החונקים

החונקיםאנגלית: The Stranglers) היא להקת רוק בריטית שהוקמה בשנת 1974 כלהקת פאנק ובהמשך הפכה ללהקת רוק אלטרנטיבי.

הסטרנגלרס
The Stranglers (band).JPG
הלהקה בהופעה בשנת 2013
מוקד פעילות גילדפורד, אנגליה
שנות פעילות 1974 - היום 
סוגה רוק
רוק אלטרנטיבי
פאנק רוק
הגל החדש
חברת תקליטים EMI
A&M Records
www.thestranglers.net
חברים
יו קורנוול (1974-1990)
ז'אן ז'אק בורנל
באז וורן
ג'ט בלאק
דייב גרינפילד

היסטוריהעריכה

בשנת 1974 יו קורנוול, מורה לביוכימיה מבריסטול, אנגליה טס לשוודיה כדי להשלים את התזה שלו. בשוודיה פגש קורנוול שני מתחמקי גיוס אמריקניים, שאותם צירף ללהקה שהתכוון להקים. כששבו לאנגליה, קורנוול פרש מהאקדמיה, והשלושה החלו לחפש מתופף. לאחר זמן מה הם מצאו את ג'ט בלאק, בעל אוטו גלידה וחנות משקאות. הארבעה התאמנו בחנות המשקאות של בלאק וקראו ללהקה "ג'וני סוקס". לאחר כחצי שנה, בשנת 1975, עזבו שני האמריקנים את הלהקה. קורנוול ובלק צירפו אליהם את הנס וורמלינג וההרכב שינה את שמו ל"סטרנגלרס" ("החונקים", בעקבות "החונק מבוסטון", רוצח סדרתי ידוע באותה שנה[דרוש מקור]).

בשנת 1976 עזב וורמלינג את הלהקה והצטרף אליה דייב גרינפילד בתור הקלידן. סגנון הפאנק פרץ לתודעה הציבורית בעולם ובעיקר בבריטניה באמצע שנות ה-70, עם ההצלחה של להקות כגון הסקס פיסטולס והקלאש. על רקע זה, הוחתמה הלהקה בחברת UNITED ARTISTS בבריטניה ובחברת A&M Records בארצות הברית. אולם, החונקים לא היו כשאר להקות הפאנק באותה תקופה, שהתאפיינו בבגדים קרועים, כישרון נגינה מועט ובגילם הצעיר. חברי הלהקה היו מעל גיל 30 והם עלו לבמה בבגדים, נעליים וכובעים שחורים. הם העלו עימם נשים עירומות לבמה, ותוך כדי המופע הצליפו בנשים העירומות.[דרוש מקור]

האלבום הראשון של הלהקה יצא בשנת 1977 ונקרא "Rattus Norvegicus". האלבום לא נחל הצלחה, אך אך בישר על הסגנון הייחודי של הלהקה. באותה שנה יצא גם אלבומה השני של הלהקה "No More Heroes" שממנו יצאו הסינגלים "No More Heroes" ו-"Peaches".

עם תחילת שנות ה-80 ודעיכת הפאנק, הלהקה עברה לצליל מעט שונה, ושילבה בין פאנק, רוק מתקדם וגל חדש. הלהקה הוציאה מספר אלבומים, רכשה את אהדת הקהל באנגליה ובאירופה, והפכה ללהקה בעלת שם עולמי. הסינגל "Golden Brown" ("חום זהוב") מהאלבום "La Folie" היה לשיר המוכר והאהוב ביותר של הלהקה. לאחר שהוציאו את האלבום "Dreamtime" והסינגל "Always the Sun", לקחו חברי הלהקה הפסקה של ארבע שנים.

אחרי עזיבתו של קורנוולעריכה

באוגוסט 1990, לאחר שהוקלט האלבום "10", עזב יו קורנוול את הלהקה. באוטוביוגרפיה שלו כתב כי עזב את הלהקה בעקבות חילוקי דעות אומנותיים, שהעכירו את מערכת היחסים בינו לבין בורנל. הוא טען שהלהקה מיצתה את היצירתיות שלה עד תום לאחר 16 שנה ו-10 אלבומים ושבאותה תקופה היה עליהם לפנות את הבמה ללהקות הפאנק והגראנג' החדשות, שהשתלטו על המיינסטרים בסוף שנות ה-80. עם זאת, הוא המשיך להופיע עם שירי הלהקה בהופעות הסולו שלו.

