוע קרה במהירות לאחר הפיגוע הראשון בפאב מוקדם יותר ב-8 במאי, שם נזרקה פצצת דלק מבעד לחלון.[428] במחקר אשר נערך באותה שנה, 55% מהכתבים הארמניים הצהירו כי יפסיקו את מערכת היחסים שלהם עם חבר או קרוב משפחה אם הם יצאו מהארון כהומוסקסואלים.[429]

בשנת 2017 דיווח משרד החוץ של ארצות הברית על הדברים הנוגעים למעמד זכויות הלהט"ב בארמניה בהקשר להומופוביה במדינה באומרו כי, "קבוצת בתי סוהר ציינה כי הומוסקסואלים שהורשעו בפשעים כגון אונס, הופרדו מאסירים אחרים ונאלצו לבצע עבודות משפילות ולספק שירותים מיניים". הדיווח ציין בנוסף כי גברים הומואים מוצהרים אינם מורשים לשרת שירות צבאי במדינה, בעקבות פטור המבוסס על בדיקה פסיכולוגית המצביעה על כך שלפרט יש "הפרעה נפשית". מידע זה מופיע במסמכי הזיהוי האישיים של הפרט ומהווה מכשול לתעסוקה וקבלת רישיון נהיגה. על פי הדיווחים, הומואים ששירתו בצבא התמודדו עם "התעללות פיזית ופסיכולוגית וסחיטה".[430]

באוגוסט 2018 הותקפו תשעה פעילי זכויות להט"ב באלימות על ידי המון זועם בבית פרטי בעיר שורנוך, ושלחו שניים מהם לבית החולים בגלל פציעות קשות. הפיגוע האלים זכה לסיקור תקשורתי נרחב,[431] ונידון על ידי ארגוני זכויות אדם ושגרירות ארצות הברית במדינה.[432][433] התוקפים שוחררו מאוחר יותר על ידי המשטרה.[434]

בולגריה

פשעי שנאה נגד אנשי להט"ב אינם נדירים בבולגריה, ולעיתים קרובות הרשויות מתעלמות מהם ולא חוקרות את אירועיהם. בשנת 2008, סטודנט בן 25 נהרג באכזריות בפארק בסופיה מכיוון שהוא נתפס כהומוסקסואל. במהלך החקירה העיד החוקר כי שני החשודים היו חלק מקבוצה שהתכוונה "לנקות" את הפארק מהומואים.[435] ב-27 בספטמבר 2020, ילדים עד בגילאי 14–15 הותקפו בפלובדיב, כחלק מ-"פעולת טיהור" נגד קהילת הלהט"ב שנעשתה על ידי אוהדי אולטראס של קבוצת הכדורגל בוטב פלובדיב.[436]

מצעד הגאווה הראשון והיחיד שהתקיים עד כה בבולגריה נערך בבירה סופיה בשנת 2008 ומשך כ-150 משתתפים, שהותקפו בפצצות בנזין, סלעים ובקבוקי זכוכית. במהלכו, יותר מ-60 מפגינים הומופובים נעצרו.[437] סקר בשנת 2002 של פרוקיט פיו מצא כי 63% מהבולגרים הגדירו את עצמם כ-"הומופוביים בגלוי".[438]

הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית מתנגדת בתוקף לחופש ההתכנסות של אנשי להט"ב וכל צורה של ביטוייה אותה כינתה "הפגנה חוטאת" ו-"חטא סדום".[439] לפני המצעד בסופיה בשנת 2012, כומר מסליבן אמר בראיון לעיתון כי "צריך להכות הומואים באבנים".[440] ההתנגדות הלאומית, קבוצת ימין קיצוני, דוגלת בשימוש במטאטאים ובאתים כדי לתקוף משתתפים במצעדי גאווה.[441] בדצמבר 2018 הושחתו שלטי חוצות אשר קידמו סובלנות כלפי זוגות חד מיניים, אשר הוצבו בערים שונות כגון וארנה ובורגס.[442][443]

בלארוס

ב-18 באפריל 2001 נמצאה גופתו של אלכסנדר סטפנוביץ' בבירת בלארוס, מינסק אשר היה ידוע כהומוסקסואל בחצר ביתו בו התגורר אשר גופתו זוהתה בחבלות מסכין. ב-16 במאי אותה שנה, אנדריי באבקין, פעיל ארגון הלהט"ב, ליגת למבדה בלארוס, הוכה קשות ונאנס בכניסה לדירתו. הוא פונה לבית החולים בעודו פצוע קשה.

ב-2 ביולי עצרה המשטרה במינסק את אנדריי שרבקוב, אחד ממייסדי הארגון ליגת למבדה בלארוס אשר הוכה קשות. למחרת נרצח איוון סוצ'ינסקי, הבעלים של המועדון הגאה, אוסקר. המועדון נסגר על ידי הרשויות בפברואר 2000, ולפני מותו, סוצ'ינסקי הגיש תביעות אזרחיות לאחר פעולותיה הבלתי הוגנות של המשטרה כלפי המועדון. ב-13 בנובמבר 2001 במלדזייצ'נה הותקף מנהיג ליגת למבדה בלארוס, אדוארד טרלצקי, תקיפה אשר גרמה לזעזוע מוחו ולאחר מכן נדרש לאשפוז של שבעה ימים.

 
מצעד הגאווה הסלאבי בשנת 2010 במינסק, אשר לווה לצד תגובות של עשרות מפגינים אלימים

ב-15 בפברואר 2002 בז'לובין (אזור גומל) נמצא רואה החשבון ויקטור קוביל בן ה-34 מת בדירת הוריו. קוביל היה הומוסקסואל באופן גלוי הן בעבודה והן בפומבי. המשטרה סירבה למסור את פרטי הרצח לשותפו של קוביל אלכסנדר בעוד כי אחד מהשוטרים הגיב באומרו, "זה משרת אתכם נכון? מתרוממים! (כינוי גנאי להומוסקסואלים)".

ב-12 באפריל 2002 אירעו תקיפה וכליאה של גברים הומואים מחוץ למועדון הגאה "בבל". על פי העדים קבוצה של רעולי פנים אשר כללה 10 עד 12 גברים תקפה שלושה ממשתתפיו לפני שהמשטרה הגיעה. בין הקורבנות היה אדוארד טרלצקי, עורך ראשי של המגזין הגאה פורום למבדה ומנהיג למבדה בלארוס. ב-18 בפברואר 2003 טרלצקי הוכה שוב על ידי אזרחים לא מזוהים ליד ביתו אשר לאחר מכן פונה לבית החולים כשהוא פצוע בראש עם חבלות על גופו. ב-28 במאי 2008, טרלצקי הותקף שוב על ידי שלושה צעירים במינסק. הוא הצהיר כי אין בכוונתו לדווח למשטרה על הפיגוע בטענה כי "לא יעשו דבר" בנוגע לתקיפה.[444]

גאורגיה

  ערך מורחב – העצרת האנטי-הומופובית בטביליסי (2013)

ב-17 במאי 2012, ארגון הלהט"ב הגאורגי "אידנטובה" ארגן מצעד שליו לקראת ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה. זו הייתה הצעדה הציבורית הראשונה לתמיכה בזכויות להט"ב בגאורגיה. הצעדה הופסקה זמן קצר לאחר תחילתה, בעוד כי הצועדים טענו שהותקפו על ידי מפגינים דתיים כולל נציגי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית וקבוצות נוצריות קיצוניות.[445] המשטרה התערבה כדי להגן על משתתפי המצעד רק לאחר שהקרבות כבר פרצו ועצרה מספר מהקורבנות כביכול במקום את התוקפים.[446] ארגון זכויות האדם הבינלאומי, אמנסטי אינטרנשיונל, מתח ביקורת על ממשלת גאורגיה על כך שהיא לא הגנה כנדרש על קיום המצעד.[447] ב-14 בינואר 2013 הגיש אידנטובה ומשתתפי המצעד תביעה נגד המדינה בבית הדין האירופי לזכויות אדם. בתביעה נטען כי גאורגיה לא הגנה כנדרש על משתתפי המצעד ולא חקרה או הענישה את העבריינים בצורה יעילה.

 
מפגינים הומופובים מסתערים באלימות על משתתפי העצרת האנטי-הומופובית בטביליסי, 2013

ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה בשנת 2013 נתקל שוב בתוקפנות. פעילי להט"ב קיימו עצרת לציון היום בטביליסי אך עם זאת, לא התקיימה בפועל. אלפי מפגינים הומופובים, ובראשם כמרים אורתודוקסים גרוזיניים, קיימו הפגנה נגדית. המפגינים נשאו תמונות של ישו ושלטים עליהם נכתב "הפסיקו לקדם תעמולה הומוסקסואלית בגאורגיה" ו-"אנחנו לא צריכים סדום ועמורה". חלק מהנשים הניפו מה שנקרא חבילות סרפד בכדי "להכות את ההומואים", בהן אישה שכינתה את העצרת כ-"מצעד הומוסקסואלי שנערך על ידי אנשים חולים... נגד המסורות שלנו והמוסר". למרות נוכחות כבדה של המשטרה, המפגינים הסתערו על המתרסות שהגנו על העצרת. לפחות כ-28 משתתפי העצרת נפצעו קל, כאשר רבים נלכדו באוטובוסים ובחנויות סמוכות ובבתים שהותקפו על ידי המפגינים. על פי סרטון מהמקום, המשטרה הצילה צעיר מלינץ' על ידי עשרות הומופובים.

לטענת איגוד עורכי הדין הצעירים הגאורגים המדינה "לא הצליחה להבטיח את קיום האירוע המתוכנן... ובכך הופרו זכויותיהם של משתתפי העצרת להתאגדות". משקיפים ציינו כי המשטרה מאפשרת לאנשי דת אורתודוקסים ומפגינים אחרים להיכנס לאזור המוגדר ולהפגין בתקשורת פרטית, בקריאת כינויים ציניים ומשפילים בפני משתתפי העצרת. ראש הממשלה בידזינה איוואנישווילי, יחד עם גורמים מובילים נוספים, גינו את האלימות כלפי העצרת באומרו, "הזכות להתכנס בשלום ולהביע את דעתנו באופן חופשי היא זכות יסוד לדמוקרטיה שלנו. כל אזרח גרוזיני מרוויח זכות זו באופן מלא ושווה. פעולות אלימות, אפליה והגבלת זכויותיהם של אחרים לא יעברו בשתיקה, כל המבצעים של מעשים אלו יטופלו על פי החוק".[448][449][450][451]

באוקטובר 2017, שחקן הכדורגל הגאורגי גוראם קאשיה הביע תמיכה בזכויות להט"ב, והופיע במשחק בהולנד עם סרט בצבעי דגל הגאווה במסגרת יום היציאה מהארון הבינלאומי. קבוצות ימין קיצוני קיימו הפגנות סוערות והתפרעויות אלימות מול התאחדות הכדורגל הגאורגית, ודרשו את גירושו של קאשיה מהנבחרת. 8 מפגינים נעצרו בהתפרעויות.[452][453] באותה שנה, בחנה הפרקליטות 86 פשעי שנאה אשר מתוכם, 12 התבססו על נטייה מינית ו-37 על זהות מגדרית. דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2018 אמר כי אלימות כלפי אנשי להט"ב, בין אם במשפחה או במרחב הציבורי, היא בעיה רחבה בגאורגיה, וכי הממשלה לא הצליחה להיענות לאתגר זה. הדו"ח קבע כי הסנגוריה הציבורית קיבלה תלונות רבות בנוגע לעמדות הומופוביות מצד גורמי אכיפת החוק.[454]

 
מפגינים גאורגים מוחים נגד הומופוביה מתחת לעיריית טביליסי, 2021

בדצמבר 2018 פסק בית המשפט בטביליסי בעניינו של ילד בן 15 שתקף פעיל זכויות להט"ב בציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה. הילד בן ה-15 הכה בפניו את הפעיל ניקה גורגילאדזה כשנשא נאום על אהבה מול בניין הקנצלריות הממשלתי ב-17 במאי.[455] התוקף עוכב מיד על ידי המשטרה בעת שניסה להימלט מהמקום. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום על רדיפה באלימות, שהעונש עליה הוא קנס, מעצר בית או עד שלוש שנות מאסר. עם זאת, בית המשפט החליט לרשום אותו לתוכנית "הסחת נוער" ולפיקוח של עובד סוציאלי.[456]

בפברואר 2019 הוכרז כי שבוע הגאווה הראשון בטביליסי יתקיים בין התאריכים 18–23 ביוני ויכלול את "מצעד הכבוד", שייערך ב-23 ביוני. לדברי המארגנים, "הוא לא יקבל צורה של חג וגם לא של קרנבל מכיוון שאיננו במצב רוח לחגיגה כעת".[457][458] קבוצות אולטרה-ימניות הגיבו באיום לתקוף את המשתתפים באלימות. סנדרו ברגדזה, ממנהיגי הארגון, אמר כי "הם יצטרכו לצעוד מעל גופותינו המתים אם יחליטו לערוך את חגיגת הסטייה הזו".[459] ב-31 במאי 2019, שבועיים בלבד לפני האירוע המתוכנן, אמר משרד הפנים של גאורגיה כי "בלתי אפשרי" למצעד להמשיך במקומות המתוכננים במרכז העיר "בגלל סיכוני בטיחות", והמליץ על אירוע סגור כגון אצטדיון או מועדון. ארגוני החברה האזרחית ובהם קרן גאורגיה של החברה הפתוחה, חינוך לזכויות אדם ומרכז המעקב ואיגוד עורכי הדין הצעירים הגאורגיים קראו לאכיפת החוק "לנקוט באמצעים נאותים כדי להבטיח את ביטחונם של המשתתפים באספה שלווה", ואמרו כי "זו חובת המדינה להבטיח הגנה מהירה ומספקת של משתתפי המצעד בטביליסי מפני אלימות אפשרית". הם כינו את פעולות המשרד כ-"משפילות, אנטי-מדינות ואנטי-חוקתיות". תנועת השוויון, שהיא המארגנת של המצעד, אמרה כי הם חווים לחץ בשבועות האחרונים מצד "גורם ממשל לא מזוהה" לבטלו. המארגנים התהירו כי "הם ניסו לגרום לנו לשנות או לבטל את תוכניותינו בכך שהפחידו אותנו. זו לא הפעם הראשונה שהממשלה נוקטת בהפחדות וטרור כלפי אנשי להט"ב". המארגנים האשימו את הרשויות בניסיון "להסתיר אנשי להט"ב" במקום להתמודד עם השנאה והתוקפנות כלפיהם. הם הבטיחו כי ימשיכו לעבוד על אירועים שונים למרות עמדת המשרד.[460]

ב-20 ביוני 2019, בעקבות הפרות סדר, נדחה מצעד הגאווה של טביליסי שאמור היה להתקיים ב-23 ביוני. המארגנים טענו כי "במצב פוליטי זה איננו יכולים להרשות לעצמנו להסלים עוד יותר את המתיחות במדינה. לא נעניק לקבוצות פרו-רוסיות ונאו-פשיסטיות אפשרות להחליש את מדינתו".[461] ב-8 ביולי 2019, כ-20 עד 40 מפגינים, בהם פעילי זכויות אדם ואנשי להט"ב, ערכו מצעד גאווה מאולתר בקנה מידה קטן במשך כ-30 דקות מחוץ למשרד הפנים תוך כדי שהם מחזיקים שלטים ודגלי גאווה. דיווחים הציעו כי מידע הנוגע לצעדה הודלף ברשת, והעלה דאגות ביטחוניות, מכיוון שמספר רדיקלים אלימים, בהם אנשי דת, קבוצות לאומיות ותומכיהם, התכנסו במספר מקומות בטביליסי כדי למנוע את הצעדה. קבוצות הומופוביות מהימין הקיצוני תכננו לפזר מפגינים, אולם הצעדה כבר הושלמה כשהגיעו למקום.[462][463][464][465] המתנגדים העבירו את כל הלילה בשדרות רוסתוולי המרכזיות במחאה נגד קיום המצעד ודרשו לבטל את החוק נגד אפליה כלפי אנשי להט"ב ולהכניס חוק האוסר על פי מה שכינו "התנהגות סוטה".[466][467]

ב-17 במאי 2019, לאחר אזהרות מקבוצות ימין קיצוני כי הפגנות הומופוביות יתקיימו באלימות, נמנעו הפעילים מלהקיים מחאה בטביליסי לקראת היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה באותה השנה בגלל חששות בטיחותיים והחליטו להגביל את עצמם לקמפיינים מקוונים, ותלו דגל גאווה בודד בעיר. באותו זמן, מאות כמרים, אנשי כנסייה וקבוצות ימין קיצוני הומופוביות יצאו לרחובות כדי למחות על פי מה שכינו "מעשי סדום". חלקם יצאו לחגוג את "יום טהרת המשפחה", חג שנוצר על ידי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית בשנת 2014, שנה לאחר שאלפי אנשים בראשות כמרים תקפו עשרות מפגינים עבור זכויות להט"ב בעיר.[468][469]

גרמניה הנאצית

  ערך מורחב – רדיפת הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, לסביות בגרמניה הנאצית, הוועדה המדעית-הומניטרית, סעיף 175, אנדרטה לזכר ההומואים והלסביות שנרדפו בשואה (תל אביב), הומומונומנט, פארק המשולש הוורוד, אנדרטת ההומואים והלסביות (סידני)

הומוסקסואלים היו אחת הקבוצות שנרדפו על ידי הנאצים מאז עלייתם לשלטון בגרמניה (1933). ההומוסקסואלים נרדפו בשל נטייתם המינית, הושפלו ואף נשלחו למחנות ריכוז שבהם רבים מהם מצאו את מותם. בניגוד לכתיבה האינטנסיבית על השואה וקורבנותיה, כמעט ולא הוזכר גורלם של הומוסקסואלים בפרק זה של ההיסטוריה האנושית במשך שנים, ורק בשנת 2002 הכירה גרמניה באחריותה לגורלם. לפני עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1871 חוקק בגרמניה סעיף 175 אשר אסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים. סעיף זה לא נאכף ביום יום. בשנת 1919 הוקם בברלין מכון לחקר המיניות על ידי החוקר מגנוס הירשפלד. במכון פותח מחקר על מיניות, מחלות מין, הפלות ובעיקר על הומוסקסואליות. בשנה זו, ברלין הייתה בירה הומוסקסואלית והיו בה הרבה מועדוני הומוסקסואלים. בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, פלשו למכון של הירשפלד סטודנטים שהונהגו על ידי האס אה, הרסו אותו והחרימו את ספרייתו. חיסול המכון היה הצעד הראשון מיני רבים שנקטו הנאצים נגד הומוסקסואלים. בשנת 1934 הוקמה יחידה מיוחדת של הגסטאפו לרדיפה אחר הומוסקסואלים אשר ערכה רשימה מקיפה של הומוסקסואלים שנקראה "הרשימה הוורודה". בשנת 1935 הוחמר סעיף 175 והוא כלל גם איסור על נשיקות, חיבוקים וכל מגע מיני הומוסקסואלי (לעומת האיסור הקודם שהיה תקף אך ורק לקיום יחסים). הנאצים שינו את הגדרת היחסים ההומוסקסואלים ל-"פשע" ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי ל-5 שנות מאסר. שינוי זה הוביל לעלייה גדולה במספר המעצרים והרדיפות. בשנתיים הבאות נעצרו כ-25 אלף הומוסקסואלים ומרביתם נשלחו למחנות ריכוז שם עברו רבים מהם עיקור כפוי. משנת 1942 הוחרפה הענישה כלפי הומוסקסואלים עד לכדי הוצאה להורג.

במחנות הריכוז נהגו לסמן נקודה שחורה על שרוול חולצתם של ההומוסקסואלים ועל גב החולצה שלבשו נכתב המספר 175. בשלב מאוחר יותר, ההומוסקסואלים הוכרחו לענוד טלאי שצורתו משולש שווה-צלעות הפוך וצבעו ורוד (בגרמנית: Rosa Winkel. מילולית: "משולש ורוד"). בנוסף, הומוסקסואלים חויבו לישון עם ביגוד מלא ועם הידיים מחוץ לשמיכה. אם לא עמדו בכך היו שופכים עליהם בבוקר מים קרים, פעולה שגרמה למותם של רבים מהם שלקו בדלקת ריאות או קפאו למוות. במחנות הריכוז עברו ההומוסקסואלים טיפולים רפואיים שונים בניסיון "לרפא" אותם מנטייתם המינית. ד"ר ורנט היה רופא דני שפיתח טיפול בו הושתלו להומוסקסואלים שתלי טסטוסטרון בניסיון "לרפאם". ורנט פנה אל האס אס בהצעה לחקור עבורם את התופעה וקיבל מהם הומוסקסואלים כ-"שפני ניסיון", ובכך הפכו אלו לקורבנות הראשונים שבגופם נערכו ניסויים רפואיים. שיעור התמותה בקרב ההומוסקסואלים בתקופת המלחמה היה השני בגובהו מבין קבוצות האסירים. עד היום אין סטטיסטיקה רשמית בדבר מספר ההומוסקסואלים אשר נספו בתקופת המשטר הנאצי. לפני עליית השלטון הנאצי היו בברלין כ-1.2 מיליון הומוסקסואלים. על פי ההערכות, עד לסוף המלחמה, 100 אלף מתוכם נעצרו וכבין 5–15 אלף מהם נשלחו למחנות ריכוז.[470]

בניגוד לקרבנות אחרים של השלטון הנאצי שנכלאו, המשיכו ההומואים להיחשב כעבריינים וכפורעי חוק, גם לאחר תום מלחמת העולם השנייה. סעיף 175 לחוק הפלילי הגרמני, שאסר יחסי מין בין גברים, נשאר בתוקף גם לאחר המלחמה, גם בגרמניה המערבית וגם בגרמניה המזרחית. עקב כך, הומוסקסואלים לא הוכרו כנפגעי מלחמה ולא זכו לפיצויים מממשלות גרמניה. מעבר לדחיה החברתית ולחקיקה המפלה כלפיהם, נותר בעינו גם הרישום הפלילי מתקופת המלחמה, שראה בהם עבריינים, ופגע בזכויותיהם למשך יתרת חייהם. מעבר לכך, גרמניה המערבית סירבה לתת פיצויים למי שנכלאו במחנות הריכוז בעוון הומוסקסואליות.

הונגריה

  ערך מורחב – חוק האנטי-להט"ב ההונגרי
 
דגל הגאווה תלוי מחלון בניין הפרלמנט ההונגרי ב-14 ביוני 2021, לתמיכה בהפגנות נגד חקיקת חוק האנטי-להט"ב ההונגרי.[471][472][473]
 
כמחאה נגד חקיקת חוק האנטי-להט"ב ההונגרי על ידי ויקטור אורבן ומפלגת יווביק, העיר מינכן התכוונה להאיר את אליאנץ ארנה בצבעי דגל הגאווה במהלך המשחק בין גרמניה להונגריה כהפגנת סולידריות, אופ"א אסרה זאת. כמחאה, אזרחים האירו מספר בניינים בצבעי דגל גאווה

בקורלציה לתקופת ראשות הממשלה של ויקטור אורבן, נעצר קידום זכויות הלהט"ב בהונגריה. במרץ 2016 חסמה ממשלת הונגריה הצעה להסכמה של האיחוד האירופי על קידום זכויות להט"ב.[474] במאי 2017 נאם ראש הממשלה אורבן בפרלמנט באירוע של הקונגרס העולמי למשפחות, קבוצה שהואשמה על ידי המרכז המשפטי לדרום העני בשנאה ללהט"ב.[475] בשנת 2018, הונגריה ופולין חסמו הצהרה משותפת של שרי התעסוקה והחברה של האיחוד האירופי שנועדו לקדם שוויון מגדרי בעידן הדיגיטלי, בגלל התנגדויות להתייחסות לאנשי להט"ב.[476][477] בשנים האחרונות לקראת מצעד הגאווה שנערך בבודפשט בשנת 2015, יותר פוליטיקאים הונגרים החלו לנקוט ברטוריקה הומופובית בגלוי.[478] בשנת 2014, מפלגת הימין הקיצוני יווביק הציגה שלט שעליו נכתב "הפרלמנט לא רוצה שום סטייה" במהלך המצעד בבודפשט, וביקרה כרזות תמיכה בזכויות להט"ב. בנובמבר 2016 מחתה על צביעת גדר בצבעי הקשת בפומאץ אשר לכאורה נקשרו לצבעי דגל הגאווה, אף על פי שלצביעה לא היה קשר לזכויות להט"ב.[479] בינואר 2018, בית הדין האירופי לצדק פסק איסור על הרשויות ההונגריות לבצע מבחנים פסיכולוגיים למבקשי מקלט על מנת לקבוע את נטייתם המינית.[480]

ביוני 2021 הגישה ממשלת אורבן הצעת חוק, שבין הייתר אוסרת להציג לקטינים תוכן "מקדם או מציג סטיות מזהות המין בלידה, שינוי מגדרי או הומוסקסואליות".[481] על פי קבוצות זכויות האדם, "החקיקה החדשה שהציע פידס תפגע ברצינות בחופש הביטוי ובזכויות הילדים... מהלך זה מסכן את בריאותם הנפשית של צעירים להט"בים ומונע מהם גישה למידע ותמיכה".[482] דייוויד ויג מארגון זכויות האדם הבינלאומי, אמנסטי אינטרנשיונל, הצהיר כי "הצעות אלה, שיש להן הדים אפלים מהחוק נגד תעמולה גאה של רוסיה, יביאו עוד יותר סטיגמות לאנשי קהילת הלהט"ב, ויחשפו אותם לאפליה גדולה יותר במה שהיא כבר סביבה עוינת".[481] הצעת החוק עברה בהצבעה של 1–157 לאחר שמפלגות האופוזיציה החרימו את הפרלמנט כמחאה, נשיא הונגריה חתם על הצעת החוק ב-23 ביוני 2021 ונכנס לתוקף משפטי כעבור 7 ימים ב-1 ביולי.[483][484][485][486] 16 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי יחד עם ארגוני זכויות אדם ולהט"ב גינו את החוק וכינו אותו הפרה של מגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי.[487] ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, הציע להונגריה לעזוב את האיחוד האירופי בעוד פולין הביעה תמיכה בחוק בהנהגתו של אנדז'יי דודה ומפלגת הימין חוק וצדק.[488] ביולי 2021 פתח האיחוד האירופי בתביעה מיידית נגד חוק התעמולה בזמן שהוכרז על משאל עם.[489][490] דו"ח של "RTL" הונגריה המבוסס על נתונים שסיפק ארגון הלהט"ב ההונגרי "Háttér Társaság", הצהיר כי נרשמה עלייה בהתקפות שהונעו על ידי הומופוביה נגד חברי הקהילה לאחר הצגת החוק. הדו"ח הוסיף כי התוקפנות המילולית היא השכיחה ביותר, כאשר מספר עימותים הסלימו לאלימות פיזית ופגיעה ברכוש.[491]

ב-23 ביוני 2021 אירחה נבחרת גרמניה בכדורגל לגברים את קבוצת הונגריה באליאנץ ארנה במינכן במסגרת אליפות יורו 2020. לצד זאת, החלה עצומה שביקשה מיורגן מוט, מנהל ארנה אליאנץ, אלכסנדר צ'פרין, נשיא אופ"א, פריץ קלר, נשיא ההתאחדות הגרמנית לכדורגל ואנדריאס יונג, מנהל FC באיירן מינכן להדליק את הזירה בצבעי דגל הגאווה בסולידריות עם קהילת הלהט"ב ההונגרית במחאה נגד החוק.[492] העצומה נחתמה מעל שלוש מאות אלף פעמים, אך נדחתה על ידי אופ"א שפרסמה הודעה בה נאמר כי היא "ארגון נייטרלי מבחינה פוליטית ודתית". במקום זאת, הציעו להאיר את הזירה ביום אחר.[493] ראש עיריית מינכן דיטר רייטר כינה את ההחלטה כ-"מבישה", בעוד ששר החוץ פטר סז'ייגטרו בהונגריה בירך על ההחלטה.[493] מינכן האירה את בית העירייה שלה ועוד כמה נקודות ציון בצבעי דגל הגאווה כדי למחות על ההחלטה, לצד מספר מועדוני כדורגל גרמניים שהאירו את אצטדיוניהם למשך כל קיום המשחק.[493] באותו החודש, לאחר שקרא הצהרות תומכות בקהילת הלהט"ב, פוטר הכדורגלן לשעבר ואיש הטלוויזיה ג'אנוס הרוטקה על ידי ערוץ הספורט-הממשלתי בהונגריה, "Spíler TV".[494]

יוון

באוגוסט 2014, ניקולאוס ניקולופולוס, חבר פרלמנט יווני, כתב ציוץ הומופובי בחשבונו האישי, אשר התייחס לאירוסים של ראש ממשלת לוקסמבורג קסאבייה בטל עם בן זוגו גוטייה דסטניי באומרו, "מאירופה של מדינות לאום, לאירופה של מתרוממים - נשיא לוקסמבורג התארס עם אהובתו".[495] הציוץ הוביל לביקורות שלילות מאת יוונים רבים שביקשו את התערבותו של ראש ממשלת יוון אנטוניס סמאראס.[496] בטל עצמו השיב לציוץ של ניקולופולוס באומרו כי היחסים בין לוקסמבורג ליוון הם "מושלמים" ולא יושפעו מפוליטיקאי מבודד. ניקולופולוס התעקש להגן על טענתו ואמר כי ראש הממשלה "צריך להתבייש".[497][498][499]

אנסטסיוס נרנטיס, חבר פרלמנט במפלגת הדמוקרטיה חדשה, השתתף גם הוא במחלוקת על הכללת זוגות חד מיניים בחוק האיחוד האזרחי והעירה הערות דומות עם ניקולופולוס, לאחר שהשווה בין הומוסקסואליות לבהמות ופדופיליה והוסיף כי לאיחודים אזרחיים להומוסקסואלים "אין מקום בארצנו".[500][501]

מפלגת הימין הקיצוני הנאו-נאצית השחר הזהוב איימה בפנייתה לגברים הומוסקסואלים ונשים לסביות באומרה כי, "אחרי המהגרים, אתם הבאים".[502] חברת "Color Youth", ארגון לא ממשלתי, דיווחה על 101 אירועים של אלימות הומופובית בין השנים 2009–2015, כאשר 75 מהם היו בשנת 2015. חמישה מהאירועים גרמו לנזקי גוף חמורים, בעוד שרובם נגעו להתקפות מילוליות.[503]

סקר "Eurobarometer" שפורסם בינואר 2007 ("אפליה באיחוד האירופי") הראה כי 77% מהיוונים סבורים כי הומואים או לסביות בארצם "נוטים לחסרון", בעוד ממוצע האיחוד האירופי עומד על 55%. 68% מהיוונים הסכימו כי אפליה על רקע נטייה מינית היא "נפוצה" ביוון (50% באיחוד האירופי), ו-37% סברו כי היא נפוצה יותר מזה מאשר חמש שנים קודם לכן (31% באיחוד האירופי).[504] ביוני 2015, בתגובה לחקיקת איחוד אזרחי לזוגות חד מיניים, האב של גורטינה אירמיאס, שציין קטעים מהתנ"ך, כינה הומוסקסואלים כ-"כלבים".[505]

לטביה

 
מפגינים הומופובים מול מצעד הגאווה הבלטי בבירת לטביה, ריגה בשנת 2009

לרוב האזרחים בלטביה יש דעות קדומות נגד הומוסקסואליות, ששורשן בדרך כלל בשמרנות חברתית ובתפיסות מוקדמות ממושכות מהתקופה הסובייטית. דוגמה לכך היא האמונה שהומוסקסואליות ופדופיליה הן תופעות מקושרות.[506] רגשות אנטי-הומוסקסואליים אלו גדלו יותר ויותר עד 2008, על ידי קבוצות דתיות שונות ופוליטיקאים בהם בשנת 2002, מאריס סאנטס, שר הומו גלוי, אשר הודח והוצא מהכנסייה האוונגלית לותרנית של לטביה.[507][508] הארכיבישוף ג'ניס וונאגס הכריז מאוחר יותר בהצהרה פומבית מדוע מריס סאנטס הוצא בטענה כי קידם בפומבי במקום לגנות את "החוטאים" אשר מנהלים "אורח חיים הומוסקסואלי".[509][510]

ב-23 באפריל 2021 נתגלה הנער נורמונדס קינדזוליס כשבגדיו ספוגים בנזין וגופו שרוף ב-85% אשר מאוחר יותר מת מפצעיו. קינדזוליס קיבל איומי מוות הומופוביים והותקף פיזית ארבע פעמים לפני מותו. לא היה ברור אם האירוע היה התאבדות או רצח, עם זאת, סגן מפקד המשטרה הלטבית אמר בתגובה לאירוע כי "להביא מישהו עד סף התאבדות מוגדר גם כפשע".[511]

מולדובה

החברה המולדובית עדיין נותרה שמרנית מאוד. אמירות הומופוביות ארסיות נאמרות על יד פוליטיקאים, ולסביות והומואים מולדובים מופלים באופן שגרתי ואלימות כלפי אנשי להט"ב אינה נדירה. ב-11 במאי 2008, המשטרה והרשויות לא הגיבו כאשר מצעד הגאווה במולדובה נמנע על ידי המונים שהקיפו, הפחידו ותקפו את משתתפי המצעד ולאחר מכן ביטלו את קיומו.[512] בשנת 2012, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי הרשויות פגעו בזכויות האדם של המשתתפים על ידי ביטול האירוע.[512]

סקוט לייבלי, מתנגד מולדובי נמרץ לזכויות להט"ב במולדובה, קשר נטייה הומוסקסואלית לבין רצח העם ברואנדה והשואה, וביקר במולדובה בשנת 2010 כדי להתנגד לחוק נגד אפלית להט"ב בתעסוקה. הצעת החוק עברה בוועדה פעמיים לפני שנעצרה בעקבות התנגדות מפלגת הקומוניסטים ברפובליקה של מולדובה, שהציגה את ביקורו של לייבלי כסיבה להתנגדותה. אולם, הצעת החוק אושרה בשנת 2012. בשנת 2018, נחקק במדינה חוק האוסר על אפליה על רקע נטייה מינית בתקשורת.[513]

ב-30 באפריל 2013 אישר הפרלמנט של גגאוזיה הצעת חוק לאסור "תעמולה" של הומוסקסואליות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות כגון נישואים חד-מיניים ואימוץ על ידי זוגות חד מיניים. הצעת החוק לא כללה כל סוג של עיצומים מנהליים או קנסות אך חלק מהוראותיה אסרו על כל פעילות ארגון הקשור ללהט"ב באזור. הוראה נוספת נועדה לאסור על כל מועדונים הקשורים ללהט"ב ומוסדות בידור. ב-20 ביוני 2013 נפסלו הוראות אלה על ידי החלטת בית המשפט, שקבע כי חוקים אלה פוגעים בחופש הביטוי ובזכויות אדם.

ב-23 במאי 2013, למרות חוק נגד האפליה המונע אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה, הפרלמנט של מולדובה העביר הצעת חוק האוסרת על תעמולה של זנות, פדופיליה ו-"כל מערכת יחסים אחרת מאשר אלה הקשורים לנישואין ומשפחה" בהתאם. הצעת החוק כוללת גם קנסות. ההצעה נחתמה ב-5 ביולי 2013 ונכנסה לתוקף ב-12 ביולי 2013. החוק לא אסר במפורש "תעמולה" של הומוסקסואליות, אך ניתן היה לפרש זאת ככזה על ידי שופטים.[514][515] עם זאת, ב-11 באוקטובר 2013 אישר הפרלמנט הצעת חוק שנועדה להסיר את התוכן אשר יכול היה להתפרש כאיסור על "תעמולה הומוסקסואלית".[516][517]

סקר סוציולוגי של המכון למדיניות ציבורית בשנת 2014 הראה עמדות ציבור הומופוביות בקרב מולדובים כלפי קהילת הלהט"ב. על השאלה מה הם חושבים על הומואים ולסביות, 7.9% השיבו "מחלות נפש", 6.3% השיבו שהם "לא תקינים", 6.1% "חולים", 5.5% "רופפים", בעוד ש-2.5% היו סבורים שיש להוציאם להורג. הסקר מצא כי 83% מהמולדובנים לא מקבלים את קהילת הלהט"ב, ו-35.8% תמכו בחריפות בהפללה של יחסים הומוסקסואליים על ידי איסור זכויות (61.2%), קנסות (35.5%) או מאסר (27.2%). 88.8% מהמולדובנים הגיבו כי יוטרדו אם בן משפחתם יהיה להט"ב, ו-92% לא יקבלו מחנך / מורה להט"בי בכיתה בה ילדם לומד. במאי 2017, סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו במדינות מזרח אירופה הראה כי 92% מהמולדובנים סבורים כי אין לקבל את ההומוסקסואליות על ידי החברה. בקרב צעירים בין הגילאים 18 ל-34 האחוז ירד ל-88%.[518]

במאי 2017 ארגנו פעילי להט"ב מצעד שליו במקביל לציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה. גורמים במשטרה ביטלו את האירוע זמן קצר לאחר תחילתו, בגלל חששות בטיחותיים משום שקבוצות אורתודוקסיות פונדמנטליסטיות החלו לתקוף את משתתפיו.[519] נשיא המדינה, איגור דודון תמך בהתקפות האלימות ההומופוביות ואמר כי, "מעולם לא הבטחתי להיות נשיא עבור ההומואים, הם היו צריכים לבחור בנשיא משלהם" ופגש באופן אישי את קבוצת הרדיקלים ובירך אותם. עם זאת, כ-450 אנשים השתתפו במצעד, שהיה מספר שיא של משתתפיו באותה תקופה.[520]

במאי 2018 ארגנו בהצלחה פעילי להט"ב את המצעד ה-17 במדינה. המשטרה הגנה על המשתתפים מפני מפגינים הומופובים, והשתמשה בגז מדמיע כדי להדוף אותם. הנשיא דודון בירך שוב את הקבוצות הרדיקליות והפגנת אלימותן כלפי המצעד.[521] עם זאת, קיום המצעד זכה לתמיכה משגרירויות רבות.[522]

במאי 2019, עורכת דין לזכויות אדם המייצגת את ארגון הלהט"ב היחיד במולדובה, "GENDER-DOC" הייתה קורבן של פיגועי הצתה בעוד כי מצאה את מכוניתה נשרפת מחוץ למשרדה במרכז צ'ינאו על ידי תוקף לא ידוע. היא דיווחה למשטרה על הפיגוע שלדבריה סירבה לחקור את האירוע כי לא ראתה את הנזק כ-"משמעותי".[523][524]

מונטנגרו

הומואים ולסביות עלולים להתמודד עם אפליה והטרדות במונטנגרו. עמדות הומופוביות מושרשות בחברה וישנה התנגדות נרחבת לזכויות להט"ב.[525] האתר בלקאן אינסייט ציין כי אף על פי שהפרלמנט העביר חוק להתרת איחוד אזרחי בשנת 2021 לזוגות חד מיניים, הסקרים הקודמים העלו כי 71% מאזרחי מונטנגרו ראו בהומוסקסואליות כ-"מחלה", וכמחצית סברו כי יש לדכא אותה על ידי המדינה.[526]

מקדוניה הצפונית

סצנת קהילת הלהט"ב במקדוניה הצפונית היא מצומצמת. ישנם מספר מפעלים ידידותיים לקהילה בסקופיה, וברים מסוימים המארגנים "לילות הומואים". המדינה עצמה בעיקר שמרנית מבחינה חברתית כלפי הומוסקסואליות.[527] ישנם דיווחים רבים על השפלות פומביות, פיטורי עובדים והשלכת בני נוער הומוסקסואליים לרחובות בשל חשיפת נטייתם המינית.[528] סקר שנערך בשנת 2002 על ידי המרכז לזכויות האזרח וזכויות האדם הראה כי יותר מ-80% מאזרחי המדינה ראו בהומוסקסואליות "הפרעה פסיכיאטרית" וכ-65% השיבו כי "להיות הומו הוא פשע המצדיק מאסר".

על פי דוחות מדינה על מנהגי זכויות אדם לשנת 2019, קהילת הלהט"ב במקדוניה הצפונית נותרה שולית, ופעילים התומכים בזכויות הלהט"ב דיווחו על מקרים של דעות קדומות, כולל דברי שנאה. הארגון "CSO Coalition Margini" תיעד 70 מקרי אלימות כלפי אנשי להט"ב בהם מקרה של תקיפה מילולית של שוטר במהלך השנה. במקרה אחר תקפו תלמידים מילולית ופיזית תלמיד תיכון הומוקסואל וכתוצאה מכך שברו את אפו. התלמיד דיווח למנהלת על המקרה אך בחר שלא לדווח על כך למשטרה. בנוסף, הדוחות ציינו שרוב מקרי האלימות כלפי אנשים להט"ב אינם מדווחים למשטרה או למוסדות אחרים.

ב-29 ביוני 2019, במהלך יום מצעד הגאווה הראשון במדינה, כ-20 הומופובים תקפו את פעיל הלהט"ב הבקים בקים אסאני בסקופיה. התוקפים רדפו אחר אסאני ו-6 פעילי להט"ב נוספים ברחוב, הוציאו אותם ממונית, הכו את אסאני ואיימו להרוג אותו ואת הפעילים האחרים. המשטרה עצרה את התוקפים ופתחה בחקירה פלילית.[529]

סלובניה

 
כתובת גרפיטי הומופובית "הרוג את הלסביות" ברחובות קראן, סלובניה אשר שונתה למשפט "רד על הברכיים מול הלסביות", 2013

בשנת 2007, במריבור, סלובניה, מספר צועדים הוכו על ידי נערים הומופובים במהלך השתתפותם במצעד הגאווה בעיר. ביוני 2009 במהלך אירוע ספרותי באחד הברים הגאים המפורסמים בלובליאנה, פעיל זכויות הלהט"ב ועיתונאי הרדיו מיטה בלאז'יץ' אושפזה בבית החולים בעקבות פיגוע של שמונה מפגינים צעירים רעולי פנים עם לפידים.[530]

בשנת 2019, נער הומוסקסואל הוכה על ידי הומופובים במורסקה סובוטה, מה שהוביל לפציעה בכליותיו ולצלעות שבורות.

ב-1 בנובמבר 2019 השחיתה קבוצה של הומופובים מועדון להט"ב סלובני, טיפאני, בשעות הבוקר המוקדמות במטלקובה בלובליאנה, ואיימה על צוות המועדון באלימות.

סרביה

  ערך מורחב – המהומות בעקבות מצעד הגאווה בבלגרד (2010)
 
עימותים בין שוטרים למפגינים הומופובים בעקבות מצעד הגאווה בבלגרד בשנת 2010

הומואים ולסביות ממשיכים להתמודד עם אפליה והטרדות בסרביה בעוד רוב האוכלוסייה הסרבית שומרת על עמדות חזקות נגד הומוסקסואליות. במשך השנים בוטלו מספר אירועי גאווה בהם חגיגות יום הגאווה בבלגרד ב-2004, ובנובי סאד ב-2007, בגלל חוסר היכולת לספק בטיחות מספקת כנגד אלימות מפני מפגינים הומופובים בשל מגבלות משאבים. גם מצעד הגאווה בבלגרד ב-2009 בוטל מסיבות דומות.[531] מצעד הגאווה השני בבלגרד התקיים ב-10 באוקטובר 2010, בהשתתפות כאלף איש. עם זאת, הוא זכה לתגובה אלימה שהגיעה לשיאה בהתפרעות הומופובית בהשתתפות 6,000 מפגינים וחברי קבוצה לאומנית קיצונית.

הגנה על אנשי להט"ב בסרביה מנוגדת עוד יותר מקיומם של עמותות לאומניות ונאו-נאציות שונות בהן: "Obraz", "1389" ו-"Stormfront", הנתמכות על ידי מפלגות פוליטיות ימניות. קבוצות אלה הודיעו, בכמה הזדמנויות, על איומים כלפי אנשי להט"ב בהופעתם בתקשורת בעוד המשטרה מגיבה יותר ויותר עבור מיגור איומים אלה בפומבי.

בשנת 2017, פעיל להט"ב סרבי בולט, בובאן סטויאנוביץ', קיבל מקלט בקנדה לאחר שתיעד כ-1000 דפי אלימות שונים המופנים כלפיו ובן זוגו. בראיון באפריל 2018 אמר בן זוגו של סטויאנוביץ' כי האלימות הפעילה עליהם לחץ רב, והכריחה אותם לעזוב את סרביה.[532]

פולין

  ערך מורחב – אזור חופשי מלהט"ב

לדברי גרגורי א. צ'ארנצקי, ישנם שינויים דומים בין אנטישמיות להומופוביה בשיח הלאומני הפולני, בייחוד לאור העובדה ששתי הקבוצות נתפסות כסטיות וחולות, כמו גם כאיום על האומה. במשך השנים נערכו מספר צעדות בודדות עבור זכויות להט"ב בפולין עד סוף שנות העשרים של המאה העשרים. מאז, מפלגת השלטון הימנית-לאומנית חוק וצדק פעלה נגד אנשי להט"ב פולניים. בתגובה לרטוריקה ההומופובית של המפלגה התפשטו בשנים האחרונות העצרות לעיריות נוספות וב-2019 נערכו מעל 25, לעומת כ-7 בשנת 2017 ו-15 בשנת 2018.[533] מועצת אירופה הדגישה כי קיימות "הצהרות הומופוביות של גורמים ציבוריים מובילים, היוצרים אווירה של שנאה וחוסר סובלנות" מאז שנת 2007 במדינה. בדצמבר 2020, הצהירה הממונה על זכויות האדם במועצה, דונג'ה מיג'אטוביץ' כי היא "מודאגת מאוד מהעניין. התפשטות של נרטיבים הומופוביים שליליים ודלקתיים על ידי גורמי ציבור רבים בפולין, כולל אנשים בדרגות השלטון הגבוהות ביותר... סטיגמטיזציה ושנאה המופנות לאנשים מסוימים או לקבוצות אנשים טומנים בסיכון ממשי ללגיטימציה לאלימות, לעיתים עם השלכות קטלניות".[534]

 
מפגינים לאומניים הומופובים מפגינים מול מצעד השוויון בקרקוב, פולין בשנת 2018

לאחר בחירות 2005 עלתה מפלגת חוק וצדק (PiS) לשלטון אשר הקימה ממשלה קואליציונית עם המפלגות השמרניות, ליגת המשפחות הפולניות (LPR) ומפלגת ההגנה העצמית (Samoobrona). הפוליטיקאים ממפלגות אלה סומנו פעמים רבות כהומופובים על ידי פעילי זכויות אדם, הן לפני ואחרי הבחירות.[535] גורמים ממשלתיים בולטים מתוכן הביאו מספר הערות הומופוביות לא מדעיות ביחס להומוסקסואליות, וניסו לדכא את חופש הביטוי וחופש ההתכנסות של אנשי להט"ב בהם חברי חוק וצדק,[535] קז'ימייז' מיכל אוז'דובסקי: "אל תטעו מהתעמולה של עמדות הסובלנות של הומוסקסואלים. זהו סוג של טירוף, ועל הטירוף הזה, שלטוננו אכן יהיה עבורם לילה אפל", קז'ימייז' מרצינקייביץ': "אם אדם יינסה להדביק אחרים בהומוסקסואליות שלו, המדינה חייבת להתערב בפגיעה בחופש שלו", ווצ'יץ' ויירז'סקי: "אם סוטים מתחילים להפגין, צריך להכות אותם באלות".

ב-7 באוגוסט 2006 כתב פאוול זייזק, העורך הראשי של מגזין !Right Turn, כי הומוסקסואלים הם "חיות" ו-"שליחי השטן שנשלחו להשמדת הכנסייה הקתולית".[535]

ב-1 במרץ 2013 עורר הנשיא לשעבר וזוכת פרס נובל, לך ולנסה סערה ציבורית לאחר שתקף בראיון בערוץ הטלוויזיה הפרטי TVN, את קהילת הלהט"ב הפולנית. במהלך הראיון הצהיר כי להומואים אין זכות לשבת בספסלים הקדמיים בפרלמנט ואם בכלל, הם צריכים לשבת בספסלים האחוריים, או אפילו מאחורי חומה, "הם צריכים לדעת שהם מיעוט ולהסתגל לדברים קטנים ולא להגיע לגבהים גדולים", "מיעוט לא יכול לכפות את עצמו על הרוב" ו-"להומואים אין זכות למלא תפקיד בולט בפוליטיקה, כמיעוט הם צריכים להתאים את עצמם לחברה".[536] לאחר שהראיון עורר ביקורת עולמית רחבה, לרבות החלטת הרשויות בסן פרנסיסקו לשנות את שם הרחוב הקרוי על שמו בעיר, ולנסה התנצל על דבריו, תוך שהוא מדגיש כי הוא "אדם ששייך לזמנים עברו" ("A man of old date"), וכי דעותיו בנושא נטיות מיניות שייכות למרחב הפרטי ולא הציבורי.[537][538] הוא אמר כי דבריו "עוותו על ידי התקשורת", וכי "יש לכבד את ההומוסקסואליות".[539] בשנת 2017 הביע ולנסה את תמיכתו בנישואים חד מיניים בפולין, ונפגש מספר פעמים עם פעיל זכויות הלהט"ב (וראש העיר סלופסק לשעבר) רוברט ביירדון ההומוסקואל, אותו כינה "אדם מוכשר" ו-"הנשיא העתידי של פולין".[540][541]

 
מחאה הומופובית מול מצעד השוויון בז'שוב עם השלט "מקומו של מתרומם נמצא מתחת למגף!", 2019

בנובמבר 2018, בעקבות לחץ ממשלתי ואיומים, יותר מ-200 בתי ספר ביטלו קמפיין מתוכנן נגד בריונות בשם "קשת יום שישי", שקידום קמפיין נגד הומופוביה בתקווה לבנות קבלה רחבה יותר לתלמידים להט"בים בפולין. שרת החינוך, אנה זלבסקה, הזהירה מנהלים שיאפשרו לאירועים כאלו להתרחש עלולים לעמוד בפני השלכות שליליות וביקשה מההורים לדווח על כל פעילות כזו לרשויות.[542][543] לעומת זאת, נמסר כי תלמידים רבים התנגדו לאיסור והגיעו לבית הספר בצבעי דגל הגאווה ובתי ספר רבים סירבו להיענות לאזהרות אלה נגד עצמאותם.[544]

באפריל 2019 לאחר שפעיל זכויות להט"ב הציג כרזות של המדונה השחורה עם הילה בצבעי הקשת, שר הפנים יואכים ברודזינסקי גינה את הכרזות כ-"ברבריות תרבותית". הפעיל נעצר לאחר מכן על ידי המשטרה באשמת "פגיעה ברגשות דתיים". ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל גינה את המעצר כ-"סתם דוגמה נוספת להטרדה מתמדת" והוסיף כי "הפעיל צפוי כעת לשנתיים מאסר אם יימצא אשם על פי ההאשמות המגוחכות האלה".[545]

ביוני 2019, שר החינוך החדש, דריוש פיונטקובסקי, מתח ביקורת על הכרזת תמיכה בזכויות להט"ב שראש עיריית ורשה רפאל צ'אסקובסקי חתם עליה ואמר כי מדובר "בניסיון להמיר ילדים בכוח" ו-"גידול ילדים שימסרו בשלב כלשהו לפדופילים".[546][547][548]

על פי משיבים פולנים בסקר של האיחוד האירופי בנושא להט"ב מהסוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד בשנת 2019 קבע כי, 83% לעיתים קרובות או תמיד נמנעים מלהחזיק ידיים עם בן זוגם מאותו המין, 51% לעיתים קרובות או תמיד נמנעים מלהיות נוכחים במיקומים מסוימים מחשש שיתקפו אותם (33%) - השיעור הגבוה ביותר באיחוד האירופי, 27% לעיתים קרובות או תמיד פתוחים לגבי היותם להט"בים, 26% הרגישו מופלים בעבודה בשנה האחרונה, 47% הרגישו מופלים לפחות בתחום אחד של החיים בשנה האחרונה, 42% הוטרדו בשנה האחרונה, 15% הותקפו בחמש השנים האחרונות (11%) - השיעור הגבוה ביותר באיחוד האירופי, 1 מכל 5 טרנסג'נדרים ואינטרסקסים הותקפו פיזית או מינית בחמש השנים האחרונות, מיעוט של 19% סברו כי דעות קדומות וחוסר סובלנות כלפי קהילת הלהט"ב ירדו במדינתם בחמש השנים האחרונות לעומת 68% אשר הצהירו כי הן עלו ו-4% סבורים כי ממשלתם הלאומית נלחמת ביעילות בדעות קדומות ובחוסר סובלנות כלפי אנשי להט"ב - השיעור הנמוך ביותר באיחוד האירופי.

ביולי 2020, זכה אנדז'יי דודה לכהונה שנייה כנשיא פולין, לאחר שניצח בבחירות את ראש עיריית ורשה, רפאל צ'אסקובסקי. דודה זכה ברוב של 51.2%, לעומת 48.8% של צ'אסקובסקי.[549] במהלך קמפיין הבחירות קידם דודה "מצע למען ערכי המשפחה", ונשבע "להגן על ילדים מפני אידאולוגיית להט"ב". דודה התחייב במצע החדש לא לתמוך בנישואים חד מיניים או בזכותם לאימוץ ילדים. בסעיף אחר קרא "לאסור הפצת אידאולוגיית להט"ב בבתי ספר ובמוסדות ציבור".[550] במרץ 2021, לאחר שהצליחה מפלגתו למנוע מזוגות חד מיניים לאמץ ילדים ביחד, הגישה הצעת חוק חדשה המבקשת לאסור על אנשי להט"ב גם כהורים יחידנים, לאחר שמספר משפחות חד מיניות הצליחו לעקוף את ההגבלה על אימוץ, בכך שאחד או אחת מבני או בנות הזוג אימצו ילד באופן יחידני.[551]

 
מפת פולין, בה מסומנים באדום 100 המחוזות והעיריות נכון ליוני 2020 במדינה אשר הכריזו על עצמן כ-"אזור חופשי מלהט"ב".[552][553]

עוד בתקופה של לפני הבחירות לפרלמנט בפולין 2015, מפלגת חוק וצדק התמקדה בהתנגדות לקהילת הלהט"ב אשר הובילה למספר עיריות פולניות וארבע מחוזות עם נציגיה להצהיר שהן "אזור חופשי מלהט"ב", בין היתר בתגובה לחתימתו על הצהרה לתמיכה בזכויות הלהט"ב על ידי רפאל צ'אסקובסקי.[554][555] העיתון הפוליטי הימני "Gazeta Polska" פרסם בתגובה מדבקות "אזורים ללא להט"ב" לקוראיו.[556] האופוזיציה והדיפלומטים הפולנים, כולל שגרירית ארצות הברית בפולין, ג'ורג'ט מוסבכר, גינו את המדבקות.[557][558] בית המשפט המחוזי בוורשה הורה להפסיק את חלוקתן עד להכרעה בתיק בית משפט.[559] עם זאת, עורך העיתון דחה את פסק הדין ואמר כי מדובר ב-"חדשות מזויפות", וכי הוא "ימשיך להפיץ את המדבקות".[560] באוגוסט 2019 הצהירו מספר חברי קהילה הלהט"ב שהם מרגישים לא בטוחים בפולין לאחר תחילת מדיניות "אזור חופשי מלהט"ב", הארגון "All Out" השיק קמפיין נגד המדיניות אשר כ-10,000 איש חתמו על עצומה מטעמו זמן קצר לאחר השקתו.[561]

מאז יולי 2020, האיחוד האירופי החל לשלול כספים לעיריות שאימצו את המדיניות.[562] באוגוסט 2020 הודיע שר המשפטים כי הממשלה תעניק תמיכה כלכלית לאותן עיריות מהן שלל הארגון כספים לאחר אימוץ ההצהרות.[563] על פי דו"ח דצמבר 2020 של נציב מועצת אירופה לזכויות אדם מדיניות "אזור חופשי מלהט"ב", "רחוקה מלהיות רק מילים על הנייר, הצהרות ותקנות אלה משפיעות ישירות על חייהם של אנשים להט"ב בפולין".

צרפת

במרץ 2008 הכריז חאווייר דארקוס, שר החינוך הצרפתי, על מדיניות הנלחמת בכל סוגי האפליה, כולל הומופוביה בבתי הספר אשר הייתה אחת מ-15 סדרי העדיפויות הלאומיים של תוכנית חינוך לשנת הלימודים 2008–2009. ארגון ההתאחדות העצמאית והדמוקרטית של תלמידי התיכון השיק קמפיינים בנוסף נגד הומופוביה בבתי הספר ובקרב צעירים.

באוקטובר 2018, לאחר עלייה במספר ההתקפות ההומופוביות בצרפת, הנשיא עמנואל מקרון גינה את ההתקפות באומרו כי הן "לא ראויות לצרפת", והכריז על "צעדים קונקרטיים עתידיים". הוא צייץ בחשבונו בטוויטר כי, "אלימות הומופובית חייבת להוות דאגה לכל החברה שלנו. היא לא ראויה לצרפת. אמצעים קונקרטיים יפורסמו אך הם אינם יכולים להחליף את האנושיות והסובלנות שהן לב התרבות שלנו".

