החייל הרברבן

החייל הרברבן (בלטינית: Miles Gloriosus) הוא מחזה רומי מאת פלאוטוס.

החייל הרברבן
Miles gloriosus

כתיבה	טיטוס מאקיוס פלאוטוס
סוגה	fabula palliata
הצגת בכורה	206 לפנה״ס
שפה	לטינית

עלילה

תחילת המחזה נפתחת בדיאלוג בין החייל (פירגופלינקס) לבין עבדו המתחנף, פאלאייסטריו. החייל "מצטנע" בעודו מדגים את יכולות הלחימה שלו וקהל המעריצים מקיף אותו, כאשר עבדו הנאמן ממשיך להחמיא לו. העבד מספר לקהל איך הגיע לידי אדונו הנוכחי - הוא נשבה בידי ספינת שודדי ים כאשר ניסה להודיע לאדונו הקודם (פלאוסיקלס) שהיצאנית אותה אהב נחטפה. כאשר העבד מועבר לאדונו הוא פוגש את אותה יצאנית ושולח לפלאוסיקלס הודעה כי מצא את אהובתו.

פלאוסיקלס המאוהב מפליג אליו ומתאכסן בביתו של זקן המתגורר ממול לבית החייל הרברבן. העבד קודח חור בקיר כך ששני האוהבים יכלו להפגש בסתר. העלילה מסתבכת כאשר אחד העבדים (סקלדרוס) מגלה על התכסיס והעבד נאלץ למצוא פתרון לבעיה. הוא מחליט להערים על החייל הרברבן באמצעות "תאומה" ליצאנית שמגיעה עם אמה לבקר בעיר. כאשר סקלדרוס מספר לפאלאייסטיו את שראה, האחרון מנסה לשכנע כי טעות בידיו ומצליח לבלבל אותו עם היצאנית באמצעות החור שקדח בקיר ולגרום לו להאמין כי מדובר על שתי נשים שונות. בעת התכסיס, היצאנית מספרת לשני העבדים כי חלמה חלום על אחותה התאומה שהגיעה לחפש אותה. גם הזקן המארח עוזר בתחבולה וכועס על העבד, סקלדרוס, משום שהעליב את האורחות שלו, היצאנית המחופשת ואמה.

כדי לאחד את זוג האוהבים נאלץ העבד למצוא תכסיס נוסף - למצוא אישה לזקן שכביכול תתאהב בחייל הרברבן. החייל שנופל לתכסיס מודאג מאחר שאינו יודע כיצד להכניס לביתו את שתי פילגשותיו ללא בעיות. פאלאייסטרו מנסה לשכנע אותו לסלק את היצאנית מביתו תחת התירוץ שאמה ואחותה הגיעו לעיר. כך היצאנית עולה לספינה עם אהובה חזרה לאתונה.

מאפייני הקומדיה

1. בדיון
   • הקומדיה הרומנטית מבוססת על סוף טוב ואשליה. היא מעמידה במרכזה את היכולת להתגבר על מכשולים באמצעות אהבה, שהרי מספיק לאדם אחד להתאהב וכל גורלו ישתנה. בפועל הסיכוי ששינוי כזה יתרחש ללא מאמץ יוצר באדם אי רצון לשינוי. הקומדיות הרומנטיות העתיקות הציגו שני סיומים: או שהאדון מתאהב בבת חורין שיקשה עליו להנשא לה (בגלל ההורים, אינה מודעת להיותה בת חורין וכו'), או שהוא מתאהב ביצאנית צמרת (שלעיתים אוהבת שני גברים - אחד המכלכל אותה והשני שאוהב אותה).
   • צירוף מקרים בעל סבירות נמוכה מאוד - העבד שהפליג להודיע לאדונו על חטיפת היצאנית, נחטף ומוצא אותה.
   • ידיעת העתיד - השחקן יודע את העתיד אך הדמות לא. הקהל נהנה בהצגה בזכות הידע אותו מעביר השחקן על תחבולות ותכסיסים.
   • תיאטרון בתוך מציאות - השחקנית משחקת בשני תפקידים כפולים.
2. דמויות קבועות כמו מלחך הפנכה. ביוון התפקיד היה ליטרלי, כלומר היה ליצן שהיה מוזמן לסעודה כדי להתחנף ולבדר - הוא היה מקבל צלחת ומלקק אותה. בשלב מסוים התפקיד הפך למטאפורי והציג חנופה בעבור כסף.

הקהל הרומי אינו מכיר את התיאטרון

המחזה "החייל הרברבן" חושף בפני הקורא את הפער התרבותי בין החברה היוונית לרומית. הקהל הרומי אינו מכיר את התיאטרון. עובדה זו משתקפת לפי:

