המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות הוא פרויקט משותף למשרד עו"ד כבירי-נבו-קידר-בלום ולעמותת עצו"מ - עבודות צדקה ומשפט, אשר החל את פעילותו בשנת 2003 במטרה להביא למיגור תופעת הסחר בנשים בישראל. עבודת המטה מתמקדת הן במישור המשפטי והן במישור הציבורי למיגור תעשיית הזנות והסחר בנשים לישראל, במטרה להביא לשינוי מקיף ביחס החברה, המחוקק ורשויות האכיפה לתופעה.

לוגו המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

מאז 2003 המטה הוא הגוף המוביל בישראל לעניין אסטרטגית החקיקה וההתמודדות הציבורית עם תופעת הזנות במטרה למגרה. הוא עוסק בכתיבת הצעות חוק וקידומן, בשינוי מדיניות ציבורית, בהובלת מהלכים משפטיים ובשינוי תודעת הציבור, תוך שעומד בקשר מתמיד עם גורמי האכיפה, הרווחה והשיקום. בנוסף, מרכז המטה את הקואליציה למאבק בזנות, אשר כוללת ארגונים ממשלתיים וארגוני חברה אזרחית העוסקים בסיוע לנשים בזנות ומייצרים קשר משמעותי לשטח ולצורכי הנשים בזנות.

היסטוריהעריכה

המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות הוקם בשנת 2003 כשיתוף פעולה בין הרב לוי לאור, מעמותת עצו"מ - עבודות צדקה ומשפט, ועו"ד אורי קידר, ממשרד עו"ד כבירי-נבו-קידר-בלום ושות', על רקע העלייה הדרמטית בסחר בנשים למטרות זנות לישראל.

במשך שנים תעשיית הזנות פעלה בישראל באין מפריע. דרדרה לתוכה דור אחרי דור של צעירות, פעלה ממרכזי הערים הגדולות בישראל ובפריפריה והגיעה לממדי ענק של 14,000 נשים, גברים, טרנסג'נדריות, צעירים וצעירות אשר מנוצלות מדי לילה 26,500 פעמים.

מייסדיי המטה נחשפו לנתיב הבלהות שעוברות נשים המובאות לישראל לצורכי זנות, למציאות חייהן הקשה והאלימה ולצורך הדוחק בטיפול מערכתי בתופעה.

בראשית דרכו, התרכזו מירב מאמצי המטה בהדגשת הצורך במאבק מערכתי ומשמעותי בסחר בנשים למטרות זנות בישראל. בהתאם, בראשית דרכו נקרא 'המטה למאבק בסחר בנשים'.

במסגרת זו ערך המטה קמפיינים, פגישות ושיחות עומק ורקע רבות עם חברי כנסת ושרים כמו גם עם בכירים במערכת הביטחון, במשטרת ישראל ובמשרדי הממשלה השונים. כמו כן, עמד המטה בקשר עם מחלקת המדינה האמריקאית, אשר מדי שנה בוחנת את מידת מאבקן של מדינות העולם בתופעת הסחר.

מהלכים אלו, לצד עתירת המטה לבג"ץ בשנת 2005, שתוצאתה הובילה לשינוי הנחיות פרקליט המדינה בעניין חקירה והעמדה לדין בעבירות סרסרות[1], יחד עם חקיקת חוק למניעת סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ג – 2003, הובילו לשינויי מדיניות משמעותיים בקרב רשויות המדינה, ושימשו גורמים משמעותיים בצמצום הסחר בנשים למטרות זנות לישראל בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000.

על אף ההצלחות במאבק בסחר בנשים, תעשיית הזנות המקומית המשיכה לשגשג – במקום קרבנות סחר דורדרו נשים מקומיות למעגל הזנות.

ההבנה כי כל זמן שיש ביקוש לזנות, תעשיית הזנות תמשיך לשגשג ולהוות תמריץ מרכזי לסחר בנשים, הביאה את המטה לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000 למקד את עיקר מאמציו במאבק בצריכת זנות. בהתאם שונה שם הארגון ל'המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות'.

חקיקה לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנותעריכה

למעלה מעשור פעל המטה כדי שמקבלי ההחלטות יאמצו בישראל את המודל הנורדי להפללת לקוחות זנות. במסגרת זו כבר בשנת 2007 קידם המטה את הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008,של חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, אשר ביקשה לראשונה להפליל לקוחות זנות בישראל.

