פתיחת התפריט הראשי

היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות

היחידה הממלכתית לאבטחת אישים ומשלחות (יחידה 730), היא יחידה השייכת לאגף האבטחה של שירות הביטחון הכללי (שב"כ). משימת היחידה היא לדאוג לסידורי האבטחה של אנשי ממשל בכירים ולהגנתם מפני איומים, בעיקר מטרור. היחידה הוקמה בשנת 1958.

היחידה אחראית ישירות על ביטחונם של שבעה אישים הנחשבים ל"סמלי שלטון": ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ, נשיא המדינה, נשיא בית המשפט העליון, יו"ר הכנסת וראש האופוזיציה. היחידה משמשת כאחראית מקצועית גם על אבטחת אישים שאינה מאבטחת בעצמה.

הכשרהעריכה

המאבטחים האישיים הם יוצאי יחידות קרביות בצה"ל, נבחרים בקפידה ומתחייבים לשלוש שנים בתפקיד. מאבטחי השב"כ[1], ובכלל זה מאבטחי היחידה לאבטחת אישים ומשלחות, מאומנים במתקני השב"כ ועוברים קורס מאבטח לוחם מקיף הכולל בין היתר אימונים והכשרות שונות בתחום הלוחמה בטרור, כושר גופני, אימוני ירי, קרב מגע, לוחמה בשטח בנוי, קורס חבלה ואימון חובשים. המאבטחים האישיים מאומנים יותר משנה וחצי לפני שהם מצטרפים לפעילות האבטחה השוטפת[2].

היסטוריהעריכה

היחידה לאבטחת אישים הוקמה בשנת 1958 תחת השם יחידת הליווי של ראש הממשלה. בעקבות אירוע שבו הושלך רימון יד בכנסת באוקטובר 1957, ונפצעו ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים משה חיים שפירא וגולדה מאיר[3]. את אנשיה אימן בתחילה דוד בקרמן (דייב), איש חיל הנחתים האמריקני בעברו שהתמחה בלוחמה זעירה וקליעה באקדח[4]. בשנת 1968, בעקבות חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה[5], נתבקש בקרמן להצטרף לשירות הביטחון הכללי כמדריך ירי באקדח[6]. בקרמן אימן את מאבטחי השירות בירי באקדח ובתרגולות לוחמה בטרור[7]. באותה עת כונו אנשי היחידה "הגורילות". בשנת 1972 מיסד וכונן בקרמן את תחום הדרכת והכשרת המאבטחים[8]. בקרמן אף רצה כי משימת חילוץ בני ערובה ממטוסים תוטל על מאבטחי השב"כ, אולם הקצח"ר עמנואל שקד, אשר היה מופקד על תחום המבצעים המיוחדים והלוחמה בטרור, התנגד. לבסוף כפשרה הוחלט שהמאבטחים יצורפו לכוח צה"ל במקרים אלו, כלוחמים בכוח הפורץ[9]. בין היתר פעלו חניכיו בסיכול מתקפת הטרור ב-18 בפברואר 1969 כנגד מטוס אל על[10], שהתכונן להמראה בנמל התעופה הבינלאומי ציריך-קלוטן[11] ופעולת החילוץ של מטוס סבנה. ב- 27 בדצמבר 1985 תקפו מחבלים פלסטינים את דלפקי חברת אל-על בנמלי התעופה בווינה וברומא. מאבטחי השירות ברומא לחמו במחבלים, הרגו שלושה מהם ופצעו אחד באורח קשה. בווינה ערכו שוטרים אוסטרים ומאבטחי השירות מרדף רכוב אחר המחבלים הנמלטים, הרגו אחד מהם ועצרו את השניים הנוספים[12].

רצח רביןעריכה

רצח רבין הוא כישלון חרוץ של היחידה לאבטחת אישים. גם תאוריית הקשר הגורסת שמאבטחיו של רבין כביכול ירו בו, היוותה פגיעה מוראלית ביחידה.[דרוש מקור] כחלק מהמסקנות בעקבות הרצח, הפכה אבטחת האישים להדוקה וקפדנית במידה ניכרת[13]. השתתפותו של אדם מאובטח בכנס מלווה בבדיקות קפדניות של כל הנכנסים לאולם הכנס.

רצח רחבעם זאביעריכה

בעקבות רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, הושמעה ביקורת בציבור על כשלונה של היחידה לאבטחת אישים. בתגובה טענו בשב"כ כי השר זאבי לא הסכים שיצטרפו אליו מאבטחים למרות התרעותיו החוזרות והנשנות של השב"כ בנושא. זאבי נפגש עם ראש השב"כ אבי דיכטר לבקשתו של האחרון, ובפגישתם לא הסכים כלל לדבר על הצמדתו למאבטח.

לאחר הרצח תוקן הנוסח להחלטת הממשלה 411 ונוסף בו הסעיף האומר כי על בכיר להסכים לאבטחה או לוותר עליה באופן רשמי.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יונתן מרוז, המאבטחים הסמויים בשחקים, אתר "ישראל דיפנס", ‏ 10.02.2012.
  2. ^ עמוס הראלהתרחיש שהתממש: מאבטח מול מחבל בקהל, באתר הארץ, 5 ביולי 2002.
  3. ^ השב"כ מקבל את האחריות על אבטחת אישים 1958 באתר שירות הביטחון הכללי
  4. ^ אפי מלצר וחיים בן עמי, ‏דייב בקרמן - "הצלף מטקסס, מבט מל"מ 36, מרץ 2004, עמוד 37, עמ' 37.
  5. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מרגלים לא מושלמים", הוצאת מעריב, 1990, עמוד 162.
  6. ^ דייב בקרמן ז"ל, דף זיכרון מתוך אתר השב"כ.
  7. ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg‏, 2 ביולי 2011, "'בשב"כ הקימו יחידה מיוחדת לחבר'ה קרביים מבחוץ', משחזר רחמים. 'הביאו את דייב בקרמן ששירת במרינס האמריקאי. הוא לימד אותנו לירות באקדחים, קרבות מגע, וכל מה שצריך'."
  8. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמודים 124-127.
  9. ^ אמיר אורןמי נותן את ההוראה, באתר הארץ, 8 באפריל 2012.
  10. ^ יואב קווה, הבחורים המצוינים ליד הקוקפיט, הארץ, ‏ 19.02.1999, כפי שהועלה באתר פרש.
  11. ^ תקיפת מטוס אל-על בציריך (1969), מתוך אתר השב"כ.
  12. ^ פיגוע כפול בשדות התעופה בווינה וברומא (27 דצמבר 1985), מתוך אתר השב"כ.
  13. ^ עמרי אסנהיים וחן קוטס-בר, התקדם בחיים, באתר nrg‏, 11 בנובמבר 2005.