1. הפרולוג מציג את מבנה הבמה להבדיל לדוגמה ממחזותיו של טרנטיוס אשר יעזר בהם עבור פולמוס.
2. מקור העלילה מיצירה יוונית בשם "אלזון", בלטינית "מילוס גלוריוסוס"
3. במערכה הראשונה יש המון הסברים ותיאורים על הדמויות מעבר לנחוץ. לדוגמה, במהלך הדיאלוג בין האדון לעבד, מבקש הראשון מהאחרון לנקות את רגליו, אף על פי שברור מהדיאלוג מי האדון ומי העבד. בנוסף פרטים רבים על העלילה מוצגים וכן הרחבה על האדון העכשווי והאדון הישן.
4. שימוש במקומות ידועים - אפסוס אליה נלקחה היצאנית היה מקום בו חיו יצאניות רבות אשר בחלקן העמידו פנים כמכובדות ולכן חוקקו נגדם חוקים כמו לבוש כדי להימנע מאותו בלבול.
5. תיאור בפרולוג על תוכן ההצגה. הסיבה לכך לא רק נועצה מחוסר הכרת התיאטרון אלא כיוון שברומא, להבדיל ביוון, תחרויות שימשו כבידור לקהל ולמעשה התחרו עם התיאטרון.
6. פאלאייטריו מתייחס אל עצמו כבמאי: הוא אומר לקהל המשועמם לפנות מקום, מתאר את התיאטרון, מה שעתיד לקרות, לדוגמה הוא אומר ”אני ימצא את התאומה”, מחמיא לשחקנית על המשחק הכפול והתלבושות, ועל ידי כך הוא מגדיר לקהל הרומאים מה היא קומדיה מוצלחת.
7. מוטיב העין - ביוון היה קשר הדוק בין ראייה והבנה ששניהם מהשורש θαυ. היכולת לראות, היא גם הצורך להפעיל את הראש ולהבין כי המחזה שלפנינו הוא מחזה בתוך מחזה אשר היצאנית שהיא שחקנית, מתחפשת בהצגה עצמה לאחותה התאומה. במחזה עולה הפער בין ראייה והבנה, מה באמת ראה העבד סקלדרוס? האם את היצאנית או לא? השאלות האלו מזכירות לצופה עצמו שהוא נמצא ויושב בתיאטרון וכל מה שהוא רואה מבוסס על עיניים ותעתוע. התיאטרון הוא אשליה בין מציאו לאמת. האם מה שאנחנו רואים הוא אמיתי?
   • מוטיב העין בא לידי ביטוי גם באמצעות פאלאייטרו המתפקד כבמאי. הדובר הוא דמות במחזה המזכירה לקהל כי מדובר במחזה, הוא מספר על מה עתיד לבוא אך כדמות אינו יודע דבר. בקומדיות יווניות נהגה המקהלה לשבור את הבידיון.
8. מוטיב האוניה - מוטיב האוניה פותח וסוגר את העלילה. המחזה משוואה לאוניה הבנויה היטב ומכניסים אומדים רומאים מוכרים. בתקופה המדובר רומא בנתה את הצי הימי שלה כנגד קרתגו ולכן היא נחשבה לכלי נשק טוב ומחמאה עבור המחזה.

היחס לעבדים

היחס לעבדים שעולה מהיצירה:

1. עבד הוא רכוש וכך גם השחקנים. ברומא הייתה בעיתיות רבה בנושא מאחר שעבדים שנחשבו לנחותים היו פעמים רבות יוונים אשר תרגמו יצירות, כלומר הם אלו שהביאו את התרבות לרומא.
2. במחזה העבד מוצג מצד אחד דמות חתרנית ומנגד דמות חסר ישע כמו למשל סקלדרוס אשר ראה את היצאנית מנשקת את אהובה ומפחד שיצליבו אותו. מנגד אותו העבד מתואר כמי שחטטן אשר הציץ לבית ממול בעת רדיפה אחר קוף. מאותו רגע בו ראה העבד את היצאנית כל פעולה שתעשה תוביל אותו לצרה. אם סיפר על כך - הוא יענש מאחר שלא שמר עליה מספיק טוב, אך אם לא יספר על המעשה והדבר יתברר לבסוף - הוא יוצא להורג.
3. ההקבלה בין תפקיד העבד לבני והתיאורים של חוויות אשר עוברים העבדים מרמזים לקהל כי המחזאי עצמו עבד ומכיר את החוויות באופן אישי.
4. הרומאים לא יכלו להכיר בכך שעבד יכול היה לתחמן את האדון שלהם ולכן העלילה מתרחשת בעולם יווני. בנוסף יש דגש רב בעלילה על גמול כנגד גמול - החייל הרברבן שתחמן וחטף את היצאנית מקבל את עונשו.

היחס לנשים

במהלך העלילה נחשפת המיזוגניה והיחס כלפי נשים.

1. הדיאלוג בין הזקן לצעיר - הזקן שאינו מעוניין להינשא מאחר שהאישה מוציאה כסף - גם אם עבור הבית בלבד - מסומנת כבזבזנית חסרת אחריות. מנגד, ללא אישה אין למי להוריש את הכסף. כלומר כל הדיון על אישה מנקודת מבטו של הזקן קשורה לאגואיזם האישי שלו - הוא רוצה משהי שתדאג לו לבדו ובו בזמן תעניק לו יורשים "זולים". באופן כזה הזקן מציג מה מצופה מאישה "טובה" - לדאוג ולנהל את כלכלת הבית. בנוסף, השיח הוא בין שני גברים המנסים למצוא הנאות אישיות. במהלך השיחה הצעיר מודע לבעייתיות של כסף ואהבה, בייחוד כאשר מדובר בהיטארה אשר לא רק מבזבזת את הכסף אלא גם אינה מביא ילדים לגיטימיים אשר להם נתן להוריש כסף. כלומר התעסקות עם היצאנית אינה נאהבת מ"אהבת אמת" שתוביל לנישואים אלא לסקס בלבד. הצעיר שחי על כספי הזקן והחייל הרברבן אותו גונבת היצאנית מיצג שוב את הסטראוטיפ כי מי שצריך לעסוק ולספק תענוגות היא האישה.
2. סטרוטיפ האישה הרעה והתחבלנית - היצאנית מתואר כתחבולנית ורעה. היא מנצלת את החייל הרברבן ומתעתעת בו. הסטראוטיפ הזה משולב עם האמונה הרומי כי מי שנמצא בתחתית, הגיע לשם, כי מגיע לו.
   • דימוי מהעולם הצבאי - היצאנית מתוארת כחיילת שמנהלת מערכה צבאית בעוד החייל מוצג כנשי ולא גברי.