הכנסת העשרים
הכנסת העשרים, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת שהתקיימו ב-17 במרץ 2015 (כ"ו באדר ה'תשע"ה), הושבעה ב-31 במרץ (י"א בניסן) באותה שנה. יושב ראש הכנסת ה-20 היה חבר הכנסת יולי אדלשטיין. כיו"ר הקואליציה כיהנו חברי הכנסת דודי אמסלם, דוד ביטן וצחי הנגבי, וכראש האופוזיציה כיהנו יצחק הרצוג, ציפי לבני ושלי יחימוביץ'.
![]() | |
מדינה |
![]() |
---|---|
ממשלות | הממשלה השלושים וארבע |
תקופת כהונה |
31 במרץ 2015 – 30 באפריל 2019 (4 שנים ו־4 שבועות) |
מערכת בחירות | 17 במרץ 2015 |
הנהגה | |
יו"ר הכנסת | יולי אדלשטיין |
ראש הממשלה | בנימין נתניהו |
ראש הקואליציה |
צחי הנגבי (2015-2016) דוד ביטן (2016 - 2017) דודי אמסלם (2017-2019) |
ראש האופוזיציה |
יצחק הרצוג (2015 - 2018) ציפי לבני (2018 - 2019) שלי יחימוביץ' (2019) |
הרכב הכנסת | |
![]() | |
מפלגת השלטון | הליכוד |
אתר אינטרנט | |
האתר הרשמי | |
ב-26 בדצמבר 2018 קיבלה הכנסת את הצעת חוק לפיזור הכנסת ולהקדמת הבחירות לכנסת העשרים ואחת ל-9 באפריל 2019. הכנסת העשרים סיימה את כהונתה ב-30 באפריל[דרושה הבהרה] 2019, עם התכנסות הכנסת העשרים ואחת. בסך הכול כהונת הכנסת נמשכה ארבע שנים ו-30 ימים.
חלוקת המושבים עריכה
תוצאות הבחירות עריכה
- ערך מורחב – הבחירות לכנסת העשרים
- הליכוד – 30 מושבים
- המחנה הציוני – 24 מושבים
- הרשימה המשותפת – 13 מושבים
- יש עתיד – 11 מושבים
- כולנו – 10 מושבים
- הבית היהודי – 8 מושבים
- ש"ס – 7 מושבים
- ישראל ביתנו – 6 מושבים
- יהדות התורה – 6 מושבים
- מרצ – 5 מושבים
מפלגות החרדים: 13 מושבים
מפלגות המרכז: 21 מושבים
מפלגות השמאל: 29 מושבים
מפלגות הערבים: 13 מושבים
תוצאות הבחירות לכנסת העשרים עריכה
רשימה | ראש הרשימה | מושבים | |
---|---|---|---|
הכנסת ה-20 | הכנסת ה-19 | ||
הליכוד | בנימין נתניהו | 30 | 18 |
המחנה הציוני | יצחק הרצוג | 24 | 21[א] |
הרשימה המשותפת | איימן עודה | 13 | 11[ב] |
יש עתיד | יאיר לפיד | 11 | 19 |
כולנו | משה כחלון | 10 | 0[ג] |
הבית היהודי | נפתלי בנט | 8 | 12 |
ש"ס | אריה דרעי | 7 | 11 |
ישראל ביתנו | אביגדור ליברמן | 6 | 13 |
יהדות התורה | יעקב ליצמן | 7 | |
מרצ | תמר זנדברג | 5 | 6 |
גושים פוליטיים עריכה
- גוש הימין: הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ישראל ביתנו – 54 מושבים.
- גוש החרדים: ש"ס, יהדות התורה – 13 מושבים.
- גוש המרכז: יש עתיד – 11 מושבים.
- גוש השמאל: המחנה הציוני, מרצ – 29 מושבים.
- גוש הערבים: הרשימה המשותפת – 13 מושבים.
