המטרופוליט נאופיט מווידין

המטרופוליט נאופיט מווידיןבולגרית: Митрополит Неофит Видински‏; 29 ביוני 1868, גלבובו, האימפריה העות'מאנית - 26 בפברואר 1971, וידין, הרפובליקה העממית הבולגרית) היה איש הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית, אשר כיהן כמטרופוליט של וידין מ-1914 ועד למותו, ונודע במאבקו נגד גירוש יהודי בולגריה אל מחנות ההשמדה.

המטרופוליט נאופיט מווידין
Митрополит Неофит Видински
Неофит Видински.jpg
המטרופוליט קיריל (קונסטנטין קונסטנטינוב מרקוב)
לידה 29 ביוני 1868
גלבובו, האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית (סמוך לסטארה זאגורה)
פטירה 26 בפברואר 1971 (בגיל 102)
וידין הרפובליקה העממית של בולגריההרפובליקה העממית של בולגריה  הרפובליקה העממית של בולגריה
מדינה בולגריה
ידוע בשל חלקו במאבק נגד גירוש יהודי בולגריה אל מחנות ההשמדה הנאציים.
השכלה הסמינר התאולוגי הבולגרי בקונסטנטינופול עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד הפטריארך של הכנסייה הבולגרית בווידין
תואר מטרופוליט
תקופת כהונה 1914 - 1971
השקפה דתית נוצרית אורתודוקסית
חתימה Neophyte of Vidin Signature (vectorized).svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המטרופוליט נאופיט מווידין בלוויית בוריס השלישי, מלך בולגריה כפי שצולמו בספטמבר 1934.
שלט המוצב בסופיה להנצחת האישים שנאבקו נגד גירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה ובכללם המטרופוליט נאופיט

קורות חייועריכה

נולד בעיירה גלבובו בשם נִיקוֹלָה מִיטֶב קָארָאבּוֹב (בבולגרית:Никола Митев Караабов). ב-1900 סיים את האקדמיה לתאולוגיה(אנ') בסנקט פטרבורג. הוא ביצע שורת תפקידי כמורה בערים: סליבן, וידין וסופיה. ב-1905 עוטר בשם נאופיט וב-1909 מונה על ידי הסינוד למטרופוליט. באוקטובר 1914 מונה למטרופוליט של וידין ומ-1921 כיהן כחבר בסינוד הבולגרי ובהמשך כיהן כיושב הראש בפועל של הסינוד.

ב-9 בספטמבר 1944 נערכה בבולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת. המשטר המלוכני הודח ובהדרגה השתלטו הקומוניסטים על המדינה והיא הפכה טוטליטרית. ב-1949 דרש סגן שר הפנים יונקו יונוב להדיח מתפקידו את המטרופוליט נאופיט בשל היותו גורם ראקציונרי בסינוד, ותומך בחשאי בדמוקרטיזציה של בולגריה. הפוליטביורו הבולגרי דחה את הצעתו, ונאופיט כיהן כמטרופוליט של וידין עד למותו ב-1971.

אירועי מלחמת העולם השנייהעריכה

  ערך מורחב – יהדות בולגריה

ניסיון הגירוש הראשוןעריכה

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי ובו ביום נכנס הצבא הגרמני לממלכה ללא התנגדות. ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש הקומיסריון לענייני יהודים, הסכם בשם ממשלת בולגריה עם תיאודור דנקר נציג גרמניה הנאצית, במסגרתו הסכימו הבולגרים לגרש 20,000 יהודים מאזורי תראקיה ומקדוניה "לשטחים הגרמניים במזרח".[1] לאישור הממשלה הבולגרית הוגש נוסח הכולל גם את גירוש יהודי בולגריה "הישנה" והיא אישרה אותו. משרד הפנים הבולגרי ערך רשימות ובהן מכסות מגורשים מערי בולגריה השונות. ברישומי משרד הפנים נכללו 99 יהודים מווידין שיועדו לגירוש ב-10 במרץ. בעקבות לחץ כבד שהופעל על הממשלה הבולגרית נדחה הגירוש למועד לא מוגדר.[2]

המטרופוליט נאופיט שכיהן כיושב הראש בפועל של הסינוד הבולגרי, דרש להיפגש עם ראש הממשלה בוגדאן פילוב וביקש שיגלה מידת רחמים כלפי יהודי בולגריה, עוד ביקש להתייחס באופן שונה ליהודים שהתנצרו. השניים שוחחו ולא הגיעו להסכמה. נאופיט ציין בפני פילוב, שאף על פי שכל חייו היה אזרח בולגרי נאמן, הוא יפסיק לציית להנחיות הממשלה ויפעל לפי צו מצפונו. בעקבות השיחה זימן נאופיט ישיבה דחופה של כל חברי הסינוד בסופיה. ב-2 באפריל 1943 התכנס הסינוד בסופיה ובמהלכה, בהצעתו של נאופיט, נכתב ונשלח מכתב לראש הממשלה פילוב, עם העתק למלך בוריס השלישי. המכתב היה יוצא דופן בחריפותו ובו דרישה לחדול מרדיפות יהודים. בסיומו נכתב:

"הכנסייה אינה יכולה להימנע מלהזכיר את דבר האלוהים: "במידה אשר אתם מודדים, כך יימדד לכם""

נאופיט שלח מכתב נוסף בו ביקשו ראשי הכנסייה להיפגש עם המלך בוריס וציין כי הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית חרדה מכעסו של האל בשל מעשי הממשלה, וכי ראש הממשלה והמלך אינם קשובים לעמדתה. המלך בוריס נעלב מהנוסח החריף של המכתבים וחשש שהביקורת תגיע לידיעת הציבור הכללי. ב-15 באפריל נערכה הפגישה בין המלך בוריס לחברי הסינוד. בפגישה נשא המלך דברים בעלי אופי אנטישמי מובהק במשך כחצי שעה, ובין שאר הדברים ציין כי "תאוות הבצע של היהודים גורמת נזק כבד לאנושות מזה מאות בשנים". עם זאת, הבטיח בוריס לבדוק את היחס ליהודים המומרים. ראשי הסינוד התנצלו בפני המלך באם חש פגיעה אישית, אך חזרו על עמדתם כי החוק להגנת האומה פוגע ברוח העם הבולגרי ואינו מוסרי.[3][4]

גירוש יהודי סופיהעריכה

ב-21 במאי 1943 החליטה הממשלה בולגרית לגרש את יהודי סופיה לערי השדה. בהנחיית המטרופוליט סטפן החלו כמרי הכנסייה הבולגרית לבצע טקסי הטבלה המוניים ליהודים שבחרו "להמיר את דתם" במטרה למנוע את גירושם. הממשלה הודיעה שלא תכיר ב"נוצרים החדשים" והמטרופוליט סטפן איים שיפיץ את המידע ברחבי בולגריה. כפועל יוצא מהעימות, החליט שר הפנים פטר גברובסקי להורות לסגור את הכנסיות בסופיה. סטפן מסר שהכנסייה לא תציית להנחיה. המטרופוליט נאופיט בתפקידו כיושב הראש בפועל של הסינוד, מסר למשרד הדתות, כי הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית אינה מתכוונת לציית להחלטה והכנסיות לא יסגרו. מאוחר יותר ביטל גברובסקי את ההנחיה.[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נוסח ההסכם שנכתב ונחתם בברלין ולכן מצוין "במזרח".
  2. ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849.
  3. ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 152 - 158.
  4. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 157 - 159.
  5. ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמודים 183 - 184.