הצהרת העצמאות של הסייברספייס

"הצהרת העצמאות של הסייברספייס"אנגלית: "A Declaration of the Independence of Cyberspace") היא מסמך שפרסם המשורר והפעיל הפוליטי האמריקני ג'ון פרי בארלו ב־8 בפברואר 1996. ההצהרה, אחד המסמכים הראשונים שעסקו באופן ישיר ביחסי הגומלין בין ממשלות באשר הן לרשת האינטרנט, זכתה לתהודה רבה וצוטטה במאמרים משפטיים ומקצועיים[1] וביותר מ-40,000 אתרי אינטרנט.[2]

ג'ון פרי בארלו במהלך הרצאה במלאת עשר שנים להצהרת העצמאות של הסייברספייס

רקע עריכה

בארלו, פעיל פוליטי ותיק ואחד מכותבי השירים של להקת הגרייטפול דד, נמנה עם מייסדי קרן החזית האלקטרונית, עמותה ללא מטרת רווח ששמה לה למטרה להגן על חופש הפרט באינטרנט. לפני פרסום ההצהרה כתב רבות על האינטרנט כתופעה חברתית ומשפטית, ונודע במיוחד במאמר 'כלכלת הרעיונות' שהתפרסם במגזין Wired וכלל מספר רעיונות ששולבו מאוחר יותר בהצהרה.
ההצהרה התפרסמה בתגובה ל'חוק הטלקומוניקציה של 1996', שכלל סדרה של שינויים רגולטוריים בתחום התקשורת והאינטרנט, ועבר בקונגרס באותה שנה. במסגרת הרפורמה ניסו רשויות החוק בארצות הברית להגביל את חופש המידע באינטרנט.

נוסח ההצהרה עריכה

ההצהרה כוללת 16 פסקאות קצרות, ונפתחת במילים:

ממשלות העולם התעשייתי, ענקיות הבשר והפלדה, באתי מן הסייברספייס, משכנה החדש של הרוח. בשם העתיד, אני קורא לכן, נציגות העבר, להניח לנו. אינכן רצויות בקרבנו. אין לכן ריבונות במקומות בהם אנו מתכנסים...

ההצהרה שוללת את זכותן של ממשלות באשר הן, ובפרט ממשלת ארצות הברית, לחוקק חוקים המגבילים את חירויות הפרט באינטרנט. היא קובעת שבאינטרנט לא נהנית ממשלת ארצות הברית מהסכמת הנשלטים, כי הרשת נמשכת מעבר לגבולות המדינה, ולכן אין הממשל רשאי להחיל על הרשת את חוקי ארצות הברית. בארלו מציע כי במקום לכפוף את עצמה לחוקים חיצוניים, על האינטרנט להתנהל בהתאם לאמנות חברתיות שיתפתחו במרחב הקיברנטי על בסיס עיקרון ואהבת לרעך כמוך. סגנון הכתיבה מזכיר את הצהרת העצמאות של ארצות הברית, ומשתמש בפרפרזות על ציטוטים מתוך הכרזת העצמאות בפסקאות האחרונות. אף כי מוקד ההצהרה הוא ההתנגדות ל'חוק הטלקומוניקציה', המוזכר בה במפורש, היא מאשימה גם מדינות נוספות, ובהן איטליה, גרמניה וסין, בדיכוי זכויות הפרט באינטרנט.

תגובות וביקורות עריכה

לאחר פרסומה צוטטה ההצהרה באתרי אינטרנט רבים; תשעה חודשים לאחר פרסומה הועתקה ההצהרה בלמעלה מ־40,000 אתרים. במסגרת ניסיון ליישם את עקרונות ההצהרה, יזם בית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו־קנט תוכנית של 'שופטים וירטואליים', שהיו אמורים ליישב מחלוקות מקוונות. בהמשך צוטטה ההצהרה במאמרים משפטיים וסוציולוגיים העוסקים באינטרנט.

התגובות מחוץ לאינטרנט היו נלהבות פחות, ולארי אירבינג, סגן שר המסחר האמריקני, ציין כי הסרת המגבלות על האינטרנט תאט את קצב הפריחה הכלכלית שהרשת עשויה הייתה לספק ליצרנים ולצרכנים. ב־2004 הסתייג אף בארלו עצמו מהאופטימיות המובעת בהצהרה, ואמר כי "כולנו מתבגרים ולומדים מהניסיון".

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Yang, Catherine (1996-05-06). "Law Creeps Onto the Lawless Net". BusinessWeek (3474): 58–64.
  2. ^ Frezza, Bill (1996-11-01). "Can Public Network Computing Save Democracy". Network Computing: 35.