פתיחת התפריט הראשי

החיים על פי אגפא

סרט ישראלי משנת 1992

החיים על פי אגפא הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1992, שכתב וביים אסי דיין. הסרט נועד לשקף את המציאות הישראלית של תחילת שנות ה-90, שיא האינתיפאדה הראשונה, דרך ערב יחיד בפאב תל אביבי טיפוסי בשם "בארבי", באמצעות הצגת הדמויות השונות המייצגות טיפוסים וצדדים בדמותו של הישראלי. בסרט מוצגים הקונפליקטים בחברה הישראלית, ובעיקר השסעים החברתיים, שבראשם הסכסוך הישראלי ערבי, כשכל צד מוצג על צדדיו החיוביים והשליליים כאנוש, מצד אחד גס ומצד שני שברירי. סופו האלים והאפוקליפטי הוא מעין נבואה פסימית של דיין לעתידנו כאן, מלחמת אחים בחברה הישראלית. הסרט כולו מצולם בשחור-לבן, ומלווה בשיריו המפורסמים של לאונרד כהן ושל הזמר דני ליטני, המופיע בסרט כזמר הפאב.

החיים על פי אגפא
AgfaLive.jpg
כרזת הסרט
בימוי אסי דיין
הפקה רפי בוקאי, יורם כסלו
תסריט אסי דיין
עריכה זוהר סלע
שחקנים ראשיים גילה אלמגור
אביטל דיקר
שולי רנד
עירית פרנק
מוזיקה נפתלי אלטר
צילום יואב קוש
מפיץ קרן הקולנוע הישראלי
מוביז אנטרטיינמנט בע"מ
מדינה ישראל
הקרנת בכורה 29 ביוני 1992
משך הקרנה 100 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 600,000$[1]
פרסים 9 פרסי אופיר
סרט הבא שמיכה חשמלית ושמה משה
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"החיים על פי אגפא" נחשב לאחד מסרטיו החשובים והמצליחים ביותר של דיין. בתקופה בה ירד מספר צופי הקולנוע עקב השפעת הטלוויזיה, נהנה הסרט מהצלחה מסחרית ניכרת ומכר כ-350,000 כרטיסים בישראל.[1] כמו כן, הסרט זכה ב-9 פרסי אופיר והיה מועמד לפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין, שם זכה דיין בציון לשבח על הבימוי.

תקציר העלילהעריכה

בתחילת הסרט אנו מתוודעים לדמותה של דליה (גילה אלמגור), אשה מבוגרת בסוף שנות הארבעים, המסיימת כל לילה עם בחורים שהיא אוספת לסטוץ מזדמן. דליה היא בעלת פאב תל אביבי בשם "בארבי", שהוא קיצור של שם המוסד לחולי רוח "אברבנל". בפאב עובד סמיר (אכראם תלאווי). הפאב נפתח בשעות הערב המוקדמות, כבכל יום. נימי (שרון אלכסנדר), סגן-אלוף שנפצע בצניחה, מגיע עם חייליו לפאב. חבורת החיילים קולנית ובהמית. באותה שעה מגיעה למקום במקרה ריקי (אביטל דיקר), בחורה דיכאונית, לאחר שהפסיכיאטר שלה המליץ לה לא להשאר לבדה כדי שלא תפגע בעצמה. היא מוטרדת על ידי נימי וחבורת חייליו, אשר מתנהגים אליה באופן בוטה מינית. בני (שולי רנד) השוטר מצליח להרחיק את החבורה מריקי, והשניים יוצאים אל דירתו, לא לפני שהוא חותך את צמיגי מכוניתו של נימי וחבורתו. לאחר שהם מקיימים יחסי מין, משאיר בני את ריקי בדירתו, וחוזר לפאב, שם מעיר את תשומת-ליבם של החיילים לפנצ'ר במכוניתם, אך לא מגלה להם כי הוא עצמו אחראי לתקר. נימי וחבורתו מתעצבנים, וחושדים ישירות בסמיר, העובד הערבי במטבח. כאשר החיילים פותחים באקטים אלימים כלפי סמיר, מונע בני את המהומה ושולח את הקבוצה לביתם במונית. נימי מורה לנהג לקחת את החיילים לבסיס.

לאחר סיום המהומה, יוצא בני עם שותפו למבצע ללכידת סוחרי סמים. כאשר הוא חוזר בת-זוגו ושותפתו לדירה ליאורה (עירית פרנק), מלצרית בפאב, אשר אינה מודעת לבגידתו, זועמת עליו על שהשאיר את ריקי הפגועה בדירתו לבדה, אך הוא עסוק יותר בעובדה שהמבצע אותו תכנן נכשל, וחוזר לדירתו, שם מוצא את ריקי ומורה לה להתפנות מהדירה. בעוד בני מתקלח, מתאבדת ריקי בקפיצה מהחלון. בני לא שם לב לגופתה של ריקי, וחוזר לפאב. לוי (שמיל בן ארי), משה (אורי קלאוזנר) ומלכה (רבקה נוימן), חבורה אלימה וגסה מגיעה לפאב, ומתייחסת בזלזול לאנשי הפאב, ובעיקר לסמיר. בין לוי וסמיר נוצר עימות אלים, שנגמר, שוב, בכך שהקבוצה נזרקת על ידי בני. אלי (עזרא כפרי), בן-זוגה הנשוי של מנהלת הפאב, דליה, מגיע לפאב עם אשתו במטרה להפרד מדליה, שנשארת כאובה, ומתנחמת עם ראלף (יואב דקלבאום), חייל או"ם שהזדמן לה. ליאורה בינתיים מסיימת את משמרתה וחוזרת לדירה המשותפת שלה ושל בני, שם היא מזהה את גופתה של ריקי. כאשר חוזרת ליאורה לפאב לבשר לבני את שארע, בני מחליט להיענות לאולטימטום שנתן לו מפקדו ולעבור לשרת בפריפריה. ברגע זה חוזרים לוי, משה ומלכה לסגור חשבון עם בני, כאשר מגיעים נימי וחבורת החיילים שהורגים ביריות את כל הנוכחים בפאב כאקט של נקמה.