את קורנוול החליפו הסולן פול רוברטס והגיטריסט ג'ון אליס. בשנת 2000 עזב אליס ובמקומו נכנס באז וורן בתור גיטריסט (לאחר שהיה גיטריסט במספר להקות). לאחר שרוברטס עזב, וורן החליף גם אותו בתור הסולן, והוא שר יחד עם דייב גרינפילד וז'אן ז'אק בורנל באלבום האחרון. עד ליציאת האלבום האחרון, הלהקה הופיעה לעיתים רחוקות ושימשה בעיקר בתור להקת חימום ללהקות גדולות אחרות כמו הרד הוט צ'ילי פפרז. לאחר האלבום, בהנהגת באז וורן, הלהקה חזרה להופיע בקביעות.

הלהקה הגיעה לישראל בפעם הרביעית במסגרת סיבוב ההופעות "The Definitive Tour", והופיעה במועדון הבארבי ב-20 ביוני 2018.[1]

סגנון הלהקהעריכה

סגנון הלהקה מעולם לא הוגדר על ידם וידוע כרוק. הלהקה התחילה את דרכה בתור להקת פאנק שמשתמשת הרבה בבאסים ובדיבור רקע ללא קשר למילות השיר, ובהמשך הדרך הפכה למזוהה עם הגל החדש. לאחר עזיבתו של יו קורנוול, חלה בלהקה תפנית קלה, וכעת הם מנגנים בעיקר רוק אלטרנטיבי. הלהקה הואשמה בעבר בשוביניזם, סקסיזם וגנבה אמנותית משירי "הדלתות", מה שנראה נכון בשני האלבומים הראשונים של הלהקה, בעיקר בעקבות הקטעים האינסטרומנטליים הארוכים.

עם כל זאת, לאורך כל שנות הלהקה, היא שמרה על סגנונה שמשלב בתוכו קטעי סולו או דואט של גיטרה חשמלית וקלידים. ידועים השירים "Golden Brown", "Always the Sun" ובעיקר החידוש לשיר "Walk on By" כשירים בהם יש קטעים אינסטרומנטליים ארוכים ומהירים, בעיקר בזכות המלחינים והמעבדים של הלהקה, ז'אן ז'אק בורנל ודייב גרינפילד, שנמצא בלהקה מיום הקמתה ועד היום (עם זאת, ניתן לראות דמיון ברור בין הקטעים האינסטרומנטליים של "Walk on By" ושל "Light My Fire" מאת הדלתות מתוך אלבומם "The Doors").

דיסקוגרפיהעריכה

 
באז וורן וג'ט בלאק בהופעה של הלהקה ב-2006
  • (Rattus Norvegicus (1977
  • (No More Heroes (1977
  • (Black and White (1978
  • (The Raven (1979
  • (The Gospel According to The Meninblack (1981
  • (La Folie (1981
  • (Feline (1983
  • (Aural Sculpture (1984
  • (Dreamtime (1986
  • (1990) 10
  • (Stranglers In the Night (1992
  • (About Time (1995
  • (Written in Red (1997
  • (Coup de Grace (1998
  • (Norfolk Coast (2004
  • (Suite XVI (2006

חברי הלהקהעריכה

  • ז'אן ז'אק בורנל - בס - נולד בלונדון להורים ממוצא צרפתי ב-21 בפברואר 1952. נמצא בלהקה מיום הקמתה, הוא המלחין והמעבד העיקרי של הלהקה ואחראי על הצליל הייחודי שלה מיום הקמתה. כמו כן משמש לעיתים כסולן או כזמר ליווי.
  • באז וורן - סולן, גיטרה - נולד בסנדרלנד ב-26 במרץ 1964. הצטרף ב-2000, לאחר עזיבתו של ג'ון אליס. כיום הוא תמלילן ומעבד בלהקה.
  • ג'ט בלאק - תופים - נולד במחוז אסקס באנגליה ב-26 באוגוסט 1938 בשם בריאן דאפי. נמצא בלהקה מיום הקמתה. מאז ומתמיד היה אחד התמלילנים העיקריים.
  • דייב גרינפילד - קלידים - נולד בברייטון ב-29 במרץ 1949. בלהקה מ-1976. הוא המעבד המוזיקלי והמלחין לצדו של ז'אן ז'אק בורנל, ויחד איתו אחראי על הסולואים הארוכים (גיטרה וקלידים) המאפיינים את הלהקה. גרינפילד נפטר במאי 2020 בעקבות מחלת נגיף קורונה.[2]

חברים לשעברעריכה

  • יו קורנוול - סולן, גיטרה - מייסד הלהקה, עזב ב-1990. היה אחד התמלילנים העיקריים בשירי הלהקה, והמעבד המוזיקלי העיקרי.
  • ג'ון אליס - גיטרה, קולות ליווי (1990–2000)
  • פול רוברטס - סולן (1990–2006)
  • הנס וורמלינג - גיטרה, קלידים, סולן (1974–1975)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא החונקים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה