המחאה החברתית בישראל 2011

מחאה נגד תעריפי הדיור הגבוהים בישראל
(הופנה מהדף המחאה החברתית)
Disambig RTL.svg המונח "מחאת האוהלים" מפנה לכאן. לערך העוסק במחאה בעלת שם דומה בשנות ה-90, ראו מחאות דיור בישראל.

המחאה החברתית בישראל 2011 (מכונה גם מחאת הדיור, ומחאת האוהלים) היא סדרת פעולות מחאה והפגנות שהתקיימו ברחבי ישראל בקיץ 2011. המחאה החלה עם פעולת מחאה של דפני ליף כנגד מצב שוק הדיור בישראל, לאחר שהתקשתה לשכור דירה בתל אביב.[1] המחאה התרחבה וכללה נושאים רבים בתחום החברתי-כלכלי. המחאה החלה בקבוצת מחאה ברשת החברתית המקוונת פייסבוק, שהובילה להקמת אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב. בהמשך קמו אוהלים בערים נוספות והתרחבו לכדי "ערי אוהלים" שכללו מאות אוהלים בו זמנית.

המחאה החברתית בישראל 2011
Israel Housing Protests Tel Aviv August 27 2011.jpg
מפגינים במסגרת המחאה החברתית, תל אביב-יפו, 27 באוגוסט 2011
תאריך התחלה 14 ביולי 2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפגינים במסגרת המחאה החברתית, באר שבע, 13 באוגוסט 2011

בעקבות המחאה והפגנות הענק, הודיעה ממשלת ישראל על שורת צעדים שיינקטו לפתרון מצוקת הדיור, חלקם כבר היו בהליכי תכנון ואישרור וחלקם צעדים חדשים שהוצגו כמענה לדרישות המוחים.[2] בנוסף, הוקמה ועדת טרכטנברג בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג (לימים חבר הכנסת), במטרה לבחון ולהציע פתרונות לדרישות הכלכליות והחברתיות של המפגינים ובעיקר למצוקת יוקר המחיה במדינת ישראל ולפערים החברתיים. בהמשך, קיבלה הממשלה באופן חלקי את המלצות הוועדה.

רקעעריכה

  ערך מורחב – משבר הדיור בישראל (2007 - הווה)
 
אחד מסמלילי המחאה. עוצב על ידי יותם קלנר בהשראת שיר הילדים "אלף בית" של נעמי שמר
 
כרזת "העם דורש צדק חברתי" בהפגנה בחיפה ב-30 ביולי 2011

ברקע למחאות עומדת העלייה ההדרגתית במחירי הדיור בישראל שהחלה משנת 2007 ועליית מחירים כללית בישראל. בין השנים 1996–2007, מחירי הדירות ירדו ב-44.4% ביחס לשכר הממוצע במשק. אולם מאז התחלפה המגמה ומחירי הדירות עלו באופן חד - מ-2007 ועד 2011 עלו מחירי הדירות ב-38.5% ביחס לשכר הממוצע במשק והגיעו ליחס הגבוה ביותר שנרשם מאז 1998. העלייה החדה במחירי הדיור הורגשה במיוחד באזור גוש דן ובערים הגדולות. העלייה במחירים נבעה מסיבות שונות, ובהן ריבית נמוכה, מחסור מצטבר של כ-65,000 יחידות דיור[3] והחלטת משרד האוצר בשנת 2007 להגביל את הבנייה במרכז כדי לגרום לעליית מחירים ובכך לאלץ רוכשים רבים לעבור לפריפריה.[4] בנוסף, עליית מחירי המזון הייתה הסיבה למחאת הקוטג' שהחלה ביוני אותה שנה וגררה חרם צרכנים. תהליך נוסף היו הקיצוצים בתקציבים האזרחיים והחברתיים של הממשלה שהתבצעו מאז 2003 והחלישו את מדינת הרווחה. כמו כן בשנים שלפני המחאה המשיכה מגמת הגידול באי-השוויון, שגרמה לכך שהצמיחה לא חלחלה לשכר של רוב האזרחים, בזמן שחלק גדול מעלויות המחיה המשיכו להתייקר.

