המכון למחקר ביולוגי בישראל
המכון למחקר ביולוגי בישראל, הוא יחידת סמך של משרד הביטחון בישראל העוסקת במחקר יישומי בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית (אנ'), מדעי הטבע ומדעי הסביבה.
 | |
| פעילות | מחקר בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית, מדעי הטבע ומדעי הסביבה |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מטה הארגון | נס ציונה |
| סינוף ארצי |
 משרד הביטחון |
| חטיבות | 9 |
| מייסדים | אלכס קינן, רננה לשם |
| חברים | כ-370 |
| מנכ"ל | ד"ר שמואל יצחקי |
| תקופת הפעילות | 1952–הווה (כ־71 שנים) |
| האתר הרשמי של המכון | |
| קואורדינטות | 31°55′29″N 34°47′30″E / 31.924681°N 34.791658°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   המכון למחקר ביולוגי בישראל  מפת __ נס ציונה מצפון: __ ראשון לציון ממזרח: __ באר יעקב, __ מועצה אזורית גזר מדרום: __ רחובות ממערב: __ מועצה אזורית גן רווה | |
  | |
מבנה המכון ופעילותו עריכה
המכון הוקם בשנת 1952, ושוכן בנס ציונה. הוא מסונף למשרד הביטחון,[1] ונודע כגוף שעוסק, בין השאר, בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. לפי טענות שלא ניתן להן אישור, המכון עוסק גם בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים.[2]
המכון הביולוגי מחולק ל-9 מחלקות:[3]
- המחלקה לכימיה אנליטית
- המחלקה למתמטיקה שימושית
- המחלקה לביוכימיה וגנטיקה מולקולרית
- המחלקה לביוטכנולוגיה
- המחלקה לפיזיקה סביבתית
- המחלקה למחלות זיהומיות
- המחלקה לכימיה אורגנית
- המחלקה לפרמקולוגיה
- המחלקה לכימיה פיזיקלית
לצד פעילותו הביטחונית החסויה, עוסק המכון גם בפעילות אזרחית גלויה:[3][4]
- פיתוח אמצעים לאבחון מחלות מידבקות.
- פיתוח חיסונים למחלות זיהומיות.
- פיתוח פתרונות לבעיות של איכות הסביבה.
- פיתוח מוצרים בתחום הרפואי והפרמצבטי.
- סינתזה ואנליזה של כימיקלים.
- פיתוח גלאים לאיתור חומרי נפץ וכימיקלים.
- מעבדת ייחוס לאבחון מחלות הנגרמות על ידי חיידקים מסוג Rickettsia ומחלת העכברת.
- מעבדת ייחוס לבדיקת ציוד מגן ביולוגי.
על פי פרסומים באמצעי התקשורת, רעלים שפותחו במכון שימשו להתנקשות בשלושה מבכירי המחבלים הפלסטינים: ודיע חדאד, חאלד משעל ומחמוד אל-מבחוח.[5]
מנהלו הראשון של המכון היה פרופסור אלכס קינן. במשך שנים רבות עמד בראש המכון פרופ' אלכסנדר כהן, בין השנים 1966–1970 עמד בראש המכון פרופ' ששון כהן ומאמצע שנות ה-70 ובמשך 16 שנים עמד בראש המכון פרופ' ישראל הרטמן. בשנים 1995–2013 עמד בראש המכון ד"ר אביגדור שפרמן. מ-2013 עמד בראשו פרופ' שמואל שפירא, שפרש במאי 2021.[6] כיום ממלא מקום המנכ"ל הוא ד"ר שמואל יצחקי.[7]
מאמרים מאת חוקרי המכון מתפרסמים בכתבי עת אקדמיים, וחוקרי המכון משתתפים בכנסים מדעיים בישראל ומחוצה לה.[8] בשנים האחרונות נעשה מאמץ להגברת שיתוף הפעולה עם אוניברסיטאות בישראל, בייחוד בכל הנוגע ללימודי תארים מתקדמים. כמו-כן התקיימו מהלכים שונים המיועדים לביסוס שיתוף פעולה עם מכוני מחקר ואוניברסיטאות בגרמניה[9]. חוקרי המכון משתתפים בתוכנית חינוכית הכוללת הרצאות בנושאים מדעיים לתלמידי תיכון.
להפצה מסחרית של מוצרי המכון משמשת החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ, שהיא חברה בת של המכון ושוכנת במתחם שלו. מרבית תוצרתה של החברה מופנית ליצוא.[10]
לפי האתר הרשמי שלהם 41% אחוז מהחוקרים הם בעלי פרופסורה ו-42% מהחוקרים הם נשים.
פרשות מיוחדות עריכה
פרשת קלינגברג עריכה
סגן מנהל המכון, מרקוס קלינגברג, נעצר בשנת 1983 באשמה שפעל במשך 18 שנים (משנות ה-50 ועד לשנת 1976) כמרגל מטעם ברית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל. יוסי מלמן ואיתן הבר בספרם "המרגלים" כתבו כי ”מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל” (עמוד 219).
אסון ביילמר עריכה
ערך מורחב – אסון ביילמר
בשנת 1992 התרסק מטוס של חברת אל על על שני בנייני מגורים באמסטרדם שבהולנד באסון שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר. מטען המטוס כלל, בין השאר, 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), שהוא כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, אשר יועד למכון הביולוגי בנס ציונה.[11]
ניסויים בבני אדם עריכה
בין השנים 1998–2006 ערך המכון ניסוי בבני אדם שנקרא "עומר 2", ובו נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת הגחלת (החיסון התבסס על הזן המהונדס של חיידקי Bacillus anthracis שקרוי MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, הוזרקו ל-716 מתנדבים מקרב חיילי צה"ל עד 7 מנות של החיסון, וזאת מבלי ליידע אותם אודות סכנת תופעות הלוואי.[12] דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות לוואי. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ. דבר הניסוי נבדק על ידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, וזו פרסמה את מסקנותיה בדצמבר 2008.[13] ועדת הבדיקה קבעה כי לא הייתה כל הצדקה מדעית או רפואית לעריכת הניסוי וכן כי הוא היה מנוגד להצהרת הלסינקי אודות ניסויים בבני אדם.
פיתוח חיסון נגד COVID-19 עריכה
- ערך מורחב – BriLife
בתחילת 2020 נרתם המכון למציאת מענה למגפת הקורונה, ובהתאם להודעת משרד הביטחון עסקו בכך למעלה מ-50 ממדעני המכון.[14] ב-4 במאי 2020 הודיע המכון שפיתח נוגדן לנגיף הקורונה.[15] ב-14 בדצמבר קיבל המכון הביולוגי אישור לעבור לשלב השני בניסוי הקליני של החיסון BriLife.[16] ביולי 2021 חתם המכון הביולוגי על הסכם שיתוף פעולה עם חברת NRx Pharmaceuticals כדי להשלים את הניסויים הקליניים. במרץ 2022 הודיעה חברת NRx על הפסקת פעילותה בתחום זה.[17]
במרץ 2023 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת חריף על מיזם הפיתוח. הדו"ח הטיל את עיקר האחריות למיזם על פרופ' שמואל שפירא, אך גם מתח ביקורת על המל"ל ומשרד הביטחון, וקבע: "הפרויקט נכשל. המכון הביולוגי הציג מצג שווא של התקדמות ועלויות, כאשר המציאות הייתה שונה לחלוטין. גם אם ניתן לקבל זאת בתקופה הראשונית של מצב החירום, אסור להסכים להתנהלות שאינה עולה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין בתקופה לאחר מכן[18]."[19]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של המכון למחקר ביולוגי בישראל- יוסי מלמן, בדיקה: מנהל המכון הביולוגי יעץ לחברות שפיתחו חיסון לאנתרקס, באתר הארץ, 7 בינואר 2007
- יוסי מלמן ואורי בלאו, הקלקולים החשאיים של המכון הביולוגי, באתר הארץ, 24 בפברואר 2007
