הלן זינגר קפלן
| ערך מחפש מקורות | |
הלן זינגר קפלן (Helen Singer Kaplan; 6 בפברואר 1929, וינה – 17 באוגוסט 1995, ניו יורק) הייתה סקסולוגית, פסיכולוגית ופסיכיאטרית אמריקאית, יהודייה ילידת אוסטריה. קפלן הייתה חלוצה של הטיפול המיני בשנות ה-60, וייסדה את המרפאה האמריקנית הראשונה לטיפול מיני במסגרת בית הספר לרפואה. בטיפוליה התבססה בעיקר על טכניקות של טיפול התנהגותי, אך שילבה גם תובנות ושיטות מסוימות של הפסיכואנליזה[1].
 | |
| צילום משנת 1979 | |
| לידה |
6 בפברואר 1929 וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1995 (בגיל 66) ניו יורק, ארצות הברית |
| לאום | יהודיה |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת סירקיוז אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק מכללת ניו יורק לרפואה |
| התמחות | טיפול מיני |
| תפקידים |
פסיכולוגית, פסיכיאטרית, מרצה באוניברסיטה |
| מחלקות ובתי חולים | בית-הספר לרפואה וייל קורנל- הקליניקה פיין-ויטני לפסיכיאטריה |
  | |
שנותיה המוקדמות ולימודיה עריכה
הלן זינגר נולדה בווינה בשנת 1929 כבת בכורה מבין 2 ילדים. הוריה ניהלו עסק לתכשיטים. בגיל 9, בשנת 1939, נמלטה המשפחה משלטון הרייך השלישי להונגריה ומשם דרך ארצות נוספות הפליגה באונייה "קווין מרי" לאמריקה, לשם הגיעה ב-1940.[2] בעקבות ההגירה סבלה המשפחה מקשיים כלכליים חמורים. את האזרחות האמריקאית קיבלה זינגר בהגיעה לבגרות בגיל 18.
שאיפתה בצעירותה הייתה לעסוק באמנות פלסטית. לכן נרשמה ללימודי ציור באוניברסיטת סירקיוז (תואר ראשון בשנת 1951). אחר כך, במהלך הקשר עם בעלה הראשון, הפסיכיאטר הרולד קפלן, התחילה להתעניין בבריאות הנפש. למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה וסיימה תואר שני בהצטיינות יתרה (magna cum laude) בשנת 1952 ותואר דוקטור ב-1955. לאחר מכן פנתה ללימודי רפואה במכללת ניו יורק לרפואה, בה סיימה תואר MD (דוקטור לרפואה) בשנת 1959. התמחתה בפסיכיאטריה בבתי חולים לחיילים משוחררים, אחר כך השתלמה בהתמחות זו בבית חולים ברובע הברונקס, בבית החולים בלוויו ובבית החולים המטרופוליני בניו יורק המסונף למכללת ניו יורק לרפואה[1].
אחרי השתלמות בטיפול התנהגותי ובפסיכופרמקולוגיה, בשנת 1970 השלימה לימודי פסיכואנליזה.
המשך הקריירה האקדמית ופעילותה הטיפולית עריכה
כיהנה שנים רבות כפרופסור לפסיכיאטריה במכללה לרפואה וייל של אוניברסיטת קורנל ובקליניקה פיין-ויטני לפסיכיאטריה, המסונפת אליה. קפלן יזמה תוכניות להשתלמות במיניות האדם ובטיפול המיני שנועדו לפסיכיאטרים ולרופאי נשים. בקליניקה פיין ויטני הקימה קפלן את התוכנית ללימודי מיניות האדם ששימשה להכשרת רופאים ואנשי מקצועות בריאות בתחום הטיפול בהפרעות בתפקוד המיני. במכללה לרפואה ובבית החולים המטרופוליטני בניו יורק שימשה הלן קפלן גם כמנהלת שרותי הייעוץ ורפואה פסיכוסומטית, כמנהלת שותפה של היחידה לטיפול התנהגותי וראשת התוכנית ללימודי מדעי ההתנהגות[1].
בשנת 1979 תארה שלב ראשון של התשוקה[3], הקודם לדעתה את שלבי התגובה המינית שתוארו של ידי מסטרס וג'ונסון (התגרות או גירוי, מישור, אורגזמה והפגת המתח). קפלן עצמה חילקה את מעגל התגובה המינית לשלושה שלבים: תשוקה, ההתגרות והמישור, והאורגזמה. לפי קפלן, אפשר לסווג את השינויים בשלב התשוקה של התגובה המינית (הפרעה בתשוקה המינית) על רצף של ששה מצבים: תשוקה מינית היפראקטיבית, תשוקה מינית מוגברת נורמטיבית, תשוקה מינית נמוכה נורמטיבית, תשוקה מינית היפואקטיבית מתונה, תשוקה מינית היפואקטיבית חמורה, וסלידה ופוביה ממין. הגורמים האטיולוגיים של ההפרעות בתשוקה הם לפי קפלן נוירופיזיולוגיים, פסיכודינמיים וסביבתיים. בטיפוליה, קפלן נעזרה גם בטיפול תרופתי על ידי תכשירים אנטי-דיכאוניים-אנטי-חרדתיים מסוג SSRI או אחרים נגד תופעות של פוביה.
הלן זינגר קפלן אימצה את שיטות הטיפול של מסטרס וג'ונסון, מייסדי הטיפול המיני, תוך התאמתן לצורכי הלקוחות. להבדיל ממה שהיה נהוג בקליניקה של מסטרס וג'ונסון, הטיפול שהציעה הלן קפלן היה מרפאתי, עדיין בעל סטנדרטים טיפוליים גבוהים, אך מבוסס על ביקורים סדירים של המטופלים במרפאת המטפלת לצורך קבלת ייעוץ והדרכה, בעוד הם מבצעים שיעורי בית בחדר השינה בביתם.
קפלן חידשה רבות בתחום הטיפולים המיניים. מודל הטיפול שהציעה הוא התנהגותי קוגניטיבי בעיקרו מחוזק במצבים מורכבים על ידי שילוב של גישות פסיכודינמיות.[4] קפלן נודעה בספרים כמו " הטיפול המיני החדש" (1974), הפרעות של תשוקות מיניות (1979) או "הערכת הפרעות המיניות" (1983) שנועדו למטפלים, וגם ספרים שנועדו לקהל הרחב. נאבקה רבות נגד הגישה הפוריטנית והפחדים סביב יחסי המין, אך לאחר התפרצות מגפת האיידס נאלצה להזהיר עם זאת מפני יחסי מין בלתי מוגנים. ויתרה על מסגרת קליניקה אשפוזית עם לינת לילה, וסיפקה הצלחות רבות באמצעות טיפול אמבולטורי. ביטלה את הצורך בטיפול על ידי זוג מטפלים בני שני המינים כפי שהמליצו מסטרס וג'ונסון. קפלן נעזרה בטכניקות התנהגותיות לשיפור הדו-שיח עם המטופלים, בשיטות של פסיכותרפיה דינמית קצרת-מועד ממוקדים בקונפליקטים תוך-נפשיים עכשוויים, בתרגילי מיקוד תחושתי, טיפול זוגי, תרגילים התנהגותיים, אוננות.[5] השתמשה לפעמים גם בטיפולים הורמונליים, שהיו שנויים במחלוקת, למשל טסטוסטרון להגברת החשק המיני אצל נשים שעברו כימותרפיה נגד סרטן שד.[6]
הלן זינגר קפלן נפטרה בביתה במנהטן, בעקבות הישנות פתאומית של סרטן השד, בגיל 66.
הלן קפלן הייתה אשה פעילה מאוד בעבודתה בבית חולים ובקליניקה הפרטית שלה באפר איסט סייד ניו יורק וגם מבחינה חברתית. בזמנה הפנוי עסקה, בין היתר, בציור ובאספנות של דברי אמנות. עם ידידיה נמנו הסופר הווארד פאסט ואשת התקשורת ברברה וולטרס. היא עצמה הופיעה תכופות בתוכניות טלוויזיה בנושאי בריאות ומיניות.
הייתה נשואה פעמיים. מהנישואים הראשונים לפסיכיאטר הידוע הרולד קפלן נולדו לה שלושה ילדים: 2 בנים - פיליפ (רופא פתולוג) ופיטר קפלן, שהמשיך את דרכה כפסיכולוג וסקסולוג ובת -ג'ניפר קפלן ד'אדיו. בעלה השני, למשך 15 שנה, עד מותה, היה תעשיין הצעצועים, המיליונר צ'ארלס לזרוס.
עם תלמידיה נמנו, בין השאר, רות וסטהיימר, האנס ורנר גסמן ואחרים.
ספרים עריכה
הלן זינגר קפלן כתבה 110 ספרים ומאמרים, כמו כן 127 קורסים והרצאות. מבין ספריה:
- "New Sex Therapy: Active Treatment of Sexual Dysfunctions" (Random House, 1974),
- "Disorders of Sexual Desires and Other New Concepts and Techniques in Sex Therapy" (Brunner-Mazel, 1979),
- "The Evaluation of Sexual Disorders: Psychological and Medical Aspects" (Brunner, 1983),
- "The Illustrated Manual of Sex Therapy" (Brunner; 2d ed., 1987),
- "How to Overcome Premature Ejaculation" (Brunner, 1989),
- "Sexual Aversion, Sexual Phobias and Panic Disorder" (Brunner, 1987), (עם דונלד קליין)
קישורים חיצוניים עריכה
- Wolfgang Saxon, Dr. Helen Kaplan, 66, Dies; Pioneer in Sex Therapy Field, The New York Times, 1995-08-19
- Rebecca Mead,
The Sex Doctor and the Toy Tycoon, New York Magazine, 3 february 1997, google books
- Claude Guldner review about Helen Singer Kaplan's Sexual Desire Disorder, Gale, Cangage Learning 1997 site Bio MedSearch (הקישור אינו פעיל)
- ערך באנציקלופדיה של המיניות, מאת רות וסטהיימר
- Raie Goodwach, Sex Therapy: Historical Evolution, Current Practice. Part I. ANZJFT vol.26 2005, pp.155-164