 
מפגינים הומופובים בעת הפגנה נגד נישואים חד מיניים בצרפת, 2013

בינואר 2019, משרד החינוך השיק קמפיין חדש להתמודדות עם בריונות נגד להט"ב בבתי ספר בשם "כולם שווים, בעלי ברית", אשר סייע לתלמידים לגשת לשירותים לדיווח על בריונות, הקים קו עזר לתלמידים ועובדים לשימוש, ודרש מכל בתי הספר בצרפת לספק הדרכה בנושאי להט"ב.[564][565]

דו"ח שפורסם ב-16 במאי 2020, לפני היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה, הראה כי התקפות והעלבות הומופוביות וטרנספוביות עלו ב-36% בשנת 2019 במדינה. המשטרה הודיעה כי זיהתה כ-1,870 קורבנות של התקפות טרנספוביות והומופוביות. בשנת 2018 הנתונים היו סביב ה-1,380 מקרים.[566]

קוסובו

על פי סקר שנערך על ידי המכון הלאומי הדמוקרטי לשנת 2015, 81% מאנשי הלהט"ב הקוסוברים הצהירו שהם היו נתונים להתעללות פסיכולוגית, ו-29% דיווחו כי הם קורבנות לאלימות פיזית.[567]

קרואטיה

מפלגת הברית הקרואטית הדמוקרטית של סלבוניה וברנג'ה (HDSSB) והמפלגה האזורית העממית-ימנית שהוקמה ב-2006, מתנגדת לזכויות להט"ב בקרואטיה. במהלך הדיון הפרלמנטרי על חוק של הכרה בשותפות לחיים של זוגות חד מיניים, חבר מפלגת "HDSSB", דינקו בוריץ', הצהיר כי הוא מתנגד לחוק באמירה כי, "מבחינתנו, להיות הומו זה לא בסדר!" הוא הוסיף כי זו העמדה הרשמית של מפלגתו בנושא זכויות להט"ב.[568] סגניתה לשעבר של רוז'ה טומאשיץ', מנהיגת המפלגה השמרנית הקרואטית, פרו קובאצ'ביץ', אמרה כי הפוליטיקאית הקרואטית במאה ה-19, אנטה סטארצ'ביץ', שעל שמה נקראה המפלגה לא הייתה מתנגדת לזכויות הלהט"ב ותמכה בנישואים חד מיניים. אמירה זו נאמרה בתגובה לאגף הנוער של המפלגה שארגן מחאה נגד הומוסקסואלים. בהמשך פרסם אגף הנוער מכתב רשמי שהביע זעם על התנגדותה של קובאצ'ביץ' למחאה.[569]

 
משפט גרפיטי הומופובי "לא הומו!" מרוסס על סלעים קרוב לחוף נוגל, מקארסקה, קרואטיה

הכנסייה הרומית-קתולית בקרואטיה היא יריבה משפיעה וקולנית כלפי הרחבת זכויות הלהט"ב במדינה. לאחר מצעד הגאווה הראשון בספליט בשנת 2011, אשר במהלכו, נעצרו מאות מפגינים הומופובים בעודם מנסים לתקוף את משתתפיו, הובילו לכך שהמצעד בוטל. זמן קצר לאחר האירוע, חלקים רבים מהתקשורת הארצית השמיעו תמיכה במשתתפי המצעד, וקראו לכולם "לצעוד במצעד הגאווה של ספליט הקרוב". ד"ר אדלברט רביץ' טען כי משתתפי המצעד שנפצעו בידי המפגינים, "קיבלו את מבוקשם".[570][דרוש מקור: הכתבה עוסקת בנושא אחר] באותה תקופה, אנטה מטאליאן, פרופסור במכללה לתאולוגיה קתולית, אמר כי המצעד פוגע בערכים נוצריים והמאמינים "אינם אמורים לקבלו". בעקבות כך מספר עמותות פנו לפרקליטות בדרישה לחקור אותו בגין קריאה בגלוי ללינץ' כלפי משתתפי מצעדי הגאווה.[571] נשיא קרואטיה לשעבר, איוו יוסיפוביץ', העניק תמיכה חזקה בזכויות להט"ב במדינה לאורך השנים, וב-1 ביוני 2012 פרסם הצהרה שתומכת במצעד ספליט 2012 וגינה את האלימות במצעד 2011, אותה כינה כ-"בלתי מקובלת".

רומניה

ב-28 במרץ 2007 העניקה המועצה הלאומית לאודיו-קולי ברומניה קנס בסך 10,000 ליי (3000 יורו) לתוכנית סאטירת-קומדיה קרוניקה קרקוטאילור, בגין הערות הומופוביות. בשני פרקים, מגישי התוכנית צחקו על מירצ'ה סולקנו, מנחה טלוויזיה של הערוץ "Pro 2" שיצא מהארון כהומוסקסואל. נשיא המועצה, ראלו פיליפ, נימק את הקנס בטענה כי "בלתי מתקבל על הדעת הדרך בה הם צוחקים על נטייה מינית בדרך זו, במיוחד מכיוון שמדובר בקולגה". זו הייתה הפעם הראשונה שתוכנית לאודיו-קולי נקנסה בגין הומופוביה במדינה, המבוססת על סעיף 46 לחוק האודיו-קולי, המונע מתוכניות להכיל אפליה כלשהי על רקע גזע, מוצא אתני, מגדר ונטייה מינית.[572] התקרית עוררה ויכוח ציבורי בנוגע לתופעת ההומופוביה ברומניה ולייצוג של אנשי להט"ב בתקשורת המיינסטרים. אטילה גספאריק, סגן נשיא המועצה הלאומית לאודיו-ויזואלי, הצהיר כי קרוניקה קרקוטאילור, כמו גם תוכניות טלוויזיה מפורסמות אחרות, ימשיכו להתקיים תחת "התבוננות קפדנית".[573]

בנובמבר 2012 הותקפו 7 צעירים בבוקרשט בבית הספר הלאומי למדעי המדינה ומינהל ציבורי לאחר שהשתתפו בדיון אקדמי על ההיסטוריית ההומוסקסואליות ברומניה.[574]

בערב 20 בפברואר 2013 כ-50 מפגינים עצרו את הקרנת סרט הלהט"ב, "הילדים בסדר" במוזיאון האיכר הרומני בבוקרשט, תוך כדי שהם צועקים סיסמאות הומופוביות ותוקפים מילולית את צופי התיאטרון.[575][576] קבוצת המפגינים תקפה את הצופים בעוד שכינו אותם כ-"חיות", "חלאות" וקראו "מוות להומוסקסואלים", "אנחנו לא רוצים אתכם כאן" ו-"אתם לא רומנים". לאחר מכן המשיכו לשיר את ההמנון הלאומי הרומני ואת המזמורים האורתודוקסים הנוצריים, והשתמשו בסמלים דתיים ופשיסטים (הצדעות נאציות).[577] בשנת 2021, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי רומניה הפרה את סעיף 8 ו-11 של האמנה האירופית לזכויות אדם על רקע אי הגנה על חופש ההתאגדות של צופי הסרט על ידי עריכת חקירה יעילה כלפי המפגינים. בית המשפט קבע כי הרשויות הרומניות "הפלו את המבקשים לעשות זאת בשל נטייתם המינית".[578][579] במקרה מתוקשר אחר באותה שנה, "CNA" העניקה קנס של 10,000 ליי לרשת הטלוויזיה הרומנית "Antena 1" וקיבלה נזיפה מחברת הטלמנט הבריטית "FremantleMedia" המחזיקה ברישיון תוכנית המציאות "X Factor" ברחבי העולם, לאחר שצ'לו, שופט המהדורה הרומנית של התוכנית, קרא אמירות מפלות על רקע הומופובי כלפי מתחרה הומוסקסואל גלוי איטלקי.[580]

בעקבות סקר שערכה עמותת "ACCEPT", המידע על אנשי קהילת הלהט"ב ברומניה מצא כי, 68.2% מהנשאלים סבלו מאפליה או הדרות שונות בשל נטייתם המינית או זהותם המגדרית, מעל 50% נפגעו מאמירות הומופוביות, 30% היו מאוימים באלימות פיזית, 25% הודרו במכוון, ו-25% סבלו מהטרדה מינית כאשר שיעור הנשים שהוטרדו מינית גדול משיעור הגברים, בעוד שהטרדות המשטרה מתרחשות בשיעור גבוה יותר בקרב גברים הומואים.[581]

סקר שנערך על ידי סוכנות זכויות היסוד של האיחוד האירופי בשנת 2013 מראה כי רומניה ממוקמת במקום השלישי, אחרי קרואטיה ובולגריה, בין המדינות עם הרמות הגבוהות ביותר של התנהגות הומופובית בשטחן.[582] 21% מבני המיעוטים המיניים ברומניה הצהירו כי הותקפו או היו מאוימים באלימות ב-5 השנים האחרונות וכי מעשי האפליה והאלימות נפוצים במגוון תחומים בהם: שכנים, מכרים, אחראים לאכיפת החוק, עמיתים לעבודה, מורים וחברים לכיתה.

רוסיה

  ערך מורחב – רדיפת להט"בים בידי הרשויות בצ'צ'ניה, החוק נגד תעמולה הומוסקסואלית, המחאות בנוגע לזכויות להט"ב ברוסיה בעקבות משחקי החורף 2014
 
פעיל הלהט"ב הרוסי, ניקולאי אלכסייב, נעצר במצעד הגאווה הראשון במוסקבה, 27 במאי 2006
 
פעילי זכויות להט"ב מותקפים בשנת 2013 על ידי מפגינים הומופובים בסנקט פטרבורג, רוסיה בעת מחאה נגד חקיקת החוק נגד תעמולה הומוסקסואלית
 
פעיל זכויות להט"ב מותקף בסנקט פטרבורג, רוסיה, 2013

רוסיה מחזיקה לאורך שנים רבות בדעות שליליות מאוד בנוגע להומוסקסואליות, כאשר סקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שרוב הרוסים מתנגדים לקבלה של הומוסקסואליות והפגנות תמיכה בחוקים המפלים הומוסקסואלים נפוצות. במשך השנים היו התנגדויות בולטות לארגון מצעדי גאווה במספר ערים ברוסיה, הבולטות ביותר במוסקבה, שם הרשויות מעולם לא אישרו בקשה לקיימו.[583] ראש עיריית מוסקבה לשעבר יורי לוז'קוב תמך בסירובה של העירייה לאשר את שתי המהדורות הראשונות של אירועי הגאווה במוסקבה של פעיל הלהט"ב הרוסי, ניקולאי אלכסייב בשנים 2006–2007 וכינה אותם כ-"שטניים".[584] האירועים נמשכו כמתוכנן, בניגוד לחוסר אישורם אשר במהלכם בשנת 2007, הותקף פעיל זכויות האדם הבריטי פיטר טאצ'ל על ידי מפגינים הומופובים בעת השתתפותו.[585][586]

בשנת 2010 נקנסה רוסיה על ידי בית הדין האירופי לזכויות אדם, וקבע כי, כנטען על ידי אלכסייב גם כן, "הערים הרוסיות מפלות אנשי להט"ב על ידי סירובן לאשר מחאות למען זכויות להט"ב ברוסיה". אף על פי שהרשויות טענו כי התרת קיום אירועי גאווה מהווה סיכון לאלימות, בית המשפט קבע כי החלטותיהן לביטול האירועים "תמכו בקבוצות האלימות שקראו לשיבושן" וקבע כי לרוסיה יש עד 20 בינואר להגיב לביטולי האירועים.[587] באוגוסט 2012, אישר בית המשפט במוסקבה פסק דין החוסם את בקשות מארגני אירועי הגאווה בעיר לאישור קיום המצעד עד שנת 2112.[588][589]

מאז 2006 חוקקו אזורים רבים ברוסיה חוקים משתנים המגבילים הצגת תוכן המציג את אנשי להט"ב. ביוני 2013, חוקק החוק הפדרלי נגד תעמולה הומוסקסואלית אשר הפליל הפצת תוכן להט"ב לתמיכה ב-"יחסים מיניים לא מסורתיים" כתיקון ל-"חוק הגנת ילדים" הקיים.[590] החוק גרם למעצרים רבים של אזרחי להט"ב רוסים שהתנגדו באופן פומבי לחקיקתו ועל פי הדיווחים נרשמה עלייה של הפגנות הומופוביות, אלימות ופשעי שנאה נגד הקהילה במדינה. הוא זכה לביקורת שליליות בינלאומיות מצד משקיפי זכויות אדם, פעילי להט"ב וכלי תקשורת ונקבע על ידי בין הדין האירופי לזכויות אדם כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם ההגנה על חופש הביטוי אך נכון לשנת 2021 עדיין בתוקפו.[591][592]

טיהורים נגד הומוסקסואלים ברפובליקה הצ'צ'נית כוללים היעלמויות בכפייה - חטיפות חשאיות, מאסרים ועינויים - מצד רשויות המכוונות לאנשים על סמך נטייתם המינית הנתפסת. על פי הדיווחים, קיים מספר גברים לא ידוע, שהשלטונות עצרו בחשד שהם הומואים או דו-מיניים, לאחר שהוחזקו במה שקראו ארגוני זכויות אדם ועדי ראייה כמחנות ריכוז.[593][594] תחילה, דווח על טענות ב-1 באפריל 2017 בעיתון האופוזיציה בשפה הרוסית, נובאיה גאזטה, כי מאז פברואר 2017 נעצרו על פי החשד מעל 100 גברים הומוסקסואלים ועונו בהם כשלושה נרצחו כתוצאה מעונש מוות מחוץ לבית המשפט. העיתון, המציין את מקורותיו בשירותים מיוחדים בצ'צ'ניה, כינה את גל המעצרים כ-"סחף מניעתי".[595][596] העיתונאית אשר דיווחה לראשונה על הנושא לא חשפה את זהותה מחשש לרציחתה.[597][598] ככל שהתפשטו ידיעות על פעולות השלטונות הצ'צ'נים, שתוארו כחלק מטיהור שיטתי נגד קהילת הלהט"ב, נאבקו פעילים רוסים ובינלאומיים בפינוי ניצולי המחנות אך נתקלו בקושי להשיג אשרות כדי לנהל אותם בבטחה מעבר לשטח רוסיה.[599] בדו"ח שפורסם בשנת 2017, הרכב של חמישה יועצים מומחים למועצת זכויות האדם של האו"ם - ויתט מונטארבהורן, סטונדג'י רולאן אדג'ובי, אגנס קאלמארד, נילס מלצר ודוד קיי - דנו בנושא וגינו בחריפות את גל העינויים וההרג של להט"בים בצ'צ'ניה.[600][601]

הדיווחים על הרדיפות ההומופוביות ברפובליקה האסלאמית זכו לתגובות רבות ברחבי העולם. ראש הרפובליקה, רמזן קדירוב הכחיש לא רק את התרחשותה של רדיפה כלשהי, אלא גם את קיומם של הומואים בצ'צ'ניה, והוסיף כי אנשים כאלה "יהרגו על ידי משפחותיהם".[602][603] גורמים רשמיים במוסקבה היו ספקנים בנושא, אם כי בסוף חודש מאי דיווחה ממשלת רוסיה על שליחת צוות חקירה לצ'צ'ניה בעניין.[604] מנהיגים לאומיים רבים ואישי ציבור במערב גינו את פעולות צ'צ'ניה, והפגנות נערכו ברוסיה ובמקומות אחרים נגד הרפובליקה לשחרור האסירים. דו"ח שפורסם בדצמבר 2018 על ידי הארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (OSCE) אישר את הטענות כי התרחשו רדיפות של אנשי להט"ב אשר זכו להתעלמות על ידי הרשויות.[605] ב-11 בינואר 2019 דווח כי החל "טיהור הומואים" נוסף ברפובליקה בדצמבר 2018, עם מספר קורבנות הומואים ולסביות.[606][607][608][609][610] ברשת הלהט"ב הרוסית מאמינים כי במהלכם נעצרו כ-40 בני אדם ו-2 נרצחו.[611][612] במרץ 2021 סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי האיחוד האירופי הטיל סנקציות מיידיות הן על צ'צ'ניה והן על רוסיה עקב אפליה ממומנת ונתמכת על ידי הממשלה נגד אנשי להט"ב בשטחן.[613]

אמריקה

  ערך מורחב – פיגוע הירי במועדון הלהט"ב באורלנדו, מהומות ליל וייט, מהומות סטונוול, טבח וואנוקו, יוזמת בריגס, אל תשאל, אל תספר, בולטון 7, פסק דין באוורס נגד הארדוויק, פסק דין לורנס נגד טקסס, לואיס נ' האריס, הצעדה לשוויון לאומי, פסק דין בוסטוק נגד מחוז קלייטון
 
קבר נוצרי של דניאל זמודיו, גבר צ'יליאני בן 24 שעונה במשך שעות במרכז העיר סנטיאגו על ידי כנופיה נאו-נאצית, שרצחה אותו על רקע הומופובי

בשנת 1992 נרצח מלח הצי האמריקאי אלן שינדלר, על ידי שני חבריו ליחידה, וזאת לאחר שנודעו להם נטיותיו המיניות. ביומן שניהל תיאר שינדלר, שלושה ימים בלבד לפני שנרצח, את אווירת הפחד שחש. המקרה שלו הונצח בסדרת הטלוויזיה "Any Mother's Son: The Dorothy Hajdys Story". מקרה אמריקאי ידוע במיוחד של אלימות קיצונית כלפי הומואים הוא רצח מת'יו שפרד, סטודנט אמריקני הומו בויומינג, בשל נטיותיו על ידי שני צעירים בשנת 1998.

בשנת 1999 נרצח חייל הצבא האמריקאי בארי וינצ'ל, על ידי חבריו ליחידה, לאחר שגילו שהוא מנהל רומן עם טרנסקסואלית. ווינצ'ל נרצח על רקע הומופובי אף על פי שככל הנראה היה הטרוסקסואל. מקרה הרצח שלו היה הראשון בעידן מדיניות "אל תשאל, אל תספר" שאימץ הצבא האמריקאי בתקופת הנשיא ביל קלינטון אשר אסרה על הומוסקסואלים מוצהרים לשרת בצבא ארצות הברית. המקרה שלו הונצח בסרט "Soldier's Girl".

ב-2004 רצחו כריסטופר גיינס ורוברט פורטר את סקוטי ג'ו ויבר. ויבר הוכה, נחנק ונדקר פעמים רבות, ראשו הוסר חלקית, גופו הוספג בדלק והועלה באש. במשפט נקבע כי נטייתו המינית של ויבר, הייתה הרקע לרצח. הרצח היה אחד הנושאים הבולטים בסרט התיעודי, "Small Town Gay Bar" המתאר את קשיי הומוסקסואלים במדינות הדרום של ארצות הברית.

אפריקה

היחס ההומופובי ביותר כלפי הומואים ולסביות מוגדר כיום במדינות אפריקה. מתוך כלל ה-54 מדינות ביבשת, 23 מתוכן מפלילות פעילות הומוסקסואלית בשטחן הכוללת קנסות, מאסרים, עינויים או עונש מוות במדינות אסלמיות בהן מאוריטניה, אלג'יריה, סומלילד ואזורים בניגריה.

בבורונדי, העביר באפריל 2009 הפרלמנט חוק המוציא את ההומוסקסואליות אל מחוץ לחוק,[614] והעונש שנקבע שם הוא בין 3 חודשים לשנתיים מאסר. ביוני 2008 נעצרו באוגנדה שלושה פעילים למען זכויות להט"ב, וביולי נעצר פעיל נוסף שעונה בבית הסוהר.[615] בסנגל נעצרו בין 7 ל-20 גברים ב-"חשד" להומוסקסואליות בינואר 2008, לאחר שאלה קיימו נישואים חד-מיניים בניגוד לחוק במדינה. בקמרון גזר בית המשפט עונש של עבודות כפייה על שלושה בני אדם שהורשעו בקיום יחסי הומומסקסואלים. נשיאת גמביה, פאולה אטלבריק, איימה להוציא הומואים להורג ולגרש אותם מארצה, ואף הורתה לבעלי בתי מלון במדינה שלא להשכיר חדרים לחברי הקהילה. השלטונות בכווית עצרו לפחות 16 בני אדם וערכו להם משפט שדה שבסופו הורשעו לאחר שככל הנראה, סבלו מהתעללות קשה.

אוגנדה

הומוסקסואליות היא פלילית באוגנדה מאז 1894 ועונשה 7 שנות מאסר לצד עינויים, מכות והוצאות להורג אשר "נסבלות". הומוסקסואליות נשית פלילית מאז 2000.[616] סיימון לוקודו, שר האתיקה והיושרה, ידוע כ-"הומופוב העיקרי במדינה" בעוד הצהיר כי "אונס מקובל יותר מבחינה מוסרית מאשר יחסים הומוסקסואלים בהסכמה". לוקודו ליווה פשיטות אלימות של המשטרה באירועי להט"ב ומדכא באופן פעיל את חופש הביטוי וההתכנסות של אנשי להט"ב אוגנדים.[617] ראש הממשלה לשעבר עמאמה מבבאזי היה למועמד הראשון לנשיאות אוגנדה שהתנגד בגלוי להומופוביה אשר התמודד במערכת הבחירות לנשיאות 2016 והגיע למקום השלישי.[618]

בשנת 2004, מועצת השידור של אוגנדה קנסה את תחנת הרדיו סימבה במעל 1,000 דולר ואילצה אותה להוציא התנצלות פומבית לאחר שאירחה הומוסקסואלים בתוכניתה.[619]

באוגוסט 2006 פרסם עיתון מאוגנדה, הפלפל האדום, רשימה של שמות פרטיים ותחומי עבודה של 45 גברים שתוארו כהומוסקסואלים לכאורה.[620]

 
מפגינים בניו יורק, ארצות הברית מוחים נגד הומופוביה באונגדה בשנת 2009

באוקטובר 2010 פרסם עיתון הרולינג סטון האוגנדי רשימת שמות, כתובות, תצלומים והעדפות חברתיות של 100 אוגנדים הומוסקסואלים ולסביות לכאורה בליווי קריאה לרציחתם. לאחר מכן חברי הקואליציה בחברה האזרחית בנושא זכויות אדם וחוק חוקתי, דייוויד קאטו, קאשה נבאגסרה ופפה ג'וליאן אונזימה הגישו תביעה נגד הצהובון. שופט בג"ץ בינואר 2011 הוציא צו קבע שמונע מרולינג סטון ועורכו המנהל ג'יילס מוחמה "כל פרסום נוסף של זהות אזרחים ובתיהם עבור רדיפת הומוסקסואלים".[621] בית המשפט העניק 1.5 מיליון שילינג אוגנדי בתוספת הוצאות משפט לכל אחד מהתובעים. השופט קבע כי האאוטינג וההסתה הנלווית לרצח, איימו על זכויותיהם וחירויותיהם הבסיסיות של האזרחים, תקפו את זכותם לכבוד האדם ופגעו בזכותם החוקתית לפרטיות.[621]

זמן קצר לאחר שניצח בתביעה, נרצח דייוויד קאטו בביתו במוקונו על ידי הכאתו בפטיש בראשו ומת בדרך לבית החולים.[622] במהלך הלווייתו של קאטו התעמתו חבריו מהארגון "מיעוטים מיניים באוגנדה" עם מפגינים הומופובים, לאחר שהכומר שערך את טקס האשכבה דיבר בגנות הומוסקסואליות.[623] מיד לאחר היוודע דבר הרצח, גינה בחריפות ארגון משמר זכויות האדם את המעשה. חוקרת תחום אפריקה של הארגון מרי ברנט הוסיפה כי "מותו של דייוויד קאטו הוא אובדן טראגי לקהילת זכויות האדם". הארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם הודעה לפיה הוא "נחרד מהרצח המזעזע של דייוויד קאטו" וקורא ל-"חקירה אובייקטיבית ומהימנה של הרצח".[624] שני הארגונים פנו לממשלת אוגנדה בבקשה לפעול בנושא ולהגן על פעילי להט"ב במדינה.[622] הרצח גונה על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה,[625] והאיחוד האירופי, שקרא לרשויות באוגנדה לחקור את קיומו ולצאת באופן פומבי נגד הומופוביה וטרנספוביה במדינה.[626] עורך ה-רולינג סטון גילס מוהאמה הגיב גם הוא לרצח באומרו, "כאשר קראנו לתלות הומואים התכוונו... רק אחרי שהם עברו את ההליך במסגרת החוק... לא התכוונו לקרוא לרציחתם בדם קר כמו שקרה לקאטו".[627] ב-2 בפברואר עצרה המשטרה את סידני אנוק נסובוגה על הריגתו. ב-9 בנובמבר הודה נסובוגה באשמה ונידון ל-30 שנות מאסר.

 
מפגינים בלונדון, הממלכה המאוחדת מוחים על הפללת הומוסקסואליות באוגנדה, 2018

ביוני 2012 הודיעה ממשלת אוגנדה על איסור 38 ארגונים לא ממשלתיים באישום "קידום הומוסקסואליות". סיימון לוקודו, שר האתיקה והיושר במדינה, טען כי הארגונים "מקבלים תמיכה מחו"ל להומוסקסואלים אוגנדים ומגייסים ילדים קטנים להומוסקסואליות".[628] באותו חודש הורה לוקודו למשטרה אוגנדה לפרק פאנל זכויות להט"ב בקמפלה. עם זאת, בהמשך החודש הודיעה הממשלה כי "לא תנסה עוד לפרק מפגשים של קבוצות למען זכויות להט"ב".

באוגוסט 2016 הופסק אירוע להט"ב באכזריות על ידי שוטרים שתקפו באלימות את משתתפיו שנכחו באירוע ועצרו כ-16 מתוכם.[629] באוגוסט 2017 שנה לאחר מכן נאלצו מארגניו לבטלו לאחר איומים במעצר על ידי המשטרה והממשלה.

באוקטובר 2019 דווח כי פעיל הלהט"ב האוגנדי בן ה-28 בריאן ווסווה הוכה עד למותו בביתו.[630]

ביוני 2021, פשטה המשטרה על מקלט לנוער ועצרה כ-44 איש. במהלך הפשיטה טענה כי נערכה חתונה הומוסקסואלית בשטחו וכי המשתתפים "עשו מעשה רשלני שעלול להפיץ זיהום של מחלות". מספר עצורים טענו כי השוטרים ביצעו בהם בדיקות אנאליות פולשניות. לאחר מספר ימים במעצרם, 39 מתוך 44 שוחררו בערבות.[631]

אלג'יריה

הומוסקסואליות היא פלילית באלג'יריה, ונענשת ב-3 שנות מאסר, קנסות, עינויים או הוצאה להורג. דוגמאות לפשעי שנאה הומופובים לאורך השנים כוללים סקילה של שני גברים ברחוב בשנת 2001,[632] והריגת שני גברים הומוסקסואלים בשנים 1994 ו-1996.[632] דו"ח של האיגוד הבינלאומי ללסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנס ואינטרסקס הצהיר בשנת 2008 כי הוצאות להורג, מכות ועינויים כלפי הומוסקסואלים מותרים לצד הצטרפות המשטרה המוגדרת כשותפה או מעלימה עין.[633][634][635]

אסיל בלטלה היה סטודנט אלג'ראי אשר נרצח בשל חשד לכך שהיה הומוסקסואל בשנת 2019. בלטלה נרצח במעונותיו במחוז האוניברסיטה בה למד והמילים "הוא הומו" צוירו על הקיר בדמו. הרוצח הצהיר כי בהזכרת נטייתו המינית של בלטלה, ימנע מהעמדה לדין על ידי הרשויות.[636][637] חוארי מנאר, זמר אלג'יראי פופולרי אשר אורך השנים הועלו ספקולציות כי הוא הומוסקסואל, נמצא מת באותה שנה. בעקבות מותו הועלו מספר הערות הומופוביות ברשתות חברתיות במדינה.[638]

אנגולה

אף על פי שהומוסקסואליות עברה אי-הפללה בפברואר 2021 לצד חוקים האוסרים על כל אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית באנגולה, הומופוביה דווחה לאורך השנים במדינה בשל עמדות דתיות רווחות. בשנת 2010 התקיימה תקרית דיפלומטית בין יחסי ישראל-אנגולה, כאשר ממשלת המדינה סירבה לקבל את מינויו של יצחק ינוקא כשגריר ישראל באנגולה בשל היותו הומוסקסואל מוצהר.[639] עם זאת, אנגולה נחשבת לאחת המדינות הפחות הומופוביות באפריקה בעוד כי על פי סקר שנערך על ידי "ILGA" בשנת 2017, 61% מהאנגולים הסכימו כי אנשי להט"ב אמורים לחיות תחת אותן זכויות שוות כגון הטרוסקסואלים בעוד מיעוט של 20% הגיבו בשלילה.[640]

אסוואטיני

הומוסקסואליות באסוואטיני היא פלילית מאז 1907 ונענשה בעבר בעונש מוות על פי החלטת השופט אם כי דווח כלא נאכף בהווה. הומוסקסואליות נשית חוקית. שר המשפטים במדינה הצהיר מספר פעמים כי מדיניות הממשלה היא לא להעמיד לדין מבוגרים בגין מעשים הומוסקסואלים בהסכמה. אף על פי כן, קבוצות להט"ב הביעו ביקורת על הגישה באומרן כי "נשמעת כמו החזקת אקדח בעוד שהמדיניות שלכם היא לא לירות" וטענו כי הדרך היחידה לביטול חוק ההפלה היא בבתי המשפט.[641] מסוואטי השלישי, מלך אסוואטיני, כינה מערכות יחסים הומוסקסואליות כ-"שטניות" וראש הממשלה לשעבר ברנבאס סיבוסיסו דלאמיני כינה הומוסקסואליות כ-"חריגה ומחלה".[642]

במרץ 2015 נרצחה אישה לסבית בת 26 מנהלנגאנו על ידי אזרח שלא רצה לדבריו "להיות בנוכחות לסביות". כמה חודשים קודם לכן דווח כי נרצח בעיר הומוסקסואל מוצהר.[643]

במרץ 2019 הושעה כומר בכנסייה לא ידועה לאחר שהואשם בהיותו ביסקסואל.