שחקניםעריכה

שחקנ/ית דמות תיאור
גילה אלמגור דליה בעלת הפאב. משתמשת בסטוצים מזדמנים כפתרון לבדידותה ומנהלת רומן עם אלי, גבר נשוי, מבלי שהיא יודעת כי הוא חולה בסרטן.
שולי רנד בני בלש משטרה המנסה להסדיר שקט בפאב. מנהל מערכת יחסים מסובכת עם ליאורה, ובוגד בה ללא הפסק, בין השאר גם עם ריקי.
עירית פרנק ליאורה ברמנית בפאב וצלמת חובבת, שלכל אורך הערב מצלמת את היושבים בפאב במצלמת ה"אגפא" שלה.
שרון אלכסנדר נימי סא"ל בצה"ל. נפגע בהתקלות בעת ביצוע פעולה וכעת מגיע לפאב עם פקודיו במטרה לבלות את הערב הראשון מחוץ לבית-החולים ומקים מהומה.
אביטל דיקר ריקי בחורה מעורערת בנפשה. אם לילד אותו אסור לה לראות עקב צו הרחקה מבעלה. מגיעה לפאב על מנת שלא להישאר לבד ומתוך חשש שהיא עלולה לפגוע בעצמה.
עזרא כפרי אלי איש משפחה, נשוי ואב לילדים, המנהל רומן עם דליה. חולה סרטן במצב מתקדם, אשר לא מגלה את סודו לדליה ובמהלך הסרט מגיע לפאב על מנת להיפרד ממנה.
סמדר קילצ'ינסקי דניאלה מלצרית בפאב, המכורה לקוקאין. מתכוננת לנסוע לניו יורק, ארצות הברית, כדי לנסות את מזלה שם.
אכראם תלאווי סמיר טבח בפאב, המגיע במקור מהשטחים. אקטיביסט המעורב פוליטית וחברתית, ואחראי על מהומות בין ערביי-ישראל והחיילים בשטחים.
דני ליטני צ'רניאק פסנתרן וזמר המנגן בפאב למחייתו. מאוהב בדניאלה. שירי הדמות מופיעים בפס-קול הסרט.
שמיל בן ארי לוי[2] סרסור בהמי ואלים, ממוצא מזרחי, המתפרץ עם חבורתו לפאב ומתנהג באופן מזלזל כלפי יושביו.
אורי קלאוזנר משה[2] חבר חמום-מוח בחבורתם של לוי ומלכה, המגיע לפאב עם חבורתו האלימה במטרה להקים מהומה.
רבקה נוימן מלכה[2] נערת ליווי החברה בחבורתם של לוי ומשה.
יואב דקלבאום ראלף חייל באו"ם המבקר בפאב במקרה ומנחם את דליה הפגועה, אשר נזרקה על ידי בן-זוגה, אלי.
ראובן דיין מחמוד הטבח הערבי המבוגר בפאב.
יצחק חזקיה הפסיכיאטר של ריקי.
אמנון פישר שימי מאהב של דליה ללילה אחד בפתיחת הסרט.
דורון ספקטור ביט אורח בפאב.

ביקורות, פרסים ומועמדויותעריכה

ביקורותעריכה

מבקרי הקולנוע וכתבי התרבות שיבחו את הסרט. סרט זה נחשב לסרטו הטוב ביותר של דיין, ולסרט מכונן בתולדות הקולנוע הישראלי.[3][4] המבקרים היללו את המסרים שמעביר הסרט, על עוצמת אי-הוודאות והחשש מפני הקריסה של הכל, משמאל ומימין, מבפנים ומבחוץ, המשרטט את דיוקנה של החברה הישראלית, ואולי של החברה האנושית בכלל, בדרך אל האפוקליפסה.[5] בשנת יציאתו לאקרנים זכה הסרט בפרס אופיר ברוב הקטגוריות.

פרסיםעריכה

מועמדויותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • קובי ניב, על מה הסרט הזה?, תל אביב: דביר, תש"ס 1999, פרק "החיים על פי אגפא", עמ' 19–78

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 נירית אנדרמןהסוף על פי אסי דיין, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 דמויותיהן של לוי (שמיל בן ארי), מלכה (רבקה נוימן) ומשה (אורי קלאוזנר) מככבות בסרט "שמיכה חשמלית ושמה משה", החלק השני של הטרילוגיה של דיין, משנת 1995.
  3. ^ שי שגב, אסי דיין: המסך ירד. עולם התרבות הישראלי בוכה על פטירתו של יוצר ענק, "מגאפון", 1 במאי 2014
  4. ^ נירית אנדרמן, הסוף על פי אסי דיין: 20 שנה ל"החיים על פי אגפא", הארץ, 25 בנובמבר 2011
  5. ^ אורי קלייןהחיים על פי אגפא: אפוקליפסה אז ועכשיו, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011


הקודם:
1991 - מעבר לים
פרס אופיר - הסרט הטוב ביותר
1992 - החיים על פי אגפא
הבא:
1993 - נקמתו של איציק פינקלשטיין