היועץ המשפטי לממשלה

העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: נתונים לא עדכניים. הערך מתייחס לזמן הווה בלי לציין תאריך.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

היועץ המשפטי לממשלה[1] הוא העומד בראש המערכת המשפטית של הרשות המבצעת ושל השירות המשפטי הציבורי. זהו אחד התפקידים החשובים ורבי ההשפעה בממשל הישראלי, ומוסד מרכזי במסגרת שיטת המשפט הישראלית. חרף חשיבותו, אין חוק אחד המסדיר את מעמדו ותפקידיו, והם נגזרים מחוקים שונים. היועץ ממונה לקדנציה אחת בת 6 שנים. החל מ-1 בפברואר 2016 ועד פברואר 2022 מכהן בתפקיד אביחי מנדלבליט.[2]

היועץ המשפטי לממשלה
Avichai Mandelblit.jpg
איוש נוכחי:
אביחי מנדלבליט
מאז 1 בפברואר 2016
דרכי מינוי מינוי הממשלה
תחום שיפוט ישראלישראל  ישראל
מושב המשרה ישראלישראל ירושלים, ישראל
ייסוד המשרה 1948
איוש ראשון יעקב שמשון שפירא

תוכן עניינים

תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלהעריכה

ועדת שמגר, אשר מונתה על מנת להסדיר את דרכי המינוי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, מנתה חמישה תפקידים שלו[3]:

  1. ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה)
  2. מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט, כולל בבית המשפט הגבוה לצדק.
  3. מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  4. מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה בכלל ושר המשפטים בפרט.
  5. ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

יש הרואים סתירה וניגוד עניינים בין התפקידים השונים הללו, בעיקר בין הראשון לשני, כאשר היועמ"ש נדרש מצד אחד להעמיד לדין חבר ממשלה שעבר על החוק ומצד שני להגן עליו ולייעץ לו. קולות שונים ובהם שרי המשפטים דניאל פרידמן, יעקב נאמן ואיילת שקד קראו לפצל בין תפקיד התובע הכללי לבין תפקיד היועץ לממשלה. פיצול זה אף הומלץ על ידי ארגון ה-OECD, אחרים רואים בפיצול כזה החלשת סמכויות היועמ"ש.

מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה התחזק עם השנים, ובפרט לאחר שמנחם בגין נבחר לראש ממשלה, אז החל היועץ להשתתף דרך קבע בישיבות הממשלה.[4]

תולדות התפקידעריכה

בימי המנדט הבריטי כיהן בקבינט הקטן של הנציב העליון Attorney General (מונח שתורגם לעברית כ"יועץ משפטי לממשלה" כיוון שהראשון לכהן בתפקיד היה נורמן בנטוויץ' שקודם לכן כיהן כיועץ משפטי לממשל הצבאי הבריטי) שייעץ לנציב העליון ולמחלקות הממשל בענייני משפט וכן ניהל את התביעה הפלילית, בהתאם לדגם הבריטי. היועץ המשפטי היה כפוף לנציב העליון כשאר פקידי הקבינט הקטן.[5]

לקראת הקמת מדינת ישראל הוטל על חיים כהן ושבתאי רוזן להכין תוכנית למערכת המשפט של המדינה. על פי התוכנית, יועברו סמכויות היועץ המשפטי הבריטי לממשלה לידי שר המשפטים, תחתיו יכהן מנהל כללי. המסמך מוסיף: "שני במעלה יהיה היועץ המשפטי אשר ינהל את מחלקת החוק", מחלקה אשר תעסוק בענייני חקיקה, ו"השלישי במעלה יהיה התובע הכללי, אשר ינהל את התביעה הכללית".[6] אולם פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה מיד לאחר קום המדינה וקבעה את העברת סמכויות הנציב העליון לידי הממשלה לא התייחסה לסמכויות שהיו בידי ה-Attorney general.[7] השמטה זאת הביאה במשך השנים לאי בהירות בחלוקת הסמכויות בין שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