- יוסי מלמן, האיש שיצא נקי, באתר הארץ, 31 במרץ 2009
- ynet, דו"ח: נס ציונה וסוד הנשק הכימי הישראלי, באתר ynet, 10 בספטמבר 2013
- עמיר רפפורט, "מענה לטרור": הצצה למכון הביולוגי בנס ציונה, באתר nrg, 19 בנובמבר 2016
- עקיבא ביגמן, "המציאו פה שיטה: ניהול מכון מדעי ללא הבנה במדע", באתר ישראל היום, 14 בפברואר 2019
שרית רוזנבלום, רונן ברגמן, עידו שברצטוך, מלחמה ביולוגית, באתר "ידיעות אחרונות", 13 במאי 2020- אבנר כהן, ישראל והנשק הכימי/ביולוגי: היסטוריה, הרתעה ובקרת נשק (באנגלית)
- כרמל ליבמן, חיסונים למחלות ונשק קטלני: הסודות של המכון הביולוגי, באתר "N12", 22 באוגוסט 2020
- דרור פויר, גלי וינרב, חשאיות, יוהרה ומתחרה בשם פייזר: הסיפור האמיתי מאחורי החיסון הישראלי לקורונה, באתר גלובס, 5 במאי 2021
- יוסי מלמן, המכון הביולוגי מנסה לאמץ תדמית חדשה - כמכון מחקר אזרחי המקושר לאקדמיה, באתר TheMarker, 22 בספטמבר 2022
- יוסי מלמן, הצצה לרעלים שעל מדף האמל"ח הישראלי, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2022
המכון למחקר ביולוגי בישראל (נס ציונה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ מבקר המדינה, ניהול כוח אדם במכון למחקר ביולוגי בישראל, דו"ח ביקורת, אדר ב' התשפ"ב, מרץ 2022, עמ' 923
- ^ יוסי מלמן, לא מפטרים, מטרטרים, באתר הארץ, 12 במאי 2011
- ^ 1 2 חטיבות המכון הביולוגי בנס ציונה באתר הרשמי של המכון(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
- ^ תחומי הפעילות במכון באתר הרשמי(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
- ^ יוסי מלמן, קצת צניעות לא תזיק למכון הביולוגי, באתר הארץ, 1 ביולי 2020
- ^ יוסי מלמן, מנהל המכון הביולוגי, פרופ' שמואל שפירא, מסיים במפתיע את תפקידו, באתר הארץ, 23 במרץ 2021
- ^ ראש המכון הביולוגי מסיים את תפקידו, באתר Israel Defense, 2021-06-02
- ^ עמיר רפפורט, "מענה לטרור": הצצה למכון הביולוגי בנס ציונה, באתר nrg, 19 בנובמבר 2016
- ^ "המכון הביולוגי מנסה לאמץ תדמית חדשה — כמכון מחקר אזרחי המקושר לאקדמיה". TheMarker. נבדק ב-2023-06-30.
- ^ החברה הישראלית לחקר מדעי החיים באתר הרשמי של המכון(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
- ^ Joel Greenberg, Nerve-Gas Element Was in El Al Plane Lost in 1992 Crash, New York Times, 2.10.1998
- ^ עמרי אסנהיים, "חיילים מורעלים", מתוך "עובדה", אתר מאקו, 14/05/07
- ^ דוח ועדת בדיקה בעניין ניסוי עומר 2, הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, דצמבר 2008
- ^ אור הלר, ציוץ בטוויטר, 11 במרץ 2020
- ^ מיטל יסעור בית-אור, פריצת דרך ישראלית במאבק בקורונה: המכון הביולוגי פיתח נוגדן ראשון מסוגו לנגיף, באתר ישראל היום, 4 במאי 2020
- ^ אמיר בוחבוט, מירב כהן, המכון הביולוגי קיבל אישור להתחיל את השלב השני בניסויים בחיסון הקורונה, באתר וואלה!, 14 בדצמבר 2020
- ^ יוסי מלמן, מקול תרועה לקול דממה: "החיסון הישראלי" לקורונה מגיע לסוף דרכו, באתר הארץ, 19 באפריל 2022
- ^ איתמר לוין, המכון הביולוגי נכשל לחלוטין בקורונה, באתר www.news1.co.il, 14.3.23
- ^ פיתוח חיסון ונוגדנים נגד נגיף הקורונה במכון למחקר ביולוגי בישראל, באתר מבקר המדינה, 14 במרץ 2023;
משה כהן, "יכולות מוגבלות ומצגי שווא": ביקורת חריפה על פיתוח החיסון הישראלי לקורונה, באתר מעריב אונליין, 14 במרץ 2023
