החזית הורודה

החזית הורודה (פינקפרונט pink front) היא קבוצה מאורגנת של אומניות ואומני במה בעיקרה, שקמה והתארגנה על רקע המחאה הנוכחית כנגד השחיתות השלטונית בהנהגתו של בנימין נתניהו (2020). קבוצה זו בחרה לעצמה את הצבע הורוד כצבע המייצג אותה. לפי הפעילים, הצבע הורוד מיצג את השאיפה למציאות טובה יותר, צודקת, חומלת וסולידרית, הקוראת להנהגה נשית ולחיזוקו של החלש בחברה. הצבע הורוד הנראה בדגלים ורודים, בנדנות ורודות וכן פרטי לבוש נוספים, צמח מהשטח באופן אורגני כשצעירים הצטרפו למחאה אותה הובילו ארגונים כגון קריים מיניסטר, אין מצב, מחאת היחידים, הדגלים השחורים ועוד. בהמשך הפך הצבע הורוד לסמל המחאה שהתפשט בכל הארץ[1].

החזית הורודה המייצג צוללניות אחי ורודות

רקעעריכה

החזית הורדה הוקמה בקיץ 2020 על רקע מחאת בלפור שהחלה מספר חודשים קודם לכן. את הנהגת הקבוצה מובילות מספר אומניות צעירות שהגיעו עם מסר של יצירה ותקווה, ובאמצעות מחאה יצירתית, המתייחסת להחלטות הפוליטיות שהתקבלו באותה התקופה, הצליחה לסחוף אחריה אנשים רבים ולחדור לתודעה הציבורית. הרעיון החל להתהוות בתקופה שלפני 14 ביולי -יום הבסטיליה הצרפתי, בו חיפשו חלק מאנשי המחאה כיצד לסמן את עצמם באופן שונה ובולט וכן לייצר אלטרנטיבה למחאה השלילית המאופיינת על ידי הצבע השחור. הפגנה זו שכונתה בפי תומכיה "הביביסטיליה", והייתה הפגנה המונית עם צעירים רבים, סימנה את שינוי המגמה. ממחאה קטנה יחסית, היא הפכה למחאת המונים רועשת, בעלת סגנונות מחאה שונים וייחודיים, תחפושות ומייצגים. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש בצבע הורוד היה כאשר להפגנה זו הגיעה קבוצת צעירים המכונה "הבעלבתים" שחילקו בנדנות ורודות. התארגנות הראשונה של חברי הקבוצה, שלימים הפכו לקבוצת החזית הורודה, הייתה בהפגנה שהתקיימה בצאת 9 באב (30 ביולי 2020) בה הוצג המיצג הראשון "מיצג המקוננות". המיצג שילב אומניות צעירות ואומנים צעירים, שעד אז פעלו במרחב המחאה באופן עצמאי (מיצגי פרפורמנס, מופעי פלמנקו, תהלוכות פרחים ועוד). בהמשך אימצו יתר ארגוני הצעירים את הצבע הורוד במחאה בהם הארגונים "קומי ישראל", "התעוררנו" ו"חקירה עכשיו" שנשאו איתם בצעדות דגלים ורודים.


השותפיםעריכה

החזית הורודה היא קבוצה עצמאית, המורכבת מצעירים אקטיביסטים מזירת התרבות והאומנות. אומניות צעירות, מתחום המופע והקולנוע, מתל אביב וירושלים, שנפגשו בהפגנות מול מעון ראש הממשלה בבלפור והחליטו להתאגד, יחד עם יניב סגל, שהיה אז ממקימיי וממובילי תנועת ה"בעלבתים"[2]. את התנועה מובילות עשירייה של נשים וגברים, אשר מקיימות שיתוף פעולה עם יחידים ועם קבוצות מחאה רבות נוספות. הקבוצה משתמשת בשיח ולשון נקבה באופן קבוע כמייצג את המרחב הנשי, את האנרגיה הנשית ואת המאפיינים הנשיים. "הגרעין הקשה": כלנית שרון, יניב סגל, עומר שמר, קארין בראונר, עתליה זהבי, ירדן גרוסר, תמר מלאכי, שרון שגיא, אלונה דרוטמן, גל אל-עד, נעמה מוזס, אבי אבידן, ערן מרגלית.

הרעיון וסמליות הצבעעריכה

הרעיון מאחורי הקבוצה מעבר למחאה כנגד השלטון, הוא אמירה ערכית ומחשבה על היום שאחרי. הפעולות המייצגות את הקבוצה אינן מאופיינות רק מאנטגוניזם למצב כי אם מרצון לייצר עתיד טוב יותר ולהביא תקווה. האג'נדה של הקבוצה אינה משויכת להזדהות פוליטית מפלגתית כלשהי, אלא מקדמת שיח על ערכים כמ: חמלה, הכלה, קבלת האחר, סולידריות ושוויון. בנוסף מטרתם להעביר מסר על תפקידם של אומנים בחברה כמובילי דעת קהל, אשר עליהם לנקוט עמדה, להציע דעה ואלטרנטיבה למצב ללא חשש [3]. מחאות צבעוניות קיימות בעולם כולו, הן התרחבו בעולם בשנות ה-80 והן מאופיינות רובן במהלכים לא אלימים. ניתן למנות בהן את "המהפכה הצהובה" בפיליפינים (1986), [./Https://en.wikipedia.org/wiki/Orange%20Revolution "המהפכה הכתומה"] באוקראינה (2004), המהפכה הורודה בקירגיזסטן (2005) ועוד. בארץ ניתן לציין את "הפנתרים השחורים" (1971), המחאה החברתית – אימצה את הצבע הצהוב (2011), הפנתרות הוורודות – קהילת הלהט"ב (2018) ומחאת ה"דגלים השחורים" – המחאה שהחלה כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדמות דגלים בצבע שחור. הבחירה בצבע הורוד - לפי חברי החזית הורודה הצבע הורוד מסמל תקווה, אופטימיות, שמחה תוך נוכחות צבעונית במרחב הציבורי [4]. הורוד מייצג את הנשי, הלהטבק"י, הרך והחלש בחברה, אוכלוסיות שלרוב נתפסות כמוחלשות. לכן הבחירה בגוון ורוד עז, חזק ובולט נעשתה כקריאה להנהגה שתדאג לכל חלקי החברה ובה גם אלו הנחשבים כ"חלשים". הורוד הוא סמל לרצון לשינוי תודעתי, כמיהה לתיקון המצב הקיים תוך הסתכלות ביקורתית אופטימית, הדורשת יצירת אלטרנטיבה ואי הסכמה לקבל את המציאות הפוליטית חברתית כמצב נתון שאינו בר שינוי.

מיצגים בולטיםעריכה

התפיסה מאחורי הפעולות של החזית הורדה היא יצירת מחאה אומנתית לא אלימה. דרך המיצגים ודימויים ויזואליים ייצגה הקבוצה את השקפתה על האופן בו יכול השיח החברתי להתקיים. במסגרת זו יצרו מייצגים שונים ומגוונים כחלק מפעולת המחאה. דוגמאות בולטות שסוקרו באמצעי התקשורת:

"גיבורות על" - מיצג שקרא להנהגה נשית - שם דגש על אנרגיה נשית שחסרה בשיח הציבורי. במיצג חברות הקבוצה היו לבושות כגיבורות על שחזרו על ריטואל תנועתי הכולל מילים כמו: נחישות, הכלה, רוך, תקווה וערכים נשיים נוספים.

"לנצח נחיה על חרבנו" - מיצג שלקח השראה מהיצירה "גרניקה" של פיקאסו – בה חברי הקבוצה יצרו בתנועה איטית דימוי מלחמה ומוות מתוך הציור כשלצידם אלת הצדק לבושה בזהב ומחזיקה מאזניים. במיצג הציגו כתובת טקסט עם ציטוט של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר "לנצח נחיה על חרבנו", במהלך המיצג מחקו את סוף המשפט, כך שנותרו המילים "לנצח נחיה", אמירה שמקדשת את השאיפה לחיים ולא את תרבות המלחמה בישראל.

"צוללניות אח"י ורודות" - מיצג סאטירי שהתקיים במחאה בכיכר הבימה בו חברות החזית היו קבוצת צוללניות ורודות, שצללו במי הבריכה ונשאו על גבם בלוני חמצן שיצרו יחד את המספר 3000 בהתייחס לתיק פרשת הצוללות של נתניהו. נושא השחיתות עלה כנושא ברצף של מיצגים במטרה להבליט את "דמות המושחת" ולשקף את היחס לפוליטיקאים. רצף המיצגים: "השחיתות חונקת את הערכים", "השחיתות חונקת את העם – כואב לי הכיס", "השחיתות צפה והעם טובע" מחאה על הסגר השני. במיצגים אלה נראה שחקן בחליפה מחויטת, מעשן סיגר ושותה שמפניה אוחז בחוטים הקשורים לצווארם של שאר הפרפורמרים, תוך שהם מנסים להשתחרר מאחיזתו הוא מושך אותם, חונק ומטביע במים. "את לא לבד" – תגובה לאונס באילת שנחשפה בקיץ 2020. חברות החזית הורודה הגיעו להפגנה לבושות בגדים בצבע גוף, אוחזות ביריעת בד אדום גדולה, אותה הכניסו לפה כסמל להשתקה, להסתרה, לניסיון למחוק ולהקטין פרשות מהסוג האלו. את המיצג הובילה דמות של אלת הצדק. ברגע השיא בהפגנה, קרעו את הבד כסמל לדם שנשפך, והונף השלט "את לא לבד". "רוץ בין סוסים" – מיצג במחאה על האלימות המשטרתית המופנית כלפי המפגינים הכוללת שימוש במכת"זיות, פרשי סוסי והעמדת מחסומים. המיצג נשאו חברות הקבוצה סוסים ורודים מקרטון, מתוך אמירה שאלו הסוסים היחידים שצריכים להיות בהפגנות, סוסים הדוהרים לעבר עתיד ורוד.