על פי משרד השיכון, בשנת 2011 נדרשו בישראל כ-138 משכורות חודשיות ממוצעות לרכישת דירה, נתון גבוה ביחס למרבית מדינות העולם. לדוגמה בצרפת נדרשות 90 משכורות, בארצות הברית - 60, בשווייץ - 42 ובשוודיה - 30.[5] עם זאת, הדירות בישראל גדולות יותר באופן משמעותי - השטח הממוצע לדירה חדשה בישראל עומד על 180 מ"ר (ברוטו). לשם השוואה, בדנמרק השטח הממוצע לדירה חדשה - 137 מ"ר, בצרפת - 113 מ"ר, בספרד - 97 מ"ר, באירלנד - 88 מ"ר ובבריטניה - 76 מ"ר.[6]

אף שהממשלה ניסתה למתן את העלייה במחירי הדיור, מאמציה לא נשאו פרי בקצב משביע רצון. הצעת הממשלה מ-7 במרץ 2011 הציגה תוכנית להקמתן של ועדות לדיור לאומי, לשם הקמה מהירה של דירות מגורים, לא מנעה את המחאה שהתעוררה כמה חודשים לאחר מכן.[7]

לתפוצת המחאות תרם גם השימוש ברשתות חברתיות מקוונות שבהן נפוצו הידיעות אודות ההפגנות. השימוש הנרחב הראשון ברשתות חברתיות לצרכים אלה בוצע בסדרת הפגנות רחבות היקף במדינות ערביות במזרח התיכון. יש הרואים בשימוש שעשו הצעירים במדינות ערב בכלי טכנולוגי זה, השראה לציבור הצעיר בישראל.[8]

המחאהעריכה

הקמת המאהלים וארגון המחאהעריכה

 
מתחם האוהלים בשדרות רוטשילד שבתל אביב, 21 ביולי 2011
 
דפני ליף ויגאל רמבם בהפגנת 21 ביולי 2011 ברחוב אבן גבירול בתל אביב
 
סתיו שפיר (לימים חברת כנסת) בעצרת "צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר
 
איציק שמולי (לימים חבר הכנסת) ממתין לראיון במהלך ההפגנה בכיכר המדינה ב-3 בספטמבר

המאהל הראשון הוקם ב-14 ביולי 2011 בקצה שדרות רוטשילד בתל אביב, סמוך לכיכר הבימה, בעקבות "אירוע" (event) שיצרו דפני ליף, סתיו שפיר וחברים נוספים כשבוע קודם לכן ברשת החברתית פייסבוק, שבו הם מזמינים אנשים להצטרף אליה למאהל מחאה, אשר לימים הפך למרכז המחאה.[9] עם הזמן, הצטרפו למחאה זו ארגונים חברתיים שונים ואנשים פרטיים שהרחיבו את הדרישות לצדדים נוספים בפן החברתי-כלכלי.[10] מרבית המוחים, לפי סקר של קלמן גייר, היו מצביעי מפלגות קדימה והעבודה שכ-300 אלף ממצביעיהן השתתפו בהפגנות, לעומת מפלגת הליכוד שרק כ-65 אלף ממצביעיה השתתפו בהפגנות.[11]

במהרה הוקמו מאהלים נוספים בתל אביב ובערים רבות נוספות בהן ירושלים וחיפה. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון מחוסרי דיור. עם הזמן גדלה המחאה וגם גורמי ותנועות ימין הצטרפו למחאה. לצד מחאה זו, שכוונה בעיקר לנושא הדיור, השתלבו מחאות נוספות בנושאים אחרים הקשורים ליוקר המחיה כגון "מחאת האימהות" (או "צעדת העגלות").

למחאה לא הייתה הנהגה רשמית, אך היו כמה פעילים בולטים, בהם דפני ליף, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים. עם הזמן, התגבשה אופוזיציה כלל ארצית, שכללה פעילים חברתיים כגון זאב גראוור, נפתלי בוהדנה, אביב עזוז ויגאל רמבם. נציגי מאהלים מסוימים טענו כי המטה של דפני וסתיו ריכוזי ואינו פועל בשקיפות ושיתוף. בנוסף הייתה אופוזיציה אשר טענה כי המחאה פוליטית, לעומתית ובלתי יעילה.[12]

למחאה הצטרפו תנועות וארגונים רבים. פעילים אקטיביסטים פרסמו את קריאתה של דפני ליף באתר האינטרנט שלהם.[13] ויזמו הקמת אתר אינטרנט שילווה את המחאה[14] בוצע גיוס כספים לטובת המחאה ברשת, גם דרך האתר.[15]

גופים ציבוריים דוגמת הקרן החדשה לישראל העניקה ליווי וסיוע פיננסי למוחים בפריפריה.[16] ארגוני שמאל כמו השומר הצעיר, דרור ישראל והשמאל הלאומי הצטרפו גם הם. ארגוני ימין השתתפו באופן חלקי ומהוסס יותר בהפגנות, בין היתר כי מרביתם תמכו בממשלה. עם זאת, גופים פוליטיים גדולים לא לקחו חלק פעיל במחאה. כמו כן, התגלעו בקיעים בין המשתתפים כשתנועות המזוהות עם הימין, כמו "אם תרצו", שתמכה תחילה במאבק, הודיעו על פרישתן ממנו בשל מעורבות הקרן החדשה והשמאל הלאומי.[17] כמו כן נוצרו חיכוכים בין מובילי המחאה סביבי עניינים שונים.[18]

לצד התמיכה במחאה, אישי ציבור וארגונים שונים החלו להעלות בהדרגה דברי ביקורת על המחאה. עיקר הביקורת שהועלתה מתמקדת בטענות לפיהן השתלטו תנועות שמאל על המחאה במטרה ליצור דעת קהל שתקרא להפלת הממשלה.[19] [20]

הפגנות הענקעריכה

המארגנים לא הסתפקו בהקמת המאהלים, אלא יזמו הפגנות ענק אחדות. יתרה מכך, גופים מאורגנים גדולים כמו ההסתדרות בראשותו של עופר עיני, תנועת דרור-ישראל והתאחדות הסטודנטים בראשותו של איציק שמולי הצטרפו למחאה. במקביל, חלק ניכר מהמימון להפגנות הגיע מגיוס תרומות ברשת.[21] כתוצאה מכך, התפתח מאוד הבסיס הלוגיסטי של ההפגנות. כמו כן, הצטרפו למחאה פעילים חברתיים מוכרים ואישי ציבור. חלק ניכר מן ההפגנות כללו הופעות של זמרים ואמנים רבים.

ב-23 ביולי 2011, עשרות אלפי מפגינים השתתפו בהפגנת מחאה שנערכה במרכז תל אביב. בשבועות הבאים התקיימו הפגנות גדולות נוספות בערים רבות. כך למשל ב-30 ביולי, התקיימו במקביל כ-10 הפגנות בערים שונות בישראל בהן השתתפו להערכת המשטרה 85 אלף איש.[22]

ב-26 ביולי הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו על תוכניות דיור חדשות שנועדו להתמודד עם מצוקת הדיור ולהקל על מצבם הכלכלי של הסטודנטים, רוב ראשי תנועת המחאה דחו את התוכנית משום שהיא לא ענתה על דרישותיהם, וקבעו כי ההפגנות יימשכו.[23]

ב-6 באוגוסט, התקיימה הפגנת ענק בתל אביב ועוד מספר הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ, בהן השתתפו, להערכת משטרת ישראל, 150 אלף איש בתל אביב, עוד 30 אלף בירושלים ועוד אלפים במוקדים נוספים.[24]

המחאה לא שקטה אחרי גל ההפגנות הגדולות וב-13 באוגוסט נערכו הפגנות בכמה מוקדים ברחבי הארץ, ובעיקר באזורי הפריפריה בצפון ובדרום. על פי נתוני התקשורת כ-70 אלף איש הפגינו בכל הארץ.[25]

ב-3 בספטמבר, התקיימה סדרת הפגנות במוקדים שונים ברחבי הארץ שכונתה על ידי המארגנים "צעדת המיליון", בהן השתתפו כ-400,000 איש. בצעדה בתל אביב, שהתקיימה בין שדרות רוטשילד לכיכר המדינה, שם נערכה גם העצרת הראשית, השתתפו כ-300 אלף איש. בהפגנות שונות בשאר הארץ השתתפו כ-100 אלף איש נוספים.[26] אירועים אלו היו לשיא המחאה, הן בארגון והן בכמות המשתתפים. לאחר מכן דעכו ההפגנות, אם כי הפגנות קטנות יותר נמשכו עוד זמן מה.

