הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו

ירי המוני בארצות הברית

הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרואנגלית: San Ysidro McDonald's Massacre) היה טבח המוני שהתרחש בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו (אנ'), סן דייגו, קליפורניה, ב-18 ביולי 1984. המפגע, ג'יימס הוברטי בן ה-41, ירה למוות בעשרים ואחד בני אדם ופצע תשעה עשר אחרים[1] לפני שנורה למוות בידי צלף משטרתי, יותר משעה לאחר שפתח באש[2]. באותה העת הפך הטבח לאירוע הירי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, עד לטבח בקפיטריית לובי (אנ').

הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו
חלק מירי המוני בארצות הברית
תאריך 18 ביולי 1984
מקום סן איסידרו (אנ'), סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית
קואורדינטות 32°33′21″N 117°03′15″W / 32.555888888889°N 117.05416666667°W / 32.555888888889; -117.05416666667
סוג ירי המוני
רצח המוני
נשק אקדח בראונינג ה. פ. חצי אוטומטי בקוטר תשע מילימיטרים
תת מקלע עוזי קרבין בקוטר תשע מילימטרים
רובה וינצ'סטר 1200 (אנ')
רובה שוטגאן
הרוגים 23
פצועים 19
מבצע ג'יימס הוברטי
מספר מפגעים 1
מניע לא ברור. עשוי להיות הזיות, זעם, אובדנות, ונקמה.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

המפגע, ג'יימס הוברטי, איש משפחה מסן איסידרו, אשר היה נתון תחת קשיים כלכליים קודם לטבח, אמר לאשתו ב-15 ביולי 1984 כי האמין שסבל מהפרעה נפשית. כעבור יומיים התקשר למוסד פסיכיאטרי בסן דייגו וביקש לקבוע פגישה[3]. לאחר שהשאיר את פרטיו ונאמר לו שיקבל שיחה חוזרת בקרוב, התיישב הוברטי לצד מכשיר הטלפון במשך מספר שעות בהמתנה לשיחה המובטחת, בטרם עזב את ביתו בפתאומיות ונסע ליעד לא ידוע על האופנוע שלו[4].

פקידת הקבלה בבית החולים טעתה ורשמה את שמו באופן שגוי כשוברטי[5]. כמו כן, טון דיבורו לא שידר כל סימנים מזעיקים, והוא אף אמר כי מעולם לא אושפז בשל בעיות נפשיות כלשהן בעברו. לפיכך תויגה שיחתו כלא דחופה, והייתה אמורה לקבל מענה תוך ארבעים ושמונה שעות[4].

הוברטי שב לביתו כעבור שעה כשעל פניו ארשת שמחה. לאחר שאכל ארוחת ערב בחברת משפחתו, יצא יחד עם אשתו, אתנה, ושתי בנותיו בנות השתים עשרה והעשר, לרכוב על אופניים מסביב לפארק סמוך. מאוחר יותר באותו הערב צפו הוא ואשתו בסרט[6].

בבוקר למחרת, ה-18 ביולי, נסעו הוברטי ואשתו לטייל בגן החיות של סן דייגו[7]. בזמן שהותם אמר לה הוברטי כי חייו נגמרו, ובהקשר לכך שבית החולים לא התקשר אליו חזרה, ציין כי ”בכן, החברה קיבלה את ההזדמנות שלה”[8][9]. בתום הטיול, שבמהלכו אכלו צהריים יחדיו בסניף מקדונלד'ס בקליירמונט (אנ'), שבו לביתם[10].

מיד לאחר מכן נכנס הוברטי לחדר השינה לבוש במכנסיים בצבעי הסוואה חומים-ירוקים, בזמן שאשתו שכבה במיטתם. הוא נשען לעברה ואמר לה, ”אני רוצה לנשק אותך לשלום”. היא נישקה אותו בחזרה ושאלה אותו לאן פניו מועדות, שכן התכוונה להכין ארוחת ערב בקרוב. הוברטי ענה לה ברוגע, ”אני הולך לצוד.. לצוד בני אדם”[11][12].

בעודו אוחז ברובה שהשעין על כתפו, ובקופסת תחמושת עטופה בשמיכה משובצת בריבועים[13], הביט הוברטי לכיוון בתו הגדולה, זליה, בזמן שצעד לכיוון דלת הכניסה של בית המשפחה, ואמר, ”להתראות. אני לא אחזור”[14].

עם יציאתו מהבית נסע הוברטי לכיוון שדרות סן איסידרו. לפי דבריהם של עדי ראייה, הגיע תחילה לסופרמרקט "ביג בר" בטרם המשיך לסניף שירות הדואר של ארצות הברית. לבסוף החנה את רכבו במגרש חנייה של סניף מקדונלד'ס לא הרחק ממקום מגוריו[15].

הטבח עריכה

תחילת הירי עריכה

הוברטי הגיע עם רכב המרקורי מרקיז (אנ') שלו למגרש החנייה של סניף מקדונלד'ס בשדרות סן איסידרו[16], בשעה 03:56 בצהריים, ב-18 ביולי. ארסנל הנשק שלו כלל אקדח בראונינג ה. פ. חצי אוטומטי בקוטר תשע מילימיטרים, תת מקלע עוזי קרבין בקוטר תשע מילימטרים, רובה וינצ'סטר 1200 (אנ'), ושוטגאן[17]. כמו כן החזיק בקופסה ובשק שהכילו מאות כדורים עבור כל אחד מכלי הנשק. באותה העת נכחו במסעדה ארבעים וחמישה לקוחות[18].

כאשר נכנס פנימה לאחר מספר דקות, כיוון הוברטי את רובה השוטגאן שהביא לעבר אחד העובדים, ג'ון ארנולד בן השש עשרה, ממרחק של ארבעה וחצי מטרים[19]. עוזר המנהל, גיירמו פלורס, צעק לעברו, ”היי, ג'ון! הבחור הזה הולך לירות בך!”. לדבריו של ארנולד, דבר לא קרה כאשר לחץ הוברטי על ההדק, ובזמן שבחן את כלי הנשק, החלה מנהלת המסעדה, ניווה קיין בת העשרים ושתיים, ללכת לכיוון דוכן השירות. ארנולד האמין כי כל העניין היה לא יותר מבדיחה לא מוצלחת, והתרחק מהמפגע. לבסוף ירה הוברטי בשוטגאן לכיוון התקרה, לפני ששלף את רובה העוזי וירה בפניה של קיין, מעט מתחת לעינה השמאלית. היא מתה כעבור מספר דקות.

מיד לאחר שרצח את קיין, ירה הוברטי בארנולד בעזרת השוטגאן שלו, ופצע אותו בחזהו ובזרועו. לאחר מכן צרח, ”כולם לשכב על הרצפה!”[18][20], והתייחס אל כל הנוכחים במסעדה בתור ”חזירים מלוכלכים, בני זונות מוייטנאם, וטען ש”הרג אלף אנשים” וכי התכוון ”להרוג אלף נוספים”[21][22]. כאשר שמע את הקללות וניבולי הפה שהטיח בסובביו, פנה אחד הלקוחות, ויקטור ריברה בן העשרים וחמש, לכיוונו של הוברטי וביקש ממנו שיחדל ממעשיו. בתגובה, ירה בו הוברטי ארבע עשרה פעמים תוך כדי שצעק עליו ”תסתום את הפה!”.

אנשי הצוות והלקוחות ניצלו את דעתו המוסחת של המפגע והחלו להתחבא תחת השולחנות הפזורים במקום. כאשר סיים עם ריברה, הפנה הוברטי את תשומת לבו לכיוונה של קבוצה בת שישה ילדים ונשים אשר התגודדה יחדיו. תחילה ירה למוות במריה קולמנרו סילבה בת התשע עשרה בעזרת כדור אחד בחזה. לאחר מכן פצע אנושות את קלאודיה פרז בת התשע כאשר ירה לעברה בעזרת רובה העוזי שלו, ופגע כמעט בכל חלקי גופה. כמו כן פגע באחותה, אימלדה[23][24].

בעזרת אותו הנשק ירה ברגלה של אורורה פינה בת האחת עשרה, אשר שכבה לצדה של דודתה ההרה, ג'קי רייס בת השמונה עשרה, שניסתה להגן עליה בגופה[25]. הוברטי ירה ברייס ארבעים ושמונה כדורים[26]. מיד לאחר מכן קם לפתע בנה בן שמונה החודשים והחל לבכות. הוברטי צרח עליו בחוזקה, והרג אותו בעזרת ירייה אחת בגב[27].

