החוק היהודי השני

החוק היהודי השני (הידוע בשמו הרשמי "הגבלת תפיסת המרחב הציבורי והכלכלי על ידי היהודים" בהונגרית:„A zsidók közéleti és gazdasági térfoglalásának korlátozása”) היה חוק אנטישמי שחוקק ב-5 במאי 1939 בהונגריה, במהלך מלחמת העולם השנייה.

רוב החוק הכיל הוראות מגבילות על יהודי הונגריה, כפי שצוין בכותרתו הרשמית. הסעיף הראשון שלו הגדיר גם את ההשתייכות היהודית כגזע, בנוסף להשתייכות הדתית. החוק הגדיר לראשונה בהונגריה את המוצא ואת ההשתייכות האתנית של אזרחים הונגרים בעלי דת יהודית.

החוק היהודי המקיף הראשון [1] נכנס לתוקף בהונגריה ב-5 במאי 1939.

אירועים מקדימים, העברת החוק והשפעתועריכה

ב-12 במאי 1938 התרחש האנשלוס, במסגרתו הפכה הונגריה לשכנה של גרמניה הנאצית. וסמוך לאירוע זה חוקק חוק מספר 15, "החוק היהודי הראשון" (הידוע בשמו הרשמי "האכיפה האפקטיבית יותר של שיווי משקל החיים החברתיים והכלכליים").

ב-2 בנובמבר 1938, במסגרת בוררות וינה הראשונה, חוברה מחדש דרום סלובקיה להונגריה. משום שקהילות יהודיות רבות חיו בשטחים המסופחים, ההתבטאויות האנטישמיות התגברו. הועלו טענות לעניין "תפיסת המרחב" של היהודים, שאינה פרופורציונלית ביחס למספרם באוכלוסייה הכללית, בעיקר במקצועות מסוימים דוגמת רפואה ועריכת דין. סמוך לאירועים אלו הוגשה טיוטת "החוק היהודי השני" על ידי לשכת ראש הממשלה של הונגריה באותה העת, קַלְמַן דַארַאנִי (בהונגרית: Darányi Kálmán). החוק היהודי השני קיבל השראה רבה מהאירועים האנטישמיים שהתרחשו אותה העת. שלא כמו בחוק היהודי הראשון, המילה "יהודי" נאמרה בו במפורש ונכללה בכותרתו.

החוק נידון ממושכות בפרלמנט, ולבסוף עבר באופן רשמי ב-5 במאי 1939, תחת לשכת ראש הממשלה של הונגריה באותה העת, פאל טלקי. טלקי התבטא בחריפות נגד יהודי הונגריה, בהתייחסות לנוכריותם וזרותם. הוא הצהיר בגלוי כי "כן, הצעת חוק זו משפטית מהווה שלילת זכויות של יחידים (של היהודים) במובנים רבים. זה ברור. אבל שלילת זכויות זו מיחידים היא האינטרס הגבוה של האומה. (...) הצעת חוק זו היא הגנה עצמית של האומה מפני חדירת השפעת יתר של גורמים זרים".

השפעות החוק לאחר החלתועריכה

לאחר החלת החוק, החלה אכיפתו באופן מיידי. עיתונים רבים שהיו בבעלות יהודית נסגרו, או שבעליהם הוחלפו. יהודים רבים פוטרו ממשרות ציבוריות, אקדמיות או אומנותיות. במקרים אחדים התיר החוק עבודה של יהודי בתחום מסוים למשך מספר שנים נוספות, למשל בתחום הטבק או בתי המרקחת. החוק השפיע גם על התחום הצבאי, ויהודים לא גויסו עוד לשירות. פעולה זו הובילה ישירות להנהגת שירות העבודה, אשר שיתף פעולה באופן ישיר עם השלטון הנאצי ועם סוחרים בבני אדם.

סעיפי החוקעריכה

במסגרת החוק נקבע "מיהו יהודי", והוטלו על היהודים מגבלות שונות בכלל תחומי החיים.

סעיפים בולטים בחוקעריכה

  • סעיף 1: סעיף החוק הראשון קבע את ההגדרה לשאלה "מיהו יהודי": אדם ששנים מתוך ארבעת הורי הוריהם היו יהודים, גם אם הזדהו עם דת אחרת. בנוסף, נקבע כי כל צאצאיהם שנולדו, אחרי כניסתו לתוקף של חוק זה, ייחשבו ליהודים.
  • סעיף 5: נאסר על יהודים לשרת בשורת המדינה, ברשויות מקומיות ובכל שירות ציבורי אחר. מורים יהודים בבתי ספר תיכוניים ובבתי הספר המקצועיים וכן מורים יהודים שלימדו בבתי ספר יסודיים הוצאו לגמלאות או פוטרו על פי כללים מוסדרים.
  • סעיפים 7, 9, 14 עסקו בהגבלת שיעור הסטודנטים היהודים ל-6% מכלל הסטודנטים. אף הוגבלו מספר היתרי העבודה שניתן להעניק לבעלי מלאכה יהודיים בכל מחוז.

