המגפה היוסטיניאנית

סבסטיאן הקדוש מפציר בישו לרחם על קברן שנדבק במגפה היוסטיניאנית.

המגפה היוסטיניאנית הייתה מגפה שהכתה במזרח התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה בין השנים 541750 (במחזוריות של בין 8 ל-12 שנים[1]). ישנו קונצנזוס מדעי לפיו המגפה היוסטיניאנית הייתה מהגורמים שהובילו לסוף העת העתיקה ולתחילת ימי הביניים. זו מגפת הדבר המוקדמת ביותר שתועדה באופן מדויק.

רקע למגפהעריכה

הגורם למגפהעריכה

בשנת 2013 הצליח צוות חוקרים לאשר את ההשערות כי הגורם למגפה היוסטיניאנית הוא החיידק Yersinia pestis, שגרם גם למוות השחור כ-600 שנה לאחר מכן.[2] במחקר, הוכיחו החוקרים כי על אף שמדובר באותו החיידק, מדובר בענף פילוגנטי אחר, שנכחד.

אפידמיולוגיהעריכה

ההערכה הרווחת היא כי התפרצות המגפה החלה באגן הנילוס, ככל הנראה בחבש או במצרים.[3] אף על פי כן, במחקר שפורסם ב-2017, מצאו חוקרים כי קיים זן דומה, אם כי לא זהה, לזן שגרם למגפה היוסטיניאנית ברכס טיין שאן שבמרכז אסיה, מה שהוביל להשערה כי מקור המגפה במרכז אסיה.[4] עיר הנמל פלוסיום, בקצה המזרחי של דלתת הנילוס, הייתה ככל הנראה מוקד ההפצה העיקרי בתחילת המגפה. מפלוסיום המגפה התפשטה מזרחה, אל ארץ ישראל, סוריה והאימפריה הביזנטית ובעיקר בירתה, קונסטנטינופול, ובמקביל מערבה אל חצי האי האפניני, חצי האי האיברי וגאליה דרך נמלי ג'נובה, מרסיי ונרבון. המגפה לא חצתה את המדבר הערבי, ואין תיעוד שמצביע על התפשטותה אל תת-היבשת ההודית או אל עבר הקווקז.[5]

התפרצות המגפהעריכה

על פי ההערכות, המחלה החלה להתפרץ בשנת 532 במעלה הנילוס. ביולי 541 התפרצה המחלה בפלוסיום (לפי פרוקופיוס), ומשם התפשטה בשנים 541–542 אל קונסטנטינופול ויוון. המחלה הגיעה אל חצי האי האפניני ואל חצי האי האיברי בשנת 543, ואל גאליה וגרמאניה בשנים 545546.[6] בהמשך, התפשטה המגפה אל פינלנד וגוטלנד.[7]

התפרצויות נוספות של המגפה המשיכו להתרחש באגן הים התיכון, באירופה ובמזרח התיכון עד שנת 750.

על פי הערכות, המגפה גרמה למותם של כ-25 מיליון בני אדם.

השפעת המגפהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Perry, R. D.; Fetherston, J. D. (1997). "Yersinia pestis--etiologic agent of plague". Clinical Microbiology Reviews 10 (1): 35–66. doi:10.1128/cmr.10.1.35. 
  • Stathakopoulos, D. (2000). "The Justinianic plague revisited". Byzantine and Modern Greek Studies 24 (1): 255–276. doi:10.1179/byz.2000.24.1.255. 
  • Björn P. Zietz; Hartmut Dunkelberg (2004). "The history of the plague and the research on the causative agent Yersinia pestis". International Journal of Hygiene and Environmental Health 207 (2): 165–178. doi:10.1078/1438-4639-00259. 
  • David M. Wagner; Jennifer Klunk; Michaela Harbeck; Alison Devault; Nicholas Waglechner et al. (2014). "Yersinia pestis and the Plague of Justinian 541–543 AD: a genomic analysis". The Lancet Infectious Diseases 14 (4): 319–326. doi:10.1016/S1473-3099(13)70323-2. 
  • Findlay, R.; Lundahl, M. (2016). "Demographic Shocks and the Factor Proportions Model: From the Plague of Justinian to the Black Death". he Economics of the Frontier: 125–172. doi:10.1057/978-1-137-60237-4_5. 
  • Eroshenko, G. A.; Nosov, N. Y.; Krasnov, Y. M.; Oglodin, Y. G.; Kukleva, L. M.; N. P. Guseva; A. A. Kuznetsov; S. T. Abdikarimov; A. K. Dzhaparova; Kutyrev, V. V. (2017). "Yersinia pestis strains of ancient phylogenetic branch 0.ANT are widely spread in the high-mountain plague foci of Kyrgyzstan". PLOS ONE 12 (10). doi:10.1371/journal.pone.0187230. 

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה