המגפה היוסטיניאנית

המגפה היוסטיניאנית (541544) הייתה ההתפרצות הראשונה בשורה של התפרצויות מגפת הדבר שהתרחשו בשנים 541–750. המגפה היא התפשטות מחלת דבר הבלוטות, הנגרם מהחיידק Yersinia pestis. המגפה הכתה במזרח התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה. התפרצות זו נקראת כך על שם הקיסר יוסטיניאנוס, שעל פי ההיסטוריון הרומי פרוקופיוס נדבק בעצמו.

סבסטיאן הקדוש מפציר בישו לרחם על קברן שנדבק במגפה היוסטיניאנית

רקע למגפהעריכה

הגורם למגפהעריכה

בשנת 2013 הצליח צוות חוקרים לאשר את ההשערות כי הגורם למגפה היוסטיניאנית הוא החיידק Yersinia pestis, שגרם גם למוות השחור כ־600 שנה לאחר מכן.[1] במחקר הוכיחו החוקרים כי אף שזהו אותו חיידק מדובר בענף פילוגנטי אחר, שנכחד.

אפידמיולוגיהעריכה

ההערכה הרווחת היא כי התפרצות המגפה החלה באגן הנילוס, ככל הנראה בחבש או במצרים.[2] אף על פי כן, במחקר שפורסם ב־2017 מצאו חוקרים כי קיים זן דומה, אם כי לא זהה, לזן שגרם למגפה היוסטיניאנית ברכס טיין שאן שבמרכז אסיה, מה שהוביל להשערה כי מקור המגפה במרכז אסיה.[3] עיר הנמל פלוסיום, בקצה המזרחי של דלתת הנילוס, הייתה ככל הנראה מוקד ההפצה העיקרי בתחילת המגפה. מפלוסיום התפשטה המגפה מזרחה, אל ארץ ישראל, סוריה והאימפריה הביזנטית ובעיקר בירתה, קונסטנטינופול, ובו בזמן מערבה, אל חצי האי האפניני, חצי האי האיברי וגאליה דרך נמלי ג'נובה, מרסיי ונרבון. המגפה לא חצתה את המדבר הערבי, ואין תיעוד שמצביע על התפשטותה אל תת־היבשת ההודית או אל עבר הקווקז.[4]

המגפה פרצה בממלכה הפרנקית בשנת 543–544. דרך מרסיי היא חדרה לגאליה והתפשטה צפונה לאורך הנהרות רון וסאון עד לגדה המערבית של הריינוס. מספר התפרצויות נוספות התרחשו בגאליה במחצית השנייה של המאה ה־6: בשנים 571, 580–582, 588–591, ו־599–600. בכל המקרים חדרה המגפה לגאליה ככל הנראה דרך נמל מרסיי.[5]

התפרצויות נוספות של המגפה המשיכו להתרחש באגן הים התיכון, באירופה ובמזרח התיכון עד שנת 750.

השפעות המגפהעריכה

השפעות המגפה שנויות במחלוקת[דרוש מקור: לפי הכתבה מאתר הידען העמדה המקובלת היא המקסימליסטית]. מצד אחד 'הגישה המקסימליסטית' אשר טוענת בין היתר שהמגפה התישה את כוחן של האימפריה הרומית המזרחית והאימפריה הפרסית הסאסנית. ואף שהצלחתו של מוחמד בכיבושיו שהובילה להתפשטות האסלאם במרחב נבעה מחולשתן של האימפריות כתוצאה מהמגפה. ומצד שני ישנה 'הגישה הביקורתית' אשר טוענת שהשפעות המגפה היו מוגבלות[6] וייחודיות לזמן והמרחב.

הגישה המקסימליסטית

על פי גישה זו, למגפת הדבר של יוסטיניאנוס הייתה השפעות הרסניות, במיוחד במובן של אובדן חיי אדם: כ־50% מתוך 30,000,000 תושבי האימפריה[7]. לפיכך הגישה המקסימליסטית מניחה שהמגפה, וכן שינויי אקלים כמו 'עידן הקרח הקטן של העת העתיקה המאוחרת', היו הסיבות העיקריות לכישלונו של יוסטיניאנוס באיחוד האימפריה הרומית המזרחית עם השטחים במערב שהחזיקה בשיא כוחה, ולבסוף לנפילתה הסופית של האימפריה[8].

ההנחה בנוגע לאפקט המקסימלי, שהביא להשפעות דרמטיות שכאלה, משלבת בין האפקטיביות של החיידק והמערכת האימפריאלית. מצד אחד, לאחר תהליך אבולוציוני ארוך שנים, החיידק רכש מאפיינים שהעלו את פוטנציאל הקטלניות שלו, למשל יכולת המעבר בין גופים מארחים[9] [10]. מצד שני, המערכת האימפריאלית הציעה מעבר נוח של מפיצי המחלה[11]. בדוגמת רשתות מסחר, למשל הסחר במשי[12]. מפגש זה אפשר את ההתפשטות הנרחבת לצד קטלניות המחלה, ובכך את ממדי ההרס המשוערים על פי הגישה.

הגישה מתבססת בעיקרה על שני סוגי מקורות. ראשית מקורות כתובים, ובמיוחד פרוקופיוס[13] (218). באמצעותם גם משערים את כמות המתים ואת תגובת השלטון למגפה. כך טוענים שהמגפה מהווה נקודת מפנה בשלטונו של יוסטיניאנוס[14], שבד בבד נאלץ להתמודד עם מגוון משברים כגון רעב, שיעורי מס גבוהים ביותר ומשבר בשורות הצבא[12][15][16]. שנית על ממצאי די־אן־איי (214). באמצעות מקורות אלו עוקבים אחר התפשטות המגפה [17].

הגישה הביקורתית

הגישה הביקורתית מבקשת לבחון מחדש את הטענות הנוגעות להשפעות הקיצוניות של המגפה אשר עולות מ'הגישה המקסימליסטית'[18]. הגישה הביקורתית טוענת שהשפעות המגפה לא היו אחידות או חמורות כפי שנטען עד כה, לא מבחינת שיעור המוות ולא מבחינת ההשפעות הגאופוליטיות[18]. כך שלמגפה אמנם הייתה השפעה על אירועים נקודתיים, אך בטווח הארוך השפעה זו הייתה מוגבלת[19], ואינה הובילה בהכרח לשינויים המרכזיים במאה השישית כגון המוות ההמוני, ונפילת האימפריה הרומית המזרחית[20].

הביקורת עולה בין היתר בעקבות טענות שהגישה המקסימליסטית אינה מבוססת היטב במקורות[19], ונשענות על שימוש פופולרי בנרטיב 'הקריסה החברתית' (collapsology) הקיצוני לניתוח אירועים היסטוריים[21]. הביקורת מופנית למשל כלפי הקבלה הישירה של העולה מתוך המקורות הכתובים, בזמן שאינם מתייחסים לשכבות רבות של השפעה ספרותית, רטורית, אידאולוגית ואישית של הכותבים[22], או התעלמות מהיעדרותן של הוכחות נומיסמטיות למשבר בסדר גודל שאותה הגישה מבקרת[23].

לשם כך הגישה מתבססת על חקר היסטוריה סביבתית[24], דיסציפלינה אשר משלבת בתהליך הניתוח ההיסטורי נתונים מדעיים. שילוב זה מאפשר ניתוח מחדש של מקורות כתובים ולא כתובים[18],  שימוש במקורות חדשים כמו שימוש במודלים המציגים את ההקשרים בין אירועי אקלים, מקומיים וגלובליים, לפעילות האנושית[25]. יוצא שמחקר ההיסטוריה הסביבתית מוביל לפיתוח מתודולוגיות מחקר חדשות[21]. נוסף על כך הגישה מציעה צעדים כגון שילוב דיסציפלינות, השוואה בין מגפות הדבר השונות, ניתוח מחדש של מקורות וגישות באמצעות כלים טכנולוגיים מודרניים.

גישה זו הייתה מושא לביקורת מרוכזת אשר כללה עירעור הן על מתודולוגית הליבה והן על אופן הטיפול במקורות. צוין שאיש מעולם לא טען שהאימפריה הרומית נפלה בגלל המגפה; האימפריה הרומית המערבית התפוגגה לפני המגפה, בעוד שהאימפריה הרומית המזרחית שרדה, בצורה כזו או אחרת, עד המאה החמש עשרה.

נוסף על כך, הוצגה הצעה שייתכן שהמגפה חדרה למערב אירואסיה דרך יותר מנתיב אחד, כאשר אולי היא פקדה את אנגליה לפני קונסטנטינופול (בהתבסס על גילוי של קורבנות המגפה באתר קבורה האנגלו-סכסוני המוקדם באדיקס היל ליד קיימברידג')[26].

לקריאה נוספתעריכה

  • Perry, R. D.; Fetherston, J. D. (1997). "Yersinia pestis--etiologic agent of plague". Clinical Microbiology Reviews. 10 (1): 35–66. doi:10.1128/cmr.10.1.35.
  • Stathakopoulos, D. (2000). "The Justinianic plague revisited". Byzantine and Modern Greek Studies. 24 (1): 255–276. doi:10.1179/byz.2000.24.1.255.
  • Björn P. Zietz; Hartmut Dunkelberg (2004). "The history of the plague and the research on the causative agent Yersinia pestis". International Journal of Hygiene and Environmental Health. 207 (2): 165–178. doi:10.1078/1438-4639-00259.
  • David M. Wagner; Jennifer Klunk; Michaela Harbeck; Alison Devault; Nicholas Waglechner; et al. (2014). "Yersinia pestis and the Plague of Justinian 541–543 AD: a genomic analysis". The Lancet Infectious Diseases. 14 (4): 319–326. doi:10.1016/S1473-3099(13)70323-2.
  • Findlay, R.; Lundahl, M. (2016). "Demographic Shocks and the Factor Proportions Model: From the Plague of Justinian to the Black Death". he Economics of the Frontier: 125–172. doi:10.1057/978-1-137-60237-4_5.
  • Eroshenko, G. A.; Nosov, N. Y.; Krasnov, Y. M.; Oglodin, Y. G.; Kukleva, L. M.; N. P. Guseva; A. A. Kuznetsov; S. T. Abdikarimov; A. K. Dzhaparova; Kutyrev, V. V. (2017). "Yersinia pestis strains of ancient phylogenetic branch 0.ANT are widely spread in the high-mountain plague foci of Kyrgyzstan". PLOS ONE. 12 (10). doi:10.1371/journal.pone.0187230.
  • Harper, Kyle. The Fate of Rome : Climate, Disease, and the End of an Empire. Princeton: Princeton University Press, 2017 (199-287)
  • Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, Past & Present, Volume 244, Issue 1, August 2019, Pages 3–50
  • Mordechai, L; Eisenberg M; Newfield T; Izdebski A; Kay Janet; Poinar H. (2019). "The Justinianic Plague: An inconsequential pandemic?", PNAS https://doi.org/10.1073/pnas.1903797116

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ וגנר ואחרים, עמ' 319.
  2. ^ זייץ ודונקלברג, עמ' 166.
    פינדלי ולונדהאל, עמ' 128.
    פרי ופת'רסטון, עמ' 36.
  3. ^ ארושנקו ואחרים, עמ' 1.
  4. ^ פינדלי ולונדהאל, עמ' 128.
  5. ^ יצחק חן, ראשיתה של אירופה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 5, עמ' 286.
  6. ^ נירה הגיב, מחקר חדש חושף כי מגפת הדבר של יוסטיניאנוס לא תרמה לנפילת האימפריה הרומית ולעליית האסלאם, הידען, ‏2019-12-06
  7. ^ Harper, Kyle, עמ' 244
  8. ^ Harper, Kyle, עמ' 245
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Harper, Kyle, , עמ' 209
  10. ^ Harper, Kyle, עמ' 213
  11. ^ Harper, Kyle, עמ' 212
  12. ^ 1 2 Harper, Kyle, עמ' 218
  13. ^ Harper, Kyle, עמ' 218
  14. ^ Harper, Kyle, עמ' 206
  15. ^ Harper, Kyle, עמ' 234
  16. ^ Harper, Kyle, עמ' 235
  17. ^ Harper, Kyle, עמ' 230
  18. ^ 1 2 3
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 7
  19. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 48
  20. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 49
  21. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 4
  22. ^ Mordechai, L; Eisenberg M; Newfield T; Izdebski A; Kay Janet; Poinar H, The Justinianic Plague: An inconsequential pandemic?, עמ' 25547
  23. ^ Mordechai, L; Eisenberg M; Newfield T; Izdebski A; Kay Janet; Poinar H, "The Justinianic Plague: An inconsequential pandemic?", עמ' 25550
  24. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 3
  25. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    Lee Mordechai, Merle Eisenberg, Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague, , עמ' 39
  26. ^ Peter Sarris, Viewpoint New Approaches to the ‘Plague of Justinian’, Past & Present 254, 2022-01-27, עמ' 315–346 doi: 10.1093/pastj/gtab024