ביוני 2019 סירבו גורמים רשמיים לרשום את ארגון הלהט"ב "ESGM" "מטעמי מוסר".[644]

על פי סקר שנערך בשנת 2013, 43% מהנשאלים הלסביות והטרנסג'נדריות באסוואטיני ניסו להתאבד במהלך השנה האחרונה, ו-78% לקחו באופן קבוע "חומרים משכרים כדי להרגיש נורמלים ולשכוח".[645] סקר שנערך בשנת 2019 הראה כי 59% מאנשי הלהט"ב הופלו לרעה או חוו יחס שלילי במתקני בריאות הציבור כאשר ל-30% מתוכם נשללו שירותי בריאות מצד מקצוענים.[646]

אריתריאה

הומוסקסואליות היא פלילית באריתריאה משנת 1957 על פי סעיף 600 ניתן להעניש "עבירות גשמיות לא טבעיות" במאסר של בין 10 ימים ל-3 שנות מאסר. בפועל, מעט מאוד ידוע על השימוש בחוק זה, שכן העיתונות האריתראית בשליטת המדינה אינה מדווחת כלל על העמדה לדין של הומוסקסואליות.[647] אם זאת, שגרירות הממלכה המאוחדת באסמרה דיווחה כי אנשים שנמצאו משתתפים בפעילות הומוסקסואלית מועמדים לדין באופן קבוע ונמצאים אשמים.[648] התעללות, עינויים והכאת אסירים היא דבר שבשגרה,[649] וחלקם דיווחו כי אסירים הומוסקסואלים מוצאים להורג ללא משפט.[650] מתנגדי המשטר באריתריאה מתויגים בדרך כלל כ-"הומואים, בוגדים, אנסים ופדופילים".[651]

הנציב העליון לפליטים של האו"ם הצהיר כי קיים "טאבו חברתי חזק" נגד התנהלות הומוסקסואלית בתוך אריתריאה.[652] באופן דומה, משרד החוץ האמריקאי דיווח כי הומואים ולסביות ניצבים בפני "אפליה חברתית חמורה". ממשלת אריתריאה טענה פעמים רבות שהומוסקסואליות מנוגדת "לערכים ולנורמות המסורתיות במדינה", ובתחילת שנות האלפיים שידרה מספר תוכניות רדיו וטלוויזיה בתחנות המופעלות על ידי המדינה, אשר פירטו את "הסכנות הנטענות מהומוסקסואליות".[653] דיווחים על הומואים ולסביות המשרתים בצבא האריתראי "שעברו התעללות קשה" אינם נדירים אם כי דיווחים מסוג זה נותרו ללא אישור. מבקש מקלט משנת 2002 בממלכה המאוחדת דיווח כי הוא ושותפו, אשר שירתו בכוחות המזוינים, סבלו מהתעללות פיזית ומילולית כולל איומים, מצד שני הממונים עליהם וחיילים אריתראים נוספים.[654]

בשנת 2004 גורשו שלושה עובדי מלונות מאריתריאה בשל פעילות הומוסקסואלית. אחד העובדים המגורשים תואר כהומוסקסואל גלוי.[655]

בשנת 2013 פוטר פאולו מנינה, אזרח איטלקי הומוסקסואל מעבודתו כפרופסור לספרות בבית ספר באסמרה וגורש מהמדינה.[656] מנינה הסכים לעזוב, על פי הדיווחים מחשש לשלומו. לא ניתן הסבר רשמי להדחתו מהמדינה, אך ממשלת אריתריאה הצהירה כי מנינה הוא "אדם מסוכן שעלול לערער את היציבות לסדר המוסרי ולציבור המדינה".[657] גורמים דיפלומטיים איטלקים גינו את גירושו.

אתיופיה

הומוסקסואליות היא פלילית באתיופיה ונענשת ב-15 שנות מאסר. בדצמבר 2008, כתריסר דתיים אתיופים (כולל מנהיג המוסלמים האתיופים וראשי הכנסיות האורתודוקסיות, הפרוטסטנטיות והקתוליות) אימצו החלטה נגד הומוסקסואליות, וקראו למחוקקים האתיופיים לאשר על איסור פעילות הומוסקסואלית בחוקה.[658]

ביוני 2012 התקיים במטה האיגוד האפריקאי ועידה נגד הומוסקסואלים בה הואשמה הומוסקסואליות כסיבה "להתפשטות מחלות ה-HIV/איידס והפרעות פסיכולוגיות רבות".[659]

ב־26 באפריל 2014, נערכה עצרת הומופובית על ידי קבוצות נוצריות במטרה להפקת הצעת חוק אשר תקבע הומוסקסואליות כעבירה ללא אפשרות לחנינה. במהלכה ראש העצרת דרז'ה נגש הצהיר כי "ילדים נאנסים על ידי הומואים במדינה הזו".[660] אם כי באפריל 2014, דובר הממשלה, רדואן חוסיין, דחה את מטרת העצרת באומרו, "הומוסקסואליות אינה פשע חמור... הממשלה סבורה כי תקופת המאסר הנוכחית מספיקה".

בוטסואנה

הומוסקסואליות הייתה בדרך כלל נושא טאבו בבוטסואנה, ונתפסה בהיסטוריה כ-"מחלה מערבית" ו-"לא אפריקאית" בעוד כי בפברואר 2011 הצהיר סגן יו"ר האספה הלאומית של בוטסואנה, פונו מואטלודי, כי אם תהיה לו את האפשרות, "יהרוג את כל מי שעוסק בהומוסקסואליות". עם זאת, בתחילת המאה ה-21 חלה התקדמות משמעותית בתפיסות החברתיות במדינה כלפי קבלת אנשי להט"ב,[661] ובשנת 2019 הומוסקסואליות עברה אי-הפללה במדינה ונחקקו חוקים האוסרים על אפליה מוחלטת על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית כלפי אנשי להט"ב בתעסוקה, מתן שירותים ופשעי שנאה.[662]

בורונדי

הומוסקסואליות היא פלילית בבורונדי ועונשה בין 3 חודשים עד שנתיים שנות מאסר וקנס של 50,000 עד 100,000 פרנק. ב-1 ביולי 2009 נעצר צעיר בגין ביצוע אלימות מינית לכאורה נגד מאבטח מועדון בבוג'ומבורה. המשטרה הצהירה מאוחר יותר כי הנער נעצר על היותו הומוסקסואל אך הציעה לשחררו תמורת תשלום. תמיכה מצד ארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם וקהילת הלהט"ב סייעה לשחרורו ממעצר המשטרה.

 
מפגינים נגד רצח זוג לסביות במהלך מצעד הגאווה בסווטו, דרום אפריקה תחת הכותרת "מתים עבור צדק", 2012

גינאה

הומוסקסואליות פלילית בגינאה ונענשת בחצי שנה עד 10 שנות מאסר וקנסות של 100,000 עד 1,000,000 פרנק גינאי.[663]

גאנה

  ערך מורחב – המעצרים הגאים בגאנה (2021)

הומוסקסואליות היא פלילית בגאנה ונענשת ב-3 שנות מאסר מאז 1860, כאשר הומוסקסואליות נשית חוקית. בשדה התעופה הבינלאומי של אקרה, שלט מציין, "גאנה אינה מקבלת בברכה פדופילים וסוטים", אף על פי שאינה מתייחסת במפורש ללהט"ב, גנאנים משייכים לעיתים קרובות פדופיליה עם הומוסקסואליות. על פי דיווח ב-"Afrol News" מ-19 באוגוסט 2004, פרינס מקדונלד, מנהיג ארגון להט"ב בגאנה, הצהיר כי "ישנם הרבה מאוד אנשים בבית הכלא שלנו שהועמדו לדין על רקע הומוסקסואליות. המשטרה מכה ומענישה אזרחים הנמצאים כהומואים".[664]

ב-21 ביולי 2011 הורה פול אוונס איידו, שר אזור המערב, "לאסוף את כל ההומואים במערב המדינה ולעצור אותם" וקרא לבעלים דירות ודיירים ליידע אזרחים שהם חושדים כהומואים.[665]

פרל, אשה לסבית בת 30 מגאנה, שיתפה בספטמבר 2009 כי נלקחה לחדר ישיבות בכפר שלה, בין 50 תושבי הכפר האחרים בו נשאלה שוב ושוב אם היא לסבית, וכאשר הצהירה בשלילה, חברי הכפר הכו אותה.[666] סיפורה של פרל משותף לגהאנים הומוסקסואלים נוספים, אמיליה, אישה בת שלושים, שיתפה שכאשר אביה גילה שהיא לסבית, הכה אותה באגרופים ובקבוק בירה שבור.[667] באופן דומה, אגנס, בת 26, שיתפה שכאשר אביה גילה את היותה לסבית, גירש אותה מביתה בעזרת מצ'טה, ואיים לרצוח אותה אם תחזור.

בשנת 2013, אזרח הומוסקסואל גנאי היה נתון למצוד, לאחר שפקידים מוסלמים איימו לקבור אותו חי.

בשנת 2015, קבוצת נשים לסביות "הופצצו באבנים" על רקע ההומוסקסואליות שלהן.

באירוע נדיר באפריל 2017 עצרה המשטרה באקרה שני גברים שסחטו והתעללו בהומוסקסואל ואיימו לפרסם תמונות עירום שלו. המשטרה עצרה את העבריניים ושיתפה פעולה עם הקורבן במציאתם.[668]

גמביה

הומוסקסואליות היא פלילית בגמביה ונענשת במאסר עולם מאז 1888.[669] הנשיא לשעבר יחיא ג'מה הציע את הקריאה לחקיקה שתקבע חוקים נגד הומוסקסואלים שיהיו "מחמירים יותר מאלה שבאיראן", וכי הוא "יחתוך את הראש" של כל הומוסקסואל או לסבית שתתגלה במדינה. בנאום שנשא בטאלינדינג העמיד ג'מה "אולטימטום סופי" לכל ההומואים או הלסביות בגמביה שיעזבו את המדינה. בנאומו בפני ראשי הצבא שהועלה ב-7 בדצמבר 2009, הודיע ג'מה כי "לא נעודד לסביות והומוסקסואליות בצבא. זה טאבו בכוחות המזוינים שלנו. אני אפטר כל חייל החשוד שהוא הומו או לסבית בגמביה. אנחנו לא צריכים הומואים בכוחות המזוינים שלנו".[670]

ב-9 באפריל 2012, המשטרה המקומית ביצעה מעצר של 18 הומוסקסואלים לכאורה שנעצרו בבר באזור הפיתוח לתיירות. הם "הואשמו במנהג מגונה בינם לבין עצמם במקום ציבורי".[671] עם זאת, ב-1 באוגוסט 2012, התובע ביטל את כל האישומים בתיק.

בנאום שנשא בפני האומות המאוחדות ב-27 בספטמבר 2013, הצהיר הנשיא ג'מה כי "הומוסקסואליות על כל צורותיה וביטויה, שאמנם מקודמות כזכות אדם על ידי כמה מעצמות, רעה מאוד, אנטי-אנושית וגם מנוגדת כלפי אללה".[672] בשנת 2014, ג'מה כינה הומוסקסואלים כ-"שרצים" באומרו כי "אנו נילחם בשרצים אלה המכונים הומוסקסואלים או הומואים באותו אופן בו אנו נלחמים נגד יתושים הגורמים למלריה, אם לא בצורה אגרסיבית יותר. מבחינתי, אנשי להט"ב יכולים לעמוד כהגדרה כמו צרעת, זיבה, חיידקים ושחפת. כל אלה רק פוגעים בקיום האנושי".[673] בשנת 2015, בניגוד לביקורת ממדינות אירופה והמערב, הגביר ג'מה את הרטוריקה האנטי-הומוסקסואלית שלו ואמר לקהל במהלך סיור חקלאי, "אם תעשו את זה בגמביה אני אחרוך לכם את הגרון - אם אתה גבר ורוצה להתחתן עם גבר אחר במדינה הזאת ואנחנו תופסים אותך, אף אחד לעולם לא ישים לב אליך שוב, ואף אדם לבן לא יכול לעשות שום דבר בקשר לזה".[674]

דרום סודאן

הומוסקסואליות היא פלילית בדרום סודאן ונענשת בין 10 עד 14 שנות מאסר על פי חוק השריעה האסלאמי.

זימבבואה

 
הפגנתם הראשונה של אנשי להט"ב נגד אפליה בהארארה, זימבבואה ביום זכויות האדם, 10 בדצמבר 1998

אף על פי שהומוסקסואליות בזימבבואה הייתה מקובלת ושכיחה במדינה לפני ההתיישבות והמדיניות השלטונית האנטי-לבנה שלאחר עצמאותה, היא פלילית ונענשת ב-14 שנות מאסר עבור גברים מאז 1891. הומוסקסואליות נשית היא חוקית. המדינה מוגדרת כשמרנית-חברתית והעמדותיו ההומופוביות של הנשיא לשעבר רוברט מוגאבה מהדהדות מזימבבואים רבים אשר השווה הומואים ולסביות ל-"גרועים מחזירים וכלבים". אנשי להט"ב דווח כמאוימים באלימות לאורך השנים וניסיונות התאבדות נפוצים בקרבם.[675]

רוברט מוגאבה, נשיא זימבבואה, משנת 1980 עד 2017, הפלה באופן פעיל הומוסקסואלים והתבטא בפומבי נגד הומוסקסואליות. מוגאבה זכה לביקורת שלילית בינלאומית על הערות שהעיר ב-1 באוגוסט 1995 לאחר שנתקל בדוכן שהקים ארגון זכויות להט"ב (GALZ) ביריד הספרים הבינלאומי השנתי במדינה בהארארה, שנוסד בשנת 1990 באומרו, "אני מוצא את זה מקומם ביותר ודוחה את מצפוני האנושי ארגונים כל כך לא מוסריים ודוחים, כמו אלה של הומוסקסואלים, שפוגעים הן בחוק הטבע והן בנורמות התרבותיות שהחברה שלנו דוגלת בהם". שבועיים לאחר מכן, במהלך חגיגות העצמאות השנתי של זימבבואה, הכריז מוגאבה על הומוסקסואליות באומרו כי, "זה פוגע בכבוד האדם. זה לא טבעי, ואין שום ספק לאפשר לאנשים האלה להתנהג גרוע יותר מכלבים וחזירים. אם כלבים וחזירים לא עושים את זה, למה בני אדם חייבים? יש לנו תרבות משלנו ועלינו להתמסר מחדש לערכים המסורתיים שלנו ההופכים אותנו לבני אדם. מה ששכנעו אותנו לקבל הוא התנהגות תת-חיות ולעולם לא נאפשר זאת כאן. אם אתם רואים אנשים שמציינים את עצמם כלסביות והומואים, עצרו אותם והסגירו אותם למשטרה!".

מאז, הגביר מוגאבה את הדיכוי הפוליטי של הומוסקסואלים במסגרת "חוקי הסדום" של זימבבואה. מוגאבה האשים הומואים ברבות מבעיות זימבבואה ורואה בהומוסקסואליות תרבות "לא אפריקאית" והורה לעיתונאים, שרובם עובדים במוסדות בבעלות המדינה, לדווח באופן שלילי על מערכות יחסים הומוסקסואליות. כמה מבקרים סברו כי מוגאבה משתמש באנשי להט"ב כשעיר לעזאזל כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות הכלכליות של המדינה וממשטרו הרודני.[676] בשנת 2015, עמד בפני העצרת הכללית של האו"ם והצהיר באומרו כי "אנחנו, זימבבואה, איננו הומואים".[677]

הארגון "GALZ" היווה יעד לחדירת מרגלים ממשלתיים ולניסיונות סחיטה מצד זרים ומכרים מזדמנים כאחד. במשך השנים דווח כי אנשיו עוכבו, נהרגו, הוכו ונאנסו על ידי השלטונות.[678] על פי הדיווחים, ארגון המודיעין המרכזי במדינה שימש גם כן למעצרם של הומוסקסואלים זימבבואים.[679]

בספטמבר 2018, מורה במכללת סנט ג'ון בהארארה הצהיר על היותו הומוסקסואל לתלמידיו, על פי הדיווחים לקול תרועתם, בעקבות דיווחים על קיומה של הומופוביה כלפי סטודנטים להט"בים. המכללה אישרה מאוחר יותר את מחויבותה לספק סביבה בטוחה ואכפתית ל-"כל בני האדם, ללא הבדל גזע, אמונות דתיות, מין, נטייה מינית, יכולות או מוגבלויות או כל הבדל ממשי או נתפס אחר". עם זאת, המורה התפטר בשבוע שלאחר מכן בגלל איומי מוות מצד הורי התלמידים.[680]

על פי סקר שנערך בשנת 2018, 50% מהגברים ההומואים בזימבבואה הותקפו פיזית ו-64% עוררו התנגדות לקבלם מצד משפחותיהם. 27% מהלסביות הנסקרות דיווחו על דחייה חברתית מצד הסביבה.[681]

זמביה

הומוסקסואליות היא פלילית ונענשת בין 14–15 שנות מאסר הן לגברים והן לנשים בזמביה. דוח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2010 קבע כי, "הממשלה אוכפת את החוק הפלילי כלפי הומוסקסואלית ולא הגיבה לאפליה חברתית דיווח על אלימות כמו גם אפליה חברתית בתעסוקה, דיור וגישה לחינוך או לבריאות... קבוצות להט"ב דיווחו על תקיפות תכופות ואפליה בשכונות בהן פעלו, ופעילים דיווחו על הטרדות קבועות, כולל איומים באמצעות הודעות טקסט ודואר אלקטרוני, השחתה וגניבה".

בשנת 1998, בהצהרה לאספה הלאומית במדינה, קרא סגן הנשיא כריסטון טמבו לעצור אזרחים המקדמים זכויות להט"ב בזמביה תוך ציון "הגנה על המוסר הציבורי". מאוחר יותר הורה שר הפנים, פיטר מאצ'ונגווה, לעצור כל אדם או קבוצה המנסים לרשום רשמית קבוצה להגנה על זכויות הומוסקסואליות. הרברט נינדווה, רשם החברות, הצהיר כי יסרב לרשום כל ארגון או קבוצה אזרחית הקשורה לאנשי להט"ב.[682]

על ההגבלות על תמיכה בזכויות להט"ב הוגשו ערעור בבית משפט בזמביה בשנת 2013, לאחר שפעיל זכויות אדם הופיע בתוכנית אירוח בטלוויזיה במהלכה קרא להפסקת הפללה של הומוסקסואליות בזמביה. לאחר התוכנית, הפעיל נעצר על ידי המשטרה, הוחזק בכלא למשך יום, והואשם כי "הסית את הציבור לקחת חלק בפעילות מגונה".[683] מאוחר יותר הואשם ב-"התנהגות סרק וחוסר סדר". הפעיל קרא תיגר על ההאשמות בבית המשפט. בדרג בית המשפט הראשון, בית משפט השלום, השופט פסק לטובת הפעיל וקבע כי הצהרות הפעיל משקפות מעשה של חופש ביטוי. הממשלה ערערה על ההחלטה. בג"ץ קבע הרשות השופטת כי הממשלה לא יכולה להוכיח כי לא ניתן לראות בהשתתפות הפעיל בדיון כ-"שידול" והוסיף כי הפעיל מימש באופן סביר את זכותו לחופש הביטוי.[684]

באפריל 2013 נעצר פול קאסקומונה, פעיל להט"ב זמבי בולט, שדיבר על נושאים הקשורים לאנשי להט"ב במדינה ומאבק במחלת ה-HIV בתחנת טלוויזיה מקומית והואשם בעבירה של "שידול במקום ציבורי למטרות לא מוסריות".[685] כמו כן, באותה שנה הוכו שני גברים אשר זוהו כהומוסקסואלים מחוץ למועדון לילה. הזוג החליטו שלא להגיש כתב אישום מתוך חשש להיכלא בעצמם.

במאי 2014, אזרחי אזור מרפודי בלוסקה תפסו בכוח שתי נשים החשודות כלסביות והביאו אותן לתחנת המשטרה המקומית ותבעו את מעצרן.[686]

בינואר 2015 הותקף הומוסקסואל מוצהר על ידי המון שכלל על פי הדיווחים שלושה שוטרים.

על פי דו"ח שהוגשה לוועדת זכויות האדם של האו"ם על ידי זכויות גלובליות והוועדה הבינלאומית לזכויות אדם של הומוסקסואלים ולסביות, לפליליות של מערכות יחסים הומוסקסואליות בהסכמה בזמביה "יש השפעה הרסנית על חייהם של אנשי להט"ב במדינה" והוסיף כי כי הם "נתונים למעצר ולמעצר שרירותי, אפליה בחינוך, בתעסוקה, בדיור ובגישה לשירותים וסחיטה - לעיתים קרובות בידיעה או השתתפות של רשויות החוק".[682]

חוף השנהב

טורו קלבר, נשיא קבוצת הלהט"ב אלטרנטיבה חוף השנהב, הצהיר כי בספטמבר 2011, רופא סירב לקבל שירות לפני מספר שנים לחולה בגלל נטייתו המינית של המטופל. קלבר וכמה מחברי הקבוצה מחו מחוץ למרכז הבריאות בו עבד ולאחר מכן דווח כי המטופל טופל.[687]

טוגו

הומוסקסואליות היא פלילית בטוגו מאז 1884 ונענשת במאסר עד שלוש שנים וקנס של 100,000 עד 500,000 פרנק CFA.

טנזניה

הומוסקסואליות היא פלילית בטנזניה מאז 1864 ונענשת במאסר עולם של 5 עד 30 שנה בעוד כי הומוסקסואליות נשית אינה מוזכרת בחוק הטנזני היבשתי. אם זאת, האזור האוטונומי למחצה בזנזיבר אוסר על קיום מערכת יחסים בין נשים בעונש מרבי של 5 שנות מאסר או קנס של 500,000 שילינג. בשנים האחרונות, הפכה המדינה לעוינת במיוחד לאנשי להט"ב. באוקטובר 2017 גירשה מספר קבוצות מאבק במחלות ה-HIV/איידס על בסיס "קידום הומוסקסואליות". הממשלה נקטה יותר ויותר ברטוריקה הומופובית, מתוך אמונה שהומוסקסואליות היא "לא אפריקאית" ובשנת 2018 הודיע ​​פול מקונדה על הקמת ועדת "ציד מכשפות" בת 17 חברים המורכבת משוטרים, עורכי דין ורופאים לזיהוי הומוסקסואלים בדאר א-סלאם, בה נאלצו לסבול בדיקות אנאליות ועינויים.[688] ממשרד החוץ נמסר כי הקמת הוועדה לא זכתה לתמיכה מהממשלה.

בשנת 2003, למעלה מ-300 טנזנים הפגינו נגד הגעת קבוצת מטיילים הומואים.[689] בשנת 2004, מספר קבוצות איסלאמיות בזנזיבר החלו במאמץ "לטהר" את האומה מפעילויות שנחשבות לחטא, כולל הומוסקסואליות. לאחר מכן החוק בזנזיבר הפוגע במערכות יחסים הומוסקסואליות שונה על מנת להטיל עונשים נוקשים יותר כלפי הנושא.[690]

לוב

הומוסקסואליות היא פלילית בלוב ונענשת ב-4 שנות מאסר או הוצאה פומבית להורג על פי חוקי השריעה. בשנת 2010 דיווח הבלוג Gay Middle East כי שני גברים בוגרים הואשמו ב-"מעשים מגונים" בגין קרוס-דרסינג והתנהגות הומוסקסואלית.[691]

הומוסקסואליות נשית אינה חוקית גם כן, כמו גם כל הודאה פומבית של יציאה מהארון. בשנת 2010 פרשת בקשת מקלט צרפתית כללה נערה לובית שביקשה מקלט במדינה לאחר שנכלאה, נאנסה ולאחר מכן הוחזרה למשפחתה לנישואים הטרוסקסואלים בכפייה לאחר שהודיעה באינטרנט כי היא לסבית.[692] הוצאות פומביות להורג במקום אכיפה של מאסר, שכיחות יותר בשטחים שבשליטת דאעש במדינה.[693]

ליבריה

הומוסקסואליות היא פלילית בליבריה ונענשת בשנת מאסר או קנס של אלף ש"ח או שניהם. דו"ח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2012 מצא כי בשטחי המדינה, "התרבות מתנגדת בתוקף להומוסקסואליות. היו דיווחים בעיתונות ובחברה האזרחית על הטרדה של אנשים שנתפסים כלהט"ב, אך אף אחד מהם לא תועד באופן רשמי. סטיגמה חברתית ופחד מפני תגמול רשמי מנעו מקורבנות לדווח על אלימות או אפליה המבוססת על נטייה מינית או זהות מגדרית.

באוקטובר 2012 סירב שוטר אכיפת החוק לחקור את הטענות בדבר הכאתו של הומוסקסואל בשל נטייתו המינית. פעילים טענו כי המשטרה הלאומית של ליבריה או גורמי אכיפת חוק אחרים כיוונו או הטרידו את אלה שהם מאמינים שהם אנשי להט"ב. באותה שנה הוקמה התנועה להגנה על הומואים ולסביות בליבריה, על ידי ראשה ארצ'י פונפון. אולם, ממשלת ליבריה דחתה את בקשת התנועה לרישום, ופונפון התמודד עם תגובה אלימה למאמציו. בית אמו נשרף עד היסוד ולאחר שדיבר בעד זכויות להט"ב בליבריה ברדיו הציבורי במונרוביה בתחילת מרץ 2012, נאלץ להתעמת עם המון אלים כשיצא מתחנת הרדיו בהגנת המשטרה.[694]

בפברואר 2012 הציגה הסנאטורית ג'וול האוורד טיילור, אשתו לשעבר של הנשיא לשעבר צ'ארלס טיילור, חקיקה שתהפוך את הומוסקסואליות לעבירה מדרגה ראשונה עם עונש מקסימלי של מוות.[695] הצעת חוק דומה הוצגה בבית הנציגים על ידי קלרנס ק. מאסקווי בתחילת פברואר 2012, פרט לכך שהעבירה תהיה עבירה מדרגה שנייה.[696]

מאוריטניה

החוק במאוריטניה מבוסס על פי חוקי דין השריעה האיסלאמי. על פי סעיף 308 לחוק הפלילי משנת 1983, "כל גבר בוגר שיעשה מעשה חצוף או לא טבעי עם אדם ממגדרו יעמוד בפני עונש מוות על ידי סקילה מאת הציבור".[697] הומוסקסואליות נשית נענשת בין שלושה חודשים לשנתיים מאסר, וקנס בסך 5,000 עד 60,000 אוגואיה מאוריטני.[698]

מאוריציוס

אף על פי שמאוריציוס נחשבת לאחת המדינות הידידותיות ביותר לאנשי להט"ב באפריקה, והעבירה חוקים האוסרים על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בשנת 2008, דיווחים על הומופוביה מתקיימים עקב הגישה השמרנית בקרב האוכלוסייה והומוסקסואליות גברית עדיין מוגדרת כפלילית ונענשת עד 5 שנות מאסר משנת 1838.

בשנת 2007 המליצה הוועדה לרפורמת חוק לפסול את חוק הפללת ההומוסקסואליות ולבטל את סעיף 250. היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, ראמה ואליידן, ביקש להעביר את הצעת חוק אם כי לא התקיימה. תביעות על רקע ההפללה הן נדירות, אולם בשנת 2015 נעצר זוג הומוסקסואלים בחשד לקיום מערכת יחסים.[699] באוקטובר 2019 הגיש עבדול רידוואן פיראס אה סיק, פעיל זכויות להט"ב במאוריציוס, לבית המשפט העליון תביעה נגד סעיף 250 בתמיכתה של קולקטיף ארק-אן-סיאל, עמותת הלהט"ב הוותיקה במדינה אשר דיונה הראשון התקיים בנובנבר 2019.[700] באותו החודש הגישה קבוצה נוספת של צעירים מאוריטים תביעה כלפי סעיף 250 על רקע "פגיעה בזכויות היסוד וחירות".

מדגסקר

יחסים הומוסקסואלים בקרב אנשים בגיל 21 לפחות היא חוקית במדגסקר. חוק העונשין קובע עונש מאסר של שנתיים עד חמש שנים וקנס של 2 עד 10 מיליון עריאות (900-4,500 דולר) על מערכת יחסים "מגונה או נגד הטבע עם אדם מאותו המין מתחת לגיל 21".

בתחילת יולי 2021 פשטה הממשלה על מסיבת להט"ב שהתקיימה בבר באנטננריבו, בנימוק של "הסתה להוללות".

מלאווי

הומוסקסואליות היא פלילית במלאווי ועונשה 14 שנות מאסר לגברים ו-5 לנשים מאז 1891, אם כי החוק דווח כלא נאכף ומושהה מאז שנת 2012. בפברואר 2010 נעצר אזרח על שהעלה כרזות בכביש סואן בבלנטייר שעליו כתוב "זכויות הומוסקסואליות הן זכויות אדם" והואשם בהתנהגות שעלולה "לגרום להפרת שלום".[701] לאחר מכן הורשע ונידון לנקות את שטחי בית משפט השלום בעיר למשך 60 יום.[702]

באפריל 2010 גינה הנשיא בינגו וה מותריקה מעשי הומוסקסואליות. באומרו כי "הומוסקסואליות היא רעה, ורעה מול עיני אלוהים".[703]

ביולי 2011, יו"ר הוועדה המייעצת לזכויות אדם, ומנכ"ל המרכז לפיתוח אנשים, הסתתרו על פי דיווחים לאחר שאוימו ב-"מעצר בגידה" בשל תמיכה בזכויות להט"ב במלאווי. הנשיא מותריקה צוטט באומרו: "אני אחפש אותכם בבתים שלכם. אתם לא תתחבאו, אני אעשן אותכם. אתם צריכים לחזור לאבות ולאמהות מהמערב, ששלחו אותכם". חודשיים קודם לכן, ג'ורג' צ'פונדה, שר המשפטים והחקירות של מלאווי, טען כי עצירות הסיוע הזר של מדינות שונות היו באשמת מוואקאסונגולה וטרפנס. לדבריו, "המדינה סובלת בגלל ההתנהלות של כמה ממנהיגי החברה האזרחית. האנשים האלה אינם פטריוטיים. חלק מהתורמים עצרו את עזרתם וכולם סובלים".[704]

בפברואר 2014, האגודה המוסלמית במלאווי (MAM) קראה לגזר דין מוות כלפי הומוסקסואלים ולסביות בעודה מכנה אותם כ-"עבריינים".[705]

ב-7 בדצמבר 2015 נעצרו שני גברים קות'ברט קולמלה וקלווין גונאני בשל פעילות הומוסקסואלית לכאורה. עם זאת, ב-15 בדצמבר הודיעה ממשלת מלאווי כי התביעות נגדם הורדו בהצהרת אישר שר המשפטים סמואל טמבנו את אי-ההפללה במלאווי של מעצרים והעמדה לדין בגין הפרות לכאורה של החוק במדינה נגד הומוסקסואליות.[706]

בינואר 2016 פרסם דובר מפלגת העם, קן מסונדה, מספר הצהרות לפיהן הומואים ולסביות מלוואיות הן "גרועים מכלבים" ו-"בנים ובנות השטן" וקרא לרציחתם. החברה למשפטים במלאווי מתחה ביקורת על אמירות אלה והגישה לבית משפט כתב אישום נגד מסונדה, תוך שהיא גם דורשת מהמשטרה ומוועדת זכויות האדם במלאווי לחקור את הצהרותיו של מסונדה כדברי שנאה. התיק נגד מסונדה הוגש לצד תמיכה על ידי חברת המשפטים, המרכז לזכויות אדם ושיקום (CHRR) ותומכי זכויות להט"ב במרכז לפיתוח אנשים (CEDEP). מספר ארגוני חברה אזרחית אחרים הביעו עניין להצטרף לתיק, ביניהם מגן נוער וילדים לזכויות ילדים (YOCRIS), הפורום לפיתוח לאומי (FND) וייעוץ לארגון הנוער המתבגר (CAYO). עם זאת, התיק נגד מסונדה הופסק לאחר מכן הופסק על ידי קצ'אל, ​​מנהל התביעה הציבורית במלאווי, שהתערב ב-21 בינואר.[707]

בינואר 2016, גבר מלאווי הומוסקסואל, אריק סמביסה, מבלנטייר בדרום מלאווי הודה בפני מראיין כי הוא הומוסקסואל והצהיר כי "נמאס לי מהתייחסות לאנשי להט"ב כסוג ב" על ידי מה שהוא כינה "הממשלה ההומופובית והחברה ההומופובית של מלאווי" והוסיף באמירתו "הרגו אותנו או תנו לנו את זכויותינו". הוא נעצר לזמן קצר על ידי המשטרה לאחר פרסום סיפורו ונאלץ להסתתר למשך זמן קצר.

באפריל 2018 עצרה המשטרה אדם בשם לימביין סיבנדה במזוזו בחשד שהוא הומו והאשימה אותו ב-"אי צניעות". על פי הדיווחים, המעצר בוצע בגין הפרה לכאורה של סעיף 156 לחוק העונשין (שיטות מגונות בין גברים) ולא על פי החוק העיקרי במדינה נגד הומוסקסואליות, סעיף 153 (ידיעה גשמית של כל אדם בניגוד לצו הטבע).[708]

דו"ח מאוקטובר 2018 של משמר זכויות האדם קבע כי אנשי להט"ב במלאווי חשופים למעצר שרירותי, אלימות פיזית ואפליה.[709]

מרוקו

הומוסקסואליות היא פלילית במרוקו ונענשת ב-3 שנות מאסר וקנסות מאז 1962. בית משפט בכסר אל-קביר, עיר הממוקמת 120 קילומטרים דרומית לטנג'יר, הרשיע ב-10 בדצמבר 2007 שישה גברים בהפרת סעיף 489 בחוק העונשין של מרוקו העוסק ב-"מעשים בוטים או לא טבעיים עם אדם מאותו מין". אולם, לטענת עורכי דינם של הנאשמים, התביעה לא הצליחה להציג כל ראיה לכך שהגברים אכן עסקו בהתנהגות האסורה.[710] הגברים נידונו לתקופות שונות ב-17 בדצמבר 2007, דיווחים בעיתונות טענו כי הנאשמים קיימו נישואים חד מיניים. בעקבות המעצרים צעדו עשרות גברים ונשים ברחובות כסאר אל-קביר, שהוקיעו את מעשיהם לכאורה וקראו לעונשם.

בשנת 2017, בעקבות הבדיקה התקופתית האוניברסלית לזכויות אדם בז'נבה, כינה מוסטפא ראמיד, לשעבר שר המשפטים והחירויות בממשלות עבד אל-אילה בן כיראן וסעד א-דין אל-עות'מאני, בראיון הומוסקסואלים כ-"זבלים". אמירתו הובילה לגינויים מצד איגודי זכויות אדם מקומיים שחתמו יחד על עצומה שהופנתה לראש ממשלת מרוקו אל-עות'מאני לפתיחת חקירה עם השר ראמיד "על אמירותיו המפלות חוקתית מיעוטים".[711]

באפריל 2020 דיווח ארגון זכויות האדם, "Human Rights Watch" על קמפיין של הטרדה מקוונת במרוקו, בה אנשים היו מבצעים אפליקציות היכרויות חד-מיניות עבור ביצוע אאוטינג למשתמשים אחרים. ב-24 באפריל הודיע הביטחון הלאומי במרוקו כי המשטרה פתחה ב-"חקירה ראשונית" בנושא בגין "הסתה לשנאה ואפליה".[712]

הומוסקסואליות היא פלילית ונענשת ב-3 שנות מאסר בנוסף בטריטוריה הנשלטת על ידי מרוקו בצפון מערב אפריקה, סהרה המערבית, מאז 1944.[713]

ניגריה

הומוסקסואליות איננה חוקית בניגריה משנת 1901 ונענשת עד 14 שנות מאסר. במדינות באוצ'י, בורנו, גומבה, ג'יגווה, זמפרה, יובה, ניג'ר, סוקוטו, קבי, קדונה, קנו וקצינה נכלל עונש מוות עבור גברים, והצלפות או מאסר עבור נשים.

באוגוסט 2007 נעצרו 18 גברים על ידי משטרת מדינת בואצ'י והואשמו ב-"סדום" בגין קרוס-דרסינג, דבר שאינו חוקי תחת עונש השריעה.[714] מאוחר יותר הוקלו ההאשמות, והגברים הוחזקו בכלא מספר שנים בהמתנה למשפט - שבסופו של דבר התפרק עד סוף 2011.

 
משתתפים במצעד הגאווה בקייפטאון, דרום אפריקה בשנת 2014, מוחים על הומופוביה כלפי אנשי להט"ב בניגריה

ב-12 בספטמבר 2008 פרסמו ארבעה עיתונים את שמותיהם וכתובותיהם של 12 חברי "כנסיית המטרופוליטן בית הקשת", כנסייה ידידותית עבור אנשי להט"ב בלאגוס. לאחר מכן חלקם הוכו ונסקלו באבנים על ידי האזרחים. בעקבות אירועים אלה ביטלה הכנסייה קיום כנסים מחשש לבטיחות המשתתפים.

ב-15 באפריל 2017 עצרו הרשויות במדינת קדונה 53 גברים בגין קשירת קשר לכאורה להשתתפות בחתונה הומוסקסואלית.[715] הנאשמים הואשמו ב-"קנוניה, כינוס בלתי חוקי ושייכות לחברה בלתי חוקית".[716]

באוגוסט 2017 מדינת לאגוס עצרה 42 גברים בגין אשמת הומוסקסואליות.[717]

ביוני 2018 עצרה המשטרה הניגרית למעלה מ-100 חוגגים במלון באסאבה, מדינת דלתא, באשמת היותם הומואים ולסביות.[718] עד יולי 2018, הם עמדו לדין באשמות הקשורות להומוסקסואליות בבית המשפט.

בינואר 2019 הזהיר דולאפו באדמוס, דובר פיקוד משטרת מדינת לאגוס, הומוסקסואלים לברוח מהמדינה או לעמוד לדין. באדמוס המשיך לקבוע כי קיימים חוקים בניגריה האוסרים על מועדונים, עמותות וארגונים הומוסקסואליים שבהם כל אדם שנמצא קשור לאלה יכול להיענש עד 15 שנות מאסר.[719]

נמיביה

הומוסקסואליות היא פלילית בנמיביה אם כי החוק דווח כלא נאכף. הומוסקסואליות נשית מעולם לא הופללה עם זאת בדומה לדרום אפריקה השכנה, לסביות הן קורבנות של מה שמכונה אונס מתקן, בו אנסים מתיימרים לאנוס את הקורבן הלסבית מתוך כוונה "לרפא" את נטייתה המינית ולהפיכה להטרוסקסואלית.[720] באוגוסט 2016, ועדת זכויות האדם של האו"ם קראה לנמיביה לאמץ חקיקת נגד פשעי שנאה המענישים אלימות הומופובית וטרנספובית.[720] ביוני 2019, לאחר ביטול הפללת הומוסקסואליות בבוטסואנה על ידי בית המשפט קראה הגברת הראשונה מוניקה גיינגוס לביטול חוק הסדום בנמיביה, ואמרה כי "ימי חוק הסדום ספורים" ו-"נמיביה היא הבאה".[721]

בשנת 2001 הזהיר הנשיא סם נוג'ומה מפני טיהורים קרובים נגד הומואים ולסביות בנמיביה ואמר כי "המשטרה חייבת לעצור, לכלוא ולגרש הומוסקסואלים ולסביות שנמצאים במדינה".[722]

בשנת 2005 טענה סגנית שר הפנים וההגירה, טופולינה מושלנגה, כי לסביות והומואים "בגדו במאבק על החופש הנמיבי, אחראים למגפת האיידס ומהווים עלבון לתרבות האפריקאית".[723]

זוכה התחרות "מיסטר גיי נמיביה" לשנת 2011, וונדלינוס המוטניה, דווח כי היה קורבן לתקיפה הומופובית בדצמבר 2011 בוינדהוק.[724]

סודאן

הומוסקסואלית היא פלילית בסודאן מאז 1889 כחלק מסודאן האנגלו-מצרית ונענשת בהצלפות של כ-100 מלקות ו-5 שנות מאסר בהרשעה ראשונה ושנייה ועונש מוות או מאסר עולם בהרשעה שלישית. הומוסקסואליות נשית היא חוקית. עם זאת, המועצה הריבונית הסודנית ביטלה את עונש המוות ביולי 2020 והצלפות המלקות והוסיפה כשנתיים למאסר הנאשמים בהרשעה שנייה במקום.[725]

סומליה

הומוסקסואליות היא פלילית בסומליה ונענשת ב-3 שנות מאסר ובעונש מוות באזור הדרומי ג'ובאלנד ואזורים הנשלטים על ידי ארגון הטרור א-שבאב על פי חוקי השריעה. כחלק מסומליה, הומוסקסואליות היא פלילית במדינה דה-פקטו באזורה, סומלילנד, ונענשת בעינויים ועונש מוות מאז 1941.[726]

סיירה לאון

הומוסקסואליות היא פלילית בסיירה לאון מאז 1861 ונענשת במאסר עולם. עם זאת, החוק דווח כלא נאכף. הומוסקסואליות נשית חוקית. ראש ממשלת הממלכה המאוחדת דייוויד קמרון הצהיר באוקטובר 2011 כי המדינה עשויה לעכב סיוע עבור מדינות שאינן מכירות בזכויות להט"ב בסיסיות בשטחן. בתגובה, נשיא הכנסייה המתודיסטית בסיירה לאון, הבישוף ארנולד טמפל, הצהיר כי, "הכנסייה בסיירה לאון תעשה הכל כדי להגן על הדמוקרטיה אך ערכינו לא יקבלו את קריאתו של מר קמרון למדינות חבר העמים לקבל את נוהג ה-"גאיזם". אנו קוראים לממשלה להודיע ​​למנהיג הבריטי ששיטות אלו אינן מקובלות ואנו מגנים זאת באופן מוחלט. אין לראות באפריקה יבשת הזקוקה להשפעה מהשטן".[727]

סנגל

הומוסקסואליות איננה חוקית בסנגל ונענשת ב-5 שנות מאסר וקנס. בשנת 2008, מגזין "Icone" פרסם תצלומים של נישואים חד מיניים לכאורה שהתקיימו בבית פרטי במדינה. עורך המגזין, מנצור דינג, טען כי לאחר מכן קיבל איומי מוות. חמישה הגברים אשר נראו בתצלומים נעצרו אך שוחררו מאוחר יותר ללא אישום.[728] על פי מרכז המחקר פיו לשנת 2013, 97% מתושבי סנגל סבורים שהומוסקסואליות איננה מקובלת.[729]

ב-19 בדצמבר 2008 נעצרו 9 גברים באשמת הומוסקסואליות בדירה פרטית בדקר, על פי החשד לאחר שהמשטרה קיבלה ייעוץ מאנונימי למעצרם. אחד המעצרים היה דיאדג'י דיוף, בעל הדירה ופעיל סנגלי ידוע העומד בראש עמותה המספקת שירותי מניעה וטיפול באיידס לגברים הומוסקסואלים. העצורים עונו שוב ושוב בתחנת המשטרה, גם לאחר שהודו שהם הומוסקסואלים. ב-6 בינואר 2009 הורשעו ב-"התנהגות מגונה ובמעשים לא טבעיים" ועל "היותם חברים בקבוצה פושעת" (3 שנות מאסר).[730][731] השופט הדן בתיק קבע כי עמותת "איידס סנגל" היא "כיסוי לגיוס או ארגון פגישות של הומוסקסואלים, בטענה של מתן תוכניות למניעת HIV/איידס".[732] עם זאת, בית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעות באפריל 2009 והורה על שחרור מיידי של העצורים. בעודם כלואים, הוחזקו באזורים מיוחדים לאחר איומים של אסירים אחרים על רקע נטייתם.[733]

העיתונות המקומית והבינלאומית דיווחה במאי 2009 כי גופתו של גבר סנגלי אשר הוחשב כהומוסקסואל הופרדה פעמיים מבית קברות מוסלמי בתיז. בפעם הראשונה הוצאה והושארה ליד קברו, לאחר שמשפחתו קברה אותה מחדש, הוצאה מהקבר בפעם השנייה והושלכה מחוץ לבית משפחתו.[734]

בדצמבר 2012, זוג הומוסקסואלים הוכו באכזריות ליד העיר דקר על ידי אחד ההורים של בני הזוג לאחר שנתפסו מקיימים יחסים.[735]

בעת ביקורו בסנגל ביוני 2013, קרא נשיא ארצות הברית ברק אובמה למדינות אפריקה להעניק זכויות להט"ב בשטחיהן. נשיא סנגל, מאקי סאל, השיב באומרו כי "אנחנו עדיין לא מוכנים להעביר אי-הפללה כלפי הומוסקסואליות" אך התעקש שהמדינה "מאוד סובלנית עבור אנשי להט"ב" והוסף כי "זה לא אומר שאנו הומופוביים".[736]

בספטמבר 2018, שני גברים ושתי נשים, נעצרו בבירה, דקר, על ידי המשטרה בגין הומוסקסואליות לאחר ששכניהם הפיצו סרטונים בהם נראים עוסקים במערכת יחסים חד מינית, כחלק מניסיון להעלת הנושא במדינה לפני קמפיין הבחירות לנשיאות סנגל 2019 לדברי פעילי להט"ב מקומיים.[737]

צ'אד

הומוסקסואליות היא פלילית בצ'אד ונענשת ב-3 שנות מאסר וקנס של 50,000 ל-500,000 פרנק.[738]

קומורו

הומוסקסואליות היא פלילית בקומורו ונענשת ב-5 שנות מאסר וקנס של 50,000 עד 1,000,000 פרנק.[739]

קמרון

החברה בקמרון מוגדרת כשמרנית בה הומוסקסואליות נענשת בעונש מאסר של 5 שנים לצד עינויים, מכות והוצאות להורג אשר מוגדרים כ-"נסבלים".[740] בשנת 2006, מספר צהובונים פרסמו שמות של כ-50 אזרחים שלטענתם היו הומוסקסואלים בעודן מגנים אותם על "התנהגות סוטה". הסיפורים הגבירו את התפוצה של העיתונים, אך מועצת התקשורת של המדינה זכתה לביקורות חריפות על כך שפשטה לפרטיות של אזרחים. הקמפיין עורר דיון לאומי בנושא זכויות להט"ב בקמרון וחדירה לפרטיות.[741] באותה שנה, בית משפט בקמרון כלא את ז'אן פייר אמוגו בלינגה לארבעה חודשים על כך שהכפיש את גרגיר אובונה, שר ממשלה על כך שהופיע ברשימת 50 ההומוסקסואלים המשוערים בצהובון.

דו"ח זכויות האדם של משרד החוץ האמריקאי לשנת 2010 מצא כי הומוסקסואלים בקמרון, "בדרך כלל שמרו על פרופיל נמוך בגלל הסטיגמה החברתית, האפליה וההטרדות, כמו גם האפשרות למאסר. הומואים ולסביות סבלו מהטרדות וסחיטה מצד גורמי אכיפת החוק, וטענות שווא על הומוסקסואליות שימשו להטרדה של אויבים או לסחיטת כספים".

קניה

הומוסקסואליות היא פלילית בקניה ונענשת ב-14 שנות מאסר מאז 1897. הומוסקסואליות נשית לא מוזכרת בחוק העונשין אך ניתן להסיק כי אינה חוקית גם כן. בית משפט לערעורים במומבסה קבע ב-22 במרץ 2018 כי עריכת בדיקות אנאליות כפויות לאנשים המואשמים ביחסים הומוסקסואלים לבדיקת נטייתם המינית אינה חוקתית. פסק הדין הפך את החלטת בג"ץ לשנת 2016 אשר אישרה את השימוש של הרשויות בקניה בבדיקות אנאליות כפיויות כדי לנסות לספק הוכחות להתנהגות הומוסקסואלית.

בנובמבר 2010 אמר ראש ממשלת קניה, ראילה אודינגה, כי התנהגותם של זוגות חד מיניים היא "לא טבעית" וכי אם יימצאו "יש לעצור אותם ולהעבירם לרשויות הרלוונטיות".[742] לדבריו, "טירוף שגבר יתאהב בגבר אחר בזמן שיש הרבה נשים" וכי "אין צורך שנשים יעסקו בלהיות לסביות כל עוד הן יכולות ללדת ילדים". מספר ימים לאחר מכן הכחיש אודינגה שהורה על מעצר זוגות הומוסקסואלים, ואמר כי התכוון לכך כי "נישואים חד מיניים אינם חוקיים בקניה".[743]

ביוני 2011 האשים מנהל המכללה האיסלאמית קיסאוני, השייח' מאג'יד עובייד, את האינפלציה והבצורת כתוצאה מאנשים העוסקים במעשים הומוסקסואלים. מועצת האימאמים ומטיפי קניה והמזכירה המארגנת של השייח' מוחמד ח'ליפה, אמרה כי "אנו מבקשים מהקניינים להימנע מעסקים שבבעלות אנשים כאלה ולהראות להם אפליה גלויה כדרך לעצור את הפעולה הבהמית שלהם. הם מתעללים באופן גורף בזכויות של אחרים ואסור להם להתקבל בקרב החברה".

ב-23 בפברואר 2012 המון של 100 איש בראשות מנהיגים דתיים וזקני כפר הסתער על מפגש של הומוסקסואלים במרכז העצמה והספרייה של הנוער "CDF". מפקד משטרת ליקוני, אבגרו גויו, וקצין המחוז, משה אוומה, הורו לסגור את הפגישה. השייח' אמיר זני ממסגד מוזאדלפה הגדיר את הסמינר כ-"לא חוקי, רשע ולא מקובל". הוא איים "לגייס את הקהילה להצליף את ההומואים במלקות" אם הם יארגנו מפגש מסוג זה בעתיד שוב.

יוליוס קאלו, הבישוף של הכנסייה האנגליקנית של קניה במומבסה, אמר ביולי 2012 כי התנועה לאפשר נישואים חד-מיניים מהווה "איום גדול יותר על הכנסייה הנוצרית מאשר טרור". עם זאת, ב-11 באוגוסט 2012 במהלך פגישה עם להט"בים נוצרים, הכחיש קאלו את אמירתו באומרו "לא אני אמרתי שהומואים גרועים ממחבלים. אף פעם לא. תנו לי לנקות את האוויר בנושא זה, מעולם לא אמרתי דבר כזה! זו הפעם הראשונה שלי שאני רואה או אפילו נפגש עם אנשי להט"ב ובעיקר מקניה". לאחר מכן הביע את רצונו שאנשי להט"ב יחיו בעולם "ללא אפליה ואלימות".[744]

בשנת 2014, מועצת סיווג הסרטים בקניה (KFCB) אסרה על הפצת או הקרנה במדינה של סרט הלהט"ב-הקנייתי, Stories of Our Lives שנעשו על ידי קולקטיב אמנותי בניירובי, בטענה שהוא "מקדם הומוסקסואליות". Rafiki, הוא סרט דרמה קנייתי משנת 2018 בבימויו של ואנורי קאהיו זכה להצלחה בינלאומית והיה לסרט הקנייתי הראשון שהוקרן בפסטיבל קאן בצרפת. עם זאת הוא נאסר על ידי "KFCB" בשל נושאו ההומוסקסואלי וכוונתו "לקדם לסביות בקניה בניגוד לחוק".[745] המועצה הזהירה כי כל מי שימצא ברשותו של הסרט יפר את החוק במדינה. האיסור עורר זעם בינלאומי.[746] במאי הסרט, וואנורי קהיו, תבע את ממשלת קניה, להתרת הקרנת הסרט. ב-21 בספטמבר 2018 ביטל בג"ץ את איסורו ואפשר את הקרנתו במדינה למשך שבעה ימים.[747]

תוניסיה

הומוסקסואליות היא פלילית בתוניסיה מאז 1913 כחלק מתוניסיה הצרפתית ונענשת ב-3 שנות מאסר. במהלך ראיון טלוויזיה בפברואר 2012, הצהיר השר לזכויות אדם סמיר דילו כי הומוסקסואליות היא "סטייה", והומואים צריכים להיות "מטופלים מבחינה רפואית".[748] הערותיו הובילו לביקורות שליליות אשר נידונו על ידי חלק מהחברה התוניסאית שפרסמו תמונות התומכות בזכויות להט"ב בתוניסיה באתרי רשתות חברתיות.[749]

סקר דעת קהל שערך "Elka Consulting" בשנת 2016 הראה כי 64.5% מהתוניסאים סבורים כי "יש להעניש הומוסקסואלים".[750]

בשנת 2012 נפרץ מגזין הלהט"ב התוניסאי, "Gayday", על ידי האקרים הומופוביים אשר השתלטו על חשבונות הדוא"ל, הטוויטר והפייסבוק של המגזין.[751] התקפות אלה התרחשו בשיאו של קמפיין בינלאומי שהמגזין היווה חלק מפעילותו הנועדה להעלות את המודעות לטבחים המתרחשים בהומוסקסואלים בעיראק.

ארגון הלהט"ב התוניסאי "שמס" דיווח כי מאז המהפכה התוניסאית בשנת 2011, מספר גדל והולך של גברים הומואים נכלא בגין מערכות יחסים הומוסקסואליות הכוללים 127 מקרים בשנת 2018, לעומת 79 בשנת 2017 ו-56 בשנת 2016.[752] בשנת 2019, בוצעו תוך מספר חודשים כ-22 מעצרים.[753]

בספטמבר 2017 הסכים השר מהדי בן גרביה להפסיק בדיקות אנאליות בכפייה כהוכחה להומוסקסואליות באומרו כי הרשויות עדיין יכולות לבצע בדיקות לגברים החשודים בהומוסקסואליות אך "לא ניתן עוד להטיל בחינות אלה בכוח, פיזי או מוסרי, או ללא הסכמת האדם הנוגע בדבר".[754] בן גרביה הודיע כי המדינה "מחויבת להגן על המיעוט המיני מכל סוג של סטיגמטיזציה, אפליה ואלימות", והוסיף כי "ראשית יש להכין את החברה האזרחית" לשינוי כזה במדינה מוסלמית. עם זאת, החל משנת 2019, דיווחים של זכויות אדם מקומיות ועמותות להט"ב מאשרות כי עדיין תביעות בתי משפט מחייבות בדיקות מסוג זה עבור קביעה אם החשוד הוא הומוסקסואל.[755]

הומופוביה בישראל

  ערך מורחב – הומופוביה בישראל, הרצח במצעד הגאווה בירושלים, הרצח בברנוער

החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית במספר תחומים, והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית. לצד זאת, מדינת ישראל עודנה מתנגדת להעברת תיקון לחוק הפרשנות הקובע כי בכל מקום בספר החוקים בו מופיעה התייחסות לאפליה – יוחל החוק גם על אפליה הנוגעת לזהות מינית או מגדרית, כך שהחוק אינו מכסה את מרבית החוקים הנוגעים לאפליה בספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך השנים אירעו בישראל מקרי הומופוביה בולטים שבאו לידי ביטוי בביזוי והשפלה וחלקם אף הגיעו לאלימות פיזית. גם אישי ציבור ובהם חברי כנסת וממשלה הואשמו בהומופוביה.

בשנת 1997 השווה נשיאה ה-7 של מדינת ישראל, עזר ויצמן הומוסקסואליות לאלכוהוליזם בפני תלמידי תיכון[דרוש מקור]. הדבר עורר מחלוקת גדולה, והנשיא קיבל מספר רב של גינויים ותלונות מפעילי זכויות אדם וחברי כנסת ליברלים. זמן קצר לאחר מכן הפגינו כ-300 איש מחוץ למעונו של ויצמן בדרישה שיתפטר. בהמשך התנצל ויצמן על אמירותיו. ב-20 בפברואר 2008, קשר שלמה בניזרי, חבר כנסת ממפלגת ש"ס בין איסור משכב זכר לרעידות אדמה. בניזרי אמר במליאת הכנסת "מדוע מתרחשות רעידות אדמה? ... אחת הסיבות היא הדברים שהכנסת נותנת לגיטימציה אליהם, למעשי סדום". הוא המליץ על "חקיקה כדי להוציא מחוץ לחוק סטיות כמו אימוץ בין בני זוג הומוסקסואליים". בניזרי הצהיר כי, "דרך חסכונית למנוע נזקי רעידות אדמה תהיה הפסקת העברת חקיקה כיצד לעודד פעילות הומוסקסואלית במדינת ישראל, הגורמת לרעידות אדמה".

ניסיון של ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, לבטל את מצעד הגאווה בירושלים ביוני 2005, הגיעו לדיונים בבתי המשפט. העירייה הפסידה וחויב לתרום כספים לאירועים.[756] המצעד זכה לסיקור בינלאומי כאשר שלושה מהצועדים בו נדקרו. הדוקר נידון לעשר שנות מאסר.[757] הפסטיבל העולמי, "WorldPride" תוכנן להתקיים בירושלים באוגוסט 2005, למרות הפגנות והתנגדות מצד חברי שלוש הדתות הגדולות בירושלים.[758] עם זאת, הוא נדחה עקב תוכנית ההתנתקות של ישראל מרצועת עזה, מה שדרש נוכחות של מרבית כוחות המשטרה הישראלית ובכך היה משאיר את המצעד ללא אבטחה. המצעד הוטרף באיומי אלימות, כמו גם בהגנה גדולה בעקביות מצד מספר מנהיגים יהודים, מוסלמים ונוצרים וחברי כנסת.[759] בנובמבר 2006, יותר מ-2,000 מבני העדה החרדית הפגינו בדרישה לבטל את מצעד הגאווה הבא שייערך בירושלים. דווח כי כתריסר בני אדם נפצעו.

 
נרות זיכרון בעצרת בכיכר רבין ב-8 באוגוסט 2009, שבוע לאחר הרצח בברנוער
 
לאחר הרצח בברנוער שינו רבים את תמונת הפרופיל שלהם ברשת החברתית פייסבוק לתמונות המהוות מחאה כנגד הומופוביה
 
דגל הגאווה מתנוסס מעל בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים בעת השבעה על רצח שירה בנקי במצעד הגאווה 2015

ב-1 באוגוסט 2009, אלמוני פתח באש אל עבר מרכז הצעירים הלהט"בי הראשי בתל אביב, ברנוער, והרג שניים ונפצע חמישה עשר נוספים. ההתקפה עוררה גלי זעזועים ברחבי הקהילה הגאה העולמית וברחבי ישראל, ועוררה תגובה עצומה בכל רחבי הארץ. לפני תקיפה זו היו רק פוליטיקאים שמאלניים שתמכו בקהילת הלהט"ב בישראל. סוגיית זכויות הלהט"ב והקבלה החלה לעבור לעבר מרכז המיינסטרים בקשת הפוליטית בישראל. שינוי זה החל במגמת עלייה לאחר ששרת החוץ של ישראל ציפי לבני הופיעה באירועי גאווה בחודשים שקדמו לירי. בעקבות הטבח, פוליטיקאים ימניים החלו להפגין בפומבי את תמיכתם בקהילה הגאה והחלו להשתתף במצעדי גאווה כגון מירי רגב ואופיר אקוניס.[760]

מהלך מצעד הגאווה באילת של שנת 2009 אשר משך כ-3,500 צועדים, הותקף גבר גאה כבן 34 על ידי קבוצת נערים מקומיים ופונה למרכז הרפואי יוספטל עם שבר באפו.[761] האגודת למען הלהט"ב הגישה תלונה במשטרה לאחר המקרה. שנה לאחר מכן מסלול המצעד שונה ובמהלכו, הותקפו כ-3 גברים הומוסקסואלים.[762]

ב-2010 הקימה האגודה למען הלהט"ב בישראל את מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה, אשר מפרסם מדי שנה "דוח מצב הלהט"בפוביה בישראל". על פי הדוח, במהלך שנת 2019 דווחו 2,215 מקרי להט"בופוביה, זאת לעומת 1,557 דיווחים בשנת 2018, 533 בשנת 2017 ו-424 בשנת 2016.

במהלך מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בשנת 2015, שישה בני אדם נדקרו בפיגוע על ידי המחבל ישי שליסל.[763][764] אחת הקורבנות, שירה בנקי בת ה-16, נפטרה מפצעיה במרכז הרפואי הדסה שלושה ימים לאחר מכן, ב-2 באוגוסט 2015.[765] מספר משתתפי הגאווה הירושלמים לאחר מתקפת 2015 היה קטן יותר מאשר בשנים עברו. בשנת 2016 השתתפו מספר המפגינים הגדול ביותר במצעד בעיר, כ-25,000, רבים מהזדהות עם קהילת הלהט"ב בעקבות פיגוע הדקירה הקטלני.[766]

 
שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן משתתפת בצעדה בתל אביב כהפגנה על תקיפת אישה טרנסית כחלק ממחאת הלהט"ב בישראל בשנת 2018

בשנת 2015, בצלאל סמוטריץ', שלימים התמנה לחבר הכנסת ממפלגת האיחוד הלאומי, אמר שהומוסקסואלים חשים חוסר נחת מהיותם לא נורמליים, ואמר כי, "בבית כולם יכולים להיות חריגים, ואנשים יכולים ליצור כל תא משפחתי שהם רוצים. אבל הם לא יכולה להעלות ממני דרישות כמדינה". באותו דיון הוא השיב למישהו שצעק עליו מהקהל, "אתה הומופוב"! - "אני הומופוב גאה!".[767] בהמשך הסביר שהגיב בחיוב בחוסר תשומת לב.[768] ביולי 2015, לאחר עצרת שנערכה בעקבות הרצח במצעד הגאווה בירושלים, כתב סמוטריץ' כי "בצד שמתנגד לקהילה הלהט"בית יש מטורף אחד שזוכה לגינוי מקיר לקיר, בצד הלהט"בי יש קהילה שלמה שתוקפת, מקללת, מכפישה, מנאצת ומאיימת על כל מי שחושב אחרת וזוכה לתמיכה ולגיבוי מקיר לקיר".[769] באוגוסט 2015 האשים סמוטריץ' את ארגוני הלהט"ב בשליטה בתקשורת, וטען כי הם משתמשים בשליטתם כדי להשיג אהדה ציבורית ולהשתיק את אלה שחולקים את דעותיו השמרניות-דתיות.[770] ארגון לא ממשלתי ישראלי, אומץ, הגיש תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת על מנת שתתערב ותחקור את הערותיו של סמוטריץ'.[771]

ב-23 בפברואר 2016 ציינה הכנסת את יום זכויות הלהט"ב הראשון, אך ב-24 בפברואר 2016, המפלגות המרכיבות את הקואליציה השלטונית, הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, כולנו והבית היהודי, בתמיכת מספר חברי אופוזיציה, הפילו הצעות חוק הנוגעות לקהילת הלהט"ב בהן הכרה באלמנים שכולים, איסור טיפולי המרה, הכרה בנישואים חד מיניים והכשרת אנשי מקצוע מהקהילה בתחום הבריאות להתמודדות עם סוגיות נטיות מיניות.[772]

ביוני 2017 נערך מצעד הגאווה בבאר שבע לראשונה בהשתתפותם של מעל 5,000 איש אשר במהלכו עצרה המשטרה חרדי חמוש בסכין ואדם נוסף אשר ניסה לחדור בכוח למתחם החגיגות עבור שיבושן.[773][774]

ביולי 2019, שר החינוך רפי פרץ, עורר ביקורת שלילית נרחבת מאמירותיו בעד טיפולי המרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את דבריו של פרץ כבלתי מקובלים באומרו כי הם "אינם מייצגים את עמדת ממשלתו" וכי "הוא הבהיר לו כי מערכת החינוך בישראל תמשיך לקבל את כל הילדים היהודים באשר הם בלי שום הבדל על בסיס נטייה מינית". אלפי מורים ישראלים חתמו על עצומה בדרישה שיתפטר,[775] ומעל אלפי איש מחו על הערותיו בתל אביב ובעיר הולדתו של פרץ וקראו לפיטוריו.[776] במהלך ראיון ל-"7 ימים", פרץ חזר בו מהערותיו, וכינה טיפולי המרה כ-"לא הולמים" אך הוסיף כי "לאנשים בעלי נטייה הומוסקסואלית יש את הזכות לקבל עזרה מקצועית". פרת כתב בנוסף למנהלי בתי ספר כי טיפולי המרה הם פסולים וחמורים, וכי כוונתו בריאיון הייתה שזכותם של בעלי נטייה חד-מינית לפנות לגורמים המקצועיים בדרך מכבדת ואוהבת.[777] בראיון שהעניק פרץ לידיעות אחרונות שפורסם בינואר 2020, נשאל כיצד היה מגיב אם אחד מילדיו היה מגלה נטייה מינית שונה, והשיב: "ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה. הם בונים את הבתים שלהם מתוך ערכים יהודיים. אני לא מעסיק את הראש שלי במה היה אם". לאחר מכן אמר כי "לא צריך להתבייש בזה שאנחנו חיים בדרך הטבעית הזאת".[778] דבריו עוררו סערה ציבורית ולהפגנת מחאה של אלפי תלמידים נגדו.[779][780][781][782][783]

ביולי 2019 נער בן 16 המתגורר במרכז בית המחסה הזמני עבור קהילת הלהט"ב בית דרור בתל אביב נדקר מספר פעמים ונפצע קשה על ידי אחיו על סירובו לאמץ "אורח חיים דתי". איגי - ארגון נוער גאה (IGY) כינה את הדקירה כפשע שנאה.[784] מצבו של הקורבן התייצב לאחר שעבר ניתוח במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי. כלי תקשורת דיווחו כי הקורבן ושני החשודים הם כולם אחים מוסלמים מהעיירה הערבית טמרה בצפון ישראל וכי הקורבן הוצא מביתו על ידי שירותי הרווחה עקב הטרדות ממשפחתו.[785]

קרוב ל-1,000 אנשי להט"ב ותומכים נוספים צעדו בתל אביב תחת הכותרת "נלחמים על חיינו" כדי להוקיע אלימות נגד להט"ב בעקבות הפיגוע. בצעדה השתתפו חברי הכנסת ההומוסקסואלים המוצהרים ממפלגת כחול לבן, איתן גינזבורג ועידן רול, שאמרו כי מפלגתם מחויבת לסיום האלימות נגד קהילת הלהט"ב, לצד יושב ראש מפלגת מרצ ניצן הורוביץ, מנהיג המפלגה הגאה הראשון בישראל מאז ומעולם, ואיתי פנקס ארד, המחזיק בתיק הלהט"ב בעיריית תל אביב-יפו.[786] הדקירה גונתה גם כפשע שנאה על ידי מספר פוליטיקאים, ביניהם ניצן הורוביץ ועל ידי מספר מחוקקים ערבים, בהם חבר מפלגת מרצ עיסאווי פריג', ראש מפלגת חד"ש איימן עודה, חברת מפלגת חד"ש עאידה תומא-סלימאן וחבר מפלגת בל"ד מתנאס שיהאדה. יושבת ראש המפלגה הירוקה וחברת הכנסת סתיו שפיר האשימה את אנשי הימין הקיצוני בחוסר סובלנות כלפי להט"בים ישראלים ודה לגיטימציה מתוך הממשלה, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ממפלגת הבית היהודי כינה אותה בציוץ תגובה "טיפשה".[787] בהמשך חזר בו ממילה זו. כעבור ארבעה ימים שני החשודים בדקירה הסגירו את עצמם למשטרה.[788][789]

ביוני 2020, חברת הטחינה אל ארז הודיעה שתממן קו סיוע לקהילת הלהט"ב בחברה הערבית. הח"כית עאידה תומא סלימאן והקרן החדשה לישראל תמכו בתרומתה. החברה ספגה על כך ביקורת וקריאות לחרם צרכנים מצד גורמים בחברה הערבית. בפועל, הקריאות להחרים את המותג הביאו לתוצאה ההפוכה, עם זינוק במכירות של כ-28%.[790]

המאבק בהומופוביה

  ערך מורחב – היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה
 
חברי ארגון זכויות האדם הבינלאומי, אמנסטי אינטרנשיונל מפגינים למען זכויות להט"ב באירוע הגאווה העולמי "Worldpride" במדריד בשנת 2017
 
בשנת 2008 הוציאה הכנסייה הקתולית הצהרה חסרת תקדים לפיה קוראת למדינות "לסלק עונשים פליליים נגד הומוסקסואלים"

מרבית ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, כגון "Human Rights Watch" ואמנסטי אינטרנשיונל, פועלים רבות עבור שוויון זכויות קהילת הלהט"ב ברחבי העולם. מאז 1994 קבעה ועדת זכויות האדם של האו"ם כי חוקים המפלילים פעילות מינית חד מינית בשטחי מדינה או טריטוריה מפרים את הזכות לפרטיות המובטחת בהצהרה האוניברסלית על זכויות האדם ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. בשנת 2008 הוציאה הכנסייה הרומית-קתולית הצהרה לפיה קוראת למדינות "לסלק עונשים פליליים נגד הומוסקסואלים". ההצהרה, עם זאת, הופנתה על מנת לדחות החלטה של ​​אספת האו"ם שתקרא לשים קץ לעונשים נגד הומוסקסואלים בעולם.[791] במרץ 2010, ועדת השרים של מועצת אירופה אימצה המלצה על צעדים למאבק באפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, שתוארה על ידי מזכ"ל "CoE" כמכשיר המשפטי הראשון בעולם העוסק במפורש באחד מנושאי צורות הקיפוח הארוכים והקשים למאבק.

כדי להילחם בתופעת ההומופוביה, קהילת הלהט"ב בעולם מקימה אירועים כגון מצעדי גאווה המפגין מחאות עבור שוויון זכויות עבור להט"בים ופועלת באקטיביזם פוליטי (המקושר למונח "גאווה"). באוגוסט 2019 אירועי מצעד הגאווה בלונדון הקימו יוזמה עבור "הבעת סולידריות עם קהילת הלהט"ב" וצבעו מעברי חצייה ברחבי הממלכה המאוחדת בצבעי דגל הגאווה לקראת קיום האירועים. מעברי החצייה הקבועים הוצבעו בכבישי במבת, נוספים צוירו ברובע המלכותי של גריניץ'.[792] צורה אחת של התנגדות מאורגנת להומופוביה היא ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה ("IDAHO" בראשי תיבות), שנחגג לראשונה ב-17 במאי 2005 (לציון תאריך היום בו הוסרה נטייההומוסקסואלית מרשימת ההפרעות הנפשיות על ידי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 1990) בפעילויות הקשורות ביותר מ-40 מדינות. בישראל, צוין לראשונה ב-17 במאי 2006, תחת הכותרת "הבנ"ה". ארבע המדינות הגדולות באמריקה הלטינית (ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו וקולומביה) פיתחו קמפיינים תקשורתיים המוניים רחבים נגד הומופוביה מאז שנת 2002.[793] נוסף למאבק ציבורי, קיים שימוש בחקיקה למאבק בתופעה. דוגמאות לכך הן הגדרתם של "ביטויי שנאה" (hate speech) ופשעי שנאה, וכן חוקים האוסרים על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית במתן סחורות ושירותים, במקומות תעסוקה, בבתי ספר, בתרומות דם, טיפול רפואי ועוד.[794]

יש הטוענים כי דעות קדומות נגד להט"ב אינן מוסריות וחורגות מעבר להשפעות על אותו מעמד של אנשים. הסופר וורן ג'יי בלומנפלד טוען כי רגש זה מקבל מימד מעבר לעצמו, ככלי לשמרנים ימניים קיצוניים ולקבוצות דתיות פונדמנטליסטיות וכגורם מגביל ליחסי מגדר באשר למשקל הקשור לביצוע כל תפקיד בהתאם.[795] יתר על כן, בלומנפלד ציין כי,[795]

"הטיה נגד הומוסקסואלים גורמת לצעירים לעסוק בהתנהגות מינית מוקדם יותר כדי להוכיח שהם סטרייטים. הטיה נגד הומוסקסואלים תרמה באופן משמעותי להפצת מגיפת האיידס כתוצאה מחוסר נכונות לטיפול באנשי קהילת הלהט"ב החולים בה. הטיה נגד הומוסקסואלים מונעת את היכולת של בתי הספר ליצור כנות אפקטיביות עבור תוכניות לחינוך מיני שיצילו את חיי הילדים וימנעו מהם מחלות מין".

מחקר של הפרופסורית מאוניברסיטת מדינת אריזונה, אליזבת סגל, והפרופסורים מאוניברסיטת ממפיס, רובין לנון-דארינג ואלנה דלבגה טענו במאמר שפורסם בשנת 2016 בכתב העת "Journal of Homosexuality" כי ניתן למגר הומופוביה באמצעות חשיפה "למידה על חוויות של להט"בים", הסברה "הבנת האתגרים השונים העומדים בפני להט"בים" וניסיון "לשים את עצמם במצבים שחווים להט"בים בעבודה לצד עמיתים לעבודה או בהתנדבות במרכז קהילתי להט"בי".[796]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Byrne Fone - Homophobia: a History, Metropolitan Books, Henry Holt and Company, New York. ISBN 0-8050-4559-7
  • Kama, A. (2005). An Unrelenting Mental Press: Israeli Gay Men's Ontological Duality and Its Discontent. The Journal of Men's Studies, 13(2), 169-184.
  • Padva, Gilad (2007). Media and Popular Culture Representations of LGBT Bullying. Journal of Gay and Lesbian Social Services 19 (3-4), 105-118;

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הומופוביה על-פי המילון dictionary.com
  2. ^ לפי הגדרתה, הומופוביה איננה פוביה במשמעות הקלינית-רפואית המקובלת של המושג, אלא מונח מתחום מדעי החברה. ראו גם: גרוגורי הרק, מעבר ל"הומופוביה":מחשבות על דעה וסטיגמה במאה ה-21, אוניברסיטת קליפורניה אגף מחקר המיניות והמדיניות החברתית (S.R.S.P)
  3. ^ Luise-Georges Tin, Pour une Journée mondiale de lutte contre l'homophobie, LE MONDE 9/10/2004, p.21
  4. ^ Homophobia | psychology and society, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  5. ^ glbtq >> social sciences >> Homophobia, web.archive.org, ‏2012-03-18
  6. ^ homophobia | Search Online Etymology Dictionary, www.etymonline.com
  7. ^ homophobia - Dictionary definition and pronunciation - Yahoo! Education, web.archive.org, ‏2013-12-04
  8. ^ 1 2 גרוגורי הרק, מעבר ל"הומופוביה":מחשבות על דעה וסטיגמה במאה ה-21, אוניברסיטת קליפורניה אגף מחקר המיניות והמדיניות החברתית (S.R.S.P)
  9. ^ George H. Weinberg, Society and the healthy homosexual, Garden City, N.Y., Anchor Press/Doubleday, 1973, ISBN 978-0-385-05083-8
  10. ^ John J. Macionis, Kenneth Plummer, Sociology: A Global Introduction, Pearson Prentice Hall, 2005, ISBN 978-0-13-128746-4. (באנגלית)
  11. ^ history notes, web.archive.org, ‏2010-11-21
  12. ^ The Times & The Sunday Times, www.thetimes.co.uk (באנגלית)
  13. ^ David Plummer, One of the Boys: Masculinity, Homophobia, and Modern Manhood, Routledge, 2016-04-15, ISBN 978-1-317-71212-1. (באנגלית)
  14. ^ "Crime reduction - Police crack down on hate crimes". Metropolitan Police. Retrieved 6 June 2009.
  15. ^ רוני אייש, קובי דהן, "הטרופוביה והומופוביה מופנמת כמנגנוני התמודדות עם הומופוביה: הגדרת מושג ההטרופוביה ובחינת הקשר בין הטרופוביה, הומופוביה מופנמת והומופוביה נחווית", "האקדמית - תל אביב יפו", בית הספר למדעי ההתנהגות, תשע"ב 2013
  16. ^ Gregory M. Herek, Ph D, Jeanine C. Cogan, Ph D, Correlates of internalized homophobia in a community sample of lesbians and gay men, Journal of the Gay and Lesbian Medical Association, 1998, עמ' 17–25
  17. ^ Wayne Martino, Policing Masculinities: Investigating the Role of Homophobia and Heteronormativity in the Lives of Adolescent School Boys, The Journal of Men’s Studies 8, 2000-03-01, עמ' 213–236 doi: 10.3149/jms.0802.213
  18. ^ Yolanda Dreyer, Hegemony and the internalisation of homophobia caused by heteronormativity, HTS Teologiese Studies / Theological Studies 63, 2007-05-08, עמ' 1–18 doi: 10.4102/hts.v63i1.197
  19. ^ APA PsycNet, doi.apa.org
  20. ^ Henry E. Adams, Lester W. Wright, Bethany A. Lohr, Is homophobia associated with homosexual arousal?, Journal of Abnormal Psychology 105, 1996-08, עמ' 440–445 doi: 10.1037/0021-843X.105.3.440
  21. ^ 1 2 3 APA PsycNet, doi.apa.org
  22. ^ APA PsycNet, doi.apa.org
  23. ^ Health & Science, The Week (באנגלית)
  24. ^ Boris Cheval, Remi Radel, Emmanuelle Grob, Paolo Ghisletta, Homophobia: An Impulsive Attraction to the Same Sex? Evidence From Eye-Tracking Data in a Picture-Viewing Task, The Journal of Sexual Medicine 13, 2016-05-01, עמ' 825–834 doi: 10.1016/j.jsxm.2016.02.165
  25. ^ 1 2 Appropriate Therapeutic Responses to Sexual Orientation, www.apa.org
  26. ^ John C.Gonsiorek, Mental health issues of gay and lesbian adolescents, Journal of Adolescent Health Care 9, 1988-03-01, עמ' 114–122 doi: 10.1016/0197-0070(88)90057-5
  27. ^ Ariel Shidlo, Lesbian and Gay Psychology: Theory, Research, and Clinical Applications, Thousand Oaks: SAGE Publications, Inc., 1994, עמ' 176–205
  28. ^ Live Science Staff 02 August 2005, Masculinity Challenged, Men Prefer War and SUVs, livescience.com (באנגלית)
  29. ^ Homophobia - American Psychoanalytic Foundation Public Forum, www.cyberpsych.org
  30. ^ Gregory M. Herek, Ph.D., Bibliography
  31. ^ Herek, G.M. (1984). Beyond "homophobia": A social psychological perspective on attitudes toward lesbians and gay men. Journal of Homosexuality, 10 (1/2), 1-21.
  32. ^ Herek, G.M. (1984). Attitudes toward lesbians and gay men: A factor-analytic study. Journal of Homosexuality, 10 (1/2), 39-51.
  33. ^ ג'ורג' אבני, ‏מחקר: הומופובים סובלים מבעיות נפשיות, באתר ‏מאקו‏‏, ‏16 בספטמבר 2015‏
  34. ^ Riddle Homophobia Scale, web.archive.org, ‏2006-09-04
  35. ^ APA PsycNet, content.apa.org
  36. ^ Home │ psychiatry.org, www.psychiatry.org
  37. ^ Metropolitan Community Churches | Queer Spirituality, web.archive.org, ‏2007-09-27
  38. ^ Bay Area Reporter :: Article.php, The Bay Area Reporter / B.A.R. Inc. (באנגלית)
  39. ^ Candace Chellew-Hodge, The "Gay" Princess Di Bible, Religion Dispatches, ‏2008-12-02 (בAmerican English)
  40. ^ Robert A. J. Gagnon Home, www.robgagnon.net
  41. ^ 1615 L. St NW, Suite 800 Washington, DC 20036 USA202-419-4300 | Main202-419-4349 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, Ramadan Observances Set to End, Pew Research Center's Religion & Public Life Project, ‏2012-08-15 (בAmerican English)
  42. ^ Biden's support for gay marriage matches most Catholics' views (באנגלית)
  43. ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org, ‏2011-08-11
  44. ^ "Iran 'must stop youth executions'" (באנגלית). 28 ביולי 2005. בדיקה אחרונה ב-14 ביוני 2021. 
  45. ^ Here Publishing, The Advocate, Here Publishing, 2006-01-31. (באנגלית)
  46. ^ Arrests at Saudi 'gay wedding', the Guardian, ‏2005-03-18 (באנגלית)
  47. ^ A. B. C. News, Under ISIS: Where Being Gay Is Punished by Death, ABC News (באנגלית)
  48. ^ ISIS, many of their enemies share a homicidal hatred of gays, www.cbsnews.com (בAmerican English)
  49. ^ Robert Aldrich, Gay life and culture: a world history, 2006, ISBN 978-0-7893-1511-3. (בenglish)
  50. ^ Doris R. Jakobsh, Authority in the Virtual Sangat : Sikhism, Ritual and Identity in the Twenty-First Century, Online - Heidelberg Journal of Religions on the Internet, 2006 doi: 10.11588/rel.2006.1.374
  51. ^ Louis Crompton, Homosexuality and Civilization, Harvard University Press, 2009-07, ISBN 978-0-674-03006-0. (באנגלית)
  52. ^ Robert T. Francoeur, Raymond J. Noonan, The Continuum Complete International Encyclopedia of Sexuality, A&C Black, 2004-01-01, ISBN 978-0-8264-1488-5. (באנגלית)
  53. ^ History of Chinese homosexuality, www.chinadaily.com.cn
  54. ^ John N Hazard, Columbia University, Russian Institute, Unity and diversity in socialist law,, New York: Russian Institute, School of International Affairs, Columbia University, 1965. (בenglish)
  55. ^ Gay Men under the Nazi Regime, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)
  56. ^ North Korea News Report 2005, web.archive.org, ‏2005-10-18
  57. ^ Carol R Ember, Melvin Ember, Encyclopedia of sex and gender: men and women in the world's cultures, New York: Kluwer Academic/Plenum Publishers, 2003, ISBN 978-0-306-47770-6. (בenglish)
  58. ^ 1 2 Marc Epprecht, Hungochani: the history of a dissident sexuality in southern Africa, Montreal; Ithaca: McGill-Queen's University Press, 2004, ISBN 978-0-7735-2750-8. (בenglish)
  59. ^ Flora Veit-Wild, Dirk Naguschewski, Body, Sexuality, and Gender, Rodopi, 2005, ISBN 978-90-420-1626-2. (באנגלית)
  60. ^ ממשלת פולין רוצה לאסור על זוגות להט"בים לאמץ ילדים — גם כהורים יחידנים, Haaretz הארץ
  61. ^ 1 2 3 The Hidden Cost of Homophobia in Africa - Williams InstituteWilliams Institute, web.archive.org, ‏2019-06-26
  62. ^ "Opinion | The Price of Homophobia". The New York Times (באנגלית). 20 בינואר 2005. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-13 ביוני 2021. 
  63. ^ 1615 L. St NW, Suite 800Washington, DC 20036USA202-419-4300 | Main202-857-8562 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, The Global Divide on Homosexuality, Pew Research Center's Global Attitudes Project, ‏2013-06-04 (בAmerican English)
  64. ^ The development costs of homophobia, www.euractiv.com, ‏2014-06-19 (בBritish English)
  65. ^ What Homophobia Costs a Country's Economy - The Atlantic, web.archive.org, ‏2019-06-26
  66. ^ Loyal | thisisloyal.com, Links Between Economic Development and New Measures of LGBT Inclusion, Williams Institute (בAmerican English)
  67. ^ Loyal | thisisloyal.com, Home, Williams Institute (בAmerican English)
  68. ^ Michael S. Kimmel, Matthew Mahler, Adolescent Masculinity, Homophobia, and Violence: Random School Shootings, 1982-2001, American Behavioral Scientist 46, 2003-06-01, עמ' 1439–1458 doi: 10.1177/0002764203046010010
  69. ^ EHRC - Education, web.archive.org, ‏2010-10-15
  70. ^ Violent deaths of LGBT people in Brazil hit all-time high, the Guardian, ‏2018-01-22 (באנגלית)
  71. ^ Kathryn Petras, Ross Petras, Unusually stupid Americans : a compendium of all-American stupidity, New York : Villard, 2003, ISBN 978-0-8129-7082-1
  72. ^ APCJ, www.apcj.org
  73. ^ Jet
  74. ^ Johnson Publishing Company, Jet, Johnson Publishing Company, 1994-01-10. (באנגלית)
  75. ^ Majority support gay equality rights, poll finds, the Guardian, ‏2007-05-23 (באנגלית)
  76. ^ Understanding the Pacific's alternative genders, RNZ, ‏2019-08-31 (בen-NZ)
  77. ^ Paulocanning, Polynesia's ancient same-sex acceptance, LGBT Asylum News, ‏2010-09-12
  78. ^ Cooks bill puts spotlight on Pacific's anti-gay laws, RNZ, ‏2017-08-18 (בen-NZ)
  79. ^ United Nations High Commissioner for Refugees, Refworld | 2012 Country Reports on Human Rights Practices - Solomon Islands, Refworld (באנגלית)
  80. ^ Solomon Islands International Travel Information, travel.state.gov
  81. ^ Same sex marriage cannot populate the world, the Governor General says. – SIBC| Voice of the Nation (בAmerican English)
  82. ^ Gay Tuvalu News & Reports, archive.globalgayz.com
  83. ^ Indira Stewart, R. N. Z. International, LGBT community calls for change in conservative Tonga, RNZ, ‏2016-10-08 (בen-NZ)
  84. ^ Over 80 Nations Support Statement at Human Rights Council on LGBT Rights, U.S. Mission to International Organizations in Geneva, ‏2011-03-22 (בAmerican English)
  85. ^ Tuilaepa says no to same sex marriage in Samoa, amp.rnz.co.nz
  86. ^ Samoa Prime Minister: Gay Marriage An 'Abomination' For True Christian Countries - Towleroad Gay News (בAmerican English)
  87. ^ Sapeer Mayron, Inside Samoa's Rocketman ban, The Spinoff, ‏2019-06-13
  88. ^ Human rights activists deem Samoa's 'Rocketman' ban 'hypocritical' and "a selective morality issue", NME, ‏2019-06-12 (בBritish English)
  89. ^ In the name of God, Stuff, ‏2009-01-31 (באנגלית)
  90. ^ Fiji Victims Of Anti-Gay Violence Often Fear Community Reprecussions If They Report Attacks To Police | Pacific Islands Report, www.pireport.org
  91. ^ Hate speech not allowed - Fiji Times Online, web.archive.org, ‏2014-04-20
  92. ^ by Ongerung Kambes Kesolei, Palau's leader backs same-sex marriage, palau-news, ‏2019-07-24 (באנגלית)
  93. ^ Shannon Power, Palau president supports same-sex marriage, but there's a catch, Gay Star News, ‏2019-07-25 (בBritish English)
  94. ^ Palau: LGBTQ leader welcomes comments on same-sex marriage, ABC Radio Australia, ‏2019-07-29 (בAustralian English)
  95. ^ Human Rights Watch says Papua New Guinea has failed to protect women and children, the Guardian, ‏2017-01-13 (באנגלית)
  96. ^ United Nations High Commissioner for Refugees, Refworld | 2012 Country Reports on Human Rights Practices - Papua New Guinea, Refworld (באנגלית)
  97. ^ rainbowpng, Reclaiming our rainbow cultural identities, Rainbow Papua New Guinea, ‏2016-10-28 (באנגלית)
  98. ^ Anti-LGBTI push at U.N. falls short, Erasing 76 Crimes, ‏2016-11-21 (בAmerican English)
  99. ^ Outcry as Azerbaijan police launch crackdown on LGBT community, the Guardian, ‏2017-09-28 (באנגלית)
  100. ^ Gay Rights Activist Allegedly Takes His Own Life, Community Mourns, HuffPost, ‏2014-01-23 (באנגלית)
  101. ^ 25 LGBT-Themed Children's Books to Celebrate Pride Month, The New Civil Rights Movement, ‏2016-06-23 (בAmerican English)
  102. ^ Exploring Interventions for LGBT Caregivers: Issues and Examples, Routledge, 2014-09-19, עמ' 125–144, ISBN 978-0-203-06365-1
  103. ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-04-21
  104. ^ Elina Hajiyeva's Mother Calls on Court to Sentence Sevinj Abbasova to Heavy Punishment, turan.az (באנגלית)
  105. ^ Кавказский Узел, Family of schoolgirl who perished in Baku find sentence to teacher too soft, Caucasian Knot
  106. ^ Osservatorio Balcani e Caucaso, Azerbaijan: 2019, year of make-up, OBC Transeuropa (באיטלקית)
  107. ^ Baku school principal convicted in death of student – but isn’t going to prison, English Jamnews, ‏2019-10-25 (בAmerican English)
  108. ^ ‘Talk to me’ - Azerbaijani Ministry of Education launches campaign against bullying, English Jamnews, ‏2019-10-16 (בAmerican English)
  109. ^ Молодого гея из Сабирабада изнасиловали, а после изгнали из села, BAKU.WS - Новости Азербайджана, Баку (ברוסית)
  110. ^ Erick Laurent PhD, Sexuality and Human Rights, Journal of Homosexuality 48, 2005-03-31, עמ' 163–225 doi: 10.1300/J082v48n03_09
  111. ^ The Jakarta Post, In response to anti-LGBT fatwa, Jokowi urged to abolish laws targeting minorities, The Jakarta Post (באנגלית)
  112. ^ Sikap Gereja Katolik terhadap isu LGBT | Berita online Gereja Katolik Indonesia, web.archive.org, ‏2018-09-14
  113. ^ 1 2 3 Tang, Alisa (9 במרץ 2016). "Under attack, Indonesian LGBT groups set up safehouses, live in fear". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  114. ^ Wisnu Prasetyo, Support Group untuk LGBT di UI: Kami Tak Mendorong dan Menyembuhkan Orang dari Gay, detiknews (בid-ID)
  115. ^ Hutton, Jeffrey (15 בפברואר 2016). "Anti-Gay Actions in Indonesia Threaten a Fragile Population". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  116. ^ Giliran PPP Dukung Inisiasi RUU LGBT, Republika Online, ‏2016-03-08 (באינדונזית)
  117. ^ Okezone, PAN Minta Masyarakat Tidak Diskriminatif dengan Komunitas LGBT : Okezone Nasional, https://nasional.okezone.com/, ‏2016-02-26 (בid-ID)
  118. ^ The Jakarta Post, Indonesian psychiatrists label LGBT as mental disorders, The Jakarta Post (באנגלית)
  119. ^ Indonesian President Speaks Out Against Anti-LGBT Rhetoric, Time (באנגלית)
  120. ^ Two men publicly caned in Indonesia for having gay sex, NBC News (באנגלית)
  121. ^ "Indonesia's Aceh: Two gay men sentenced to 85 lashes". BBC News (באנגלית). 17 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  122. ^ "Indonesian police arrest 141 men over 'gay sex party'". BBC News (באנגלית). 22 במאי 2017. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  123. ^ Indonesian Police Raid ‘Gay Party’, Human Rights Watch, ‏2017-10-08 (באנגלית)
  124. ^ Indonesia is set to ban gay sex, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-01-31 (בBritish English)
  125. ^ Agence France Presse, Indonesian city to fine LGBT residents for disturbing 'public order', the Guardian, ‏2018-11-30 (באנגלית)
  126. ^ Rik Glauert, Indonesian police going to court alleging he was fired for being gay, Gay Star News, ‏2019-05-19 (בBritish English)
  127. ^ Thomson Reuters Foundation, Indonesian ex-police brigadier says he was fired for being gay, news.trust.org
  128. ^ The Jakarta Post, Court rejects gay policeman's legal challenge, The Jakarta Post (באנגלית)
  129. ^ Kantor Berita Radio, BKKBN Ingin Kepala Daerah Bikin Perda untuk Perangi LGBT?, kbr.id (באינדונזית)
  130. ^ Rik Glauert, Indonesia govt official labels LGBTI people 'main enemy of national development', Gay Star News, ‏2019-06-04 (בBritish English)
  131. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-04-20
  132. ^ Afghanistan's accidental gay pride | Nushin Arbabzadah, the Guardian, ‏2011-05-24 (באנגלית)
  133. ^ Bhutan's underground gay community seeks acceptance, www.abc.net.au, ‏2013-09-16 (בAustralian English)
  134. ^ Amid Widespread Stigma and Harassment, Bhutan's LGBT Community Seeks Acceptance, The Wire
  135. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-04-21
  136. ^ Bhutan's Daily Newspaper, Feeling recognised and included, Kuensel Online
  137. ^ All the way to Bhutan - Activists Celebrate IDAHOTB 2018, May17.org, ‏2018-05-21 (בAmerican English)
  138. ^ Rainbow flag flown for the first time in the country, BBS, ‏2016-05-17 (בAmerican English)
  139. ^ Flouting privacy rights, Dhaka Tribune, ‏2017-05-25
  140. ^ Bangladesh’s LGBT community and the UPR 2013 | The Opinion Pages, opinion.bdnews24.com, ‏2013-04-27 (בAmerican English)
  141. ^ Bangladesh arrests 27 men on suspicion of being gay, The Independent, ‏2017-05-19 (באנגלית)
  142. ^ Joe Morgan, Bangladesh lesbian couple threatened with life in jail for getting married, Gay Star News, ‏2013-07-25 (בBritish English)
  143. ^ Tris Reid-Smith, Bangladesh jails ‘married’ lesbian couple, Gay Star News, ‏2013-10-01 (בBritish English)
  144. ^ Eliott C. McLaughlin, Don Melvin, and Tiffany Ap CNN, Al Qaeda claims #Bangladesh LGBT murders, CNN
  145. ^ Bangladesh charges eight over murder of LGBT+ activists, ww1.euters.com
  146. ^ Ben Westcott CNN, Brunei to punish gay sex and adultery with death by stoning, CNN
  147. ^ Dua Lipa supports Brunei boycott against gay sex death penalty, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-04-04 (בBritish English)
  148. ^ Gay Life in Brunei, www.globalgayz.com
  149. ^ Welcome to IDAHOT Newbies !, May17.org, ‏2016-05-17 (בAmerican English)
  150. ^ 1 2 Trouble in paradise: The darker side of the Maldives, The Independent, ‏2013-04-11 (באנגלית)
  151. ^ Gay refugee wins drag pageant, Stuff, ‏2014-06-02 (באנגלית)
  152. ^ Pingback: Homosexual Asylum Seekers from The Maldives Face Prosecution Upon Return | Freedom, Justice, Equality News, Homosexual Asylum Seekers from The Maldives Face Prosecution Upon Return, Global Voices, ‏2014-06-06 (באנגלית)
  153. ^ The law vs. reality: Gay travel to the Maldives | LGBT tailor-made travel, Out Of Office (בAmerican English)
  154. ^ LGBT rights in the Maldives - 2015 (בBritish English)
  155. ^ 1 2 Maldives: Lenient no more, island nation arrests 2, Erasing 76 Crimes, ‏2015-09-01 (בAmerican English)
  156. ^ 1 2 This is the start of a new era for India’s LGBT communities | Mayur Suresh, the Guardian, ‏2018-09-06 (באנגלית)
  157. ^ Zeenat Saberin, India lifts ban on gay sex, www.aljazeera.com (באנגלית)
  158. ^ Dhananjay Mahapatra, Amit An, Choudhary / TNN / Updated: Sep 7, 2018, 09:54 Ist, Supreme Court decriminalises Section 377, calls 2013 ruling 'arbitrary and retrograde' | India News - Times of India, The Times of India (באנגלית)
  159. ^ נשיא הפיליפינים דוטרטה: הייתי הומו אבל החלמתי, m.ynet.co.il
  160. ^ Philippines' Duterte says 'sons of b*****s' bishops should be allowed boyfriends as 'most' are gay in foul-mouthed rant, The Independent, ‏2019-01-11 (באנגלית)
  161. ^ 'You don’t know when they will come for us': Marawi's LBGTQ community says no safety in conservative city, The World from PRX (באנגלית)
  162. ^ Why the LGBT Community Is Dreading a Post-ISIS Philippines, OZY, ‏2018-03-13
  163. ^ Ryan Thoreson, Capably Queer: Exploring the Intersections of Queerness and Poverty in the Urban Philippines, Journal of Human Development and Capabilities 12, 2011-11-01, עמ' 493–510 doi: 10.1080/19452829.2011.610783
  164. ^ Shen Lu and Katie Hunt CNN, China bans same-sex romance from TV screens, CNN
  165. ^ China bans depictions of gay people on television, the Guardian, ‏2016-03-04 (באנגלית)
  166. ^ Gay man sues Chinese psychiatric hospital over 'sexuality correction', the Guardian, ‏2016-06-14 (באנגלית)
  167. ^ "China’s Censors Take Another Gay-Themed Web Drama Offline". Wall Street Journal (באנגלית). 24 בפברואר 2016. ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2021. 
  168. ^ Country Reports on Human Rights Practices, web.archive.org, ‏2018-04-22
  169. ^ Staff, Reuters (31 במאי 2017). "China police detain gay activists after Xian event canceled". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2021. 
  170. ^ "西安不欢迎同性恋":2017西安大会从无限延期更改为正式取消, web.archive.org, ‏2019-02-27
  171. ^ 新浪微博:本次游戏动漫清理不再针对同性恋内容--IT--人民网, it.people.com.cn
  172. ^ 1 2 China's LGBT community finds trouble, hope at end of rainbow, News24 (בAmerican English)
  173. ^ China’s Complicated LGBT Movement, thediplomat.com (בAmerican English)
  174. ^ Chinese broadcaster loses Eurovision rights over LGBT censorship, the Guardian, ‏2018-05-11 (באנגלית)
  175. ^ Woman Receives 10-Year Prison Sentence in China For Writing Boys-Love Novels, Anime News Network (באנגלית)
  176. ^ 1 2 Christian Shepherd, China school sued by fired gay teacher in potential landmark case, The Japan Times, ‏2018-09-28 (בAmerican English)
  177. ^ Tara Francis Chan, China's 'Great Firewall' is taller than ever under 'president-for-life' Xi Jinping, Business Insider (באנגלית)
  178. ^ Made in Hollywood, Censored by Beijing, PEN America, ‏2020-08-05 (באנגלית)
  179. ^ "Hollywood censors films to appease China, report suggests". BBC News (באנגלית). 6 באוגוסט 2020. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2021. 
  180. ^ "Beijing festival pulls award-winning gay film amid content squeeze". Reuters. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2021. 
  181. ^ Pang-Chieh Ho, Gay romance ‘Call Me By Your Name’ pulled from Beijing International Film Festival | Entertainment News, SupChina, ‏2018-04-05 (בAmerican English)
  182. ^ AEGiS-AFP News: Lifestyle-Vietnam-gays: Vietnam's gays begin to gain recognition - August 3, 2003, web.archive.org, ‏2008-10-29
  183. ^ TUOI TRE ONLINE, Hãy nhìn nhận đồng tính là bình thường, TUOI TRE ONLINE, ‏2010-09-23 (בוייטנאמית)
  184. ^ Thoi Nguyen, The Fight for LGBT Rights in Vietnam Still Has a Long Way To Go, thediplomat.com (בAmerican English)
  185. ^ Jack Flanagan, Vietnam has a long way to go, say LGBT students, Gay Star News, ‏2016-01-03 (בBritish English)
  186. ^ Anna Leach, Tajikistan rife with homophobia, Gay Star News, ‏2012-02-06 (בBritish English)
  187. ^ Tajikistan Remains ‘Hell for Gays’, Global Voices, ‏2013-01-20 (באנגלית)
  188. ^ 1 2 AFP in Dushanbe, Tajikistan authorities draw up list of gay and lesbian citizens, the Guardian, ‏2017-10-17 (באנגלית)
  189. ^ Двойная жизнь таджикских геев и лесбиянок, BBC News Русская служба, ‏2015-03-10 (ברוסית)
  190. ^ Таджикский муфтий осудил геев во время проповеди, BBC News Русская служба, ‏2014-02-07 (ברוסית)
  191. ^ Верховный муфтий Таджикистана осудил гомосексуализм, NEWSru.com, ‏2014-02-10 (ברוסית)
  192. ^ Tajikistan: LGBT Community Stuck in the Shadows | Eurasianet, eurasianet.org (באנגלית)
  193. ^ A Closeted Life For Tajik Sexual Minorities, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  194. ^ "Analysis | There’s a rising global tide of crackdowns on LGBT communities". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2021. 
  195. ^ Irina Liczek, Cultural Parameters of Gender Policymaking in Contemporary Turkmenistan, Comparative Studies of South Asia, Africa and the Middle East 25, 2005, עמ' 567–583
  196. ^ Alisher Latypov, Tim Rhodes, Lucy Reynolds, Prohibition, stigma and violence against men who have sex with men: effects on HIV in Central Asia, Central Asian Survey 32, 2013-03-01, עמ' 52–65 doi: 10.1080/02634937.2013.768059
  197. ^ Turkmen Lesbian Granted Asylum, www.law.columbia.edu (באנגלית)
  198. ^ Goldberg Kohn Attorneys Secure Asylum for Lesbian Couple from Turkmenistan, www.goldbergkohn.com
  199. ^ February 2021 | ILGA-Europe, ilga-europe.org
  200. ^ Olivier Fabre, Liberal Democratic Party and tradition may stymie push for same-sex marriage in Japan, The Japan Times, ‏2019-06-19 (בAmerican English)
  201. ^ Japan: Governor Should Retract Homophobic Comments, Human Rights Watch, ‏2011-02-01 (באנגלית)
  202. ^ Japan's 'love hotels' accused of anti-gay discrimination, the Guardian, ‏2020-10-30 (באנגלית)
  203. ^ 1 2 JAPAN | Out Leadership, ‏2018-04-19 (בBritish English)
  204. ^ Japan: Anti-Bullying Policy to Protect LGBT Students, Human Rights Watch, ‏2017-03-24 (באנגלית)
  205. ^ 2018 LGBT News in Japan Roundup - NIJIIRO NEWS %, web.archive.org, ‏2019-04-27
  206. ^ Tris Reid-Smith, A Japanese region has made it illegal to out someone as LGBT+, Gay Star News, ‏2020-06-10 (בBritish English)
  207. ^ In Laos, An Invisible Minority Is Finding Its Voice | J&C Group - Your Trusted Partners In Laos, jclao.com
  208. ^ Gay Laos: Lost and Found 2000, www.globalgayz.com
  209. ^ EU celebrated IDAHO Day in Vientiane, EEAS - European External Action Service - European Commission (באנגלית)
  210. ^ "Être LGBTI n'est pas une influence occidentale, c'est une réalité humaine" | Sciences Po Étudiants, etre-lgbti-nest-pas-une-influence-occidentale-cest-une-realite-humaine.html, ‏2017-11-09 (בצרפתית)
  211. ^ LGBT Life in Mongolia - GlobalGayz, www.globalgayz.com
  212. ^ Jack Ganbaatar, Growing up gay in Mongolia, Gay Star News, ‏2019-05-14 (בBritish English)
  213. ^ Aubrey Menarndt, Mongolian Pride: LGBTQ Activism In One Developing Country, The Establishment, ‏2018-08-15 (בAmerican English)
  214. ^ macongolia, Being LGBT in Mongolia, Macongolia: Observations of Mongolia, ‏2018-12-09 (באנגלית)
  215. ^ gogo.mn, Mongolia backs UN watchdog for LGBT rights, gogo.mn (באנגלית)
  216. ^ Rik Glauert, LGBTI Mongolians ask 'will you hug me?', Gay Star News, ‏2018-12-12 (בBritish English)
  217. ^ Homosexuality in East Timor (באנגלית)
  218. ^ Behind Timor-Leste's Pride, New Naratif, ‏2018-06-07 (בBritish English)
  219. ^ Secretariat, New Publication: A Research Report on the Lives of Lesbian and Bisexual Women and Transgender Men in Timor-Leste, The ASEAN SOGIE Caucus (בBritish English)
  220. ^ Timor-Leste: Governo exige inquérito a hospital por maus-tratos a deficientes e LGBTI, e-Global, ‏2019-04-03 (בEuropean Portuguese)
  221. ^ Yi Shu Ng, This tiny Southeast Asian country just held its first pride parade, Mashable, ‏2017-07-04 (באנגלית)
  222. ^ Shannon Power, Timor Leste PM comes out supporting LGBTI rights, Gay Star News, ‏2017-07-03 (בBritish English)
  223. ^ East Timor holds first LGBTQ pride parade, NBC News (באנגלית)
  224. ^ Governo timorense vai exigir inquérito a hospital por maus-tratos a deficientes e LGBTI - ministro, www.dn.pt (בפורטוגזית)
  225. ^ Penal Code 1861, www.asianlii.org
  226. ^ CURRENTS: HIV/AIDS in Myanmar | global nomads group, web.archive.org, ‏2006-08-21
  227. ^ Not very gay, The Myanmar Times, ‏2018-05-17
  228. ^ It Ain't Great Being Gay in Mandalay, www.vice.com (בדנית)
  229. ^ Mosbergen, Dominique (17 באוקטובר 2015). "Gay People In Myanmar Can't Live Openly. Here's Why". Huffington Post (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2021. 
  230. ^ Aung Myo Min: A Burmese gay with a human rights cause, web.archive.org, ‏2005-03-05
  231. ^ "A pride with no parade for Burma's first gay festival". BBC News (באנגלית). 17 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2021. 
  232. ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Review: Convoluted plot and tech issues undo gay romantic thriller 'The Gemini', Los Angeles Times, ‏2016-09-23 (בAmerican English)
  233. ^ Burmese Director Explores Same-Sex Relationships in New Film, The Irrawaddy, ‏2016-01-28 (בAmerican English)
  234. ^ Gay man's suicide prompts Myanmar's LGBT community to demand change, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-06-27 (בBritish English)
  235. ^ Bullied gay librarian posted heartbreaking Facebook message before dying by suicide, Newsweek, ‏2019-06-26 (באנגלית)
  236. ^ လုပ်ငန်းခွင်အတွင်း ခွဲခြားဆက်ဆံမှုကြောင့် ကိုယ့်ကိုယ်ကိုယ် သတ်သေခဲ့သည့် ကိုကျော်ဇင်ဝင်း၏နာရေး ပြုလုပ်ခဲ့ပြီး ဖြစ်စဉ်နှင့်ပတ်သက်၍ ရဲတပ်ဖွဲ့က စုံစမ်းစစ်ဆေးမှုများ ပြုလုပ်မည်, Eleven Media Group Co., Ltd (בבורמזית)
  237. ^ BBC News | Asia-Pacific | PM's daughter slams Malaysian anti-gay group, news.bbc.co.uk
  238. ^ Malaysian Group Launches Antigay Movement, www.glapn.org
  239. ^ 1 2 3 Kelli Busey, Malaysian Trans People Leap Forward With Their First Political Appointee, Planet Trans, ‏2013-07-28 (בAmerican English)
  240. ^ 1 2 Former PM says gays should not rule mostly Muslim Malaysia, www.advocate.com, ‏2007-01-09 (באנגלית)
  241. ^ No Homosexuals in Malaysian Navy, Says Chief, www.glapn.org
  242. ^ Malaysia Gay Film Characters OK, If They Go Straight, www.advocate.com, ‏2010-03-22 (באנגלית)
  243. ^ Transgender Malaysians targeted as religious authorities' influence grows, LGBTI community says, www.abc.net.au, ‏2015-07-05 (בAustralian English)
  244. ^ Women caned in Malaysia for attempting to have lesbian sex, The Independent, ‏2018-09-03 (באנגלית)
  245. ^ MEI MEI CHU, Activist Numan Afifi investigated over LGBT speech at United Nations, The Star (באנגלית)
  246. ^ Staff, Reuters (21 בספטמבר 2018). "Malaysia cannot accept same-sex marriage, says Mahathir". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  247. ^ A Malaysian man has won a landmark challenge against Islamic laws banning gay sex, SBS News (באנגלית)
  248. ^ Story by Reuters, Malaysian man wins landmark challenge against Muslim gay sex ban, CNN
  249. ^ Facebook, www.facebook.com (באנגלית)
  250. ^ "大哥哥原來是「基魔」 九歲男童遭學長三度性侵 | 力報 | 今日時事 | CyberCTM澳門No.1人氣社區". 今日時事 | CyberCTM澳門No.1人氣社區. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2021. 
  251. ^ Clinical Exams for Homosexual Students | Macau Closer magazine, macaucloser.com
  252. ^ Macau | Education bureau should "learn" from controversy to destigmatise sexual minorities in local schools - Gay rights activist, Macau Business, ‏2018-08-28 (בBritish English)
  253. ^ तेश्रोलिंगी भएकै कारण शिक्षा लिने अवसरबाट बञ्चित हुन नदिने, web.archive.org, ‏2016-03-06
  254. ^ Nepal: Maoists Should End Anti-Gay Violence, Human Rights Watch, ‏2007-04-16 (באנגלית)
  255. ^ Section 377A: Public Prosecutor retains 'full prosecutorial discretion', says Attorney-General, CNA (באנגלית)
  256. ^ hermesauto, Government has not curbed public prosecutor's discretion for Section 377A: A-G Lucien Wong, The Straits Times, ‏2018-10-02 (באנגלית)
  257. ^ The Big Read: With a house still divided over 377A, time to seek common ground, CNA (באנגלית)
  258. ^ hermesauto, Tommy Koh's Facebook comment reignites debate on Singapore's gay sex law, The Straits Times, ‏2018-09-07 (באנגלית)
  259. ^ Singapore: Crazy Rich But Still Behind on Gay Rights, thediplomat.com (בAmerican English)
  260. ^ GayLawNet®™ | Laws | Singapore | SG, www.gaylawnet.com
  261. ^ Dominique Mosbergen, How Singapore Is Limiting Basic Human Rights, HuffPost, ‏2015-10-13 (באנגלית)
  262. ^ TIMEasia Magazine: Southeast Asia - The Lion In Winter, web.archive.org, ‏2007-02-03
  263. ^ What's It Like To Come Out As Gay To The SAF?, RICE, ‏2020-06-27 (בBritish English)
  264. ^ Lydia Koh, "I’m OK", a song about a gay guy’s journey by Singaporean Joshua Su makes its debut, The Independent Singapore News, ‏2019-07-04 (בAmerican English)
  265. ^ ‘I hated who I was’: Singapore gay rapper comes out in song, South China Morning Post, ‏2019-07-10 (באנגלית)
  266. ^ Yi, Beh Lih (4 ביולי 2019). "Gay DJ pulls out of Singapore TEDx talk over censorship". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  267. ^ The Big Read: With a house still divided over 377A, time to seek common ground, TODAYonline
  268. ^ hermes, 55 per cent of Singapore residents still support gay law: Poll, The Straits Times, ‏2018-09-11 (באנגלית)
  269. ^ 80% of Singaporeans say LGBTQ community still faces discrimination: survey, sg.news.yahoo.com (בen-SG)
  270. ^ Rik Glauert, 80% of Singaporeans agree LGBTI people face discrimination, Gay Star News, ‏2019-07-16 (בBritish English)
  271. ^ Rik Glauert, 53% of Singaporeans would react negatively if a family member came out, Gay Star News, ‏2019-07-17 (בBritish English)
  272. ^ Road to reform – LGBTIQ rights in Sri Lanka, The Morning - Sri Lanka News, ‏2018-09-16 (בAmerican English)
  273. ^ f714b39ba3, United States Department of State (בAmerican English)
  274. ^ India legalized homosexuality, but many of its neighbours haven’t - National | Globalnews.ca, Global News (בAmerican English)
  275. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-03-07
  276. ^ "First gay 'marriage' in Pakistan" (באנגלית). 5 באוקטובר 2005. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2021. 
  277. ^ Moon Charania, Outing the Pakistani queer: Pride, paranoia and politics in US visual culture, Sexualities 20, 2017-02-01, עמ' 41–64 doi: 10.1177/1363460716633393
  278. ^ 1615 L. St NW, Suite 800Washington, DC 20036USA202-419-4300 | Main202-857-8562 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, The Global Divide on Homosexuality, Pew Research Center's Global Attitudes Project, ‏2013-06-04 (בAmerican English)
  279. ^ Beth Abbit, What it's like to live life as a Muslim lesbian, Manchester Evening News, ‏2017-10-28 (באנגלית)
  280. ^ Will South Korea's Constitutional Reform Finally Grant LGBT Rights?, KOREA EXPOSÉ, ‏2018-01-09 (בAmerican English)
  281. ^ Rik Glauert, Students suspended for 'rainbow stunt' win court case against university, Gay Star News, ‏2019-07-19 (בBritish English)
  282. ^ 채플서 ‘무지개옷’ 입은 장신대 대학원생 징계무효, 경향신문, ‏2019-07-18 (בקוריאנית)
  283. ^ Gay Actor Found Dead in Apparent Suicide, koreatimes, ‏2008-10-08 (באנגלית)
  284. ^ Lesbian series Daughters of Club Bilitis shocked South Korea, web.archive.org, ‏2019-05-09
  285. ^ 다운로드 - 2016년 한국 LGBTI 인권현황 (한국어, 영어), annual.sogilaw.org
  286. ^ Covid-19 Backlash Targets LGBT People in South Korea, Human Rights Watch, ‏2020-05-13 (באנגלית)
  287. ^ Explained: Why South Korea’s new Covid-19 outbreak has the LGBTQ community worried, The Indian Express, ‏2020-05-21 (באנגלית)
  288. ^ South Korea must fight the homophobia hindering coronavirus battle, Nikkei Asia (בBritish English)
  289. ^ "South Korea, at behest of conservative Christians, bans LGBT march". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-20 באוגוסט 2021. 
  290. ^ Rik Glauert, It took thousands of police to keep this South Korea pride parade violence-free, Gay Star News, ‏2018-10-16 (בBritish English)
  291. ^ The Korea Herald/Asia News Network, Queer fest badly delayed by violent anti-gay protests in Incheon, INQUIRER.net, ‏2018-09-10 (באנגלית)
  292. ^ Rik Glauert, Pride organizers in South Korea press charges against violent protestors, Gay Star News, ‏2019-04-17 (בBritish English)
  293. ^ 인천퀴어축제, 폭행 등 혐의로 반대단체 4명 고소, 인천투데이, ‏2019-04-16 (בקוריאנית)
  294. ^ Will LGBTQ issue become visible in 2020 general election?, m.koreatimes.co.kr, ‏2019-06-09
  295. ^ South Korea must end gay soldier 'witch-hunt', campaigners say, the Guardian, ‏2017-05-04 (באנגלית)
  296. ^ South Korean presidential front runner says he opposes homosexuality, South China Morning Post, ‏2017-04-26 (באנגלית)
  297. ^ Isabella Steger, Being a progressive politician in Korea doesn't stop you from being homophobic, Quartz (באנגלית)
  298. ^ Internet Censorship in South Korea, Information Policy
  299. ^ 한국갤럽조사연구소, www.gallup.co.kr
  300. ^ 배현정, Court upholds ban on gays in military, The Korea Herald, ‏2011-03-31 (באנגלית)
  301. ^ For South Korea's LGBT Community, An Uphill Battle For Rights, NPR.org (באנגלית)
  302. ^ North Korea (Democratic People's Republic of Korea), www.smartraveller.gov.au (באנגלית)
  303. ^ DYNAMIC-KOREA, web.archive.org, ‏2010-09-23
  304. ^ "North Korea slams U.N. human rights report because it was led by gay man". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2021. 
  305. ^ KCNA Commentary Slams Artifice by Political Swindlers, web.archive.org
  306. ^ 1 2 Exclusive: Police are ‘blackmailing gay and bisexual men’ in Kyrgyzstan, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-08-31 (בBritish English)
  307. ^ Katie Arnold in Bishkek, 'All of us will be victims at some point': why Bishkek's only gay club closed, the Guardian, ‏2017-10-19 (באנגלית)
  308. ^ 'If Not Now, When?' LGBT Movement Gains Momentum In Kyrgyzstan (באנגלית), בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2021 
  309. ^ Редакция, «Лабристин» укук коргоочулары аялдардын укугу үчүн жөө жүрүштө эмне үчүн ЛГБТ да болгонун түшүндүрүп беришти, Клооп кыргызча | Кыргызстан жаңылыктары, ‏2019-03-11 (בru-RU)
  310. ^ Unacknowledged and Unprotected: Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender People in Kazakhstan | Transparency Accountability Justice, web.archive.org, ‏2012-03-26
  311. ^ Shannon Power, More than 80% of lesbian, bi and trans people face violence in Cambodia, Gay Star News, ‏2019-07-18 (בBritish English)
  312. ^ More than 80 percent of LBT people face family violence - Khmer Times, ‏2019-07-18 (בAmerican English)
  313. ^ 8 in 10 Cambodian queer women and trans men emotionally abused by family, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-07-20 (בBritish English)
  314. ^ Gay Cambodia News & Reports 2004-08, archive.globalgayz.com
  315. ^ Ministry: Stop Mocking LGBT Community - Khmer Times, ‏2015-12-14 (בAmerican English)
  316. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-04-21
  317. ^ UPR៖ កម្ពុជា​អះអាង​ពី​ជំហរ​ខ្លួន​លើការ​គោរព​សិទ្ធិ LGBT ទោះ​ច្បាប់​មិនទាន់​ទទួលស្គាល់​, www.thmeythmey.com
  318. ^ Limited, Bangkok Post Public Company. "We need to fight homophobia at home". Bangkok Post. בדיקה אחרונה ב-19 באוגוסט 2021. 
  319. ^ Benji Douglas, Gays In The United Arab Emirates Face Flogging, Hormone Injections, Prison, Queerty
  320. ^ Judge blocks extradition of gay British man to UAE, where gays can face death penalty, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2015-12-22 (בBritish English)
  321. ^ Alex Bollinger, The 1975’s lead singer kissed a man on stage in Dubai to protest anti-gay laws, LGBTQ Nation
  322. ^ REPORT: 30 GAYS ARRESTED AT DUBAI PARTY, MambaOnline - Gay South Africa online, ‏2012-03-18 (בAmerican English)
  323. ^ Chaveli Guzman, Nader Tabsh: From suppressing his sexuality to living unapologetically, The Oracle, ‏2018-06-26 (בAmerican English)
  324. ^ Homosexuality in the UAE, detainedindubai (באנגלית)
  325. ^ "Dubai closes club after gay night" (באנגלית). 1 באפריל 2001. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2021. 
  326. ^ United Arab Emirates, www.glapn.org
  327. ^ Lesbian Couple Jailed for Kissing on Dubai Beach : Gay News from Gay Agenda – GayAgenda.com, web.archive.org, ‏2010-01-16
  328. ^ Dubai police target indecent acts on beaches, archive.ph, ‏2012-07-19
  329. ^ Dan Littauer, ContributorJournalist, Human Rights Advocate, writer, Dubai Police Chief Denies Reports Of Gay Arrests, HuffPost, ‏2012-03-21 (באנגלית)
  330. ^ Aaron Coleman, Man In Dubai Gets 1 Year In Prison For Gay Relationship, Queerty
  331. ^ Encarnación, Omar G. (31 במרץ 2017). "Trump and Gay Rights" (באנגלית). ISSN 0015-7120. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2021. 
  332. ^ IRAN: UK GRANTS ASYLUM TO VICTIM OF TEHRAN PERSECUTION OF GAYS, CITING PUBLICITY, www.telegraph.co.uk
  333. ^ Iran executes three men on homosexuality charges, the Guardian, ‏2011-09-07 (באנגלית)
  334. ^ Iran: Two More Executions for Homosexual Conduct, Human Rights Watch, ‏2005-11-21 (באנגלית)
  335. ^ Brutal land where homosexuality is punishable by death, The Independent, ‏2008-03-06 (באנגלית)
  336. ^ Netherlands: Asylum Rights Granted to Lesbian and Gay Iranians, Human Rights Watch, ‏2006-10-18 (באנגלית)
  337. ^ Refugees. EveryOne Group: Kiana Firouz, has been granted permission to remain in the UK, www.everyonegroup.com
  338. ^ Paulocanning, Mehdi Kazemi: On his way back : Dutch "We have confidence in a good outcome", LGBT Asylum News, ‏2008-04-03
  339. ^ Indymedia.be | Don't hate the media, be the media., www.indymedia.be
  340. ^ More Than Eighty Gay Men Arrested at Birthday Party in Isfahan, web.archive.org, ‏2011-04-14
  341. ^ Iran: Private Homes Raided for ‘Immorality’ (Human Rights Watch, 28-3-2008), web.archive.org, ‏2008-11-13
  342. ^ Ahmadinejad Says Comments About Gays Were Misunderstood, Fox News, ‏2015-03-25 (בAmerican English)
  343. ^ Iranian human rights official describes homosexuality as an illness, the Guardian, ‏2013-03-14 (באנגלית)
  344. ^ FarsNews Agency Judiciary Chief Refutes Claims on Iran Executing Homosexuals as Sheer Lie, www.farsnews.ir
  345. ^ دفاع از جهات حقوق بشری نظام یک ضرورت است- اخبار اجتماعی تسنیم | Tasnim, خبرگزاری تسنیم | Tasnim (בפרסית)
  346. ^ Shots fired as Iran arrests over 30 gay men in violent raid, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  347. ^ Iran's FM affirms right to execute gays and blasts U.S. and Israel, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  348. ^ Hollie McKay, Openly gay reporter presses Iran's top diplomat on death penalty for homosexuals, Fox News, ‏2019-06-12 (בAmerican English)
  349. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Iran defends execution of gay people | DW | 12.06.2019, DW.COM (בBritish English)
  350. ^ Gul Tuysuz CNN, A card exempted a gay man from serving in Iran's military. It may have cost him his life, CNN
  351. ^ "Gay man 'beheaded by relatives' in Iran in suspected honour killing". Attitude.co.uk (באנגלית). 10 במאי 2021. אורכב מ-המקור ב-2021-05-10. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2021. 
  352. ^ "Gay man brutally murdered and beheaded by family in Iran in 'honour killing'". PinkNews (באנגלית). 9 במאי 2021. אורכב מ-המקור ב-2021-05-11. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2021. 
  353. ^ 1 2 Zitser, Joshua. "Alireza Fazeli Monfared wanted to live as a free gay man in the West. His family in Iran beheaded him days before his dream came true, say activists.". Insider (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-17. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2021. 
  354. ^ Watchdog Says Killing Of Young Gay Man In Iran Highlights Need To Protect LGBT Rights, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  355. ^ WVS Database, www.worldvaluessurvey.org
  356. ^ Dozens Arrested In Bahrain Gay Party Bust, HuffPost, ‏2011-02-07 (באנגלית)
  357. ^ Was Ahmet Yildiz the victim of Turkey's first gay honour killing?, The Independent, ‏2011-10-22 (באנגלית)
  358. ^ Targeted by Erdogan, Turkey's LGBT+ community face 'tsunami of hate', www.rudaw.net
  359. ^ "Ankara Valiliği'nden LGBT etkinliklerine yasak". BBC News Türkçe (בטורקית). בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2021. 
  360. ^ Gazete Duvar, İzmir'de Onur Yürüyüşü'ne izin verilmedi, https://www.gazeteduvar.com.tr/gundem/2019/06/22/izmirde-onur-yuruyusune-izin-verilmedi, ‏2019-06-22 (בtr-TR)
  361. ^ İstanbul Valiliği: Onur yürüyüşüne izin verilmeyecek, BBC News Türkçe, ‏2016-06-17 (בטורקית)
  362. ^ Staff Reports, Turkish Court says gay sex is ‘natural’ in ruling against pornography vendor, LGBTQ Nation, ‏2013-02-20
  363. ^ Başbakanlık Mevzuatı Geliştirme ve Yayın Genel Müdürlüğü, www.resmigazete.gov.tr
  364. ^ Gays seeking military exemption in Turkey no longer need to provide visual proof of their homosexuality, web.archive.org, ‏24 באוקטובר 2010
  365. ^ The New Arab, This controversial Instagram star was arrested and abused for being 'too feminine' in Kuwait, https://english.alaraby.co.uk/, ‏2017-09-15 (באנגלית)
  366. ^ In a Time of Torture: The Assault on Justice In Egypt’s Crackdown on Homosexual Conduct: II. Homosexual Conduct and the Law: The Conditions for a Crackdown, www.hrw.org
  367. ^ 1615 L. St NW, Suite 800Washington, DC 20036USA202-419-4300 | Main202-857-8562 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, The Global Divide on Homosexuality, Pew Research Center's Global Attitudes Project, ‏2013-06-04 (בAmerican English)
  368. ^ "Egypt crackdown on homosexuals" (באנגלית). 6 במרץ 2002. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2021. 
  369. ^ GME - Gay Middle East, web.archive.org, ‏2012-04-16
  370. ^ "الأعلى للإعلام" يحظر ظهور المثليين, اليوم السابع, ‏2017-09-30
  371. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Gays join the Syrian uprising | DW | 07.09.2012, DW.COM (בBritish English)
  372. ^ באסם מראווה, "בלילה, אני עדיין חולם שזורקים אותי מבניין". להיות הומו אצל דאעש, ynet, ‏1 בדצמבר 2015
  373. ^ להיות הומו בין דאעש לאסד, ynet, ‏24 בדצמבר 2014
  374. ^ לראשונה: דיון במועצת הביטחון על זכויות הלהט"בים, ynet, ‏24 באוגוסט 2015
  375. ^ שידור 'מר גיי סוריה' / אייסי טופראק, ערוץ 8 HOT, NFCT
  376. ^ iranian.com: Keyan Keihani, A Brief History of Male Homosexuality in the Qur'an, Saudi Arabia, Iran, and Arab-Islamic Culture, www.iranian.com
  377. ^ Saudi Gazette - Segregation of sexes: Hai’a chief stands by his comment, web.archive.org, ‏2012-03-02
  378. ^ Saudi Official: Molestation Led to Beheadings, www.glapn.org
  379. ^ Saudi Arabia textbooks revised to be more tolerant - study, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  380. ^ Nine Saudi Transvestites Jailed, www.glapn.org
  381. ^ Saudi Executes Three Yemenis for Homosexuality, www.glapn.org
  382. ^ Saudis' tough line on gays, the Guardian, ‏2005-04-09 (באנגלית)
  383. ^ סוכנויות הידיעות, בריטניה: 20 שנות מאסר לנסיך הסעודי המתעלל, באתר ynet, 20 באוקטובר 2010
  384. ^ דנה הרמון, כתבת "הארץ" באירופה, נסיך סעודי הורשע ברצח מאהבו, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2010
  385. ^ סוכנויות הידיעות, נסיך סעודי הורשע ברצח משרתו במלון בלונדון, באתר כלכליסט, 19 באוקטובר 2010
  386. ^ "Saudi prince 'had a gay massage' before hotel 'murder'". BBC News. 11 באוקטובר 2010. 
  387. ^ Gammell, Caroline (7 באוקטובר 2010). "Colour co-ordinated trousers gave gay Saudi prince away, court hears". The Daily Telegraph (London). 
  388. ^ Saudi prince flies home Al Arabiya. Retrieved 17 February 2015.
  389. ^ GME - Gay Middle East - Shake hands, kiss and makeup? Not in Saudi Arabian football!, web.archive.org, ‏2011-10-16
  390. ^ Saudi Arabia: 260 arrests for homosexuality in 1 year, Erasing 76 Crimes, ‏2012-06-06 (בAmerican English)
  391. ^ Gay Saudi Arabian man sentenced to three years and 450 lashes for, The Independent, ‏2014-07-25 (באנגלית)
  392. ^ Linda Raines, Saudi Police Arrest Gay 23-Year-Old For Wearing A Swimsuit | Lavender Magazine, ‏2019-10-16 (בAmerican English)
  393. ^ Staff, Reuters (28 ביולי 2020). "Yemeni blogger jailed by Saudi court for supporting equal gay rights: group". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2021. 
  394. ^ Theresa May urged to advocate for LGBT people in Qatar during Emir's visit, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-07-20 (בBritish English)
  395. ^ Troy Closson, Northwestern University in Qatar cancels Mashrou' Leila event post-backlash, The Daily Northwestern, ‏2020-02-04
  396. ^ No Place for Gays in Yemen, Inter Press Service, ‏2013-08-16
  397. ^ GayLawNet®™ | Laws | Yemen | YE, www.gaylawnet.com
  398. ^ Freedom House, Freedom in the World 2015: The Annual Survey of Political Rights and Civil Liberties, Rowman & Littlefield, 2015-12-24, ISBN 978-1-4422-5408-4. (באנגלית)
  399. ^ Геи в Новороссии, www.xgay.ru
  400. ^ Ukraine: Investigate Brutal Attack on Gay Activist, Human Rights Watch, ‏2012-06-26 (באנגלית)
  401. ^ Ukraine: Discrimination and violent attacks in pervasive climate of homophobia, www.amnesty.org (באנגלית)
  402. ^ Court bans gay pride parade in Kyiv on May 25 » Interfax News Wire :: Russia, Ukraine, Kazakhstan and Central Asia, web.archive.org, ‏2013-09-27
  403. ^ KyivPost - Ukraine's Global Voice, KyivPost
  404. ^ 'First Gay-Pride Event' Held In Kyiv, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  405. ^ Andrew Connelly, Ukraine’s gays fear coming out of the closet, www.aljazeera.com (באנגלית)
  406. ^ Gay Club in Kiev Attacked By Mob of Neo-Nazis: Video :: EDGE Boston, web.archive.org, ‏2014-11-07
  407. ^ Ukraine: Oldest cinema in Kyiv goes up in flames during gay film screening (בBritish English)
  408. ^ City Life: Zhovten, Kyiv's oldest movie theater, reopens one year after fire, web.archive.org, ‏2015-10-14
  409. ^ Поджигателем «Жовтня» оказался радикал из «Реванша» 04.11.2014, ВЕСТИ, ‏2014-11-04 (ברוסית)
  410. ^ Right Sector threatens Kyiv gay pride march (VIDEO), web.archive.org, ‏2015-06-06
  411. ^ "Ukraine police hurt at Kiev gay pride rally". BBC News (באנגלית). 6 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2021. 
  412. ^ At least 25 arrested for trying to violently break up gay rights march in Kyiv; five police officers injured, web.archive.org, ‏2015-06-06
  413. ^ Two police hurt in attack on LGBT rally in Ukraine, www.thesundaily.my (באנגלית)
  414. ^ Thousands March For LGBT Rights In Kyiv, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  415. ^ LGBT activists hold 'March of Equality' through central Kyiv, www.unian.info (באנגלית)
  416. ^ Під час Прайду в Запоріжжі радикал дістав зброю: ненавидить ЛГБТ, Українська правда (באוקראינית)
  417. ^ ‘We’re living in fear’: LGBT people in Italy pin hopes on new law, the Guardian, ‏2020-07-26 (באנגלית)
  418. ^ "Italian wins gay driving ban case" (באנגלית). 13 ביולי 2008. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2021. 
  419. ^ 1 2 Become an FT subscriber to read | Financial Times, www.ft.com
  420. ^ Albania is Europe’s Most Homophobic Country, Survey Says, Balkan Insight, ‏2013-03-25 (בAmerican English)
  421. ^ Hundreds March In Estonian Capital To Mark Baltic Pride Festival, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  422. ^ Ambassador quits Estonia over gay abuse, the Guardian, ‏2006-06-07 (באנגלית)
  423. ^ ERR, Tallinn Pride to be held again following decade-long break, ERR, ‏2017-03-02 (באנגלית)
  424. ^ Estonian World, Foreign embassies in Estonia: LGBTI rights are human rights, Estonian World, ‏2017-07-07 (בBritish English)
  425. ^ Josh Milton, Estonia LGBTI film festival sues city for gutting its funding, Gay Star News, ‏2019-02-07 (בBritish English)
  426. ^ Shannon Power, Estonian council broke the law when it cut LGBTI festival funding, Gay Star News, ‏2019-05-31 (בBritish English)
  427. ^ Bigots on Baghramian?: Parliament Members Continue Gay Debate, www.glapn.org
  428. ^ Artmika, Unzipped: Gay Armenia: HATE CRIME: DIY bar in Armenia capital Yerevan under neo-nazi arson attack, Unzipped, ‏2012-05-09
  429. ^ 3748946, Public opinion toward LGBT people in Yerevan, Gyumri and Vanadzor cities, Issuu (באנגלית)
  430. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2018-04-21
  431. ^ Hornet Networks, This Tiny Armenian Town Formed a Lynch Mob Against Its LGBTQ Citizens, Injuring Many, Hornet, ‏2018-08-06
  432. ^ Campaign To Raise Funds for LGBT Activists Attacked in Shurnukh, GALAS, ‏2018-08-08 (בAmerican English)
  433. ^ US embassy condemns hate crimes against LGBTI Armenians, news.am (באנגלית)
  434. ^ Following mob attack, LGBTQ activists in Armenia 'want justice', NBC News (באנגלית)
  435. ^ Bulgaria must investigate and prosecute hate crimes to end climate of fear, Amnesty International (בהולנדית)
  436. ^ Plovdiv Attacks Highlight Bulgaria’s Unsolved Homophobia Problem, Balkan Insight, ‏2020-10-02 (בAmerican English)
  437. ^ Mudeva, Anna (28 ביוני 2008). "About 60 arrested at Bulgaria's first gay parade". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2021. 
  438. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2012-02-08
  439. ^ Светият Синод атакува предстоящия гей парад в София - Actualno.com, web.archive.org, ‏2013-07-21
  440. ^ Отец зове: Пребийте гейовете с камъни - Vsekiden.com, web.archive.org, ‏2014-03-23
  441. ^ Sofia LGBT Pride Should Showcase a Tolerant Bulgaria, Human Rights Watch, ‏2017-06-05 (באנגלית)
  442. ^ Controversy in Bulgaria over billboards promoting tolerance towards same-sex couples, The Sofia Globe, ‏2018-12-14 (בAmerican English)
  443. ^ Bulgaria: Billboards featuring LGBT couples vandalised (בBritish English)
  444. ^ 2008 Human Rights Report: Belarus, web.archive.org, ‏2009-02-26
  445. ^ "Fighting at gay rights march in Tbilisi Georgia". BBC News (באנגלית). 17 במאי 2012. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2021. 
  446. ^ HRIDC statement on the dispersal of LGBT organization Identoba's demonstration, Human Rights House Foundation, ‏2012-05-21 (בAmerican English)
  447. ^ ‘Virulent’ homophobic attacks put South Caucasus activists at risk, www.amnesty.org (באנגלית)
  448. ^ "Thousands protest in Georgia over gay rights rally". BBC News (באנגלית). 17 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2021. 
  449. ^ Georgia: Homophobic violence mars Tbilisi Pride event, www.amnesty.org (באנגלית)
  450. ^ GYLA.GE - News - Initial evaluation of observer organizations on the scheduled rally on May 17, the International Day against homophobia and transphobia, web.archive.org, ‏2014-10-19
  451. ^ Arianne Swieca, LGBT rights and the long road to democracy in Georgia, Foreign Policy (בAmerican English)
  452. ^ Athletes, Politicians Back Georgian Soccer Player's Support for LGBT Rights, Global Voices, ‏2017-11-05 (באנגלית)
  453. ^ Georgia football captain goes shirtless to thank fans for pro-LGBT support against far right trolls (בBritish English)
  454. ^ Only 23% of Georgians think queer people’s rights are important, poll shows, OC Media, ‏2018-08-02 (בAmerican English)
  455. ^ Editorial | Georgia’s government must stop legitimising homophobic violence, OC Media (בAmerican English)
  456. ^ Georgian politician fined $0.37 for homophobic slur, OC Media, ‏2018-12-05 (בAmerican English)
  457. ^ First Ever Tbilisi Pride to Take Place in June, Georgia Today on the Web
  458. ^ Tbilisi’s first queer pride announced for June, OC Media, ‏2019-02-19 (בAmerican English)
  459. ^ Georgian far right vows to shut down upcoming LGBT parade, English Jamnews, ‏2019-02-20 (בAmerican English)
  460. ^ MIA Says Tbilisi Pride Cannot Take Place Outdoors, Cites Safety Concerns, Georgia Today on the Web
  461. ^ Georgia's first LGBT+ pride march called off amid political turmoil, news.yahoo.com (בAmerican English)
  462. ^ Small LGBT Pride Rally Held In Tbilisi, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  463. ^ Georgia holds scaled-down Pride after threats of violence, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2019-07-08 (בBritish English)
  464. ^ Tbilisi Pride held, demonstrators of two different rallies spend the night on Rustaveli Avenue, GeorgianJournal (בגאורגית)
  465. ^ Elks, Sonia (8 ביולי 2019). "LGBT+ campaigners hold scaled-down Pride march in Georgia despite threats". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-5 ביוני 2021. 
  466. ^ Participants of Two Rallies Spend Night on Rustaveli Avenue, Georgia Today on the Web
  467. ^ Rally of Tbilisi Pride Opponents Ends, Georgia Today on the Web
  468. ^ Tbilisi marks International Day Against Homophobia with a single rainbow flag, OC Media, ‏2019-05-16 (בAmerican English)
  469. ^ Interior Ministry says holding Tbilisi Pride is ‘impossible’ in planned locations, OC Media, ‏2019-05-30 (בAmerican English)
  470. ^ Persecution of Homosexuals in the Third Reich, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)
  471. ^ A parlament előtt tüntetnek a pedofiltörvény melegellenes módosítása miatt, index.hu, ‏2021-06-14 (בהונגרית)
  472. ^ Saskya Vandoorne, Melissa Bell and Kara Fox CNN, Thousands join Pride event in Hungary as LGBTQ people face growing hostility, CNN
  473. ^ Hungarians protest against PM Orban's LGBTQ rights crackdown, Reuters, ‏2021-06-15 (באנגלית)
  474. ^ Hungary blocks European agreement on LGBT rights, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2016-03-08 (בBritish English)
  475. ^ Hungary's prime minister welcomes US 'anti-LGBT hate group', the Guardian, ‏2017-05-26 (באנגלית)
  476. ^ Katalin Fenyves, Polin: Studies in Polish Jewry Volume 31, Liverpool University Press, 2019-02-01, עמ' 143–158, ISBN 978-1-906764-71-5
  477. ^ Hungary and Poland: EU capitals of homophobia, EUobserver (באנגלית)
  478. ^ In Budapest, LGBT Pride Behind the Police Barricades, www.vice.com (באנגלית)
  479. ^ La barrière arc-en-ciel fait flipper le Jobbik | 360°, web.archive.org, ‏2017-12-01
  480. ^ In blow to Hungary, EU court rejects refugee ‘gay tests’, www.euractiv.com, ‏2018-01-26 (בBritish English)
  481. ^ 1 2 A. B. C. News, Hungary: Bill would ban 'promoting' homosexuality to minors, ABC News (באנגלית)
  482. ^ Hungary's Fidesz moves against LGBT community with 2022 vote in sight, Reuters, ‏2021-06-11
  483. ^ Közlemény a pedofil bűnelkövetőkkel szembeni szigorúbb fellépésről, valamint a gyermekek védelme érdekében egyes törvények módosításáról szóló törvényről, www.keh.hu
  484. ^ Hungary bans 'promotion' of homosexuality to minors, NewsComAu, ‏2021-06-15 (באנגלית)
  485. ^ Hungary: Lawmakers pass law barring LGBT content for minors, AP NEWS, ‏2021-06-15
  486. ^ Alex Bollinger, Hungary bans media & schools from talking about gay people in new "anti-pedophilia" law, LGBTQ Nation
  487. ^ Fourteen EU countries denounce Hungary's new anti-LGBT law, euronews, ‏2021-06-22 (באנגלית)
  488. ^ "Dutch PM Rutte: No place in EU for Hungary with anti-LGBT law". BBC News (באנגלית). 24 ביוני 2021. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2021. 
  489. ^ Orban referendum plan raises stakes in Hungary's LGBT row with EU, Reuters, ‏2021-07-21 (באנגלית)
  490. ^ Hungary announces referendum on controversial LGBTQ law, www.aljazeera.com (באנגלית)
  491. ^ Több a homofób támadás, rtl.hu (בהונגרית)
  492. ^ The Allianz Arena might be welcoming the Hungarian team rainbow-coloured - UPDATE, Daily News Hungary, ‏2021-06-21 (בAmerican English)
  493. ^ 1 2 3 George Ramsay CNN, UEFA rejects request to light up Allianz Arena in rainbow colors for Euro 2020 game, CNN
  494. ^ Megvált a Spíler TV Hrutka Jánostól, miután pár hete kiállt Gulácsi Péter mellett, telex, ‏2021-03-19 (בהונגרית)
  495. ^ Facebook, www.facebook.com (באנגלית)
  496. ^ Ο Νικολόπουλος δεν παραληρεί, εκπροσωπεί τους ψηφοφόρους του
  497. ^ Ο Νίκος Νικολόπουλος είπε τον πρωθυπουργό του Λουξεμβούργου που@@@ιό και εκείνος του απάντησε στο Twitter (ΦΩΤΟ), web.archive.org, ‏2019-08-01
  498. ^ Greek MP Nikos Nikolopoulos' Homophobic Attack to Luxembourg's PM, GreekReporter.com, ‏2014-08-28 (בAmerican English)
  499. ^ Μπέτελ: Απομονωμένος πολιτικός ο Νικολόπουλος, ProtoThema, ‏2014-08-28 (ביוונית)
  500. ^ Οι φελλοί στην επιφάνεια | Άρθρα | Protagon, web.archive.org, ‏2014-09-05
  501. ^ NEWSROOM IEFIMERIDA.GR, Ρεσιτάλ σεξισμού από τον βουλευτή της ΝΔ Τάσο Νεράντζη - Συνέκρινε την ομοφυλοφιλία με την κτηνοβασία και την παιδοφιλία | ΠΟΛΙΤΙΚΗ, iefimerida.gr, ‏2014-09-05 (ביוונית)
  502. ^ Χρυσή Αυγή προς τους ομοφυλόφιλους: Είστε οι επόμενοι". | LiFO, www.lifo.gr, ‏2012-06-12 (ביוונית)
  503. ^ Πέτρος Αλεξανδρής, Συνολικά 101 ομοφοβικές/τρανσφοβικές επιθέσεις καταγράφηκαν στο «Πες το σ’ εμάς», Antivirus Magazine, ‏2016-01-14 (ביוונית)
  504. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2016-03-04
  505. ^ Newsroom, Αντιρατσιστικό: «Άθλιο και ελεεινό» λένε 5 Μητροπολίτες, Newsbomb, ‏2014-08-22 (ביוונית)
  506. ^ Kabinets, Gunta Briede: intervija ar geju un lesbiešu gājiena dalībnieci, psiholoģi Jolantu Cihanoviču (fragmenti), delfi.lv, ‏2005-09-02 (בלטבית)
  507. ^ Kādēļ atstādināja Māri Santu, web.archive.org, ‏2006-10-09
  508. ^ OERTEL, BARBARA (23 ביולי 2005). "Der lange Marsch zum Coming-out". Die Tageszeitung: taz (בגרמנית). עמ' 17. ISSN 0931-9085. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2021. 
  509. ^ Archive / News / New Generation Church, web.archive.org, ‏2008-10-14
  510. ^ "Latvia defies EU over gay rights" (באנגלית). 16 ביוני 2006. בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2021. 
  511. ^ Burns death of homophobia victim shocks Latvia, www.euractiv.com, ‏2021-04-30 (בBritish English)
  512. ^ 1 2 Daisy Sindelar, Of All Places, Is Moldova Leading on Gay Rights?, The Atlantic, ‏2013-04-09 (באנגלית)
  513. ^ Moldovan Parliament Speaker Passes Law Against Russian Propaganda, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  514. ^ Moldovan LGBT Community Wake Up With A 'Gay Propaganda' Law, web.archive.org, ‏2016-03-03
  515. ^ Moldova Secretly Enacts Propaganda Law Similar To Russia's, www.advocate.com, ‏2013-07-23 (באנגלית)
  516. ^ Moldova Nixes Antigay Law, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  517. ^ eub2. "Moldova cancels 'gay propaganda' ban, eyeing EU entry — EUbusiness.com | EU news, business and politics" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2021. 
  518. ^ 1615 L. St NW, Suite 800 Washington, DC 20036 USA202-419-4300 | Main202-419-4349 | Fax202-419-4372 | Media Inquiries, Social views and morality in central and eastern Europe, Pew Research Center's Religion & Public Life Project, ‏2017-05-10 (בAmerican English)
  519. ^ Moldova LGBT march halted as President says: 'I am not president of the gays', PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2017-05-24 (בBritish English)
  520. ^ Rainbow Europe, rainbow-europe.org
  521. ^ Moldovan Police Repel Orthodox Activists Trying To Crash LGBT March, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  522. ^ Moldova police used tear gas on anti-LGBT protesters trying to disrupt Pride march, PinkNews - Gay news, reviews and comment from the world's most read lesbian, gay, bisexual, and trans news service, ‏2018-05-22 (בBritish English)
  523. ^ Shannon Power, Arsonists attack LGBTI rights lawyer in Moldova, Gay Star News, ‏2019-06-05 (בBritish English)
  524. ^ Anticoruptie.md, VIDEO // Automobilul unei apărătoare a drepturilor omului a fost incendiat, anticoruptie.md (בromanian)
  525. ^ Gay Life in Montenegro, www.globalgayz.com
  526. ^ Montenegro Parliament Narrowly Votes to Legalize Same-sex Unions, Balkan Insight, ‏2020-07-02 (בAmerican English)
  527. ^ Macedonia Gay Rights Record ‘Worst in Balkans’, Balkan Insight, ‏2012-02-16 (בAmerican English)
  528. ^ Gay Macedonia, web.archive.org, ‏2012-07-17
  529. ^ North Macedonia, United States Department of State (בAmerican English)
  530. ^ Foto: Brutalen napad v Ljubljani, RTVSLO.si (בסלובנית)
  531. ^ B92 - Info - Pride Parade cancelled due to high risk of violence, web.archive.org, ‏2015-04-02
  532. ^ Serbian LGBTQ leader finds sanctuary in Calgary, ca.sports.yahoo.com (בCanadian English)
  533. ^ Katy Clifton, Riot police use water cannons amid disruption at Polish LGBT march, www.standard.co.uk, ‏2019-09-28 (באנגלית)
  534. ^ Staff, Reuters (3 בדצמבר 2020). "Poland should act to stop LGBTI intolerance, says Council of Europe". Reuters (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-17 באוגוסט 2021. 
  535. ^ 1 2 3 Wayback Machine, web.archive.org, ‏2011-03-11
  536. ^ לך ולנסה: "להומואים אין מקום בפוליטיקה", באתר ynet, 3 במרץ 2013
  537. ^ Wyborcza.pl, wyborcza.pl
  538. ^ Lech Wałęsa, Wałęsa: Drodzy geje!, Wprost, ‏2013-03-26 (בפולנית)
  539. ^ Lech Walesa: "If we don't give people solutions, it will awaken the demons of the past", Equal Times (באנגלית)
  540. ^ Polsat News, "Jest talentem". Tak Wałęsa powiedział o Biedroniu - Polsat News, polsatnews.pl (בפולנית)
  541. ^ Wałęsa już nie wygania homoseksualistów "za mur"? "Od teraz siedzimy zawsze w pierwszym rzędzie", gazetapl (בפולנית)
  542. ^ Polish Schools Cancel LGBT Event Under Government Pressure | Voice of America - English, www.voanews.com (באנגלית)
  543. ^ Polish schools cancel LGBT activities after government warnings (בBritish English)
  544. ^ Shannon Power, Polish students defy ban on LGBTI events, turn up to school in rainbows, Gay Star News, ‏2018-10-28 (בBritish English)
  545. ^ Poland: Charges against women for LGBTI Virgin Mary posters must be dropped, www.amnesty.org (באנגלית)
  546. ^ Mayor Joins Poland's Pride Parade Amid Anti-LGBT Campaign | Time, web.archive.org, ‏2019-06-08
  547. ^ Warsaw mayor joins equality parade for first time - Xinhua | English.news.cn, www.xinhuanet.com
  548. ^ Dzień Dobry TVN, LGBT - co oznacza ten skrót? Dariusz Piontkowski, polityk PiS rozszyfrował nazwę, dziendobry.tvn.pl, ‏2019-06-06 (בפולנית)
  549. ^ הארץ, רויטרס וגרדיאן, נשיא פולין דודה ניצח בבחירות את ראש העיר הליברלי של ורשה, באתר הארץ, 12 ביולי 2020
  550. ^ גרדיאן ורויטרסנשיא פולין אמר כי "האידאולוגיה הלהט"בית" הרסנית יותר מקומוניזם, באתר הארץ, 14 ביוני 2020
  551. ^ רויטרסממשלת פולין רוצה לאסור על זוגות להט"בים לאמץ ילדים — גם כהורים יחידנים, באתר הארץ, 11 במרץ 2021
  552. ^ "Polish towns advocate 'LGBT ideology-free' zones while the ruling party cheers them on". The Washington Post. 21 ביולי 2019. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-01-21. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2020.  reprint at The Independent (אורכב 25.04.2020 בארכיון