הכוחות המזוינים של נורווגיה
הכוחות המזוינים של נורווגיה (נורווגית: Forsvaret, "הגנה") כוללים את צבא נורווגיה (זרועות היבשה, הים והאוויר), את משמר החופים (המוכל בתוך חיל הים) ואת משמר המולדת (מעין משמר לאומי סדיר) יחידת המודיעין ולוחמת הסייבר. צבא נורווגיה, שהוא הכוח העיקרי, מונה בשגרה 30,000 אנשים, בהם חיילים ואזרחים.
 | |
 | |
| כוחות מיוחדים של הצבא הנורווגי משתלשלים ממסוק CH-47 צ'ינוק | |
| מדינה |
 נורווגיה |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
העשור של 800 – הווה  |
| זרועות בצבא | |
| מטה |
טירת אקרשוס |
| מנהיגות | |
| המפקד העליון |
 מלך נורווגיה |
| ראש הצבא | ראש ההגנה |
| ראש ההגנה |
|
| שר ההגנה |
 שר ההגנה הנורווגי |
|
שר ההגנה הנורווגי | תורה או. סנדוויק |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | חובה. גברים בלבד. |
| גיל הגיוס | 19-45 |
| אורך השירות | בין 6 ל-12 חודשים. |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | בעת מלחמה (גיוס מלא) 130,000 לוחמים. |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה | לא ידוע |
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס | לא ידוע |
| כוחות פעילים | 30,000 (אזרחים וחיילים) |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 7.231 מיליארד דולר (2020)[1] |
| אחוזי תמ"ג | 2%[1] |
|
forsvaret | |
  | |
על פי הערכה משנת 2009, ימנו הכוחות המזוינים של נורווגיה בגיוס מלא כ-83,000 לוחמים. בנורווגיה מופעל חוק גיוס חובה שבמסגרתו מחויבים כל הגברים במדינה לשרת שירות של בין שישה לשנים-עשר חודשים בצבא. גם נשים מחויבות להתגייס לצבא.[2]
הצבא הנורווגי פועל בצפון נורווגיה, באפגניסטן וגם במזרח אירופה. הצבא הוא הבכור מבין ענפי השירות והוקם כארגון צבאי מודרני ב-1628. הצבא השתתף במלחמות במאות ה-17, ה-18, וה-19.
הבריגדה הצפונית היא היחידה הגדולה של הצבא ומיועדת לפעילות מעבר לחוג הארקטי.
מבנה הפיקוד
עריכההמפקד העליון הרשמי של הכוחות המזוינים של נורווגיה הוא המלך הארלד החמישי, אך בפועל, הסמכות העליונה לקבלת החלטות מצויה בידי הממשלה, שבראשה עומד ראש הממשלה. ראש מערך ההגנה (המכהן בדרגת גנרל או אדמירל בעל ארבעה כוכבים) הוא המפקד המקצועי העליון של הכוחות המזוינים והיועץ הצבאי הראשי לשר ההגנה. ראש מערך ההגנה וצוותו יושבים במבצר אקרסהוס שבאוסלו, בעוד שמטה הפיקוד המשותף של נורווגיה, האחראי על ניהול מבצעים, ממוקם בעיר בודֶה. הבסיס הימי הראשי נמצא בהוקונסוורן שבמחוז ברגן, בסיסי היבשה העיקריים ממוקמים בסטֶרמוּאן (ברשות בארדו), בַּרְדוּפוֹס (ברשות מולסֶלְב), וברֵנָה (ברשות אָמוֹט). בסיס האוויר הראשי של המדינה הוא בתחנת האוויר הראשית באוֹרלָן, שברשות אורלן.
זרועות הצבא
- הצבא המלכותי הנורווגי
- הצי המלכותי הנורווגי
- חיל האוויר המלכותי הנורווגי
- משמר המולדת הנורווגי
- הכוח להגנת סייבר של נורווגיה
- כוחות המבצעים המיוחדים של נורווגיה (NORSOF)
מבנים עיקריים נוספים:
- מטה ההגנה של נורווגיה (DEFSTNOR) באוסלו משמש כמטה של ראש מערך ההגנה. הוא מנוהל על ידי גנרל או אדמירל בדרגת שלושה כוכבים, ואחראי על קביעת סדרי עדיפויות, ניהול משאבים, הפקת כוחות, ותמיכה לוגיסטית. כל אחת מארבע זרועות הצבא מנוהלת על ידי קצין בדרגת שני כוכבים, הכפוף ל-DEFSTNOR.
- המטה המשותף של נורווגיה (NJHQ) הממוקם ברֵיְיטָן, ליד בודֶה, אחראי על שליטה מבצעית בכל הכוחות המזוינים של נורווגיה, 24 שעות ביממה, ברחבי העולם. בראשו עומד מפקד העליון של כוחות נורווגיה – גנרל או אדמירל בדרגת שלושה כוכבים.
- הארגון הלוגיסטי של מערכת ההגנה של נורווגיה (NDLO) הממוקם בקוֹלסוֹס שברשות בֵּרום (ליד אוסלו), אחראי על הנדסה, רכש, השקעות, אספקה, טכנולוגיות מידע ותקשורת. הארגון אחראי גם על תחזוקה, תיקון ואחסון של ציוד וחומרים.
כוח אדם
עריכהחובת השירות הצבאי עוגנה בחוקה הנורווגית ב-12 באפריל 1907, בסעיף 119 לחוק היסוד של ממלכת נורווגיה. נורווגיה מפעילה מודל מתון של גיוס חובה לגברים ולנשים. בשנת 2010, זומנו 62,873 גברים ונשים לבדיקה המקדימה של מועמדים לשירות (חובה עבור גברים), אך רק 9,631 מהם גויסו בפועל. בפועל, אין כפייה לשרת – רק מי שמביע מוטיבציה נבחר לגיוס.
בעבר, לפחות עד תחילת שנות ה-2000, כל הגברים בגילאי 19 עד 44 היו חייבים בשירות חובה, ונדרשה הצדקה משמעותית כדי להימנע מגיוס.
החל משנת 1985 יכלו נשים להתגייס באופן התנדבותי. ב-14 ביוני 2013 אישר הפרלמנט הנורווגי את הארכת חובת הגיוס גם לנשים, ובשנת 2015 הפכה נורווגיה למדינה הראשונה בנאט"ו והראשונה באירופה שהחילה חובת שירות לאומי גם על גברים וגם על נשים. בשנת 2020, נשים היוו שליש מהמגויסים החדשים.
החוק מכיר בזכות לסירוב מטעמי מצפון.
סטודנטים למקצועות ייעודיים (כגון רפואה, פסיכולוגיה, רוקחות, רפואת שיניים ועוד) יכולים לשרת לאחר קורס של שישה שבועות בלבד, ומתחילים את שירותם בדרגת סגן (לויטננט). הסדר זה נקרא קצין אקדמאי מגויס (בנורווגית: Vernepliktige akademikere – VA).
בשנת 2020 דווח בתקשורת הנורווגית כי "מספר חיילים טענו שקיבלו הודעה על תוספת של ארבעה חודשי שירות – הודעה שנמסרה רק לאחר שכבר החלו את שירותם הצבאי".
ארגון
עריכה
כוחות הצבא הנורווגיים מורכבים משלושה עשר זרועות וארגונים, בנוסף למטה ההגנה והנציג הצבאי בנאט"ו.[3]
- ראש ההגנה (אייריק כריסטופרסן משנת 2020)
- ראש מטה ההגנה
- ראש המפקדות המשולבות
- ראש שרות המודיעין
- ראש נציגות נורווגיה בנאט"ו
- זרועות ואגפים משותפים:
- ראש צבא היבשה (Hæren)
- ראש חיל האוויר המלכותי (Luftforsvaret)
- ראש חיל הים המלכותי הנורווגי (Sjøforsvaret)
- הצי המלכותי הנורווגי (Kongelige Norske Marines)
- משמר החופים הנורווגי (Kystvakten)
- ראש משמר הבית הנורווגי (Heimevernet)
- ראש פיקוד המבצעים המיוחדים
- מפקד הגנת הסייבר
- ראש ארגון הלוגיסטית
- מפקד שירותי הרפואה המשולבים
- ראש מכללת אוניברסיטת ההגנה
- ראש מרכז כוח האדם והגיוס
- מפקד שירותי התמיכה המשולבים
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים של נורווגיה (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים של נורווגיה (בנורווגית)
הכוחות המזוינים של נורווגיה, ברשת החברתית פייסבוק
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 "Defence Expenditure of NATO Countries (2013-2020)". NATO
- ^ Norway becomes first NATO country to draft women into military
- ^ Organisation chart, The Norwegian Armed Forces (באנגלית)