ההימור של פסקל

ההימור של פסקל (במקור נקרא הימור הפתאים של פסקל) הוא ניסוי מחשבתי אשר הגה המתמטיקאי בלז פסקל להוכחת כדאיות האמונה באל (תאיזם). הטיעון נמצא כיום בשימוש על ידי מתנגדי האתאיזם, אנשים הפועלים להחזרה בתשובה ומטיפים דתיים רבים מדתות שונות.

האם אמונה באלוהים תהיה הימור טוב?

בלז פסקל

אחת מתרומותיו החשובות של פסקל למתמטיקה הייתה הנחת יסודות לתורת ההסתברות. דרך מחשבה זו מתבטאת בניסוי המחשבה אשר בוחן את שאלת האמונה כהימור. פסקל מציע ניתוח סיכון-תועלת להסתברות קיומו של האל לעומת אי קיומו ביחס לתגמול או לעונש. ניסוי המחשבה מיועד לחזק את המאמין בטיעון רציונלי ולא כנגד האתאיזם כפי שלעיתים נתפס.

פסקל מניח כי קיים סיכוי חיובי (גדול מאפס) לכך שהאל קיים. אם האל אכן קיים והאדם מאמין בו, הרי שיזכה לעושר נצחי בגן עדן. בעוד שאם אינו מאמין הרי שיענש לנצח בגיהנום. פסקל ייחס לתוצאות אלה ערך אינסופי, חיובי במקרה הראשון ושלילי במקרה השני. לעומת זאת אם האל אינו קיים והאדם מאמין בקיומו, ההפסד שלו מאמונת השווא הוא לדעת פסקל זניח, ואם אינו מאמין הרווח גם הוא זניח, משום שממילא חיי האדם סופיים ובמותו יחדל מלהרגיש.

מכאן, לפי פסקל, נובע שאמונה באל היא ההחלטה הרציונלית היחידה, משום שעשויה להביא לתועלת אינסופית, בעוד שההחלטה שלא להאמין עלולה לגרום להפסד אינסופי. בחישוב התוחלת, ערך ההחלטה להאמין הוא אינסוף משום שהרווח האינסופי, כשהוא מוכפל בכל הסתברות חיובית, שווה לאינסוף, בעוד שערך ההחלטה שלא להאמין הוא מינוס אינסוף.

אם אלוהים אינו קיים, אינך מפסיד דבר אם אתה מאמין בו, אך אם אלוהים קיים ואינך מאמין בו, אתה מפסיד הכול

ביקורת על הטיעון

עלו ביקורות שונות נגד הטיעון של פסקל:

טיעון אחד הוא שההימור שפסקל מציג הוא דילמה כוזבת, מאחר שקיימות הרבה יותר אפשרויות מאשר האם האל קיים או לא. ישנם אלים אפשריים רבים, לדוגמה האל תור, האל רע, האל שיווה, כיצד יודעים לאיזה אל צריך לכוון את התפילות? ייתכן כי האל הזה הוא לא האל שאליו פסקל כיוון והוא יעניש את פסקל על אמונה באל נוצרי, ולפיכך עדיף אולי לא להמר מאשר להמר על האל הלא נכון.

הדילמה הכוזבת מתקיימת גם אם מאמינים באל של הדתות אברהמיות. אף כי התכונות של אל זה הן דומות בין הדתות, הדרישות מן המאמינים סותרות זו את זו. לדוגמה: האל המוסלמי דורש מהמוסלמים להכיר באמיתות נבואתו של מוחמד, ואילו האל היהודי והאל הנוצרי שוללים זאת. גם בתוך דת מסוימת כמו נצרות יש זרמים שונים עם דרישות סותרות. כלומר, על מעשה מסוים אל אפשרי אחד מעניש, בעוד אל אפשרי אחר גומל, וההימור של פסקל מחייב שקלול ההסתברות של כל אחת מהאפשרויות עם פונקציית התועלת של מקבל ההחלטה. את הביקורת הזו העלה דני דידרו במאה ה-18 כשאמר "גם אימאם יכול להעלות את הטיעון הזה".

פסקל מניח מספר תכונות שאינן הכרחיות. הוא מניח כי מדובר באל נוצרי בלבד; כי האל רוצה שיאמינו בו; שהוא גומל על האמונה ברווח אינסופי; ושהוא מעניש על חוסר אמונה בעונש אינסופי. הטיעון תקף רק אם ההסתברות לקיומן של הנחות אלו גדולה מאפס.