לאחר מכן פנה לכיוונו של נהג המשאית לורנס ורסלאוס בן השישים ושתיים וירה בו למוות, בטרם עבר להתמקד במשפחה אשר ישבה בסמוך לאזור המשחקים. בלית' ריגן הררה בת השלושים ואחת ניסתה להגן בגופה על בנה בן האחת עשרה, מתאו, בזמן שבעלה, רונלד, ניסה להגן על חברו של בנם, קית' תומאס בן השתים עשרה. אף על פי שנורו מספר פעמים, שרדו רונלד ותומאס את הירי. אשתו, בלית', לא הייתה כה בת מזל, והיא ומתאו מתו לאחר שנורו בראשם[28][29].

לא הרחק משם ניסו להתחבא שלוש נשים נוספות. גוואדלופה דל ריו שכבה על הרצפה כנגד הקיר, בזמן שחברותיה, גלוריה רמירז בת העשרים וחמש, ואריסדלסי ואלבס ורגאס בת השלושים ואחת, שכבו לצדה כך שהגנו עליה ללא כוונה. דל ריו נורתה כמה פעמים, אך לא נפצעה באופן רציני, ורמירז לא נפצעה כלל. ורגאס, מנגד, נורתה פעם אחת בעורפה, ומתה למחרת, היחידה מבין כל הקורבנות ששרדה מספיק זמן על מנת להגיע לבית החולים[30]. משם המשיך הוברטי לעבר שולחן נוסף, וירה למוות בבנקאי הוגו ולאסקז ואסקז בן הארבעים וחמש.

הראשונה מבין שיחות החירום הרבות שהתקבלו הגיעה מעט לאחר השעה 04:00 בצהריים[31], והודיעה למשטרה על ילד צעיר שנורה ונלקח לסניף הדואר בשדרות איסידרו[32]. מקבל השיחה הפנה בטעות את הכוח המשטרתי לסניף מקדונלד'ס אחר, במרחק של כשלושה קילומטרים משם[33]. השגיאה עיכבה את תהליך הטלת הסגר במספר דקות, והאזהרות היחידות שקיבלו כל המגיעים לאזור הגיעו מידי עוברים ושבים.

זמן מה לאחר מכן, אישה צעירה בשם לידיה פלורס נכנסה עם רכבה למגרש החנייה של המסעדה. כאשר עצרה בחלון המקדרייב, הבחינה לראשונה בזכוכיות המנופצות ובהד רעשי הירי, בטרם נתקלו עיניה בהוברטי. היא החלה לנסוע לאחור במהירות רבה עד שהתנגשה בגדר. לאחר מכן לקחה את בתה בת השנתיים והתחבאה בשיחים.

כעבור כמה דקות הגיע למגרש החנייה רכב נוסף בו נהגו אסטולפו ומריסלה פליקס[23]. כאשר הבחין בזכוכית המנופצת, הניח אסטולפו כי במסעדה נערך שיפוץ, וכי הוברטי, אשר צעד לכיוונם, היה אחד מהפועלים שעבדו במקום. אולם לפתע שלף הוברטי את רובי השוטגאן והעוזי שלו והחל לירות לעבר הרכב בו ישבו יחד עם בתם בת ארבע החודשים, קרליטה. מריסלה נורתה בפניה, גופה וידיה, פציעות שבגינן התעוורה בעין אחת ואיבדה את היכולת להזיז את אחת מידיה. בתם הפעוטה נפצעה באופן אנוש לאחר שנורתה בצווארה ובגופה[34]. אסטולפו נפגע בחזהו ובראשו. כאשר החלו לברוח מהמקום, הושיטה מריסלה את הפעוטה לבעלה[35], אשר מסר אותה לעוברת אורח בשם לוסיה ולסקו, שלקחה אותה לבית חולים קרוב, בזמן שבעלה הוביל את אסטולפו ומריסלה לבניין מגורים סמוך. כל השלושה שרדו.

בהמשך הגיעו למגרש החנייה שלושה ילדים בני אחת עשרה על אופניהם בכדי לקנות גלידות סנדיי[23]. כאשר שמעו עובר אורח צורח דבר מה לא ברור לעברם מהקצה השני של הרחוב עצרו במקומם בהיסוס, בטרם החל הוברטי לירות לכיוונם בעזרת רובי השוטגאן והעוזי שלו. ג'ושוע קולמן נפל ארצה לאחר שנורה בגבו, ידו ורגלו[36], ומאוחר יותר סיפר כי הבחין בשני חבריו, עומאר אלונזו הרננדז ודייוויד פלורס דלגאדו, שוכבים מולו על הכביש. קולמן שרד את הירי, אולם הרננדז ודלגאדו מתו בזירה לאחר שנורו בגבם ובראשם[23].

בדקות הבאות הבחין הוברטי בזוג מבוגר, מיגל ויקטוריה אולואה בן השבעים וארבע, ואידה ולסקז ויקטוריה בת השישים ותשע, בעודם הולכים לכיוון הכניסה למסעדה. כאשר הושיט מיגל את ידו בכדי לפתוח את הדלת, ירה הוברטי בעזרת השוטגאן שלו בפרצופה של איידה, אשר מתה במקום[37]. לקוח ששרד את הטבח, אוסקר מונדרגון, העיד מאוחר יותר כי מיגל החזיק את אשתו בידיו בזמן שניגב את הדם מפניה והחל לקלל את הוברטי, אשר התקרב אליו וקילל אותו בחזרה בטרם ירה בראשו[38].

כוחות המשטרה עריכה

כוחות המשטרה הגיעו לסניף מקדונלד'ס הנכון כעשר דקות לאחר שיחת הטלפון שהתקבלה בשירותי החירום. השוטר הראשון שהגיע למקום, מיגל רוזריו, קבע במהרה את סוג האירוע כירי המוני ואת מיקומו המשוער של המפגע, ושידר את המידע במכשיר הקשר שלו למשטרת סן דייגו, בטרם החל הוברטי לירות לעבר הניידת שלו[39].

סגר מוחלט הוטל במהרה על כל האזור הקרוב לזירת הירי[40], והמשטרה הקימה חדר בקרה במרחק כמה בניינים מהמקום[41]. מאה שבעים וחמישה שוטרים נשלחו למקומות אסטרטגיים שונים, אליהם הצטרפו בשעה הבאה אנשי הכוחות המיוחדים, אשר תפסו גם הם עמדות מסביב למסעדה[42].

תחת האש הכבדה שירה הוברטי לכיוון הכוחות שהגיעו לזירה, בעודו מחליף ללא הרף בין כלי הנשק בהם השתמש, נכשלו השוטרים להבחין במספר האנשים שנותרו במסעדה באותה העת. בנוסף, החלונות המנופצים הקשו עליהם להבחין במתרחש במקום בשל ההשתקפויות השונות שהרסיסים הציגו[43]. תחילה חששו כי המפגע או המפגעים החזיקו בידיהם בני ערובה[44], על אף שניצול שנמלט החוצה סיפר כי המפגע היה אדם בודד אשר לא גילה עניין רב בבני ערובה וירה למוות בכל מי שנקלע לדרכו ללא אבחנה[45]. בשעה 05:05 בצהריים התקבלה לבסוף פקודה שהתירה לכל הכוחות המורשים הנמצאים באזור להרוג את המפגע אם הדבר יתאפשר להם[46][47].

כמה ניצולים העידו מאוחר יותר כי צפו בהוברטי הולך לכיוון דוכן השירות ומכוון אות של רדיו, ככל הנראה בניסיון לחפש אחר דיווחים על הירי[48], בטרם בחר בתחנה ששידרה מוזיקה והחל לירות בקורבנות נוספים בעודו רוקד בהנאה לצלילי השירים[49].

מעט לאחר מכן נכנס הוברטי למטבח ונתקל בשישה עובדים נוספים, אז החל לצעוק, ”אה, יש כאן עוד. אתם מנסים להתחבא ממני!”. אחת העובדות החלה לצרוח בספרדית, ”אל תהרוג אותי! אל תהרוג אותי!” לפני שפתח באש. תוך מספר שניות הרג את פאולינה לופז בת העשרים ואחת, אלזה בורבוה פיארו בת התשע עשרה, מרגריטה פדילה בת השמונה עשרה, ופצע אנושות את אלברט לאוס בן השבע עשרה[50]. עם פרוץ הירי תפסה פדילה את ידה של חברתה, ונדי פלנגן בת השבע עשרה, והשתיים החלו לברוח[51]. על אף שפדילה נפצעה אנושות ומתה בהמשך מפצעיה[51], פלנגן הצליחה להגיע ליחידת תשתית במרתף המסעדה בה התחבאו ארבעה עובדים נוספים ולקוחה[52]. לאוס הצטרף אליהם כעבור זמן מה, לאחר שנורה חמש פעמים בגופו[53].

בהמשך פתח הוברטי בירי לעבר כבאית שהגיעה למקום ופצע את אחד מיושביה[54][55]. כאשר שמע לפתע את אחד הקורבנות גונח, חוסה פרז בן התשע עשרה, ירה בו בראשו. פרז מת לצדה של שכנתו, גלוריה גונזלס בת העשרים ושתיים, ולצד אישה נוספת, מישל קרנקרוס בת השמונה עשרה[56].

אורורה פינה, אשר נפצעה קודם לכן ושכבה כעת לצדם של בני משפחתה המתים, הבחינה כי הירי חדל למשך מספר שניות. כאשר פקחה את עיניה הבחינה בהוברטי בקרבת מקום, בוהה בה בקדחתנות. הוא החל לקלל בכעס והשליך עליה קופסת טוגנים, בטרם הרים את השוטגאן שלו וירה לעברה, פוצע את זרועה, צווארה ולסתה. על אף ששרדה את הירי, נותרה פינה מאושפזת זמן רב יותר מכל שאר הניצולים[34][53].

חיסול המפגע עריכה

הוברטי עזב את דוכן השירות של המסעדה בשעה 05:17 בצהריים והלך לכיוון הדלת הסמוכה לחלון הדרייבאין, ובכך סיפק לצ'ארלס פוסטר בן העשרים ושבע, שוטר וצלף מהכוחות המיוחדים אשר התמקם לפני כן בעמדה אסטרטגית על גג בניין סמוך[57], גישה לירי נקי וחסר הפרעות בעזרת כוונת טלסקופית, לכיוון צווארו וגופו התחתון[58]. פוסטר ירה ירייה בודדת ממרחק משוער של כשלושים ושניים מטרים אשר הרגה את הוברטי תוך מספר שניות. הכדור פגע בחזהו, קרע את אבי העורקים שלו, ממש מתחת ללב, ויצא החוצה דרך עמוד השדרה[59]. היה זה אחד מבין חמשת הכדורים הבודדים שירו כוחות המשטרה לעבר הוברטי[60].

מיד לאחר שירה בו הודיע פוסטר לשאר הכוחות באזור שהרג את המפגע וכי התמקד כעת בגופתו הדוממת. עם זאת, בשל הירי הרב שהגיע מכלי הנשק השונים בהם ירה הוברטי מתוך המסעדה, לא היו השוטרים בטוחים כי אכן היה זה מפגע בודד, והאם בכלל נורה. שוטר אשר נכנס פנימה כעבור דקה כיוון את אקדחו לעבר גופתו של הוברטי, כאשר הבחין בתנועות חלושות של ילדה פצועה. כאשר שאל האם הגופה הייתה שייכת למפגע, היא ענתה בחיוב[61].

האירוע כולו נמשך כשבעים ושבע דקות, ובמהלכו ירה הוברטי כמאתיים חמישים ושבעה כדורים[51][62], איתם רצח כעשרים ואחד אנשים ופצע רבים אחרים, כאשר אחד מהם אובחן כסובל ממוות מוחי עם הגעתו לבית החולים, ומת למחרת היום. שבעה עשר קורבנות נהרגו בתוך המסעדה וארבעה במגרש החנייה והסביבה הקרובה. רק עשרה אנשים ששהו בתוך המסעדה לא נפצעו כלל, כאשר שישה מהם הסתתרו ביחידת התשתית שבמרתף.

חלק מהקורבנות ניסו להשתמש בחוסמי עורקים מאולתרים על מנת להימנע מאובדן דם תוך שימוש במפיות, אך לחינם[31][63]. מתוך כלל הנרצחים, שלושה עשר מתו כתוצאה מפציעות ירי בראשם, שבעה מתו מפציעות ירי בחזהם, וקורבן אחד, קרלוס רייס בן שמונה החודשים, בשל פציעת ירי בגבו[64]. מרבית הקורבנות, שגילם נע בין ארבעה חודשים לשבעים וארבע שנים, היו ממוצא מקסיקני או מקסיקני-אמריקאי[65].

מאוחר יותר נודע כי קודם לירי עמד הוברטי בתוך המסעדה וצרח עלבונות והאשמות שונות. במקרה אחד, צעק כי לא הגיע לו לחיות, על אף שהוא עמד לטפל בעניין. כמו כן צעק מספר פעמים במהלך הטבח כי שירת במלחמת וייטנאם[66], אף על פי שמעולם לא השתתף או לחם באף יחידה צבאית.

תחקירים מוקדמים של משטרת סן דייגו הצביעו על כך שכל מי שנפצע או נרצח בתוך המסעדה נורה בידי הוברטי במהלך הדקות הראשונות לטבח. סברה זו הופרכה בידי הניצולים, אשר טענו בתוקף כי הוברטי ירה בכל מי שנקלע לדרכו במשך יותר מארבעים דקות מהרגע שפתח באש לראשונה[67].

הקורבנות עריכה

הרוגים עריכה

  • אלזה הרלינדה בורבוה פירו
  • ניווה דניס קיין
  • מישל דין קרנקרוס
  • מריה אילינה קולמנרו סילבה
  • גלוריה לופז גונזלס
  • בלית' ריגן הררה
  • מתאו הררה
  • פאולינה אקווינו לופז
  • מרגריטה פדילה
  • קלאודיה פרז
  • חוסה רובן לוזנו פרז
  • קרלוס רייס
  • ג'קי לין ורייט רייס
  • ויקטור מקסימיליאן ריברה
  • אריסדלסי ואלבס ורגאס
  • הוגו לואיס ולאסקז ואסקז
  • לורנס הרמן ורסלאוס
  • דייוויד פלורס דלגדו
  • עומאר אלונזו הרננדז
  • מיגל ויקטוריה אולואה
  • אידה ולסקז ויקטוריה

פצועים עריכה

  • חואן אקוסטה
  • ג'ון ארנולד
  • אנתוני אטקינס
  • אסטולפו קג'ונדו
  • ג'ושוע קולמן
  • גוואדלופה דל ריו
  • אסטולפו פליקס
  • קרליטה פליקס
  • מריסלה פליקס
  • רונלד הררה
  • אלברט לאוס
  • פרנסיסקו לופז
  • אורורה פינה
  • אימלדה פרז
  • מיריה ריברה
  • מריה ריברה
  • קית' תומאס
  • חואן טוקאנו
  • קנת' ויליגס

המפגע עריכה

  ערכים מורחבים – ג'יימס הוברטי

ג'יימס אוליבר הוברטי נולד ב-11 באוקטובר 1942 בקנטון (אנ'), אוהיו[68], השני מבין שני ילדיהם של ארל וינסנט ואיקל אוולון הוברטי[69]. משפחתם האדוקה פקדה באופן תכוף את הכנסייה המתודיסטית המאוחדת (אנ')[70]. כאשר היה בן שלוש נדבק בפוליו, ועל אף שהחלים ועבר תהליך שיקום מהיר, סבל מצליעה קלה למשך שארית חייו[71][72]. בני משפחתו תיארו אותו כילד שקט ומופנם בעל חברים מעטים אשר תחביבו העיקרי היה ירי ספורטיבי[73].

כאשר היה בן שמונה עזבה אמו את ביתם והותירה את שני ילדיה בחזקת אביו. בהמשך למד בבית הספר התיכוני ויינדייל (אנ') ונודע כי סבל מבריונות[73]. הוברטי, תלמיד ממוצע, סיים את חוק לימודיו במקום החמישים ואחד מתוך שבעים ושבע התלמידים בשכבתו, ב-1960[74]. כעבור שנתיים נרשם לאוניברסיטת מאלון (אנ') והחל ללמוד סוציולוגיה, בטרם עבר למוסד ללימודי קבורה בפיטסבורג (אנ'). הוא סיים את לימודיו במקום בהצטיינות ב-1964, לאחר שקיבל רישיון לניהול בית לוויות וטיפול והכנת גופות המתים[70][75].

הוברטי נישא לאתנה מרקלנד ב-1965, לאחר שהכירו מספר שנים קודם לכן באוניברסיטת מאלון. בתם הראשונה, זליה, נולדה ב-1972, ובתם השנייה, קסנדרה, ב-1974[76]. בחלוף הזמן הפך הוברטי לאלים, ונהג להרביץ ולסטור לאשתו ולבנותיו מעת לעת, ואף להצמיד סכינים לגרונן[77]. לאורך השנים עבד במספר עבודות, ביניהן בית לוויות, רתכות ואבטחה, אולם בשנים שקדמו לטבח פוטר מספר פעמים וסבל מקשיים כלכליים.

מורשת עריכה

המפגע ומשפחתו עריכה

ביום למחרת הטבח ביקרו עשרות עיתונאים בבית אביו של הוברטי במאונט איטון (אנ'), אוהיו, בכדי לאסוף מידע נוסף על המפגע ולגבש פרופיל מדויק שלו. לאחר ששוחחו על ילדותו של הוברטי ועל רקעה הדתי של המשפחה, הצביע ארל על ציור של כבש אבוד ליד נהר הירדן בטרם החל לבכות ואמר לכתבים כי ”אתמול היה היום הנוראי ביותר בחיי. אני מרגיש כל כך רע עבור כל האנשים האלו”[78][79].

גופתו של הוברטי נשרפה ב-23 ביולי 1984 ואפרו נמסר לאלמנתו, אתנה, אשר קברה אותו מאוחר יותר בביתם באוהיו[80]. לא נודע על כל טקס רשמי או הלוויה שאולי נערכו לכבוד אחד מהאירועים הללו[81].

בשבועות הבאים קיבלו אשתו ובנותיו של הוברטי איומי מוות רבים, ונאלצו לעבור להתגורר אצל חבריהן. כל השלוש השתתפו במפגשי ייעוץ ותמיכה לאורך תשעת החודשים הבאים[3]. לבסוף עזבה המשפחה את סן איסידרו ועברה לגור בצ'ולה ויסטה, שם נרשמו קסנדרה וזליה לבית ספר חדש תחת שמות בדויים[82]. כעבור שנה עברה המשפחה לספרינג ואלי[12][83].

הלם ראשוני עריכה

רשת מקדונלד'ס עצרה באופן זמני את כל שידורי הפרסומות שלה ברדיו ובטלוויזיה בימים הראשונים שלאחר הטבח. במעין מעשה סולידרי, עצרה את פרסומותיה גם יריבתה המושבעת של החברה, רשת ברגר קינג[84].

בשל מספר הקורבנות הרב נאלצו בתי הלוויות באזור הטבח להשתמש במרכז הקהילתי של סן איסידרו עבור טקסי האשכבה של המתים[85]. המוסד הדתי המקומי, כנסיית מאונט קרמל, נאלצה לערוך הלוויות שונות בחדרים צמודים זה לזה על מנת להעניק לכל אחד מהמתים קבורה תוך זמן הולם[86].

לקחים עריכה

כמה מהשוטרים שהגיבו לטבח סבלו מתסמינים שונים כגון נדודי שינה, אובדן זיכרון ורגשות אשמה, בחודשים שלאחר אירוע. מחקר שהוזמן בידי המוסד הלאומי לבריאות נפשית (אנ') ונערך בידי הפסיכולוג הראשי של משטרת סן דייגו ב-1985, קבע כי חלק מהם סבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית כתוצאה ישירה של הטבח[3].

הטבח הוביל לשינוי במדיניות משטרת סן דייגו בכל הנוגע לשיטות ולדרכים בהן נהגו השוטרים להגיב לאירועים בעלי טבע דומה, וכמו כן לסוגי כלי הנשק שהחזיקו ברשותם. בנוסף הוגדלה כמות ימי האימונים שנדרשו הכוחות המיוחדים שברשות המשטרה לעבור, וכן נרכשו כלי נשק מתקדמים יותר[57]. אחד השוטרים הודה כי הרגיש ”חסר תועלת” ביום הטבח מאחר שהיה חמוש באקדח בעל קליבר של שמונה מילימטרים בלבד. לדבריו, ”הגיעה העת בה מוכרח להיות צוות מאומן, חמוש, מסור ומחויב, העובד במשרה המלאה, ומסוגל להגיב במהירות לכל אירוע המתרחש בכל מקום בעיר”[57].

עיתונות עריכה

מפקד המשטרה המקומית, ויליאם קולנדר, כינס מסיבת עיתונאים ב-2 באוגוסט על מנת להציג את מסקנות התחקיר המשטרתי שבדק את אירועי הטבח ואת הליקויים השונים של כוחות הביטחון שטיפלו בו, כאשר הבולט ביניהם היה עיכוב בן שבעים ושלוש דקות עד להגעת הכוח המשטרתי הראשון לזירה. לדבריו הגיבו השוטרים בצורה נכונה והולמת, על אף שהכוחות המיוחדים התעכבו בשל הפקקים הרבים שהיו בכבישים באותו הזמן[5].

בנאומו טען קולנדר כי כל אמירה המציעה שכוחות המשטרה היו צריכים להסתער על המסעדה היא ”מגוחכת”, וציין כי השוטרים בזירה לא הצליחו לראות את המפגע בשלמות מאחר שהחלונות נופצו או נוקבו בידי עשרות קליעים, מה שהפך את תנאי הראות במקום, תחת אור השמש, ללקויים[87]. כמו כן הדגיש כי במהלך העיכוב בן שמונה הדקות שהתקיים בין הרגע בו התקבלה הפקודה להרוג את המפגע ובין הרגע שבו נורה למוות, לא נרצחו כל קורבנות נוספים[5]. הוא סיים את דבריו בהצהרה ”אני מאמין שהאירוע טופל בדרך בה היה צריך לטפל בו”.

כאשר הועלו מספר שאלות בנוגע למניעו של הוברטי לטבח, פטר קולנדר כל רעיון שהציע כי מאחורי הרציחות עמדו מוטיבים גזעניים, וסיפר לעיתונאים כי המפגע ”לא אהב אף אחד”[70][88].

הנצחה עריכה

ביומיים הבאים עברה המסעדה שיפוץ מקיף בתקווה להפוך שוב, כפי שאחד מעובדיה אמר, ל”סתם עוד סניף מקדונלד'ס”, אולם לאחר דיונים ארוכים שנערכו בין בכירי הרשויות המקומיות התקבלה ב-24 ביוני ההחלטה לסגור את המקום לצמיתות[89], והוא נהרס ב-26 בספטמבר[90].

לאחר הריסת המקום תרמה רשת מקדונלד'ס את האדמה לרשות העיר, תוך התניה כי אף מסעדה אחרת לא תיבנה במקום. בשנים הבאות הועלו מספר הצעות להפוך את המקום לפארק הנצחה עבור הקורבנות. השטח נמכר בפברואר 1988 למכללת סאות'וסטרן (אנ') תמורת 136 אלף דולרים, תוך הסכמה שאזור בגודל שלוש מאות מטרים רבועים מול המקום שאליו התכוון המוסד הלימודי להתרחב, יישאר ריק לצורך בנייה עתידית של מבנה או אנדרטה להנצחתם של הקורבנות[91][92].

סניף מקדונלד'ס נוסף נבנה בשדרות סן איסידרו, במרחק מספר בניינים מהמקום בו התרחש הטבח[58][93]. הרשת הודיעה כי תתרום מיליון דולרים לקרן שהוקמה עבור הניצולים[94], כאשר אלמנתו של מייסד מקדונלד'ס, ריי קרוק, התחייבה לתרום מאה אלף דולרים נוספים בכדי להקל על הוצאות הקבורה, לסייע לקרובי המתים, ולממן מפגשי ייעוץ ותמיכה לניצולים[95]. סכום התרומות הכולל נאמד בכ-1.4 מיליון דולרים[32]. בעקבות מספר מחאות מצד תושבי סן איסידרו, קיבלה אשתו של הוברטי, אתנה, את התשלום הראשון ששחררה הקרן[96].

אתר הנצחה קבוע הוקם עבור קורבנות הטבח ב-1990 בשטח שעליו עמדה המסעדה[97]. האתר מורכב מעשרים ואחד עמודי שיש לבן בצורת משושים שגובהם נע בין שלושים סנטימטרים למטר ושמונים ושלושה סנטימטרים, כאשר כל אחד מהם נושא עליו שם של קורבן אחר[98]. ההרכב תוכנן בידי סטודנט ממכללת סאות'וסטרן בשם רוברטו ואלדס, אשר תיאר את השראתו ליצירה בתור ”עשרים ואחד המשושים מייצגים כל אחד מהקורבנות, והם שונים בגובהם, מתוך התייחסות לגילאים ולגזעים השונים של המתים. הם קשורים זה לזה מתוך תקווה שהקהילה המקומית תישאר מאוחדת בתוך כל הטרגדיה הזו, כמו שהם היו”. האתר נמצאה בשדרות וסט סן איסידרו, מספר ארבע מאות ושישים[58].

ביום השנה לטבח מקושט האתר בפרחים שונים לזכרם של הקורבנות[99]. כמו כן במהלך החג המקסיקני של יום המתים, מביאים בני האוכלוסייה המקסיקנית המתגוררים באזור נרות, מנחות ומתנות שונות לרגלי האנדרטאות, לאורך שלושה ימים.