 
ציון אישור החוק לאיסור צריכת זנות - חברי כנסת וחברות המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות והקואליציה למאבק בזנות

במהלך השנים פעל המטה לקידום החקיקה במספר הצעות חוק נוספות בתחום, בהן הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה), התש"ע-2010, של חברת הכנסת לשעבר אורית זוארץ, אשר אושרה בקריאה טרומית בכנסת השמונה עשרה, ולא התקדמה בשל פיזור הכנסת.

נקודת המפנה המרכזית במאבק הייתה בכנסת העשרים, עם אישורה בקריאה טרומית של הצעת חוק המאבק הלאומי בצריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות, התשע"ז-2017[2] אותה כתב המטה.

הצעת החוק ביקשה לייצר רפורמה כוללת ביחס לתופעת הזנות. זאת, תוך קביעת איסור פלילי על צריכת זנות, במקביל לביסוס מענים משמעותיים, רחבים ומגוונים לשיקום שורדות הזנות. חלק נוסף בהצעה התמקד בהקמתה של רשות לאומית למיגור הזנות, וכן הוצע לבסס החמרה והתאמה של העבירות הנלוות לזנות.

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת במרץ 2017 על ידי חברות הכנסת לשעבר שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי) וחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון (מרצ) ואושרה בקריאה טרומית ביולי 2017, לצד הצעת חוק מקבילה של חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא (יש עתיד), בלא מתנגדים ובתמיכה חסרת תקדים וחוצת מפלגות, של 74 חברי כנסת.

בעקבות אישור הצעות החוק, התחייבה שרת המשפטים, איילת שקד, כי תקדם במקומן הצעת חוק ממשלתית לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנות.

בעקבות מאבק מתמשך של המטה, חוק איסור צריכת זנות אושר בסוף שנת 2018. בהתאם לדרישת הקואליציה למאבק בזנות, לצד החוק אושרה תוכנית ממשלתית[3] שעיקרה הרחבת מעני השיקום שמעניקה המדינה לשורדות זנות, תוך הוספת תקציבים משמעותיים לכך - 30 מיליון ₪ כל שנה, בשלוש שנים הראשונות שלאחר חקיקת החוק.

תוצאות אלה הן פרי עבודה עיקשת של שנים ארוכות בהן המטה חזר וטען כי תופעת הזנות דורשת התמודדות מערכתית, מקיפה ומעמיקה - התמודדות המאמצת את התפיסה כי יש לראות בצרכני הזנות כמי שיש להטיל עליהם את אות הקלון, ובנשים בזנות כמי שזקוקות לסיוע ולשיקום.

חוק איסור צריכת זנותעריכה

חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), תשע"ט-2019,[4] אושר בקריאות שנייה ושלישית בדצמבר 2018, ברוב של 34 חברי כנסת וללא מתנגדים, זאת לאחר שהוכרז על פיזורה של הכנסת, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת.

העבירה שנקבעה בחוק היא עבירה מנהלית, אשר עובר אותה מי שצרך זנות, וכן מי שניסה לצרוך זנות או אף נמצא במקום המשמש למעשי זנות - במטרה לצרוך זנות. העונש על העבירה הוא בקנס בגובה 2,00 ש"ח לעבירה ראשונה, ו-4,000 ש"ח לעבירה חוזרת.

בחוק נקבע כי הוא ייכנס לתוקף בחודש יולי 2020, לצורך היערכות מיטבית, המבוססת על התכנית הממשלתית שאושרה. בתקופה זו נקבע כי משרדי הרווחה והבריאות, בהתבסס על התקציבים שאושרו, יערכו להגדלה ראשונית של מערכי השיקום, ומשטרת ישראל תיערך לאכיפת החוק.

הצעות חוק נוספותעריכה

במרוצת השנים קידם המטה שורה ארוכה של חוקים שנועדו לצמצם את תופעת הזנות ולייצר כלים חדשים ואפקטיביים למאבק בה.

בתוך כך קידם חקיקה להגבלת גישה לאתרי אינטרנט המפרסמים זנות - במסגרת חקיקת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, תשע"ז-2017; כתב וקידם את חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע״ח-2018, אשר מוזג עם הצעת חוק ממשלתית ואושר בפברואר 2018; כתב וקידם את תיקון מס' 132 לחוק העונשין – איסור פרסום מודעות גיוס לזנות[5] היה מעורב בהחמרת הענישה על צריכת זנות מקטינים ועוד.

המישור המשפטיעריכה

המטה מנהל מאבקים משפטיים בנושאים עקרוניים שבכוחם לצמצם את פעילות תעשיית הזנות המקומית ולמגר את הסחר בנשים. בשנים האחרונות, המטה מתרכז במאבק נגד רישוי מועדוני חשפנות המשמשים כסות לבתי בושת.

עתירה העוסקת בנושא זה הוגשה על ידי המטה בשנת 2016 נגד עיריית תל אביב ומשטרת ישראל, ובמרכזה הדרישה לשלילת רישיון מועדון החשפנות "הפוסיקט" שפעל כבית בושת, לאחר מאבק ארוך נסגר המועדון ביולי 2019. בעקבות העתירה יצא ריענון להנחיית המשטרה בעניין רישוי מועדוני חשפנות לפיו לא תינתן המלצה חיובית לרישיון עבור מועדונים בהם קיימים חדרים פרטיים.

באפריל 2019, בעקבות מאבק ציבורי ארוך בהובלת המטה, בו היו מעורבים חברות וחברי כנסת רבים והשר לביטחון פנים גלעד ארדן, עודכנה הנחיית פרקליט המדינה בנוגע למדיניות האכיפה בעבירות הנלוות לזנות[1], במסגרתה הוגדרו התנאים בהם ייחשב ריקוד הלאפ-דאנס כמעשה זנות. בעקבות עדכון ההנחיה, בפברואר 2020, במבצע משולב של המשטרה עם רשות המיסים, נסגרו כלל מועדוני החשפנות שפעלו בתל אביב באותה עת.

במהלך השנים המטה העניק ייעוץ וייצוג משפטי בנושאים הקשורים בזנות ובסחר בנשים, ובתוך כך – ייצג בתיקים של קורבנות סחר ובבתי הדין למשמורת; בנוסף, מייצג המטה פרו-בונו את העיתונאית שרון שפורר בתביעת השתקה אשר הוגשה נגדה על ידי דוד דיגמי לאחר שפרסמה לציבור כי ראוי שלא להתקשר בהסכמים עם חברה שבבעלותו, ועוד.

המישור הציבוריעריכה

כחלק מפעילותו השוטפת, ועל מנת להעלות את מודעות הציבור והמחוקקים לתופעת הזנות ולנזקיה, פועל המטה להפקת קמפיינים שונים בנושא וכן מייצר שיח ציבורי באמצעות הופעות רבות בתקשורת.

במסגרת זו הוביל המטה במרוצת השנים קמפיינים ציבוריים להעלאת המודעות והצורך בהתמודדות עם תופעת הזנות על כל זירותיה.

המרכזיים שביניהם הם קמפיין Woman To Go שהצלחתו בארץ הובילה ליצירת קמפיינים בהשראתו ברחבי העולם; קמפיין "When He Pays", המפנה את הזרקור אל צרכני הזנות בשיתוף מכון תודעה ועמוד הפייסבוק When He Pays. קמפיין "צריכת זנות הורגת" אשר הופק בשותפות עם Mako לקראת עצרת הזיכרון השנתית בשנת 2018, "מצטרפים למהפכה – לא צורכים זנות" בשיתוף צלמי פוטואקטיב מסגרתו השתתפו עשרות גברים שקראו לא לצרוך זנות ועוד.

נציגות המטה השתתפו באינספור ראיונות בכלי התקשורת השונים, על מנת לייצר קול ברור וצלול למען זכויות האדם הבסיסיות של קרבנות הסחר והזנות. כל זאת לצד פעילות לובינג בכנסת הכוללת מעורבות בתהליכים פוליטיים ובהליכי חקיקה במטרה להביא לשיפור המדיניות הלאומית בתחום המאבק בסחר בנשים ובזנות. במסגרת כך המטה נוטל חלק קבוע בדיונים בוועדות הכנסת ובקבוצות עבודה במשרד המשפטים. כמו כן, המטה נמצא בקשר שוטף עם משרדי הרווחה והבריאות ועם רשויות מקומיות ושותף בבניית תוכניות להתמודדות עם תופעת הזנות על כל זירותיה.

המטה אף עומד בקשר רציף עם משטרת ישראל וגורמי האכיפה מתוך הבנה כי רק שיח מתמיד עמם יוביל לשינוי מעמיק בשטח. בהתאם, במהלך 2018 הצליח המטה להוביל לשינוי משמעותי ביחס המשטרה לשורדות הזנות. במסגרת זו, לאחר מאבק שהוביל המטה עם ארגוני הקואליציה למאבק בזנות, הוציאה משטרת ישראל נוהל עבודה חדש, לפיו בעת הגעת נשים בזנות לתחנת המשטרה תחויב המשטרה להציע להן ליווי של ארגוני הסיוע הממשלתיים בתהליך העדות ויציעו להן סיוע.

פרויקט 119עריכה

פרויקט 119 הוא ניוזלטר אינטראקטיבי, באמצעותו יצר המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות קהילה אקטיבית של מאות תומכים ופעילים הרתומים ומגויסים לפעילות למיגור צריכת זנות. במסגרת הפרויקט, נשלחות אחת למספר שבועות מאות פניות של מתנדבי המטה אל חברי וחברות הכנסת כמו גם אל קובעי מדיניות נוספים, במטרה לקדם את המאבק בסחר ובזנות, על שלל פניו.

פניות עיקשות אלה הובילו להעלאת מודעות ולשינוי יחסם של רבים מחברי הכנסת למאבק, ויש להן חלק לא מבוטל בגיוס התמיכה שנדרשה להעברת חוק המאבק הלאומי לאיסור צריכת זנות ושיקום שורדות זנות בקריאה טרומית בקיץ 2017.

אות הדרורעריכה

במהלך שנות פעילותו, העניק המטה את "אות הדרור" – למובילי המאבק בסחר בנשים ובזנות, ולאנשים שהעלו את הנושא למודעות הציבור. בין זוכי "אות הדרור" ניתן למנות את המשנה לנשיא בית-המשפט העליון השופט מישאל חשין, שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר, העיתונאית אורלי וילנאי, חברת הכנסת זהבה גלאון, עורכת הדין רחל גרשוני שכיהנה שנים רבות כמתאמת המאבק לסחר בנשים במשרד המשפטים ועוד.

הקואליציה למאבק בזנותעריכה

הקואליציה למאבק בזנות מונה 14 ארגונים ישראליים הפועלים בשותפות במאבק בצריכת זנות, בהם ארגונים ממשלתיים, חצי ממשלתיים ועמותות. מטרת הקואליציה לקדם את הרחבת שירותי הטיפול והשיקום לשורדות הזנות, להיאבק בזנות באמצעות קידום חקיקה לאיסור צריכת זנות ולפעול לשינוי תפיסות הציבור והעלאת מודעות ביחס לזנות. המטה מרכז את פעילותה השוטפת של הקואליציה.

הארגונים החברים בקואליציה הם אופק נשי, סלעית, מרפאת לוינסקי, מרפאה ניידת חיפה, מכון תודעה, הופכות את היוצרות, עלם, המכללה, מיתוס-ליום שאחרי הזנות, ג’ון סקול ישראל, המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מכון ירושלים לצדק, לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות ו KITE PRIDE.

עצרת הזיכרון לג'סיקה וקרבנות הזנותעריכה

 
מפגינות בעצרת הזיכרון לג'סיקה וקרבנות הזנות 2018, צילום: יערה חלקון

עצרת הזיכרון נערכה לראשונה בשנת 2015, עם מותה של ג'סיקה, אישה בזנות ששמה קץ לחייה בחדר מספר חמש, בבית הבושת בירקון 98, בו היא חיה ונוצלה במשך למעלה מעשור.

ג'סיקה, בת 36 במותה, התאבדה לאחר שלא יכלה עוד לשאת את החיים בזנות. היא סיימה את חייה בבית הבושת בו גרה ונוצלה על ידי עשרות צרכני זנות מדי לילה. שעות ספורות לאחר מותה, עם פינוי גופתה מבית הבושת, בהוראת הסרסורים חזר המקום לפעול ולקבל צרכני זנות.

העצרת לזכרה ולזכר יתר קרבנות הזנות, נערכה לראשונה כיוזמה של חברותיה של ג'סיקה, בשיתוף כתבת עיתון הארץ ורד לי, והיא נערכת מאז מדי שנה בחודש אוגוסט בהובלת המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, בשיתוף הקואליציה למאבק בזנות, קואליציית הארגונים הדתיים למאבק בזנות ושורדות זנות. אל העצרת מגיעים מדי שנה מאות אנשים.

מטרת העצרת היא להזכיר את קרבנות הזנות הרבות ולקרא להפסקת האלימות המתמשכת והניצול הקשה כלפיהן.

משנת 2010 עד אפריל 2020, מתו במעגל הזנות 94 נשים שמוכרות לרווחה, שגיל פטירתן הממוצע הוא 40.[6]

 
טקס הענקת אות הוקרה בתחום המאבק באלימות נגד נשים. צילום: יוסי זמיר

אותות ופרסיםעריכה

בשנת 2017 הוענק למטה אות זכויות האדם על שם אמיל גרינצוויג, של האגודה לזכויות האזרח.

בשנת 2018 הוענק למטה אות הוקרה מהשרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, בתחום המאבק באלימות נגד נשים, במעמד נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין.

בשנת 2020 זכתה מנהלת המטה באותה תקופה, עו"ד ניצן כהנא, בפרס רפפורט לעשייה נשית בראשית הדרך, על פועלה במאבק בזנות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה