הידרזין
הידרזין היא תרכובת כימית בעלת נוסחה כימית של N2H4. שימוש נרחב נעשה בהידרזין בסינתזה כימית. היא מפורסמת בשל היותה מרכיב בדלק לטילים ורקטות, ומשמשת גם כדלק למערכת ה־EPU (Emergency power unit) של ה־F-16, המספקת אנרגיה למטוס במקרה חירום. הידרזין מצוי גם במוצרי טבק. הוא חסר צבע וריחו דומה לריח האמוניה.
 | |
| שם סיסטמטי | Hydrazine |
|---|---|
| כתיב כימי |
N₂H₄  |
| מסה מולרית | 32.05 גרם/מול |
| מראה | נוזל שקוף |
| מספר CAS | 302-01-2 |
| צפיפות | 1.01 גרם/סמ"ק |
| מצב צבירה | נוזל |
| מסיסות | מסיס במים |
| טמפרטורת היתוך |
1 °C 274.15 K |
| טמפרטורת רתיחה |
114 °C 387.15 K |
| חומציות | 8.1±0.01 |
| NFPA 704 | |
  | |
כימיה עריכה
בדומה לאמוניה, הידרזין היא בסיס חלש
.
קבוע הבסיס של הידרזין Kb=1.3×10-6.
הידרזין מופק מתגובה של שתנן (אוראה) עם נתרן תת־כלורי
בטיחות עריכה
הידרזין היא תרכובת רעילה ביותר ובלתי־יציבה באופן מסוכן, בייחוד כשהיא בצורה נטולת מים. תסמינים לחשיפה אקוטית (לטווח קצר) לרמות גבוהות של הידרזין עשויים לכלול גירוי העיניים, האף והגרון, סחרחורת, כאב ראש, בחילה, בצקת ריאות, התקפי כיפיון ותרדמת בבני אדם. חשיפה אקוטית עשויה לגרום גם נזק לכבד, לכליות ולמערכת העצבים המרכזית בבני אדם. הנוזל משתך ועשוי לגרום לדלקת עור כתוצאה ממגע עם העור בבני אדם ובעלי חיים. השפעות על הריאות, הכבד, הטחול, ובלוטת התריס דווחו בבעלי חיים שנחשפו באופן כרוני (ארוך טווח) להידרזין.
היסטוריה עריכה
את השם "הידרזין" טבע הרמן אמיל פישר ב-1875; הוא ניסה לייצר תרכובות אורגניות המורכבות מהידרזין ארומטי. ב-1887, יצר תאודור קורציוס הידרזין סולפט על ידי טיפול בדיאזידים אורגניים בחומצה גופרתית מדוללת; עם זאת, הוא לא הצליח להשיג הידרזין טהור, למרות מאמצים חוזרים ונשנים. הידרזין נטול מים טהור הוכן לראשונה על ידי הכימאי ההולנדי לוברי דה ברוין (אנ') ב-1895.
קישורים חיצוניים עריכה
- גיליון בטיחות חומרים (MSDS) להידרזין
- science/nitrogen-hydride הידרזין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