תביעות משפטיות עריכה

מספר קרובי משפחה של הקורבנות, יחד עם חלק מניצולי הטבח, הגישו תביעות משפטיות נגד רשת מקדונלד'ס ומשטרת סן דייגו, אשר טופלו בבית המשפט העליון של מחוז סן דייגו. כל התביעות אוחדו לכדי תובענה ייצוגית אשר נדחתה לפני תחילת המשפט בשל עתירה הגנתית שנמסרה במתכונת של פסק דין בהליך מקוצר. מגישי התביעות ערערו על ההחלטה, אולם כל ערעוריהם נדחו[27].

החלטת בית הדין לערעורים של קליפורניה התקבלה ב-25 ביולי 1987, וקבעה כי לרשת מקדונלד'ס לא הייתה כל חובת זהירות להגן על לקוחותיה מפני מפגעים לא ידועים, במיוחד מ”מטורף הרוצח אנשים”, וכי אמצעי האבטחה בהם משתמשות מסעדות, לרבות מאבטחים ומצלמות במעגל סגור, לא יכלו לעצור או לעכב בשום צורה את המפגע, אשר לא הפגין כל אכפתיות או זהירות כלפי הישרדותו העצמית.

משטרת סן דייגו זוכתה גם היא ונוקתה מכל האשמה שהצביעה על רשלנות מצדה, כאשר פסק הדין סיכם את העניין עם משפט המפתח, ”לאור טבעו הזוועתי של המקרה, קשה לדמיין דבר נוסף שהמשטרה יכלה לעשות, או שנכשלה לעשות בהתנהלותה, אשר הגביר את הסיכון אליו הקורבנות היו חשופים, בטרם הגיעו הכוחות למקום”[100]. תביעות הניצולים האחרונות נדחו באוגוסט 1991[101].

אלמנתו של הוברטי, אתנה, הגישה תביעה אזרחית ביולי 1986 נגד רשת מקדונלד'ס[102] ונגד אחד ממעסיקיו של בעלה המנוח, חברת בבקוק אנד וילקוקס (אנ'), בדרישה לפיצויים בסך חמישה מיליון דולרים, בהאשמה כי התפרצויותיו האלימות של בעלה, אשר הסתיימו בטבח ההמוני, נגרמו כתוצאה משילוב של דיאטה לא בריאה, וחשיפה למתכות רעילות בסביבת עבודתו ללא כל אמצעי הגנה, במשך שנים רבות[102].

בעתירתה נטען כי לא נמצא כל זכר לאלכוהול או לסמים בגופו של הוברטי במהלך הנתיחה שלאחר המוות[103], וכי ריכוזי העופרת והקדמיום הגבוהים בדמו העידו על חשיפה ממושכת לאדים רעילים במהלך שלוש עשרה השנים שקדמו לטבח, במהלכן עבד כרתך עבור חברת בבקוק אנד וילקוקס[8], וכי שילוב של חשיפה זו לצד צריכה מוגזמת של מונוסודיום גלוטמט מארוחותיו התכופות של הוברטי במסעדות מקדונלד'ס[102], גרם לו לסבול מהזיות ומזעם בלתי נשלט. תביעתה של אתנה נדחתה ב-1987[104], והיא מתה מסרטן השד ב-2003[12].

