פתיחת התפריט הראשי

עמותת הורות משותפת = טובת הילד

עמותה ישראלית

"הורות משותפת = טובת הילד" היא עמותה שהוקמה במטרה לקדם את חלוקת האחריות ההורית המשותפת בין ההורים לאחר גירושים או פרידה, כך שכל אחד מהם יהיה שותף משמעותי בכל היבטי גידול הילד.

עמותת
"הורות משותפת
=
טובת הילד"
Shared parenting=child's Benefit.png
פעילות חברתית וחקיקתית
התאגדות עמותה
מדינה ישראל
מטה הארגון תל אביב-יפו
מייסדים גיא רוה
רותי דניאל
יושב ראש גיא רוה
תאריך הקמה 23 בנובמבר 2011
shared-parenting.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העמותה הוקמה ב-23 בנובמבר 2011, על ידי גיא רוה ורותי דניאל, כהמשך לפעילות ענפה מאז 2006, והיא עוסקת בהנחלת התפיסה שילד זקוק לשני הוריו, בין אם הם נשואים, פרודים או גרושים.

למימוש ויישום תפיסת האחריות ההורית המשותפת, מקדמת העמותה חקיקה, פועלת להוצאת, שינוי והתאמת חוזרים של גופים שונים כמו משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרדים ממשלתיים נוספים; מפרסמת מאמרים בכלי התקשורת וברשת האינטרנט בנושאים הנוגעים לזכויות הורים החיים בנפרד; מנגישה מידע ומגישה עזרה פרטנית להורים הזקוקים למידע בתהליך הפרידה ולאחריו, וכן מגישה תביעות משפטיות כנגד גופים שאינם מקיימים חוקים הקשורים לפעילות העמותה.

בעמותה פעילים גברים ונשים על בסיס התנדבותי. יו"ר העמותה הוא גיא רוה.

הרקע להקמת העמותהעריכה

העמותה הוקמה על מנת להביא לשינוי בחוק הישראלי הקיים (שינוי שכבר אומץ במדינות המערב) ובתפיסה החברתית הנובעת מהחוק, המנחים את הסדרת המשך הקשר בין ההורים ובינם לבין ילדיהם, בעקבות פרידה או גירושים:

  1. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[1] חוקק בשנת 1962 ובו סעיף 25 (חזקת גיל הרך) הקובע שילד יהיה בחזקת אמו באופן אוטומטי עד גיל 6 (ובפועל עד גיל 18), למעט מקרים חריגים.
  2. הדין העברי, על פיו כלכלת הילד חלה על האב בלבד ועליו לשלם לאם מזונות מלאים לגידול הילדים, ללא קשר לרמת השתכרותו, או לפרקי הזמן בהם הילדים שוהים עמו.

לעמדת העמותה, חוקים ארכאים אלו קובעים חלוקה שרירותית וחד ערכית בין הורים לאחר גירושים, על פיהם האם היא המטפלת הבלעדית בילדים בעוד שהאב הוא המפרנס הבלעדי, כתוצאה מכך, התפיסה החברתית הרווחת היא שהאם היא ההורה המועדף והעיקרי, בעוד שהאב הוא הורה משני. אולם, מחקרים בתחום מראים ששני ההורים חשובים מאוד לגידולו והתפתחותו של הילד.[2][3][4][5][6]

על רקע מצב חוקי וחברתי זה, קמה העמותה, שאוכלוסיית פעיליה מורכבת ברובה מהורים גרושים, אמהות ואבות כאחד, המצדדים בעיקרון האחריות ההורית המשותפת.

"אחריות הורית משותפת" הוא עקרון אשר הולך וצובר תאוצה בחברה הישראלית (גם אם בפיגור ניכר אחרי שאר מדינות העולם המערבי) ובא לידי ביטוי באופן חד משמעי במסקנות ועדת שניט, אשר קבעה כי לכל ילד זכות לקשר עם שני הוריו, כי אין מקום לחזקת הגיל הרך או להגדרות מפלות בין ההורים, כי כל תא משפחתי הוא יחיד ומיוחד, ובהתאם לכך תחולק האחריות ההורית בין ההורים אחרי פרידה או גירושים.

אחד העקרונות המרכזיים של העמותה הוא כי לצד חובתם של שני הורי הילד, החובה להבטיח קשר רציף, עקבי ומשמעותי של הילד עם שני הוריו, מוטלת על המדינה, הנדרשת להסיר את החסמים החוקיים והבירוקרטיים המונעים מהורים גרושים, כיום בעיקר מאבות, לממש את זכותם וחובתם ההורית לילדיהם.

עקרונות העמותהעריכה

ביטול הגדרות הוריותעריכה

"חזקת הגיל הרך" והענקת תואר "משמורן" לאם, יוצרים הגדרה הורית שונה לכל אחד מההורים.

אין זה נכון לתת להורה אחד עדיפות הגדרתית על פני ההורה האחר. גם לאחר הגירושים, אמא נשארת אמא, ואבא נשאר אבא.

ההגדרה ההורית היא מרכיב רב חשיבות לאחר גירושי/פרידת ההורים. להגדרה זו השפעה מהותית על האופן בו תופס הילד את כל אחד מהוריו הגרושים/הפרודים ועל האופן בו תופס כל הורה את תפקידו ומקומו בחיי הילד. הימנעות מהנוהג הפסול של מתן הגדרת הורה מועדף ("משמורן"), תשים קץ למאבקי המשמורת שמתנהלים ללא כל צורך לאחר גירושי/פרידת ההורים ואשר מהווים אחד ממוקדי החיכוך המרכזיים והכואבים בתהליך הפרידה. פועל יוצא של וויתור על מאבק זה, הוא שיתוף פעולה טוב יותר בין הורים גרושים או פרודים, בעניינים הנוגעים לילדיהם. כאשר אין על מה להילחם, פשוט מפסיקים לעשות זאת. מנקודת מוצא זו קל יותר לשתף פעולה בעניינים הנוגעים לילד.

עמדת העמותה היא כי יש לעשות הפרדה מוחלטת בין הגדרת ההורים, ככל שתהיה, לבין חלוקת "זמני השהות" של הילדים אצל כל אחד מהוריהם. בעוד שהורה נשאר הורה, ללא קשר למצבו המשפחתי, ואין סיבה או הצדקה לשנות את הגדרתו כאב או אם, הרי שחלוקת הזמנים בין ההורים תיעשה על פי תנאיה של כל משפחה.

נקודת המוצא הראויה היא ששני ההורים הם נורמטיביים וראויים לגדל את ילדם. לכן חלוקת האחריות ביניהם צריכה להיות שוויונית או קרובה מאוד לכך. מנקודת מוצא זו, יש לבחון כל תא משפחתי, את מורכבותו ואת הצרכים של החברים בו, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת האחריות ההורית המתאימה, כולל חלוקת זמני השהות. (נקודת מוצא זו היא הפוכה לזו האומרת שהילד יהיה אצל ובאחריות אמו, ועל האב להסתפק בפגישות במסגרת מה שנקרא בעבר, "הסדרי ראייה")

החלת מדיניות זו תשקף את התמורות והשינויים שחלו בחברה הישראלית בעשורים האחרונים מבחינת חלוקת הטיפול בילדים, במשק הבית ובפרנסת המשפחה, תמזער את התסכול וחוסר האונים של אבות רבים משלילת הגדרתם ההורית, תפחית את המקרים בהם אחד מההורים משתמש בילד ככלי ניגוח נגד ההורה האחר, ותנחיל את ההכרה ששני ההורים חייבים לקבל כל החלטה מהותית יחדיו, נושא שלא מוכר לכלל הציבור, ואף לא לחלק משמעותי מאנשי המקצוע, ולכן בעייתי מאוד וגורם לסכסוכים רבים ומיותרים.

מזונותעריכה

ועדת שיפמן, בראשותו של פרופ' פנחס שיפמן, מונתה ב-5 בינואר 2006 על יד חיים רמון, בעת כהונתו כשר המשפטים, והוטל עליה לבחון את נושא מזונות הילדים במדינת ישראל. צורך זה עלה על רקע אימוץ עקרונות היסוד של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, וקליטתם במשפט הישראלי. בדו"ח שהוגש לשר המשפטים לשעבר, יעקב נאמן, ממליצה הוועדה על חלוקת נשיאת הנטל הכלכלי בגין הילדים, בין שני ההורים על פי שני פרמטרים עיקריים:

  • ההכנסות היחסיות של ההורים
  • חלוקת זמני השהות של הילד אצל כל אחד מהוריו.

במקרים בהם שני ההורים מרוויחים שכר דומה וחלוקת זמני השהות של הילד שווה, לא תהייה העברת כספים כלל וכל הורה יכלכל את ילדו בזמן שהוא שוהה אצלו. כאשר משכורות ההורים אינן דומות או כאשר חלוקת זמני השהות אינה שווה, סכום המזונות יקבע לפי נוסחה שקופה וברורה אשר מבוססת על שני פרמטרים אלו.

המטרה העיקרית בקביעת נוסחה שכזו היא להמעיט את ההתמקחויות וההתדיינויות בנושא המזונות, באופן שיקצר את מאבק הגרושים, וייטיב עם הילד והוריו.

העמותה, כמי שהופיעה והציגה בפני הוועדה עקרונות בסיסיים אלו, עוד בשנת 2007, מאמצת את מסקנות הוועדה.

שינוי מונחים שגורים ומטבעות לשוןעריכה

העמותה יוצאת נגד מטבעות לשון והגדרות שגורות המעבירות מסר שלילי סמוי.

דוגמאות:

  1. "הסדרי ראייה" – מונח מיושן שהיה נהוג בעבר, לציון חלוקת זמני השהייה של הילדים עם כל אחד מהוריהם הגרושים/פרודים. הסדרי ראייה הוא מונח המקובל לתיאור סידרי ביקור אסירים בכלא ולכן אינו ראוי לשימוש בהקשר משפחתי. המונח המקובל היום הוא "חלוקת זמני שהות" (על כל גרסאותיו: זמני שהות, הסדר שהות, הסדר זמני שהות).
    משרד הרווחה אימץ את המלצת העמותה ומנחיל את השימוש בו, בקרב עובדיו. כך גם לשכת עורכי הדין, אשר אימצה את המושג העדכני "זמני שהות" והעבירה הנחיות בעניין לקהילת עורכי הדין.[7]
  2. "ביקורים" – מונח היוצר מציאות שגויה. מבקרים חברים או את סבא וסבתא. אצל אבא זה בית, בדיוק כמו אצל אמא, והביתה "באים". כאשר משתמשים במונח זה ביחס לזמנים של הילד עם אביו, מתמצה במילה זו תפיסת משמעות (למעשה, חוסר משמעות) האב בחיי ילדו.
  3. "מחזירים" - מילה שהשימוש בה נפוץ במיוחד בהתייחס לסיום זמן השהות אצל אחד ההורים (בדרך כלל אצל אבות). "מחזירים" משהו שאינו שייך לנו. מאחר שלילד שני בתים, הרי שהאב אינו "מחזיר" את הילד לבית אימו, אלא מביא אותו או לוקח אותו אליה, וכך גם ההפך, בהתייחס לאם.
  4. "משפחה חד הורית" – מונח שאינו מתאים למקרים של הורים גרושים או פרודים, כאשר למעשה לילד שני הורים חיים, ובוודאי שאין להחילו על אחד ההורים בלבד ולהגדירו כ"חד-הורי", ובתוך כך לאיין את ההורה האחר. לעמדת העמותה, המונח הנכון הוא "הורה בנפרד".
    ביום 19 במאי 2014 במסגרת מליאת הכנסת, בוטלו המונחים "הורה יחיד" ו"משפחה חד-הורית" והוחלפו במונחים "הורה עצמאי" ו"משפחה שבראשה הורה עצמאי" בהתאמה. שמו של "חוק משפחות חד-הוריות" שוּנה והוסב לשם "חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי".[8]

פעילותעריכה

העמותה פועלת לקידום המלצות ועדת שניט, אשר כלולות בתזכיר החוק "הורים וילדיהם", קידום המלצות ועדת שיפמן, קידום חוקים הקובעים שמידע הנוגע לילד יגיע לשני הוריו וכן ייזום וקידום חוקים ותקנות נוספים למען הורים גרושים או פרודים.

העמותה מפרסמת באמצעות אתר האינטרנט שלה, בקבוצת הפייסבוק שלה וכן באמצעות רשימת תפוצה בדוא"ל לכל המעוניין בכך, מידע נרחב ומקיף להורים בהליכי פרידה וגירושים​, על תהליך הפרידה ועל הכלים והאפשרויות העומדים לרשותם. מאחר שידע מצמצם את אי הוודאות ותורם לביטחון, יש בו כדי לסייע לדין ודברים פחות חשדני ויותר רגוע ונינוח בין בני הזוג, אשר יאפשר להם להגיע לתוכנית הורות שתפעל לטובת כל הצדדים ובעיקר לטובת הילדים.

באתר העמותה ניתן גם למצוא ולהוריד "תוכנית הורות", אשר נכתבה מתוך מטרה לעזור להורים הגרושים, להיות ערים לכל הנושאים לקראת כתיבת הסכם הפרידה, אם בעצמם ואם בסיוע גורם שלישי.

כמו כן נמצא באתר מידע רב ועדכני בנושאים כגון: אפוטרופסות, משמורת משותפת, כלכלת ילדים (מזונות), מעבר מקום מגורים, פסקי דין עדכניים בנושאים רלוונטיים, מידע על ועדות ממשלתיות בתחום, והסברים כיצד להתמודד עם נושאים בירוקרטיים שונים, כמו קבלת מידע מגופים ומוסדות שונים, ובהם העירייה, בית הספר, קופת החולים והמוסד לביטוח לאומי.

בנוסף פועלת העמותה להפצת מידע רלוונטי על ידי אמצעי התקשורת השונים.

הישגי העמותהעריכה

חלק מהישגי העמותה:[9]

  • ייזום וקידום "חוק מסירת מידע להורה" (תיקון מספר 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) אשר הוגש לבקשת העמותה על ידי ח"כ יריב לוין וח"כ דב חנין. החוק אושר ב-17 במרץ 2010. חוק זה מחייב את משרד החינוך, עיריה ורשויות, קופות החולים, המוסד לביטוח לאומי ומוסדות פיננסיים, למסור מידע להורה על פי בקשה בכתב.
  • ייזום וקידום "חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין" (תיקוני חקיקה) באמצעותו של ח"כ מאיר שטרית - החוק שאושר ב-23 בינואר 2012, ונכנס לתוקף בחודש יוני 2012, מאפשר את רישום מענו של האב ככתובת נוספת למשלוח מידע הנוגע לילד, מעיריות ורשויות, המוסד לביטוח לאומי, משרד התחבורה ומס הכנסה.
  • קידום שני חוזרים מול משרד הבריאות. החוזר הראשון מאפשר הנפקת כרטיס מגנטי לכל הורה המבקש זאת, כך שכל הורה, נשוי או גרוש, יוכל לקחת את ילדו לרופא במקרה הצורך. החוזר השני מאפשר לכל הורה לקבל סיסמה משלו עבור חשבון הילד באתר האינטרנט של קופת החולים. בעקבות פעילות זו, חלק מהקופות מנפיקות שני כרטיסים מגנטיים מיד עם לידת הילד.
  • ייזום ביטול סעיף 9א' בחוק המזונות, אשר הוגש לבקשת העמותה על ידי חבר הכנסת דב חנין. על ידי ביטול סעיף זה, יכולה כיום אשה גרושה המקבלת את המזונות דרך המוסד לביטוח לאומי, לנסוע לחו"ל ולא לאבד את זכאותה לתשלום זה, וזאת בכפוף למגבלות המצוינות בחוק. בעקבות פעילות העמותה בעניין, הגישו מספר חברות כנסת הצעה דומה.
  • ייזום הצעת תיקון חוק לביטול המונח "חד הורי" והחלפתו במונח "הורה עצמאי" באמצעותו של ח"כ מאיר שטרית – התיקון בחוק משפחות חד הוריות (תיקון מס' 4 – החלפת מונח) אושר בכנסת ביום 19 במאי 2014, ובכך בוטלו המונחים "חד הורי" ו"משפחה חד הורית".[10][8]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 - באתר המשפטי "נבו".
  2. ^ אבי שגיא־שוורץ, תינוקות ופעוטות זקוקים לטיפול לילי של שני ההורים אחרי פרידה או גירושין, פורסם במסגרת "פסיכואקטואליה" - רבעון "הסתדרות הפסיכולוגים בישראל", עמ' 30, מאי 2014]
  3. ^ אבי שגיא-שורץ ותרצה יואלס, אמא, אבא, ומה איתי, אני זקוק לשניכם, באתר האינטרנט של החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה (מוזכר גם בדו"ח ועדת שניט ומציין מחקרים בנושא)
  4. ^ מאמר מאת פרופ' ריצ'רד וורשאק מאוניברסיטת טקסס, עליו חתומים 110 מומחים ממדינות שונות, שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה -
    Social Science and Parenting Plans for Young Children: A Consensus Report
    University of Texas Southwestern Medical Center, Texas USA.
    Published By "the American Psychological Association", 2014.
  5. ^ לינדה לינדסן,
    Shared Parenting After Divorce: A Review of Shared Residential Parenting Research
    Department of Education, Wake Forest University, Winston-Salem, North Carolina, USA, Routledge, 2011.
  6. ^ מחקר מאת דר' רוברט באוסרמן -
    Child Adjustment in Joint-Custody Versus Sole-Custody Arrangements: A Meta-Analytic Review
    AIDS Administration/Department of Health and Mental Hygiene, USA.
    Published By "the American Psychological Association", 2002.
  7. ^ מכתב לשכת עורכי הדין לחבריה, 31 במרץ 2019, באתר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד".
  8. ^ 8.0 8.1 סופית: במקום משפחה חד הורית – משפחה שבראשה הורה עצמאי, באתר הכנסת.
  9. ^ הרשימה המלאה של הישגי העמותה, באתר האינטרנט של עמותת "הורות משותפת=טובת הילד"
  10. ^ מהיום אימרו: "הורה עצמאי" במקום "חד הורי", באתר TheMarker‏, 19 במאי 2014