הוראות פתיחה באש בישראל

הוראות הפתיחה באש בישראל הן נוהל המגדיר מתי רשאים נושאי נשק חם, ובעיקר חיילים, לירות בנשקם, מבלי שקיבלו פקודת ירי ישירה בזמן אמת, ומפרט את הצעדים שיש לנקוט קודם לפתיחה באש. הוראות פתיחה באש עשויות להשתנות בהתאם לתפקיד נושא הנשק (חייל, שוטר, מתנדב בכוחות הביטחון, מאבטח וכדומה), רמת הכוננות בה נמצא נושא הנשק, האזור בו הוא שוהה, שעת היממה (יום או לילה), או מידע מודיעיני.

הוראות פתיחה באש בצה"ל

מבנה הוראות פתיחה באש בצה"ל מעוגן בפקודות מטכ"ל. עם זאת, יש באפשרותם של אלופים לשנות את ההוראות בהתאם לתנאים שבהם חייליהם נתונים. ההוראות משתנות מאזור אחד למשנהו, אולם המבנה הבסיסי של ההוראות הוא:

• כאשר חייל חש סכנת חיים ברורה ומיידית, לו או לאחר (זיהוי אמצעי, כוונה ויכולת), מותר לו לפתוח באש על מנת לנטרל את האיום.

במקרה של זיהוי דמות חשודה ('נוהל מעצר חשוד'), זהו הנוהל הבסיסי:

• החייל קורא לעבר הדמות החשודה שלוש פעמים: "עצור, עצור, עצור!" (בערבית: עצור = "וואַקֶף").
• החייל קורא: "עצור והזדהה", או "עצור, סיסמה".
• החייל קורא: "עצור, או שאני יורה!" (בערבית: "וואַקֶף, וִלַ֘א בַטוּחַק!").
• אם נשקו של החייל טעון (בהתאם לפקודות או לנסיבות), ההוראה היא לבצע קודם כל דריכה בהפגנתיות – לשם הרתעה, ולאחר מכן – שתי יריות אזהרה בכינון הנשק בזווית של 60 מעלות למעלה. אם הנשק לא טעון, החייל מכוונו בזווית של 60 מעלות לעבר גזרה ריקה, ודורך בהפגנתיות את נשקו – לצורך הרתעה בלבד, ובשלב נוסף, אם יש בו צורך, מכניס מחסנית, ודורך את הנשק לשם הרתעה, לפני השלב שבו הוא יורה יריות אזהרה כאמור.
• החייל יורה לעבר רגלי הדמות החשודה.
• לחייל מותר לירות לעבר מרכז הדמות, על מנת להרוג – במקרה שהדמות מסכנת את החייל או אדם אחר, באופן ברור ומיידי.

פעולות אלו מבוצעות באופן עוקב עד שהדמות עוצרת ומזדהה, ובמקרה זה על החייל להתחיל לפעול על פי נוהל מעצר חשוד. במקרה שהדמות מתחילה לירות על החייל או על אנשים אחרים באזור, או שהחייל מזהה בוודאות שהדמות מהווה סכנה ברורה ומיידית לו ולסובבים אותו, הוא יורה לעברה על מנת להורגה. כמו כן, במקרים בהם מנסים לחטוף את החייל או את נשקו, הוא רשאי לירות על מנת להרוג. על פי הגדרות ההוראה, יידוי אבנים, אשר אינו מהווה סכנת חיים וודאית, אינו מצדיק ירי על מנת להרוג.

בשעת מלחמה הוראות אלו נוקשות פחות – חיילים מורשים לירות על כל דמות או רק"ם שמזוהה כאויב. על פי החלטת שרשרת הפיקוד, נוהלי הפתיחה באש משתנים מנהלים פסיביים (ירי תגובה בלבד בעת זיהוי אויב – למשל, בשעה שבה הלחימה מופסקת לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת אש) לנהלים בעלי אופי אקטיבי (ירי יזום בעת פעילות צבאית) ולחלופין.

שינוי הוראות הפתיחה באש (2018 ואילך)

נוהל מקל להוראות הפתיחה באש הועבר לכוחות הלוחמים במרץ 2018 בעקבות העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה. הנוהל קבע כי ניתן לפתוח באש גם אם לא ניתן לזהות אדם ספציפי שממנו נשקפת, באופן אישי, סכנת חיים ממשית. נוהל זה איפשר לפתוח באש חיה לעבר מפגינים ברגע שנוצר חשש שההפגנה תהפוך לאירוע אלים. כתגובה לעימותים הגיב צה"ל בכוח קטלני, ומהירי נהרגו 223 פלסטינים ונפצעו אלפים.

בעקבות העימותים האלימים הגישו מספר ארגוני זכויות אדם עתירה לבג"ץ בנושא הוראות הפתיחה באש. בתגובה לבג"ץ הסתירו נציגי צה"ל את קיומו של הנוהל המקל, והציגו רק את הנוהל הקודם, לפיו מותר לפתוח באש רק כאשר נשקפת סכנה ממשית מיידית וקרובה לכוחות צה"ל או לאזרחים ישראלים. על בסיס תשובה זו העתירה נדחתה.

הנוהל המקל גובש על ידי מפקד אוגדת עזה דאז יהודה פוקס והרמטכ"ל דאז גדי אייזנקוט, ואושר על ידי הדרג המדיני.

ארגון Human Rights Watch התריע לאחר העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה כי השימוש החוזר ונשנה שעושה צה"ל ברצועת עזה בנוהל המקל, ומפעיל לפיו כוח קטלני נגד פלסטינים שאינם מהווים סכנת חיים מיידית, עלול לעלות לכדי פשע מלחמה. השימוש המופרז בכוח גונה על ידי האו"ם, וכן על ידי ארגוני זכויות האדם, בהם בצלם ואמנסטי אינטרנשיונל. כמו כן, טורקיה ודרום אפריקה החזירו את שגריריהן מישראל. ועדה של האו"ם בדקה 489 מקרי ירי בפלסטינים ומצאה שרק שניים מתוכם היו מוצדקים עקב סכנה ממשית מיידית וקרובה.

בדצמבר 2021 שונתה מדיניות הפתיחה באש, והותר ירי חי לעבר מיידי אבנים או בקבוקי תבערה ובמקרים מסוימים גם לאחר היידוי.

ביקורת על הוראות הפתיחה באש בצה"ל

הוראות הפתיחה באש נתונות לביקורת מצד גורמים שונים מישראל וממדינות אחרות. יש הטוענים כי הזהירות הרבה בה נאלצים חיילי צה"ל לפעול בעת פעילות צבאית בתוך ערים, תוך הודעה מראש על בואם של כוחות צבא והימנעות משימוש בסיוע אווירי וארטילרי, גורמת לאובדן מיותר של חיי אדם (בהתייחסות לחיילי צה"ל). התגובה לטענות אלו היא כי ישראל מחויבת לציית לחוקי המשפט הבין-לאומי ולאמנות בין-לאומיות וחייליה מחויבים לפעול על פי רוח צה"ל.

מנגד, יש המבקרים את ההכשרה הלקויה לטענתם בצה"ל בנוגע להתנהלות חיילים מול אזרחים וטוענים כי חיילי צה"ל נותנים לעיתים פירוש משלהם להוראות הפתיחה באש, גם כאשר אינם נתונים בסכנת חיים או מזהים איום של ממש (לדוגמה, מקרים של ירי בנשק חם על מפגינים ממרחק רב, ירי על אדם שלא מזוהה בבירור כנושא נשק). בעקבות אירועים מסוג זה באינתיפאדה השנייה, עודכן הקוד האתי של צה"ל, המכונה רוח צה"ל.

פעולות צבאיות בקרב אזרחים או אירועים שבהם חיילים גרמו למותם של אזרחים גרמו להגברת הזהירות הננקטת בעת פעילות צבאית ולהקשחת הוראות הפתיחה באש.

הוראות פתיחה באש במשטרת ישראל

שני הסייגים העיקרים לשימוש בנשק חם במשטרת ישראל הם:

• סכנה ברורה ומיידית לכוח המשטרתי, או לאזרחים, שעל פי חוק המשטרה, חייבים השוטרים להגן עליהם.
• מיצוי כל האמצעים האחרים הזמינים לשוטר לפני ביצוע הירי.

לפני ביצוע הירי חייב השוטר להתריע על כוונתו לירות, ורק אז לירות על מנת לנטרל.

גם מתנדבי המשמר האזרחי מחויבים להגדרות אלו, בעת שהם משרתים בתוקף פעילות שיטורית.

הוראות פתיחה באש למאבטחי מוסדות החינוך וטיולים בישראל

על פי אתר מנהלת הטיולים של משרד החינוך, הוראות הפתיחה באש למאבטחי מוסדות החינוך וטיולים הן כדלקמן:

• השימוש בכלי ירייה מותר אם הוא נדרש באופן מיידי, כדי להדוף תקיפה שלא כדין שבוצעה באמצעות נשק חם או קר ושנשקפת ממנה סכנת חיים מוחשית ליורה או לזולתו.
• מותר להשתמש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף.
• פתיחה באש מותרת רק כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות מתן אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לסכן את חייו של היורה או של זולתו.
• לצורך הדיפת התקיפה המסכנת חיים מותר לפתוח באש לעבר גופו של התוקף במגמה לפגוע בו באופן שימנע ממנו להשלים את ביצוע מעשה התקיפה. אם ניתן לסכל את התקיפה באמצעות ירי לעבר רגלי התוקף, יש להעדיף ירי כזה. יש להפסיק את הירי מייד כשפסקה התקיפה ואין עוד סכנת חיים.
• פתיחה באש מותרת, כאמור לעיל, לעבר התוקף בלבד, בירי בודד ומכוון, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בחפים מפשע הנמצאים בטווח אש.
• אם התוקף נמלט עם כלי נשקו, והוא עדיין מסכן חיים, ניתן לירות לעבר רגליו. אם אין בכך כדי לסכל את הסיכון, ניתן לירות לעבר גופו, כדי למנוע את המשך התקיפה או למנוע סיכון חיי אחרים במהלך בריחתו. אם התוקף נמלט בלי נשק, אין לירות בו.
• אין לפתוח באש כהגנה על רכוש כאשר אין מתלווית לעבירת הרכוש סכנת חיים.

הוראות פתיחה באש לאזרחים בישראל

על פי החוק בישראל, אזרח נושא נשק רשאי להשתמש בו רק במקרים של סכנה ברורה ומיידית לעצמו או לאחרים. במקרה של ירי כלפי אזרחים אחרים אמור האזרח לתת למשטרה או לכוחות הביטחון לטפל באירוע אלא אם אינם נמצאים במקום. שלטונות ישראל לא נוהגים להעמיד לדין ובדרך כלל גם משבחים אזרחים שביצעו ירי והצילו את חייהם של בני אדם אחרים. לעומת זאת, ירי לא מוצדק, או הרג של עוברי אורח כתוצאה מירי של אזרחים, יכול להוביל להעמדתו לדין של היורה באשמת הריגה.

פרשת שי דרומי ושינוי חוק העונשין

ערך מורחב – פרשת שי דרומי

בעקבות פרשת שי דרומי (שבה ירה חוואי מהדרום ב-2 פורצים לביתו והרג אחד מהם) שינתה הכנסת את חוק העונשין וחוקקה את השינוי הידוע בציבור בכינוי "חוק דרומי", שבמסגרתו קובע סעיף 34י1 לחוק, כי "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור."

כיתת כוננות

ערך מורחב – כיתת כוננות

אזרחים החברים בכיתת כוננות של יישוב פועלים בסמכות צבא ההגנה לישראל, ולפיכך מתנהלים על פי פקודות מטכ"ל בנוגע להוראות פתיחה באש, זאת רק בזמן הפעלתם הרשמית ('הקפצת כיתת כוננות'). בשאר הזמן, דינם ככל אזרח נושא נשק ברישיון.

קישורים חיצוניים

• השימוש בכלי ירייה, פקודות משטרת ישראל של המפקח הכללי
• topic/peacetime-rules-of-engagement הוראות פתיחה באש בישראל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)