מוצא שושלת בגרט

שושלת בגרט - הבגרטונים מארמניה והבגרטיוני מגאורגיה, היו ממשפחות שושלות המלוכה העתיקות ביותר בקווקז, ולמעשה בכל אירופה. מוצאם משושלות של נסיכים שהגיעו למעמד מלכותי בשתי המדינות בהמאה ה-9.

דוד הבנאי

שלט האצולה של שושלת בגרטיוני, בריבוע העליון משמאל - נבל ולולאה. הוא מיוחס לדוד המלך, האב הקדמון של השושלת על פי טענת הבגרטיונים

מקורם של הבגרטים שנוי במחלוקת. הסברה המקובלת ביותר גורסת כי לשתי המשפחות יש אותם שורשים, שהתחילו בארמניה והסתעפו מאוחר יותר לגאורגיה. השושלת הארמנית הראשית נכחדה במאה ה-12. ענף גאורגי קטן של השושלת ממשיך להיקרא עד היום "בית האצולה של גאורגיה".

מקור שורש שם המשפחה של שתי השושלות, שושלת בגרטוני ושושלת בגרטיוני, "בגרט", הוא מהמילה בפרסית עתיקה "בגדטה" (Bagadāta) - "שניתן מידי האל". התרגום המילולי של שם השושלת בארמניה הוא "בן בגרט", שנובע מהשילוב של בגרט בתוספת "בן" ביוונית עתיקה, ובגאורגיה "בית בגרט".

בתחילה טענו הבגרטים הארמנים כי הם נצר לשושלת האורונטים מהאחשדרפנים האחמנים, שהפכו לדבריהם מאוחר יותר למלכי ארמניה (400 לפנה"ס - 200 לפנה"ס לערך). היו להם נכסים משפחה מקוריים בבגרוואנד, מחוז היסטורי בצפון-מרכז ארמניה, והם טענו כי מוצאם הוא מאל השמש "אנגל-תורק", האל שהיה האפוטרופוס של האורונטים, עד להתנצרותם. מאוחר יותר נדחתה טענה זו לטובת הטענה כי מוצאם מהאב הקדמון המיתולוגי של הארמנים, האיק. מאוחר יותר, בהשפעת התנ"ך, הם אימצו סברה לפיה הם צאצאי העברים (כנראה החבירו), שקיבלו תימוכין מאוחר יותר בכתבי מובסס חורנאצי, המחבר המשמעותי ביותר של "ההיסטוריה של ארמניה בימי הביניים", שטען כי הם צאצאי דוד המלך. אגדה זו, בגרסה מותאמת, אומצה מאוחר יותר גם על ידי הבגרטים הגאורגים. על פי חוקרים מודרניים, אין לטענות אלה אחיזה במציאות, אולם סברה זו התקבלה באותן ימים ונתנה יוקרה רבה למשפחה.

האישיות המוקדמת ביותר המוכרת לנו הוא באגאדטס, שהיה מפקד תחת טיגראנס הגדול, המשנה למלך בסוריה ובקיליקיה, בין השנים 83 לפנה"ס-69 לפנה"ס. אף על פי כן, על פי סיריל טואומנוף, ההיסטוריון הראשון שבדק את קורות הבגרטים, מופיעים הבגרטים לראשונה בכתובים בשנת 314 כמייסדי ספאר שהייתה באותם ימים בצפון-מערב ארמניה וכיום בצפון-מזרח טורקיה, על יד הגבול האיברי. מאוחר יותר הם שלטו במחוזות ההיסטוריים של ארמניה, קוגוביט וטמוריק. שלא כמו רוב משפחות האצולה בארמניה הם החזיקו רק ברצועות צרות של האדמה, בניגוד לממיקוניאן שהחזיקו בשטח המאוחד.

ברור בוודאות, בסריקה דור אחר דור, כי ההיסטוריה של המשפחה מתחילה רק במאה ה-8, כאשר נפילת השבט היריב, הממיקוניאן, עזרה לבגרטידים להתבסס ככוח העיקרי במאבק המתמשך כנגד השלטון הערבי, והם הצליחו להשיג את הכתר המלכותי רק לקראת סוף המאה ה-9.

על פי אמונה רווחת, קרא, במהלך אחת מהמרידות האנטי-ערביות שהונהגו על ידי בגרטידים, בשנת 772, הצליח אחד מבניו של אשוט השלישי העיוור לואסאק בגרטוני, נסיך טארון (Տարոն) בשנים 771-772, לברוח לאיבריה (כיום גאורגיה). בנו, אדרנסה, קיבל בירושה את הבעלות על קלארג'תי ולאחר מכן הוענקה לו, מידי המלך ארצ'יל, הבעלות על סאמצחה. בנו של אדרנסה, אשוט, קיבל את השלטון על נסיכות איבריה וייסד את השושלת המלכותית של גאורגיה.

יחד עם זאת, אימצו לעצמם הבגרטים הגאורגים את האגדה הבגרטית המוקדמת לפיה הם צאצאים ישירים של דוד המלך. הם הסתירו את הקשר הקרוב לבגרטים הארמנים, וציינו את גואראם, נסיך מהמאה השישית, כשליט הבגרטיוני הראשון. טענה זו נתקבלה באופן כללי במשך מאות שנים. למרות שהשיוך התנכי של הבגרטים בוטל כיום ברובו, חלק מהחוקרים המודרניים, במיוחד חוקרים גאורגיים, עדיין מחשיבים את גוראם כמייסד השושלת הגאורגית של בית בגרטיוני, שהיה לו, לפי דעתם, קשר רחוק עם הבגרטונים הארמנים.

ראו גם

• שושלת בגרטיוני

לקריאה נוספת

• סיריל טואמנוף (1963), מחקרים על ההיסטוריה הקווקזית, (באנגלית)
• רונלד גריגור סאני (1994), יצירת האומה הגאורגית, מסת"ב 0253209153, (באנגלית)
• סטפן ראפ (2003), מחקרים על ההיסטוריוגרפיה של גאורגיה בימי הביניים: טקסטים מוקדמים והקשרים איראסיתיים, מסת"ב 9042913185, (באנגלית)