המוזיאון הצ'יליאני לאמנות פרה-קולומביאנית

המוזיאון הצ'יליאני לאמנות פרה-קולומביאנית
Museo Chileno de Arte Precolombino
	חזית המוזיאון הצ'יליאני לאמנות פרה-קולומביאנית
	חזית המוזיאון הצ'יליאני לאמנות פרה-קולומביאנית
מידע כללי
סוג	מוזיאון לארכאולוגיה, אנתרופולוגיה; ואמנות פרה-קולומביאנית
כתובת	Bandera 361
מיקום	סנטיאגו דה צ'ילה
מדינה	צ'ילה
בעלים	Ministry of Cultures, Arts and Heritage
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1981
תאריך פתיחה רשמי	דצמבר 1981
קואורדינטות	33°26′20″S 70°39′08″W / 33.43889°S 70.65222°W
	www.precolombino.cl

המוזיאון הצ'יליאני לאמנות פרה-קולומביאנית (בספרדית: Museo Chileno de Arte Precolombino) הוא מוזיאון לאמנות המוקדש למחקר ותצוגה של ממצאים ארכאולוגיים של אמנות פרה-קולומביאנית מאמריקה המרכזית והדרומית.^[1] המוזיאון שוכן במרכז העיר סנטיאגו דה צ'ילה, בירת צ'ילה. המוזיאון הוקם על ידי האדריכל הצ'יליאני ואספן העתיקות סרחיו לראין גרסיה-מורנו (Sergio Larraín García-Moreno), שחיפש אתרים לתצוגה ולשימור האוסף הפרטי שלו של חפצים פרה-קולומביאניים שנרכשו במהלך של כמעט חמישים שנה. עם תמיכתה של עיריית סנטיאגו באותה תקופה, קיבל גרסיה-מורנו לרשותו את הבניין והקים את מוסד האוצרות של המוזיאון. המוזיאון נפתח לראשונה ב-10 בדצמבר 1981 ונסגר משנת 2011 עד 2013 לשיפוץ.^[2] החללים הפנימיים תוכננו מחדש על ידי האדריכל הצ'יליאני סמיליאן ראדיץ' (Smiljan Radic) ונוסף אולם חדש תת-קרקעי. סך כל שטח המוזיאון 1,400 מטרים רבועים. המוזיאון נחשב לאחד המוזיאונים הטובים ביותר בצ'ילה.^[1]

היסטוריה

במשך יותר מחמישים שנה ליקט האדריכל והנדבן הצ'יליאני סרחיו לראין גרסיה-מורנו אוסף חשוב של חפצים פרה-קולומביאנים. הקריטריונים שלפיהם רכש לראין את הפריטים היו אסתטיים גרידא ולא חשיבות אנתרופולוגית, ועם זאת הוא יצר אוסף שלם של חפצים המייצגים אמנות אמריקאית מקיפה.^[3]

במהלך שנות השבעים של המאה ה-20 הורה לראין לעורך הדין חוליו פיליפי (Julio Philippi) להכין מודל משפטי שמטרתו ליצור מוסד שיכלול את החפצים מהאוסף הפרה-קולומביאני. המודל הוביל להקמת קרן משפחתית (Fundación Familia Larraín Echeñique), שמטרתה להקים מוזיאון המיועד לשימור, מחקר והצגה של אוסף זה.

בראשית שנות השמונים חתמה הקרן הסכם עם עיריית סנטיאגו שבו נקבעו ההתחייבויות לתשלום הוצאות התשתיות וההוצאות הכלליות של המוזיאון, שפתח את שעריו לראשונה בדצמבר 1981.

הוצאות התפעול של המוזיאון מתחלקים בין עיריית סנטיאגו, משרד התרבות הצ'יליאני (Ministerio de las Culturas, las Artes y el Patrimonio) והכנסות המוזיאון. הכרטיסים לתושבי צ'ילה מסובסדים, כך שתיירים משלמים מחיר שהוא פי 8 מהמחיר לתושבים המקומיים.

המבנה ותולדותיו

מבנה המוזיאון כבית המשפט בשנת 1865

המוזיאון שוכן בפינת הרחובות בנדרה (Calle Bandera) וקומפנייה (calle Compañía), רחוב אחד מערבית מהכיכר המרכזית של סנטיאגו, במבנה בסגנון אדריכלות נאו-קלאסית הקרוי "ארמון המכס המלכותי" (Palacio de la Real Aduana).

המבנה הוקם באתר שעליו הוקם ב-1555 ביתו של ראש העיר הראשון של סנטיאגו. בתחילת המאה ה-19 הורה המושל הספרדי של צ'ילה לואיס מוניוס דה גוסמן (אנ') להקים את בית המכס המלכותי במקום והסמיך את המהנדס הצבאי חוסה מריה דה אטרו (José María de Atero) לבנות אותו. אטרו הקים את הבניין בין 1805 ל-1807. בניין זה התבסס על תוכניות שערך חואקין טואסקה (Joaquín Toesca), אדריכל יליד איטליה שהעבודות האחרות הקודמות שלו כללו את הכיכר המרכזית, ואת ארמון לה מונדה (Palacio de La Moneda).

בתקופת הרפובליקה השמרנית בצ'ילה שכנה בבניין הספרייה הלאומית, ובשנת 1845 הוא הפך למשכן של בית המשפט העליון של צ'ילה עד 1968, כאשר שרפה גדולה הרסה לחלוטין את הבניין ואת ארכיוניו.

בשנת 1969 הוכרז המבנה כמונומנט לאומי של צ'ילה (Monumento Nacional de Chile). בשנות השמונים של המאה ה-20, נבנה בית המכס מחדש ושופץ לחלוטין באמצעות סדרת פרויקטים של שיקום, והפך למשכן המוזיאון.^[4]

האוספים

פסל אבן במוזיאון

מקורם של הפריטים באוספי המוזיאון מהתרבויות של התקופה הפרה-קולומביאנית ממסו-אמריקה ועד לדרום צ'ילה של ימינו. במוזיאון למעלה מ-3,000 פריטים המייצגים כמעט 100 תרבויות פרה-קולומביאניות שונות מאמריקה הלטינית. האוסף מכסה תקופה של כ-10,000 שנים. האוסף המקורי נרכש על סמך איכותם האסתטית של החפצים, ולא בשל ההקשר המדעי או ההיסטורי שלהם. האוסף הקבוע מוצג בשבעה אולמות המסודרים סביב שתי חצרות פנימיות, ואולם תת-קרקעי המוקדש לממצאים מצ'ילה גופא (צ'ילה לפני שקמה צ'ילה). המבקרים יכולים לטעון לטלפון יישומון המסביר חלק מהמוצגים. התצוגה מחולקת לאזורים הבאים:^[5]

מסו-אמריקה (Área Mesoamérica) – מכסה את התרבויות באזור מסו-אמריקה שכיום מחולק בין המדינות מקסיקו, גואטמלה, בליז, הונדורס, אל סלוודור וחלק מניקרגואה. בין הממצאים הבולטים: הפסל של שיפה טוטק (Xipe Totec), מבער קטורת מתרבות טאוטיווקאן, תכשיטי זהב אצטקים, חרסים אולמקים ותבליטים מתרבות המאיה.^[6]
אזור הביניים (Área Intermedia) – מכסה את התרבויות באזור שכיום מחולק בין המדינות ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה, ונצואלה, קולומביה ואקוודור. בין הפריטים הבולטים: פסלי חרס של דמויות מתרבות ואלדיביה (Valdivia) ותרבות קפולי (Capulí) לועסים עלי קוקה, וחפצים מזהב מאזור ורגואס (Veraguas) בפנמה ומתרבות דיקי (Diquis).^[7]
אזור הקריביים (Área Caribe) – מכסה את האיים הקריביים ומתמקד בפריטים הקשורים לשמאניזם של בני הטאינו.^[8]
אזור האמזונס (Área Amazonas) – מכסה את אזור ברזיל של ימינו, בעיקר חרסים מתרבות מרז'וארה (Marajoara culture) מהאי מרז'ו.^[9]
אזור מרכז האנדים (Área Andes Centrales) – אוסף עשיר מתרבויות האנדים: מסכות וצלמיות נחושת מקברים של תרבויות המוצ'ה, ודמויות חרס מתרבויות צ'אווין, נסקה, וארי וטיוואנאקו.^[10]
אזור דרום האנדים (Área Surandina) – חלק מהפריטים באולם בקומה השנייה והרוב באולם תת-קרקעי הקרוי "צ'ילה לפני צ'ילה"". ממצאים מארגנטינה ומצ'ילה. כדי חרס מתרבות אגואדה, מקטרות לעישון סמי הזיה מסן פדרו דה אטקמה, קיפו מתרבות האינקה ותלבושות של בני המפוצ'ה.^[11]
יצירות מופת (Obras Maestras) – באזור זה רוכזו יצירות האמנות המרשימות ביותר פסלי אדם ממסו-אמריקה, פעמון ארד מצפון-מערב ארגנטינה, בקבוקים אנתרופומורפיים ועוד.^[12]
גלריית הטקסטיל (Sala Textil) – בתנאי תאורה, חום ולחות מיוחדים נשמרים בדים צבועים פרה-קולומביאנים מאזורי החוף הצחיחים של פרו וצ'ילה.^[13]