קהילת יהודי בקש
קהילת יהודי בקש (בהונגרית: Békés) נמצאת במחוז בקש, בחלקה הדרום-מזרחי של הונגריה, שבירתו העיר בקשצ'בה.
היסטוריה עריכה
ההתיישבות עריכה
ההיסטוריה של תולדות יהודי בקש בהונגריה (בהונגרית: Békés megyei zsidók) החלה בעשור הראשון של המאה ה-18 בסביבות 1700. באותה תקופה דובר רק על יהודי אחד שישב במחוז בקש, בעל מזקקת אלכוהול. על פי רישומיו של עורך מפקד האוכלוסין, השופט הראשי של בקש, דניאל אלמאשי, בשנת 1768 התגוררו רק בכפר וארי שלוש משפחות יהודיות. "אדנות הרוקרן" (Harruckern), אחוזה שלטונית גדולה במחוז, אסרה על התיישבות יהודים, כך שברוב המקומות היהודים לא הורשו להתגורר קבע עד אמצע המאה ה-19. מנקודת הקצה של 1700, הקהילות היהודיות הראשונות נוצרו בכפרים ובעיירות: וארי, דוואוואניה, וסנטאנדראש ומשנת 1840 ואילך החלה ההתיישבות המואצת ברחבי המחוז.
תקופת הפריחה עריכה
בעוד שבשנת 1836 רק 542 יהודים נספרו במחוז הרי שבשנת 1870 היו כבר 6255. מאמצע המאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה הוקמו קהילות, נבנו בתי הכנסת היפים והגדולים ביותר של המחוז (בקשצ'בה, גיולה, אורושהזה, סגהאלום, סרווש, בקש, בטוניה, שרקד), והקימו גם מקוואות וחברות קדישא, בתי ספר ומוסדות ועמותות שונות לצדקה ולגמילות חסדים. תקופה זו היא תקופת התפתחות היהדות במחוז בקש ובסוף המאה היא כבר הייתה בשיא פריחתה.
מלחמת העולם הראשונה והאירועים הפוליטיים והכלכליים שלאחר מכן, מהפכת החרציות, הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, הכיבוש הרומני, עשיית השלום שלאחר חוזה טריאנון, המשבר הכלכלי העולמי (1929), התפשטות האנטישמיות והנהגת חוקים (אנטי) יהודיים במיוחד הנומרוס קלאוזוס, החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי הביאו לשינויים משמעותיים בחיי יהדות הונגריה ושל יהודי המחוז. במהלך מהפכת החרציות, בעיקר בחלק הדרומי של המחוז, בטוטקומלוש, במזקובאצ'האזה - היישוב בו נולדה אמו של בני גנץ הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל - במדגיישג'האזה וביישובים רבים אחרים, עסקים, חנויות ובתים של יהודים נבזזו במהלך פוגרומים, ובמקרה אחד היה גם רצח.
משפחות יהודיות מוכרות עריכה
- משפחת רוזנטל נכנסה לתעשיית טחנות הקמח ולסחר תבואה משנת 1872, כאשר הטחנה הישנה בבקשצ'בה הועברה מידי אלמנתו של לאיוש אפשטיין ובמקומה נבנו מיד שתי טחנות קיטור מופעלות במנועים שהניבו 16 קרונות קמח משובח ביום. העסק המשפחתי של רוזנטל חרג במהרה מהתעשיות בקנה מידה קטן, המודרניזציה נמשכה, עד שלבסוף "רוזנטל טחנת קיטור בע"מ" הפכה לתעשיית הטחנות המודרנית ביותר במחוז. ההתפתחות נפגעה בשריפה בשנת 1915 ואחר כך במלחמת העולם הראשונה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 עברה המשפחה להתגורר בפריז, שם המשיכה בעסקיה כך שלא נפלו קורבן לשואה בהונגריה.
- במחוז בקש פרחה גם תעשיית הדפוס ושתי משפחות יהודיות של מוציאים לאור מפורסמות גרו במחוז. איזידור קנר ייסד את בית הדפוס המשפחתי בגיומנדרד בשנת 1882, אך הוצאת הספרים החלה למעשה בתקופת הניהול של הבן הבכור, אימרה קנר. משפחת קנר בחנה את ההרמוניה של ייצור המוני ואסתטיקה והצטיינה בעבודה טיפוגרפית מתוחכמת. עם זאת, עם כניסתם של החוקים היהודיים, חייה של משפחה זו הפכו סוערים גם הם: בשנת 1944 נלקח אימרה קנר לאושוויץ, משם לא שב. לאחר גירוש הבעלים ניהלה אשתו של אנדרה קנר את בית הדפוס עד להלאמתו בשנת 1949.
- משפחת טבאן החלה את פעילות הדפוס שלה על ידי אדולף טבאן בשנת 1903, ובזכות הפרסומים היפים והאיכותיים נודע עד מהרה בית הדפוס טבאן בכל רחבי הונגריה. משנת 1928, כבר בהנהלתו של אנדור טבאן אחד מבניו של המייסד, ייצר בית הדפוס גם חומרי אריזה וקופסאות איכותיים ומורכבים לתעשיית התרופות. משפחת טבאן הייתה יהודית מצבוללת בעלת חשיבה שמאלנית ולכן קיבלה פחות ופחות הזמנות משנות העשרים ואילך (עליית שלטון ימני ולאחר זמן קיצוני ואנטישמי). אנדור טבאן, בנו של המייסד, גורש לווינה בשנת 1944, משם שב כעבור שנה והמשיך להפעיל את בית הדפוס שלו עד שנת 1949, עד להלאמתו. לאחר מכן התיישבה חלק מהמשפחה בארצות הברית.
- מבין ניצולי זוועות השואה היו גם בני משפחת איצקוביץ, שעסקו בסחר בתמונות במחוז בקש, ובית כלבו למכונות בטוטקומלוש היה שלהם. לאחר מותו של ליפוט איצקוביץ', בניו השתלטו על ניהול החברה שהרחיבה את פעילות העסק המשפחתי לכל המישור ההונגרי הגדול. בני משפחת איצקוביץ היו דתיים מאוד, יהודים אורתודוקסים עד חרדים, ובביתם הוקם חדר תפילה נפרד. בתקופת השואה מרבית המשפחה הייתה נעולה בגטו, לאחר המלחמה כבר לא חזרו למחוז בקש, אלא עלו לישראל או היגרו לשווייץ, שם המשיכו בעסק המשפחתי.
(הדברים הובאו מעבודת מחקר של אישטוואן באלוג).[1]
השואה עריכה
החוק היהודי הראשון הזניק את תהליך גיוס הגברים היהודים לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). התהליך נמשך בגירוש לאוקראינה והרג אלפי משפחות יהודיות חסרות אזרחות רשמית והסתיים באביב 1944 עם סגירתם, גירושם ורציחתם של יהודי המחוז ושל הונגריה כולה. יהודי מחוז בקש הועברו מ-18 גטאות במחוז דרך מחנות האיסוף-הריכוז בבקשצ'בה ובסולנוק למחנה ההשמדה אושוויץ ומחנה הריכוז שטרסהוף[2]. כ-5,000 יהודים ממחוז בקש נפלו גם הם קורבנות השואה.
אחרי המלחמה עריכה
חלק מאלפיים הניצולים היגרו לאחר המלחמה מהונגריה ורק מעטים נותרו במחוז בקש. כיום יש רק קהילה יהודית בבקשצ'בה. בשנת 2003–2004 נבנה שם בבית הכנסת החדש, מאחורי חורשת סצ'ני והאצטדיון ב"רחוב בית החולים".
זיכרון השואה עריכה
טקס זיכרון השואה מתקיים מדי שנה בבקשצ'בה, אורושהאזה, גיולה, סרווש, טוטקומלוש ודובוז. בטוטקומלוש בכיכר הראשית של העיר קיימת אנדרטה לזכר היהודים בני העיר שנספו בשואה, אנדרטה שנחנכה בשנת 2004.
הזכרונות שנותרו עריכה
יותר ממחצית הזכרונות היהודים למיניהם שנבנו נהרסו. בתי כנסת בעלי ערך אדריכלי ואמנותי (בקשצ'בה, גיולה, בקש אורושהאזה, פיזשדיארמט), בתי תפילה, בתי ספר, רכוש קהילתי כמו מקוואות, בתי קברות, בתי לוויות, לוחות הזיכרון והמונומנטים אחרים מעטים נותרו לדורות הבאים.