בספר יש אלוהים? מציג ריצ'רד דוקינס מספר טיעונים נגד ההימור של פסקל. טיעון אחד הוא כי אמונה היא בכלל לא דבר שאפשר לבחור בו. אמונה היא תחושה פנימית, היא לא דבר שאפשר להחליט לבצע אותו כמדיניות פעולה, או פעולה הנובעת מרצון. אפשר לקיים טקסים שונים כמו ללכת לכנסייה או להתפלל, אפשר להעמיד פנים כלפי אנשים אחרים שאתה מאמין, אבל אין דרך לבחור באמונה במשהו. לדוגמה רוב האנשים לא יכולים לבחור להאמין בקיומה של פיית שיניים, או במקרה של אנשים דתיים, להאמין בתוך תוכם בדת אחרת, גם אם הדבר היה משתלם. לפי דוקינס, ההימור של פסקל הוא טיעון בעד העמדת פנים באמונה. אם האל הוא באמת כל יכול, הוא גם קורא מחשבות ולכן הוא יכול לזהות בקלות כי מדובר בהעמדת פנים ולא באמונה אמיתית.

טיעון נוסף שדוקינס מעלה נגד ההימור של פסקל הוא שאין שום וודאות כי האל בהכרח מתגמל אנשים דווקא על אמונה בו. לפי דוקינס סביר באותה מידה כי האל מתגמל אנשים על טוב-לב, נדיבות או צניעות. ייתכן כי האל מתגמל אנשים על כנות, ייתכן כי האל הוא סוג של מדען ולכן חיפוש כן אחר האמת הוא המידה הטובה והנעלה ביותר. גם אם מניחים שהאל קיים אין לנו דרך לדעת על מה הוא מתגמל. ייתכן כי האל יעריך אנשים כנים וספקנים כמו ברטראנד ראסל, יותר מאנשים כמו פסקל שמעמידים פנים שהם מאמינים באל מתוך שיקול פחדני.

דוקינס טוען בזכות הימור אנטי-פסקלי. נניח שמסכימים שיש סיכוי קטן כלשהו שאלוהים קיים. אבל ייתכן שאדם יחיה חיים טובים ומלאים יותר אם יהמר על אי-קיומו, מאשר אם יהמר על קיומו ולכן יבצע דברים כמו הוצאת זמנו על טקסים, הקרבת קורבנות, או סיכונים כמו לחימה ומוות למען כבודו של האל.

פסקל מניח שההסתברות לקיום האל היא מספר חיובי. לעומת זאת, יש אתאיסטים המניחים שהסתברות זו היא אפס, ולשיטתם הטיעון של פסקל אינו תקף.

יש הטוענים שאמונה אינה יכולה לנבוע מחישוב כדאיות, ושאין סיכוי שאמונה המבוססת על ההימור של פסקל תציל מהגיהנום או תזכה בשכר נצחי.

טיעון נגדי נוסף הוא מה משקל האמונה מול מעשים טובים - האם אדם חוטא אשר מאמין יקבל גמול לעומת אדם צדיק ואתאיסט?

ביקורת נוספת היא שההימור של פסקל שגוי אם אלוהים יתגלה כארכי-רמאי, כשהאמונה בו נועדה לרמות את האדם בחיי העולם הבא ואי האמונה בו היא כלי חיוני כדי לא ליפול לתרמית. בתרחיש זה, ההימור הוא אמונה לאלוהים ולא אמונה באלוהים, כפי שמציע ההימור של פסקל.

ראו גם

• תורת ההסתברות
• רציונליזם

לקריאה נוספת

• בלז פסקל, הגיגים, תרגם מצרפתית בצירוף מבוא והערות: יוסף אור, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ו.
• עדי צמח, "על כדאיות האמונה באלוהים" בתוך על הגוף, על הרוח, על מה שיש, ועל מה שראוי להיות, הוצאת מאגנס, 2001.

קישורים חיצוניים

• אלאן האייק, ההימור של פסקל, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• ההימור של פסקל, באנציקלופדיית האינטרנט לפילוסופיה (באנגלית)
• ההימור של פסקל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ההימור של פסקל, באתר MathWorld (באנגלית)