הוראות נוספות של החוקעריכה

  • נאסר על יהודים לקבל אזרחות הונגרית באמצעות תושבות, נישואין או חקיקה, ולעיתים התקיימה הנחייה לבטל את תוקף התושבות שכבר ניתנה.
  • זכות ההצבעה של היהודים נכפפה לתנאים, שיועדו להקבע בבחירות שיערכו בארבעת החודשים שלאחר מועד ההכרזה על החוק, אשר נקבעו מבעוד מועד.
  • נאסר על יהודים לעבוד בתפקידים מתחום העיתונות, דוגמת עורך אחראי, מוציא לאור ועורך ראשי של עיתון או כתב עת.
  • נאסר על יהודים לעבוד בתפקידים מתחום האומנות, דוגמת ניהול אומנותי, במאות, מזכירות אומנותית וניהול שיווק של חברת הפצה של סרטים.
  • נקבעה כי על היהודים למסור את כל רכושם החקלאי; וכן כי העברת קרקע חקלאית או יער לבעלות יהודים תדרוש אישור רשמי.
  • נקבעו מכסות העסקה לעובדים יהודיים, בתחומי הפקידות והעבודה האינטלקטואלית.

ההתבטאויות האנטי-יהודיות בעיתונות ובחיים הציבוריים הגדירו את תוכנו של החוק השני וגם את כותרתו. שלא כמו בחוק היהודי הראשון, המילה "יהודי" כבר נכללה ישר בכותרת החוק (הגבלת תפיסת המרחב הציבורי והכלכלי על ידי היהודים). במהלך כהונתו של ראש הממשלה אישטוואן בתלן בשנות ה-20 של המאה ה-20, כשחוקק ה"נומרוס קלאוזוס" על עדכוניו, היהודים הוזכרו בחוק כ"בני ארצנו בעלי דת ישראל", הרי כעבור עשור בהנמקת החוק היהודי השני הוזכרו היהודים כבר כ"זרים" בגוף האומה.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • רנדולף ל. ברהם: מדיניות של רצח עם:השואה בהונגריה - Randolph L. Braham. A népirtás politikája: a holocaust Magyarországon, ford. Zala Tamás és mások, 2. kiadás, Budapest: Belvárosi Kvk., (online:) 144–153. o. (1997). Hozzáférés ideje: 2014. január 20. A Magyar Elektronikus Könyvtárban olvasható változat forrása: Nagy Péter Tibor-Troján Anna: Randolph Braham Holocaust monográfiájához készült adatbázis. (Szociológiai adatbázisok No. 3., sorozatszerkesztő Nagy Péter Tibor, WJLF-CEU, Budapest, 2013).
  • מאמרו של רנדולף ברהם "הכנסיות הנוצריות בהונגריה והשואה" ב-Shoah Resource Center, יד ושם. במאמרו זה, ציין, בין השאר, כי "גישת מנהיגי הכנסיות הנוצריות בהונגריה בשנות השואה הייתה בלתי מוגדרת. אף על פי שהשיטות הנהוגות בידי הנאצים היו בזויות בעיניהם ואף על פי שהביעו רחמים כלפי היהודים הנתונים במצוקה, הם לא נקטו באף אמצעי החלטי כדי למנוע תוכניות ה"טיהור מיהודים". פעולותיהם יכולות להיות מוגדרות בלשון במקרה הטוב כבלתי מספיקות ומאוחרות". "המנהיגים הלאומים של הכנסיות ההונגריות לא ניסו באף רגע לקומם את דעת הקהל נגד העוולות שהיהודים סבלו מהן. לשתיקת החשמן יוסטיניאן שרדי הייתה השפעה שלילית על שאר אנשי הכמורה, ושתיקתם מצידה גרתה עוד יותר את אויבי היהודים וריפתה את ידיהם של המצילים הפוטנציאלים של היהודים".
  • רנדולף ל’ בראהאם, נתנאל קצבורג, תולדות השואה - הונגריה, ירושלים: יד ושם, תשנ"ב.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רנדולף ל. ברהם בהונגרית: Randolph L. Braham: id. mű, 120. oldal.