הוריו-ג'י
הוריו-ג'י (ביפנית: 法隆寺) הוא מקדש בודהיסטי באיקארוגה שבמחוז נארה, יפן. שמו המלא של המקדש הוא הוריו גאקומונג'י, ומשמעותו היא מקדש הלמידה של החוק המשגשג, הנקרא כך כיוון שהמקדש משמש כמקום לימוד וכמנזר. המקדש הוא אחד ממבני העץ העתיקים ביותר בעולם, ואחד הידועים ביותר ביפן. ב-1993 הוא הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, וממשלת יפן הכריזה עליו כאוצר לאומי.
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
מקדש בודהיסטי  | ||||||
| מיקום |
איקארוגה | ||||||
| מדינה |
יפן | ||||||
| מייסדים |
הקיסר סויקו, שוטוקו טייצ'י | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ?–607 | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
607 | ||||||
| חומרי בנייה |
עץ | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
14.6 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 34°36′51″N 135°44′03″E / 34.614275°N 135.734236°E | ||||||
|
www | |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
מתחמי המקדשים של הוריו-ג'י ושל צ'וגו-ג'י הוקמו במהלך המאה ה-7 על ידי נסיך מקומי בשם שוטוקו, באמצעות חברת הבנייה קונגו גומי. שמו המקורי של הוריו-ג'י היה איקארוגה דרה, והוא הוקדש לאביו של הנסיך וליאקושי נוראיי, הבודהה של הריפוי. בשנת 670 נפגע המקדש בשרפה, אך חלקים ממנו שרדו מתחת לאזור הידוע כיום בשם ואקאקוסה-גאראן, שבו שוכן המקדש המערבי. השיפוץ של המקדש החל זמן קצר לאחר השרפה, ונמשך בשנים הראשונות של המאה ה-8. המבנה הראשון שהושלם היה המקדש המערבי, ולאחר מכן הושלם המקדש המזרחי באזור שבו שכן הארמון של שוטוקו.
במהלך השנים נוסדו במקדש מספר מנזרים. מגמה זו החלה עם קהילות של נזירים בודהיסטיים שהגיעו ללמוד בחדרי הלמידה המקומיים, ובמאה ה-11 הם החלו להרחיב את המקדש באמצעות בניית מבנים נוספים.
להוריו-ג'י היה מעמד חשוב ביפן החל מהקמתו, והוא זכה להגנתה של המשפחה הקיסרית היפנית. פולחן הנסיך שוטוקו, שהחל במאה ה-12, הוביל להגעתם של עולי רגל רבים כך שהיה צורך לתחזק את הוריו-ג'י באופן קבוע. המקדש הסמוך הוקי-ג'י כמעט ונחרב עד היסוד בשלהי המאה ה-16 בגלל מהומות פוליטיות, והשריד היחיד ממנו הוא פגודה תלת-קומתית.
מעמדו של הוריו-ג'י דעך החל מ-1868 בעקבות מהפכת מייג'י ומתן העדיפות לשינטואיזם. אולם, ב-1897 הועבר חוק הנוגע לשימור מקדשים עתיקים שכתוצאה ממנו זכה המקדש לתשומת לב מחודשת בכל הקשור לשימורו.
בחפירות שנערכו ב-1939 התברר כי ארמונו של שוטוקו השתרע על פני החלק המזרחי של מתחם המקדש. כמו כן, בחפירות התגלו הריסות מתחם מקדש ששכן דרומית-מערבית לארמון הנסיך ולא נמצא בתוך גבולות הוריו-ג'י, קונדו ופגודה.
אדריכלות עריכה
המקדש הנוכחי מורכב משני חלקים: סאי-אין במערב וטו-אין במזרח. החלק המערבי של המקדש כולל את הקונדו (ההיכל המוזהב) ואת הפגודה החמש-קומתית. באזור טו-אין, הנמצא במרחק 122 מטרים מסאי-אין, שוכן היכל יומדונו המתומן (היכל החלומות). במתחם יש גם מגורי נזירים, חדרי הרצאות, ספריות וחדרי אוכל.
הבניינים המשוקמים בהוריו-ג'י נבנו לפי מספר סגנונות, בהם זה של שושלת האן המזרחית ושושלת ויי הצפונית מסין, כמו גם משלוש הממלכות של קוריאה ובעיקר פֶּקְצֶ'ה. הבניינים מתוארכים למאה ה-7, ובזכות הבנייה מחדש שולבו בהוריו-ג'י אלמנטים מתקופת אסוקה המוקדמת, בהם אלמנטים ייחודיים שלא הופיעו בתקופת נארה שאירעה לאחר מכן.
ישנם מאפיינים אחדים שלפיהם נטען כי המראה הנוכחי של הוריו-ג'י אינו מייצג רק את סגנון אסוקה. אחד מהם הוא המתאר של המתחם. בעוד שמקדשים יפניים רבים שנבנו בתקופת אסוקה היו מאורגנים בדומה למקדשים קוריאניים וסיניים - השער הראשי (הפגודה), ההיכל הראשי וחדר ההרצאות היו על קו ישר - המתחם החדש של הוריו-ג'י לא נבנה בהתאם לדפוס בכך שהקונדו והפגודה שכנו זה ליד זה באותה חצר. דוגמה נוספת, הנמצאת במקדש יאמאדה-דרה שנבנה במקור ב-643, היא הבדלים בסגנון הבנייה של המסדרון. בעוד שביאמאדה-דרה היו מוטות אופקיים, צפופים ועבים יותר בחלונות, אלו שבהוריו-ג'י היו יותר דקים והושמו במרווחים יותר גדולים.
מנגד, בהוריו-ג'י יש מאפיינים אחדים שייחודיים לתקופת אסוקה, והם דומים לעיצובים שנמצאו במערות יונגאנג בסין. המאפיינים הללו לא נמצאו במקדשים מתקופת נארה. המאפיינים הם עמודי אנטזיס והמעקות מקושטים בתבניות חוזרות ונשנות של סווסטיקה, המונחים מתחת למבנה בצורת V הפוכה שנועד לתמיכה. מאפיין נוסף מתקופת אסוקה שעד כה נמצא רק ביפן ונמצא בצורתו המקורית בהוריו-ג'י הוא מבנה תומך בצורת ענן.[1][2]
בין המבנים הידועים בהוריו-ג'י ניתן למנות את:
- הפגודה: הפגודה בהוריו-ג'י, השוכנת באזור סאי-אין, מתנשאת לגובה של 32.45 מטרים וחמש קומות, ונחשבת לאחד ממבני העץ העתיקים ביותר בעולם. בתיארוך באמצעות טבעות עצים התברר כי העץ שממנו נוצר העמוד המרכזי של הפגודה נכרת ככל הנראה בשנת 594. העץ שוכן במרחק שלושה מטרים מתחת לפני השטח של אבן היסוד הגדולה, וחודר לתוך האדמה. בבסיס העמוד נמצא חלק מהעצם של בודהה. מסביב לרסיס העצם ישנם ארבעה פסלים המתארים סצנות מחייו של בודהה, ופונים לכל אחד מכיווני שושנת הרוחות. לא כל הקומות של הפגודה נמצאות בשימוש.
- היכל הקונדו, השוכן לצידה של הפגודה בסאי-אין, נחשב גם כן לאחד ממבני העץ העתיקים ביותר בעולם. הממדים שלו הם 18.5 מטרים על 15.2 מטרים. ההיכל הוא בן שתי קומות, שמעליהן נמצא גג משופט בקצוותיו, כאשר רק בקומה הראשונה יש גג כפול. הגג הכפול נבנה בתקופת נארה ביחד עם עמודים נוספים, על מנת לתמוך בגג המקורי שהיה ארוך ב-4 מטרים מעבר לקו המתאר של הבניין.
- בעקבות שרפה שפרצה ב-26 בינואר 1949 נגרם נזק חמור לבניין, בעיקר בקומה הראשונה, וגם לציורי הקיר. עם תום עבודות השיקום ב-1954 הוערך כי 15 עד 20% מהחומרים המקוריים נותרו בבניין כפי שהוא היום, ואילו החלקים שנפגעו הוסרו בזהירות מהקונדו ונלקחו למחקרים עתידיים.
- בבדיקות תיארוך באמצעות טבעות עצים, שנעשו בחומרים שנשמרו מאז השיפוצים בשנות ה-50, התברר כי חלק מהחומרים נוצרו לפני שנת 670, כך שהקונדו הנוכחי היה בבנייה בזמן השרפה שהתרחשה באותה שנה.
- ההיכל הוא מקום משכנם של מספר פסלים ואוצרות לאומיים יפניים. ציורי הקיר הנוכחיים הם רפרודוקציה מ-1967.
- יומדונו (היכל החלומות) הוא אחד מהמבנים העיקריים באזור טאי-אין, והוא נבנה באזור שבו שכן בעבר ארמונו הפרטי של שוטוקו. המבנה הנוכחי נבנה בשנת 739 על מנת לפייס מבחינה רוחנית את רוחו של הנסיך. ההיכל זכה לשמו הנוכחי בתקופת הייאן, בעקבות אגדה שלפיה הגיע למקום בודהה בדמותו של הנסיך שוטוקו וביצע מדיטציה בהיכל ששכן שם. בהיכל נמצא פסל יומדונו קאנון, המוצג רק במועדים מסוימים לאורך השנה.
אוצרות עריכה
אוצרות המקדש מייצגים את האמנות הבודהיסטית במאה ה-6 ובמאה ה-7. רוב הפרסקאות, פסלים, וחפצי אמנות אחרים שבמקדש, בנוסף לסגנון האדריכלי של חלקי המקדש השונים, מדגימים את ההשפעה של סין, קוריאה והודו. במוזיאון הלאומי של טוקיו יש כ-300 חפצים מהמקדש שנתרמו בשנת 1878. חלקם מוצגים לציבור הרחב, וכולם זמינים למחקר כחלק מהאוסף הדיגיטלי של המוזיאון.
- ציורי הקיר של הקונדו משתרעים על פני חמישים קירות: ארבעה גדולים, שמונה בגודל בינוני ו-38 קירות קטנים ומקומות שונים בתוך הבניין. ציורי הקיר המקוריים הוסרו לאחר השרפה ב-1949, והם נשמרים בבית אוצר שאינו פתוח לציבור. עשרים ציורים קטנים יותר, ששרדו את השרפה ב-1949, שוכנים במקומם המקורי כאשר החלקים שנפגעו הוחלפו ברפרודוקציות.
- ההשערה המקובלת כיום היא שהציורים הוכנו לראשונה בשלהי המאה ה-7, לפי הסגנונות המתאים לתקופת שושלת טאנג.
- הקונדארה קאנון הוא פסל של קאנון העשוי מעץ מצופה זהב. גובה הפסל הוא 2.1 מטרים, אפקט המודגש באמצעות עובדת היותו של הפסל צר. הפסל הוא אחד הידועים ביותר באמנות היפנית, והוא דוגמה באיכות טובה לאמנות בתקופת יפן העתיקה. הפסל שוכן בהיכל אוצרות מיוחד שנבנה במקדש. קודארה היא המילה היפנית המתאימה לממלכת פֶּקְצֶ'ה. בטקסט משנת 1698 ישנו תיאור של גילוי הפסל, אך לא רשום שם על מקורותיו. שמו של הפסל ניתן לו בתקופת מייג'י, כיוון שסגנונו היה דומה לפסלים הקוריאניים המסורתיים, וקודם לכן הפסל נקרא קוקוזו בוסאטסו. ישנן מחלוקת על יוצרי הפסל, ומול הדעה שהוא נוצר ביפן ישנה טענה כי הוא נוצר דווקא בקוריאה.
- יומדונו קאנון: קאנון זה הוא פסל שככל הנראה נוצר לפי דיוקן קדום של הנסיך שוטוקו. גובה הפסל הוא 1.97 מטר. הפסל עשוי מעץ מוזהב. הפסל השתמר בצורה טובה כיוון שהיה עטוף בבדים רבים וככל הנראה מעולם לא נחשף לאור השמש. אחד מהראשונים שראו את הפסל היה ארנסט פנולוסה, שמונה על ידי ממשלת יפן לקטלג אוצרות אמנות במדיה ולימים היה לאוצר של מוזיאון בוסטון. הפסל מעוצב בסגנון שהיה אופייני בסגנון טורי.
- שאקה טריאד: טורי בושי נחשב כיוצרו של פסל בודהיסטי גדול ממדים זה. פסל זה הוא טריאד (מורכב משלושה חלקים), והבודהה המרכזי (שקיאמוני) שוכן בין שתי דמויות: בהאיסאג'יאגורו מימין ואמיטאבהה משמאל. הפסלים מתוארכים לשנת 623, ועשויים בסגנון האמנות שאפיין את שושלת ויי הצפונית. הסגנון של הפסל ידוע גם כסגנון טורי, המאופיין על ידי הדו-ממדיות שלו ועל ידי התבניות החוזרות על עצמן באריג שעליו ניצב הפסל. בכל אחת מפינות הטריאד ניצבים ארבעה פסלי שיטנו מעץ, המתוארכים לסוף תקופת אסוקה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הוריו-ג'י (ביפנית ובאנגלית)- הוריו-ג'י, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הוריו-ג'י, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Horyuji Temple, Oer2go.org, "The other notable Asuka-style element that is only found in Japan, and with the only surviving originals in Hōryu-ji, is the cloud-shape hybrid bracket supporter."
- ^ Horyu-ji, אונסק"ו, "They are especially noteworthy for the skilful use of entasis on the columns and their cloud-shaped brackets."