חברי הכנסת עריכה
מאפייני חברי הכנסת עריכה
חברי כנסת חדשים עריכה
בכנסת זו כיהנו 40 חברים שלא כיהנו בכנסות קודמות,[1] ו-8 ח"כים שלא כיהנו בכנסת התשע עשרה, אך כיהנו בעבר כחברי הכנסת (בני בגין, משה כחלון, אבי דיכטר, איוב קרא, יואל חסון, אכרם חסון, מוסי רז ורוברט טיבייב. כמו כן, חבר הכנסת אחד כיהן בכנסת ה-19, אך התפטר במהלך הקדנציה ונבחר בשנית (אריה דרעי). במהלך כהונתה של כנסת זו, נוספו 15 חברי כנסת חדשים נוספים.
- הליכוד (15): דוד ביטן, ז'קי לוי, יואב קיש, דודי אמסלם, מיקי זוהר, ענת ברקו, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, נורית קורן, ירון מזוז, אורן חזן, שרן השכל, אמיר אוחנה, יהודה גליק, אוסנת מארק.
- הרשימה המשותפת (12): איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עבד אל-חכים חאג' יחיא, יוסף ג'בארין, אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי, אבראהים חג'אזי, יוסף עטאונה, ואאל יונס, ניבין אבו רחמון.
- המחנה הציוני (12): מנואל טרכטנברג, רויטל סויד, דני עטר, זוהיר בהלול, איתן ברושי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס-ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן פארן, סאלח סעד, לאה פדידה.
- כולנו (10): יואב גלנט, אלי אלאלוף, מייקל אורן, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן-ארי, אשר פנטהון סיום.
- ש"ס (4): יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דני סיידא, ינון אזולאי.
- ישראל ביתנו (3): שרון גל, עודד פורר, יוליה מלינובסקי.
- הבית היהודי (2): ינון מגל, בצלאל סמוטריץ'.
- יש עתיד (1): חיים ילין.
נשים עריכה
בכנסת זו כיהנו 37 נשים, השיא של מספר חברות הכנסת שכיהנו במקביל היה 35:
- הליכוד (8): מירי רגב, גילה גמליאל, ציפי חוטובלי, ענת ברקו, נאוה בוקר, נורית קורן, שרן השכל, אוסנת מארק.
- העבודה (7): שלי יחימוביץ', סתיו שפיר, מרב מיכאלי, רויטל סויד, מיכל בירן, איילת נחמיאס-ורבין, לאה פדידה.
- כולנו (4): רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, מירב בן-ארי.
- יש עתיד (4): יעל גרמן, קארין אלהרר, עליזה לביא, פנינה תמנו שטה.
- התנועה (3): ציפי לבני, קסניה סבטלובה, יעל כהן-פארן.
- הרשימה המשותפת (3): עאידה תומא סלימאן, חנין זועבי, ניבין אבו רחמון.
- ישראל ביתנו (3): סופה לנדבר, אורלי לוי-אבקסיס,[ה] יוליה מלינובסקי.
- מרצ (3): זהבה גלאון, מיכל רוזין, תמר זנדברג.
- הבית היהודי[ד] (2): איילת שקד, שולי מועלם-רפאלי.
להט"בים עריכה
בכנסת זו כיהנו שני להט"בים:
- הליכוד (1): אמיר אוחנה.
- המחנה הציוני (1): איציק שמולי.[2]
יהודים דתיים וחרדיים עריכה
בכנסת זו כיהנו 36 יהודים דתיים-לאומיים וחרדים, בהם 5 נשים:
- ש"ס (10): אריה דרעי, יצחק כהן, יעקב מרגי, דוד אזולאי, יואב בן צור, יצחק וקנין, יגאל גואטה, מיכאל מלכיאלי, דני סיידא, ינון אזולאי.
- הבית היהודי (8): נפתלי בנט, אורי אריאל, אלי בן דהן, ניסן סלומינסקי, מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ', אבי וורצמן, שולי מועלם-רפאלי.
- הליכוד (7): זאב אלקין, יולי אדלשטיין, ציפי חוטובלי, אברהם נגוסה, ז'קי לוי, ירון מזוז, יהודה גליק.
- יהדות התורה (7): יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, יעקב אשר
- יש עתיד (2): אלעזר שטרן, עליזה לביא.
- העבודה (1): רויטל סויד.
- כולנו (1): רחל עזריה.
בכנסת זו כיהנה חברת כנסת קונסרבטיבית אחת:
- התנועה (1): יעל כהן-פארן (קונסרבטיבית וחברת התנועה המסורתית).
