היו זמנים באמריקה

סרט משנת 1984

היו זמנים באמריקהאנגלית: Once Upon a Time in America) הוא סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי, סרג'ו לאונה. בסרט, שיצא ב-1984, כיכבו רוברט דה נירו וג'יימס וודס[1].

היו זמנים באמריקה
Once Upon A Time In America
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי סרג'ו לאונה
הופק בידי ארנון מילצ'ן
תסריט סרג'ו לאונה
הארי גריי (נובלה)
עריכה נינו ברגאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים רוברט דה נירו
ג'יימס וודס
מוזיקה אניו מוריקונה
צילום טונינו דלי קולי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, איטליה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Regency Enterprises, Producers Sales Organization עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה האחים וורנר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1984
משך הקרנה 229 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פשע, סרט מאפיה, סרט היסטורי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט פלאשבק, סרט דרמה, דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 20 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו onceuponatimeinamerica
פרסים פרס סולקלומפן לסרט הזר הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרט מאפיה זה מספר את סיפורו של נודלס (דה נירו), מאפיונר יהודי מברוקלין, ניו יורק, בין השנים 1921 ל-1968. הסרט מסופר בצורה של סיפור מסגרת (שמתרחש בשנת 1968), עם פלאשבקים לשנים 1921 ו-1933. הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי העלילה הלא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab"‏[2].

העלילה המתרחשת בין השנים 1921 ו-1933 מבוססת על "The Hoods", ספר אוטוביוגרפי שנכתב על ידי הארי גריי (שם עט), מאפיונר לשעבר. העלילה המתרחשת ב-1968 נכתבה על ידי ליאונה.

בדומה לכמה מהסרטים הקודמים של ליאונה, לסרט מתלווה פסקול מאת אניו מוריקונה.

עלילה

עריכה

הסרט מתחיל ב-1933 - עת שמאפיונרים מחפשים את דייוויד "נודלס" אהרונסון. נודלס נראה שוכב על מיטה במאורת אופיום, לאחר ששאף את הסם. בפלאשבק הוא נזכר כיצד ראה את גופותיהם של שלושת חבריו לכנופיה מוטלות על רצפת הרחוב ומוכנסות לתוך שקי גופות (מאוחר יותר בסרט מגלים את הסיבה למותם). הוא מתעורר מהשפעת הסם, רואה את המאפיונרים מחפשים אחריו שם, ונמלט מיציאה אחורית. לאחר מכן, הוא מגיע ללוקר בתחנת אוטובוסים, אך מגלה שהמזוודה הנמצאת שם שהייתה אמורה להיות מלאה בכסף שהוא וחבריו הרוויחו, ריקה. בסופו של דבר, הוא מחליט לעזוב את ניו-יורק ועולה על אוטובוס לבאפלו.

עלילת הסרט קופצת ל-1968, כשנודלס חוזר העירה בעקבות הזמנה מסתורית שקיבל. לאחר מפגש קצר עם חברו מו, חוזר הפלאשבק אחורה לשנת 1921.

חלק זה בסרט מספר את סיפורו של נודלס וחבריו בצעירותם. מלבד נודלס, כוללת החבורה את פטריק "פטסי" גולדברג, פיליפ "קוק-איי" שטיין ודומיניק (ללא משפחה). החבורה עובדת עבור גנגסטר מקומי בשם באגסי, שלו כנופיה משלו. נער חדש, מקס ברקוביץ', מגיע לשכונה ומתחבר עם נודלס. תחת הנהגת השניים, הכנופיה מתנתקת מבאגסי ומתחילה לפעול ככנופיה בפני עצמה. חלק זה מראה גם את מערכת היחסים בין נודלס לדברה, נערה מקומית השואפת להיות רקדנית.

הכנופיה עולה לגדולה עם המצאה המאפשרת להציף מחדש מטען מוברח שהושלך לים במקרה פשיטה משטרתית - חיבור שקי מלח למטען, הצף על פני המים לאחר מספר שעות. ההמצאה זוכה להערכה והכנופיה מתחילה להרוויח כסף הנשמר בתא אחסון בתחנת אוטובוס, כ-"קרן" משותפת לחברי הכנופיה.

חלק זה של הסרט מסתיים באופן טראגי, לאחר שבאגסי וחבורתו, מתקנאים בהצלחת חברי הכנופיה תוקפים והורגים את דומיניק. ובתגובה נודלס דוקר למוות את באגסי (בסיוע שוטר שניסה לעצור אותו), ונכנס לכלא ל-12 שנים.

בקטע מעבר בין הפלאשבק של 1921 לפלאשבק של 1933, נראה נודלס המבוגר כבר, ב-1968 באתר קבורה שמור ומרשים שאליו הועברו קברי שלושת חבריו שנהרגו ב-1933. שם הוא מוצא גם מפתח לתא אחסון בתחנת האוטובוסים, ומוצא שם מזוודה דומה מלאה כסף, הפעם כמקדמה ע"ח הג'וב הבא הממתין לו.

חלק זה מתחיל עם שחרור נודלס מהכלא, המתאחד מיד עם חבריו, שהפכו בינתיים לגנגסטרים עשירים. הוא חוזר מיד לדרך הפשע שהכניסה אותו לכלא, ומצטרף לחבריו לשוד יהלומים, שבמהלכו הוא אונס את קרול, אחת מעובדות המקום, שעזרה וסיפקה להם במידע פנים לביצועו. בהמשך מתאהבת קרול במקס והם מתחילים לצאת. במקביל נפגש נודלס עם דברה ויוצא איתה למסעדה שנסגרה במיוחד עבורם. הוא מתוודה על אהבתו אליה ומדגיש שבמשך כל השנים בכלא לא הפסיק לחשוב עליה. בתגובה מודיעה לו דברה שהיא נוסעת למחרת להוליווד כדי להגשים את חלומה כרקדנית. בתום נסיעתם חזרה בלימוזינה, מבקשת דברה לסיים את הפגישה בגיפוף ובנשיקה, אלא שנודלס אינו עומד בפיתוי, אונס אותה תוך כדי נסיעה, לתדהמת נהג המונית שנאלץ לחזות בזוועה.

מקס מנסה להכניס את הכנופיה יותר ויותר לענייני הפשע המאורגן. לאחר שהוא מתוודע לכך שחוק היובש יתבטל בעוד מס' חודשים, דבר שיצמצם משמעותית את רווחי הכנופיה, והוא רוקם תוכנית לשדוד את הבנק הפדרלי בניו יורק. נודלס, שמבין שמדובר במשימת התאבדות, מודיע למשטרה על הברחת אלכוהול שהכנופיה מבצעת, בתקווה שייעצרו במהלכה, ובכך יימנע השוד המתוכנן, אך לצערו, הסתיימה ההברחה במות שלושת חבריו.

קטע זה מתרחש ב-1968. ואינו פלאשבק.

לאחר שחזר ממחבואו בעקבות הזמנה מסתורית שקיבל משר בשם כריסטופר ביילי, נפגש נודלס שוב עם דבורה שכבר הפכה להיות שחקנית ידועה ומצליחה. הוא חוקר אותה על ביילי ומגלה שיש להם יחסים ואף ילד משותף, שנראה כמו מקס בצעירותו (מגולם על ידי השחקן בתפקיד מקס ב-1921). נודלס מבין שמקס זייף את מותו, ועדיין חי בתור השר ביילי. נודלס נענה להזמנה של השר ביילי ומגיע לאחוזתו, שם הוא מתבקש להפתעתו להרוג את מארחו, העומד להיחקר בגין שחיתות ואינו עומד בחשיפת פשעיו, וכך גם יסגור נודלס חשבון עם מי שגרם לו להתחבא כל השנים. נודלס מסרב ועוזב את האחוזה.

בדרכו החוצה מאחוזת ביילי, מבחין נודלס בדמות הדומה לביילי, בעת שמשאית אשפה עוברת בחזית הבניין, ומסתירה אותה מעיניו, אלא שגם כשחלפה המשאית נעלמה הדמות, בעוד המצלמה מתמקדת בטוחן האשפה, באופן המרמז על כך שביילי\מקס ביצע התאבדות בקפיצה לתוך טוחן האשפה.

הסרט חוזר ל-1933, ומראה את נודלס נכנס שוב למאורת אופיום, נשכב על מיטה ושואף אופיום. הסרט מסתיים עם פרצופו המסומם של נודלס ועליו עולות כתוביות הקרדיטים.

אורך הסרט ודעת הקהל והמבקרים

עריכה

כשהתסריט המקורי הושלם באוקטובר 1981, אורכו היה 317 עמודים, ובסיום הצילומים היו 8–10 שעות של וידאו. ליאונה הצליח לצמצם את הסרט ל-6 שעות, ורצה לשחרר את הסרט בשני חלקים של 3 שעות. המפיקים סירבו, וליאונה חויב לצמצם עוד את הסרט, עד ל-229 דקות (3 שעות ו-49 דקות).

הסרט הוצג בגרסתו המצומצמת בפסטיבל קאן וזכה להצלחה מסחררת ו-15 דקות של תשואות מהקהל. ברחבי אירופה, הסרט זכה להצלחה גדולה וביקורות טובות. בארצות הברית, הסרט קוצץ באופן משמעותי, למורת רוחו של ליאונה, בהורדת סצנות מפתח ומזעור החלק המתרחש ב-1921. כמו כן, הסצנות השורדות נערכו מחדש באופן כרונולוגי ובכך נשבר מבנה הפלאשבק החיוני לסרט. בארצות הברית הוצג הסרט בגרסתו המצומצמת, הזמינה שם לרוב גם בערוצי הטלוויזיה ובספריות הווידאו. ליאונה תכנן ליצור גרסה מלאה יותר של הסרט, אך הוא לא הספיק לעשות כן לפני מותו ב-1989.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא היו זמנים באמריקה בוויקישיתוף

ביקורות

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ליקי אגינסקי, בכורה - "היו זמנים באמריקה", חדשות, 30 בדצמבר 1984
  2. ^ Ally Sinyard, Top 10 Best Nonlinear Films, The Script Lab,