כמה מן ההפגנות ואירועי המחאה גלשו לעימותים אלימים עם כוחות המשטרה, חסימות כבישים והפרות סדר שבהם נעצרו עשרות רבות של מפגינים.[27]

הסיסמאות הבולטות שנקראו בהפגנות היו "העם דורש צדק חברתי" ו"רוצים צדק, לא רוצים צדקה!", וכן סיסמאות נוספות כמו "מדינת רווחה!" ו"עבודה מאורגנת- מדינה מתוקנת". הסיסמאות הציגו דרישה של המוחים למצב של צדק חברתי מלא. רוב הגישות החברתיות מציגות חברה צודקת כיעד, אולם ישנם חילוקי דעות בין האידאולוגיות הפוליטיות השונות מהי חברה כזו, ועל כן משמעות רבה לצד המוחה.

מחאת העגלות

מחאת 'צעדת העגלות' החלה ב 28 ביולי,[28] כשבועיים אחרי הקמת האוהלים הראשונים,[29] על ידי אמהות שרצו להרחיב את המחאה גם לציבור ההורים (יעל ברדה, ענת רוזיליו, נגה קלינגר, שלי דביר, ליאת ורדי בר, תום אלרום). מטרת המחאה הייתה להכיל גם את ציבור המשפחות במחאת האוהלים ולדבר על נדבך נוסף ביוקר המחיה והוא יוקר גידול הילדים בגיל הרך, בשנים עליהן לא חל חוק חינוך חינם ועלויות הפעוטונים נעות בין 2,000-5,000 ש"ח בחודש.[30] הדרישה המרכזית של יוזמות המחאה הייתה הרחבת חוק חינוך חינם מתום חופשת הלידה. הסלוגן היה "המשכנתא השנייה" - הכוונה היא לתשלומים שהורים צעירים משלמים על פעוטונים.

בדו"ח שהגישה וועדת טרכנטברג לראש הממשלה הומלץ להרחיב את חוק חינוך חינם. אחד היישומים הבולטים מדו"ח הוועדה היה הרחבתו של החוק גם לגילאי שלוש.[31]

פירוק המאהליםעריכה

בעקבות הפגנות ה-3 בספטמבר בהן השתתפו כ-400,000 איש, החליטו חלק ממנהיגי המחאה שהאוהלים מיצו את עצמם ויש לנתב את המחאה לאפיקים שונים. כעבור ימים אחדים פונו מרבית האוהלים, חלקם מרצון וחלקם ביוזמת העיריות.[32]

תגובות הממשלהעריכה

ממשלת ישראל הגיבה עוד בתחילת המחאה ופירטה את עשייתה בתחום החברתי-כלכלי. כשהמחאה לא שככה הציגה הממשלה ב-26 ביולי תוכנית מסודרת לטיפול בסוגיות שהעלו המפגינים. בד בבד עם הצגת התוכניות הללו, עברה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, וועדת הכספים אישרה את הצעת שר האוצר, לפטור ממס שבח מקרקעין מכירת דירות שתתבצע עד יולי 2013, כתמריץ להגדלת היצע הדירות.[33] ב-3 באוגוסט אישרה הכנסת את חוק הווד"לים.

גם האמצעים האלה לא הרגיעו את המוחים וב-8 באוגוסט מינה בנימין נתניהו ועדה בראשותו של מנואל טרכטנברג לגיבוש המלצות לטיפול בבעיות. ועדת טרכטנברג התכנסה והגישה את המלצותיה ב-26 בספטמבר לראש הממשלה. חלק מההמלצות התקבלו על ידו.

המוחים לא היו מרוצים מהרכב הוועדה הממשלתית ולא מן התוכניות השונות שהעלתה הממשלה והם גיבשו צוות מומחים אלטרנטיבי שכלל כלכלנים ואישי ציבור, בראשות הפרופסורים אביה ספיבק ויוסי יונה (צוות ספיבק-יונה).[34] הצוות האלטרנטיבי בחר שלא לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג, כי לא היה מרוצה מהמנדט של הוועדה. יתרה מכך, במסיבת עיתונאים גדולה שהתקיימה בבית סוקולוב בתל אביב ב-24 באוגוסט קראו ראשי המוחים להתפטרות ועדת טרכטנברג, קריאה שלא זכתה למענה. המוחים נחלקו בינם לבין עצמם, חלק מהם הטיחו ביקורת בצוות האלטרנטיבי על סירובו לשתף פעולה עם ועדת טרכטנברג.

חלק מהמלצות ועדת טרכטנברג יושמו על ידי הממשלה, ובראשן ההצעה ליישם את חוק חינוך חינם גם לילדי גנים, לפתוח ליבוא מוצרי מזון ולהוריד מכסים על מוצרים נוספים, ולעצור את הורדת המיסים הישירים. בנוסף, המלצה משמעותית נוספת של ועדת טרכטנברג אשר יושמה במלואה הייתה הקמת הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות, הידוע בכינויו "ועדת זקן", אשר מרבית המלצותיו יושמו בפועל.

תמונה פנורמית של האוהלים בשדרות רוטשילד, מרחוב אלנבי עד מתחם הבימה, 3 באוגוסט 2011 (להגדלה)

אחרי המחאהעריכה

גל המחאה החברתית הסתיים בסוף 2011. בספטמבר 2011 פורקו האוהלים. הפגנה נוספת התקיימה ב-29 באוקטובר 2011.[35][36] בשנים שלאחר מכן היו עוד מספר אירועים הקשורים למחאה.

2012עריכה

 
מאהל מחאה בגן וולובלסקי-קרני בתל אביב, אוגוסט 2015. שלטי מחאה מתייחסים לרומן זדורוב, רפי רותם ומשה סילמן

בשנת 2012 התקיימו ניסיונות לשחזר ולהמשיך את המחאה אולם הם לא זכו להצלחה, וההתייחסות התקשורתית הייתה מועטה. ב-7 בינואר מחו מפגינים על החלטת עיריית תל אביב לפנות את המאהל בשכונת התקווה וכמה מהם נעצרו, בהם סתיו שפיר.[37] הפגנות התקיימו ב-12 במאי, בין היתר בככר רבין בתל אביב, וב-2 ביוני בין היתר במוזיאון תל אביב. ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה ללא אישור בשדרות רוטשילד בתל אביב והתעמתו עם שוטרים.[38] ליף שוחררה למחרת, ונזקקה לטיפול רפואי.[39] בעקבות טענות על אלימות משטרתית כלפי המפגינים, התקיימה למחרת הפגנת מחאה בתל אביב, במהלכה נופצו חלונות של בנקים סמוך לכיכר רבין על ידי מפגינים, ונחסמו לתנועה נתיבי איילון ורחובות ראשיים בעיר.[40] בעקבות אירועים אלה הוגשו כתבי אישום נגד דפני ליף ופעילים נוספים, חלקם בוטלו לאחר מכן.[41] ניפוץ חלונות הבנקים עורר דיון ער, כאשר מתנגדי המחאה ואנשי הפרקליטות הציגו את הניפוץ כהוכחה לאלימות המוחים,[42] בעוד פעילי המחאה טוענים שהיקף הניפוץ נופח,[43][44] או שהניפוץ נעשה בלא כוונה כתוצאה מאלימות משטרתית.

בחורף 2012 התקיים סוף שבוע של דיונים בהשתתפות פעילי המחאה החברתית. הדיונים רוכזו בספר 'שדה אוהלים', שיצא באותה שנה.

ב-14 ביולי 2012, בהפגנה בתל אביב לציון שנה לפרוץ המחאה, הצית עצמו מפגין בשם משה סילמן, במחאה כנגד יחס רשויות הרווחה אליו.[45] כעבור שישה ימים נפטר סילמן מכוויותיו.[46]

ב-28 בנובמבר 2012, נחתם הסכם בין עיריית ת"א לבין איש המחאה תמיר חג'ג' להעתקת מאהל המחאה משדרות רוטשילד לגן וולובלסקי-קרני (ליד תחנת הרכבת ארלוזורוב). הסכם זה הוארך חודשית עד אוגוסט 2015, וגם זכה לגושפנקה של בית המשפט בעתירה רוסוב ואח' נ עיריית ת"א ואח' (18790-10-14) בבית המשפט לעניינים מנהליים ת"א.

2013עריכה

בינואר 2013, שניים ממנהיגי המחאה החברתית, סתיו שפיר ואיציק שמולי, נבחרו לכנסת התשע עשרה מטעם מפלגת העבודה.

ב-14 באפריל אישרה הממשלה את הקמת קבינט הדיור בראשות יאיר לפיד[47][48] וב-22 במאי הקבינט התכנס לראשונה.[49]

ב-11 במאי 2013 נערכו הפגנות בתל אביב ובמספר מוקדים נוספים, בהשתתפות כ-12,000 איש. ההפגנות עמדו בסימן מחאה כנגד תקציב המדינה לשנים 2013–2014 שגיבש משרד האוצר בראשות יאיר לפיד, הכולל העלאת מיסים וקיצוצים נרחבים בתחומים שונים.[50] הפגנות נוספות נערכו לאחר מכן, במחאה על המדיניות התקציבית של הממשלה ועל הכוונה לייצא גז טבעי מישראל. ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.

השפעות המחאהעריכה

מספר ועדות ממשלתיות וציבוריות קמו בעקבות המחאה או הושפעו ממנה, פרט לוועדת טרכטנברג: הוועדה להגברת התחרותיות במשק (ועדת הריכוזיות), ועדת ששינסקי 2 להטלת מס על רווחים מאוצרות טבע, הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות (ועדת זקן) וועדת קדמי לבחינת התחרותיות בענף המזון. חלק ממסקנות הוועדות עוגנו בחקיקה ובתקנות בשנים 2013–2015. רפורמה נוספת שניתן לייחס להשפעת המחאה הייתה הפחתת דמי הניהול בקופות הגמל בשנת 2012.[51] חלק רפורמות אלו גרמו להוזלה של מוצרי מזון וצריכה בחלק מהענפים, ולמתן שירותים פיננסיים שונים על ידי גופים שהתחרו בבנקים. יעילותו של חוק המזון שנחקק כתוצאה מועדת קדמי נבדקה לאחר 5 שנים, בשנת 2020, והתברר כי החוק אמנם חסך עלויות לרשתות המזון, אולם בפועל לא גולגל החיסכון לצרכנים, אלא הגדיל את הרווח של הרשתות[52].

מספר ארגונים חברתיים חדשים קמו בעקבות המחאה, כגון המשמר החברתי בכנסת, "השדרה" ו"עורו" שלאחר מכן הפכו ל"אנו". תוצאה נוספת של המחאה הייתה בהקמת קואופרטיבים,[53][54][55] מתוך כוונה לייצר מודל כלכלי חלופי לחברות בבעלות משקיעים, ולהפחית את יוקר המחיה.

במרץ 2015 נבחרו גם פרופ' מנואל טרכטנברג, שעמד בראש ועדת טרכטנברג, ופרופ' יוסי יונה, שעמד בראש צוות ספיבק-יונה, לכנסת העשרים מטעם המחנה הציוני. אלה הצטרפו לשני נציגים בולטים של תנועת המחאה שכבר נכנסו קודם לכן לכנסת ברשימת המחנה הציוני: סתיו שפיר ואיציק שמולי. קמה מפלגה נוספת, מפלגת כולנו שחרתה על דגלה את המאבק הכלכלי הממוקד ביוקר המחיה, ובפתרון מצוקת הדיור של הזוגות הצעירים. חלק מהנושאים אותם פעלה מפלגת כולנו לממש במהלך הכנסת העשרים היו סוגיות שעלו במחאה החברתית: תוכנית "מחיר למשתכן" למתן דיור במחיר מפוקח תוך סבסוד עלות הקרקע, האצת תהליכי תכנון אזורי מגורים במטרה להגדיל את היצע הדירות, הסרת חסמי יבוא במטרה ליצור תחרות במוצרי צריכה, הפחתת המע"מ, שיקום מערך הדיור הציבורי, תוכנית "נטו משפחה" במענה למחאת העגלות, הרפורמה לתחרות בבנקים באמצעות ועדת שטרום, קרנות פנסיה בדמי ניהול מוזלים ועוד.

בעקבות המחאה קמה תנועת מתפקדים אשר קראה להתפקד למפלגות המקיימות פריימריז ולהשפיע על נציגיהם בכנסת, ואכן חלק מהמוחים התפקדו בעיקר לליכוד ולמפלגת העבודה. קבוצה בולטת של מתפקדים שקמה בעקבות המחאה היא הליכודניקים החדשים[56] .

בתרבותעריכה

המחאה החברתית נמצאה במרכזן של יצירות אחדות:

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלומית צור, ירון כהן-צמח, וידיאו // מחאת הדיור: "אדם ללא דירה הוא לא אדם", באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2011.
  2. ^ טל שחף, נתניהו: נאשר 50 אלף דירות, נבנה לשכירות מוזלת, באתר nrg‏, 26 ביולי 2011
  3. ^ הדיור - עיקרי ההמלצות, דו"ח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (דו"ח ועדת טרכטנברג), 26 בספטמבר 2011(הקישור אינו פעיל, 18.5.2020)
  4. ^ עידו אפרתי, האוצר החליט: הבנייה במרכז תיפסק - מחירי הנדל"ן יזנקו, באתר nrg‏, 7 באוגוסט 2008
  5. ^ עינת פז-פרנקל, ‏עד 187 משכורות לרכישת דירה בישראל, רק 30 בשוודיה, באתר גלובס, 18 בספטמבר 2011
  6. ^ עינת פז-פרנקל, ‏פרויקט מיוחד: למה הישראלים מתעקשים על דירות גדולות?, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2012
  7. ^ צבי לביא, נתניהו: 50 אלף דירות יאושרו תוך 18 חודשים, באתר ynet, 7 במרץ 2011
  8. ^ ניר יהב ואמיר שילה‏, מחאת הדיור בעיתוני ערב: "האביב הערבי - בישראל", באתר וואלה! NEWS‏, 1 באוגוסט 2011
  9. ^ בילי פרנקל, מחאת הנדל"ן: שקי שינה בעירייה, אוהלים בכיכר, באתר ynet, 13 ביולי 2011
  10. ^ דפנה ארד, למרות הסיסמאות על שוויון: המעמדות הגיעו גם לרוטשילד, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
  11. ^ מזל מועלם, שלישיית הגבעות – על ההקצנה בליכוד, באתר nrg‏, 6 בינואר 2012
  12. ^ תלם יהב, "דפני ליף לא מייצגת אותנו", ידיעות אחרונות, 4 באוגוסט 2011 ; מי-טל נדלר ומאיה מיכאלי, ממחאה סוקרטית להתנגדות אמיתית, הארץ, 26 ביולי 2011.
  13. ^ בית זה אוהל - מצב חירום, לוקחים אוהל ונוקטים עמדה, נפגשים בכיכר, באתר "אקטיביזם"(הקישור אינו פעיל, 18.5.2020)
  14. ^ J14 יולי 14 - האתר הרשמי, תכלס - המדינה היא של כולנו, באתר "אקטיביזם"(הקישור אינו פעיל, 18.5.2020)
  15. ^ עמיר קורץ, המהפכה המקוונת, באתר "כלכליסט", 4 יולי 2012
  16. ^ ליאור דטל, הקרן החדשה תסייע במימון המחאה, באתר TheMarker‏, 20 ביולי 2011
  17. ^ יעל ברנובסקי, דן לביא ויורי ילון, ‏"מפסיקים להיות נחמדים", באתר ישראל היום, 20 ביולי 2011
  18. ^ הופיע בריאיון למהדורה המרכזית של ערוץ 2 (30 באוקטובר 2011) עם יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי
  19. ^ יהושע בריינר‏, מתנחלים: "אנו במצוקת דיור, אך המחאה שמאלנית", באתר וואלה! NEWS‏, 27 ביולי 2011
  20. ^ "כך הרג השמאל הישראלי את המחאה". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2020. 
  21. ^ עמיר קורץ, המהפכה המקוונת, באתר "כלכליסט", 4 יולי 2012
  22. ^ קלמן ליבסקינד, העיתונות בישראל מתה. יהי זכרה ברוך, באתר nrg מעריב, 5 באוגוסט 2011
  23. ^ עמרי נחמיאס, לבני על תכנית נתניהו: "פועל להוריד אוהלים ולא לבנות בתים", באתר של "רשת 13", 26 ביולי 2011 (במקור, מאתר "nana10")(הקישור אינו פעיל, 18.5.2020)
  24. ^ הערכת המשטרה בעמוד הפייסבוק של משטרת ישראל
  25. ^ מעפולה ועד אילת: הפריפריה בחזית המאבק החברתי, באתר מק"י(הקישור אינו פעיל, 18.5.2020)
  26. ^ 400 אלף בשיא המחאה: "זה נס קיץ 2011", באתר ynet, 3 בספטמבר 2011
  27. ^ נרי ברנר, 40 עצורים בעיריית ת"א. ליף: קשה לראות אלימות, באתר ynet, 7 בספטמבר 2011