ועדת אגרנטעריכה

אי הבהירות צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון ושר המשפטים דב יוסף בשנת 1962. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את אליעזר לבנה, עיתונאי עם זיקה למפא"י, בהאשמה הקשורה כביכול בקריה למחקר גרעיני בדימונה. האוזנר סירב לבקשתו של שר המשפטים כשמצא כי אין לה בסיס עובדתי, והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדת משפטנים בלתי-תלויה בראשות נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט שתכריע בסוגיה ומאוחר יותר אימצה את מסקנותיה.[8]

ועדת אגרנט קבעה כי האוזנר צדק בעמדתו בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה בתפקידו כראש התביעה, והקביעה עומדת בתוקפה עד היום ונחשבת להנחה ברורה במשפט בישראל. נקבע, כי החלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטיה פוליטית.[9] עם זאת נקבע כי על היועץ המשפטי להתייעץ מעת לעת עם שר המשפטים ולמסור לו דין וחשבון על פעולותיו, וכן להתייעץ עמו או עם הממשלה בקשר למקרים בעלי משמעות ביטחונית או ציבורית.[10] עוד נקבע כי בסמכותו של שר המשפטים ליטול לעצמו את סמכויות העונשין העיקריות של היועץ המשפטי לממשלה, (אלו אשר הוענקו בראשונה לשר המשפטים).[11]

לעומת זאת, בכל הנוגע לסמכויות הייעוץ של היועץ המשפטי לממשלה, קבעה הוועדה כי

אם כי אין כל הוראה מפורשת בחוק בעניין הנדון, הרי מחייב הסדר הטוב במדינה, כי בדרך כלל תתייחס הממשלה לחוות הדעת המשפטית של מי שממלא את התפקיד של "היועץ המשפטי לממשלה", ואשר יש לו ההכשרה של שופט בית-המשפט העליון, כאל חוות-דעת המשקפת את החוק הקיים. עם זאת, רשאית הממשלה, תוך צאתה מן ההנחה האמורה, להחליט כיצד עליה לפעול במקרה המסוים לפי שיקול דעתה שלה...

באשר ליתר הרשויות השייכות לזרוע המבצעת במדינה, סבורים אנו, כי לא יכול להיות ספק בדבר כי מחובתן לראות את חוות-דעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמדריכה בשאלות חוק ומשפט.

(ההדגשה במקור)[12]

עם זאת, עם השנים, היועצים המשפטיים לממשלה, כגון יצחק זמיר במאמר שפרסם בעקבות פרשת קו 300[13] פירשו את מסקנותיה כקובעות שהממשלה כפופה לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. לכך נוספה מוסכמה שהתגבשה לפיה רשאי היועץ המשפטי לממשלה להימנע מלייצג בבית המשפט את עמדת הממשלה או השר הממונה, ואף להציג עמדה מנוגדת לזו של הממשלה, בשם הממשלה עצמה. גישה זו אף התקבלה בפסיקת בית המשפט העליון.[14] על פרשנות זו של הדוח נמתחה ביקורת מצידם של משפטנים ובהם המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר (ולפני כן היועץ המשפטי לממשלה) חיים כהן, הפרופסור רות גביזון[15] והדוקטור איתן לבונטין.[16]

לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קבע שלשר הביטחון, אביגדור ליברמן, אין סמכות להתערב בתכנים המשודרים בגלי צה"ל, אמר ליברמן: "עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש ליועץ המשפטי לממשלה, הוא עדיין רק יועץ ואני שר הביטחון ויש לי אחריות. אני לא חייב לקבל את עמדתו ואני דוחה אותה על הסף."[17] בתגובה אמר מנדלבליט כי "חוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הדין הינה מחייבת, בהיותו הפרשן המוסמך של הדין עבור כלל רשויות המדינה, ושרי הממשלה בכלל זה".[18]

הליך מינויו של היועץ המשפטי לממשלהעריכה

ב-1997 הוקמה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס מאיר שמגר, לבחינת אפשרויות החקיקה העתידית בנושא, והמליצה כי תואר משרתו ישונה ל"היועץ המשפטי הראשי", בהתאם לאחריותו על שמירת שלטון החוק בכל רשויות השלטון, ולא רק בממשלה. כן המליצה כי יהיה ממונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית, שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לממשלה לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של 4 מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות. מקובל שבשל חשיבות התפקיד, יש לבחור יועץ הכשיר להיבחר לשופט בית המשפט עליון.

בהחלטת הממשלה מס' 2274 מ-20 באוגוסט 2000 אומצו המלצות הוועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש בלבד. ב-10 ביוני 2007 שונתה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בדימוס (לא בהכרח מבית המשפט העליון) שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון בהסכמת שר המשפטים. הייתה זו פשרה שגיבש ראש הממשלה אהוד אולמרט בין הצעת פרידמן להפיכת שר המשפטים או היועמ"ש לשעבר ליו"ר הוועדה במקום השופט, לבין דרישת היועמ"ש מני מזוז, הראשון שנבחר בהתאם להמלצות הוועדה, שלא לשנות כלל את הסדר הקיים. כן הוחלט כי שר המשפטים יוכל להורות לוועדה להמליץ על יותר ממועמד אחד (ועד שלושה).

נהוג שההחלטה על מינוי היועץ המשפטי מתוך רשימת המועמדים המומלצים שמגישה הוועדה הציבורית, נעשית על ידי שר המשפטים, והחלטתו מובאת לאישור הממשלה.

המינוי הראשון לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2004 של מני מזוז לתפקיד. שר המשפטים, טומי לפיד, הצהיר לפני המינוי כי בכוונתו למנות עו"ד מהשוק הפרטי לתפקיד. הוועדה מונתה באוקטובר 2003, בראשה עמד השופט בדימוס גבריאל בך, נציג הכנסת היה גדעון סער, נציג הממשלה היה דוד ליבאי, נציג לשכת עורכי הדין היה אלכס הרטמן ונציגת האקדמיה הייתה רות גביזון. הוועדה פסלה את מועמדיו של לפיד - אלי זהר (בשל ניגוד עניינים) ויורם טורבוביץ' (בשל העדר ניסיון כפרקליט פעיל) והגישה לו שלושה מומלצים - מזוז, והשופטים המחוזיים עוזי פוגלמן ודוד חשין. מהם, בחר לפיד במזוז והממשלה אישרה את המינוי ברוב של 20 שרים ונמנע אחד.

המינוי השני לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2009 של יהודה וינשטיין לתפקיד. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס תיאודור אור, נציג הכנסת היה יריב לוין, נציג הממשלה היה משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה אייל רוזווסקי ונציג האקדמיה היה פרופסור איל בנבנישתי.[19] לאחר מספר דיונים היו ארבעה מועמדים שזכו לשלושה ממליצים אך הוועדה לא הצליחה להגיע למועמד מוסכם שיקבל ארבעה קולות, משום כך הוועדה החזירה את הבחירה לממשלה.[20] הממשלה החליטה כי שר המשפטים, יעקב נאמן, יראיין את ארבעת המועמדים שקיבלו שלושה קולות בוועדה וימליץ לממשלה על אחד מהם.[21] ארבעת המועמדים היו פרופסור ידידיה צ' שטרן שהחליט להסיר את מועמדתו, יהודה וינשטיין, דפנה ברק-ארז וצבי אגמון. נאמן החליט לבחור ביהודה וינשטיין לתפקיד.[22]

המינוי השלישי לתפקיד על פי המלצות הוועדה היה מינויו ב-2016 של אביחי מנדלבליט לתפקיד. בראש ועדת האיתור עמד נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, נציגת הכנסת הייתה חברת הכנסת נורית קורן, נציג הממשלה היה שוב שר המשפטים לשעבר משה נסים, נציג לשכת עורכי הדין היה עו"ד יחיאל כ"ץ ונציגת האקדמיה הייתה פרופסור גבריאלה שלו.[23] הוועדה התבקשה על ידי שרת המשפטים איילת שקד להמליץ על שלושה מועמדים לתפקיד אך רק אביחי מנדלבליט זכה לארבעה ממליצים לאחר שנשיא בדימוס גרוניס התנגד לבחירה. שאר המועמדים היו הילה גרסטל, ישי בר, אבי ליכט, רז נזרי, איל ינון, גיא רוטקופף, סוזי נבות ויורם טורבוביץ'.[24] למרות שהביעה את מורת רוחה מהתוצאה לפיה יש רק מועמד אחד לתפקיד החליטה שקד לקבל את המלצת הוועדה ולהביא בפני הממשלה את מינויו של מנדלבליט.[25]