יוצאי אתיופיה עריכה
בתחילת כהונת הכנסת כיהן בה יוצא אתיופיה יחיד – אברהם נגוסה (מהליכוד). לקראת סיום כהונת הכנסת, נוספו פנינה תמנו-שטה (מיש עתיד) ואשר פנטהון סיום (מכולנו, נכנס לאחר פיזור הכנסת), ובכך עלה מספר חברי הכנסת יוצאי אתיופיה לשלושה.[ו]
לא-יהודים בכנסת עריכה
בכנסת זו כיהנו 23 חברי כנסת לא יהודים: – 11 מוסלמים (אחד מהם בדואי), 5 דרוזים ו-2 נוצרים:
- הרשימה המשותפת (17): אחמד טיבי, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, עאידה תומא סלימאן (נוצרייה), עבד אל-חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר (בדואי), יוסף ג'בארין, באסל גטאס (נוצרי), אוסאמה סעדי, עבדאללה אבו מערוף (דרוזי), ג'מעה אזברגה (בדואי), סעיד אלחרומי (בדואי), אבראהים חג'אזי, יוסף עטאונה (בדואי), ואאל יונס, ניבין אבו רחמון.
- המחנה הציוני (2): זוהיר בהלול, סאלח סעד (דרוזי).
- מרצ (1): עיסווי פריג'.
- ישראל ביתנו (1): חמד עמאר (דרוזי).
- כולנו (1): אכרם חסון (דרוזי).
- הליכוד (1): איוב קרא (דרוזי).
דוקטורים ופרופסורים עריכה
בכנסת זו כיהנו 17 בעלי תואר דוקטור, וכן שני פרופסורים. בעלי תואר דוקטור בכנסת זו הם:
- הרשימה המשותפת (5): דב חנין (מדע המדינה), ג'מאל זחאלקה (רוקחות), באסל גטאס (הנדסת הסביבה), יוסף ג'בארין (משפטים), עבדאללה אבו מערוף (רפואה).
- העבודה (4): נחמן שי (תקשורת ומדע המדינה), אראל מרגלית (פילוסופיה).
- הליכוד (4): יובל שטייניץ (פילוסופיה), בני בגין (גאולוגיה), ענת ברקו (קרימינולוגיה), אברהם נגוסה (חינוך).
- כולנו (2): מיכאל אורן (היסטוריה), יפעת שאשא-ביטון (חינוך).
- יש עתיד (1): עליזה לביא (מדע המדינה ותקשורת).
- תע"ל (1): אחמד טיבי (רפואה).
ח"כ אכרם חסון (כולנו) הוא בעל תואר דוקטור להיסטוריה בהתכתבות מאוניברסיטת באבש-בויאי קלוז' הרומנית שאינה מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה בישראל.
העבודה (2): מנואל טרכטנברג (כלכלה), יוסי יונה (פילוסופיה של החינוך).
קרובי משפחה עריכה
בכנסת העשרים כיהנו אח ואחות – ז'קי לוי מהליכוד ואורלי לוי-אבקסיס מסיעת ישראל ביתנו, ילדיו של הח"כ לשעבר דוד לוי ואחייניו של אחיו מקסים לוי, שאף הם כיהנו במקביל בכנסות ה-14 וה-15.
אחמד טיבי וגיסו אוסאמה סעדי כיהנו במקביל כח"כים מטעם הרשימה המשותפת, שניהם חברים במפלגת תע"ל.
בכנסת העשרים, אב, חבר הכנסת דוד אזולאי התפטר, ואת מקומו תפס בנו, ינון אזולאי.
חילופי גברי עריכה
פיצולים בסיעות הכנסת עריכה
- ב-15 במרץ 2017 הוכרזה אורלי לוי-אבקסיס כפורשת מסיעת ישראל ביתנו, לאחר שלא הצטרפה לקואליציה במאי 2016. כתוצאה מכך כיהנה לוי-אבקסיס כסיעת יחיד.[5]
- ב-30 בדצמבר 2018 התפצלו נפתלי בנט, איילת שקד ושולי מועלם-רפאלי מסיעת הבית היהודי על מנת להתמודד בבחירות הבאות במסגרת המפלגה החדשה שהקימו, הימין החדש.