  28. ^ אורנה יפת, חזית חדשה לנתניהו: מהיום - ההורים יוצאים לרחוב, באתר כלכליסט, 28 ביולי 2011
  29. ^ רועי קייס, מארגנות מחאת העגלות: הופתענו, זו רק ההתחלה, באתר ynet, 28 ביולי 2011
  30. ^ לבעלי ההון יש לכם, אבל לפעוטונים אין?, ynet, ‏2011-08-13
  31. ^ היינו חייבות לדבר על נושא כואב: כמה עולה ילד?, המקום הכי חם בגיהנום, ‏2016-07-11
  32. ^ גדעון לויכאילו לא היתה מחאה מעולם, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
  33. ^ 50 אלף דירות בשנה וחצי, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2011
  34. ^ טל ליטמן, פרופ' אביה ספיבק: "איש לא יודע מה המנדט של ועדת טרכטנברג", באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2011
  35. ^ בועז פיילר ונרי ברנר, רבבות בתל אביב: 'המצב לא דוחה דרישה לצדק', באתר ynet, 29 באוקטובר 2011
  36. ^   עזרי עמרם, ‏רבבות הפגינו: "מאבק על המדינה", באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 באוקטובר 2011‏
  37. ^ גלעד מורג, שכונת התקווה: נעצרו 23 מפגינים, בהם סתיו שפיר, באתר ynet, 7 בינואר 2012
  38. ^ בועז פיילר ושחר חי, צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת, באתר ynet, 22 ביוני 2012
  39. ^ דפני ליף בגבס: שוחררה ממעצר ומיהרה לבית החולים, באתר וואלה! NEWS‏, 23 ביוני 2012
  40. ^ דן מגן ומור שמעוני‏, הפגנת המחאה החברתית: חלונות סניפי בנקים נופצו, באתר וואלה! NEWS‏, 24 ביוני 2012
  41. ^ יובל יועז, ‏היועמ"ש החליט לבטל את כתב האישום נגד דפני ליף, באתר גלובס, 1 באפריל 2014
  42. ^ גלעד גרוסמן‏, שני משתתפי הפגנה בה הושחתו בנקים לא יורשעו, באתר וואלה! NEWS‏, 3 במרץ 2013
  43. ^ "ניפוץ חלון הראווה היה שבירת סמל", 24 ביוני 2012
  44. ^ מתן זהבי, האם נשכרו סודנים לניפוץ חלנות בנקים?, באתר nrg‏, 6 ביולי 2012
  45. ^ אדם הצית עצמו בהפגנה בת"א, מצבו קשה, באתר ynet, 14 ביולי 2012
  46. ^ רביטל פרקר, אחותו של משה סילמן שופכת אור על חייו ומותו, באתר nrg‏, 29 ביולי 2012
  47. ^ ועדת שרים לענייני דיור (קבינט דיור), אתר משרד הפנים
  48. ^ לילך ויסמן, ‏אנדורן מונתה למנכ"לית האוצר; הוקם קבינט דיור בראשות לפיד, באתר גלובס, 14 באפריל 2013
  49. ^ גיא קצוביץ'‏, "מצב החירום בדיור מאיים על דור שלם", באתר וואלה! NEWS‏, 22 במאי 2013
  50. ^ כ-12,000 מפגינים ברחבי הארץ: "לפיד, אני בוער", באתר ynet, 11 במאי 2013
  51. ^ צבי לביא, ועדת הכספים אישרה הורדת דמי הניהול בגמל, באתר ynet, 27 בפברואר 2012
  52. ^ נורית קדוש, רשות התחרות: יימשך האיסור על ספק להעניק בונוסים לקמעונאים, באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2020
  53. ^ רועי ברק, ‏צדק חברתי: המחאה זירזה הקמה של קואופרטיבים חדשים, באתר גלובס, 28 באפריל 2012
  54. ^ עידו אפרתיהעסקים החברתיים החדשים בעקבות המחאה, באתר TheMarker‏, 8 ביוני 2012
  55. ^ אביטל להב, שוב ביחד: הקואופרטיבים חוזרים, באתר ynet, 1 באפריל 2013
  56. ^ חדשות 2, ‏"הליכודניקים החדשים": נבצע הפיכה מתוך המפלגה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏3 בינואר 2012‏
  57. ^ צבי גורן, הקומה השלישית - מחאה בדימוס, באתר "הבמה", 8 ביוני 2017
  58. ^ איילת קליין כהן, לראות אותם היום: דני בסן עדיין מתרגש בהופעות, באתר nrg‏, 5 באפריל 2014
    מילות השיר "מגדלים", באתר שירונט