תרבות עריכה

לקריאה נוספת עריכה

עברית English
ספרי טיים לייף; רוצחים המוניים; אלכסנדריה, וירג'יניה; 1993; עמודים 113–139 (מסת"ב 978-0783500041) Time Life Books; Mass Murderers; Alexandria, Virginia; 1993; Pages 113–139 (ISBN 978-0783500041)
קות'ורן, נייג'ל; טיבלס, ג'יאוף; רוצחים: רוצחים שכירים, רוצחים המוניים, רוצחים מיניים. חזקותיו חסרות הרחמים של הרצח, הפשע הנורא מכולם; בוקסטרי, לונדון; 1993 (מסת"ב 0-752-20850-0) Cawthorne, Nigel; Tibballs, Geoff; Killers: Contract Killers, Spree Killers, Sex Killers. The Ruthless Exponents Of Murder, The Most Evil Crime Of All; Boxtree, London; 1993 (ISBN 0-752-20850-0)
אולשאקר, מרק; אי. דאגלס, ג'ון; אנטומיית המניע: המפתח להבנת ותפיסת פושעים אלימים של צייד המחשבות האגדי של הבולשת; ספרי פוקט; 2001 (מסת"ב 9780671023935) E. Douglas, Johnl Olshaker, Mark; The Anatomy Of Motive: The FBI's Legendary Mindhunter Explores The Key To Understanding And Catching Violent Criminals; Pocket Books; 2001 (ISBN 9780671023935)
לייטון, אליוט; ציד בני אדם: עלייתו של הרוצח ההמוני המודרני; מקללנד וסטיוארט; 2011 (מסת"ב 9781551996431) Leyton, Elliot; Hunting Humans: The Rise Of The Modern Multiple Murderer; Mcclelland And Stuart; 2011 (ISBN 9781551996431)
פרנסקל, רון; ניצלו מרשע: סיפורים אמיתיים של אנשים פשוטים אשר עמדו פנים אל פנים מול רוצחים המוניים מפלצתיים ושרדו; בוורלי, מסצ'וסטס, הוצאת פייר ווינדס; 2011 (מסת"ב 978-1610594943) Franscell, Ron; Delivered From Evil: True Stories Of Ordinary People Who Faced Monstrous Mass Killers And Survived; Beverly, Massachusetts, Fair Winds Press; 2011 (ISBN 978-1610594943)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 113; "אולם החובות לא הפסיקו להצטבר, ויום אחד החליט ג'יימס אוליבר הוברטי להסדיר את העניין אחת ולתמיד. לפני שאותו יום נגמר הוא ביצע את מה שהפך באותה העת למקרה הרצח ההמוני הנוראי ביותר בהיסטוריה האמריקאית: עשרים ואחד גברים, נשים וילדים נשחטו, ותשעה עשר אחרים נפצעו. כל הקורבנות היו זרים לחלוטין מבחינתו, אבל זאת לא הייתה הנקודה. להשתוות - זו הייתה הנקודה, לוודא כי, סוף כל סוף, החשבון התאזן".
  2. ^ "צלפים משטרתיים מקבלים רק סיכוי אחד לפגוע במטרה", לוס אנג'לס טיימס, ריצ'רד הולגווין, 16 בנובמבר 1986; אורכב מהמקור ב-3 באוגוסט 2018.
  3. ^ 1 2 3 "אלמנת המפגע חיה בסיוט", אלנסברג דיילי רקורד, 17 ביולי 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  4. ^ 1 2 טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 123; "בפעם הראשונה, הכיר הוברטי בכך שאולי סבל מהפרעה נפשית. ביום שלישי, ה-17 בחודש, אנתה הבחינה בו יושב לצד הטלפון ושאלה לפשר העניין. הוא אמר לה שהתקשר למרפאה לבריאות הנפש וביקש לקבוע פגישה. הם היו אמורים לחזור אליו. אבל מספר שעות חלפו ללא שום שיחה חוזרת. היה זה אחד מצירופי המקרים המוזרים של הגורל, האדם במרפאה לא שמע כראוי את שמו של הוברטי, ורשם אותו באופן שגוי כשוברטי. בנוסף, נימתו הרגועה וקרת הרוח לא יצרה רושם כי המקרה היווה סכנת חיים מיידית, כך שהשיחה נרשמה כלא דחופה, והייתה אמורה לקבל מענה תוך ארבעים ושמונה שעות. עצבני, עלה הוברטי על האופנוע שלו ועזב את המקום בסערה".
  5. ^ 1 2 3 "הרוצח ההמוני ג'יימס הוברטי חיפש אחר עזרה", יונייטד פרס אינטרנשיונל, מרטין פ. האוסמן, 2 באוגוסט 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  6. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 124; "כעבור שעה שב הוברטי לביתם, ובאופן מפתיע, במצב רוח מרומם. אתנה הכינה פיצה, אותה אכל בהתלהבות, נרדם למשך זמן מה, והמתין לשיחת הטלפון שמעולם לא נעשתה. באותו אחר-הצהריים יצאה כל המשפחה לטיול רכיבה על אופניים, ומאוחר יותר עזבו אותם הבנות לעבודתן בתור שמרטפיות. באותו הערב שודר סרט אהוב על ג'ים ואתנה, והם צפו בו יחדיו".
  7. ^ "ילד מהיר מחשבה בן אחת עשרה שרד משום שהעמיד פני מת", גיינסוויל סאן, אסושייטד פרס, תימות'י הרפר, 22 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  8. ^ 1 2 "הכימיה של האלימות", מכניקה פופולרית, ג'ים וילסון, 1 במרץ 1998; אורכב מהמקור ב-16 במרץ 2005.
  9. ^ לייטון, 2011; הרוצח ההמוני המודרני; עמוד 5; "במה שנדמה כניסיון אחרון להציל את חייו, הוא ניסה לקבוע פגישה במרפאה לבריאות הנפש, אך לא הצליח להשיג אחת. ביום הטבח ביקר בגן החיות בסן דייגו יחד עם משפחתו. בעודו בוהה בבעלי החיים הכלואים, אמר הוברטי לאשתו, ”החברה קיבלה את ההזדמנות שלה!”".
  10. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 124; "הם עצרו לאכול במקדונלד'ס, והמשיכו לטיול בגן החיות. לאורך הליכתם נזכרה אתנה כי בעלה אמר לה שחייו נגמרו. הוא התלונן, כפי שנהג לעשות, על הרעיונות הטובים ששלח לפנטגון. כמו כן התייחס לכך שהמרפאה לבריאות הנפש לא חזרה אליו. ”בכן”, אמר, ”החברה קיבלה את ההזדמנות שלה”".
  11. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 124; "חזרה בביתם, אתנה הלכה למטבח והכינה ארוחת צהריים לילדים, ולאחר מכן עלתה לחדר השינה בכדי לנוח. הוברטי נכנס פנימה לבוש בבגדים בצבעי הסוואה. ”אני רוצה לנשק אותך לשלום”, הוא אמר. היא נישקה אותו ושאלה האם התכוון לעזוב, שכן ארוחת הערב תהיה מוכנה בקרוב. הוא ענה בשלילה, והסביר כי הוא הולך לצוד".
  12. ^ 1 2 3 "עשרים שנים לאחר מכן, הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו עדיין זכור", נורת' קאונטי טיימס, ג'סיקה גרסקו, 17 ביולי 2004; אורכב מהמקור ב-31 באוגוסט 2009.
  13. ^ "בתו בת השתים עשרה של ג'יימס אוליבר הוברטי", יונייטד פרס אינטרנשיונל, 19 באוקטובר 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  14. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 124; "זליה הייתה הבת המועדפת על הוברטי. היא ראתה אותו עוזב את הבית ונזכרה כי אמר לה, ”להתראות, אני לא אחזור”. הוא סחב משהו עטוף בשמיכה משובצת, וזליה ראתה את קנה הרובה מבצבץ דרכה".
  15. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 316; "הוברטי פתח את המתקפה בסניף מקדונלד'ס הנמצא במרחק מאה ושמונים מטרים מביתו באזור מצחין בסן איסידרו".
  16. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 317; "הוברטי נכנס לרכב המרקורי מרקיז שלו, אשר עטה מדבקה עליה נכתב ”אני לא חירש, אני פשוט מתעלם ממך”, ונסע לאורך מספר בניינים לעבר סניף מקדונלד'ס".
  17. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 317; "בערך בשעה 04:00 בצהריים, הרימו הסועדים את מבטיהם מארוחות הביגמק שלהם כאשר אדם גדול וממושקף נכנס פנימה. הוא החזיק ברשותו אקדח בראונינג אוטומטי בקוטר תשע מילימטרים, שוטגאן בעל שנים עשר תאים בידו האחת, ותת מקלע עוזי חצי אוטומטי בקוטר תשע מילימטר שהשעין על כתפו".
  18. ^ 1 2 קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 317; "הוא החל לצרוח, ”כולם לשכב על הרצפה או שאני אהרוג מישהו”. כל ארבעים וחמישה הלקוחות צייתו להוראותיו מיד, אך הוא רצח אותם בכל מקרה".
  19. ^ "ניווה, אה, ניווה", הוושינגטון פוסט, טום שרווד, 21 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  20. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמודים 126–127; "לפתע החל הוברטי לצעוק, על אף שהניצולים זכרו את דבריו בצורה שונה מעט, כל אחד מהם הסכים כי הנימה הכללית הייתה בסגנון של: ”שאף אחד לא יזוז או שאתם מתים!”, ”כולם לשכב על הרצפה!”, ”תשכבו על הרצפה או שאני ארצח אתכם!”, ”אני ארצח אתכם כמו שרצחתי אחרים!”".
  21. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 127; "קני ויליגס שמע צעקה מחרישה. ”חזירים מלוכלכים, בני זונות מוייטנאם”, צרח הוברטי. ”הרגתי אלף אנשים ואני אהרוג אלף נוספים!”".
  22. ^ "מטורף חמוש צורח, הרגתי אלף ואני אהרוג אלף נוספים", יונייטד פרס אינטרנשיונל, הילמר אנדרסון, 19 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  23. ^ 1 2 3 4 "הטבח בקליפורניה: אנשים מתו תוך שניות", גיינסוויל סאן, אסושייטד פרס, לי סיגל, 20 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  24. ^ "הטבח מעורר זיכרונות כואבים", לוס אנג'לס טיימס, ה. ג'. רזה, 18 באוקטובר 1991; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  25. ^ "קורבנות הטבח: הסיפור", יונייטד פרס אינטרנשיונל, 22 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  26. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 72; "אורורה נורתה ברגלה בידי אחד מקליעי העוזי ונשכבה לצד גופתה של דודתה, עיניה סגורות בחוזקה, למעט שבריר שנייה בו ראתה את האיש שכיוון את מכונת הירייה השחורה והקטנה לעבר דודתה, בטרם החל לירות. גופתה של ג'קי קפצה ורעדה כאשר מטר האש הבלתי פוסק פגע בכתפיה, גבה, ישבנה, זרועה השמאלית, רגליה, צווארה וראשה. מאוחר יותר אמר המנתח בחדר המתים כי ספר ארבעים ושמונה פצעי ירי".
  27. ^ 1 2 "חלק מקורבנות הטבח מתארים את האימה שחוו דרך תביעות משפטיות", לוס אנג'לס טיימס, ג'ים שכטר, 9 בפברואר 1986; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  28. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 70; "קית' החליק תחת השולחן יחד עם מתאו והוריו כאשר החדר החל להתפוצץ בשאון אינסופי של רעשי נפץ מחרישים. בלית' צרחה והחלה לבכות. קית' מעולם לא שמע משהו כל כך מחריד כמו מטר האש של הנשקים החצי אוטומטים, ועוד בתוך החלל הסגור והרגוע בסניף השכונתי של מסעדת מקדונלד'ס. הכל היה הפוך".
  29. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 76; "מאוחר יותר סיפר לו סבו את מה שאירע במקדונלד'ס, לפחות את מה שחשב שעליו לדעת. בלית' ומתאו מתו, אמר. אך הוא לא סיפר לילד המסכן כי שניהם נפגעו מספר פעמים, ככל הנראה בזמן שניסו לזחול לעבר דלת סמוכה. שניהם נשחטו כאשר נמלטו חזרה אל מתחת לשולחן".
  30. ^ "ייתכן שפיטורים הרגיזו את הרוצח", קנברה טיימס, 21 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  31. ^ 1 2 "יום השנה לטבח ההמוני: סן איסידרו עדיין רדופה בידי הטרגדיה", לוס אנג'לס טיימס, דייוויד פריד, מרג'ורי מילר, 14 ביולי 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  32. ^ 1 2 "רגע בהיסטוריה באורך שבעים ושבע דקות שלעולם לא יישכח", לוס אנג'לס טיימס, מייקל גרנברי, 16 ביולי 1989; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  33. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 73; "שיחת הטלפון הראשונה לשירותי החירום התקבלה בשעה 04:00 בצהריים, אולם השוטרים והפרמדיקים הופנו בטעות לסניף מקדונלד'ס אחר הרחוק כשלושה קילומטרים מהמקום בו הוברטי השתולל והרג אנשים".
  34. ^ 1 2 "אחד השורדים הקטנים של הטבח חזר לביתו בשלום", מונטריאול גזט, 8 באוגוסט 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  35. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמודים 130–131; "שעון הקיר במסעדת מקדונלד'ס צלצל רק עשר דקות לאחר יריית השוטגאן הראשונה, כאשר זוג מקסיקני, אסטולפו פליקס בן השלושים ואחת, ואשתו מרסילה בת העשרים ושלוש, נכנסו פנימה עם בתם בת ארבעת החודשים, קרליטה. פליקס הבחין בחלונות המנופצים אך לא שמע קולות ירי. הוא הניח שהדמות שהתקרבה לעברם התכוונה לתקן את החלונות. אותו אדם צעק משהו לעברם, אבל פליקס ואשתו לא דיברו אנגלית. לאחר מכן הרימה הדמות שוטגאן והחלה לירות. הכדורים פגעו באשתו של פליקס ובתינוקת, ופגעו בו בבטנו. היא מעדה אחורה כנגדו. הוא לקח את התינוקת המדממת ממנה, והם החלו לרוץ לעבר מגרש החנייה של סניף הדואר הקרוב".
  36. ^ "קורבנות תמימים שילמו את מחירו של אדם זועם", השליח, 22 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-8 בדצמבר 2015.
  37. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 73; "זוג מקסיקני מבוגר, מיגל ואליסיה ויקטוריה, הגיעו למקום בכדי להזמין טייק אוויי של המבורגרים שרצו לקחת איתם חזרה לטיחואנה. אפילו בגיל שבעים וארבע, מיגל החזיק את ידה של אשתו האהובה בת השישים ותשע, אך כאשר עמד לפתוח עבורה את הדלת, פגשו שניהם את הוברטי פנים אל פנים".
  38. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 73; "מיגל קרס על הרצפה והחל לנגב את הדם מפניה של אשתו בזמן שקילל את הוברטי. אבל הוברטי לא היה מוכן לאכול חרא ממקסיקנים. הוא קילל את האיש הזקן בחזרה, ואז הצמיד את קנה השוטגאן שלו לפניו לפני שלחץ על ההדק".
  39. ^ "זיכרון הטבח במקדונלד'ס", איסט ביי טיימס, אסושייטד פרס, 18 ביולי 2004; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  40. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 73; "הוברטי שמר על כולם בהיכון, יורה בדלתות, בחלונות, ולמעשה בכל תנועה שראה בחוץ. הוא החזיק במאה שבעים וחמישה שוטרים מסביבו. כל האזור הבין מדיני מסביב נסגר, וסגר הוטל לאורך שישה בלוקים".
  41. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 75; "עשר דקות לאחר שיחת הטלפון הראשונה, הקימה המשטרה מפקדה במרחק מספר בניינים, ותוך עשר דקות נוספות, הייתה המסעדה כבר מוקפת כולה".
  42. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 132; "באותה העת, במפקדת משטרת סן סייגו, השוטרת קתרין ננס החלה לאסוף כלי נשק מיוחדים ולהרכיב קבוצה טקטית. אך זמן רב כבר חלף מאז השעה 04:00 בצהריים, שעת העומס כבר החלה, ואנשי הכוחות המיוחדים היו מפוזרים בכל העיר. כמעט שעה שלמה חלפה בטרם התכנסה הקבוצה בזירת הירי, ושחררה את השוטרים המבוהלים שהיו הראשונים להגיב והקיפו כעת את המסעדה".
  43. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 73; "מתוך מה שהצליחו השוטרים לראות, היו בתוך המסעדה כמה מפגעים. נעשה שימוש ביותר מדי כלי נשק בשביל שיהיה זה רק אדם אחד. אך הם לא יכלו לראות יותר מדי משום שחלונות המסעדה, אשר היו עשויים מזכוכית חזקה במיוחד, נשברו בצורה דמוית קורי עכביש בשל הקליעים שנורו דרכם".
  44. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 318; "צלפי המשטרה נצרו אש במשך יותר משעה מאחר שחששו כי המפגע החזיק בבני ערובה. כמו כן לא ניסו ליצור עמו קשר דרך הטלפון, בעזרת מגפון, ולא באמצעים אחרים".
  45. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 318; "בשעה 05:00 בצהריים שכך הירי. עובד מקדונלד'ס זחל החוצה מתוך המרתף עם מידע חשוב בידיו. הוברטי לא החזיק בבני ערובה".
  46. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 318; "צוות הכוחות המיוחדים קיבל אור ירוק. ”ברגע שתשיגו ראות נקייה של המפגע תהרגו אותו”, הפקודה הורתה".
  47. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 75; "בשעה 05:05 בצהריים, יותר משעה לאחר שפתח הוברטי באש, מפקד הכוחות המיוחדים נסע במהירות לעבר סן איסידרו, כאשר שמע שאנשיו קיבלו אור ירוק להרוג את המפגע אם תזדמן להם ראות נקייה שלו".
  48. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 72; "הוא האזין לרדיו וחיכה לשמוע אחר שידורי חדשות שיהפכו אותו למפורסם".
  49. ^ "ניצול הטבח במקדונלד'ס אומר כי המשטרה יכלה להציל חיים נוספים", יונייטד פרס אינטרנשיונל, 30 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  50. ^ "ניצול הקטל הגשים את חלומו להפוך לשוטר", סן דייגו יוניון טריביון, 18 ביולי 2004; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  51. ^ 1 2 3 "ניצולים משחזרים את הטבח בסניף מקדונלד'ס בסן איסידרו שהתרחש לפני שלושים שנים", חדשות קוסי, סטיב בוש, 19 ביולי 2014; אורכב מהמקור ב-8 בדצמבר 2015.
  52. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 318; "הנס הוא שחלק מהאנשים הצליחו בכלל לברוח - וכי עשרה אנשים יצאו מהמסעדה בחיים. חמישה מהם התחבאו במחסן".
  53. ^ 1 2 "זיכרון האימה שהתרחשה במקדונלד'ס עשר שנים קודם לכן", השליח היומי, 17 ביולי 1994; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  54. ^ קות'ורן, טיבלס, 1993; מספר המתים מטפס; עמוד 318; "אחד הכבאים נפגע לאחר שהקליע עבר דרך הכבאית ושפשף אותו קלות בראשו".
  55. ^ "עשרים ואחד אנשים נורו למוות במקדונלד'ס", היסטוריה, 18 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  56. ^ "הטבח במקדונלד'ס הטיל טראומות פיזיות ונפשיות", לוגאנספורט פארוס טריביון, 22 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-11 בדצמבר 2015.
  57. ^ 1 2 3 "הטבח במקדונלד'ס שינה את הדרך בה המשטרה פועלת", רשת החדשות בכבלים, ג'ים קאוואנה, 24 ביולי 2009; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  58. ^ 1 2 3 "טבח בסן איסידרו", סינון סן דייגו, 18 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-20 בנובמבר 2011.
  59. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 75; "הכדור פגע במרכז חזהו של ג'יימס הוברטי והתפוצץ לתוך עמוד השדרה שלו, מרסק את לבו לחתיכות קטנות".
  60. ^ "עשרים ואחד מתו בטבח בסן איסידרו", סן דייגו יוניון טריביון, 19 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  61. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 138; "השוטר ר. או. בראון הוביל כוח קטן לתוך המסעדה. ”ראיתי אדם לבוש בחולצה אדומה ובמכנסיים בצבעי הסוואה שוכב על הרצפה”, הוא דיווח. ”ראיתי גם כלי נשק אשר דמה לעוזי או לתשע מילימטרים אוטומטי שוכב לרגליו. כיוונתי את האקדח שלי לעבר החשוד אפילו שנראה כי הוא כבר מת. לאחר מכן ראיתי ילדה זזה מתחת לדוכן השירות. כשהיא הרימה את ראשה והסתכלה עליי שאלתי אותה האם האיש שאליו כיוונתי את האקדח שלי היה החשוד. היא אמרה שכן”".
  62. ^ "בתו של רוצח מקדונלד'ס מייעצת לתינוק של הקורבנות מסן ברנרדינו", סן דייגו יוניון טריביון, דבי בייקר, 23 באוגוסט 2016; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  63. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 72; "חלק מהגופות עדיין אחזו בהמבורגרים שאכלו. אחרים ניסו לעצור את הדימום בעזרת מפיות של מקדונלד'ס, אך לא הצליחו להציל את חייהם".
  64. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 72; "הוא ירה מאתיים ארבעים ושבעה כדורים ותרמילים. באותה העת כבר מתו או גססו כעשרים ואחד בני אדם, ותשעה עשר פצועים שכבו מכל עבר. שלושה עשר מהמתים נורו בראשם, שבעה בחזהם, ואחד, קרלוס רייס הקטן, בגבו".
  65. ^ "מוות ודם במקום של צחוק", הוושינגטון פוסט, ג'יי מת'יוס, טום שרווד, 20 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  66. ^ פרנסקל, 2011; שבעים ושבע דקות בגיהנום; טבח; עמוד 72; "המטורף ירה לכל עבר בזמן שהלך הנה והנה בתוך המסעדה. הוא החזיק כלי נשק בשתי ידיו. הוא צרח קללות שונות ודיבר אל האנשים שעמד להרוג. הוא אמר להם ששירת בווייטנאם ושלא חשש להרוג את כולם".
  67. ^ "אחד הניצולים מהטבח במקדונלד'ס חולק על טענות המשטרה", יונייטד פרס אינטרנשיונל, 30 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  68. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 113; "הוברטי נולד ב-11 באוקטובר 1942, בקנטון, אוהיו, עיר תעשייתית במרחק שמונים קילומטרים מקליבלנד".
  69. ^ "איקל אי. הוברטי", פולדטרי; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  70. ^ 1 2 3 "רוצח ההמונים: תמיד מאוד בודד ונורא עצוב", יונייטד פרס אינטרנשיונל, ביל קרדוסו, 22 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-17 ביולי 2021.
  71. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 113; "כאשר היה ג'ים בן שלוש, מעט יותר מפעוט, נדבק בפוליו וסבל מדבר שכינה אביו בשם ”שיתוק עוויתי”. הוא נאלץ לעטות אביזרי עזר עשויי עור ומתכת על רגליו, וכאשר הוריד אותם לבסוף נותר עם צליעה מוזרה".
  72. ^ אולשאקר, דאגלס, 2001; צל של אדם חמוש; עמוד 232; "ג'ים הצעיר, אשר נלחם כבר בפוליו ונאלץ להשתמש באביזרי עזר על רגליו שהובילו את חבריו לכיתה לצחוק עליו, לא הצליח להבין איזה מין אלוהים יגרום לכזה כאב, ואף ייקח ממנו את אמו".
  73. ^ 1 2 "רוצח ההמונים גילה עניין רב בכלי נשק בצעירותו", ניו יורק טיימס, ג'ון הולושה, 21 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  74. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 114; "שנים לאחר מכן, נזכר המורה, ”אני לא יכול להאמין שהכשלתי אותו ואיני זוכר אותו”. הערתו האחרונה סיכמה את תקופתו של הנער בבית הספר. ג'ים סיים את לימודיו בצורה שאף אחד לא זכר, במקום החמישים ואחד מתוך שבעים ושבעה התלמידים בשכבה".
  75. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 114; "ג'ים הוברטי נרשם למכללת מאלון, מוסד לימודי קטן בעל אופי קווייקרי בקנטון, בו למד סוציולוגיה, בטרם שינה את דעתו לגבי הקריירה שלו, ועבר למוסד ללימודי קבורה בפיטסבורג, פנסילבניה".
  76. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 116; "בתו הראשונה של הוברטי, זליה, נולדה ב-1972, זמן מה לאחר שהחל לעבוד כרתך. בת נוספת, קסנדרה, נולדה כעבור שנתיים".
  77. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 118; "מזגו היה פראי ופתאומי, והוא נהג לסטור לבנותיו מעת לעת ולהכות את אתנה כשהתעצבן. ”באופן כללי, זו הייתה בדרך כלל רק מכה אחת”, היא אמרה. אולם במקרה אחד הוא הכה אותה נמרצות ו”דפק לי את הלסת”, כפי שניסחה זאת, ולעיתים אף נהג לכוון את אקדחיו לעברה. במקרה אלים במיוחד הצמיד סכין קצבים לגרונה של בתו הצעירה, קסנדרה".
  78. ^ "אביו של רוצח ההמונים אומר כי האלימות של בנו אינה מובנת", הוושינגטון פוסט, ארתור ס. בריסביין, 21 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  79. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 139; "ביום שלאחר הטבח הגיעו העיתונאים לאוהיו וביקרו את ארל הוברטי, האב בן השבעים ושלוש שבנו חי ומת בצורה כה רעה. האיש הזקן החל לעסוק בציור בשנות פרישתו, והצביע לכיוון ציור קנבס שזה עתה סיים. ”ציירתי את זה עבור הכנסייה שלי”, אמר. ”ישנן שתים עשרה כבשים, אתם רואים, ליד נהר הירדן, והרועה שלהן משגיח עליהן. אבל יש אחת, בודדה. זו הכבשה האבודה..”, הוא החל לבכות. ”אתמול היה היום הנוראי ביותר בחיי”, אמר. ”אני מרגיש כל כך רע עבור כל האנשים האלו”.
  80. ^ "אלמנתו של מפגע הטבח במקדונלד'ס שבה לביתה", חדשות לודי סנטינל, 27 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  81. ^ "אלפיים אנשים בטקס האשכבה", קנברה טיימס, 23 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  82. ^ "זיכרונות הניצולים מהטבח: שני סיפורים שונים: זה לא דבר שאתה שוכח, אומרת אתנה הוברטי", לוס אנג'לס טיימס, דייוויד פריד, מרג'ורי מילר, 14 ביולי 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  83. ^ "חייהם הקשים של משפחת הרוצח ממקדונלד'ס", גיינסוויל סאן, 18 ביולי 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  84. ^ "מטורף ירה בעשרים ושניים אנשים במקדונלד'ס היה מתבודד וחובב כלי נשק", מונטריאול גזט, 20 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  85. ^ "הבאת פרחים והמשקל של תעלומה נוראית שמעולם לא תיפתר", יונייטד פרס אינטרנשיונל, מרטין פ. האוסמן, 21 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  86. ^ "קורבנותיו של רוצח ההמונים נקברים בידי משפחותיהם", קנטאקי ניו ארה, 18 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  87. ^ "תושב החוף הורג עשרים במסע קטל במסעדה", ניו יורק טיימס, 19 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  88. ^ טיים לייף, 1993; דין וחשבון; עמוד 139; "משום שמרבית הקורבנות היו היספנים, מספר תיאוריות הציעו כי מניעיו של הוברטי היו גזעיים לחלוטין. מפקד משטרת סן דייגו ויליאם קולנדר פטר את ההשערות הללו. ”הוא לא אהב אחד”, אמר".
  89. ^ "סניף מקדונלד'ס בסן איסידרו לא ייפתח שוב", הוושינגטון פוסט, ג'יי מתיוס, 25 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  90. ^ "סניף מקדונלד'ס בו התרחש הטבח נהרס", יונייטד פרס אינטרנשיונל, מרטין פ. האוסמן, 27 בספטמבר 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  91. ^ "סניף מקדונלד'ס בו התרחש הטבח עתיד להפוך לאתר הנצחה עבור הקורבנות", רידינג איגל, 7 בספטמבר 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  92. ^ "אתר הנצחה עתיד להיבנות במקום בו נהרגו עשרים ואחד אנשים", חדשות לודי סנטינל, 18 ביולי 1990; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  93. ^ "רשת מקדונלד'ס מתכוונת לבנות מחדש סניף נוסף במרחק שני בלוקים מזירת הטבח", לוס אנג'לס טיימס, מרג'ורי מילר, 2 בינואר 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  94. ^ "קרן הטבח בסן איסידרו משלמת שלוש מאות וחמישים אלף דולרים", לוס אנג'לס טיימס, 24 במרץ 1985; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  95. ^ "קשתות זהב נוחתות", לואיסטון דיילי סאן, 25 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  96. ^ "אלמנתו של הוברטי מבקשת לעזור למשפחות הקורבנות", היום, 28 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  97. ^ "שלושים ושתיים שנים לאחר הטבח בסניף מקדונלד'ס", חברת השידור הלאומית סן דייגו, מאט רסקון, 18 ביולי 2016; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  98. ^ "האנדרטה מוקדשת לזירת הטבח לאחר זמן רב", לוס אנג'לס טיימס, ראסל בן עלי, 14 בדצמבר 1990; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  99. ^ "עשור לאחר מכן, סן איסידרו עדיין זוכרת את עשרים ואחד קורבנות הירי", יומן הסיקור של לאס וגאס, רייצ'ל קרוסבי, 2 באפריל 2018; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  100. ^ "העיר מנצחת בשימוע שעסק בתגובת המשטרה בטבח בסן איסידרו", לוס אנג'לס טיימס, ג'ים שכטר, 25 במרץ 1987; אורכב מהמקור ב-22 ביולי 2022.
  101. ^ "תביעותיהם האחרונות של ניצולי הטבח נדחו: בתי המשפט: ארבעת התיקים, בהם מעורבים הניצולים וקרובי המשפחות של הקורבנות מהטבח בסניף מקדונלד'ס ב-1984, הפכו למיושנים, אומר השופט", לוס אנג'לס טיימס, אלן אברהמסון, 28 באוגוסט 1991; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  102. ^ 1 2 3 "מקדונלד'ס הוזכרה בתביעה משפטית", קנברה טיימס, 20 ביולי 1986; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  103. ^ "ניצולי הטבח במקדונלד'ס שהוביל למותם של עשרים ואחד אנשים", יונייטד פרס אינטרנשיונל, סנדרה נ. מיצ'יוקו, 20 ביולי 1984; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  104. ^ "האלמנה אומרת כי מקנאגטסים הם שהובילו לירי ההמוני", בריאן טיימס, 18 בספטמבר 1987; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  105. ^ "יום רביעי הארור", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.
  106. ^ "77 דקות", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-23 ביולי 2022.