"באנו לתקן"- מיצג שהוביל את צעדת התקווה בה חברות החזית היו לבושות כאנשי שיפוצים הבאות לתקן את המצב, נושאות מסורים, פטישים וכלי עבודה מקרטון, תוך קריאת הסיסמה "כן זה כן זה כן אתם עשיתם רע ואנחנו נתקן" באמירה הלוקחת אחריות מצד העם על הידרדרות המצב הפוליטי והקריאה החירומית לשמירה על הדמוקרטיה וטוהר המידות.

"רקמה אנושית אחת בריאה" - מיצג שהתרחש בתחילת הסגר השני, בו חילקו חברי הקבוצה סרטים ורודים באורך 2 מטר על מנת לשמור מרחק תקני בין המפגינים השונים, אך גם ביקשה להבליט את הקשר והתלות בין הפרטים השונים בחברה מתוך קריאה לסולידריות ואחריות חברתית. על ידי קשירת המפגינים ברווחים של 2 מטרים נוצרה רשת חוטים שהיוותה רקמה אנושית משותפת השומרת הן על הבריאות והן על חופש ההפגנה.

"מגנות על הדמוקרטיה" - בסוף ספטמבר 2020 החליטה ממשלת ישראל על קיום סגר כללי בעקבות מגפת הקורונה, במסגרתו חל היה איסור על קיום הפגנות, דבר חסר תקדים בחברה דמוקרטית, בה חופש ההפגנה היא זכות יסוד עליה אין לערער. כמחאה על כך, בזמן שבכנסת הועברה התקנה על איסור הפגנות בזמן הסגר, עלתה החזית לכנסת ישראל בלבוש אבירות ואבירים ורודות וורודים ומגנים עליהם כתוב "שומרות על הדמוקרטיה".

"חזית בונה סוכה"- לאורך חג סוכות באוקטובר 2020, בזמן הסגר השני בו הוגבל חופש התנועה לעד קלימטר אחד בלבד ממקום המגורים, ובו כאמור הורשה לקיים הפגנות של עד 20 איש, החזית הורודה טרה את העיר תל אביב ומידיי ערב הקימה ברחבי העיר סוכת תקווה ורודה מחאתית וניידת. הסוכה הוקמה בכיכר מגן, כיכר המושבות, ככר מסריק, ככר רבין וככר השעון.

"חיילות הדמוקרטיה" - ביום הזיכרון ליצחק רבין הגיעו לככר ציון בירושלים אלפי מפגינים שצעדו משם עד לבלפור. החזית הורודה הגיעו כחיילות התקווה עם מדי צבא ורודים, המגפונים הפכו לדמויי נשק ולאורך הצעדה קיימו מייצג בהן הן חיילות השלום, תוך ביצוע מסדרי "נשק" המשלבים ציטוטים מנאומו של יצחק רבין במעמד חתימת הסכם השלום עם ירדן.

"דורשות שקיפות" - לבושות בבגדים ורודים ומעליהם מעילים שקופים ומוריות שקופות עליהן כתוב: "דורשות שקיפות" הפגינו החזית הורודה את דרישת כל המפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה - אביחי מנדלבליט ודרשו ממנו שקיפות לגבי פרשת הצוללות עליה מואשם בנימין נתניהו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא החזית הורודה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איתן לשם, וורוד הוא הצבע (הגברי) החם ביותר, הארץ, ‏3.8.20
  2. ^ רותה קופפר, [https://www.themarker.com/magazine/EXT-INTERACTIVE-1.9111781 ורוד זה תקווה יניב סגל, ממייסדי "הבעלבתים"], דה מרקר
  3. ^ נעמה ריבה, שחור זה פאסה: איך הפך הוורוד לצבע המחאה, הארץ, ‏14.10.20
  4. ^ יובל סער, סיכום 2020 / אנשי השנה: החזית הוורודה, פורטפוליו, ‏23.12.2020