- ב-1 בינואר 2019 התפצלה סיעת המחנה הציוני למרכיביה – סיעת העבודה וסיעת התנועה.
- ב-9 בינואר 2019 אושרה התפצלותה של סיעת תע"ל מסיעת הרשימה המשותפת.
פעולות עיקריות עריכה
ישיבת הפתיחה של הכנסת העשרים, בה הצהירו חבריה אמונים, נערכה ב-31 במרץ 2015. בראשה עמד ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ. בהמשך היום נבחר יולי אדלשטיין לכהונה שנייה כיושב ראש הכנסת.
ב-14 במאי 2015 (כ"ה באייר ה'תשע"ה) הכנסת העשרים הביעה אמון בממשלת ישראל השלושים וארבע, בראשות בנימין נתניהו.
חקיקה עריכה
במהלך כהונתה, אישרה הכנסת העשרים 625 חוקים ותיקוני חוק.[6] להלן מספר דוגמאות בולטות:
חוקי יסוד וחקיקה בתחום המשטר עריכה
- חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 3 והוראת שעה לכנסת ה-20) – הסמיך את ראש הממשלה למנות שר בלי תיק וביטל את המגבלה על מספר השרים וסגני השרים. התיקון היה תקף לתקופת כהונת הכנסת ה-20 בלבד.
- חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה) – "החוק הנורווגי הקטן".
- חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 41) – נתן סמכות לוועדת האתיקה לשלול שכר מח"כ בגין תקופה בה הורחק מישיבות הכנסת בשל התנהגות בלתי הולמת. כמו כן, נקבע כי אם גרם נזק לרכוש של הכנסת ינוכה משכרו שווי הנזק בדרך שתקבע.
- חוק הכנסת (תיקון מס' 41) – נקבע כי לוביסט שמשתתף בישיבה של ועדה בכנסת יחויב לרשום את שמו, שם התאגיד שמטעמו הוא פועל, שם הלקוח אותו הוא מייצג ולקוחות נוספים שלו שיש להם עניין בנושא הנידון, חובת צינון של חצי שנה בין תפקיד של עוזר פרלמנטרי לבין לוביסט, הרחבת סמכויות הוועדה היכולה להטיל סנקציות על לוביסטים.[7]
- חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 43) – החוק קבע כי עם השבעתה של כנסת חדשה ימשיך להחזיק יו"ר הכנסת היוצאת בתפקידו עד לבחירת יו"ר קבוע. היה ויו"ר הכנסת היוצאת לא נבחר לכנסת, יכהן בתפקיד יו"ר הכנסת ותיק חברי הכנסת.
- חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 44) – איפשר להדיח חבר כנסת בשל העילות המנויות בסעיף 7א ברוב של 90 ח"כים.[8]
- חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 46) – איפשר לפסול רשימת מועמדים או מועמד מהתמודדות לבחירות לכנסת גם אם רק בהתבטאויותיו יש מן העילות המנויות בסעיף 7א.
- חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל (תיקון מס' 2) – קבע כי אין להעביר שום סמכויות על ירושלים לשום גורם זר, אלא ברוב של 80 ח"כים.[9]
- חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 5) – קבע כי במשרד שראש הממשלה מכהן בו כשר, יוכל ראש הממשלה להאציל סמכויות סטטוטוריות לסגן השר המכהן במשרד, למעט הסמכות להתקין תקנות.
- חוק-יסוד: הכנסת (תיקון מס' 47) – הגדיל את משך הזמן בו מורשע בעבירת טרור חמורה לא יוכל להתמודד לכנסת מ-7 ל-14 שנים מיום סיום תקופת מאסרו.[10]
- חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6) – היקנה סמכות לממשלה להאציל את סמכותה, על נקיטת פעולה צבאית משמעותית העלולה להביא למלחמה, לקבינט המדיני-ביטחוני.
- חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי – עיגן את זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, והוסיף סדרת הוראות העוסקות במאפייניה היסודיים של המדינה כמדינה יהודית.[11]
חקיקה כלכלית עריכה
- חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 13 והוראת שעה) – קבע כי כסף המופקד בקרן פנסיה בה אדם לא פעיל יותר, יעבור אוטומטית לחשבון של אותו אדם בקרן הפנסיה בה הוא פעיל, אלא אם כן לא ירצה בכך.[12]
- חוק התקציב לשנות התקציב 2015 ו-2016.
- חוק התכנית הכלכלית ו-חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016) – חוקי ההסדרים לשנים 2015 ו-2016.
חקיקה פלילית עריכה
- חוק העונשין (תיקון מס' 119) – לחוק נוספה עבירה של יידוי אבנים לעבר כלי רכב - מאסר של 10 שנים, אם אין כוונה לפגוע בנוסעים ומאסר של 20 שנה אם יש כוונה לפגוע בנוסעים, כמו כן, נוספה עבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות שדינה מאסר 5 שנים.[13]
- חוק העונשין (תיקון מס' 120 והוראת שעה) – קבע עונשי מינימום על עבירות של ידויי אבנים (כהוראת השעה אשר פגה ב-2018), שלילת קצבאות מהורים שילדם הורשע בפעילות טרור.[14]
- חוק המאבק בטרור – החמיר את הענישה על עבירות טרור והסדיר את נושא ההכרזה על ארגון כלשהו כארגון טרור ואת השימוש במעצר מנהלי.[15]
- חוק איסור צריכת זנות – הטיל קנס על צריכת שירותי זנות.[16]
- חוק העונשין (תיקון מס' 137) – רפורמה בעבירות ההמתה אשר במסגרתה נעשה שינוי מדרג עבירות גרימת מוות.[17]
- חוק המידע הפלילי ותקנת השבים – החליף את חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים.
חקיקה חברתית עריכה
- חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 161) – בחוק נקבע תשלום מקסימלי של שכר הטרחה שמייצג יכול לגבות בייצוג תביעת גמלה למוסד לביטוח לאומי.
- חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 169) – הרחבת הזכאות למענק לימודים מגיל 14 לגיל 18.
חקיקה אזרחית עריכה
- חוק ההתיישנות (תיקון מס' 5) – קבע הפסקת ההתיישנות כל עוד נמנע התובע מלהגיש תביעה מכיוון שהנתבע מפעיל עליו לחץ פסול או מטעה אותו ביודעין.
- חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון) – עמותות וחברות לתועלת הציבור שמרבית תקציבן מבוסס על תרומות ממדינות זרות ומארגונים זרים.[18]
- חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון – הסדיר את מעמדם של בתים בהתנחלויות ביהודה והשומרון, שנבנו בתום לב על קרקעות בבעלות פלסטינית.[19] ב-9 ביוני 2020 ביטל בג"ץ את החוק.[20]
צבא וביטחון עריכה
- חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21) – החוק קבע את דחיית האפשרות להטלת סנקציות פליליות על תלמידי ישיבות עד 2023. תיקון זה הוביל לבג"ץ חוק הגיוס.[21]
- חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 68) – הפחית את העונש על עריקה מצה"ל מ-15 שנים ל-7 עד 10 שנים, בהתאם לחומרת העריקה.
ביטחון פנים עריכה
- חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 48) – נתן סמכות לנציב שב"ס, בהסכמת היועמ"ש ועל סמך חוות דעת של רופא, לכפות טיפול רפואי על אסיר ששובת רעב, אם קיימת סכנה שיגרם לאסיר נזק בלתי הפיך.[22]
- חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (תיקון מס' 5) – הרחיב את סמכויות השוטר לערוך חיפוש גופני על אדם.[23]
- חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט – איפשר לבית המשפט לחסום או להסיר אתרי אינטרנט שבאמצעותם מבוצעות עבירות בתחומי זנות, סמים, הימורים וטרור.
- חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות – הקנה לרשויות כלים למניעת ביצוע עבירות בתחומי זנות וסמים באמצעות טלפון סלולרי.
בריאות עריכה
- חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7) – החוק אסר פרסום של כלל אמצעי העישון בטלוויזיה, ברדיו ובשלטי חוצות, קבע את הגדלת שטח האזהרה על חפיסות מוצרי טבק, הפיכת חפיסות מוצרי העישון לאחידות וללא לוגו והוראות נוספות.[24]
צרכנות עריכה
- חוק סליקה אלקטרונית של שיקים – התיר סליקת המחאות באמצעות טלפון חכם.[25]
- חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות – הטיל היטל על מתן שקיות נשיאה חד-פעמיות, לשם צמצום השימוש בהן.
עבודה עריכה
- חוק חופשה שנתית (תיקון מס' 15 והוראת שעה) – הוסיף 2 ימי חופשה לשנה לכלל העובדים במשק.
רווחה עריכה
- חוק אומנה לילדים – הסדיר את פעילותן של משפחות אומנה.[26]
תחבורה עריכה
- חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 113) – התיר לרשויות מקומיות להציב מצלמות בשטחן לצורך אכיפת עבירות של נסיעה של רכב פרטי בנתיב תחבורה ציבורית.[27]
- חוק תעריפי התחבורה הציבורית – הפחית את תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית בשיעור של 14.5%.[28]
חדשנות, מסחר ותעשייה עריכה
- חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה (תיקון מס' 7) – הקמת רשות החדשנות.
- חוק מוסר תשלומים לספקים – הגביל את משך הזמן שבו ממשלת ישראל, גופים המתוקצבים על ידה וכן עסקים פרטיים רשאים, לדחות תשלום לספקים.[29]
- חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (2003 ו–2004) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) – ביטל ההיטל על העסקת עובדים זרים בענף החקלאות.
חינוך, תרבות וספורט עריכה
- חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 2) – התיר למכון כושר לקבל מתאמן על בסיס מילוי שאלון רפואי והצהרה בלבד, ללא צורך באישור מרופא.[30]
- חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית – קבע כי סטודנט יהיה זכאי ל-2 נקודות זכות אקדמיות, פעם אחת במהלך לימודיו לתואר ראשון, בגין פעילות התנדבותית או שירות מילואים.
תקשורת עריכה
- חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) – קבע את פיצול תאגיד השידור הישראלי, כך ששידורי אקטואליה יופרדו לתאגיד חדשות.[31] התיקון בוטל לאחר כשנה.[32]
בעלי תפקידים עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של הכנסת העשרים
- יהונתן ליס, מפולגת, מנומנמת ומביכה: קווים לדמותה של הכנסת ה-20, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2018
- עקיבא נוביק, חותמת גומי ששרדה בניגוד לכל הסיכויים: פרידה מהכנסת ה-20, באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 28 בדצמבר 2018
ביאורים עריכה
- ^ בכנסת הקודמת רצו בנפרד מפלגות העבודה, שקיבלה 15 מנדטים, והתנועה, שקיבלה 6 מנדטים, ולקראת הבחירות התאחדו.
- ^ בבחירות הקודמות רצו מרכיבי הרשימה בנפרד.
- ^ המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לכנסת העשרים.
- ^ 1 2 3 4 5 סיעת הימין החדש התפצלה מסיעת הבית היהודי אחרי פיזור הכנסת (ב-30 בדצמבר 2018).
- ^ הוכרזה כפורשת ב-15 במאי 2017 והפכה לסיעת יחיד.
- ^ לפירוט נוסף ראו ישראלים יוצאי אתיופיה: פוליטיקה.
הערות שוליים עריכה
- ^ משרון גל עד יפעת שאשא ביטון: היכרות עם החברים החדשים בכנסת, באתר ynet, 18 במרץ 2015
הכירו את חברי הכנסת החדשים, באתר ישראל היום, 18 במרץ 2015 - ^ ח"כ איציק שמולי יצא מהארון, באתר מאקו, 31 ביולי 2015
- ^ 1 2 אריק בנדר, החוק הנורבגי הקטן יוצא לדרך: נפתלי בנט התפטר מהכנסת, באתר מעריב אונליין, 7 באוקטובר 2015
- ^ אריק בנדר, בכנסת ל-32 שעות בלבד: אבי וורצמן יכהן כח"כ עד לשובו של נפתלי בנט, באתר מעריב אונליין, 3 בדצמבר 2015
- ^ מורן אזולאי, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס הוכרזה "פורשת": תוכל להתמודד רק במפלגה חדשה, באתר ynet, 15 במרץ 2017
- ^ החוקים שנחקקו בכנסת ה-20, באתר הכנסת
- ^ רוני זינגר, חוק לוביסטים נוסף עבר: יציינו את הלקוח אותו מייצגים בפנייה לגורם בכנסת, באתר כלכליסט, 4 בינואר 2016
- ^ יהונתן ליס, הכנסת אישרה סופית את חוק ההדחה, באתר הארץ, 20 ביולי 2016
- ^ יקי אדמקר, אושר בכנסת: מסירת חלקים מירושלים תחייב רוב של 80 ח"כים, באתר וואלה!, 02 בינואר 2018
- ^ גדעון אלון, 14 שנות צינון למורשעים בעבירות ביטחון, באתר ישראל היום
- ^ מורן אזולאי, אושר חוק הלאום: בקואליציה מחאו כפיים, באופוזיציה קראו "אפרטהייד", באתר ynet, 19 ביולי 2018
- ^ איחוד חשבונות פנסיה - על מה בדיוק מדובר?, באתר פורטל זכויות העובדים
- ^ מורן אזולאי, אושרה החמרת עונש למיידי אבנים: "מחבלים", באתר ynet, 20 ביולי 2015
- ^ אושר סופית: תוחמר הענישה על מיידי אבנים, באתר ערוץ 7, 2 בנובמבר 2015
- ^ מורן אזולאי, עד 30 שנות מאסר: חוק הטרור אושר בכנסת, באתר ynet, 3 בספטמבר 2015
- ^ הדר גיל-עד, החוק לאיסור צריכת זנות נכנס לתוקף: "הבנה שניצול מצוקה אינו מוסרי", באתר ynet, 10 ביולי 2020
- ^ דניאל דולב, "רף הענישה הוחמר": הרפורמה בעבירות ההמתה נכנסה לתוקף, באתר וואלה!, 10 ביולי 2019
- ^ אריק בנדר, הכנסת אישרה סופית את חוק העמותות, באתר מעריב אונליין, 12 ביולי 2016
- ^ מורן אזולאי, חוק ההסדרה עבר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית, באתר ynet, 7 בפברואר 2017
- ^ דניאל דולב, יקי אדמקר ומאיה הורודניצ'אנו, בג"ץ הורה לבטל את חוק ההסדרה: "אינו חוקתי", באתר וואלה!, 9 ביוני 2020
- ^ אטילה שומפלבי, אין שוויון בנטל: אושר שינוי חוק הגיוס, באתר ynet, 24 בנובמבר 2015
- ^ רותם אליזרע ומורן אזולאי, אושרה הזנה בכפייה. רופאים: אלו עינויים, לא נסכים, באתר ynet, 30 ביולי 2015
- ^ גדעון אלון, "חוק המישוש" אושר סופית במליאת הכנסת, באתר ישראל היום
- ^ מורן אזולאי ושחר חי, ברגע האחרון: אושר חוק הטבק; חפיסות הסיגריות יהיו בצבע אחיד, באתר ynet, 31 בדצמבר 2018
- ^ מערכת ישראל היום, החל מהיום: סליקת שיקים סלולרית בין הבנקים, באתר ישראל היום
- ^ עומרי אפרים, אושר חוק האומנה לזכר דפנה מאיר, ח"כ אלהרר דמעה, באתר ynet, 24 בפברואר 2016
- ^ ניר בן-טובים, ועדת הכלכלה אשרה את התקנות להפעלת מצלמות בנתיבי תחבורה ציבורית, באתר וואלה!, 8 באוגוסט 2016
- ^ עבר בכנסת: מע"מ 0 על תחבורה הציבורית, באתר "סרוגים", 18 בינואר 2016
- ^ חוק מוסר תשלומים לספקים, התשע"ז-2017, ס"ח 2622 מ-30 במרץ 2017
- ^ ד"ר איתי גל, אושר סופית: אין צורך עוד באישור רופא כדי להתאמן במכון כושר, באתר ynet, 29 ביולי 2015
- ^ הכנסת אישרה את פיצול התאגיד והקמת תאגיד החדשות הנפרד, באתר ynet, 11 במאי 2017
- ^ נתי טוקר, הכנסת ביטלה את פיצול התאגיד, החינוכית תיסגר סופית באוגוסט, באתר TheMarker, 19 ביולי 2018