הטיה בקביעת מחוזות בחירה
הטיה בקביעת מחוזות בחירה (באנגלית אמריקאית: Gerrymandering, גֶ'רימנדרינג) היא פעילות של השלטונות לשינוי גבולותיהם של מחוזות בחירה בבחירות אזוריות באופן שיביא לתוצאות הרצויות על ידי השלטון. זהו יישום של פרדוקס סימפסון.
השיטה נקראת באנגלית ג'רימנדרינג על שמו של מושל מסצ'וסטס, אלברידג' גרי, אשר בתקופת כהונתו, בשנת 1812, נקבעו מחוזות בחירה מוטים במכוון במדינה כדי לתת עדיפות למפלגת ג'פרסון בבחירות לסנאט המדינה. צורתו של אחד המחוזות המוטים הוצגה בקריקטורה כסלמנדרה המיתולוגית, ומכאן הלחם הבסיסים gerrymander – שמו של המושל והמילה סלמנדרה (salamander)[1].
קביעת מחוזות בחירה
עריכהבבחירות אזוריות, הנציגים לפרלמנט או לכל גוף שלטוני אחר נבחרים באזורים שונים ומייצגים את אזור הבחירה שלהם. לקביעת אזורי הבחירה יש השפעה על תוצאות הבחירות. מקובל שיש צורך שההפרש בין מחוזות שונים ביחס בין מספר הנציגים של אזור הבחירה לבין מספר התושבים באזור הבחירה יהיה קטן, על מנת שלכל אזרח תהיה השפעה יחסית שווה. בגלל נדידת אוכלוסייה בין מחוזות בעקבות אכלוס אזורים חדשים והתרוקנות אזורים אחרים, יש צורך להגדיר מחדש את המחוזות, במיוחד כאשר לכל מחוז יש נציג בודד או מספר מועט של נציגים. (כאשר כל מחוז שולח מספר רב של נציגים, אפשר לשנות את גודל הייצוג במקום את הגבולות).
פוליטיקאים שיש בידיהם את הכוח להגדיר את מחוזות הבחירה יכולים לנצל זאת כדי להגדיר אזורים שיהיו נוחים להם.
שיטות הטיה בבחירת אזורי בחירה
עריכהשיטה אחת להטיה היא דחיסה (packing) של כמה שיותר מצביעים בלתי רצויים לקובע המחוזות לתוך מחוז בחירה יחיד על מנת להמעיט את השפעתם על שאר אזורי הבחירה. שיטה אחרת, כמעט הפוכה, היא פיזור (cracking) של בוחרים בלתי רצויים בין אזורי בחירה רבים באופן שלא יגיעו להשפעה משמעותית באף אזור בחירה.
אף על פי שברוב המקרים ההטיה נעשית על ידי שינוי הגבולות של המחוזות, היו גם ניסיונות להעביר אוכלוסייה בין מחוזות על מנת להשיג את אותה תוצאה. בווסטמינסטר יזם פוליטיקאי מהלך של שיווק בתים באזור הבחירה שלו באופן שימשוך בוחרים מהמפלגה שלו. המהלך נתגלה על ידי מבקר פנים והפוליטיקאי נדרש לשלם קנס גדול.[דרוש מקור]
מניעת הטיה בבחירת מחוזות בחירה
עריכהבבריטניה ובקנדה קביעת אזורי הבחירה נמסרה לגופים א-פוליטיים, על מנת להמעיט את האפשרויות להטיה.
הפחד מהינדוס מחוזות בחירה מועלה לעיתים כטענה כנגד שימוש בשיטת בחירה אזורית רובנית, ובעד בחירה במספר אזורי בחירה בעלי מספר נציגים שונה לפי גודל האוכלוסייה בכל אזור, ואף בביטול מחזות הבחירה בכללם והנהגת בחירות לאומיות.
מקרים מפורסמים
עריכה- בבחירות לסיים הפולני בין שתי מלחמות העולם, קבעו הפולנים אזורי בחירה שנבחרו בקפידה באופן שיקטין את הנציגות היהודית בסיים.[דרוש מקור]
- בבלגיה החליט הרוב הפלמי ב-2007 להוציא ממחוז בריסל שכונות וולוניות על מנת למנוע מהוולונים השפעה באזור הבחירה החשוב של בירת המדינה[2].
- לאחר שהונהגה אוטונומיה בצפון אירלנד ב-1921, חולקו אזורי הבחירה בצורה שהעדיפה את היוניוניסטים הפרוטסטנטים על הלאומנים הקתוליים שכבר היו במיעוט.
- בסינגפור המפלגה השלטת מטה את מחוזות הבחירה, ולעיתים מודיעה על השינוי בשבוע של הבחירות.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
עריכה- topic/racial-gerrymandering הטיה בקביעת מחוזות בחירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עמרי נחמיאס, מבצע סלמנדרה: כשהמועמדים לקונגרס בוחרים את המצביעים שלהם בעצמם, באתר וואלה, 1 בספטמבר 2018
- אמיר תיבון, העליון הנחית על הדמוקרטים מכה שעשויה לעצב מחדש את הפוליטיקה האמריקאית, באתר הארץ, 27 ביוני 2019
- מכור מראש: השיטה של הפוליטיקאים בארה"ב לקבוע את תוצאות הבחירות, סרטון באתר יוטיוב
- קולו אור, האם המתמטיקה תציל את הדמוקרטיה האמריקנית?, באתר ynet, 4 בנובמבר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ כאן 11, מכור מראש: השיטה של הפוליטיקאים בארה"ב לקבוע את תוצאות הבחירות, באתר יוטיוב, כתבתו של איתמר מאירי, מתוך חדשות הערב, 6 בנוב׳ 2018
- ^ ז'ן פייר סטורבאנט, לה מונד, שינוי אזורי הבחירה בבלגיה מחריף העימות בין שני חלקיה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2007