הכנסת השנייה
הכנסת השנייה הושבעה ב-20 באוגוסט 1951 (י"ח באב תשי"א). הרכבה נקבע בבחירות שנערכו ב-30 ביולי 1951. כהונת הכנסת נמשכה מעל ארבע שנים עבריות, וחמישה ימים בלבד פחות מארבע שנים לועזיות מלאות, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1955 (כ"ז באב תשט"ו), עם התכנסות הכנסת השלישית.
 | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| ממשלות |
הממשלה השלישית הממשלה הרביעית הממשלה החמישית הממשלה השישית |
| תקופת כהונה |
20 באוגוסט 1951 – 15 באוגוסט 1955 (4 שנים) |
| מערכת בחירות | 30 ביולי 1951 |
| הנהגה | |
| יו"ר הכנסת | יוסף שפרינצק |
| ראש הממשלה |
דוד בן-גוריון משה שרת |
| ראש הקואליציה | יעקב שמשון שפירא, עקיבא גוברין |
| ראש האופוזיציה | מאיר יערי, פרץ ברנשטיין |
| הרכב הכנסת | |
 | |
| סיעות הקואליציה |
מספר חברי הקואליציה - 66 מפא"י (47)
הפועל המזרחי (8)
המזרחי (2)
קידמה ועבודה (1)
חקלאות ופיתוח (1) |
| מספר חברי הקואליציה |
66 / 120 |
| סיעות האופוזיציה |
מספר חברי האופוזיציה - 54 הציונים הכלליים (23)
חרות (8)
מפ"ם (7)
מק"י (7)
אגודת ישראל (3)
|
| מספר חברי האופוזיציה |
54 / 120 |
| מפלגת השלטון | מפא"י |
יושב-ראש הכנסת היה יוסף שפרינצק. סגני יושב-ראש היו זאב שפר, בנימין מינץ, חנה למדן ויוסף סרלין.
מזכיר הכנסת היה משה רוזטי.
הרכב פוליטי
עריכה| מפלגה | מושבים בכנסת |
|---|---|
| מפא"י | 45 |
| הציונים הכלליים | 20 |
| מפ"ם | 15 |
| הפועל המזרחי | 8 |
| חרות | 8 |
| מק"י | 5 |
| המפלגה הפרוגרסיבית | 4 |
| רשימה דמוקרטית לערביי ישראל | 3 |
| אגודת ישראל | 3 |
| ספרדים ועדות מזרח | 2 |
| פועלי אגודת ישראל | 2 |
| המזרחי | 2 |
| קידמה ועבודה | 1 |
| התאחדות התימנים בישראל | 1 |
| חקלאות ופיתוח | 1 |
אירועים מרכזיים
עריכה
הסכם השילומים[1] שנחתם במהלך כהונתה של הכנסת השנייה, לווה באירועים סוערים. ב-6 בינואר 1952 עלה ההסכם לסדר יומה של הכנסת השנייה, ולאחר שלושה ימי דיון נערכה הצבעה במליאה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לייפות את כוחה של הממשלה לנהל משא ומתן מול ממשלת גרמניה המערבית. ההחלטה התקבלה ברוב של 61 חברי כנסת מול 50 מתנגדים ו-6 נמנעים. 3 חברי כנסת נעדרו. בייפוי כוחה של הממשלה תמכו 45 חברי הכנסת של מפא"י, 6 מתוך שמונת החברים בהפועל המזרחי 3 מהמפלגה הפרוגרסיבית, אחד מהמזרחי (דוד צבי פנקס) ואחד מאגודת ישראל (אברהם דויטש) וחמשת נציגי המיעוטים (הרשימה הדמוקרטית לערביי ישראל, קידמה ועבודה וחקלאות ופיתוח).[2] הקואליציה ככלל, ומפלגות מפא"י ו"הפועל המזרחי" בנפרד, נתנו לחברים ניצולי השואה חופש הצבעה, כדי לא להעמידם בדילמה מוסרית. חופש ההצבעה ניתן רק לאחר שהתברר לבן-גוריון שקיים רוב התומך בהחלטה.
ב-7 בינואר 1952, במהלך הדיון בכנסת, קיימו מתנגדי ההסכם הפגנה גדולה, שהחלה בכיכר ציון בירושלים, וצעדה לבניין הכנסת (אז בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מהכיכר). יושב-ראש מפלגת חרות, חבר הכנסת מנחם בגין, שנאם בהפגנה, דיבר בחריפות רבה נגד הממשלה. לאחר דבריו של בגין החל ההמון לצעוד לעבר הכנסת. על הכנסת הופקדו שוטרים רבים שפרסו סביבה גדרות תיל והציבו ברחובות מחסומים רבים. חרף ניסיונות המשטרה לבלום את המפגינים באלות ובגז מדמיע, הגיעו המפגינים למפתן הכנסת והשליכו אבנים לתוך אולם המליאה. במהלך ההפגנה נפצעו כמאתיים אזרחים וכמאה וארבעים שוטרים. ח"כ חנן רובין נפגע מאבן בראשו ועוד מספר חברי כנסת שרסיסי החלונות המנופצים פגעו בהם. עיתון "הארץ" תיאר את רחבת הכנסת באותו היום כ"שדה קרב". בגין נשא נאום חריף מאוד בתוך המליאה, במהלכו כינה את בן-גוריון "פשיסט" ו"חוליגן".
חברי הכנסת
עריכהחברי הכנסת שכיהנו בכנסת זו:
חילופי גברי
עריכה| תאריך | חבר הכנסת היוצא | חבר הכנסת המחליף | רשימה | סיבה |
|---|---|---|---|---|
| 10 בספטמבר 1951 | משה קול | אידוב כהן | המפלגה הפרוגרסיבית | התפטרות |
| אברהם גרנות | ישעיהו פורדר | |||
| 2 בנובמבר 1951 | יעקב מרידור | אליעזר שוסטק | תנועת החרות | |
| 4 באפריל 1952 | יחזקאל הן | רחל צברי | מפא"י | נפטרו |
| 13 ביולי 1952 | אליעזר קפלן | אברהם כלפון | ||
| 14 באוגוסט 1952 | דוד צבי פנקס | ישראל שלמה בן-מאיר | הפועל המזרחי | |
| 8 בדצמבר 1952 | יצחק בן-צבי | יעקב ניצני | מפא"י | התפטרות (מונה לנשיא המדינה) |
| 21 בדצמבר 1952 | אליהו הכרמלי | שלמה הלל | נפטרו | |
| 25 במאי 1953 | אברהם דויטש | זלמן בן-יעקב | אגודת ישראל | |
| 6 ביולי 1953 | אריה בן-אליעזר | חיים כהן-מגורי | תנועת החרות | התפטרות |
| 1 בדצמבר 1953 | דוד הכהן | ברוך קמין | מפא"י | התפטרות (עקב מינויו לשגריר ישראל בבורמה) |
בעלי תפקידים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- הכנסת השנייה, באתר הכנסת
הערות שוליים
עריכה- ^
דברי הכנסת, הכנסת השנייה, ישיבה מספר 40 מ-9 בינואר 1952, ההחלטה לפתוח במשא ומתן עם ממשלת מערב גרמניה
- ^ הכנסת אישרה הצעת הממשלה בדבר השילומים, הארץ, 10 בינואר 1952