תפקידי משנה ליועץ המשפטי לממשלהעריכה

על פי החלטת הממשלה ממונים ליועץ המשפטי לממשלה משנים העוסקים בתחומים שונים. כיום יש ליועץ המשפטי לממשלה 7 משנים, המכהנים כראשי המחלקות ביחידת הייעוץ והחקיקה. המשנים ליועץ ממונים על ידי ועדת איתור מיוחדת שבראשה יושב היועץ המשפטי לממשלה וחבריה הם מנכ"ל משרד המשפטים נציב שירות המדינה נציג האקדמיה ונציג ציבור. על פי החלטת הממשלה המשנים ליועץ ממונים לתקופת כהונה קצובה של 8 שנים.[26]

הנחיות היועץ המשפטי לממשלהעריכה

הנחיות היועץ המשפטי לממשלה,[27] שגיבושן החל בעת שמאיר שמגר כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, בשלהי שנות ה-60, עוסקות במגוון נושאים הקשורים בפעולה השוטפת של הממשלה ומשרדיה:

ההנחיות עודכנו על ידי היועצים המשפטיים שבאו לאחר שמגר, ובשנת 2003, בעת שאליקים רובינשטיין היה היועץ המשפטי לממשלה, עברו עדכון מקיף.

ביקורת על התפקידעריכה

מבנהו הייחודי של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שאיננו מוסדר בחוק ייעודי ואיננו מקובל במדינות אחרות, הביא לביקורת רבה על התפקיד, בין השאר נטען לניגוד עניינים בין תפקידיו השונים, ולריכוז כוח רב בידי אדם שאינו נבחר ציבור.

ביקורת מבניתעריכה

על פי הגדרתו כפשוטה, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לשמש כ"עורך הדין של הממשלה". מתוך חמשת התפקידים שהוגדרו לעיל, ניתן לציין את שלושת התפקידים הבאים כהולמים הגדרה זאת:

  • מייעץ לממשלה בעניינים משפטיים.
  • מייעץ בהכנת תזכירי חוק של הממשלה.
  • מייצג את רשויות המדינה בבתי המשפט.

אולם, תפקיד נוסף שצוין אינו נגזר ישירות מהגדרת תפקידו של היועץ כעורך הדין של הממשלה:

  • ראש התביעה הכללית מטעם המדינה (פרקליטות המדינה).

על החיבור בין תפקיד ראש התביעה הכללית, לבין התפקידים המתאימים להגדרת 'עורך הדין של הממשלה', נמתחת ביקורת רבה לאורך השנים והוצע לפצל את התפקיד.[28][29] מחד, היועץ המשפטי מייעץ לממשלה ומסייע לה ליישם את מטרותיה באופן חוקי, ומגן על צעדיה בבית המשפט כפרקליטה. מאידך, בתפקידו כראש התביעה האחראי על כל כתבי האישום שמגישה המדינה, היועץ הוא המוסמך להורות על הגשת כתב אישום כנגד חברי ממשלה (ובכירים אחרים), ובעצם ההחלטה האם להגיש את התביעה וכיצד לטפל בה, עומד היועץ המשפטי לממשלה בפני ניגוד עניינים מובנה. בנוסף לכך, יש טוענים שכל אחד מהתפקידים דורש התמחות והתמודדות עם היקף חומר שהם מעבר ליכולתו של אדם בודד.[30] גם ארגון ה־OECD קורא לפצל את תפקידי היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד, מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי, ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים.[31] הוא אף דרש לבצע את הפיצול כתנאי להצטרפות ישראל לארגון, אך נסוג מהדרישה אחרי שהופעל עליו לחץ רב.

ייעוץ וייצוגעריכה

טענה נוספת ביחס לסמכויות היועץ המשפטי הנהוגות כיום, היא נגד הנוהג שהוכר גם בפסיקת בג"ץ לפיו עמדתו של היועץ מחייבת את הממשלה, זאת בניגוד למובן הבסיסי של תפקידו כיועץ. לטענת המבקרים, סמכות כזו המופקדת בידי אדם שאינו נבחר ציבור מנוגדת לעקרונות יסוד דמוקרטיים.[32] יתירה מזו, על פי הנוהג הקיים, אפילו אם היועץ חושב שפעולה ממשלתית אינה ראויה, אף על פי שאינה נוגדת את החוק, הוא רשאי להתנגד לה ולכפות את עמדתו על הממשלה, ובכך מאותו הרגע, הלכה למעשה, היא אינה חוקית.[33][34]

ביקורת דומה נמתחת על כך שלמעשה, היועץ אינו מחויב לייצג את עמדת הממשלה בהליכים בפני בית המשפט, והוא יכול מסרב לייצגה. מאחר שלממשלה אין אפשרות למנות לו מחליף או לפטרו, וכן אין באפשרותה לערער לבג"ץ על החלטותיו, נוצר מצב שבו הממשלה איבדה את זכותה לייצוג משפטי במקרה וישנה מחלוקת בינה לבין היועץ על פירוש החוק.[35] לטענת המבקרים, הסמכות של היועץ המשפטי לממשלה להטיל וטו בפועל על כל החלטת ממשלה כראות עיניו פוגעת במנהל התקין ובמשילות, בכך שהיא יוצרת מצב שבו לממשלה שנושאת באחריות אין סמכות ואילו ליועץ שאינו נושא באחריות יש סמכות גדולה מידי.[36]

מחקר השוואתי שפרסם ד"ר אביעד בקשי בפורום קהלת מעלה כי המצב הקיים בישראל בנוגע לסמכויות הייעוץ והייצוג של היועץ המשפטי לממשלה, איננו מקובל במדינות שנבחנו, והומלץ לשנות מספר נקודות בהגדרת תפקידי היועץ. בין השאר הומלץ שחוות דעתו של היועץ לא תחייב את הממשלה, שהממשלה וכן שר רלוונטי יקבעו מה היא עמדתם שתוצג בבית המשפט, ושהם יוכלו למנות פרקליט פרטי שייצג את עמדתם בבית המשפט במקרה שאינם סומכים על הייצוג שמעניק להם היועץ המשפטי במקרה הנדון. כמו כן הוצע להפריד מוסדית בין אגפי הייעוץ והייצוג שבמשרד היועץ המשפטי לממשלה. בנוסף הוצע, בכפוף להפרדת החלק הפלילי מתפקיד היועמ"ש, שהסמכות למינויו ולפיטוריו של היועץ המשפטי יהיו מסורים לשיקול לדעתה של הממשלה.[37]

היועצים המשפטיים לממשלהעריכה

היועצים המשפטיים לממשלות ישראל
מספר דיוקן שם

(תקופת חיים)

תקופת הכהונה
1   יעקב שמשון שפירא

(1902-1993)

1948 1950
2   חיים כהן

(1911-2002)

1950 1960
3   גדעון האוזנר

(1915-1990)

8 במאי 1960 1963
4   משה בן זאב

(1911-1995)

1963 1968
5   מאיר שמגר

(1925-)

1968 1975
6   אהרן ברק

(1936-)

1975 1978
7   יצחק זמיר

(1931-)

1978 1986
8 יוסף חריש

(1923-2013)

1986 1993
9 מיכאל בן יאיר

(1942-)

1993 1997
10   רוני בר-און

(1948-)

1997 1997
11   אליקים רובינשטיין

(1947-)

1997 2004
12   מני מזוז

(1955-)

2004 2010
13   יהודה וינשטיין

(1944-)

2010 2016
14   אביחי מנדלבליט

(1963-)

2016 מכהן

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביקורת על התפקיד והצעות לתיקונו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על פי יצחק זמיר שם התפקיד "היועץ המשפטי" מקורו בטעות. השם המקורי ניתן על ידי השלטון הבריטי ב-1917, כשמו של המוסד המקביל בבריטניה: "Attorney General". בתרגום לקוי קראו לו בעברית "היועץ המשפטי", אף כי מלכתחילה הוא היה יותר מיועץ. מקור: הרצאה "משרת היועץ המשפטי לממשלה" מפי יצחק זמיר, באתר האוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל (החל בדקה 1:40), 29 באוקטובר 2017
  2. ^ מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטות ממשלה, ‏3/1/2016
  3. ^ דו"ח ועדת שמגר, עמוד 12(הקישור אינו פעיל, 19 ביוני 2017)
  4. ^ אוולין גורדון, איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי, תכלת 4, קיץ התשנ"ח / 1998
  5. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 37
  6. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 39-40
  7. ^ יחיאל גוטמן, היועץ המשפטי נגד הממשלה, הוצאת עידנים, 1981, עמ' 45
  8. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, עמוד 131, 2013
  9. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ד
  10. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ה
  11. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ז
  12. ^ דו"ח ועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה ח. בתוך ספר קלינגהופר: על המשפט הציבורי, עמ' 421
  13. ^ יצחק זמיר, 'היועץ המשפטי לממשלה והמאבק על חוקיות השלטון', עיוני משפט יא, עמ' 411, התשמו
  14. ^ אביעד בקשי, היועץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות, באתר פורום קהלת, תשעח, 2017.
  15. ^ רות גביזון, היועץ המשפטי לממשלה: בחינה ביקורתית של מגמות חדשות, בתוך כתב העת פלילים ה, עמ' 88, ספטמבר 1996
  16. ^ איתן לבונטין, 'אמת מדומה ואמת כהווייתה: יובל לדוח ועדת אגרנט', בתוך ספר לבונטין, 2013
  17. ^ משה ויסטון, ‏ליברמן: "גפן עוכר ישראל. מנדלבליט רק יועץ", באתר כיפה, 23 בינואר 2018
  18. ^ דניאל דולב‏, היועמ"ש נגד ליברמן בסערת גלי צה"ל: הנחייתי בעניין גפן - מחייבת, באתר וואלה! NEWS‏, 23 בינואר 2018
  19. ^ איתור יועץ משפטי: הוועדה מפוצלת בנושא הפיצול
  20. ^ ועדת איתור היועמ"ש: אין הסכמה, מחזירים המנדט, ynet, ‏19/11/09
  21. ^ נאמן יראיין וימליץ, השרים יבחרו אחד מארבעה, ynet, ‏22/11/09
  22. ^ נאמן הודיע לנתניהו: המועמד ליועץ - עו"ד וינשטיין, ynet, ‏26/11/09
  23. ^ הושלם הרכב ועדת האיתור לבחירת היועץ המשפטי לממשלה הבא, haaretz, ‏30/7/2015
  24. ^ אביחי מנדלבליט - המועמד היחיד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, calcalist, ‏20/12/15
  25. ^ מינוי היועץ המשפטי לממשלה, החלטות הממשלה, ‏3/1/2016
  26. ^ החלטות הממשלה, 8/2/2009
  27. ^ הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, באתר משרד המשפטים
  28. ^ הפרדת סמכויות - היועץ המשפטי לממשלה כתובע וכפוליטיקאי, פרופ' ליאון שלף, קריית המשפט ב, תשסב.
  29. ^ בכל זאת פיצול (בין תפקידי היועץ המשפטי לממשלה), פרופסור בועז סנג'רו, 2009
  30. ^ מרדכי קרמניצר, היועץ המשפטי לממשלה - תפקיד טבעי או חיבור מלאכותי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 25 באוקטובר 2009
  31. ^ דוד ליפקין, רגע ההכרעה: ישראל תצטרף ל-OECD?, באתר nrg‏, 8 באוקטובר 2009
  32. ^ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי - תכלת, tchelet.org.il
  33. ^ איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי - תכלת, tchelet.org.il
  34. ^ ג'רוזלם פוסט, 13 באוקטובר 1994
  35. ^ אמיתי - אזרחים למען מנהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל, בג"ץ 93/4634, 93/4287, 93/4243, פסקי דין של בית המשפט העליון בישראל מז (5), עמ' 473
  36. ^ כנס קהלת: שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד על בעיית סמכויות היועמ"ש, ערוץ היוטיוב של פורום קהלת, 8 באוקטובר 2015]]
  37. ^ הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות מהדורה שנייה, ד"ר אביעד בקשי, פורום קהלת, תשעח - 2017